"בדיוק לפה, בדיוק לפה, בדיוק לפה אני חזרתי"
Posted on: 16 בספטמבר 2003
- In: מעורב
- 11 Comments
כך שר שאנן סטריט מ"הדג נחש", והשיר הזה התנגן לי בטיסה חזרה מאמסטרדם המעטירה. הייתה לי חופשה מדהימה, תודה ששאלתם, וביום-יומיים הקרובים אחלוק אתכם את רשמיי מארצה של המלכה ביאטריקס, שתחיה (וגם מאנטוורפן שבבלגיה).
אבל קודם, כמה הערות על ענייני דיומא, שכבר חזרו לי למערכת הדם:
שופטים טובים, שופטים רעים
מסתמנת מגמה מבורכת של קשיחות שיפוטית כלפי חריגות משטרתיות, אבל לא כל הנוצץ זהב הוא. בידיעות אחרונות של יום שייש האחרון התפרסם אייטם על חשוד ברצח ששוחרר ממעצר מפני שהמשטרה נהגה כלפיו בבריונות. מסתבר שהאיש שיתף פעולה עם חוקריו אך עמד על חפותו, וזה נורא הרגיז את החוקר שהתחיל לקלל אותו בבוטות ולאיים עליו ש"אתה זבל ואני יכול לעשות לך מה שאני רוצה. אני שוטר ויש לי כוח". אז זהו שלא, קבע השופט (לצערי אין לי את העיתון מול העיניים, ולכן לא אוכל לכבדו בשמו), שציין כי החשוד התנהג כשורה כל עוד התנהגו אליו במינימום של כבוד, ושיחרר את החשוד ממעצר. יפה.
אלא שדוגמא אחרת של הגנה על זכויות החשוד הסריחה קשות מפרוטקציה. שופטי בית המשפט המחוזי קבעו שגלעד שרון לא יחויב למסור את המסמכים שדורשת המשטרה "מפני שהדבר יפתח פתח לבקשות דומות מצד המשטרה בעתיד". סליחה??? זכותה ותפקידה של המשטרה לדרוש מסמכים הנוגעים לחקירותיה. מה זה זיוני השכל האלה? ניסיון שקוף להגן על חשוד מיוחס ובעקיפין גם על אביו רב העוצמה, ובכך להימנע משערוריה פוליטית אדירת מימדים. זה מה. הרי ברור לכם שאם אתם חלילה וחס תמצאו את עצמכם בחקירה, לא יעלה על דעתו של אף שופט למנוע מהמשטרה גישה לכל מסמך, אישי ופרטי ככל שיהיה.
הולך ומתקרב השלב שבו לא תהיה לשוחרי החופש ברירה אלא להכריז על מרי אזרחי וסירוב לשתף פעולה עם שלטונות החוק. אם לגלעד מותר, גם לי מותר.
ווסלי רץ!
הגנרל במיל' ווסלי קלארק, לשעבר יו"ר המטות המשולבים של נאט"ו, עומד להכריז על כניסתו למירוץ על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב. אלה הן חדשות נפלאות לכוחות השפיות. סיפור גיוסו של קלארק למועמדות הוא אחד הייחודיים בתולדות הפוליטיקה הנשיאותית בארה"ב, ודוגמא נפלאה לכוח הדמוקרטי של האינטרנט (וכך גם הקמפיין המקוון של המועמד המוביל לעת עתה, הווארד דין מוורמונט).
אני לא יכול לחכות לעימות בין קלארק, גיבור המלחמה שוחר השלום, בעל הדעות המתונות וראיית העולם המורכבת, לבין המשתמט מחרחר המלחמה, בעל הדעות הפשטניות והנבערות מדעת. בין האיש שנורה יותר מפעם אחת, למד ללכת מחדש ארבע פעמים ועשה סנפלינג תחת אש כדי לחלץ גופות של חללים, לבין האיש שלא מצא זמן להשלים שנה וחצי מה"שירות" שלו במשמר הלאומי האווירי, אבל כן מצא לנכון לדפוק פוזה של טום קרוז כשהכריז על "תום הקרבות הגדולים" (אלה שמאז נגמרו, יש רק קרבות קטנים עם יותר חללים). יהיה דיסקו.
קרקס קליפורנו בסכנת דחייה
בית המשפט קבע שהמדינה חייבת להחליף את מכונות ההצבעה המישנות שלה (מאותו סוג שגרמו לחרפה בפלורידה ונתנו לג'רג'י את הבית הלבן). אלה חדשות מצוינות, מפני שככל שהתהליך יארך, כך יהיה זמן לערער את המועמדות של האוסטרי הדביל, ואולי אפילו להפיח סיכוי אמיתי במועמדות של אריאנה האפינגטון.
