עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

טוב, כתבתי כבר קטע שלם על עיראק, על הניסוי המעניין והלא מתוקשר מספיק שאמור להתבצע בעיר רמאדי, ועל ההבחנה בין רצון עקרוני ששליטים כמו סדאם יופלו לבין עשיית בלגאן שעלול להיות בלתי פתיר – אבל לפני כל זה מלה על טמבלים:

יש איזה עיתון חדש לצעירים, שלא בא לי לכבד אותו בשמו, שיצא בגיליונו השני באייטם שנקרא "מדריך מסווג לאלכוהול". האייטם מתיימר לספר מה ההשפעה של כל משקה, מהם מותגיו המובילים, איך כדאי לצרוך אותו ועם מה לערבב.

כפי שבוודאי ניחשתם, הקטע האחרון התברר כבעייתי. צמד האידיוטים שחתומים על הכתבה (חגי אייד ועדי שבת) ממליצים, ברוב זחיחות מאגניבה ובעניינים כזו, לערבב וויסקי עם קוקאין, גם קוניאק עם קוקאין ולסיום וודקה עם אקסטזי.

עכשיו, אני בטח לא אגנה את השימוש בסמים משני תודעה, אבל אני אישית חושב שקוקאין זה חרא של סם. אני גם לא מאמין שהוא כל-כך נפוץ בחוגים בהם מסתובבים שני הכותבים כדי שהצגתו  בצורה כל-כך אגבית תישמע טבעית, אבל אולי אני לא מעודכן. בלי שום קשר, אלכוהול עם קוקאין הוא שילוב מסוכן. זה יוצר בגוף כימיקל נפרד שמגביר את הסכנה להתקפי לב וסיבוכים שונים. 

עם זאת, מה שהכי חמור זה הוודקה והאקסטזי. כל מי שטיפה טורח לקרוא על אקסטזי, יודע ששילובו עם אלכוהול הוא סכנה חמורה, מפני שהשילוב מעלה בכמה דרגות את סכנת ההתייבשות, הגבוהה ממילא עם אקסטזי. האמת היא שערבוב אלכוהול עם כל דבר מגביר מאד את הסכנה לסיבוכים. רוב מקרי המוות של סמים בכלל ואקסטזי בפרט קשורים לערבוב הסם עם אלכוהול.  

אבל לא הבורות של שני הכתבים היא הדבר הכי מענייין פה. הם בוודאי לא התכוונו לרע (אבל גם לא היססו לדבר על סמים מבלי לחשוב לרגע אם יש להם מושג בנושא). מה שמעניין הוא שהעיתון הזה יוצא בחסות ידיעות אחרונות (וגם סקאל). הסמרטוטון של המדינה שימש לא אחת שופר לשטויות של הרשעות למלחמה. עכשיו מסתבר שבשם התאווה לתדמית מעודכנת, אותו תאגיד מוכר לילדים מתלהבים מתכון להתאבדות.

בשעות הקרובות נעלה את האייטם על עיראק. בקרוב נתחיל עם סקירה של המתמודדים על נשיאות ארה"ב. עד אז, שיהיה לכם יום ירוק.

בכל פעם שאני חושב, שמערכת המשפט הישראלית לא תוכל עוד להפתיע או לזעזע אותי, קורה עוד משהו. הפעם זה סיפור קטן ולא נורא קריטי, אבל מרתיח בכל זאת.

אמי שתחיה ואני מנהלים משפט נגד קרוב משפחה. ירושה, כסף, לא סיפור נעים וגם לא רלוונטי לעניין שלשמו התכנסנו. אתמול (רביעי) היה אמור להיערך דיון הוכחות, ובכך היה אמור להסתיים סיפור שנגרר כבר כמה שנים טובות ועולה לרוב הנוגעים בדבר (מהצד שלנו) בעצבים ובריאות.

בקדם משפט, שנערך לפני כשמונה חודשים, טען העו"ד של הצד השני שלבית הדין למשפחה אין סמכות לדון בתיק. כבוד השופט שוחט שמע את טענתו ודחה אותה, בקבעו שדווקא כן יש לו סמכות.

