עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

זהו, מחר נפתחות הקלפיות, קיבלנו את הגל שלנו בשבוע האחרון, וזה שהשתקורת העוינת סירבה בהחלטה מכוונת ליחצן אותו כמו שייחצנה את הגל של הגמלאים – זה שייתקע לה בגרון. זה לא משהו שאני ממציא, אלא רביב דרוקר הודה בזה במפורש ביומן שישי האחרון. מכיוון שהתקשורת מרגישה שהיה לה חלק בגל של הגמלאים, בכך שפשוט מילאה את תפקידה ודיווחה על המתרחש – גל של תמיכה בגמלאים – הרי שהפעם היא מסרבת למלא את תפקידה. זו תהיה השפעתה על המציאות.

ומילא אם היה מדובר באיזה כלל עם עקיבות הגיונית. אבל לא. מותר לדווח על זינוק של ליברמן בסקרים, אבל לא על גל הסלבס (האיכותיים פי אלף, אהמ, אהוד בנאי, אהמ) שהצהירו על תמיכתם בתנועה הירוקה-מימד. אפילו מכתב שבו קוראת הדס שכנאי, מספר 2 של פאר ויסנר בעשר השנים האחרונות, בריצות לכנסת ולעירייה כאחד, להצביע לתנועה הירוקה – הוכרז כלא מעניין מספיק. אבל זה מעניין להזכיר לכולם את קיומה של מפלגת "צבר" המגוחכת בראשי של וואלה! בחירות.

אני לא מאשים פה בקונספירציה ספציפית נגד הירוקה, אלא בהסקת מסקנות שגויה ומבוססת היבריס שהובילה לפשע מקצועי. מכיוון שלדיווח הנאמן שלנו על המציאות היה בפעם שעברה אפקט מעצים לתופעה המדוווחת, הפעם לא נדווח כלל. זו תפישה כה מעוותת של תפקיד העיתונאי שבאמת אין לי מלים.

אבל אנחנו ננצח גם בלי הטובות של התשקורת. ואחרי שיהיו הפעם שלושה ח"כים ירוקים בזכות עצמם, ולאיש לא יהיה ספק שהם יכולים לעבור את אחוז החסימה, בפעם הבאה יהיו לנו שישה. תזכרו שאמרתי.

ואם אתם רוצים להכניס ירוקה לכנסת (ולהכניס לתשקורת העוינת על הדרך) אז תשלחו מייל בכל שעה ל: yerukmad@gmail.com עם טלפון וזמן להתקשר ויחזרו אליכם כדי להגיד איפה להיות כדי לעזור ביום הבחירות.

אני אוסיף אחורי זה לינקים אז תחזרו להתעדכן ותפיצו לחברים. קודם נראה שזה עולה ככה.

עדכון: הא! כאילו הייתי צריך הוכחה. לגיא זוהר המעצבן האייקוני היה כרגע סגמנט מטופש על "איך לחשוב על למי תצביע לאנשים מפגרים במיוחד". ברקע רצו תמונות מהתשדירים של כלללללל המפלגות, משלוש הגדולות דרך כל אלה שבכנסת וכל ההזויות (שתי העלה נידף, האלה שמשתינים עליהם, ירון ידען….) ומי לא היה? נכון ילדים! לכו זדיינו, באמת.

וללינקים המובטחים:

אם אתם בכל זאת אל מאמינים שעברנו, קחו תראו למה בכל מקרה הגוני לתת לנו את הקול ולא, נגיד, למרצ.

תשובה שהרמנו ערן ורד ואנוכי לעמנואל רוזן

והנה קצת הומור. מורדוק, אה?

כולם מדברים על הסכנה של ליברמן, אבל מחמיצים אותה. הסכנה היא לא, בשלב זה, שהוא יצליח מהותית לשלול מערביי ישראל את זכויותיהם. אבל הוא יעשה צעדים ובעיקר צעדים הצהרתיים, בחסות משרת השר שמן הסתם תהיה לו, כדי להעכיר את שם ישראל בעולם שבו היא מתקיימת כרגע.

גם ליברמן מבין את זה.

רק שלליברמן יש אלטרנטיבה. ליברמן רוצה שבמקום להיות גרורה של הבית הלבן, ישראל תהפוך לגרורה של הקרמלין. הוא לא מציג את זה כך, אבל את הכיוון הכללי הוא כלל לא מסתיר. הוא הרי חסיד גדול של שיטת פוטין בצ'צ'ניה, ואולי עם חסות של פוטין נוכל לעשות את מה שהסרסור הנוכחי שלנו לא מרשה.