עוד שקרנית בממשל בוש
ממשל בוש מצא לנכון למנות אחת בשם ל. ג'ין לואיס למשרה בכירה ביותר של ראש צוות משרד החשב של הפנטגון – המשרד שבודק את תקינותם של חוזים, כמו אלה שמחולקים לכל מיני חברים של ג'ורג' בעיראק. לואיס הייתה מהדמויות המרכיזות בציד המכשפות נגד ביל והילארי קלינטון (כולל מכירת פריטים תחת הכותרת "הזונה הנשיאותית"), נמצאה משקרת תחת שבועה בנוגע לחריגות מסמכות שנעשו במטרה להשפיע על חקירות בקשר לזוג קלינטון, ומאז נעלמה מהאופק. סך הכל, נראה לי שהיא תשתלב היטב בפנטגון של דונלד ראמספלד.
ובתפקיד פאוסט: קולין פאואל
עושה רושם שהעסקה של מכירת נשמתו של קולין פאואל לשטן הושלמה. פאואל, שפעם נראה כמו החבר הכי פחות מרושע בצמרת הממשל, נדבק ככל הנראה בהזיות של עמיתיו. פאואל היה באו"ם בניסיון לשכנע את הארגון הבינ"ל להעניק אישור למתרחש בעיראק ובעיקר לשלוח כוחות שיקלו את העומס מעל החיילים האמריקאים הנמקים. ההצעה שהגישה ארה"ב כוללת מעט מאד העברת סמכויות לאו"ם או לכל אחד שאינו ארה"ב, ולכן לא מפתיע שגרמניה וצרפת, שכזכור לא תמכו במלחמה, לא ממהרות להסכים. תגובתו של פאואל? "הצרפתים טעו ואנחנו צדקנו, והנה אני כאן". כן, קושקוש – הנה אתה כאן, עם הזנב בין הרגליים, מבקש סיוע והצלה מהארגון שהממשל שלך שם עליו זין והכריז עליו כלא רלוונטי. איך בדיוק עולה מכך שאתם צדקתם?
כאמור, ביום-יומיים הקרובים אספר על חוויותיי בארצות השפלה, ולאחר מכן נעוסק הרבה במועמד הטרי. עד אז, שיהיה אחלה יום ירוק שבעולם.
11 Responses to ""בדיוק לפה, בדיוק לפה, בדיוק לפה אני חזרתי""
16 בספטמבר 2003 at 19:46
ווסלי קלרק לא התנגד רק למעורבות ארה"ב בעיראק – אלא גם למעורבות בבוסניה ובקוסובו.
דעותיו בשום פנים אינן "מתונות".
16 בספטמבר 2003 at 19:58
על אי כיבוד החוק של שוטרים ושופטים,
אני לא מצליח להבין איך זה מתיישב עם קריאה למרי אזרחי.
אתה רוצה להשיב את שילטון החוק ע"י ביטולו והקמתו מחדש?
כמה זמן אתה מציע בין שני השלבים הנ"ל?
16 בספטמבר 2003 at 20:03
לגבי הזכות לאי-הפללה – זו טעות מצדך, והיתממות מצד השופטים להיאחז בכך. הזכות לאי הפללה נוגעת לעדות עצמית, ולא יכולה לחול על מסמכים. איך אומרים רבותינו – ממה נפשך? הרי אם כך, אז אסור למשטרה לקחת שום מסמכים.
לגבי בית רה"מ – החוק הזה, המוצדק במקורו, נועד להגן על חסינותו של ראש הממשלה, לא על בנו שבמקרה מתגורר אצלו (בגיל מתקדם למדי, יש לציין). זו היאחזות פסולה בקרנות המזבח. הרי אילולי עניין בית רה"מ, המשטרה היתה לוקחת את המסמכים מזמן.
לגבי קוסובו ובוסניה – קלארק היה אז איש צבא, כך שהוא בוודאי לא התבטא באופן פוליטי בנושא. ייתכן שהוא התנגד בפורומים פנימיים, אבל לאחר שההחלטה התקבלה הוא ביצע אותה על הצד הטוב ביותר. קוסובו נחשבת למבצע השיקום הפוסט-מלחמתי הטוב ביותר מאז גרמניה ויפן.
אבל בוא תסביר לי – למה אתה חושב שדעותיו אינן מתונות?
16 בספטמבר 2003 at 20:19
בעניין קלרק – טעות שלי.
