שמעון פרס, שממש מתחיל להזכיר את אמוץ דולניקר מ"השועל בלול התרנגולות" האלמותי של אפרים קישון ז"ל, מצא לנכון לעשות תחרות השתנה עם נשיא איראן המתועב, מחמוד אחמדינג'אד. "גם את איראן אפשר להשמיד", התנפח האיש המעצבן, שמורחק בשיטתיות מכל עשייה ממשית, אבל לא שוכח להקפיד ככל האפשר על הדרם של תאריו הריקים.

ובכן, כשירות לשימע'לה, לאודי חמודי ולשאר מנהיגינו מאותגרי הביטחון העצמי ומוכי הטסטוסטרון, הנה, בקווים כלליים, מה שצריך להגיד בתגובה לנפיחות הפה של המעצבן מטהרן:

"מצער מאד ששליטי איראן אינם מקדישים את זמנם לשיפור חייהם של תושבי ארצם, ומעדיפים במקום זאת לבזבז את זמנם ומרצם באיומים מטופשים וחסרי כל שחר, ובליבוי שנאה כנגד אנשים המרוחקים מהם אלף קילומטרים ויותר. העם הישראלי מייחל ליום שבו יוכל העם האיראני לבחור באופן חופשי וישיר את מנהיגיו, ללא סינון מצד גופים ממונים בידי עצמם. בבוא יום זה, ישמח העם בישראל להושיט לעם האיראני יד לשלום ולשיתוף פעולה, שיועיל לא רק לשני הצדדים אלא למזרח התיכון כולו.

בהזדמנות זו אנו מבקשים גם להתנצל בפני העם האיראני על הסיוע שהושטנו לפני שנים רבות למשטר הדיכוי של השאח, רזא פהלאווי. באותן שנים האמנו כי אסור לנו, כמדינה קטנה ומוקפת אויבים, לוותר על הזדמנות ליחסי ידידות עם משטר של מדינה מוסלמית גדולה וחשובה. בזאת טעינו, כי אין טעם בידידות עם משטר שאינו מייצג את האוכלוסיה, שהיא מקור הריבונות האמיתי והבלעדי. אנו מקווים שבקרוב תינתן לנו ההזדמנות לכפר על משגה זה ולהראות לעם האיראני את פניה האמיתיות של הדמוקרטיה הישראלית.

עד שיבוא יום מאושר זה, אנו נאלצים באי רצון, אך בתוקף, להבהיר כי כל יד שתורם נגדנו תיגדע ללא היסוס, ואנו מקווים שהעם האיראני יידע למנוע ממנהיגיו לבצע משגים הרי אסון".

קח, שימע'לה. חינם אין כסף. צריך אולי ללטש, אבל זה בטח יותר טוב מהשטויות שיוצאות לך מהפה.

היצ'נס דביל משריש, אבל גם קול לא צודק לגמרי

לפני כשבוע פירסם כריסטופר היצ'נס – סופר ועיתונאי המקדיש את רוב זמנו להגנה על המלחמה בעיראק ולהוקעת מתנגדיה כמשרתי הרוע – כתבה במגזין סלייט בה האשים את הבלוגר והמזרחן חואן קול בסילוף מכוון של דברי אחמדינג'אד במטרה לטייח את תמיכתו בהשמדת ישראל.

ובכן, היצ'נס כרגיל נסחף בזעמו הצדקני. קודם כל, הוא ציטט מתוך קבוצת דיון פרטית, שמשתתפיה מתחייבים שלא לשתף אנשים שאינם מנויים עליה בתכניה. הסיבה לכלל זה הוא שחלק מהמשתתפים כותבים מארצות רודניות, ועלולים להיענש בחומרה רבה אם יתגלו דעותיהם.

דבר שני, קול טוען (ואני מאמין לו) שהדברים שהיצ'נס ציטט הוצאו מהקשרם. בימים האחרונים החלפתי שבעה אימיילים עם פרופסור קול, והוא טוען שהיצ'נס לקח מה שהיה חלק מחילופי רעיונות גולמיים ובוסריים והציג אותם כטענה מבוססת. בנוסף לעובדה שהיצ'נס לקח חומר מרשימת תפוצה פרטית שאוסרת על פרסום חומרים מתוכה, הוא לא חשב לרגע לפנות לקול ולבקש ממנו תגובה – ועובדה שקול לא מתבייש לענות בפירוט ובאדיבות גם לכותבים הרבה פחות ידועים ממר היצ'נס.

כשקול התלונן בפני העורך של סלייט, ג'ייקוב ווייסברג, ענה לו ווייסברג (שאותו ואת כתיבתו אני מעריך בדרך כלל) שהיצ'נס לא היה מחויב לקבל תגובה מפני שלא מדובר בידיעה חדשותית אלא בפרשנות-דעה. טכנית זה נכון, אבל במקרה הזה, כשאתה מגיב על משהו שלא התפרסם ברבים, ושאתה לא סגור על ההקשר שלו, זה נראה לי מתבקש.

