עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

חלק ראשון פה

מה היה לפני מה? כבר קשה לזכור. זה התחיל בעצם עם שלום "אחאב" אייזנר. אחורי זה היה יום השואה. עם מגדל התאורה. פרס גשר המכביה תשע"ב. ואז בא הסיפור עם שגרירנו הדביל בוושינגטון, איש "מכון המחקר" (תקע'לכ) מרכז שלם, שקיבל בצדק שיחת “מה הסרט ש'ך אתה?” בפריים טיים. נגעתי גם בזה.

ליום העצמאות קיבלנו כולנו מתנה מביבי – ברכה עם תוכי וחתול. בהתחלה חשבתי שכמעשה התינוק של אוסם, החליטו בלשכת רה"מ לרתום את התוכי הערס של בזק בינלאומי להסברה הלאומית. האיש והאגדה גדי שמשון (צ'אק נוריס של הרשת העברית) הבהיר לי שמדובר בדמויות מתוך משחקי סמארטפון נפוצים. כמו שאמרתי לו – הבן שלי בטח היה מזהה. מאז כבר זכיתי לפגוש את חתול הכאפות. קדם אכן אוהב אותו מאד…

אחרי שהקרוב שלי יובל דיסקין פתח פה על המשיחים מאקירוב ומקיסריה, רבו כמובן הפותחים פה על הקרוב שלי, שהסב לי לשם שינוי קצת נחת… אז דב וייסגלס יצא להגן על דיסקין. זה היה בפרינט של ידיעות, אבל הוא דיבר שם מה שכל אדם שעיניו בראשו יודע – שהרשות הפלטוסטנית, על כל מגרעותיה וגיחוכיה (זו רשות "אוטונומית" שאינה שולטת במרשם התושבים של עצמה) אכן עושה מאמצים גדולים ומוצלחים להפתיע במניעת טרור מהגדה המערבית הן לתוך ישראל והן נגד מתנחלים. אם תשימו בצד את הרצח המתועב באיתמר, עם כל זוועתו, תקבלו רצף ארוך מאד של היעדר פיגועים חמים ומיעוט מבוטל של פיגועים בכלל. רוב קוראי החדשות בעולם שתשאלום לשם המומחה מספר 1 בהרגעת התקוממות טרור\גרילה יגידו דייויד פטראוס. ייתכן מאד שהתשובה האמיתית היא הגנרל קית' דייטון. סתם, הערה.

בכל מקרה, זה היה זה. מה היה עוד? אה כן: שירות בתי הסוהר, מסתבר, לא רואה את עצמו כפוף לבית המשפט העליון כשזה דן בתנאי מעצרו של עציר. מורה העליון לשב"ס להתיר לדוקטור אחמד טיבי, חבר כנסת ורופא, לבדוק עציר מסוים הנמצא בחזקת שירות בתי הסוהר, ויען איש השב”ס המהולל: לא! אני מקבל הוראות רק מהממונים עליי.

בעיקרון לא היינו צריכים להזדקק להוראה הזו, כי ד"ר טיבי הוא כאמור חבר כנסת. אבל נגיד. ביטחון המדינה וזה. אבל אמר בית המשפט. השב"ס סירב. בית המשפט אמר שוב, בקול טיפה יותר גבוה. השב"ס שוב סירב והודיע שהוא לא מקבל פקודות מבית המשפט. מדובר מכל המערכות דווקא במערכת שבמדינה חצי נורמלית, חיה ומתה על הוראות בית משפט. מגיע צו מבית משפט? שולחים העציר לדיון. שולחים לבית חולים. משחררים לחופשה לחתונה או לוויה. משחררים נקודה. לפעמים מעכבים שחרור. הכל על פי פסיקות בית המשפט. מדובר במערכת שכל קיומה וכל מגע האזרח עמה מתחיל רק לאחר ובעקבות הוראה של בית משפט. אבל פתאום יש להם ספק אם הם מקבלים פקודות מבית המשפט. העליון. ובכן ילדים, כן. הדיון ההזוי שהתפתח גם בטוקבקים בשאלה "האם באמת בסמכות בית המשפט להורות לשב"ס" מוכיחה עד כמה המלחמה הנמשכת נגד לימודי האזרחות אינם אלא סיבוב הסכין ואקדח מעשן שמסביר למה באמת ממשיך הציבור להיות מטומטם.

