עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

Posts Tagged ‘משרד החינוך

טוב, הצטברו ים דברים, והיה רצוי שנתקתק עליהם איזה פוסט לפני שהם ייקברו בגללים הטריים שהמציאות ממטירה עלינו חדשות לבקרים. אנסה לקצר ככל האפשר עם כל אייטם (הצליל הזה? זו הגרפומניה שלי צוחקת) כדי שזה ייכנס באורך קריא. יאללה:

פרשת האחים עופר והעסקים באיראן: קודם כל, מובן מאליו שתענוג לראות את החברה המאוסה הזו אוכלת קצת קש. דבר שני, בהחלט ייתכן שהעסקים שלהם באיראן נוצלו לתועלת המוסד, אם כי אני אצטרך קצת יותר מ"יש לי מקור אמין שככה אומר" מריצ'ארד סילברסטיין היקר כדי להיות בטוח בזה – למרות שהפתק המפורסם (אנחנו לא חונטה! אנחנו דמוקרטיה!) והתגייסותו של מאיר דגן בנושא די מרמזים שאכן יש דברים בגו.

אבל אם זה נכון, איך זה שלא סידרו לו עצימת עין של הדוד סם? יש שתי אפשרויות. הראשונה והטריוויאלית יותר היא שמדובר במידור, בחוסר הרצון המובנה של ארגוני ביון לחלוק במידע כשהם לא לגמרי חייבים וכו'. האפשרות השנייה היא שלפחות חלק מהמבצעים שבהם סייעו הספינות של העופרים היו כאלה שהאמריקאים לא היו תומכים בהם. נגיד… סיוע למוג'הידין חאלק, סתם לדוגמא.

אגב מאיר דגן – ייתכן מאד שההתבטאות החריפה שלו בנושא תקיפה באיראן וכמה שהיא תהיה טיפשית נועדה כדי להוריד את סיפור האחים עופר מהכותרות, ואם כן הרי שזה עבד לא רע. לא שאני חושב בהכרח שהאמירה לא היתה כנה, אבל העיתוי והנוסח… ערמומי, מאיר'קה שלנו.

מה שכן, דגן מבלבל במוח כשהוא אומר שאיראן לא מדינת אויב ושאין שום איסור לסחור איתה. היא מוגדרת ככזו בכמה חוקים, כולל זה שאוסר על מי שביקר בה (ובחמש מדינות נוספות) בשבע השנים האחרונות להתמודד לכנסת. אם מר דגן באמת מרגיש צורך עז להזהיר מפני הסכנה שבתקיפת איראן, הוא ייטיב לעשות אם לא יקדם טיעונים בנושאים אחרים באמצעות אמירות לא נכונות בעליל.

לסיום, אימפריית עופר זכתה לפאס בלתי צפוי מכל הסמטוחה עם מותו בשיבה טובה של האיש והמשקפיים, סמי, ולא מן הנמנע שהסיפור הזה, שהתפוצץ לו בפנים למרות שיש להניח שהבטיחו לו שתהיה לו חסינות גם בישראל וגם מול האמריקאים, תרם לאוזלת כוחו להחזיק מעמד כאן בעמק הבכא – ואם כן, למרות דעותיי השליליות על התנהלות האימפריה שלהם, זה פשוט לא פייר. תנחומיי ליולי ולשאר המשפחה. תהיה שקשוקה בסעודת האבלים? הבולדוג מוזמן? סליחה, הייתי חייב.

ציפי חוטובלי, האישה ששנייה רק ליוזף סטאלין בהוצאת שם רע ליוצאי גיאורגיה, רוצה להוציא מחוץ לחוק שימוש רשמי בשמות ערביים של מקומות בירושלים. כמובן שלצורך זה צריך לשנות את החוק הטכני הקטן והזניח שאומר שערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל ושלמעשה חובה להשתמש בערבית בשלטים וכיו"ב. נאציפי מנסה להיתלות באילנות גבוהים (לכאורה…) ומנמקת את הצעתה בכך ש"גם בן גוריון אמר ש'אין אנו נזקקים לשמות שנודף מהם ריח ערב'". אז אני לא חולק על זה שבן גוריון – גזען ידוע – אמר דבר כזה, אבל הייתי רוצה להזכיר לנאציפי שבן גוריון גם אמר שאמא של החבר הכי טוב שלה, דני דנון, היא אבק אדם, ושגם על גרוזינים בטח היה לו דברים נחמדים להגיד. איך אמר אדי מרפי? You wanna believe the stereotypes, you believe all them shits.

