עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

לא יופק השנה בארץ על ידי, על ידי ערן ורד, על ידי יובל פוסטל או על ידי ליאור לובלסקי.

חוזר: אף אירוע של יום המריחואנה הבינלאומי לא יופק במאי שנת 2006 על ידי אף אחד מארבעתנו, ביחד או לחוד.

כל הצלחה שתירשם בהפקת אירוע זה לא תיזקף לזכות איש מאיתנו, וכל כישלון שיהיה בו לא יירשם לחובתנו.

תזכרו שאמרנו את זה עכשיו, קרוב לחודש לפני האירוע.

למה אני קופץ? כי איזה דביל ממפלגה קיקיונית אחת (שרץ עליה דיבור  שלם ברשת בימים האחרונים, וייתכן שהדיבור עוד לא נגמר, ותודה לרוגל על המחמאה ולגדי על הקידום 🙂 ) – בקיצור, הדביל מהמפלגה הקיקיונית מנסה בכוח להפיל את האשמה (שהוא יודע שתבוא ויהיה צורך להפיל איפה שהוא) עלינו. הוא עושה את זה על ידי כך שהוא מתיימר להפיק את האירוע תחת הכותרת "ארגון הגג העולמי ללגליזציה" (הודעה שישית בפתיל).

ולמה זה רלוונטי? אם נעזוב רגע את התוספת המצחיקה של "העולמי", אז "ארגון הגג למען הלגליזציה בישראל" הוא השם שתחתיו הפיקו ערן ורד ויובל פוסטל את שלושת ימי המריחואנה האחרונים (בסיועי הצנוע, בעזרת ליאור ל. ועוד אנשים טובים). כל האנשים הללו ואני בכללם איננו מתכוונים בשום פנים ואופן להשתתף בהפקת האירוע השנה.

בקיצור, למרות השימוש הנחשי בשם הזה, אל נא תתבלבלו: לא לערן ורד, לא ליובל פוסטל, לא לעבדכם הנאמן ולא לליאור לובלסקי יש קשר כלשהו להפקת פיקניק יום המריחואנה בעיר כלשהי בישראל בשנת 2006. אנחנו כן מתכוונים להפיק אירוע כלשהו ביוני השנה, אבל זה לא יום המריחואנה.

גזרו ושמרו.

הערות נוספות

* מה שנתיים, יא אהההההוד מזדיין? אמנם לאריק שרון היה את הלוקסוס הזה, כשנבחר בינואר 2003 והתנתק באוגוסט 2005, אבל ממש לא נראה לי שאולמרט ייהנה מאותה יציבות שלטונית. עם זה, עם השמטת ההתכנסות מקווי היסוד (שמעתי את התירוץ של לאפשר לש"ס לתמוך ולא 'תרשמתי) ועם ההתקפלות של העבודה מהווטו על ליברמן, מתחילה להיות ממש מסריחה הקדנציה הזו. נקווה שלפחות החבר הכי טוב של פולארד בכנסת יעשה משהו טוב למען הבוחרים שלו.

* אגב ההתקפלות של העבודה, אם הם מתקפלים גם על ליברמן וגם על תיק האוצר, פרץ מקבל איקס גדול, אדום וקשה מאד עד בלתי אפשרי למחיקה על הפרצוף.

* האיטלקים ממש דבילים, אם ברלוסקוני התקרב עד כדי כך לנצח. הם לא רואים שהוא התחרפן? שהשתן עלה לו לראש באופן טרמינלי? שהוא עושה מהם חוכא בעולם? (זה אגב מסביר יופי למה חמש שישיות מקולות האיטלקים בחו"ל הלכו לפרודי). מילא אם ברלוסקוני היה מצליח במיוחד כלכלית, אבל הוא לא (כלומר כר"מ, לא אישית…). אה, ואם אנחנו כבר בענייני ברלוסקוני – אם קרלו לא מביא גביע אירופה, תפטר אותו כבר!

* ענייני פרסומות: באמת שאני לא דוס, אבל הכוס והבז'ז'ים של אגם רודברג בגודל של קינג קונג מול הפרצוף כשבאים לפנות דרומה לאבן גבירול מכיכר רבין, זה טיפה'לה מוגזם. באותה נשימה אפשר לציין גם שאחת הפרסומות לליין הקיץ של קדס די פדופילית, ושהפרסומת החדשה בטלוויזיה של קרייזי ליין שובניסטית להחריד. רואים שם את שירז טל באה כביכול לחלץ את החברות שלה שנתקעו עם הג'יפ 4X4, אבל היא עושה טעות של כוסית סטריאוטיפית עם קש בראש וגורמת לג'יפ של החברות להידרדר מהצוק. בדיוק כשזה קורה, נאמרות המלים "יותר אשה מאי-פעם!" יופי נחמה.

בטח היה עוד משהו, אבל אני לא זוכר כרגע. חג שמייח לכולכם.

(02:10) עדכון: הנה הלינק להקלטה של התיבה הקולית שלי, עם מספר הטלפון של אוהד שם טוב וההודעה הביזארית, ברבע לאחת בלילה אמש.

———————————————

אתמול נסענו, אום קדם ואני, לצעדת הגלבוע. בשישי בלילה ישנו אצל אבא שלה, בשבת בבוקר קמנו מוקדם, השארנו את קדם בידיו הנאמנות של סבא איציק ועלינו על הקטנוע. נסענו צפונה בכביש החוף הישן, ימינה בצומת פורדיס ועוד ימינה מיד, ועלינו על הכביש ליקנעם, הידוע בכינויו ואדי מילק. מדובר בנסיעה יפהפיה לשעת בוקר, עם הרים ירוקים מהצדדים, שמזכירים שאולי מדובר בארץ שחציה נגב, אבל הקצה השני פשוט מרהיב.