אז מה אתם חושבים שאמר כבוד השופט האוויל אתמול? נכון – שאין לו סמכות לדון בתיק, ולכן הוא מעביר אותו לבית משפט השלום. החוצפן הזה גם אמר שהוא לא זוכר אם השאלה התעוררה או לא – למרות שפרוטוקול הקדם-משפט מוכיח בפירוש שאכן התעוררה השאלה. למעשה, על זה נסוב רוב הדיון בקדם-משפט. הוא גם הוסיף, בעזות מצחו כי רבה, שהוא נורא מצטער על בזבוז הזמן שנגרם ושהוא "לוקח על עצמו את האחריות". כמובן שאין לכך כל משמעות – אין שום דרך לממש את האחריות הזו, היות ששופטים בישראל, בנוסף לשכרם הנדיב והפנסיה הנדיבה עוד יותר שלהם, גם חסינים בפני (כמעט) כל דבר אווילי ושערורייתי שהם עושים בעוד ישבנם הדשן מונח על כורסת העור.

אז לקיחת האחריות שלו שוות לתחת, ואין מי שיפצה אותנו על החודשים שיחלפו עד שהתיק יידון – לעזאזל, בגלל החגים יעבור חודש מזורגג עד שהתיק בכלל יועבר לבית משפט השלום. לא שהייתי עושה את זה במציאות אבל אוח, כמה שהשתוקקתי באותו רגע לגבות את האחריות של כבוד האידיוט שוחט עם איזו אלת בייסבול עסיסית.

שיטות העבודה של הקלגסת

נישאר לרגע בענייני חוק ומשפט. קראתם על עמוס סולמי ושמעון כהן? מדובר בשני אנשים שישבו כמה שנים טובות על רצח שלא ביצעו  – בשנת 77. אז למה הם שוחררו רק עכשיו? כי חוקר המשטרה שהפליל אותם, אחד דניאל מרוז, הוקלט לאחרונה כשהוא מודה שעינה את השניים במטרה לסחוט מהם הודאה. עוד נשמע מרוז אומר בהקלטה שמדובר בנורמה במשטרה ושבכירים אחרים (ביניהם סנדו מזור, שנקשר בעניין דומה גם בפרשת כנופיית מע"ץ) היו מומחים לדבר. בלכ פעם שהיה מקרה קשה שהחלונות הגבוהים דרשו לו פיתרון מהיר, היה אחד ה"מומחים" נכנס לפעולה, משקר בבית משפט, מפברק ראיות, מפוצץ במכות את החשוד הראשון שנפל לידיים – וראה זה פלא, יש הודאה ו\או הרשעה. שמחה וששון,  לכל ילד בלון.

מי שחושב ששיטות כאלה פסו מן העולם עם פרישתם של חלאות כמו מרוז ומזור (היום שגרירנו ברומניה, והאיש שביקש אזרחות רומנית בעודו מכהן בתפקיד) – שימשיך לחלום. המשטרה הייתה ועודנה גוף כוחני, מושחת וכושל שהאמת אינה מעניינת אותו כהוא זה. מה שמעניין אותם הוא להשליט את שררתם על הזולת, להעניש כל מי שרק נתפש כמערער על סמכותה הקדושה ולרצות את הבכירים מהם. יידע כל אזרח הנופל לטלפי הקלגסת שהוא אינו ניצב בפני גוף שוחר חוק המבקש לגלות את האמת, אלא בפני אויבים המעוניינים לרמוס את זכויותיו ולהרוס את חייו. נכון, לפעמים זה לא כך, אבל לעתים קרובות עד להבעית זה כן, כך שיותר בטוח להניח שזה כך כל עוד לא מוכח אחרת.

איך אומרים סטונוול בעברית?

