כשהפוליטיקה אפילו לא מעמידה יותר
Posted on: 7 באוגוסט 2004
- In: מעורב
- 5 Comments
אמנם גם אצלנו פרש פוליטיקאי די בולט לאחר שקיבל הצעה עסקית מפתה, אבל במקרה של אברום בורג מדובר היה בפוליטיקאי באופוזיציה, שמעמדו בתוך מפלגתו נחלש קשות ושתדמיתו הציבורית נשחקה קשות עוד יותר. כששר בממשלה, אפילו ממשלת נדמה-לי כמו הרשות הפלסטינית, מתפטר כיד לקבל משרה של נשיא אוניברסיטה, זה אומר דרשני.
עכשיו, לכל אובן לא נכון: נשיא אוניברסיטה זו משרה מכובדת לאללה. אבל אדם לא מגיע להיות שר, בטח לא בקן הצרעות של הפוליטיקה הפלסטינית, מבלי שהעסק בוער בעצמותיו. כשהדברים מגיעים לכדי כך שאפילו הכבוד כבר לא מפתה, אז כנראה שאבד הכלח על אותה ממשלה – ויפה שעה אחת קודם. אולי אחרי שתיפול המוגלה יוכל לצמוח שם משהו בר קיימא.
ענייני מגדר
זה קרה לפני כמה שבועות, אבל עדיין רלוונטי. במהלך מחלוקת מתמשכת על ענייני תקציב אמר כבוד המושל ארנולד שוורצנגר על מחוקקים דמוקרטים שהתנגדו לעמדתו שהם "נקבות" (girlie men). המושל ודוברו סירבו לסגת מהדברים, שעוררו כמובן זעם בקהילה ההומוסקסואלית וגם סתם בקרב אנשים של אחושבים שזה טון נאות. הדובר הסביר שהאמירה מבהירה את דעתו של המושל על אומץ לבם של המחוקקים המדוברים, שכביכול אינם עומדים במלתם או משהו.
מכיוון שהפנטזיה שלי להביא את היציאה הבאה בג'יי לנו או משהו כזה (או, מוטב, בפנים של הגוברנטור המאוס) לא צפויה להתגשם בקרוב, אחלוק אותה אתכם:
לא ממש מפתיע שאדם, שאיבר מינו הצטמק על פי השמועה מחמת שימוש ממושך בחומרים מלאכותיים לשיפור צורתו החיצונית, יהיה אחוז אובססיה לתדמיתו הגברית.
5 Responses to "כשהפוליטיקה אפילו לא מעמידה יותר"
8 באוגוסט 2004 at 10:18
חבל להתעסק בשטויות האלה. אז ארנולד אמר. שיגיד. וחוץ מזה, אם התחיל לעשות הבחנה לגבי כינויים שמותר לתת וכינויים שאסור לתת נגיע מהר מאוד לצנזורה מיותרת. לגבי ההומואים – קבוצות מיעוט (כולל הומואים) נוטות "להיעלב" בתכיפות גבוהה מאוד, בעיקר במטרה למשוך עוד קצת כותרות. אז נעלבו. אל תיפול למלכודת התעמולה הזו.
8 באוגוסט 2004 at 19:29
בכל סרטיו הוא עוסק באובדן הגבריות.
מהמכונות שלו עד הגן ילדים ועבור באחים התאומים וההריון שלו.
יש על זה מאמרים באוני תא – תיאוריות וקולנוע.
8 באוגוסט 2004 at 22:34
בתור מה, בשם האלקים, מהווה השחקן הריק הזה דוגמה? האם העובדה שכמה אמריקאים בחרו בו כמושל לאיזו פרובינציה-מלאת-אנשים אומרת שהגיגיו ראוים לפרסום?
מעולם לא הבנתי את החשיבות שמייחסים לאמירות מטופשות של אנשים כאלה. (ובמילים אחרות: גם אפס זוכה לחשיבות, כשהוא עומד במקום השישי אחרי ה-1…)
9 באוגוסט 2004 at 14:33
אבל זה לא משנה את העניין שאתה לא אומר על אנשים שחולקים על דעתך שהם פייגלעך, ואם כבר התבדחת, אז תגיד "בדיחה, אין לכם הומור", ולא תעמוד על כך שזו היתה הדרך הנאותה להביע את עמדתך.
אני לא נורא מתרגש. סתם חלקתי איתכם את מחשבותיי החולפות בנדון. ארנולד הוא רק דוגמא לדרך שבה הרפובליקנים ממש ששים להשתמש בעלבונות גסי רוח של ילדים בכיתה ד', המבוססים על מושגים ניאנדרטליים של "גבריות". לצערי, יותר מדי דמוקרטים נרתעים מלהוריד את הכפפות במקרים כאלה.
אחרי פעם-פעמיים שרפובליקני\ימני יגיד שאתה הומו, או רכרוכי, או "צרפתי", ואתה בתגובה תעלה תהיות מסויגות היטב ומרושעות כדבעי על גודל איבר מינו, הרגליה המיניים של אשתו עם גברים אחרים מרוב תסכול מביצועיו הכושלים והאם נכונה או לא נכונה השמועה שאמו נהגה לעמוד בצומת הצ'ק-פוסט ולעשות חצי מחיר למלחי הצי השישי, אולי הדברים האלה ייפסקו ואפשר יהיה להגיע להפסקת אש בתחום העלבונות האישיים-מיניים. מניסיון, הם מקבלים חלסטרה כשמחזירים להם באותה מטבע. הם ממש מתעצבנים ורותחים. נסו פעם.
Comments are closed.
8 באוגוסט 2004 at 5:25
כמדומני, היתה זו עקיצה שהתבססה על מערכון ידוע של סטרדיי נייט לייב, בו שיחקו דאנה קארבי וקווין נילון בודיבילדרס אוסטרים כפארודיה על ארנולד. הדמוקרטים סתם ניפחו את היציאה הזו.