טוף, ככל שהתקרבנו לגלבוע התחלנו לראות יותר ויותר מאחינו בני עדות המנאייק, שדווקא היו סבבה ורק גילו נכונות לעזור. החנינו את הסוס, קנינו כרטיסים (30 שקל לבנאדם, 25 לחברי החברה להגנת), ועלינו על ההסעה לנקודת הזינוק. אחרי נסיעה של איזה 10 דקות במעלה הגלבוע – רכס שמייצר מדבר צל גשם קלאסי – הגענו לנקודת הזינוק. מה שאהבתי זה שלא היה הרבה טקס ו"ארגון". הביאו אותך לנקודת ההתחלה ויאללה, תעשה מה בא לך. היו כאלה שבכלל עשו את המסלול באופניים, כאלה שבאו עם כלבים, כאלה שבאו עם ילדים – אפילו כמה עם ילדים בגילו של היצור שלנו – וכל אחד בקצב שלו, כל אחד הראש שלו.

אז התחלנו לצעוד לנו במורד ההר, בשביל עקלתון כזה, ככה שאפשר לראות כלפי מטה את אלה שמקדימים אותך וכלפי מעלה את אלה שבמאסף. הרבה אנשים עצרו ככה להתרעננויות שונות ביער שלצדי הדרך, ואני חייב לציין, כשאני חושב על זה, שאת ריחו של המרענן הרשמי לא קלטתי שם. אנשים שנראו כאילו הם בקטע חופשי היו.

אנחנו מצידנו הסתפקנו בסנדוויצ'ים ובקבוקי מים. אז צעדנו לנו, הרגשנו את הלאות הנעימה נבנית בשרירים, נשמנו אוויר נקי ובעיקר דיברנו. דיברנו ברגוע, בלי הסחות הדעת של הבית, בלי ההתשה של הצורך להיות מודע בכל רגע למה עושה ואיפה נמצא נזק ג'וניור 🙂 היה מאד מרענן ומרגיע.

והלכנו.

והלכנו. וכשהייתי בטוח שהגענו ככה לנקודת האמצע, נתקלנו בשלט שאומר: 9 קילומטר לסיום. משמע – הלכנו רק שני קילומטר (מתוך 11 של המסלול הבינוני. יש גם 20 ו-5). טוף, המשכנו ללכת.

פרחים דווקא לא ראינו המון. כנראה האביב בא מוקדם השנה, וכבר נגמרו. ראינו כלניות, אבל אירוס הגלבוע לא היה. היו המון חרדלים, ונזכרתי בקטע מצחיק על ישו (שכל הזמן היה משווה דברים לזרע החרדל). הסתחבקנו עם הכלבים שהיו בדרך, ואפילו נכנענו לתאווה למשהו מתוק, וקנינו ארטיקים מאיזה גזלן, שאיתו חלקנו את הבדיחה הבסיסית על גזלן: אחד בא לגזלן מבקש קולה. המוכר אומר לו "20 שקל". הבנאדם אומר "20 שקל??? במחירים האלה, לא יהיו לך הרבה לקוחות". אומר לו המוכר: "במחירים האלה, אני לא צריך הרבה לקוחות…"

והמשכנו ללכת. הנוף התחיל להשתנות, ולקראת הסוף עברנו במחצבה ענקית של חברת "אבן וסיד". חצינו את המושבה גדעונה לנקודת הסיום. את עמיר פרץ לא ראינו, וגם לא ראיתי בשום שלב את ההתגודדות הגדולה שהייתם מצפים לראות סביבו – והייתי שם לב.

אוקצור, קיבלנו את המדליות שלנו, קנינו חולצות למזכרת וחזרנו לסוס הברזל, שנשא אותנו לסבתא של נירית לארוחת צהריים טובה. משם סבא איציק לקח את אום קדם והנסיך במכוניתו חזרה הביתה, ואני דפקתי רכיבה מאד מהנה, במהלכה נסעתי מעפולה לדרום תל אביב ב-80 דקות, כשבדרך אני צורח את Living on a Prayer של בון-ג'ובי 🙂

הילד, שקיווינו שיהיה מותש מכל חוויות היום (טיולים עם סבא איציק בקיבוץ וכאלה), דווקא שאב עזוז מכל מה שעבר עליו והלך לישון רק בעשר ורבע. אז עשינו אמבטיה חמה והלכנו לישון.

"סטלנים מפגרים? אנחנו? לא!…"

אגב, מסתבר שמישהו קם וביצע את מה שקרא שם טוב לעשות ל"ברמן האידיוט" (ראו בפוסט הקודם). זה היה שם-טוב בעצמו. הוא התקשר ב-0:44, ציחקק, ואז הוא או מישהו אחר עשה לי ספירה לאחור וניתק (הכל מוקלט. קישור לקובץ קול בקרוב). בשמונה בבוקר התקשרתי בחזרה למספר. ענה לי קול של אחד שהלך לישון עם הבאנג ביד ועדיין מדבר מתוך שינה. אמרתי בוקר טוב בנימוס והסברתי ש"אני מחזיר לך צלצול. השארת לי הודעה ברבע לאחת בלילה". הוא מלמל משהו לא ברור. שאלתי "מי זה?" והוא לעלע: "אוהההההד…" (בדיקה העלתה שהטלפון אכן שלו). שאלתי אותו במה אני יכול לעזור לו והוא המשיך לגמגם שיחזור אליי. ביקשתי "רק תתקשר לא יאוחר מעשר בערב, טוב מתוק?" וניתקתי.

אילו הייתי פעיל בעלה ירוק, הייתי כל-כך שמח – אקסטטי – לדעת שהמזכ"ל שלי עדיין חורפ, מסטול ולא מתקשר גם אחרי שעונה לטלפון – בשמונה בבוקר, יומיים לפני הבחירות… 🙂

1. במהלך סוף השבוע התפרסמה בוואלה! ספורט כתבה שעמדה על קווי הדמיון בין אוהדי בית"ר ירושלים לאוהדי בני סח'נין. כפי שאפשר היה לצפות, לקומץ המאותגר אבולוציונית של בית"ר זה לא בא טוב. לשיא הגיעו הדברים כשבית"רי אחד התקשר למערכת הספורט, והתלונן באוזני עורך הספורט, אודי הירש, ש"זה ממש גזענות להשוות אותנו לערבים האלה".