ליברמן מתכוון, ביודעין, להביא את ישראל למצב שלא תהיה לה ברירה אלא להישען על תמיכה רוסית – תמיכה שהוא יהיה המתווך שלה.

ליברמן לא אידיוט וההתלהמויות שלו נועדו לאידיוטים שיצביעו לו – אלה שלא יודעים לשאול “ואז מה?”.

אז אם מתחשק לכם להיות מדינה בעלת אופי יותר רוסי מאשר מערבי – אנא, הצביעו ליברמן. אם המערב, על כל פגמיו, הוא עדיין המודל אליו אתם שואפים… טוב, מה אני מקשקש. אין פה בין קוראיי מצביעי ליברמן. (אמממם, נכון?) .

בעניינים אחרים, מערכת הבחירות המוזרה, הרדומה ועבשת הריח ביותר שאני זוכר מזדחלת לה אל קו הסיום, ונותר רק לחכות ולראות אם הדבר הרענן היחיד שבה יצליח להשלים את הגאות החזקה שלו לקראת קו הסיום.

וידאו הבלוגרים (שבו השתתף גם עבדכם) מדורג בעשירייה הראשונה בטופ רייטד וטופ פייבוריטד בארץ ביו טיוב בשבוע האחרון, וזה סימן טוב. עוד סימן טוב הוא שלמרות הניסיון הנלעג של מפלגת "הירו$ים" להקים אתר שיתחזה לתנועה הירוקה וייחס לה דעות הרבה יותר "שמאליות" וקיצוניות מכפי שיש לה, עושה רושם שפשוט אין שוק השנה לקמפיין שלילי – לפחות לא במגזר שלנו. הדמוניזציה של ליברמן את הערבים עובדת יופי, אבל לא קדימה ולא אף אחד בשמאל לא מרוויח משום פרסומת שלילית או תקיפה אישית. קמפיין הרק לא ביבי ממש לא הפך ויראלי. קשה להאמין במשהו כל-כך חיובי על רקע האפאתיה המצחינה, אבל אולי זה הגיוני.

לבני יצאה פארש בהצהרה שתשב עם ליברמן, ואיבדה שארית סיכוי שמישהו יצביע לה. הליכוד הכניסו לה יפה בניקוב בלון הגירל פאואר עם נתונים קרים על רקורד ההצבעה שלה.

מה עוד? אה, כן, העבר שנדבק לנו לסוליות הנעליים: איך לעזאזל מצליח קופטש להכניס את השטויות שלו לאתרים? זה הרי עלוב. לשים את הראש שלך על פסלי האלים –  את זה ידע גם קליגולה לעשות. זה האמירה הסאטירית אמנותית שהבטחת? גם סאטירה זה הפקה, לא זריקת זין. על זה לא מגיע לך מימון בחירות, ואני מקווה שמספיק סטלנים יבינו את זה.

יאללה, היה עוד משו? אה, כן, ברק הואיל בטובו להגיד משהו על פתרון לפי מתווה היוזמה הסעודית. נחמד מצידו להיזכר עכשיו שהליגה הערבית עושה קולות של למשוך אותה מהשולחן. ובבניין זיון ננוחם.

ובכן, קינדערלך, בחירות מתרגשות עלינו, והארץ רדומה כאילו שמפלגת השלטון צפויה לקחת 98%, ולא לרדת לדרגת שותפה זוטרה בקואליציה במקרה הטוב.

את הרעש הכי חזק בבחירות האלה מייצרת מפלגת החולצות השחורות של איווט ליברמן, שזה ליברמן, כמה גמדים ושתי גמדות מצודדות. אלסנדרה מוסוליני גם רצתה להצטרף, אבל לא הסתייע. אז אני פה כדי להגיד שעם כל כמה שדבריו של טובאריש איווט מקוממים, צריך להבין גם אותו.

