טוף,הבטח הבטחתי סיכום חווייתי לנאום של קרי. אבל בגלל שהחיים שלי הם הנושא המרכזי ביקום שלי – שהבלוג הזה הוא ביטאונו הרשמי – הסיכום הזה יכלול גם קטעים משאר הערב, ומהערבים הקודמים של הוועידה הדמוקרטית.

 

עכשיו, שלא תבינו לא נכון, אני בהחלט מודע לעובדה שלהישאר ער עד הבוקר שלושה מתוך ארבעה ימים ברציפות כדי לצפות בנאומים פוליטיים  שמתנהלים באירוע פוליטי  בעל רמת ספונטניות של טקס החלפת המשמר בבאקינגהם, מעיד על הפרעה נפשית לא קלה, וזה שזו העבודה שלי זה לא ממש תירוץ, כי אני בחרתי לעבוד בתחום כזה.

 

אבל כן יש ערך מסוים באירועים האלה. במובן מסוים, הם דומים לקאטות – סדרות התרגילים שמבצעים תלמידי אמנויות לחימה "על יבש", כדי להפגין ולשפר טכניקה. אפילו שהאירוע מתוכנן ומתוזמר מהתחלה עד הסוף, עדיין חשוב לראות איך מתפקדים המועמד, סגנו ובמידה פחותה המפלגה כולה בהצגה הזו. ביצוע מתוקתק ומקצועי משאיר רושם טוב. ביצוע חלש…הוועידה של 1968, עם ההתפרעויות והאלימות המשטרתית והבלגאן, חרצו את גורל הדמוקרטים.  לעומת זאת, הופעה חזקה בוועידה יכולה להזניק מועמד – קלינטון טס תוך שבועיים מתחילת הוועידה שלו מנקודה אחת מאחור בסקרים ליתרון מדהים של 29%.

 

לקרי היתה הוועידה הזו קריטית. מצביעים רבים מדי עדיין לא גיבשו עליו דעה, והפרופיל הציבורי שהודבק לו לא היה מלהיב, בלשון המעטה. אבל גם לדמוקרטים ככלל זו היתה ועידה חשובה. הם היו חייבים למצוא בדיוק את התערובת הנכונה של כעס ונחישות – כדי לא לאבד את אותם מצביעים שחייבים שידליקו אותם ויתנו להם מוצא לרגשות האלה – וגישה חיובית, כדי לא לאבד את המצביעים שהתקפות רבות מדי על בוש יגעילו אותם.

 

ביל מלך

 

אז מה היה לנו שם? ביום הראשון, אל גור היה לא רע. הביא אותה בכמה בדיחות נחמדות, שהטובה מביניהן היתה שבאמריקה "כל ילד או ילדה יכולים לגדול ולזכות במירב הקולות" (שזה קצת שונה מלזכות בנשיאות. תשאלו את אל). אני אישית הרגשתי שהוא מגזים בכמות הבדיחות בנושא, אבל מכל מה שאני קורא מתברר לי שאני במיעוט.

 

קרטר היה מצוין,והיה מאד מפתיע לראות אותו מוריד את הכפפות ונכנס בבוש. הילארי היתה בינונית, ואם היא באמת רוצה לרוץ לנשיאות יום אחד, היא פשוט חייבת למצוא מורה טוב לפיתוח קול. כשהיא מגבירה את הווליום, היא נשמעת כמו זכוכית על לוח כיתה. ביל…ביל מלך. פשוט אחד הנואמים הגדולים של דורנו. כל חדר שבו הוא נמצא שייך לו. הנאום שלו היה מצחיק ומשכנע, והוא גם הוריד המון במשקל ונראה פצצה (אני יודע…אני נשמע כמו בת 16 מאוהבת P–: )

 

ברק מלך בהיווצרות

 

ביום השני דרך כוכב חדש בשמי הפוליטיקה הליברלית כשברק אובאמה נתן את הנאום הטוב ביותר של הוועידה. ברק אובאמה הוא מועמד לסנאט ממדינת אילינוי, בעל מוצא מעורב – אבא מקניה, אמא מקנזס. הוא ליברל, הוא לא מתבייש בזה, הוא רהוט,הוא חד, הוא מאד אינטליגנטי… הנאום שלו דיבר בעיקר על אחדות, והדגיש את הדמיון בין תושבי המדינות ה"כחולות" וה"אדומות" (כלומר,דמוקרטיות ורפובליקניות,בהתאמה). הוא אמר, בין השאר, שאנשים לא רוצים שכספי המסים שלהם יבוזבזו – לא על ידי רשויות הסעד ולא על ידי הפנטגון (עקיצה לעבר הרפובליקנים, שטוענים שהדמוקרטים הם אלה שמבזבזים כספי מסים). עוד הדגיש אובאמה שההורים שהוא פוגש יודעים שהם חייבים לחנך (ולא להשאיר הכל לבית הספר, וד"ש לקורא אלי פררה). הוא גרף תשואות אדירות כשאמר ש"חייבים לחסל את ההשמצה לפיה ילד שחור עם ספר ביד מתנהג כמו לבן". אובאמה יהיה (אם לא יקרה שום דבר בלתי צפוי, מלח-מים-טפו-טפו-טפו) בסך הכל הסנאטור השחור השלישי מאז מלחמת האזרחים. לפי האף שלי, זו לא תהיה העמדה הבכירה ביותר אליה יגיע.