2. קריקטורה ענקית של איל אילת, שהתפרסמה שלשום בוואלה! חדשות. אגב – איל אילת הוא סיפור טוב. מדובר בבחור שהיה מגיב קבוע במדורים "תמונת היום" ו"הקריקטורה היומית" של וואלה, ואז הציע יום אחד לשלוח לנו קריקטורות בשבתות (שאז אין לנו קריקטורה מ"הארץ"). מדובר בבחור מאד מוכשר, שהיציאות שלו לפעמים שופכות מצחוק. לא ירחק היום והוא יהיה הקירקטוריסט הקבוע של כלי תקשורת כלשהו.

3. אילו הייתי עובד ב-YNET, יש להניח שהייתי מרוויח קצת יותר כסף. מצד שני, לא יודע איך הייתי מרגיש לגבי מקום שהולך עם כותרת כזו:

עכשיו שאנחנו יודעים איך להתייחס לידיעה, הכל בסדר…

זהו בינתיים. יאללה ביי.

הצלחנו (בדוחק) לעמוד בדדליין, והגשנו לדוקאביב את שטח צבאי סגור. אמנם עשינו את זה רק ארבע שעות לפני פקיעת המועד, וגם שכחנו לכלול סטילס מהסרט בדיסק שצרבנו להם עם התמונות שלנו והסינופסיס, אבל אמרו לנו שזה לא נורא ושאם נתקבל, נוכל להעביר להם כאלה.

אני יודע שהרבה מגישים ורק מעטים מתקבלים, אבל אני מתרגש. עשינו סרט שלם, שגרם לכמה וכמה אנשים שעוסקים ומבינים בקולנוע (כולל גור בנטביץ' המצוין) לשחרר מחמאות וחיזוקים, ואם יהיה קצת מזל (טוב, הרבה מזל) אז יצירת הבוסר שלנו גם תעשה הד או שניים. אני משתדל לא לקוות מדי, אבל יהיה ממש נחמד 🙂

עכברוש ברשות החוק

לא רק שחבר הכנסת מוחמד ברכה הוא עכברוש קטן ועלוב, הוא גם אוויל משריש שלא מסוגל לקרוא את ההיסטוריה. "סוריה חזקה מקרבת את פלסטין שבירתה ירושלים", אמר בכנס ליקוק התחת לאסד בנצרת, בו גם חזר על הטענה העייפה שישראל וארה"ב רצחו את חרירי כדי להכפיש את המשטר הנאור של רופא העיניים העיוור.

אז זהו, שלא. התזוזה לעבר הידברות כלשהי בסכסוך הישראלי-פלסטיני החלה אך ורק אחרי שסוריה איבדה את השוגר-דדי שלה ממוסקבה. סוריה חזקה בדמותה הנוכחית, הדיקטטורית והעלובה, טובה רק לקיפאון בכל תהליך שלום, וזה טוב רק לזרזירים נאלחים שמשגשגים על אומללות בני עמם ומלבים את שנאתם כדי להסיט את תשומת הלב. יהיה מאד משעשע אם כששלטון בית אסד יופל, מר ארורכה ימצא את עצמו "פרסונה נון גראטה" בדמשק.

ורק הבהרה לקשי הקליטה – האמור לעיל אינו בא לקרוא להצרת צעדיו של ברכה, לשלילת חירותו או אפילו מעמדו כח"כ. זכותו להגיד מה שהוא רוצה וזכותי להגיד מה לדעתי זה עושה אותו. באשר למעמדו כח"כ – יש משהו מעוות בכך שאדם שאומר דברים כאלה יהיה ח"כ של מדינת ישראל, אבל זו בעיקר הבעיה של האנשים שהוא מייצג. אני חושב שהם לאט-לאט מבינים את זה, דבר שמתבטא במצבן העלוב של חד"ש ושאר המפלגות הערביות בסקרים וגם בכנסת. האסון הוא שבמקום להצמיח אנשים שייצגו אותם כיאות (מה שהיה גורם לשלוח בין 15-20 נציגים למשכן), נסוגים ערביי ישראל מהתהליך הפוליטי.

טוב, נשלח את זה ונראה אחר כךאם יש מה להוסיף. מחזור אחרון של עונת הפוטבול הרגילה הערב.

פשוט גאון מי שחשב על רעיון המאחז הפלסטיני בבילעין. צביעות המדינה המסריחה שלנו נחשפת במלוא עליבותה. צה"ל, כמובן, טוען ש"זה מאד בעייתי מבחינה ביטחונית שבין ה'מאחז' הזה (קרוואן מסכן שלא מחובר לכלום) נמצא במקום שבינו לבין ישראל גופה לא חוצץ שום דבר…"

ובכן, הטיעון הזה היה נורא משכנע אילולי עובדה קטנה: הגדר בבילעין עוד לא קרובה להיות גמורה. אפשר לעקוף אותה בהליכה של דקה וחצי. אז שיפסיקו לזיין את השכל. העובדה שאת הקרוואן העלוב הזה ממהרים להוריד, ואת מאות יחידות הדיור הלא חוקיות של מתיתיהו מזרח לא (למרות הודאה של המנהל האזרחי שהן לא  חוקיות), הוא הוכחה לאפליה הבוטה והגזענית של המדינה העלובה שלנו. פשוט מביש להיות אזרח ישראלי היום. אבל בעצם מביש להיות אזרח ישראלי בכל יום שבו אתה אזרח של מדינה כובשת, מפלה, מבצעת אפרטהייד, שפוחדת מהצל של עצמה ומשתמשת בפחד שלה כדי להצדיק את הרשעות הבריונית, החמסנית והקטנונית שהיא מפגינה.

ואם כבר מדברים על בילעין, בשבוע הקרוב יוגש לפסטיבל דוקאביב הסרט שטח צבאי סגור, מאת ערן ורד ועבדכם הנאמן. הטריילר שוב נעשה קצת ארוך מדי, מפני שערן טיפה התלהב והכניס כמעט כל סצינה שלי בסרט. אנחנו נקצץ חלק 🙂 נקווה שיתקבל לפסטיבל ושיילך טוב.

