עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

 כך שר שאנן סטריט מ"הדג נחש", והשיר הזה התנגן לי בטיסה חזרה מאמסטרדם המעטירה. הייתה לי חופשה מדהימה, תודה ששאלתם, וביום-יומיים הקרובים אחלוק אתכם את רשמיי מארצה של המלכה ביאטריקס, שתחיה (וגם מאנטוורפן שבבלגיה).

 

אבל קודם, כמה הערות על ענייני דיומא, שכבר חזרו לי למערכת הדם:

 

שופטים טובים, שופטים רעים

מסתמנת מגמה מבורכת של קשיחות שיפוטית כלפי חריגות משטרתיות, אבל לא כל הנוצץ זהב הוא. בידיעות אחרונות של יום שייש האחרון התפרסם אייטם על חשוד ברצח ששוחרר ממעצר מפני שהמשטרה נהגה כלפיו בבריונות. מסתבר שהאיש שיתף פעולה עם חוקריו אך עמד על חפותו, וזה נורא הרגיז את החוקר שהתחיל לקלל אותו בבוטות ולאיים עליו ש"אתה זבל ואני יכול לעשות לך מה שאני רוצה. אני שוטר ויש לי כוח". אז זהו שלא, קבע השופט (לצערי אין לי את העיתון מול העיניים, ולכן לא אוכל לכבדו בשמו), שציין כי החשוד התנהג כשורה כל עוד התנהגו אליו במינימום של כבוד, ושיחרר את החשוד ממעצר. יפה.

 

אלא שדוגמא אחרת של הגנה על זכויות החשוד הסריחה קשות מפרוטקציה. שופטי בית המשפט המחוזי קבעו שגלעד שרון לא יחויב למסור את המסמכים שדורשת המשטרה "מפני שהדבר יפתח פתח לבקשות דומות מצד המשטרה בעתיד". סליחה??? זכותה ותפקידה של המשטרה לדרוש מסמכים הנוגעים לחקירותיה. מה זה זיוני השכל האלה? ניסיון שקוף להגן על חשוד מיוחס ובעקיפין גם על אביו רב העוצמה, ובכך להימנע משערוריה פוליטית אדירת מימדים. זה מה. הרי ברור לכם שאם אתם חלילה וחס תמצאו את עצמכם בחקירה, לא יעלה על דעתו של אף שופט למנוע מהמשטרה גישה לכל מסמך, אישי ופרטי ככל שיהיה.

 

הולך ומתקרב השלב שבו לא תהיה לשוחרי החופש ברירה אלא להכריז על מרי אזרחי וסירוב לשתף פעולה עם שלטונות החוק. אם לגלעד מותר, גם לי מותר.

 

ווסלי רץ!

 

הגנרל במיל' ווסלי קלארק, לשעבר יו"ר המטות המשולבים של נאט"ו, עומד להכריז על כניסתו למירוץ על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב. אלה הן חדשות נפלאות לכוחות השפיות. סיפור גיוסו של קלארק למועמדות הוא אחד הייחודיים בתולדות הפוליטיקה הנשיאותית בארה"ב, ודוגמא נפלאה לכוח הדמוקרטי של האינטרנט (וכך גם הקמפיין המקוון של המועמד המוביל לעת עתה, הווארד דין מוורמונט).

 

אני לא יכול לחכות לעימות בין קלארק, גיבור המלחמה שוחר השלום, בעל הדעות המתונות וראיית העולם המורכבת, לבין המשתמט מחרחר המלחמה, בעל הדעות הפשטניות והנבערות מדעת. בין האיש שנורה יותר מפעם אחת, למד ללכת מחדש ארבע פעמים ועשה סנפלינג תחת אש כדי לחלץ גופות של חללים, לבין האיש שלא מצא זמן להשלים שנה וחצי מה"שירות" שלו במשמר הלאומי האווירי, אבל כן מצא לנכון לדפוק פוזה של טום קרוז כשהכריז על "תום הקרבות הגדולים" (אלה שמאז נגמרו, יש רק קרבות קטנים עם יותר חללים). יהיה דיסקו.