בפעם השלישית הרים בית המשפט את קולו בנימה ששמורה לרוב לאנשים שמתדיינים נגד מערכת הביטחון, ושירות בתי הסוהר נאות באי–רצון בולט להתיר לד"ר טיבי לבקר את העציר ולהתרשם לרעה ממצבו המידרדר. מדובר כמובן באחד מעשרות שובתי אינתיפאדת הרעב. אותו אחד שהמדינה העלובה, בקטנוניותה הבלתי נדלית, סירבה להתיר לו להיפגש עם עורך דין אלא אם כן יקום מהמיטה (דבר שלאחר 66 ימי שביתת רעב נבצר ממנו פיזית לעשות…והוא גם כבול למיטה).

בינתיים מסתבר שרוב המעצרים המנהליים האלה, שישראל הולכת איתם ראש בראש עם שובתי רעב במין הימור "האם השטחים יבערו במקרה של מות עציר?” – בעצם לא כאלה הכרחיים. אפילו השר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו ערבוש" אהרונוביץ', העביר הוראה לצמצם את השימוש בכלי. מה לעשות, צריך אשכרה לעשות הצגה ולהעמיד אנשים לדין.

היה בהתחלת החודש הקודם כנס ברמלה. שר הפנים נאם, ראשי הציונות הדתית והרבנות הצבאית והכללית היו. באמת אירוע מכובד. שמה חילקו למשתתפים עלון כזה, על שבעת חוקי בני נוח. זה חוקים כאלה שלדעת היהדות מי שמקיים לפחות אותם, אפשר לסבול את זה שהוא לא מהעם הנבחר ולא להכריז עליו מלחמת שמד רק כי הוא קיים בשטח.

אוקצור, בעלון הזה יש פנינה קטנה של פלפול תלמודי. שימו לב: אחת משבע מצוות בני נוח היא לא תגנוב. סבבה? סבבה. אני באמת לא רוצה שעבאדי בן נוח אוקאפור איש גאנה שעובד פה בספונג'ה יגנוב לי דברים. אבל רגע. מסתבר, שעצם זה ש"ארץ ישראל בידיו" של גוי, זו גזילה מעצם מהותה. לכן,בזה שאנחנו לא מרשים למוחמד להחזיק ברשותו, נגיד, בית בארץ ישראל, אנחנו בעצם עושים לו טובה. אילו היה ממשיך בגזילה, היינו נאלצים להורגו. כמו במענה הלשון החבוט. “אני יכול לספר לך אבל אז…”

איך שכחתי. אין שמחה כשמחה לאיד וששת קוראיי הנאמנים בטח זוכרים את כל הסיפור שהיה לי עם חתיכת המוגלה שנשרה מהואגינה של המפקדת אקה, חבר הקלסת נילס הולגרסון. האמת הייתי צריך לדעת שהאלה הטובה, בשבתה כקארמה איז א ביץ', לא תעבור לסדר היום על התמונה המקוממת שלו ושל היודונאצי מיחזיר בן הריק על הספה של משפחת נתשה בבית חנינא. (בזמן שאתם חגגתם יום העצמאות, משפחת נתשה עברה נכבה שלישית ב-64 השנים האחרונות. ב-48 מיפו, ב-67' מהעיר העתיקה, ב-2012 מבית חנינא. סתם, שתדעו).

אז קודם ח"ק נילס סיפק לנו שעשוע היסטרי עם קליפ הקמפיין של מפלגתו "התקווה": ילדים (נכדיו?) מחופשים לאריות, משתוללים בחדווה בבית הספרטני אך המבהיק ובחצר הפראית–חלוצית המשקיפה על גבעות מטלית של כותים. ברקע מתנגן המנון הראסטהפריי המוכר הזה (בביצוע פחות טוב, אגב). הסיום הוא קול של בחורה עם פאנק של גבינה לבנה בקול מנעים לפי הקצב: “אם אתה בעד שתי מדינות לשני עמים שאחת היא בירדן \ אם אתה בעד להפסיק את הכיבוש הערבי אז תגיד אמן \ רק קול אחד לימין האמיתי כן…” לא, אני לא ממציא את זה.