תארו לכם כשהייתם ילדים הייתם באים כל יום מבית הספר כדי לראות מוז'יק אחרי מוז'יק עושה סיבוב על אמא שלכם וחופף לה בוודקה, ואז כשהיא מתעייפת אתה צריך לעשות משמרת? ונגיד כבר ברחת מהסיוט הזה, והתקבלת לאיזו אקדמיה יוקרתית שיהודים כמעט לא מתקבלים אליה, רק שהתברר שזה היה סתם תרגיל מלוכלך, ואתה מבלה את שנות הלימודים כשפחת המין של איזה קוזאק חצי אוקראיני מגודל שמכריח אותך ללבוש מחוכים ורודים ולשיר כל היום "אני אוהב את סמיון פטליורה" ו"הכו ביהודים והצילו את רוסיה" בעוד הוא חובט לך בתחת הממולא בדילדו? מה, אתם לא הייתם מפתחים כל מיני פסיכוזות ותסביכים, עד שהייתם נהיים אפס עלוב ממש כמו מעניכם, שמטפטף גזענות כאילו המצאתם משהו? לא הייתם מאמצים את הסיסמא האנטישמית הישנה לצרכיכם (הכו בערבים והצילו את ליברמן)? לא הייתם נהיים מין תולעת ביוב שלא מסוגל להתמודד עם שום לחץ אמיתי, מרחיק כל כישרון של ממש ממפלגתו ומסתתר מתחת לחצאיות של הבת שלו כדי להסתיר את שחיתותו הנרפשת? יכוליות שהייתם. אל תשפטו אדם עד שתדדו כמה מטרים באפס נשימה בערדליו המגודלות*.

ונעבור ליתר המפלגות:
יש את "אני הגמד נכנסתי באמא של הערבים", יש את "לא ראו את זה, אבל אני בעצם אחראית לזה שהגמד נכנס באמא של הערבים" ויש את "אני הייתי עושה את זה יותר חזק, אבל אשמח להשתמש בגמד כקבלן ביצוע". בינתיים "אני הייתי עושה את זה יותר חזק" מוביל בבטחה.

בזירת המפלגות הקטנות יותר, מסתבר שלהתאחד עם עצמה לא הביא למרצ הרבה תועלת. הורגים אותי אנשים שטוענים שזה כן "איחוד" כי צלי רשף, לדוגמא, היה במפלגת העבודה. כן, כי זה ממש משקף את הדעות שלו ולא את הרקע האישי והשיקולים הפוליטיים. כי הוא באמת מהווה חידוש בנוף של מרצ, בין אם ברקע השלום עכשווניקי או מכל בחינה אחרת. וכמוהו טליה ששון, אשה טובה שאכן חדשה בפוליטיקה (וכנראה לא תהיה בכנסת הבאה), אבל זה לא שמישהו הופתע מהסינרגיה החריגה. התנועה החדשה עאלק. וזה עוד בלי לדבר על העליבות המוסרית וחוסר המושג שהפגינו אדמו"רי התנועה בתחילת הטבח המפגר.

מרצ היא אחת מארבע מפלגות שמתיימרות, במידה זו או אחרת של צדק, לייצג את הבוחר הירוק. יואב לרמן, מנהל הבלוג העירוני הטוב, כנראה, במדינה, מסביר מדוע זו יומרה קצת מגוחכת למרות כוונותיו הטובות של מספר שלוש החדש והנוצץ, ניצן הורוביץ. ואגב ניצן – ניצן הוא בוגר התוכנית הסביבתית של מרכז השל (לא אשל, ותודה לרן), וזה דבר יפה. גם דב חנין הוא בוגר התוכנית, וזה גם יפה. את התוכנית הזו ייסד בין השאר אחד, ערן בנימיני, מועמד התנועה הירוקה מימ"ד לכנסת ה-18. אם התלמידים נחוצים בכנסת, המורה בוודאי נחוץ.

אני, כפי שכבר ניחשתם, מצביע בעד התנועה הירוקה-מימד, שמציגה את הח"כ הכי ירוק וחברתי בכנסת בשיתוף מייסדי שני הארגונים הסביבתיים החשובים במדינה. אין עוד מפלגה שיש לה רקורד כזה בעשייה סביבתית, בתוך הכנסת ומחוצה לה כאחד, ואין עוד מפלגה שהתנהלותה נאה כדבריה. יש כמובן את מפלגת הירוקים, שהיא הגיס החמישי של בעלי ההון ונועדה לבזבז את קולות הירוקים על עשייה אנטי-ירוקה בעליל. עוד יתרון שיש לתוכנית ההונאה הזו, הוא בלקיחת קולות של אנשי שמאלה מהמרכז לטובת החדרת איש ימין קיצוני כמו פאר ויסנר, שגדל במולדת, לתוך הכנסת. וברוח זו, קחו אתר שמסתובב ברשת ומאגד את כל המידע על פועלו של השרץ בצורה די משעשעת (ותודה ליואב לרמן הנ"ל על הלינק).