אם תסתכלו מקרוב, תוכלו לראות את האף של בוש צומח

אני מניח שאתם קוראים על פרשת האזנות הסתר בארה"ב. אם לא, הנה תקציר האירועים: לפני שבוע בדיוק פירסם הניו יורק טיימס שבוש הורה לסוכנות לביטחון לאומי לבצע ציתותים לאלפי חשודים בטרור (מאות בכל רגע נתון) מבלי לקבל צווי בית משפט לשם כך. לא רק התיקון הרביעי לחוקה מחייב צו, אלא גם חוק משנת 1978, שעוסק באופן פרטני בציתותים לצרכי ביטחון לאומי ושמכוחו הוקם בית משפט מיוחד וחשאי שמוסמך לתת צווים כאלה.

עכשיו, הנשיא טוען שהחלטת הקונגרס, שהסמיכה אותו להשתמש בכוח כדי להיפרע ממבצעי הפיגועים של ה-11 בספטמבר, הסמיכה אותו גם לבצע ציתותים וחדירות אחרות לפרטיות ללא צורך בצו. תומכיו גם טוענים שבית המשפט הנ"ל מסורבל מדי, למרות שהחוק מתיר להתחיל בציתותים ולקבל צו בדיעבד (תוך 72 שעות), ואפילו מתיר לבסס את בקשת הצו על הציתות שנעשה בזמן הזה. הם גם מעזים לטעון את זה למרות שמאז הקמתו ועד היום אישר בית המשפט הזה 5,200 בקשות לצווים, ודחה ארבע.

עכשיו, טענה נכונה שמעלים סניגורי החלאה היא שגם קלינטון התיימר להחזיק בסמכות להורות על חיפושים ללא צו, וגם ביצע אחד כזה (בביתו של מרגל ה-CIA הבוגד אלדריץ' איימס). אבל קלינטון גם כפף, בסופו של דבר, את ראשו בפני סמכות הקונגרס בסוגייה זו, ובוודאי לא ביצע אלפי ציתותים לאורך שנים ללא צו.

אבל מה שהכי מוכיח את אשמתו של בוש הוא – כמה לא מפתיע – ציטוט שלו עצמו, מה-20 באפריל, 2004, שהולך כדלהלן:

"anytime you hear the United States government talking about wiretap, it requires — a wiretap requires a court order. Nothing has changed, by the way."

ועל כגון דא נאמר, זה לא יפה, פינוקיו.

ומה היה לעבדכם להגיד על הפרשה הזו מבחינה פילוזופית? את זה. די מדכא לקרוא את התגובות, כמובן, במיוחד אחרי שטרחתי להסביר, ממש בהאכלה בכפית, שזו לא שאלה של ביטחון לאומי ושאיש לא מתנגד לציתותים כשלעצמם, ושלא היה ספק של ממש שהציתותים יאושרו אם יתבקש להם צו. קשה, קשה עם ההמון הדביל.

ולסיום

(לפחות עד שאזכר במשהו שממש התכוונתי לכתוב עליו, אבל שכחתי) – כבר יצא לי לדון פה בדונסברי, הקומיקס הפוליטי הטוב ביותר בארה"ב, אם לא בעולם. מדובר שקומיקס שקיים מאז 1971, שזכה בכל הפרסים האפשריים, שהותקף מספר פעמים על ידי נשיאים ומעל במת הנואמים של שני בתי הקונגרס, שהוחרם על ידי כל מיני גופים שלכבוד הוא להיות מוחרם על ידם ושמהדורות יומיות שלו נפסלות לעתים די קרובות על ידי רבים ממאות העיתונים שמפרסמים אותו באופן קבוע, כי הוא נוגע בעצב חשופה מדי.

ביום ראשון האחרון (שהיה, אגב, יום הולדתי ה-35), החליט כנראה מר גארי טרודו לצ'פר אותי לכבוד המאורע המרגש, ופרסם את אחת המהדורות היותר מצחיקות, שנונות ועמוקות שלו זה זמן רב. למקרה שאתם לא צורכים חדשות באנגלית בכלל, Creationist הוא אחד שמאמין ב"בריאתנות" – כלומר בכך שהחיים על פני כדור הארץ נבראו באופן מילולי כמתואר בספר בראשית. Intelligent Design הוא המסווה הפסודו-אינטלקטואלי של האמונה הזו, ומכונה בעברית "תכנון תבוני". תיהנו.

אה, נזכרתי:

היפוך חורף שמח לכם. בכל פעם שאיזה נוצרי מתחסד, שבוכה על "המלחמה" המזויפת שמתנהלת כביכול נגד חג המולד המגוחך שלו, סוגד לעץ ירוק-עד או מתנשק מתחת לדבקון, אל פגאני ששמו כבר נשכח, ושנהג להתענג על סגידת מאמיניו בדיוק במועד זה של השנה, מקבל עוד מנה קטנה של חמצן, שורד למשך עוד שנה ומצחקק בהנאה. א-גיטען יונטוף, קינדערלך.

אפילו עוד לא סיימתי, אבל זה ה-Takeoff הסאטירי הכי טוב שקראתי מזה זמן רב. תיהנו.

בזו הדרך ישכון הטירוף

הסיפור הפוליטי החם ביותר כרגע בארה"ב עדיין נמצא על אש קטנה יחסית – דבר שישתנה, להערכתי, אחרי מחר בבוקר שעונם, אז יטחנו את הסיפור בכל תוכניות הדברת הפוליטיות. מסתבר שבוש הוציא הוראה נשיאותית (executive order) שמורה למועצה לביטחון לאומי לצותת למאות אזרחים בכל רגע נתון (אלפים סך הכל) ללא צווי בית משפט.

הדבר נוגד, בצורה הישירה ביותר שיש, את התיקון הרביעי לחוקת ארה"ב.