אם כל–כך קורע, למה אני לא חולק אתכם את הקליפ? או! מסתבר שאמנם הנביא בוב תרם פעם את קולו ושמו למערכת בחירות אחת, בג'מייקה מכורתו, אבל זה נגמר בזה שדפקו בו כדור, לא עלינו. ובכל מקרה, מסתבר שלא אלמנתו של מארלי ריטה ולא בנו המפורסם זיגי ולא אפחד מ-10 אחיו המוכרים רואים שום סיבה שזכר אביהם הנערץ יהיה מקושר ל…אריה אלדד…(נשימה עמוקה. זהו, הבחילה עברה. נמשיך) ולדעותיו המגונות. ומסתבר עוד – עולם קטן – שיש מי שאמון על האינטרסים של המותג בוב מארלי בישראל, מטעם העיזבון והלייבל. והוא מחובר לאינטרנט הנציג הזה… בקיצור, את הסרטון אץ–רץ נילס שלנו להוריד (סקרינשוטים יש כאן, ואם מישהו הזדרז והעתיק את הסרט אז תגידו כי חבל לאבד כזה נכס), ועל גובה הפיצויים שישולמו (הסכומים מאה וחמש מאות אלף ננקבו במכתב ההתרעה הנחרץ) עדיין מתדיינים ככה בשקט. שירו אתי: Iro-ny Li-on Bi-zayon!

הנאתה של אום–כרמל, הלא היא זוגתי שתחיה לאורך ימים טובים וארוכים (שתחיה, למה איפה אני אמצא אחת אחרת שתסבול אותי?) מסיפור אריה האירוניה הביזיוני נפגמה במקצת. למה נפגמה? למה כמו שקרה לה עם סרטון החתולתוכי, הרגע שהיה אמור להיות מוקדש להיקרעות מצחוק הוקדש במקום זאת בהתעקשות של המוח ש"זה לא אמיתי, אבל…" עד שהבינה שהמציאות מחלקת קומדיה לאנשים החיים בסרט שכולו שיניים, תדהמת ההפתעה הראשונית כבר עברה. חבל. העם דורש מציאות קצת יותר אמינה. אנחנו מבינים שצריך לסספנד, אבל יש גבול.

(שאלה בנוגע לפיצויים שישלם אלדד: אם אני ארמוז שבמקרה שיתקשה לשלם את הסכום שיידרש חלף חזירותו, אז הלוק הזה של עור לבן וענוג ותלתלים אדמוניים הולך חזק במדינות המפרץ בימינו…זה יהיה מוגזם? לא יפה. נעזוב את זה).

לסיום, חגי עמיר: אין לי בעיה עם מה שאמרה נועה לשעבר–בן–ארצי, למשל, שהיא מבינה שהבנאדם ריצה את עונשו אבל שורף לה לראות אותו משתחרר. סופר לגיטימי. אבל להתחיל להתלונן על עצם השחרור? די. סתמו וזהו. (גם את, מנהיגת הפועלים תקעליכ) ככה עובדת השיטה. לזה הוא נדון, את זה הוא ישב (בלי שמץ קיצור או חופשה או הקלה) וזהו. ואגב, כמה שחורה להגיד את זה – חגי עמיר (לא יגאל, חגי) נעשה לו עוול. כן–כן. הועד נגדו עד שקר ביודעין. הרוב מעדיפים לשכוח את זה, אני יודע, אבל אלה העובדות. אין לי בעיה גם עם "נזכיר לו עד יומו האחרון" של מזכ"ל מרצ – הבנאדם לא הביע חרטה, ולכן אין כאן טיעון של מחילה ושל לעבור הלאה. אבל את המאסר שנגזר עליו הוא סיים. יש לקוות שאחיו שנדון למאסר עולם (ושלא העלה הגנה, כך שהמדינה לא נאלצה לשקר במשפט שלו בכדי לגונן על סודות ייצור השמפניה) אכן לא ישתחרר לעולם. בינתיים הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות בנוגע לחגי עמיר זה פשוט לשכוח את קיומו. כל דבר אחר יעשה ממנו יותר ממה שהוא.

ובאמת לסיום: אני לא הבלוגר היחיד או בהכרח הכי טוב בבית הזה. אום-כרמל בזווית מעט אחרת על הרצח בבאר שבע. ובינתיים שוב זרקו בקת"ב על פליטים. סאמכ המציאות. אני עוצר פה.

נו, באמת אחרון ודי – הסרט העצמאי של השנה, שהופק בתקציב תלת-ספרתי בשקלים וגורף מחמאות מקהילת המנגבים הבינלאומית. קבלו את היחידה לחקירות חומוס!