ולסיום, בעיתון הארץ פורסמה לפני שבוע כתבה על כך שהמשטרה נוהגת להשתעשע בתקיפת הומוסקסואלים שמסתובבים בגן העצמאות בתל אביב. צוטטו סיפורים מזעזעים של של אנשים שהותקפו באמצע העולם, בלי שום מגע קודם עם הקלגסים. בניו יורק השטויות האלה נגמרו כבר לפני 34 שנה, במקום שנקרא סטונוול – בר קטן שהפך מאז סמל להתנגדות של ההומואים לאלימות משטרתית. לאחר מקרה נוסף מני רבים, בו ניסתה המשטרה לפשוט על בר של הומואים בשם סטונוול, קיבלו כמה שוטרים מכות וגריניץ' וילג' הפך לאזור קרב במשך שלושה ימים, ומאז הפנימה אפילו משטרת ניו יורק – קלגסת בפני עצמה – שבעולם המודרני כבר לא מקובל לתקוף הומואים רק בגלל שהם הומואים. כנראה שההומואים התל אביבים צריכים לגדל לעצמם עמוד שדרה דומה, או לחילופין למצוא דרך להוכיח את ההטרדה המערכתית הזו באופן שאינו משתמע לשני פנים, בדרך שאפילו חותמת הגומי המשטרתית הידועה בכינויה בית משפט השלום לא תוכל להתעלם. כי בריונים לא מפסיקים אם לא מכריחים אותם.

בימים הקרובים נשוב לעסוק בפוליטיקה אמריקאית – בסקרים האופטימים שמציבים את ג'ורג'י בוי בעמדת נחיתות לראשונה מאז 9/11 (הדבר הכי טוב שקרה לנשיאות הכושלת שלו), במסיבת העיתונאים הלא ממש מוצלחת של ווסלי קלארק (שלא פגעה כמסתבר בעמדתו בסקרים) ובפרנויות של הרפובליקאים. עד אז, שתהיה לכולנו שנה ירוקה, מתוקה, רגועה וטובה.

היום (רביעי) התפרסמה בעיתון הארץ קריקטורה מופלאה של עמוס בידרמן, שבה נראים שוטרים רוכבים להם במעגלים על אופניים, ומן הצד אומר אב לבתו: "זה יום כיפור של המשטרה". הרי מופרך לחשוב שמסקנות הוועדה באמת יגרמו לקלגסת לשנות את דרכה, או ימנעו ממישהו לכהן בתפקיד כלשהו. די להביט ברוצח מחוות השקמים כדי להבין שפוליטיקאים בישראל – והעם הכסיל שבוחר בהם – לא שמים חצי זין כפוף על מסקנותיה של ועדת חקירה.

אין לי הרבה טענות לוועדה, למרות שלטעמי אפשר היה להחמיר מעט יותר עם האוטיסט בעל הפלולה, החולם ביהירותו האינסופית לחזור לכהן כראש ממשלה. מה שכן, הצחיק אותי מאד משפט אחד שם: "המשטרה חייבת להפסיק להתייחס לאזרחים הערבים כאל אויב". אמירה זו מוכיחה שהוועדה לא ירדה לשורש המחלה. שוטרי ישראל מתייחסים לכולם כאל אויבים, או במקרה הטוב כאל מטרד מעיק. הערבים פשוט סובלים מהתופעה הזו יותר מכולם, אבל הם בהחלט לא לבד.

כל מי שניסתה להתלונן על הטרדה מינית או גרוע מזה, וגילתה שדווקא היא מקבלת יחס של חשודה, יודעת על מה אני מדבר. כל מי שניסה לדווח על גניבה, תקיפה, הונאה או כל פשע אחר (למעט סמים, כמובן) ונענה בזלזול ובאדישות תהומית, יודע על מה אני מדבר. כל מי שהוכה בהפגנה או במסיבה יודע על מה אני מדבר. כל מי שנתקל בשוטרים בכל נסיבות שהן, וגילה את נטייתם המוכנית להפוך כל מגע עם אזרח לעימות עוין, יודע על מה אני מדבר. המקרים הללו אינם החריג. הם הכלל. כבר ציינתי כאן שמשטרת ישראל היא גוף כוחני מושחת וכושל המהווה, מבחינה סטטיסטית טהורה, את ארגון הפשע הגדול במדינה. זהו גוף שלמרות הרטוריקה הנמלצת של תעמולתו (100 לשירותך וכיו"ב) מעולם לא הפנים שהוא קיים למעננו ועובד אצלנו.