עכשיו, הבית הלבן מתעקש שהכל נעשה כחוק, והפסקה הסתומה ביותר בידיעה של הניו יורק טיימס אומרת שהבית הלבן טוען שהוא יידע את מנהיגי הקונגרס ואת בית המשפט למודיעין זר – גוף משפטי חשאי שמכריע בשאלות של ביטחון לאומי. מה שלא מוסבר בידיעה של הטיימס זה מתי יידע הבית הלבן את כל הנ"ל? האם בעקבות החשיפה? ואם לפני החשיפה, איך זה שסנאטורים בכירים כמו ג'ון מקיין (רפובליקאי, אריזונה) וג'ו ליברמן (דמוקרט, קונטיקט – דמוקרטי המחמד של בוש והמעודדת שלו בנושא עיראק, למעשה). אם הם לא ידעו, וגם אף חבר קונגרס אחר שהגיב בנושא, מי אלה בדיוק "מנהיגי הקונגרס" שאותם יידע הבית הלבן?

כמובן שהמסנגרים הפבלוביים של הממשל כבר מבטלים ת כל העניין כזניח. אלה טרוריסטים! אנחנו במלחמה! ישר הקווים וסגור השורות! בזו הדרך הטירוף ישכון, וכמוהו ההתערטלות מכל ערך למעט הפחד והנחישות החייתית לשרוד. נחישות לשרוד זה יפה, אבל זה לבד בלי עוד משהו לא הופך אותך ליצור אנושי. 

פרסומאי, פרסם בעברית, (לפחות במקרים מסוימים, רבאק)

ולעניינים אחרים – זוכרים שדיברנו (טוב, אני דיברתי…קומץ מכם הואיל לקרוא, ואחד וחצי אפילו להגיב, חכו חכו… 😛 ) על הקמפיין של סיאט (כאן, קטע 9)? ובכן, לאחר עיון נוסף במודעות האלה, מתברר שזה לא סתם שמות לועזיים, אלא שמות של משחקי מלים. רובין Listless, ג'יימס Drowse, ריצ'ארד Lackluster וכו'… כל המלים האלה מסמנות עייפות, שעמום, חוסר חשק.

אז מי הדביל שפשוט שעתק אותן? הייתכן שהמחלה של "באנגלית זה תמיד יותר טוב" באמת אחראית לזה באופן בלעדי? כי אם כן זה מקרה ממש קשה. או שמישהו פשוט לא קלט שיש כאן משחקי מלים שמעצימים את הבדיחה שביסוד הקופירייט? באמת היה קשה לשבת שעה ולעמציא את "שרון צנוני", "אריה פיהוקי" ו"דניאל חרופשטיין"? מה זה העליבות הזו?

טוף, זהו לעכשיו. עובר עליי סופ"ש ממש נחמד, ואני מקווה שגם עליכם.

בקצב הזה הבלוג שלי יתאבד מרוב בדידות, אז יאללה:

1.

 מופז – אפס קטן. אני אפילו לא נכנס לתפקוד הבהמי והמסלים תמידית שלו כשר ביטחון, למרות שכן ראוי לציון שאני קראתי יום לפני הפיגוע בנתניה שהוא אישר את חידוש החיסולים, למרות שאחרי הפיגוע בנתניה כולם דיברו רק על זה שהוא חידש את החיסולים כביכול כתגובה לפיגוע. אני גם לא נכנס כרגע לפרשת מדחת יוסף, שתיזכר לו (וגם לברק כמובן) לדיראון עולם. האפסיות שעליה אני מדבר מתייחסת למעבר שלו לקדימה. האיש התחזה לחבר ליכוד – לא סתם חבר, למנהיג בליכוד, עם יומרות לעמוד בראש התנועה. אז למה הוא עוזב? כי הפייגלינים משתלטים. זה מה שאתה נוהג לעשות כשגורמים עוינים מנסים להשתלט על הבית שלך, שאולי? לברוח? כמה מנחם לדעת שאתה זה שמופקד על הגנתי מפני גורמים עוינים שהיו מתים להשתלט לשנינו על הבית…

2.

יש מין מגמה כזו בשבועים האחרונים לטעון, בניגוד למה ששמענו כולנו במו אוזנינו, שעמיר פרץ דווקא מדבר אנגלית מצוינת. זה התחיל ביצחק הרצוג המחליא, ששהשתתף באיזה עימות עם ליכודניק או קדימאי כלשהו בפני תלמידי תיכון איפה שהוא, וניסה לטעון שבאיזה ביקור בחו"ל (שכמובן לא צולם) פרץ הפליא בשפת המלכה, ומאז חוזרים על זה כל מיני אידיוטים מועילים ברחבי הרשת. חברה'לך, תשתינו למישהו אחר באוזן. לאיש יש בעיה חמורה עם השפה השלטת בעולם, ואם יש לו שכל הוא יקדיש לפחות שעה ביום לתוכנית לימוד אינטנסיבית. בנוסף, כדאי לו להפסיק לקפוץ מעל לפופיק בכל מני הצהרות מתלהבות. מה שכן, חכם מאד מצידו להיפטר מברק. ברק, לעומת זאת, זוכה בפרס החוצפה. האיש שהצביע בעד קצב לנשיאות המדינה מעז להטיף לפרץ מוסר על כך שלא השתדל יותר לשמור את שמעון פרס בעבודה. אייהוד, באמת תודה לך מקרב לב שהוצאת אותנו מלבנון (בלי ציניות אני אומר את זה), אבל זה היה אז. עכשיו? עכשיו לך תקן שעונים ותמכור שרוולי מילוט ותעזוב'תנו באמא'שך.

3.