זהו. זה מה שקרה בחודש האחרון בריבונות השלישית. פלוס עוד מיליון אירועים שלא עברו את מסננת "ערפילי מוחו של רדיקל מקלדת". וכל זה – לפני שהחליטו בשעה טובה שתחלנה בחירות והזיותיהן (אגב, לא יפה. למה לא נותנים לבנאדם לגמור את השבעה על אבא שלו בצורה מכובדת. אה, נתנו לו? אז למה לא לוקח? למה מתעסק עם פוליטיקה בשבעה? מה, יכול להיות שעד אז יותר מדי אנשים היו מתחרטים וזה?).

מעניין לעקוב אחרי גלגוליו של הנראטיב הציוני לגווניו ולסיפורי המשנה שלו לאורך הדורות. פעם, אחת מטענות המטא- הרווחות של ההסברה גרסה ששורש העימות בין המפעל הציוני לעולם הערבי בטיבם הנצלני והרודני של משטרי ערב. אלה, אמר ההסבר המקובל, מסיטים את תשומת לב ההמונים מהבעיות האמיתיות שלהם – עוני, בורות, דיכוי – באמצעות ליבוי השנאה לישראל כשטן שאחראי כביכול לכל הצרות. אם רק יקומו יום אחד הערבים, יחליטו להצטרף לעולם המודרני באמצעות בחירה בדמוקרטיה, הרי שמאליה תיעלם הסיבה לעוינות ואנחנו נקדם את פניהם כאחים אבודים למשפחת העמים החופשיים.

זה לא שאין בטענה המקורית הזו כלום ושום דבר לחלוטין. זה לא שמשטרי ערב הרודניים לא עשו בדיוק שימוש כזה בעימות; זה גם לא שלא נעשה בפליטים הפלסטיניים שימוש ציני במסגרת זו. אבל כל זה, מסתבר, לא משנה את העובדה שהיו פליטים, והיה גירוש, ויש סיבה קדמונית לעוינות שאינה תלויה בזהות שליטי מדינות ערב או צורת המשטר שלהן.

כי הנה, בזה אחר זה קמים עמי ערב, ומתקוממים בדיוק כמו שכביכול ייחלנו כל השנים, ואצלנו כולם רועדים מפחד. שתי המדינות הערביות שעשו איתנו שלום עשו כך בהנהגת דיקטטור, נגד הרצון של רוב ברור במדינותיהם. ולמרות שברור לכולם שהמחאות נגד השלטון במדינות אלה ואחרות אינו קשור ליחסים עם ישראל או לקיומה, אלא לאותו רצון פשוט בחיים טובים והוגנים יותר, שפעם טענו שאנו כה רוצים לראות אצלם, לכולם ברור שעם השליטים החדשים יהיה קשה לגנוב סוסים. ובמיוחד רועדים מפחד שהפלסטינים יחליטו סופסוף לעשות את המהלך שלהם ולהתקומם גם הם באופן לא אלים. כצעד מונע לכך מאיימים ברשות הפלסטינית לאחרונה להניח את המפתחות ולהפסיק לשחק בהצגה המגוחכת. שישראל תטפל בביוב. כך יהיו הפלסטינים חופשיים להפנות את ההתקוממות שלהם נגד המדכא האמיתי – ולא שאבו מאזן וחבריו הם מלאכים שלא הופכים למדכאים בזעיר-אנפין, זה פשוט שכאשר בשביל להעביר אנשים וציוד מטול כרם לשכם אתה צריך לעשות עיקוף על רבע מהגדה, אתה לא מדכא ולא שולט, מקסימום מרביץ קצת למי שאומרים לך. אתה המקל, לא היד.

בכל מקרה, נראה שבלי התמודדות כלשהי עם שורש הסכסוך – הרצון שלנו לריבונות מדינית בארץ הזו והאמצעים בהם נקטנו כדי לממשו, כמו גם היחס המתמשך שלנו לאוכלוסיות הפלסטיניות שבשליטתנו, זו הכבושה וזו שסתם מופלה ומדוכאת – החלום הציוני המורחב של לנגב חומוס בדמשק, לתפוס כוסיות בביירות ובכלל להתנהג ברחבי העולם הערבי כמו שטעמנו קצת בטורקיה לא יתממש. הצעת השלום של הליגה הערבית הציעה התמודדות כזו, במחיר נוח למדי. המחיר הזה, נראה, כבר לא יחזור. ככל שנמשיך לשבת בפרצוף חמוץ כמי שחרב עליהם עולמם נוכח התפרצות הרצון לחופש בקרב שכנינו, כך המחיר יעלה.