ואם לעבור מהשלילה אל החיוב, קחו הסברים כתובים להפליא של נמרוד אבישר  , ושל שלומית ליר, על הסיבות שהניעום להצביע השנה לתקווה הירוקה.

ולמחוזות הזויים. מסתבר שהכתום הכאילו שפוי נוסח אורי אורבך מוביל על הסיקריקין הגמורים, אבל לא בהפרש מי יודע כמה, ומסתבר שהפיצול יעלה למחנה הכתום בין שניים לשלושה מנדטים, שזה דבר די מבורך, חייבים לומר.

מאד יפתיע אותי אם יצדקו הסקרים ובל"ד תימחק. לא שאני נגד – חד"ש עם ששה מנדטים ואין בל"ד זו תמונה הרבה יותר אופטימית לציבור הערבי – אבל קשה לי לראות את זה קורה, אלא אם כן הערבים יחרימו את הבחירות מתוך ניכור, מה שעלול להיות סימן לצרות.

לסיום במחוזות הביזאר, בוודאי שמתם לב שהפארסה של עלה נידף לא נגמרת, וכעת היא התפצלה כמו אמבה רירית במיוחד. חלק אחד התפרק במוצהר מכל יומרה אידיאולוגית או מחשבתית ורץ במוצהר על הטיקט של לעג לעצם התהליך. בהתחלה, הוא התכחש לכל כוונה לפעול למען לגליזציה גם אם ייבחר, ואז חזר בו, ואז הלך ונרשם למרצ כדי להבהיר כמה הוא שם זין על הכללים, והציע לבן גוריון שאכטה כדי להראות כמה הוא נועז…. קוראים לזה דה גיל קופטש שואו, והאמת שזה די מאכזב. השאלה האמיתית שצריך הסטלן שמתפתה לשים את הפתק לשאול את עצמו היא: האם המופע הזה שווה מאות אלפי שקלים לו ולעוד כמה מקורבים מתוך הכסף של כולנו. (וזה כסף שלא קשור לכניסה לכנסת. כל מי שיקבל בערך 30 אלף קולות יקבל לפחות 1.3 מיליון שקל למימון הוצאות הבחירות. עלה ירוק קיבלה את זה בכל שלוש ההתמודדויות האחרונות שלה). אבל גם אם שואו טוב שווה את זה, שרשרת הפלוצים של פיני הקטן בינתיים לא מתקרבת להצדיק את הג'ובות. תלך תעפוד.

מהעבר השני יש לנו את היו"ר הקודם, המודח והנגוח, אוהד "סרט רע" שם טוב, שהצליח לאחד את כל המדינה באנטי לאיחוד המוזר שהוא הצליח לרקום עם מפלגת ניצולי השואה. אבל שיבורך. אולי בזכות הפיצול הזה אף אחד מהטמבלים לא יקבל מימון ויימנע מלזהם את התהליך העכור ממילא בפעם הבאה. באסטה.

ונעבור לענייני המרחב: לאט לאט מתחילים, אני מקווה, כולם להפנים שצדקתי לחלוטין בתחזיתי באשר לתוצאות המלחמה, כולל חיזוקו הדיפלומטי של חמאס. צודק לחלוטין יוסי גורביץ באומרו שאין כל הצדקה לטעון שראשי חמאס מסתתרים בבית החולים שיפא ולא לכתר את בית החולים עד שיוסגרו או שתותר כניסתה של חוליית חיפוש. הבעיה שזה היה עולה באבידות, וצה"ל ומדינת ישראל כבר לא בנויים לאבידות. אנחנו יכולים בערך לסבול אבידות מטרור, שאז אנחנו יכולים לבכות על רשעת האויב. אבל בקרב של ממש? אנחנו לא מסוגלים לסבול את המחשבה על אובדן אפילו חייל אחד בצורה כזו. זה מעליב מדי. בגלל זה גם מאזן של מאה הרוגים לאחד (וגם זה כשמחצית ההרוגים שלנו מאש כוחותינו) לא מרווה את צמאון הדמים של ההמון. זו לא מחלת נפש חדשה, והיטיב להגדיר אותה גדול ראשי הממשלה של ישראל, לוי אשכול, במונח "שמשון דער נעבעכר" – הענק עצום הכוח שעדיין מרגיש כמו ילד מוכה ואינו מסוגל להתנהל מתוך ביטחון עצמי של ממש. בסוף נמאס לסביבה מכאלה.

