עוד מדינה ערבית מפגרת
Posted on: 7 בספטמבר 2004
דמוקרטיה תלויה בהרבה מאד גורמים, אבל אחד מהם, שלפעמים נוטים לשכוח אותו, הוא אמינות השלטון. על מנת לקבל החלטות בנוגע לזהות המושכים בחוטים, צריכים האזרחים להיות לבטוח במידע שניתן להם בנוגע לפעולות הממשלה. אם לא, הם גם לא יאמינו לכל מיני דברים אחרים, ובהכלל זה להבטחת היסוד שלא יאונה להם כל רע במידה שיעיזו לבחור להחליף את השלטון.
לפי המדד הזה, עתידה של הדמוקרטיה העיראקית, שמנסים האדונים הנכבדים בוש ועלאווי למכור לעולם ספקן, עגומים למדי. כדי להסביר למה, ניזכר לרגע קט בימים העליזים של 1967.
באותם ימים היתה בקהיר תחנת רדיו שנקראה "קול הרע"ם". התחנה הזו נהגה לשדר את דברי הרהב חסרי הביסוס של שלטון נאצר. לפני פרוץ המלחמה, כשזה עוד היה רק בלשון עתיד – "נזרוק את היהודים לים, נצבע את הרחובות בדמם, נעשה להם ככה וככה וגם אחרת", זה עוד היה נסבל איכשהו. אבל כשהחלה המלחמה, וקול הרע"ם בישר לשומעיו המרומים ש"כוחותינו הגיבורים כבשו את באר שבע, צרים על רחובות ומתקדמים לעבר תל אביב", בזמן שלמעשה "כוחותיהם הגיבורים", נכתשו בשארם, נמחצו בדהב וקיבלו בראש על גדות תעלת סואץ – זה כבר היה משפיל. לכל מי שחי באותה תקופה, זו היתה ההוכחה החותכת לכך שהמשטרים הערביים משחקים בקקה ואינם כשירים להתמודד בזירה העולמית.
המקרים המביכים הללו הוכיחו שני דברים. הראשון היה ששרשרת הפיקוד של המצרים פשוט אינה מוסרת דיווחי אמת במעלה ההירארכיה. בלי מידע אמיתי, אין לפיקוד העליון שום סיכוי להכין תכניות פעולה בעלות סיכוי להצליח. השנייה היתה שהשקרים הללו הרי מתגלים בסוף (די מהר, למעשה), ויוצרים חוסר אמון גורף השלטון. בלי אמון בשלטון, לא ניתן להניע את האזרחים לשום פעולה משמעותית.
אז מה זה קשור לשנות האלפיים? כאמור, עושה רושם שממשלת המעבר העיראקית, בראשות חביב הסי.איי.איי ואם.איי 6 איאד עלאווי, היא היורשת הגאה של משטר נאצר. בהתחלה היה לנו את הסיפור בנג'ף – ביום שישי לפני כחודש, אחרי שבועות של קרבות ותוהו סביב השליטה במסגד האימאם עלי בעיר, הודיע אחד השרים של עלאווי באופן חגיגי ש"כוחותינו השתלטו על מתחם המסגד ועצרו 400 מלוחמיו של מוקתדא א-סדר". הישג מרשים לממשלה שמנסה לבסס את הלגיטימיות שלה, רק חבל נורא שזה לא היה נכון. תוך דקות ספורות מפרסום הידיעה הזו בסוכנויות הידיעות, התפרסמו הכחשות גורפות מצד אנשיו של א-סדר, וכתבים מערביים שנכחו בשטח דיווחו שהלחימה נמשכת ואף מתגברת.