כל שעל הפלסטינים לעשות הוא לצעוד, בידיים מורמות ובשלטי "הצד הזה שלנו" ממש עד לגדר עם רצועת עזה. נראה את צה"ל אוכף את מדיניות האזור המפורז המחוצפת שלו, שהורגת איכרים ומלקטים תמימים הרבה יותר ממחבלים, ושוללת מתושבי על המון בסדר גודל של כיכר תחריר.  כרגע בישראל כולם מרוצים מהדודה של קדאפי, שגרה בישראל ונוזפת בו שמה שהוא עשה "אפילו ישראל לא עשתה לפלסטינים". אבל אם מישהו חושב שזה אומר שאפשר לצאת ל"עופרת יצוקה 2" מתי שהוא בקרוב, שישכח מזה. מעכשיו, בכל פעם שישראל תוריד בניין עם אנשים תמימים בתוכו, זה יזכיר לאנשים את תושבי בנגאזי המופצצים. אנחנו, בתסריט ההשוואה, נהיה קדאפי, ואת אף אחד לא יעניין שהיינו חייבים והיה שם מחבל איום ונורא עם שיערות בשיניים לפי מיטב המודיעין שבידינו.

השינוי במזרח התיכון רחוק מלהיות מושלם, ועוד ייתכנו תקופות ריאקציה. אבל הגל הזה גם רחוק מלהיגמר, ולמרות שזה לא יתקן הכל, עדיין לא מאוחר להוציא את עצמנו ממעגל השלטונות המדכאים. עם המצב הנוכחי והמתלהט לאיטו בערב הסעודית, המלך ישמח להיראות באור חיובי. ציפי לבני תוכל לכפר על הזנחתה ההיסטורית ולהחיות את הצעת הליגה הערבית – דבר שייתן למנוול הזקן מריאד ולכמה שליטים אחרים משהו למקד בו את תשומת הלב של נתיניהם ושל העולם. ישראל תוכל באבחה אחת להיפטר מסרטן הכיבוש המאכל אותה, להשתמש באזרחיה הערבים באופן מאורגן ויזום כחיל החלוץ של הנורמליזציה (דבר שייתן למגזר יתרון מכריע בסחר עם השווקים החדשים ויחולל קפיצה ברמת החיים של ערביי ישראל, קפיצה שתעכב ותעדן את התסיסה המוצדקת הקיימת במגזר), להשיג כאמור נורמליזציה עם כל מדינות ערב (כמובן שאת לוב ייצגו "המסוממים" ולא קדאפי, וגם בבחריין עושה רושם שצריך משהו כזה), ולשליטים הרודניים למיניהם יהיה זמן להתארגן לבלתי נמנע, בין אם ברפורמות ובין אם בהכנות לבריחה מסודרת.

והנה מישהי שאומרת את זה מצוין – בעלת הטור המצריה ואושיית הטוויטר מונה אל-תחאווי, מבכירת הפרשנים של המהפכה המצרית וההתעוררות המזרח תיכונית בכלל, מציבה אתגר בפני ג'יי סטריט, שרוצים להוות אלטרנטיבה רצינית לכיוון הימני של השדולה היהודית בעולם.

ובזאת אנחנו נסיים את פרק החלומות בהקיץ של הפוסט הזה, ונעבור לעניינים אחרים:

לא צריך היה את הסקר הגדול של ידיעות אחרונות ומינה צמח על השער של אידיוט אחרונות ביום שישי כדי לדעת שיש ריח חזק של בחירות באוויר. מספיק לראות איך נתניהו אוזר ככבש נסער חלציו ומתחיל לסכל את הצעות החוק ההזויות של הימין הקיצוני – שכולל כזכור כמה וכמה מחברי סיעתו שלו. נתניהו ממצב את עצמו כאופציה הימנית השפויה יותר – זו שאין לה שום כוונות לסיים את הכיבוש, אבל מבינה שהדרך היחידה לא לסיים אותו היא לא לסיים אותו בשקט, לא ברעש מתריס. בכך שנתן לחברי הליכוד חופש הצבעה בסוגיית ועדות החקירה לאנשים כמוני ומקורות העושר המופלגים שלנו, עשה ביבי שני דברים: סימן באופן בלתי הפיך את המיצוב של הליכוד (לפחות לבחירות הקרובות) כמפלגה של דן מרידור, בני בגין, רובי ריבלין ומיקי איתן, ולא של ציפי חוטובלי, דני דנון ופייגלינים קטנים אחרים, ואותת שהוא מתכונן לבחירות בכך שהתכונן למאבק האמיתי שלו בבחירות – מול אלה שמאגפים אותו מימין (מסיעתו ומחוצה לה), הרבה יותר מאשר מול קדימה.