 

באותו יום דיברו גם הווארד דין, שהיה טוב אבל לא קיבל שום אהבה מהקהל, טד קנדי שהיה תוקפני מדי וגם גמגם, ותרזה היינץ-קרי שדי ייבשה ודיברה לפחות חמש דקות יותר מדי.

 

למחרת היה רק נאום מעניין אחד: זה של ג'ון אדוארדס. עבדכם קרס אחרי יומיים של לילות לבנים, ורק קרא את התעתיק. נאום טוב. הוא דיבר על פערים כלכליים, על שתי אמריקות, על כישוריו של ג'ן קרי כמנהיג,ולפי מה שראיתי לאחר מכן נראה נערי וכובש כתמיד.

 

איפה הבלונים המזוינים?

 

ביום האחרון הכל היה מוכן לאיש עצמו. ווסלי קלארק נתן נאום טוב בו הביע כיאות את הזעם שחשו דמוקרטים רבים נוכח התקפות על הפטריוטיות שלהם. ננסי פלוסי, מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים (ומי שתהיה יו"ר הבית אם הדמוקרטים ישיגו רוב) היתה חלשה, לטעמי. ההתחנפויות שלה לקהל היה שקופות מדי ושפת הגוף מעט היסטרית.

 

מקס קלילנד, לשעבר סנאטור מג'ורג'יה, שאיבד שלוש גפיים בוייטנאם והושווה לבן לאדן בבחירות 2002, היה לא רע. הוא מין "בחור טוב" כזה בסגנון דרומי, והוא דיבר בעיקר על וייטנאם. אחריו עלו הילדים לבית קרי. הבן הראשון נתן טאץ' יפה כשתיאר את הכישורים הדרושים להיות אבא טוב בבית מעורב (הבנים הם של תרזה מנישואין ראשונים,הבנות של קרי מנישואין קודמים), וגרם לם להישמע כמו התכונות הדרושות ממנהיג לאומי.

 

לאחר מכן עלו הבנות, ואחת מהן שיתפה אותנו בסיפור שאני לא יודע אם להגדירו מטריד או נוגע ללב. מסתבר שיום אחד יצאו בני המשפחה לשיט, ואחת הבנות הביאה אתה את אוגר המחמד שלה. הכלוב עם האוגר בתוכו נפל מידי הילדה לתוך המים. קרי הוריד את מקטורנו, זינק למים, חילץ את המכרסם מטביעה והחל לבצע בו החייאה. לסיום סיפרה אלכס קרי שהשמועות על כך שההחייאה כללה הנשמה מפה לפה א-י-נ-ן נכונות. מוזר, לא ברור, אבל מאד אנושי בדרך כלשהי.

 

סרטון הווידאו היה מאד דרמטיש, מאד אמריקקי, ורבים תהו מדוע לא הוזכרו בו, אפילו ברמז, 20 שנות שירות בסנאט. הם הוזכרו בנאום, אבל יש כאלה שיתלוננו על כל דבר. על הנאום עצמו כתבתי באריכות בוואלה!, ונותר רק להזכיר פאשלה שאירעה עם תום הנאום, שיש לדמוקרטים מזל גדול מאד שאירעה רק ב-CNN:

 

איך שנגמר הנאום, וקרי ירד להתחכך בקהל, החלו כמובן הבלונים לזרום מהתקרה. אבל כנראה שזהלא קרה מספיק מהר. לא היינו יודעים על זה אילמלא, משום מה, חיברו CNN את מנהל האירוע, דון מישר, שנשמע אומר דברים הבאים:

 

"קדימה בלונים, עוד בלונים, איפה הבלונים? חכו עם הקונפטי, עוד בלונים, קדימה בלונים, מה קורה עם הבלונים? אין מספיק בלונים, קדימה קונפטי, קדימה בלונים, עוד בלונים, כל הבלונים, אין מספיק בלונים….What the FUCK are you people doing up there?!?

 

כאמור, זה קרה רק ב-CNN, ורוב מכריע של האמריקאים ראו את הנאום ברשתות הגדולות, אז זה עבר בשקט. כעבור כמה דקות כבר התלוננו פרשני CNN שהם טובעים בבלונים.