בסופו של דבר, מי ששם קץ למשבר בנג'ף לא היתה הממשלה של עלאווי, אלא בעל הכוח האמיתי בעיראק – האייתוללה עלי סיסתאני, שהגיע למקום מלווה באלפים מתומכיו וקיבל לידיו את השליטה במתחם הקדוש לשיעים מידי תומכיו של א-סדר. ממשלת עלאווי, אגב, מודעת היטב לכך שסיסתאני הוא האיום הגדול ביותר על סמכותה בעיראק, וזו הסיבה שהמשטרה העיראקית טבחה מוקדם יותר באותו יום ב-20 מתומכיו של האייתוללה, שעשו את דרכם מקופא הסמוכה לנג'ף בתגובה לקריאת מנהיגם לעלות לרגל לעיר הקדושה.
זו גם הסיבה שמפקד המשטרה בנג'ף עצר למספר שעות את כל העיתונאים הזרים בנג'ף, בהשתוללות זעם על כך שרשת אל-ג'זירה העזה לפרסם את הידיעה (האמיתית לחלוטין) על כך שסיסתאני עושה את דרכו לנג'ף. סנקציות נגד עיתונאים שמפרסמים את האמת, ממשל שמשקר במצח נחושה על הישגים שלא היו ולא נבראו – יש כל מיני שמות לדבר הזה, אבל דמוקרטיה היא לא אחת מהן.
ורק כדי לוודא שזה לא היה מקרה, אלא מאפיין עצוב של שלטון הבובות החדש, בא המקרה של סוף השבוע האחרון. "לכדנו את עיזאת איברהים א-דורי, יד ימינו של סדאם חוסיין", הודיע בגאווה לא מוסתרת דובר משרד ההגנה, שהוסיף ופירט שהג'ינג'י הנורא נעצר על ידי המשמר הלאומי העיראקי, בחיפוי כוחות אמריקאיים, בתום קרב בו נהרגו 70 מתומכיו, ו-80 נוספים נעצרו. נשמע נהדר, רק ששוב חבל שהיתה תהום בלתי ניתנת לגישור בין הסיפור למציאות.
צבא ארה"ב מיהר להודיע שלא ידוע לו שום דבר על כך. מפקד המשמר הלאומי באזור הודיע שכוחותיו לא עצרו אף אחד ולא השתתפו בשום קרב מהסוג שתואר. עוזר של עלאווי ניסה לדחות את רוע הגזירה בהודעה שזהותו של העצור נבדקת באמצעות השוואת ד.נ.א. (למה צריך בדיקת ד.נ.א כדי לוודא את זהותו של אדם שכל עיראק מכירה?), אבל כבר באותו לילה סתר שר ההגנה חאזם שעלאן את הודעת הדובר שלו עצמו והצהיר ש"אין כל בסיס" להודעה". למחרת נאלצה ממשלת עיראק לרדת מהעץ ולהודיע שא-דורי, אפעס, עדיין חופשי כציפור. אופס, פדיחה.
בקיצור, מה שיש לנו כאן זו לא דמוקרטיה, לא עיראק החדשה ולא נעליים. מה שיש לנו כאן זו עוד מדינה ערבית מפגרת, מהסוג המוכר לעייפה, שמשפילה את עצמה בשקרים שהיעדר רגליהם מתגלה עוד בטרם נמוג ההד. כשזה מה שמציעים לעיראקים, שאף אחד לא יתפלא שמה שהם יבחרו זה דיקטטורה דתית שאולי לא תעניק להם את שלל ההטבות של דמוקרטיה האמיתית, אבל לפחות לא תצטרך לשקר בנוגע להישגיה, כי תהיה לה הסמכות להגשים אותם במציאות, ולא רק במרחבי הדמיון המזרחי הפרוע.
20 Responses to "עוד מדינה ערבית מפגרת"
7 בספטמבר 2004 at 20:57
אז ישראל רחוקה מרחק שנות אור מדמוקרטיה.
דיברת על הצהרותיו של נאצר בלשון עתיד?
"תוך שנה נשיג ביטחון אישי לכל אזרחי ישראל"
אריאל שרון בנאום השבעתו
דיברתי על הצהרות טרם עת?
"יצאנו מהמיתון"
בנימין נתניהו כזמן ש300,000 מובטלים צובעים על לשכות התעסוקה וקו העוני עובר מעל לראשם של מיליון ישראלים.