אלה שבסדר עם המשך הכיבוש כל כמה שאפשר, בלי שום ניסיונות רציניים מדי להידבר וגם על ויתורים רטוריים נאבקים עד שמוציאים אותם מהם בפינצטה, אבל רק מבינים שכמו ליברמן אי אפשר, הם אם כן האלקטורט של הליכוד בראשות ביבי. האם זה יספיק לשלטון? אני בספק. במיוחד אם אכן דרעי ירוץ ואכן ייקח משהו בסביבות השבעה מנדטים. מצד שני, אלה בחירות, ולמרות ההישג המרשים של הבחירות הקודמות, קשה לי להאמין שציפיטפוט יכולה לגבור על ביבי, ועל אביגדור, ועל יו"ר סיעת עצמאות (שלא ייכנס לכנסת אבל יהיה שחקן פעיל ביותר מאחורי הקלעים ומאחורי הגב) בקרב של טריקים מלוכלכים – גם בלי התותח העיקרי ששמו "מבצע קפיצה בסקרים 2".  ראה נראה.

מה שעוד ראה נראה הוא איזו מפלגה תקבל בסופו של דבר את הקול המכריע ביותר בבחירות – שלי כמובן. התנועה הירוקה, זוכת 2009 (הרבה זה עזר לה, אני יודע) לא תקבל את קולי כל עוד תמשיך עם הקו השגוי  – מוסרית וגם מעשית – שאימצה תחת היו"ר החדש אלון טל של להילחם רק למען הסביבה כאילו אין כיבוש (בלי שום חלק שני של המשוואה). עלה נידף התפרקה רשמית בשעה טובה, אם כי אופתע אם לא נראה את אוהד שם-רע בקונסטלציה זו או אחרת. לאבודה לא אצביע גם אם שלי יחימוביץ' תעמוד בראשה, כי אם היא תעשה את זה, זה ללא כל ספק יהיה במחיר של הפיכתה למאמי לאומנית כדבעי – כפי שכבר ראינו בבחירות לראשות עיריית תל אביב שאין לה שום בעיה לעשות. מרצ זה פגר די מסריח, והאפשרות הריאלית היחידה שאני רואה להצביע לה היא אם יקרו שני דברים: מועמדת ערבייה (או ערבי) ומוסי רז במקומות ריאליים. כרגע אני מנסה לדמיין את עצמי מצביע לחד"ש ומאד קשה לי, אבל אם לא תהיה אופציה טובה יותר נצביע בשביל דב.

נסיים בלינקים להמונים:

נדב איל בשני מאמרים מופתיים שמסבירים איך מזיינים אותנו בלי וזלין בשם האחדות הלאומית, המדינה קטנה מוקפת וכל החרטא הזה.

עידן לנדו, גם הוא מביא בפולו דה מאני, והפעם בעין על הכיבוש.

נכון אהוד ברק אוהב לפרק שעונים? ליוסי גורביץ יש תחביב מועיל מזה – הוא מפרק את השקרנים ההזויים שמקבלים משום מה במות גדולות ומרכזיות בתשקורת העברית. והפעם במעבדה: ארי שביט, שבאמת, תפרוש כבר. הקריירה השנייה קוראת לך.ובינתיים כמובן הצטברו הרב דברים טובים אצל החבר של ג'ורג'.

יריב אופנהיימר באמירה המתבקשת נוכח סעיף האישום ברצח שאירע בכיכר החתולות בירושלים.

שלום בוגוסלבסקי – לא קוראים אותו שבוע, מפסידים ערימה של דברים טובים וחשובים.