בעניין שרון אני עדיין חושב שהפסיקה מוצדקת ועולה בקנה אחד עם החוק. נניח שיש לך בביתך (שאינו בית ראש הממשלה) כמות מסמכים עצומה, ואחד מהם מפליל אותך. למשטרה יש סמכות לחפש על פי חוק – להיכנס לבית ולקחת את המסמכים. אבל היא לא יכולה לחייב אותך להביא לה בעצמך את המסמך המפליל. אם מסיבה כלשהי היא לא יכולה לחפש, היא לא יכולה לדרוש שתביא לה את המסמכים.
אפשר בהחלט לטעון שזה תחום אפור ושגם פסיקה הפוכה היא פרשנות סבירה, אפילו סבירה יותר, לחוק, אבל לקרוא להחלטה פרוטקציה שיש לצאת במרי אזרחי בעקבותיה – מופרז.
16 בספטמבר 2003 at 23:59
גלעד שרון, שהוא אזרח פרטי לכל דבר, עשה כאן שימוש ציני ומכוער בחסינות של אביו, ולכל אורך הדרך סירב באופן בוטה לשתף פעולה עם החוקרים. כמו כן, הוא לא טען שהוא מגן על עצמו, אלא על אביו, ולאדם אין זכות חוקית שלא להפליל את אביו. הסיבה היחידה שהחוקרים לא יכלו לחפש היא בגלל שבמקרה, הבית שבו מתגורר גלעד מוגן מחיפוש. על השופטים היה לשלוח כאן מסר שלא יינתן למיוחסים להשתמש בקשריהם כדי להתחמק מעונש. במקום זה הם בחרו להזנות את עיקרון זכויות הנאשם, באופן שאף נאשם אחר לא יזכה ליהנות ממנו.
17 בספטמבר 2003 at 20:10
כלומר גלעד השתמש בביתו של אביו כעיר מקלט. אם כי אני מניח שהסחינות חלה על כל החווה. אבל כמו שאמרתי, זה שימוש ציני בחוק שנועד למטרה אחרת לגמרי, והסיכוי שנאשם אחר יזכה ליהנות מההגנה הזו הוא אפסי. ביזיון.
ובאשר לסיבה למרי אזרחי – כי אם אנחנו הקטנים והמושתנים נמשיך להיות ילדים טובים, הממסד יחשוב שאין כאן שום בעיה ושאפשר להמשיך ככה. כמו שהאינתיפאדה שכנעה את ישראל שאי אפשר להמשיך בעסקים כרגיל בשטחים, כך מרי אזרחי ישכנע את בתי המשפח ואת הקלגסת שאי אפשר להמשיך באיפה ואיפה.
18 בספטמבר 2003 at 9:16
אתה רואה באיתיפאדה דוגמא חיובית למרי?
אם מה שצפוי לנו בעקבות המרי האזרחי זה לחיות במצבם של תושבי השטחים בשנתיים האחרונות,
אני מוותר.
18 בספטמבר 2003 at 11:54
הסיכוי שנאשם אחר יהנה מהגנה כזאת הוא באמת אפסי על-פי החוק – הרי חסינות מחיפוש בבית מוקנית על-פי חוק רק לבעלי תפקידים מסוימים.
לאזרח מן השורה יש סיכוי להיות במצב דומה: אם המשטרה תורה לו למצוא עבורה את המסמך שמפליל אותו מבין כמות מסמכים גדולה שביתו. אני בטוח שבית המשפט יפסוק שאין לחייב את הנחקר לעשות כן.
צר לי, אך לא שכנעת אותי שהפסיקה בניגוד לחוק.
18 בספטמבר 2003 at 11:56
וזה בהחלט שימוש ציני בחוק – אך אין חוק האוסר שימוש כזה. כאשר נאשם שאשמתו ברורה מזוכה מפני שהחיפוש בביתו לא היה חוקי, או מסיבה טכנית אחרת, גם זה שימוש ציני בחוק.
Comments are closed.
16 בספטמבר 2003 at 19:42
בעניין ג. שרון, התנהגותו מבישה, אך השופטים צדקו לגמרי ומילאו את תפקידם – פירוש החוק. יש להימנע מהפניית הזעם המוצדק שיש לנו כלפי שרון כנגד השופטים, לפני שבדקנו היטב את העניין.
"זכות השתיקה" נובעת מהזכות שיש לאדם שלא להפליל את עצמו. זכות זו מעוגנת בחוק, ואין לי כרגע עניין להגן עליה, מה גם שאתה ודאי מסכים לה.
החוק גם קובע שלמשטרה אין זכות לחפש במעון ראש הממשלה, שם מצויים המסמכים.
כעת, מתן הוראה לגלעד שרון להביא מסמכים שעלולים להפליל אותו, ושאין למשטרה סמכות חוקית להביא, הרי היא כמוה כהוראה להפליל את עצמו – ומזה יש לכל אזרח פטור.
ביזיון? בהחלט. אבל לא של השופטים.