ומה לגבי כל ענייני מלחמת לבנון, השקרים של שרון לבגין ולציבור? והשטויות שדובר צה"ל מוסר לציבור המסומא או דברי ההבל של השב"כ כל שני וחמישי?
דרך אגב,
גם השלטון האמריקאי רחוק מרחק שנות אור מלהיות אמין, במיוחד בעידן ג'ורג' "המלחמה בעיראק נגמרה" בוש.
7 בספטמבר 2004 at 21:32
שלטון שקרן ומושחת.לא שרון אשם בכך שיריביו לא מצליחים לארגן אופוזיציה קולנית שתצא לרחובות וביום הבחירות תגיע לקלפי ותדיח אותו.
נמרוד ברנע,מי שלא תהיה – לך יש חלק באשמה.
ואחד הדברים שעד היום משעשעים אותי הוא האופן שעזמי בישארה (האיש ששתק כשכוחות הצבא הסורי טבחו במפגינים הכורדיים) מתרפק עדיין על זכרו של נאצר .
7 בספטמבר 2004 at 21:59
אני מאמין שערבים מסוגלים לקיים דמוקרטיה בגבולות התרבותיים שלהם ולא מחוצה להם. אין ספק שבתרבות הערבית למושג ה"אמת" משמעות שונה מהמשמעות שהוא תופס בתרבות היהודית והמערבית, אני מדבר על העדר מוחלט של דיסוננס בהצגת שקרים. ללא אמת קשה לקיים שיח ציבורי ודמוקרטי אבל זה לא בלתי אפשרי. ישנן דוגמאות למדינות בעלות תרבויות דומות שמצליחות במשימה. אני מדבר על טיוואן ותאילנד, שתי מדינות בעלות רמה מסוימת של דמוקרטיה ותפיסת מושג "אמת" רופפת כמו בתרבות הערבית. אכן, המפלגה השלטת בטיוואן היא המפלגה העשירה ביותר בעולם פרט למפלגה הקומינסטית הסינית כתוצאה מאין סוף מעשי שחיתות, דיונים בפרלמנט ניגמרים לעיתים בתיגרות ידיים. בתאילנד ראש הממשלה הוא האיש העשיר במדינה. אני מאמין שהערבים יכולים לקיים משטרים דומים, מושחתים, פרמיטיבים אבל לא בהכרח דיקטטורים ומדכאים.
8 בספטמבר 2004 at 11:41
לפחות לגבי מדינות ערביות זה די ברור שאין שם דמוקרטיה.
פה המצב הרבה יותר חמור – כי הכל נעשה בשם איזו דמוקרטיה עלומה ומיסתורית שאף אחד עוד לא ראה את קצה קוצה.
גם אם אין דמוקרטיה – עדיין אפשר לשאוף לאיזו רמת שקיפות בהקשר הזה.
8 בספטמבר 2004 at 12:55
לא רק בתאילנד אלא גם באיטליה ראש הממשלה הוא האיש העשיר במדינה. התרבות והכלכלה במערב מבוססות במידה רבה מאד על עולם הפרסום, שכולו שקר אחד גדול.
אמנם יש הבדלים מסוימים בתפיסת המושגים שקר ואמת בין חברות שונות, אבל מושגים אלה לא ימנעו התפתחות דמוקרטיה מלאה בכל מדינה בעולם, בתנאים המתאימים. ואכן הדמוקרטיות של מזרח אסיה, כגון יפאן ודרום קוריאה, מוכיחות שהחיבור מערב-דמוקרטיה הוא משהו זמני.
8 בספטמבר 2004 at 14:44
התחלתי לכתוב תגובה מנומקת, אבל למה לטרוח בעצם. רותי, נמרוד ברנע (שנת הלימודים לא נפתחה כבר, נמרוד? אין שיעורי בית להכין?) ומעל כולם, גל שלום-שטרית-עיני: התגובות שכתבתם הן מהמטופשות ביותר שקראתי בחיי, וב"רשימות" זה לא מעט.