הבעיה של קדימה אינה הניסיונות לדחות את הבחירות, אלא העובדה שאי אפשר להקדים אותן עוד יותר. אם הסקר שהורץ ביומיים האחרונים בוואלה הוא אינדיקציה, אז רמת המיאוס מה"קדימה" הזאת גבוהה מאד, והבלון הזה יתחיל באיזה שהוא שלב לאבד אוויר. שרון ירכיב את הממשלה הבאה, אבל נראה לי שעד ה-28 במרץ הוא עוד יגיד תודה אם יהיו לו 30 מנדטים, לא כל שכן -40 שעליהם מריירים מרעיו. הסיבה העיקרית שבגללה הליכוד לא ייבנה מהמיאוס הזה היא לא רק שגם הוא מעורר מיאוס, אלא כי חלק גדול מהכוח של הליכוד היה תדמיתו כמפלגת השלטון. הרבה ממצביעי הליכוד תמכו בו בגלל הרצון לחבור למשהו חזק ומצליח. ברגע שהליכוד נראה מוכה ועלוב, הוא מאבד את המצביעים הללו.

4.

 עצוב לי מאד לראות את מה שקורה בעלה ירוק. תמיד היה בין תומכי ופעילי המפלגה אגף הזוי, אבל עכשיו הוא השתלט לחלוטין על המפלגה עצמה. הידעתם שמזכ"ל עלה ירוק, אוהד שם טוב, הוא "דמות פוליטית מרכזית בישראל"? שהוא "נשא ונתן על פינוי שקט של המתנחלים מרצועת עזה בכך שקרא להם לעשן ובכך להפיג את כאב הפינוי"? לא מאמינים? תקראו את העמוד שהאיש חיבר לעצמו בוויקיפדיה. כל פעילי עלה ירוק בבחירות הקודמות עזבו (רובם לטובת ברונפמן, למרות שאצלו הם לא פעילים אלא רק חברים רשומים), ואני לא מדבר רק על עצמי או על ידידי הטוב ערן ורד. אני מדבר על מזכ"ל המפלגה הקודם ומועמדה השני לכנסת דן גולדנבלט (כיום עוזרו של ח"כ ברונפמן), על גזבר המפלגה ומועמדה הרביעי לכנסת שי חכים, המועמדת מספר שלוש הילה דורון (ובעלה אסי), רוני חוגרי, ליאור ועוד. מבין האנשים שהחזיקו את מטה הבחירות של המפלגה על הרגליים ב-2002-2003 לא נותר אפילו אדם אחד בעלה ירוק.

ואילו בעלה ירוק שולט כעת שילוב מעורר חמלה של שכנוע עצמי תלוש לחלוטין, טפיחת שכם עצמית וז'דנוביזם מהסוג הנחות ביותר. מאד עצוב שבועז ושלומי לא מבינים את ההשלכות של ההתנהגות הילדותית הזו, של האיש שאותו מינו לנהל להם את החנות.

מצד שני, עלה ירוק מילאה את תפקידה ההיסטורי בכך שהעלתה את נושא שינוי מדיניות הסמים לסדר היום הפוליטי. את המלאכה ממשיך כעת פוליטיקאי רציני, הלא הוא ח"כ רומן ברונפמן*. רומן מנסה בימים אלה להרכיב רשימה של אנשי שמאל שיהיה לה סיכוי לעבור ביחד את אחוז החסימה. אני מאד מקווה שהוא יצליח, כי אחרת אצטרך ללכת לקלפי עם אטב על האף ולהצביע לאיש עם השפם והרמקול. בכל מקרה, לעלה ירוק לבדה אין כמובן שמץ של סיכוי לעבור את אחוז החסימה, בוודאי לא לאור העובדה שאחוז החסימה הועלה והוא עומד כעת על שני אחוז מכלל הקולות הכשרים (שזה אומר כ-60-70 אלף קולות). לאור התלישות של האוחזים שם בהגה, ולאור העובדה שהפעם אין להם כסף להרים קמפיין, אני אוכה תדהמה אם הם יקבלו יותר מ-25 אלף קולות, גג.

5.

 עיראק – מישהו בפורום Ornery American שבו אני משתתף, ניסח יפה מאד את היחס שלי למדיניות בוש: "זה כמו לנסוע הביתה במכונית הנהוגה בידי שיכור. אין לי אמון ביכולתו לעשות זאת, אבל אני מקווה שהוא יצליח – אבל גם אם כן, בכל זאת לא אהיה מרוצה מהמצב". יכול להיות שבסוף עוד ייצא מהסמטוכה הזו בעיראק משהו יציב שיהווה שיפור על המצב הקודם, אבל זה עדיין לא יצדיק את כל השגיאות המטופשות, היהירות והנבערות שנעשו בדרך. בכל מקרה, מחר יש שם בחירות. יש מלמולים על כעס כלפי הממשלה הנוכחית, ומעניין מאד לראות אם זה ייתרגם להגברה משמעותית בכוחם של השיעים החילונים, מסוגם של איאד עלאווי ואחמד צ'לבי הנחש. קשה לי להאמין, אבל בשביל זה הולכים לקלפי.

6.

 אני האחרון שיזלזל בנושא של תיזוזים מיותרים של חיילים צעירים בצה"ל. במקרים של התעללות צריך לטפל בחומרה. אבל רבאק, קצת חוש הומור. מתיחה זו לא התעללות. מצד שני, מזל שיש לי בת זוג שקוראת דברים עד הסוף. מסתבר שהאידיוטים לא הסתפקו בצחוקיאדה היחידתית והפיצו תמונות של הנמתח במבוכתו באינטרנט. זו כבר השפלה וזה לא לעניין.

7.

 כל הכבוד לפנינה. האישה לא אינטליגנטית במיוחד, לא ממש שולטת בחומר, אבל תגידו מה שתגידו – יש לה כוח רצון. היא סימנה לעצמה מטרה והשיגה אותה. מצד שני, לאור חוסר התאמתה לתפקיד, נראה לי הולם שהיא כנראה תהיה חברת כנסת לזמן קצר מאד. ככה כולם מרוויחים.

8.

שמעתם על המהומות באוסטרליה (שנמשכות כבר שלושה ימים – זו כתבה משלשום)? הדברים האלה קורים, וצריך לטפל בהם, אבל לא מובן לי לחלוטין ההתעקשות של ממשלת אוסטרליה ש"אצלנו אין גזענות! זה לא בגלל גזענות!" אז בגלל מה זה – נאורות יתר? מה זה ההתעקשות הזו ש"החרא שלי לא מסריח ואני לא מפליץ"? בכל חברה יש גזענות, ובלי להודות בקיומה לא ניתן לטפל בה.