 

קרקס קליפורנו בסכנת דחייה

 

בית המשפט קבע שהמדינה חייבת להחליף את מכונות ההצבעה המישנות שלה (מאותו סוג שגרמו לחרפה בפלורידה ונתנו לג'רג'י את הבית הלבן). אלה חדשות מצוינות, מפני שככל שהתהליך יארך, כך יהיה זמן לערער את המועמדות של האוסטרי הדביל, ואולי אפילו להפיח סיכוי אמיתי במועמדות של אריאנה האפינגטון.

 

עוד שקרנית בממשל בוש

 

ממשל בוש מצא לנכון למנות אחת בשם ל. ג'ין לואיס למשרה בכירה ביותר של ראש צוות משרד החשב של הפנטגון – המשרד שבודק את תקינותם של חוזים, כמו אלה שמחולקים לכל מיני חברים של ג'ורג' בעיראק. לואיס הייתה מהדמויות המרכיזות בציד המכשפות נגד ביל והילארי קלינטון (כולל מכירת פריטים תחת הכותרת "הזונה הנשיאותית"), נמצאה משקרת תחת שבועה בנוגע לחריגות מסמכות שנעשו במטרה להשפיע על חקירות בקשר לזוג קלינטון, ומאז נעלמה מהאופק. סך הכל, נראה לי שהיא תשתלב היטב בפנטגון של דונלד ראמספלד. 

 

ובתפקיד פאוסט: קולין פאואל

 

עושה רושם שהעסקה של מכירת נשמתו של קולין פאואל לשטן הושלמה. פאואל, שפעם נראה כמו החבר הכי פחות מרושע בצמרת הממשל, נדבק ככל הנראה בהזיות של עמיתיו. פאואל היה באו"ם בניסיון לשכנע את הארגון הבינ"ל להעניק אישור למתרחש בעיראק ובעיקר לשלוח כוחות שיקלו את העומס מעל החיילים האמריקאים הנמקים. ההצעה שהגישה ארה"ב כוללת מעט מאד העברת סמכויות לאו"ם או לכל אחד שאינו ארה"ב, ולכן לא מפתיע שגרמניה וצרפת, שכזכור לא תמכו במלחמה, לא ממהרות להסכים. תגובתו של פאואל? "הצרפתים טעו ואנחנו צדקנו, והנה אני כאן". כן, קושקוש – הנה אתה כאן, עם הזנב בין הרגליים, מבקש סיוע והצלה מהארגון שהממשל שלך שם עליו זין והכריז עליו כלא רלוונטי. איך בדיוק עולה מכך שאתם צדקתם?

 

כאמור, ביום-יומיים הקרובים אספר על חוויותיי בארצות השפלה, ולאחר מכן נעוסק הרבה במועמד הטרי. עד אז, שיהיה אחלה יום ירוק שבעולם.

קרקס קליפורנו

טוף, כמו שהבטחתי, נעסוק מעט בטירוף הקליפורני הבא עלינו לאחרונה. הסיפור הוא כזה: לקליפורניה יש מושל מאד, מאד, מאד, מאד (אמרתי מאד?) לא אהוד, בשם גריי דייויס. דייויס, מושל מטעם הדמוקרטים, הוא נער הפוסטר לבעיית השפעתו המשחיתה של הכסף על התהליך הפוליטי. גם במפלגה שלו עצמו לא סובלים אותו.

 

בשבעה באקוטובר יילכו אזרחי קליפורניה לקלפיות ויכריעו אם דייויס יישאר בתפקידו, או שמא יוחלף על ידי מישהו אחר.

 

העניין הוא שאלה אינן בחירות רגילות. דייויס נבחר לכהונה שנייה לפני שמונה חודשים בלבד, וזה לא שהוא לא היה מאוס על יתר הקליפורנים לפני כן. הבעיה הייתה שהרפובליקנים האידיוטים הציבו מולו איש עסקים טמבל, חסר ניסיון פוליטי ובעל שלדים כלשהם בארונו בשם ביל סיימון, במקום את ראש עיריית לוס אנג'לס האהוד ריצ'ארד ריורדן שמן הסתם היה קורע את דייויס. דייויס השכיל להפוך את הבחירות לדיון בסיימון במקום בו עצמו, ונבחר שוב.