8 בספטמבר 2004 at 15:59
DH: את/ה צודק/ת לחלוטין לגבי איטליה, לברלוסקוני רקע דומה מאוד לזה של טאקסין צ'ינווארטה, ראש ממשלת תאילנד. אכן יפן וקוריאה הן דוגמאות מוצלחות מאוד
בבון: אני מסכים איתך לחלוטין, אבל בין התגובות המטופשות נוצר גם דיון מעניין ואתה מוזמן להצתרף אליו.
8 בספטמבר 2004 at 16:59
אני מציע להסתכל על הודו דוקא, כדוגמא לדמוקרטיה מוצלחת למדי במדינה שבה יש לא מעט צרות, שלא לדבר על מסורת של שיטת קאסטות (ואם רחביה ברמן מתעקש, גם אוכלוסיה מוסלמית גדולה מאוד).
אולי הדמוקרטיה בהודו מעידה שאפשר לקיים דמוקרטיה גם בתנאים קשים יותר מאשר בעירק, אולי היא מעידה על כך שהאימפריאליזם (האנגלי) דוקא מועיל להתפתחות הדמוקרטיה – בכל מקרה היא סותרת את הטענות ביסוד הרשימה הזו.
מכל מקום, נראה לי שברמן מייצג לא מעט אנשים שוחרי דמוקרטיה (וסתם דמוקרטים) שקצת מייחלים לכשלון המשטר העיראקי החדש, אחרת בוש וחבורתו יסתברו כצודקים ומרחיקי ראות יותר ממתנגדיהם.
8 בספטמבר 2004 at 20:18
יתכן מאוד שהודו היא דוגמא טובה, אני פשוט לא מכיר את התרבות ההודית והיחס שלה למושג ה"אמת". יש לי היכרות טובה עם ההפכפחות של המושג הזה בתרבות הסינית והתאית.
אני חושב שהמאמר מוצלח, ברמן מבטא כאן מחשבות של הרבה מאוד אנשים, תומכי ומתנגדי בוש.
8 בספטמבר 2004 at 20:56
אני מסכים שהמאמר מוצלח, כמו רוב המאמרים של ברמן, אני רק לא מסכים עם הטענה בבסיסו.
לגבי היחס למושג "אמת", אני חושב שבשיח העאלק-פוסט-מודרני שהשתלט על חלקנו בשנים האחרונות, הוא מתחיל להיות מטושטש משהו גם אצלנו, כמו שאתה יכול לראות בתגובות הבהירות (לא במובן של צבע, גל) שמעלינו.
8 בספטמבר 2004 at 22:11
אתה הבבון שהיה מאונן כאן עם אחד שכינה את עצמו ארתור דנט? מי היה מאמין שנתגעגע אליו
8 בספטמבר 2004 at 23:01
אני מסכים כשאתה מדבר על מושג האמת בשיח הקולקטיבי, אבל ברמה האישית אני חושב שהוא עדיין קיים. אנשים מעדיפים את השקר על מנת לפרש ארועים ברומו של עולם (פוליטיקה, כלכלה) אבל ברמה האישית הם לא יפנו לשקר בקלות שכזאת.
9 בספטמבר 2004 at 4:48
לגבי הטענות נגד המאמר:
נכון שגם בישראל יש שחיקה קשה באמינות השלטון (במיוחד יחסית לימי "קול הרע"ם מקהיר), אבל זה עדיין רחוק שנות אור מהכזבים הגסים שאנחנו רואים אצל העיראקים כיום. מי שלא מבין את זה, ולא מבין את ההבדל בין הבטחה שלא קוימה ("בעוד שנה יהיה ביטחון") לטענה על הישג בלשון עבר שמתברר כשקרי לחלוטין ("לכדנו את א-דורי, השתלטנו על מסגד האימאם עלי") – פשוט אין לי אפשרות לקיים איתו (או איתה) דיון שיש בו טעם.