9.

דבר אחרון במקטע זה – סיאט יצאו במסע פרסום למכונית החדשה שלהם – "מודעות אבל" של אנשים שנהגו במכוניות אחרות מהמכונית שהם מנסים למכור, או "קנו את המכונית שכולם קונים" ו"מתו משעמום". רעיון חמוד, אבל למה לעזאזל השמות לועזיים? מה זה שייך לנהג הישראלי מה קרה לרובין, ריצ'ארד וג'יימס? למה לא אותו דבר בדיוק, אבל עם דני, ציון ושמעון? אני ממש שונא את ההתיימרות הזויפת הזו לארשת של העולם הגדול. פיחס.

ספורט:

1. מכבי תל אביב כדורגל – מצד אחד, חבל לראות את מועדון הפאר של ישראל במצב כזה. מצד שני, כל עוד האיש הכה-תרבותי כישלוני הרציקוביץ שולט שם, אז לא חבל בכלל. עד שלא ימכור את המועדון יתקיים בו הפסוק "הו אריאל אריאל, קרית חנה דוד, ספו שנה על שנה, חגים ינקפו, והציקותי לאריאל".

2. מכבי ת"א כדורסל. שוב, שמחה לאיד זה לא הדבר הכי מכובד בעולם, אבל זה מה יש. יפה מצד פיני לקחת את האש עליו, אבל יש לי חדשות בשבילו: אף אחד לא שואל את התחת עייף שלו למי לכוון את הביקורת. אם כתב ספורט חושב ששחקן זה או אחר מפשל, כתב ספורט יכתוב ששחקן זה או אחר מפשל. ואם פיני המאוס באמת חושב שהוא האשם היחיד, שיתפטר. אבל פיני לעולם לא חושב שהוא אשם. פיני מאשים את ההנהלה, ואין אלא לקוות שהוא יעשה את זה שוב בפומבי.

3. פיפ"א יצאו זונות כשנתנו למקסיקו להיות ראש בית, במקום לארה"ב. המאזן של 10 המשחקים הרשמיים האחרונים בין השתיים עומד על 7-2-1 לטובת ארה"ב, כולל ניצחון בשמינית גמר המונדיאל הקודם וניצחון בגמר "גביע הזהב" האחרון. ארה"ב הוגרלה לבית כמעט בלתי אפשרי, עם איטליה, צ'כיה וגאנה של מייקל אסיין. אבל שום דבר לא אבוד, ואני אישית לא אופתע יותר מדי אם ארה"ב בכל זאת תשתחל לשמינית הגמר – שם תחכה לה, בהנחה שתעלה מהמקום השני, ברזיל. נו טוף. לפחות יש הולנד, שתיקח את בית המוות.

4. עוד עונה נפלאה של פוטבול מתקרבת לסיומה. העונה הנוכחית מעט פחות איכותית מהעונות האחרונות, אבל לא פחות מותחת. יש לי הרגשה מוזרה שהאינדיאנפוליס קולטס, שדוהרים לעונה מושלמת ראשונה מאז 1972, הולכים לחטוף פנצ'ר – למרות שאין תקדים לקבוצה שפותחת 0:13 ולא לוקחת אליפות. כרגע בשתי חטיבות הליגה יש מצב זהה שבו נכון לעכשיו, קבוצה אחת עם 4:9 ושלוש עם 5:8 מתמודדות על שני כרטיסים אחרונים לפלייאוף ההימורים שלי: מינסוטה (בהנחה שלא תעקוף את שיקאגו ותיקח את ראשות הבית) וטאמפה ביי יעלו מהוויילד קארד ב-NFC, יחד עם הג'איינטס, הפנתרס, הסיהוקס והשיקאגו ברס כאלופות בית. ב-AFC להערכתי יעלו קנזס סיטי וג'קסונוויל מהוויילד קארד, יחד עם הפטריוטס, הבנגאלס, הקוטס והברונקוס כאלופות בית. אם נתעלם מתחושות בטן מוזרות, אני לא רואה מי מדיח את הקולטס או הסיהוקס בפלייאוף, כך שזה מסתמן כסופרבול. אבל ניחושי פלייאוף מחייבים אתן רק בסוף העונה הרגילה.

טוף, כדאי לשלוח את כל הברברת הזו לפני שיחול עליה חוק התיישנות. 
 

* גילוי נאות: אני חבר במפלגת "הבחירה הדמוקרטית" של ברונפמן, אבל אינני עובד עבורו ומעולם לא קיבלתי ממנו תשלום כלשהו.

ויהי בשֶבֶת אבו קדם ואום קדם, ויהיו צופין במרתון "לול" בערב יום העצמאות. ויהי בלול קטע, וישחק בו אריק איינשטיין אהוב לבנו כתב לענייני בריאות בשם "צבי גזונטהייט". וידבר בתפקידו זה במבטא רוסי-רומני משעשע, המעוות את סדרי הזכר והנקבה ומוסיף "זה" איפה שלא צריכת זה, לדוגמא.

ויהי לאום קדם הארה, ותאמר:

"אז בכלל אין שום דבר מקורי בלובה! הכל בא מפה!"

ויהיו שניהם חווים סאטורי תרבותי קצר, וירונו.

יום עסמאות שמייח.

נ.ב. חשבתם שנפטרתם, אה? אז זהו, שלא. תמונות נדירות ממסעו של הרך הילוד לארץ המסתורין המכונה"העבודה של אבא", המלאה באנשים מאד נחמדים ששמחים לעשות לו, לרך הילוד, שמח ונעים.

כמו אבא שלו – גורלו נתון בידי הבוס

לא, זה לא מה שנדמה לכם. תנו כבוד לאדרולה

אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל ללמוד פוטושופ, בהנחיית ד"ר אביחי

האב, הבן, ורוח הקודש

ועכשיו באמת חג שמח לכם. יש מחר ריטואל שבטי קדום, שכולל פחמים וגוויות מתובלות.