עוד אנחנו דנים בגזענות, ומגיע אלי ישי שמוכיח שלטינופת אין גבול. מעתה לא רק ילדיהם של שני עובדים זרים על הכוונת, אלא גם, באופן שאין לו אח ורע בעולם, גם ילדים שאחד מהוריהם ישראלי יהודי לכל דבר. אלי ישי?היטלר מוסר שהוא גאה בך, ושואל מתי אתה כבר מגיע לעשות שבת.

יו"ר הוועדה הפדגוגית במשרד החינוך, צבי צמרת, פיטר את ראשי ועדת מקצוע האזרחות, חובש הכיפה ידידיה שטרן וסוזי נבות, מפני שהם לא מסכימים למגמה שלו לעקר את לימודי האזרחות בגלל שהם "ביקורתיים מדי כלפי המדינה" ולהחליף אותם בעוד לימודי מורשת ואינדוקטרינציה לגאווה לאומית חסרת פקפוק או ביקורת. כי אין מספיק מזה במערכת החינוך הנוכחית, שבה כידוע לא דורשים מהתלמידים לאמץ קברים, כי אנחנו לא נקרופילים או משהו. אני לא מבין מה צמרת כל-כך לחוץ. כבר עכשיו רוב הישראלולים לא מבינים למה זה שהקלגסת המטונפת שלהם רומסת את חוקי זכויות הילד (הפלסטיני) בעיר שהם עצמם מתגאים שהיא חלק מישראל הריבונית ותמיד תישאר כזו, סותר את הדמוקרטיה (שהם וראש המכשלה שלהם כל-כך מתגאים בה בהשוואה לשכנינו).

נישאר רגע במשרד החינוך – עכשיו רוצים שם לתת קרדיט אוניברסיטאי על שירות במילואים. לא על ניסיון מיוחד שנרכש בצבא, אלא על עצם השירות, יהיה חפ"שניקי וחסר נפקות אקדמיות ככל שיהיה. דווקא מתאים למדינה שכל תכלית מערכת החינוך שלה הוא לנפק בשר תותחים צייתן.

ואם אנחנו מדברים על דמוקרטיה, איך אפשר שלא לגעת בפטריוטים האמיצים, שעבורם אהבת העצמי מחייבת את שנאת האחר. פשוט גאווה.

מדינת ישראל כנראה ממש רוצה אינתיפאדה בדואית. אחרת אין להסביר את התנהלותה המפגרת בנושא קהילה זו. מוקדם יותר השבוע פורסם הדבר הזה, על תוכנית לפנות עשרות אלפי בדואים ממקום מושבם בנגב, ואם למישהו היה ספק מה החשיבה שעומדת מאחורי זה, הגיעה הידיעה הזו, החושפת את הטיהור האתני חסר הבושה בכל חלאתו. הרי לכם הוכחה חותכת לעליונות היהודית: עצם הכוונה לייעד שטח ליישוב יהודי פתאום מנגישה את השטח לתשתיות, דבר שהיה בלתי אפשרי בעוד המקום מיושב בישמעאלים ימ"ש. ומה שהכי יפה? היישוב היהודי החדש והגאה בטח יהיה, במוקפד ובמכוון, בן פחות מ-500 משפחות, כדי שגם אם ירצו, לא יוכלו הבדואים המטוהרים לבחור לגור שם.

פרוייקט המאגר הביומטרי המטונף יצא לדרך, אחרי שחבר הקלסת תותי פרוטי שוב הוכיח שהוא שם זין אחד גדול על נוהל תקין, דעות מומחים, וכל מה שעומד בדרכו (שעדיין לא הוברר סופית אם היא נובעת משוחד, מלחשושים של השטאזי על הנחיצות הבהולה של הזוועה, או שילוב מועיל ומשמח של השניים). אני השתלחתי בחבר הכנסת דב חנין על שנעדר מן הדיון, אבל מסתבר שבפייסבוק הוא הסביר ששיט-רית עשה תרגיל וניפה אותו מחברות בוועדה. ייתכן שאותו תירוץ עומד גם למאכזב-בהיעדרותו נוסף, ניצן הורביץ, אבל גם הוא וגם חנין חייבים להבין שמדיה חברתית זה לא שופר חד-כיווני ולא סוג נוסף של הודעות לעיתונות. אם אתם לא יודעים לענות בפלטפורמה, אל תדברו בה. ולמי שעדיין לא יודע למה המאגר הביומטרי הוא תועבה, הנה.