נמרוד, אתה הרי לא אידיוט מתלהם. לא ייתכן שאתה לא מבין את זה. גם הקשקוש של ביבי, ככל שהוא שקר שקוף שאכן מערער את אמון העם, הוא עניין שבכל זאת נתון לפלסף ופרשנות ורחוק מאד מעניין שחור ולבן כמו לתפוס מישהו או לא לתפוס מישהו, להשתלט על מבנה או לא להשתלט. באחד ניתן לגעת בידיים, בשני לא.
לגבי השקרים של השב"כ – כמו למשל השטות שטלי פחימה, או איזו עיתונאית בריטית סהרורית מהוות סכנה לביטחון המדינה – אלה מתקרבים קצת יותר לרמת השקרים המערערים את אמון הציבור, אבל זה עדיין רחוק מאד, וגם עומד להם היתרון של מסך העשן הביטחוני. אנשים אינטליגנטים מסוגלים להבין שזה קשקוש, אבל תכל'ס לך תוכיח כך או אחרת. לגבי שליטה במסגד קל מאד להוכיח את השקר.
יש רמות ומידות ופרופורציות לכל דבר, ואחד מסימני הפנאטיות הוא חוסר היכולת להבין את הקונספט הזה.
9 בספטמבר 2004 at 13:16
הרשה לי לבטל מכל וכל את דבריך. העראקים לא יעדיפו דיקטטורה דתית בגלל שבוש הוא קאובוי מרושע שרוצה נפט לארוחת בוקר. למרות מה שכל החברים שלך מספרים לך.
עיראק היא מדינה קרועה, מדינה ששלט בה אחד בשם סדאם אם אתה זוכר, ואם תתאמץ עוד יותר תגלה ש"הג'ינג'י הנורא", אחת מדמויות המפתח במשטר החולה וחסר ההיגיון שלו – דווקא כן היה נורא, ותנסה לספור את ההוצאות להורג מקרי האונס והרצח שהג'ינג'י החמוד שלך הוציא לפועל בשירות סדאם.
במקום להתחיל לזרוק לכלוך אינטלקטואלי על ארה"ב, תתחיל להכיר במציאות, ואולי תהיה לך ישועה –
מספר ההרוגים בהשתלטות על עראק, גם אם ימשיך כפי שהוא – לעולם לא יגיע אפילו ל-50% ממה שסדאם, בעזרת הג'ינג'י הרג לאורך שנות השלטון שלו, ככה, לארוחת בוקר – והוא לא שלט שבוע.
העראקים היקרים שמקפחים חייהם תחת הדורבנים המוכספים של הקאובוי, לא מפסיקים לומר לו תודה גם ממקום שבתם בגן עדן, תאמין לי.
אבל כמו כל תהליך הסטורי, לוקח זמן להתאושש משנות דור תחת שלטון דיקטטורי ותסלח לבוש אם הוא לא אירגן לג'נג'י שיעורים בדמוקרטיה וסידר לו כיסא מהודר בבגדד. ואולי תנסה לשאול את מקטדע אלסאדר למה בא לו להיות נאסראללה??
את האג'נדה השמאלנית הכל כך לעוסה ומעייפת שלך (קרי – כל איבר ערבי מתאים לפה שלי) תשמור לבתי קפה וגלריות מובחרות בת"א.
9 בספטמבר 2004 at 17:24
בארון מגלים הומופוביה כמו שלך? איש טיפש ודו קוטבי שכמוך.
לא אמרתי שא-דורי לא היה נורא, ולא ניסיתי לסנגר על משטר סדאם שברוך שפטרנו ממנו, ולא דיברתי בכלל (אבל בכלל) על בוש. דיברתי על ממשלת המעבר העיראקית ועל האמינות שלה, שנראית בינתיים כמו פרצופך המתוסכל מינית. אדם (זו דרגת התפתחות שספק אם הגעת אליה) יכול גם לחשוב שסדאם היה נורא וגם שממשלת איאד עלאווי מתנהגת בטיפשות. כשתעבור בחינת הבנת הנקרא של כיתה ג', אתה מוזמן שוב לבקר אצלי ולהביע את דעתך על מה שאני כותב. עד אז, רוץ לך לשחק בקקי ותן למבוגרים לדבר בשקט.