יאללה, שלא תגידו שאני לא כותב. מה אתם אומרים, ייתן הממשק המעצבן להעלות במכה אחת?

* אני חייב לומר שאין לי מושג אם ההסבר הנ"ל נכון לגבי ליברמן אישית, אני רק אומר שזה תרחיש שיכול להסביר את רמת העליבות שלו.

ובכן, קרה אשר חזיתי, הורדנו בית ספר (של האו"ם! שבו התקבצו פליטים! ובכוונה, בשם כל האלים…כי מישהו החליט שזה מה שחשוב בתמונה הגדולה) וכעת החלה הספירה לאחור של מבצע קפיצה בסקרים, אה, סליחה…עופרת יצוקה.

כעת מדבר מובארק על הפסקת אש ולאחריה הסדר ארוך טווח, בין ישראל לחמאס, בתיווך מצרי. הפצצנו את חמאס כל-כך חזק, שהוא יצא מהנידוי שלו בעל כורחו.

פירקת את השעון יופי, אודינ'קה. עכשיו תזדיין לנו חזרה לחד ספרתי בסקרים ותן למישהו, לא יודע מי אבל לא אתה, להרכיב את השעון מחדש. הרעיון הוא להרכיב, אהוד. להרכיב – ולעזוב. לא לשבור כל פעם מחדש כדי שיהיה מה לפרק ו"להרכיב".

אגב, זה היה הניסיון הרביעי שלי היום להעלות פוסט. סתם, הערה.

אני אנסה לעשות את זה פשוט:

הדרך היחידה שבה יוצא לנו משהו מהתרגיל המטופש הזה היא אם שלטון החמאס ברצועת עזה נופל. זו, כך חוזרים ומדגישים כל הדוברים הרשמיים, אינה מטרת הטבח. לכן אנחנו נניח שחמאס הוא שיהיה מהצד השני של כל הסכם בלתי ישיר או החלטת או,ם שיהוו את הבסיס לסטטטוס קוו החדש, ונבחן את הסטטוס הזה:

1) חמאס זוכה במעמד בינלאומי משודרג כמי שחתום (או מוזכר כצד מבצע) על הסכם בינלאומי. כך לדוגמא קרה לנו. הרבה מאד מדינות שלא הכירו בנו בעקבות הכרזתנו העצמית במאי 1948, מיהרו להכיר בנו לאחר הסכמי שביתת הנשק כשנה לאחר מכן.

2) חמאס הפגין יכולות תקיפה טובות ועמוקות יותר מאשר קודם. אמנם אשדוד הוזכרה כקורבן סביר, אבל באר שבע לא. משוואת הכוח החדשה היא כבר לא "אם תתעקו איתנו נפגיז כמה עיירות פיתוח ואת שוליה של עיר קטנה", אלא "נפגיז את הנמל הגדול ביותר שלכם, בתי זיקוק, תחנת כוח ואת האוניברסיטה הגדולה ביותר מדרום לירושלים". שונה למדי. אה, וכל המתקנים הצבאיים שנמצאים גם הם בקשת הפגיעה החדשה.

3) חמאס זוכה במלחמת עצמאות קטנה לשזור ממנה מיתולוגיה מכוננת.

4) על אף שההסכם או ההחלטה או איזה מסמך שלא יהיה שיקבע את המצב שלאחר ה"מלחמה" יכלול שפה בנוגע לכך שחמאס לפחות יעמיד פנים שהוא מתנהג, הרי שבפועל המציאות שמתחת לנימוס הזה תהיה "הפסקתם להרביץ לנו כי אפילו החברים שלכם הכריחו אותכם, אז לכו זדיינו".

5) אה, ואם זה יימשך עוד הרבה זמן, בסוף איזה טייס או מפעיל מזל"ט שלנו יעשה טעות, אנחנו נוריד בית ספר או גן ילדים גדול, ואז ההסכם יהיה עוד פחות נחמד עבורנו. במקום להפסיק את המצור כי החלטנו, נפסיק אותו כי ניאנס לכך. עוד נדבך בסיפור העצמאות של ממשלת הטינופת.

אבל מה זה משנה. העיקר שאנחנו משחררים קצת עצבים ומנצחים במשחק החביב עלינו. ונעבור לבלומפילד. "כן מוטי, שער נוסף לכוחותינו, והתוצאה היא 400:4. אנחנו ממש מביסים אותם!!!" אל-אל-ישראל.