 

אלא שלקליפורניה יש חוק עלום משנת 1911, שמאפשר לאזרחים "להחזיר" (recall) את המושל מבלי להוכיח שום דבר ספציפי. התקנה הזו נוצרה כהגנה מפני מושלים מושחתים (שמטבעם שולטים באמצעי ההוכחה החוקיים), והוא משמש עכשיו חבר קונגרס ימני קיצוני ושולי דארל איסה במסע הצלב הפרטי שלו נגד המושל. איסה הוא זה שהשקיע שני מיליון דולר באיסוף 1.3 מיליון החתימות הדרושות לעריכת בחירות חוזרות שכאלה.

 

הבעיה העיקרית של דייויס היא לא שהוא בנאדם מעצבן, אלא שהמצב הכלכלי של קליפורניה איום ונורא. בכך אשמים, מבחינה פוליטית, בעיקר הרפובליקנים. הם אלה שדחפו באגרסיביות לביטול ההגבלות העסקיות בשוק האנרגיה. כתוצאה מביטול ההגבלות הללו היה בקליפורניה אשתקד משבר אנרגיה אדיר, לאחר שחברות כמו אנרון יצרו מחסורים מלאכותיים על מנת לסחור בשווקים עתידיים של חשמל ולקצור רווחים. הממשל הפדרלי, שכבר קבע שאנרון אכן עברה על החוק כשיצרה את המחסורים הללו, בכל זאת קבע שעל קליפורניה לעמוד בחוזים המופקעים שהיא נאלצה לחתום עם אנרון לאור המחסורים החמורים. אבל זה סיפור אחר. העובדה היא שיש בקליפורניה משבר כלכלי ותקציבי, והחיבור של זה עם האנטיפתיה האדירה שמעורר דייויס הם שאפשרו את המצב המגוחך.

 

למה מגוחך? מפני שכאמור, את סלידתם האישית מדייויס יכלו האזרחים להביע לפני שמונה חודשים בלבד. אפילו איסה וחבריו מהימין הדתי לא מנסים לטעון שדייויס עשה משהו, מאז בחירתו האחירונה, שיצדיק הדחה. הם פשוט משתמשים באפשרות איזוטרית שהזדמנה לידם, בלי לדאוג בכלל להשפעה ההרסנית שיכולה וצפויה לנבוע מכך לאמון בתהליך הדמוקרטי. מצד שני, גם דייויס הוא לא חתםן פרס הדמוקרטיה, ובבחירות האחרונות הוא ניצח בעיקר מפני שהשקיע מיליונים בהכפשת ריורדאן במהלך הפריימריז של הרפובליקאים, כדי לסדר לעצמו את סיימון חסר הכישרון כיריב. זה מה שקורין במחוזותינו "תרגיל מסריח".

 

לאיסה עצמו, שמתכוון לרוץ, אין כמעט סיכוי. אחוזי התמיכה שלו נעים בסביבות החמישה. תושבי קליפורניה מודעים לכך שהשנאה שלו כלפי דייויס נובעת דווקא מהמקרים הבודדים בהם תיפקד המושל כיאות וחסם את השתלטות בעלי ההון על הקופה והמשאבים הציבוריים. אבל האסטרטגיה של הימין הקיצוני אומרת שגם אם האויב ניצח בבחירות, וגם אם אין סיכוי לנצח אותו, אסור לתת לו לעבוד. לא משנה איך ומה – צריך להעסיק אותו בהתגוננות מהצקות עד שאפשר יהיה להחליף אותו. זה מה שהם עשו לקלינטון וזה מה שהם עושים לדייויס.

 

בהתחלה לא נראה היה שאיסה יצליח להשיג מספיק חתימות אלא שדייויס, כפי שאני לא חדל מלהדגיש, ממש לא אהוד ואיסה הצליח לארגן את מספר החתימות הדרוש כדי לכפות בחירות מיוחדות. בבחירות הללו יישאלו הבוחרים שתי שאלות: האם יש להחזיר את המושל, ומי צריך להחליף אותו. אפשר להצביע גם נגד ההחזרה וגם בעד מועמד חליפי במידה שכן יהיה רוב להחלפה.