עדכון: דב חנין השיב סופסוף לעניין בציוצית. עמו הסליחה, אבל שיענה ולא רק יצייץ כלפי מטה אל העם. 🙂

לקראת יום הנכסה (כמו הנכבה, רק מציין את אסונם של הפלסטינים מ-1967, ולא את זה מ-48') מתכננים פעילים למען פלסטין לשלוח "משט" אווירי של פעילים בינלאומיים, בעלי אשרת כניסה שהוצאה כדין, שינחתו בנמה"ת בן גוריון בכדי להפגין נגד הכיבוש. מעניין כמה גרועה, שרירותית ומזיקה הסברתית תהיה התגובה הציונית ההולמת.

אגב כיבוש – קבלו בבקשה את הכיבוש כולו מתומצת ב-142 תווים, שנים רבות לפני טוויטר (ותודה לנועם שיזף התותח, ממגזין 972, על התגלית).

מתקרבים לסיום: רועי שרון, מושתל המחמד של המתנחבלים בערוץ 10 (ולשעבר בסחבה לבית קרליבך) חושב (אם אפשר להגדיר את זה כך) שלוחמים ב"שוברים שתיקה", שחושפים התנהגות בלתי ראויה לה היו שותפים או עדים, ואחת כמו עדן אברג'ל, שמתרברבת בהתנהגות כזו ולא מבינה מה פה לא בסדר גם אחרי שיורדים לה על הראש, זה בעצם אותו דבר, ושרק מי שחשף את פשעיו (בין אם מחמת הטמטום הבהמי ובין אם מחמת חשבון הנפש) עשה את הדברים האלה. בעצם, שרון מפגין את החשיבה הסמכותנית הרגילה שטוענת שהבעיה היא לא התנהגות פסולה, אלא רק חשיפתה. לך, אדם בזוי, לך.

לסיפור ההזוי של השבוע, במיוחד ליום ירושלים: העיר והכלב. תקראו, זה קצר. בחיי שאני חושד שמדובר פה במתיחה של דוסים על חשבון הלהיטות החילונית להאמין לכל דבר על מוכי היהוה. אבל ביום ראשון אני פונה למשטרת ירושלים בדרישה לפתוח בחקירה בחשד להתעללות בבעלי חיים, ולמרות שכמובן לא ייצא מזה כלום, לפחות נראה אם זה מה שהם יגידו.

ולסיום, כולם מוחאים כפיים לקופי ענאן המושחת וחבורה אחרת של לשעברים בכירים, שמצאו את הביצים והשחלות שאיבדו בזמן שאשכרה יכלו להשפיע במשהו, והעזו לומר את האמת הפשוטה: המלחמה בסמים היא תועבה מטופשת ההורסת חיים, משחיתה משאבים ומעצימה את הפשע והשחיתות ללא כל תועלת או סיכוי לתועלת. חבל שהקוף מהאו"ם לא טרח להבין את זה כשמאות משפטנים, אנשי חוק וחוקרים בכירים מכל העולם (כולל חמישה ישראלים, ביניהם פודל אחד וגם כלת פרס ישראל עם אג'נדה) אמרו לו את אותו הדבר. עד שלא נשמע את הדברים ממישהו בעודנו בתפקיד, עם משהו להפסיד מזעמם של אדוני המלחמה, לא יזוז כלום.

ובנימה זו, נאחל לכם שאכטה מהנה באשר תימצא זו לכם. תודה על סבלנותכם ותודה שטסתם רדיקל מקלדת. אנא הפקידו את תגובותיכם כאן למטה, ואם יידבכם לבבכם גם איזו תרומה קטנה, לפרנסת המועמדים הוודאיים לזכייה בתחרות חפרן נולד (הלא הם קדם "חפרני השועל" וכרמל "דורה החופרת"), אז בכלל אודה לכם. שבת שלום יהודים, ושאינם יהודים כאחד.

שטיפת מוח מוגדרת כתהליך שבו "אדם או קבוצה משתמשים באופן שיטתי בשיטות מניפולטביות ופסולות מבחינה אתית על מנת לשכנע אחרים להיענות לרצונותיהם, לרוב באופן הפוגע במושא התהליך. המונח מתייחס לכל שיטה, פסיכולוגית או אחרת, אשר ניתן לראותה כמטה את תחושת השליטה של האדם על חשיבתו, התנהגותו, רגשותיו או קבלת ההחלטות שלו".

כמובן שהתהליך קל בהרבה, ובעצם קשה יותר לכנותו "שטיפת מוח", כשמושא התהליך מסכים בהתלהבות ליטול בו חלק. במקרה זה אולי ראוי יותר להשתמש במונח "אינדוקטרינציה". עם זאת, כשהתהליך מוביל לסירוב נזעם לקלוט כל מידע שעלול לשנות את המסקנה שהוגדרה מראש, בהחלט אפשר לראות את התהליך המתחולל כ"מטה את קבלת ההחלטות".