כתבה של 5-7 דקות על ועם דניאלה וייס בחדשות ערב שבת, והמלה ערבים, למיטב שמיעתי, לא הוזכרה פעם אחת. הכתב, שלשמו אפילו אל שמתי לב, טרח לאתגר את וייס על האם היא, במקרה ככה, פסיכית? אבל לא טרח לשאול אותה על הקונפליקט המוסרי (הלא קיים אצלה, אבל זה מה שצריך לחשוף) בין האידיאלים שלה לכורח שהם מטילים עליה לאמלל אוכלוסיה שלמה. עלו איתה בגבעות, למאחזים פה, לקרוואנים בודדים על ג'בל שם, ואפילו ילד ערבי לא נקלט בעדשה. נו אם ככה, מה בעצם לא בסדר בדניאלה? הרי ככה היא באמת רואה את המציאות. והדובר שלנו בתשקורת המיטפשת והולכת קונה את הנראטיב שלה, ועוד תוהה למה היא לא רואה שהיא טרללילה.

אנחנו? אנחנו רוצים שלום. זה הם לא רוצים.

אתמול היה בוואלה! איזה מאמר של חובב סיקריקין שהתלונן על זה שהשמאל תוקף את קמפיין ה"סיפור של כל יהודי", שנועד לגרום לנו להיות מוכנים למות בשביל לשלוט בכל כולל כל המקומות של הנראטיב הלאומי שלנו. האמ, קמפיין חביב, גם אם הבחירה בחברון לדוד המלך היא מאולצת משהו, כשיש בחברון שישה מאבות ואמהות האומה לבחור מהם.

בכל מקרה, הקמפיין לגיטימי ואפילו חן בעיניו, רק מצחיקים לאללה הסיקריקין שחושבים שיש בזה משום טענה ניצחת למשהו. אז בתור תרגיל אינטלקטואלי, הנה רשימה של "סיפורים" דומים, מתוך קמפיין דמיוני של בל"ד או איזה שהוא גוף דומה של אויבי הדו-קיום:

קרני חיטין – המקום בו גבר צלאח א-דין על הצלבנים המקוריים (רמז רמז)
פלסטין 48' – הסיפור של כל פלסטיני

עין חרוד – המקום בו גבר הסולטן הגדול בייבארס על המונגולים האדירים והציל את הארץ מזעמם
פלסטין 48' – הסיפור של כל פלסטיני

טבריה – בירתו של השליט הפלסטיני דאהר אל-עומר
פלסטין 48' – הסיפור של כל פלסטיני

לוד – מקום לידתו של ג'ורג' הקדוש
פלסטין 48' – הסיפור של כל פלסטיני

רמלה – בירת מחוז פלסטין של הח'ליפות העבאסית
פלסטין 48' – הסיפור של כל פלסטיני

אחיי לשלום מפלסטין יצטרכו ויזה כדי לבקר בכל המקומות האלה, ואני כדי לבקר את אבי, איציק ויקי בקבריהם. ככה זה. אז אולי די?

זו הפעם השנייה תוך כמה חודשים ששוטרים באזור הנגב המזרחי (קודם ערד, עכשיו דימונה) מטפלים בזמן, בנחישות וביעילות בגבר שמנסה לרצוח אשה. כמי שמביע לא אחת תיעוב ומיאוס כלפי הבהמה הכחולה, אני חייב גם להוריד את הכובע כשעבודה נעשית והקיום מוצדק. תודה לשוטר האלמוני, ולמפקדם שצוטט בידיעה בשמו, מפקד משטרת דימונה, סנ"צ משה איבגי (אל סתכלו עליי, ככה קוראים לאיש).

אז מה, דודינקה, היה דחוף להיפטר מאורי בר לב, אה? נקווה רק שהביצועים האלה לא ייעלמו יחד עם הקלגס המוכשר והקירח.

לצפייה

כרגיל, הערותיכם ברוכות ורצויות ונחוצות, אם הממשק כאן רק ירשה. תודה.

כתיבה והגשה: רחביה ברמן

אמנות הווידאו: ערן ורד

לאחר שהיום שוב לא היה הבלוג זמין, נואשתי ועברתי דירה. בטח גם שם השירות לא 100%, אבל לפחות שיהיה בקאפ. בכל מקרה, את ההתחרעות של היום לכו תקראו שם. ברוכים הבאים ותודה.