היוזמה השערורייתית למתן חנינה, עוד בטרם ננקטו הליכים נגד החשודים ברצח ובתקיפה, רק מוכיח שאין למשטרה שום עניין בתיקון דרכיה. העובדה שהיוזמה הזו סוכלה בשל הזדעקות מוצדקת היא נחמה פורתא. אז יחקרו, יגישו כתבי אישום, ואז יתנו חנינה. אשמח להתבדות, אבל אני מוכן לשים כסף שאף אחד – לא גיא רייף שירה וכנראה גם הרג, לא תנ"צ סולומון שלדברי רייף הנחה שוטרים לשקר – אף אחד לא ייתן את הדין. אולי מישהו יודח מהמשטרה – עם פנסיה שמנה. לא יותר.

מה הפתרון? לצערי, אני לא רואה אחד כזה. פירוק והקמה מחדש אינה אפשרות מעשית, ואילו מבצע שיקום ממושך, שינקה בהדרגה את כל השוטרים שכבר נגועים בתחלואי השיטה הקיימת ויחליף אותם בחדשים, שיוכשרו על בסיס תוכנית חדשה, ידרוש מחויבות רציפה מצד כמה ממשלות שונות, לאורך עשר שנים או יותר. במציאות הפוליטית בישראל, מישהו באמת רואה את זה קורה?

רק התקוממות אזרחית נגד עוולות הכוחנות תבהיר לבעלי השררה (שהם היחידים שאינם סובלים מן המצב הנוכחי) שכך זה לא יכול להימשך. אבל גם כאן אין לי תקווה רבה. 68% מן המצביעים בסקר של וואלה! חושבים שצריך לתת לפושעים בכחול חנינה כבר עכשיו, וממה שאני קולט ברחוב, כמות מפחידה של אנשים חושבים שהשוטרים היו בסדר, וש"אסור שהשוטרים יהיו הפקר" (למרות שהוכח כי השוטרים לא היו בסכנה וכי ההרוגים נורו על ידי צלפים). רבים גם חושבים שפשוט צריך לתת לשוטרים הרשאה לפתוח באש חיה על מפגינים. כששאלתי מישהו כזה אם הוא מוכן שגם בו יירו, הוא ענה בהתרסה שכן. בנג'מין פרנקלין אמר לפני קרוב לשלוש מאות שנה, שעם שמוכן לוותר על חופש למען ביטחון לא יהיה חופשי וגם לא יהיה בטוח, אבל כנראה שעמישראל נידון לחזור על ההיסטוריה. ללמוד ממנה הוא כנראה לא רוצה.

עדכון זריז מארץ האפשרויות

* אהההנולד הבריז ברוב פחדנותו מעימות עם המועמדים הראשיים בבחירות בקליפורניה. מעניין לראות אם זה יפגע בו בסקרים. לדעתי זה חייב – הרי הוא לא פוליטיקאי שעמדותיו ידועות, כך שהרבה אזרחים מן הסתם יראו את התחמקותו בעין רעה. אבל זה ההגיון שלי, וידוע שקליפורניה היא לא מקום הגיוני.

* מכונת השקרים של הבית הלבן ממשיכה לעבוד: דונלד ראמספלד הודיע השבוע שהטאליבן כבר לא קיים באפגניסטן. וזה שרק הערב (אחרי אותה הצהרה) הושלם קרב שבו גברו כוחות אפגניים ואמריקאיים על מעוז הררי של הטאליבן? לא לבלבל את ראמי עם העובדות.

* בחודש הבא תיערך הפגנה נגד המלחמה בוושינגטון. מעניין יהיה לראות כמה אנשים יצליחו להביא, ואם כוחות השלום השפויים יצליחו הפעם למנוע מכל מיני שמאלנים סהרוריים ואנטישמים מלהשתלט על ההצגה.