 

אם כך, בואו נעיף מבט במועמדים:
איסה, כאמור, הוא קיצוני מדי עבור הקליפורנים הליברלים יחסית. הוא מסוג האנשים שמבלים את ימיהם באובססיה על הזיונים של קלינטון (גם כיום, כשהוא כבר לא נשיא). אנשי המחנה שלו טוענים שהקליפורנים יגלו הכרת תודה כלפי מי שאיפשר להם להחליף את המושל, אבל שאר המשקיפים לא ממש סבורים כך.

 

המועמד המעניין ביותר מבחינה חדשותית הוא לא אחר מאשר מר עולם לשעבר, הטרמינייטור, אההההה-נולד שוואאארצנגר. ארנולד הוא רפובליקאי, אבל מהזן השפוי והמתון שחבל שאין יותר כמוהו. הוא בעד זכותה של אישה על גופה (הפלות) ובימי הניסיון להדיח את קלינטון אמר שהוא מתבייש להיות רפובליקאי – מה שללא ספק ישמש נגדו בידי איסה ושאר בעלי התקוות מהצד הרפובליקאי של המפה. נכון לרגע זה אהההנולד אומר שהוא נוטה נגד ריצה, אבל יש לו ולשאר המועמדים עד העשירי באוגוסט להחליט.

 

מנגד מתייצבת בעלת הטור אריאנה האפינגטון. האפינגטון היא מקרה מעניין, שהחלה את דרכה הפוליטית בשנות ה-90 כתומכת נלהבת של ניוט גינגריץ', לשעבר יו"ר בית הנבחרים ומנהיג "המהפכה הרפובליקאית". אולם בהדרגה התאכזבה האפינגטון מגינגריץ' ושאר הרפובליקאים, והוקיעה את יומרתם הכוזבת לדאוג למעמדות הנמוכים. האפינגטון החלה לפעול למען הסביבה (כולל קמפיין נגד רכבי 4X4 מזהמים וזוללי דלק), בעד שינוי מדיניות הסמים ונגד תרבות העושק והגזל של אמריקה התאגידית. ספרה "חזירים בשוקת", על האופן שבו העסקים הגדולים גונבים את כספה ודמותה של ארה"ב, הפך לרב מכר.

 

ביל סיימון, שהפסיד מול מתכוון גם הוא לרוץ. אין הרבה מה לומר עליו. הוא איש עסקים, הוא נגד הגבלות עסקיות וסביבתיות. הוא לא יזכה.

 

מי שהפרשנים חוזים לה את הסיכוי הטוב ביותר להציל את ספינת הדמוקרטים היא הסנטורית דיאן פיינסטין. פיינסטין היא ליברלית מהדור הישן, אבל פוליטיקאית ממולחת מאד. נכון לרגע זה היא אומרת שלא תרוץ, ולמרות סלידתה האישית מדייויס, היא מתרכזת בהוקעת ניסיון ההחזרה ובהצגתו (המוצדקת כמובן) כעוד הוכחה לכך שהרפובליקאים פשוט לא מסוגלים להפסיד בכבוד (כמו במקרים של הניסיון להדחת קלינטון והבחירות בפלורידה שהכריעו את גורל הנשיאות). אם פיינסטין תרוץ, האפינגטון הודיעה כבר שתמשוך את מועמדותה.

 

דייויס עצמו עדיין לא מת מבחינה פוליטית, ואם הוא ישכיל להסביר לאזרחיו שעיקר האשמה במצבה הכלכלי של המדינה נעוץ בבוש ותומכיו ממגזר העסקים, הוא עוד עשוי לצחוק על כולם.

 

אגב, בניגוד למה שנכתב השבוע בהארץ, מוסר לי הכתב המצוין ג'ו קונסון מסלון מגזין שאין למיט ידיעתו כל ממש בשמועה על כך שגם קונדוליסה רייס, שמעמדה מתחיל להתערער, תתפטר מתפקיד היועצת לביטחון לאומי ותתמודד על משרת מושל קליפורניה.

 

אלה היו ראשי הפרקים של הקרקס הפוליטי של השנה. אם תגידו שמעניין אתכם, נעסוק בזה עוד.