טוף, הוא מת. במקביל לכל שירי ההלל על הפיוס עם היהודים, המאבק בקומוניזם, כריזמת כוכב הרוק ועוד, הרגשתי בעוונותיי צורך להאיר גם צדדים פחות נעימים בכהונתו של קרול וויטיווה כמשנה לישו עלי אדמות. אז קבלו את הביוגרפיה נטו, ואחריה אל תכחו לקרוא את "הצד האפל". תיהנו.

למחרת, יעני היום, התפרסמה אצלנו כותרת פשוט לא נתפשת: "בנק ישראל: הצמיחה אינה מגיעה לחלשים". מה?! לא יכול להיות! תוקם ועדת חקירה לאלתרררררררררררררררררר!!!

טוף, אני חולה ומרגיש קקה, אבל גם לא יכול להירדם, אז בואו נעבור על אירועי השבוע החולף לפני שהוא ייעלם במראה האחורית.

1.

הלחץ על סוריה להעיף ת'תחת העייף שלה מלבנון גובר, וזה כמובן מרנין מאד. מעניין לראות איזה תפקיד, אם בכלל, ימלא בנו של רפיק אל-חרירי, ששכחתי את שמו, שהוכרז על ידי המשפחה כ"יורשו בכל התחומים". מעניין גם אם וואליד ג'ונבלאט ישרוד עוד שנה. מצד שני, אני בהלם שגם איאד עלאווי וגם פרבז מושארף עוד חיים.

2.

תוכניתו של בוש לעקר את הביטוח הלאומי האמריקאי באמצעות הפניית שליש מהמסים המשולמים לתוכנית ל"תוכניות השקעה אישיות" (שזה אומר "בואו, פראיירים, תשקיעו את הכסף לבד, בלי הגב של תוכנית עם קרן כבדה וחזקה שמנוהלת על ידי מקצוענים, וכשתאבדו ת'תחתונים, זב"שכם) מדשדשת קשות, וזה גם כן מרנין. בינתיים לא עוזר שאותה חברת יחסי ציבור שהרימה את מסע ההשמצה של "ותיקי סירות הקרב למען האמת" החלה לתקוף את איגוד הקשישים האמריקאי בשל התנגדותו לתוכנית. גם בקונגרס הרפובליקני מגלים המחוקקים שאי אפשר פשוט להתעלם מהבוחרים הקשישים, שלא קונים את הטענה לפיה הכסף שלהם לא ייפגע, או שלחילופין דווקא כן מפריע להם שרק הילדים שלהם יידפקו.

3.

"היינו סמוך לעמוד 10 כשהשעמום התהומי החל להכות". למי שלא קולט את הרפרנס – לא החמיצותם הרבה. ספרו של האנטר ס. תומפסון, "פחד ותיעוב בלאס וגאס", מתחיל במלים "היינו סמוך לעיירה בארסטו, בשולי המדבר, כשהסמים התחילו להשפיע", ואני בספק אם כשעגנון מת טחנו כל-כך הרבה את "בדמי ימיה מתה אמי" כמו שטחנו את הציטוט העבש הזה בסופ"ש האחרון, עם מותו של הבנאדם מכדור שירה לעצמו לתוך הלוע. לתומפםסון היה ים כישרון מילולי, אבל הוא היה עסוק כל-כך בלעשות עלינו רושם של כמה מופרע ו-Out there הוא היה, שלא נשאר מקום לשום דבר. אני אישית די נגעל מחוויית הסמים שלו, ולמרות שלא עשיתי את כל הסמים שהוא עשה, ובוודאי לא באותה תדירות, אין לי אלא להעיד שהחוויה שלי היתה ברובה הרבה, הרבה יותר חיובית ופחות מלאה פחד ותיעוב. דווקא "פחד ותיעוב בנתיבי הקמפיין", על מערכת הבחירות של 1972, הוא ספר מוצלח בהרבה לעניות דעתי. גם הטורים שלו לעמוד 2 של ESPN היו ברובם תמוהים ועקרים לדעתי. ראלף וויילי הנפלא היה הפסד עצום לאין שיעור לקורא הספורט. שוין. תנחומיי למשפחה.

4.

לגבי פרשת המטפלת – אני עוד כשאהובתי היתה בהריון נדרתי לעצמי שבכל ראיון של מטפלת אבהיר לה מראש שאם יש איזה שהוא סיכוי, ולו הקלוש ביותר, שהיא תכאיב לבן שלי, שתגיד עכשיו וניפרד בלי לריב. זה בוודאי יישמע כמו התלהמות, אבל אני בספק אם אני במקום אבי התינוקת הייתי מחכה למשטרה ולבתי המשפט שיענישו אותה. מה שמביא אותי לנקודה הבאה:

5.

אני מבין לגמרי את אביה של ההרוגה בפיגוע בטיילת, שאמר לשרון "או שאתה תנקום, או שאני". אני הייתי מפנה את אותה אמירה גם לאבו מאזן, אבל לו אני במקומו, והיה לי כסף, אני לא נח עד שאני מגלה מי שלח את המחבל, ועושה ממנו סטייק טרטר לכלבים.

6.

דיברתי עם ערן פיינמצר, דובר משטרת מחוז צפון, על הדרישה המקוממת של המשטרה לנתח את גופת מירב גבאי. מירב גבאי ז"ל נהרגה כשמכונית נהוגה בידי עבריינים, שנמלטה ממרדף במהירות גבוהה, עברה למסלול הנגדי והתנגשה במכוניתה. פיינמצר טוען שהוא לא יכול לספר לי למה היה למשטרה כל-כך חשוב לנתח את הגופה, בגלל שזה קשור לחקירה. נו טוף, נחכה שיוגשו כתבי אישום, ואם גם אז לא תסכים המשטרה לענות לשאלות בנדון, אולי נגיש עתירה על בסיס חוק חופש המידע.

בטח פסחתי על משהו חשוב, אבל לא נורא. במשיכת אף קולנית נגיד לילה טוב.