שלום, אני נוסעת

עבדכם הנאמן טס לו לעשרה ימים אל ארצות השפלה (יעני אמסטרדם, ווי מאדאם). נשוב וניפגש כשאחזור.

טוף, נעזוב לרגע את עיראק, למרות שהעניינים שם ובוושינגטון תופסים תאוצה, ונעבור לישראל. בית המשפט העליון אישר את החלטת השב"כ שלא להניח ליצחק פס ומתתיהו שבו, החשודים במעשי טרור נגד פלסטינים, להיפגש עם עורכי דינם.

מצד אחד, נחמד שבתי המשפט מתחילים להתייחס לטרוריסטים יהודים באותה צורה כמו לטרוריסטים פלסטינים. מצד שני, זה שדופקים את השחורים לא אומר שצריך להתחיל לדפוק גם את הלבנים. אולי אני סתום, אבל קשה לי להבין איזו תועלת בטחונית נובעת ממניעת הזכות להגנה משפטית. מה, עורך הדין יבריח לחשודים פצירות ומשוריות? האפשרות הזו למנוע מחשודים מפגש עם עורכי דין נועדה למקרים של "פצצה מתקתקת", אבל שוב: מה הקשר? פעם, כשלשב"כ היה מותר לענות חשודים במקרה של "פצצה מתקתקת", לפני שבג"ץ קיבל מנה בלתי צפויה של ביצים, הקשר היה ברור: יש פיגוע שעומד לקרות, החשוד יודע איפה ואיך, ואם נענה אותו הוא יגלה. נעזוב את ההיבט המוסרי – הלוגיקה מחזיקה מים.

אבל עורך דין? איך בדיוק יעזור עורך דין למעשה טרור להתרחש? על מי בדיוק מגינה מניעת הייצוג המשפטי – חוץ מאשר על הקייס של השב"כ? אם הנאשם אינו יכול להיפגש עם עורך דינו, עורך הדין אינו יכול לשמוע את גרסת הנאשם, אינו יכול ללבן איתו את גרסתו, אינו יכול ללמוד ממנו על אליבי אפשרי או עדים אפשריים שיחזקו את גרסתו (כולל כאלה שהנאשם אינו חושב עליהם בכוחות עצמו), אינו יכול לייעץ לו מה לומר בחקירה… נוח מאד לתובע הממולח.

אבל כל מי שאיתרע מזלו למצוא את עצמו בצד הלא נכון של בית משפט ישראלי לא צריך להיות מופתע. בתי המשפט בישראל רגילים לשמש כחותמת גומי של שירותי הביטחון למיניהם (הקלגסת הכחולה, שירותי הביון למיניהם וצה"ל). בעוד שהערכאות העליונות עדיין עומדות במידה כלשיה בפרץ מול עריצות המשטרה, ובמידה פחותה גם מול הצבא, הרי שמול השב"כ נראה שאין עוצר ומגן.

התוצאה, כמובן, היא שכל שעל השלטון לעשות על מנת להיפטר מאדם לא נוח הוא להאשים אותו בפשע חמור מספיק, המצדיק את שלילת הזכויות הבסיסיות, ואז הרבה יותר קל להרשיע אותו, לכלוא אותו ולזרוק את המפתח. אני לא אומר שאין ממש באישומים נגד מר פס, שכזכור איבד את בתו בפיגוע ירי מתועב במיוחד. במצבו, יש לי הרגשה שגם אני היית מחפש נקמה. ואם מר פס אשם במעשי טרור, אז למרות כל העצב על השכול שחווה, הוא יצטרך לתת את הדין. אבל למנוע ממנו את הזכות הבסיסית של ייצוג מלא על ידי עורך דין זו חרפה, ואות קין על מערכת המשפט המידרדרת שלנו.

אז תחשבו על זה, ואני מקווה שתתבאסו ותתרגזו כמוני, ואולי בעקבות כך תעלה בדעתכם דרך לשפר את מצב העניינים העגום הזה. ועד אז, שיהיה לכם יום ירוק.