כמה הערות לסיום: המתנחבלים בוכים שירו בהם בכדורי גומי. אשכרה התנהגו אליהם כמו אל חיות…סליחה, כמו אל פלסטינים! הגיע הזמן באמת. הכיבוש עדיין היה כיבוש אם הוא היה מופנה בצורה שווה כלפי כל המתגוררים בשטחים, אבל לפחות הוא היה מסריח פחות מאפרטהייד, ואף אחד בבילעין או בנבי סלאח לא תוקף חיילים בצורה שאנשים בהתנחלויות מרשים לעצמם.

בסוף השבוע היה יום השנה (הלועזי) לטבח במערת המכפלה. בדרך כלל זה לא כזה רחוק אחד מהשני, אבל השנה יש חודש שלם בין יום הזיכרון של אלה שמציינים את האירוע כזוועה שאסור לתת לה להישכח לבין יום הזיכרון המתרפק יותר, שכולל כשאפשר חפלה שמחה על קברו של הרוצח.

נטלי פורטמן – מסכנה. משורה ישחרר רק המוות. נולדה בישראל והתגוררה בה עד הגיל המופלג של 36. חודשים. אולי טיפה יותר או פחות – בגיל שלוש עזבה את הארץ. אמרה כבר שהיא (האט, מלת שלילה לפניך) ל-א רוצה להיחשב ישראלית או אפילו במיוחד יהודיה. היא לא רוצה תפקידי שואה, לא רוצה תפקידי תקומה, ותפסיקו כבר לנכס אותה. נטלי פורטמן, עזבה את ישראל בגיל 3, הצהירה כבר שהיא לא רוצה להימנות על קהלנו – לא יעזור. ישראלית. אלכס אברבוך, עלה לארץ בגיל 25 (שנים, הפעם), וזאת אחרי שהיה כבר לספורטאי מוכר ביבשת – אחינו הוא, הישגיו הישגינו, אנחנו יצרנו את התנאים להתפתחותו. המשך של מנטליות ה"שלי שלי שלך שלי"? לא ברור.

באותו עניין, יפה אמר "הארץ" על האוסקר לדוקו הקצר שקיבל הסרט על בית הספר של ילדי העובדים הזרים: "אחרי שקיבלת אוסקר, תקבל גם אזרחות?" מזל שזכה. אם רק היה מועמד בטח היו מתחילים לעצור את היוצרים או מקורביהם, כמו שקרה לעג'מי.

ובנימה עגומה זו נחתום כאן ונעלה את זה. הוועד הפועל של רדיקל מקלדת מודיע שהתקבלה תרומה בקופת המאבק ומבקש להודות לתורמת, לאחל שתחזק ימינה ולהזכיר גם לכם את כפתור התרומות, שבכוחו המאגי והמצטבר לגרש זאבים הצרים על דלתו של אבו קדם, המביא לכם תוכן מצוין וחינוכי זה.

טוב, כנראה שאני לא אצליח לעבוד כמו שצריך אם לא אשחרר קצת קיטור, אז בואו נעבור על אירועי השבוע החולף:

בדרום תל אביב היתה הפגנה גזענית נגד הפליטים ומהגרי העבודה שמצאו להם מקלט בשכונות העוני וההזנחה של העיר. את כל המרירות על אותה הזנחה הוציאו על הזרים האלה. רבים וטובים כבר עמדו על כך שלצד גינוי הנימות הגזעניות חייבים לשים לב למצוקה האמיתית שההפגנה מבטאת, והכל נכון, ובכל זאת כשעלה יהודי ישראלי בעל עור שחור לנאום, צעקו לו "כושי תעוף מפה".

אבל לא על זה אני רוצה לדבר, אלא על עוד דבר שרבים וטובים כבר עמדו עליו: התגובה המחפירה של ראש המכשלה, הברון פון ביבהאוזן. "לא לקחת את החוק לידיים", הוא קרא להמון המוסת, המדורבן על ידי מנהיגי הציבור היודו-נאצי (כמו למשל חבר הקלסת מיכאל בן ארי). כלומר, מה שאתם עושים (השתלחות גזענית וכיו"ב) זה מה שהחוק אמור לעשות, אז תנו לו לעשות את זה (ונעזוב כרגע את העובדה שאי-העשייה של השלטונות היא בדיוק מה שהביא להתפרצות).