 

 

לא רק רוצח, גם מושחת

 

לאור החלטתו המוברכת של אליקים רובינשטיין להתפטר מתפקידו, יש לי רק הצעה אחת עבורו: שלא ישקול הסבה מקצועית לג'יגולו, כי גם לזה צריך ביצים. במדינה מתוקנת, סירובו של גלעד שרון להעביר מסמכים על פי צו שופט היה נענה בצו מעצר והליכים מזורזים לעקיפת האיסור על חיפוש בבית רה"מ. אבל אליקים רוצה להיות שופט עליון, אז למה לו להסתבך עם בעלי שררה דווקא עכשיו, אחרי שהוא נמנע מזה כל-כך יפה שבע שנים?

 

גם שתיקתו של ראש הממשלה הנכבד מעידה כאלף עדים על מצבנו העגום. אם היה עוד מי שחשב שמר שרון הוא אולי שור זועם שלא עוצר באדום, אבל ביסודו אדם ישר שרק האידיאלים מעניינים אותו, קיבל כעת הוכחה ברורה: האיש אינו רק רוצח, אלא גם מושחת מהשורה. גנב קטן שמקבל שוחד מבעלי הון ומסתתר מאחורי מגננות טכניות.

 

אז למה שהאזרח הקטן כן ישמור על החוק וישתף פעולה עם הרשויות? כי אותו המשטרה כן תזיין, זה למה. אין שום סיבה אחרת. אם אף אחד ממשפחת המושחתים הזו לא ישב בכלא, אפשר לספור לאחור את ימי הדמוקרטיה הישראלית (הראושנה?)

 

 

צאו לנו מהריאות!

עו"ד דן גולדנבלט, כיום עוזרו הפרלמנטרי של ח"כ רומן ברונפמן ולשעבר מזכ"ל עלה ירוק ומועמד #2 מטעמה לכנסת ה-16, הוכיח שההתחככות המופרזת בפוליטיקאים עדיין לא שיבשה אצלו את המצפן המוסרי. דן התבקש לחתום על תצהיר ביטחוני לצורך קבלת אישור כניסה קבוע לכנסת. בתצהיר הזה נכללו שאלות כמו "האם השתמשת בעבר בסמים" ו"אני מתחייב לא להשתמש בסמים בעתיד". דן ראה בכך חדירה בלתי מוצדקת לפרטיותו וסירב לחתום, כך שלעת עתה הוא ייאלץ להמשיך לבקש אישור כניסה זמני כל יום מחדש. אם גם לכם זו נראית כמו הזדמנות מצוינת לשבור עוד לבנה בחומת האטימות, צרו קשר, או שפשוט תירשמו לרשימת התפוצה של עלה ירוק, ותקבלו הודעה אם וכאשר תהיה איזו הפגנה בנושא. ועד אז, שיהיה לכם יום ירוק.

טוף, איך אמר המשורר? "פסוליהההה-אה-הא-אה-האאאאאא – חלף עוד שבוע". ישתבח שמה.

אז הבית הלבן טוען שצמד החברה'מנים עודאי וקוסאי עברו סופית להרחת פרחים מלמטה? (או שבעצם עוד לא…הם מחכים להציג את הגופות, כלומר עוד לא קברו אותן). נחמד. אני חייב להודות שלדעתי, כל מי שלא שמח לראות את השניים הללו מוסרים מעל ורידי החיים, כקרציות אלה, משהו לא בסדר איתו.

 

הבעיה, כמובן, היא שאשפי ההונאה של הבית הלבן (בדיוק אותו סוג אנשים שהביא לכם את להיטי הקיץ "אנרון", "וורלדקום", "המבצע לחילוץ ג'סיקה לינץ'" ועוד) יעשו כמיטב יכולתם לסובסב את זה ככה שזה יצטייר כאיזה שהוא שיפור ממשי במצב. אנחנו כבר רואים את בוש נוהם בתוקפנות על כך ש"העם העיראקי מבין שהם אינם והם לא יחזרו".