מערכת החינוך בחיפה כמרקחה לאחר שמנהלים של בתי ספר תיכוניים העזו להזמין להרצאות בבתי הספר נציגים של "פורום המשפחות השכולות" – ארגון של יהודים ופלסטינים ששכלו את יקיריהם בסכסוך המסרב להיגמר, שהחליטו שאולי במקום להמשיך לשנוא ולהישאב למעגל נצחי של נקמה, לנסות להידבר.

זעמם של תלמידים והוריהם יצא על כך שמעזים להעלות בפני התלמידים, העומדים להתגייס תוך שנים אחדות, ביקורת על המדינה, על צה"ל, או אפילו על המתנחלים "אשר בלעדיהם לא יכולנו לחיות כאן בשלום". כלומר, כדי שהתלמידים יוכלו להפוך לחיילים טובים, חלילה מלגרום להם לחשוב על תוצאות המעשים שיידרשו לעשות בתפקיד זה. וגם המתנחלים, כאמור, מעבר לכל דיון. בלעדיהם, כמו שצווחה נערה ב"יום הזעם" שנערך לאחרונה, יובילו אותנו חלילה למשרפות. וגם ג'ונס יחזור. הלא אינכם רוצים, חברים, כי ג'ונס יחזור?

וכדי להסיר כל ספק שמדובר באינדוקטרינציה שבטית, שלא לומר גזענית, יצא הקצף לא רק על הופעתם של שכולים מהצד הפלסטיני, אלא גם על הופעתם של הורים שכולים דרוזים, שיקיריהם נפלו במהלך אותה "הגנה על חיינו כאן בשלום". לדברי אחד המורים שסינגר על המחאה: "אמנם דרוזים הם תושבי המדינה המשרתים בצה"ל, אך עם כל הצער, בעיני הילדים הם נתפסים גם כערבים. מארגני התוכנית היו צריכים לחשוב, שעל מנת לאזן את המפגשים הללו – יש להביא הורים שכולים יהודים".

כלומר, אין זה מתפקידו של בית הספר לאתגר את התפישות של הילדים. אם בעיניהם ערבי הוא ערבי, ולא משנה אם הוא נהרג למען המדינה שלהם ובשליחותה, או אם עדתו כרתה עם היהודים היושבים בציון ברית דמים, אז יש להניח להם להמשיך להרגיש כך, ולטפח את השקפתם שרק השכול היהודי חשוב, ושהדרוזים המתגוררים על אותו הר כמוהם הם אוויר, בשר תותחים שיש להשתמש בו ולזרוק, ובוודאי לא להשוות בינו לבין יהודים כשרים.

כמובן שנשמעו גם הטענות ש"כשהם הורגים אותנו זה אך ורק מתאוות דמים, וכשאנחנו הורגים אותם מדובר רק בטעות מצערת" – וחלילה מלנסות לספר להם על אחמד מוסא, ילד בן 11 מניעלין, שנורה ממרחק מאה מטרים בראשו בשעה שישב עם חברים מתחת לעץ ולא סיכן איש. טעות! או על 14 הילדים שנרצחו במהלך חיסולו של המואשם בטרור סלאח שחאדה, כי בוגי יעלון ודן חלוץ החליטו שחיסולו של הנ"ל כה חשוב עד שיש לבצעו באמצעות פצצה של טון שתוריד בניין מגורים שלם. האם גם זו טעות, או שמא החלטה מודעת? לא משנה, בריאלי, בליאו בק ובעירוני ג' וה' לא רוצים לשמוע על זה. אנחנו צודקים, הם רשעים ואל תבלבלו אותנו עם שום עובדות.

לאור ההתלהמות הבזויה הזו, יש לחלוק כבוד רב למנהלים הממשיכים לנסות לסדוק את חומת האטימות, כמו דני פסלר, מנהל קרית החינוך ליאו בק, שאמר דברים אמיצים – ברורים מאליהם, אבל אמיצים נוכח האווירה השלטת – על כך ש"אי אפשר לעטוף את התלמידים בצמר גפן" והביע רצון – הו, הזוועה! – להפוך את תלמידיו לחיילים הומאניים ורגישים יותר, כאלה שאולי יהססו לפני שהם צולפים ממאה מטרים בראשו של ילד בן 11, יורים מיכל גז מדמיע בכינון ישיר בחזהו של מפגין לא חמוש, או מורידים פצצה של טון על בניין מגורים.