אבל מספיק עם היצ'נס. בעוד שקול מבהיר בבלוג שלו שהוא רחוק מאד מלהיות אפולוגיסט של משטר המולות – הוא מסביר ש"אני מתעב אישית כל מה שאחמדינג'אד מייצג, שלא לדבר על חומייני המבחיל. חומייני הרג חברים שלי בצורה כל-כך יסודית עד שהגופות שלהם מעולם לא התגלו", וכותב במקום אחר ש"איבתו של אחמדינג'אד לישראל, הכחשת השואה שלו וגזענותו מגונות בתכלית" – אני חייב להודות שהגישה שלו ביחס למשטר האיראני אכן שאננה מדי לטעמי. הדברים נוגעים הן בנוגע לקיבעון שלהם על השמדת ישראל, והן בנוגע לנחישות שלהם להשיג נשק גרעיני. באשר לראשון, הוא אומר ש"יש הבדל בין איום צבאי חלש שנדון לכישלון לאיום צבאי ממשי". באשר לשני הוא אומר ש"לא מוכח שהם מנסים להשיג נשק גרעיני". קול מדגיש שאיראן לא תקפה אף מדינה באופן ישיר זה יותר ממאה שנה, ושאין שום סיבה להאמין שהם יעשו דבר כה מופרע והרסני לעצמם כמו תקיפה גרעינית.

כל זה טוב ויפה, אני לא נמנה על אלה שרואים באחמדינג'אד איזה היטלר, אבל אני כן מתייחס ברצינות לאובססיה שלו ושל בכירי משטר המולות בנוגע לישראל, וכן מתייחס ברצינות לנכונות שלהם להשתמש בטרוריסטים כדי לבצע מעשי אלימות שהם פקחים מכדי לבצע ישירות. כמו שכתבתי למר קול, אני לא זוכר מי זה היה שסיפר שביקר אצל האייתוללה חמינאי (המנהיג העליון של איראן) ומצא אותו שקוע בשרעפים. כששאל האורח על מה חושב מארחו, ענה חמינאי "אני מנסה לחשוב איך מחסלים את ישראל". קול מנסה להשוות בין ההתנגדות האיראנית לקיומה של ישראל להתנגדות של ארה"ב לקיומה של ברית המועצות (ומצטט את אחמדינג'אד הנוקט בטענה זו). ההבדל, כמובן, הוא שארה"ב לא התנגדה לכך שרוסים ישלטו ברוסיה. אני גם חושב שלהטיל ספק בכך שהאיראנים מבקשים להשיג נשק גרעיני – ולו רק למטרות הרתעה – זו תמימות קשה.

אבל כמו שכתבתי לקול, נוכל לשוב ולעסוק בנושא כשיהיו התפתחויות חדשות. בינתיים תרמתי כמה גרושים לפרוייקט האמריקנה המצוין של קול, והוא סיפר לי שאחד הספרים הראשונים בפרויקט יהיה ספר אמריקאי טוב שיצא לאחרונה על השואה, ככה, בשביל לעשות קצת גלים…

אגב, למקרה שקורא את הבלוג שלי מישהו בעל הבנה צבאית גדולה משלי (שזה לא הרבה) – האם לגמרי מן הנמנע להשתלט באמצעות כוחות מוצנחים על אתרי הגרעין המוכרים של איראן, להשמיד אותם בצורה מבוקרת (או לחילופין לוודא שהם באמת מיועדים רק למטרות שלום), ואז לחלץ את כוח התקיפה וזהו? ככה לא מסתבכים בכלל עם השתלטות פיזית על איראן, ואפילו לא מפילים את המשטר ישירות. פשוט לוקחים לו מהיד את המקל. נכון, זה נשמע חסמבאי משהו, אבל אני בטוח שהיה מי שאמר דברים דומים על מבצע אנטבה.

ולסיום, שתי קטנות

1. נשבר הזין מהטמטום של הביורוקרטיה בישראל. באמת איש לא ידע שהגברת הראשונה של איסלנד מבקרת בישראל? אם היא באמת צעקה ש"בגלל זה שונאים יהודים" אז גם היא פרצופה, אבל עדיין.

2. בעלי החנות "קנבלו" הואשמו במעשה מגונה בפומבי, על תעלול הפרסום המטופש שלהם מלפני שנתיים וחצי, במסגרתו עודדו אנשים (ביניהם כמה קטינות) להתפשט בפומבי כדי לזכות בבגדים חינם. אני לא שמרן. אני אוהב סקס קינקי ואין לי בעיה עם עירום של בוגרים, אבל זמן ומקום לכל, ועת ואתר לכל חפץ. יש קו דק אבל לא שקוף בין שובבות נועזת לבהמיות גסה, והמטומטמים האלה חצו אותו ברגל גסה. אם מישהו יפתה את הבת שיום אחד תיוולד לי, בעודה קטינה, להתפשט למצהלות כל מיני בבונים, אני יכול רק לקוות שתעמוד לי סבלנותי לחכות עד שהרשויות יענישו אותו.