ואולי באמת זה מה שיקרה? הלוואי. יכול להיות שאכן כמות הפיגועים ופעולות ההתנגדות תרד בגלל שאנשים ישתכנעו יותר שסדאם באמת לא יחזור (צמד הפסיכופתים שלו היו סמל גדול יותר של שלטון הזוועה שלו מהפסל המצחיק ההוא שהפילו שוב ושוב בטלוויזיה). יכול גם להיות שמחר בבוקר יבינו כל חלקי העם הפלסטיני שזה רק מזיק למטרתו, ומקרב נכבה שנייה, להמשיך עם פיגועי הזוועה האלה. אבל בשני המקרים אני חייב לדווח שאני לא ממש אופטימי. אני בטח לא חושב שאפשר לבסס על זה מדיניות. עד כמה שאני מצליח להבין, רוב ההתנגדות בכלל לא באה מנאמני סדאם, אלא מאנשים ששנאו אותו. ובינתיים נהרגו עוד שלושה חיילים מצבא השחרור, על ידי העם המשוחרר.

בכל מקרה, ברכות (מסויגות – עוד לא הציגו את הגופות) לעם העיראקי על היפטרותו משניים מאויביו הגדולים ביותר. כן ירבו.

 

עיוורי הכלכלה נגד חירשי הרווחה

בינתיים, בארץ מתנהל ויכוח בין חירשים לעוורים בנוגע לאמהות החד הוריות ולגזירות השונות. מצד אחד, ביבי ושאר זועקי ערכי העבודה צודקים במיליון אחוז: מצב שבו עדיף לקבל קצבה מאשר לעבוד הוא מופרך. פשוט לא ייתכן. זו דרך בטוחה להפוך למדינה מפגרת.

מצד שני, מופרך לא פחות פשוט לחתוך וזהו. אין עבודות, קיביניצ'ורט וייד חולירע. אין. הדרך היחידה ליצור מספיק משרות אפילו למיעוט נכבד ממבקשי העבודה, בשוק כמו שהוא כרגע, היא או לפטר את כל העובדים הפלסטינים ולסבסד את עלות משרותיהם לרמת חיים ישראלית, או לגרש את כל העובדים הזרים וכנ"ל, או שניהם. ההצגה הזו של ידיעות אחרונות שמוצא לאנשים ג'ובים זה בולשיט. ידיעות תופסים פוזה של מלאכים, המעסיקים תופסים קצת יחצ"נות בחינם, וברגע שתשומת הב הציבורית תעבור למקום אחר, רוב המשרות הללו תבוטלנה.

זה כמו הבדיחה על ההוא שניסה ללמד את הסוס לחיות בלי לאכול. כשהסוס מת מרעב הוא אמר "אויש, כמעט הצלחתי". אבל מחיה מינימלית זה לא דבר מצחיק. זה אותו מאבק שהפרוגרסיבים בכל העולם מנהלים מול השמרנים ובעלי ההון כבר קרוב למאתיים שנה: הם  לא מסוגלים להבין שיש רמת מחיה מינימלית, שבלעדיה כל הסדר החברתי – זה שמאפשר להם להיות בצד הנוח של הפירמידה – לא יכול להימשך. ("הם" זה אותו מעמד של בעלי הון, שקיים בכל חברה, שלא מסוגל להפנים שלפעמים יש ניגוד בין השורה התחתונה בעסק האישי לטובת החברה ככלל).

עמיר פרץ הוא אופורטוניסט מגונה, לדעתי, אבל הוא צדק לחלוטין כשאמר שבקצב הזה יבוא יום ובנות העשירים לא תוכלנה להסתובב לבטח ברחוב. בארצות הברית זה כבר קורה. זה נקרא "קהילות מגודרות" (Gated Communities). שכונות שלמות מסתגרות מאחורי גדרות ושערי פלדה, ויוצאים מתוכן רק באופן ממוקד, מנקודה א' לנקודה ב'.

הסיבה שהדמוקרטיה המערבית עבדה, יותר מכל סדר חברתי מאז החלו האריסים להשתחרר, הייתה שהשתלם יותר לפעול בתוך המסגרת מאשר נגדה. הסיכויים היו טובים יותר להגיע למקום נוח דרך טיפוס בסולם, מאשר דרך הפלתו ארצה. אם לאנשים אין מחיה מינימלית, כוז שתאפשר להם להשתתף במירוץ היומיומי המטורף בלי להתמוטט נפשית ו\או פיזית, הם ימרדו. הם לא צריכים להתארגן ולבצע פעולות צבאיות נגד הביורוקרטים שמנהלים את העסק. הם יכולים למרוד פשוט בזה שיפסיקו לשתף פעולה עם כל השיטה, עם החוקים והמסים והכבוד הבסיסי לקניין.