לעומת המקרה הזה, בו נמתחה על בתי הספר ביקורת בשל "עירוב פוליטיקה", יש בישראל זרם חינוכי שלא רק שאינו מתבייש לערב פוליטיקה בחינוך, אלא שזו כל מהותו. מדובר כמובן בזרם החינוך ה"ממלכתי"-דתי. בעוד שבחינוך הממלכתי הרגיל היתה קמה מהומת אלוהים אם מישהו היה מעז לנצל את שיעורי האזרחות כדי להטיף לעמדה פוליטית כמו הפרדת דת ומדינה, בבתי הספר של הכיפות הסרוגות – שממומנים מאותם כספי מסים ומקבלים תקציבים עדיפים פר תלמיד – הפנמת ההתנגדות להפרדה כזו היא אחת המטרות המרכזיות של הלימודים. מתוך תוכנית הלימודים: "התלמיד יבין את חשיבות קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום וכמדינה שאין בה הפרדה מלאה בין דת למדינה". לא סתם יבין שזה המצב, אלא יבין למה חשוב שיהיה כך. לא מספיק ברור? "התלמיד יעמיק את הבנתו בגישה לאופי היהודי הרצוי של מדינת ישראל: מדינה דתית-לאומית". כלומר יש לנו אוכלוסיה אחת שלה אסור להטיף לעמדה אחת בנושא, ואחרת שמקבלת תקציבים כדי לעשות אינדוקטרינציה לעמדה ההפוכה. ואחרי זה מתפלאים ששום דבר לא זז בנושא.

לסיום, זוכרים את דיראר אבו-סיסי? זה שכמה קוראים נכבדים לעגו לעצם הרעיון שישראל חטפה אותו בחו"ל ומחזיקה אותו בכלא שקמה שבאשקלון תחת צו איסור פרסום? ובכן, הלעג לא ישנה את העובדות. עלה בידי לאשר שהאיש אכן מוחזק בכלא שקמה, אכן נחטף מאוקראינה, ואכן יש צו איסור פרסום על הנושא (צו שממנו בוחר בלוג מצוין וחינוכי זה להתעלם באלגנטיות, בדרכו האופיינית). את המידע ביררתי הן בשיחה (מגומגמת, בשל הערבית העלובה שלי) עם אחותו, והן עם עורכת הדין מיכל רוחבי-דנציגר, שאישרה לי שהיא מייצגת אותו מטעם הסנגוריה הציבורית ושהוא מוחזק בכלא שקמה. (יצוין שמעבר לשני פרטים אלה סירבה עו"ד רוחבי-דנציגר לומר לי דבר על הנושא, שכן בניגוד אליי היא כן מכבדת את הצא"פ.)

עכשיו, מצדיקי הכיבוש והדיכוי יכולים כמובן לסגת לטיעון הבא – שאם ישראל חטפה אותו ומחזיקה אותו ומשתיקה זאת, יש לה סיבות טובות וחשובות לעשות כך, שאחריהן אין להרהר. אלא שאני דוחה את צורת המחשבה הזו. אני רואה זאת כחובתי האזרחית להרהר אחרי מעשי השכירים שלי ומניעיהם, ולדרוש מהם בתוקף דין וחשבון על המעשים המבוצעים בשמי.

ייתכן, כמובן, שאבו-סיסי הוא יורשו של יחיא עייאש, ושהוא היה באוקראינה בניסיון לארגן את הצפת ישראל בוודקה מורעלת, כלות מתפוצצות או עוף קייב שהוכן עם מרגרינה במקום חמאה (האופציה המסוכנת מכולן, כמובן). איכשהו, אני בספק. אם פעילותו של האיש היתה מסכנת חיים, היו פשוט הורגים אותו. מעצרו נועד לאחת משתיים: או לחלץ ממנו מידע כלשהו, או להפעיל לחץ על מישהו אחר.

בכל מקרה, חטיפתו של אדם במדינה זרה והחזקתו בשושו היא מעשה פסול. אם יש סיבה לחטיפתו והחזקתו – תגידו. אם אין, שחררו את הבנאדם ותנו לו לחיות את החיים שלו בשקט, בלאד.

ובנימה מסתורית זו נחתום כאן ונתפנה לעבודה (שאת הכסף תמורתה אני לא יכול לקבל עקב עיקול של מס הכנסה, מה שנותן לי תירוץ להזכיר לכם את כפתור התרומות, שבכוחו המאגי והמצטבר לשחרר עיקולים ולהתיר לי להשתכר למחייתי בשקט יחסי). תודה שטסתם רדיקל מקלדת.


עזרו לאבו קדם להאכיל את הילדים

עמודים