מה שאיש לא דיבר עליו הוא המקור ממנו שואב הביבינוקיו את מימי המעיין הגזעני הזה, מעבר לעובדה שהוא בא מבית בימין החירותניקי. מדובר כמובן בזוגתו הדוחה, שסוחטת אותו באמצעות מידע המצוי בידיה על מעלליו, וכופה עליו התנהלות על פי הרצוי לימין הקיצוני, אליו משתייכים אביה ואחיה, אותם כפתה על בעלה כחלק מהמעגל הפנימי ביותר שלו.

מדובר (וזאת על פי מקורות בכירים בסביבת רה"מ, לא השמצה ממוחי הקודח) באשה בעלת הפרעות נפשיות מאובחנות ומתועדות, המסרבת לקחת את התרופות שלה והופכת את חיי בעלה וכל העובדים בסביבתו לגיהינום, המהווה את השליט האמיתי בלשכתו באמצעות אנשים חסרי כישורים אותם החדירה לשם מבלי שבעלה הנסחט יוכל להתנגד, המנהלת מסעות נקמה ביריבים אמיתיים ואויבים דמיוניים כאחד, שהשתלחה בתוקפנות מחרידה בעובדים נאמנים שפרשו מלשכתה לאחר שנות שירות נאמן והעזו לבקש מכתב המלצה, או שיותר להם להשתמש בקשרים שרכשו במהלך עבודתם המסורה לצורך עבודתם החדשה, ששיסתה את מס ההכנסה במקורב לשעבר שסר חינו וניסה בתמימותו לרכוש את דרכו חזרה לחסדה של הגברת ושאינה בוחלת גם בשימוש בשב"כ לצורכי הוונדטות הפרטיות שלה.

אז ביבושקה, קח את המכשפה הבזויה שלך, זו שמתהדרת בתקשורת בתואר "פסיכולוגית ילדים" למרות שאין לה הסמכה כזו והיא אינה רשאית לטפל, לך תהיה שר האוצר של איטליה אצל החבר שלך סילביו (זרזיר, עורב וגו')  ותעזוב אותנו באמאש'ך. אם כבר ממשלה יודו-נאצית, שיהיה ליברמן ראש ממשלה וניפטר מהמסיכות.

הלאה: השר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו ערבוש" אהרונוביץ', החליט בתבונתו האינסופית כי מפכ"ל המשטרה הבא יהיה ניצב יוחנן דנינו, וזאת למרות שמבקר המדינה טרם סיים לבדוק פרשייה של רצח סוכנים משטרתיים שכנראה אירעה באשמתו הישירה. אבל בעוד שאת הסוגיה הזו טרחו בתקשורת להזכיר, על הפרשיות החמורות יותר בהן מעורב הניצב המושחת איש לא דיבר. ובכן: יוחנן דנינו דאג לחלץ את פילגשו העשירה מאישום על התעללות בעובדת זרה (ואף כפה על הסמרטוט של האוליגרנוני לצנזר את הדיווח על כך), וכמובן דנינו הוא זה שסחט באיומים את ה' מלשכת רה"מ וכפה עליה להגיש תלונה מופרכת נגד השר לשעבר חיים רמון – תלונה שהובילה לאחת ההרשעות השערורייתיות בעשור האחרון (ולא שלא הגיע לרמון הזבל, המכניס מספרים של בנות 21 לנייד בזמן דיון על יציאה למלחמה, להידפק – אבל לא ככה עובד החוק).

בקצרה, בעוד שכעת תהיה צמרת המשטרה אולי מעט יותר מתוחכמת (איש לא טען מעולם שדנינו טיפש. הוא מאותם שוטרים שיודעים גם לקרוא וגם לכתוב), היא תהיה עוד יותר מושחתת, עוד יותר זדונית, עוד יותר משתינה על כולנו מהמקפצה.

ולסיום, התקציב הדו-שנתי, מיסודם של הביבינוקיו והטילן הלוגי, לא כולל אפילו קרוב לתוספת הדרושה לכוחות הכיבוי. תגידו, שלי יחימוביץ' ושאר מגלגלי העיניים – בשריפה הבאה יהיה מותר לנו כבר להאשים ישירות את השר הממונה שלא דאג לכך? שאיים במשבר קואליציוני על הגיור הצה"לי ולא על זה? או שגם אז תצטרך שלי איזה אתנן מכבוד השר ותדאג ללקק לו בעכוז שהיא מתנגדת להאשמתו? סתם, מוחות חקרניים מבקשים לדעת.