מצד שני, ייתכן מאד שביביהו כן מבין את כל זה. טיפש הוא לא וגם נבער מכלכלה הוא לא. הוא אמנם נמנה על אסכולה קפיטליסטית די טורפנית, אבל ייתכן מאד שכל הרעש הגדול הזה הוא בבחינת "עז", שנתניהו הכניס כדי שכשאשר יוציא אותו, וימתן את הגזירות לרמה נסבלת-בקושי, זה יתקבל באנחת רווחה. טריק מאד בסיסי בפוליטיקה.

לכאורה, יש פתרון פשוט למצוקתו של ביבי: עבודות יזומות. אבל כפי שהוא ותומעכיו לא שוכחים לרגע להזכיר, ביבי מבין בכלכלה, ורוב תיאוריות הכלכלה המקובלות אומרות שעבודות יזומות הן לא פתרון טוב לאבטלה באשר היא.

אבל עם כל הכבוד לתורת הכלכלה (מדע, עאלק), לפעמים טובת הכלל גוברת על כללי השוק. לפעמים, כפי שהוכיח פרנקלין רוזוולט כשהציל את הקפיטליזם האמריקאי, בהחלט יש מקום להמציא עבודה סתם כדי שאנשים לא יקבלו נדבות, אלא ירוויחו את לחמם ויתנהגו בהתאם.

בסופו של דבר, זה משתלם בעיקר לעשירים. אם אבא ואמא יעבדו בעבודות יזומות ויקבלו תמורתן יותר מכפי שה"שוק" היה מכתיב באופן רגיל, הם יוציאו את רוב ההפרש על מוצרי צריכה. בניגוד לתיאוריה של רייגן, הכסף לא מחלחל למטה. הוא מחלחל במעגל. אם העשיר משלם מס כדי שלעני תהיה רמת חיים מינימלית, העשיר יקבל את רוב הכסף הזה חזרה במהלך חיי הכלכלה הטבעיים, ובנוסף ייהנה מרגיעה וביטחון חברתיים. אם העשיר מתעקש להתקמצן על הלירות עכשיו, שייקח בחשבון שיצטרך להוציא אותן על סורגי ברזל שיבודדו אותו מהעולם הרע.

 

בספורט:

הניקס עשו (עוד) טרייד מפגר ביותר כשהביאו את קית' ואן הורן, אדם שמגלם כל סטריאוטיפ קיים אודות שחקנים לבנים, במקום לאטרל ספריוול (בעיסקה סיבובית שלכלה גם את פילי, אטלנטה ומינסוטה). אין אוהד ניקס שפוי שיתווכח עם העובדה שזמנו של ספרי בניו יורק תם, אבל ואן הורן?? במכה אחת הצליח המנכ"ל סקוט ליידן להוציא את כל הואוירה הטובה סביב הדראפט הטוב הראשון של הקבוצה מזה שנים.

אני קורא לכל אוהדי ניו יורק לערוך למר ליידן מסיבה ענקית, להודות לו על כל פועלו הנמלץ עבור הקבוצה, ולהעלות אותו על רכבת פרטית עם הוראות לא לעצור לפני האוקיינוס השקט.

 

קולנוע:

בארה"ב יוצא בימים אלה לאקרנים סרט בשם "Masked and Anonymous", ביככובו של הגדול מכולם – בוב דילן. דילן מגלם טרובאדור עממי שמוצא מכלאו על ידי מארגן מושחת שמרים מופע "צדקה" כביכול בארה"ב עתידית הנשלטת בידי דיקטטורה. כתבה יפהפייה על הסרט ועל דילן תוכלו לקרוא כאן 

 

טוף, מכיוון שזה כבר מתארך, אני אפרסם רשומה נפרדת עם תגובות לכל המגיבים עד כה. שיהיה לכם יום ירוק.