בבון – ממש לא אמרתי. מה שאני אומר הוא שהממשלה המסוימת הזו אינה מגלה בינתיים שום סימן שביכולתה לקבל על עצמה את ההגבלות והמשמעת העצמית הדרושות כדי להנחיל דמוקרטיה במקום שחסר מסורת כזו.
11 בספטמבר 2004 at 1:14
אני מצטער חבר'ה אבל אתם רבים על שום דבר.
יש איזשהי מיסקונספציה פופולרית, המנהג לצוות את המונח 'דמוקרטיה' לכל אירוע שבמישרין או בעקיפין קשור למדינה או לשלטון. רוני ברט השכן עושה את זה, ברמן עושה את זה, אבל אי אפשר ממש להאשים אותם- נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, הפך את התחביב למקצוע.
לאמינות של הממשלה (הזמנית) העיראקית יש קשר מאוד קלוש למונח הרב-גוני הזה, דמוקרטיה. ברמן, מהבחינה הזו,
דומה מאוד לדבל'ה גליקמן שבפרק מסויים בזהו-זה מסתכל במראה ומאבחן שיצא לו חצ'קון בו בזמן שאוזניו צמחו למימדים של פיל אפריקאי. אם אתה רוצה לאבחן את הסיבות והתוצאות, או למה במדינות ערביות (לאו דווקא מוסלמיות) אין דמוקרטיה, פתח נא ספר היסטוריה. גם השימוש במונח "אמת" הוא קצת מטעה, ממש כמו "אובייקטיבי". דמוקרטיה, העולם מספר לנו, לא מתאימה כנראה לכל חלקי הגלובוס, בעיקר מסיבות שקשורות במיעוטים אתניים או דתיים. עיראק לא יוצאת מן הכלל. גם מדינות הבלקן.
ודבר אחרון, דמוקרטיה מאז ומתמיד (כולל המקרה של גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה) צמחה מלמטה למעלה ולא להיפך. ממש כמו שמונרכיה או דיקטטורה שולחת שורשים מלמעלה למטה. וזהו.
11 בספטמבר 2004 at 1:50
מה שמאד נכון הוא עניין הצמיחה של הדמוקרטיה מלמטה. בגרמניה היתה תשתית נרחבת לדמוקרטיה, גם אם לא עבר נורא מוצלח בזה. היה לה מעמד ביניים נרחב, שכבה משכילה גדולה וכו'. בנוסף, הטראומה של הנאציזם דחף את הגרמנים **לרצות** לאמץ מודל חדש שימנע זאת. בניגוד לכך, העיראקים לא מרגישים במיוחד שהסיוט של משטר סדאם קרה באשמתם. לכן אין להם את אותו הדחף.
לגבי אמת – צריך לשים גבול למסמוס הפוסט-מודרניסטי של העובדות. אני חוזר ואומר: אחד הדברים שחייבים בשביל שתהיה דמוקרטיה שעובדת, הוא אמון של הציבור בדיווחי השלטון. לא אמון שווה בכל היבט והיבט, אבל אמון בסיסי. ברגע שאתה משקר לגבי דברים מוצקים, אתה מאבד את האמון הזה, ואז אי אפשר לעשות כלום. עובדות בשטח הן לא עניין יחסי. אי אפשר להתמזמז עם פוסט-מודרניזם בנוגע לדברים כמו מעצר של אדם מסוים או השתלטות על מבנה. פשוט אי אפשר. מי שלא מבין את זה חולה באותם תסמינים שגוזרים את דינן של המדינות הערביות לנחשלות.
Comments are closed.
7 בספטמבר 2004 at 20:30
עוד מדינה ערבית מפגרת? עוד קשקשן אשכנזי רבע-שמאלני יהיה מדויק יותר. הרי הם בכלל למדו את השיטה מדובר צה"ל