הרשימה הזו תעסוק בקצרה בכמה נושאים. אם משהו מתוך הרשימה מעניין אתכם במיוחד, תגידו ונרחיב על זה.

 

 

1. השיעים על סף פיצוץ

פיגוע התופת בנג'אף, שהוציא מהתמונה את מוחמד באקר אל-חכים, אחד מחשובי המנהיגים השיעים העיראק, עשוי להתברר כמצער יותר מהפיגוע במפקדת האו"ם, מבחינת השפעתו הכוללת על סיכויי מאמץ השיקום. הריגתו של אל-חכים עלולה להיות מאיץ לתהליך של הסלמה באלימות המתגברת לאחרונה נגד הבריטים השולטים בחלק זה של המדינה. כרגע המצב בעיראק, בקווים מאד גסים, הוא כזה:

 

בדרום שולטים הבריטים בבצרה וברוב נקודות המפתח האחרות. הדרום מאוכלס בשיעים, שגישתם לכל העניין מורכבת ושקיבלו, על כל זרמיהם העיקריים, החלטה אסטרטגית להימנע מהתנגדות אלימה לכיבוש הזר לעת עתה, ולעבוד עם הכובש ("משחרר", אם אתם מעדיפים). מסייעת לכך גם העובדה שהבריטים טובים לאין ערוך מהאמריקאים בעבודה עם ילידים.

 

במרכז שולטים האמריקאים, באזור שרובו סוני. הסונים היו בסיס הכוח של סדאם, ולכן רבה בקרבם ההתנגדות לכיבוש. עם זאת, הניסיון לצייר את כל ההתנגדות המזוינת לאמריקאים כ"נאמני סדאם שמנהלים מלחמת מאסף נואשת נגד הסדר החדש" הוא פשוט לא מדויק. יש בקרב הנלחמים באמריקאים גם כוחות שהתנגדו לסדאם. כאן  תוכלו לקרוא (אם לא צריך להירשם ולשלם בשביל התוכן הזה) ראיון מאלף עם מורד עירקי שהוא ממש לא תומך של סדאם אבל גם לא מוכן לניצול הציני של ארצו בידי "משחרר".

 

בצפון שולטים בעיקר הכורדים, כשבחלק מהאזורים שולטים גם אמריקאים או אמריקאים ביחד עם כורדים. הכורדים לא מתביישים בכלל להפגין כמה אדנות שרק אפשר מבלי להכריז ממש על עצמאות משאר עיראק, והם בהחלט מרשים לעצמם לגרש אלפי סונים מבתיהם. נכון שהסונים האלה הובאו על ידי סדאם, במקום אלפי הכורדים שגורשו מאזור שהיה באופן מסורתי כורדי. אין ספק שיש צדק בהחזרת האדמות לידיים כורדיות. אבל הצורה שבה הכורדים משיגים את הצדק הפיוטי שלהם ממש לא תתרום לפיוס ולאיחוד. אם נשווה את המצב למתנחלים, שלאחר כמה עשרות שנים ייאלצו לפנות את בתיהם וישוביהם לטובת התושבים הקודמים – אף אחד הרי לא מעלה בדעתו שייתכן פיתרון בר קיימא שלא יכלול פיצויים נדיבים למתנחלים. אבל זה בדיוק מה שקורה באזורי מוסול, כירכוכ ושאר צפון עיראק.

 

כידוע לכל אדם שלא בילה את החודשים האחרונים מחוץ לאטמוספירה של כוכב הלכת הזה, עיראק היא שיעית ברובה (כ-60 אחוז). העובדה שמנהיגי השיעים החליטו לא לתמוך בשום צורה של התנגדות אלימה הייתה פיסת המזל העיקרית של כל ההרפתקה האומללה הזו. אם תומכי אל-חכים יחליטו שכוחות הכיבוש לא עושים די כדי להעניש את הצד האשם, וכדי למנוע מהם לאבד מכוחם היחסי בשטח בשל חיסול מנהיגם, הם עלולים לקחת את העניינים לידיים. זה עלול להצית את כל חבית הדינמיט. כרגע החלו כ-300 אלף שיעים לצעוד בתהלוכת אבל לעבר נג'אף. נקווה שזה יעבור בשלום.

 

2. המועמד המעניין ביותר

כרגע יש תשעה אנשים שמתמודדים על מועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות, שיתקיימו בעוד שנה ועשרה שבועות. אבל המועמד המעניין ביותר הוא אדם שטרם הכריז על מועמדותו – למרות שיש תנועה שלמה שמוקדשת לגיוסו למשימה. הגנרל ווסלי קלארק היה מפקד כוחות נאט"ו במהלך מלחמת יווגסלביה-בוסניה, ויש לו את כל הרקורד הצבאי הממשי שחסר לכל הנצים בממשל (חוץ מקולין פאואל, שכידוע מבודד בוושינגטון בגלל שהוא לא מיישר קו עם הנאו שמרנים הקיצונים). במיוחד יהיה מעניין להשוות אותו לבוש – שנמנע משירות בוייטנאם באמצעות שיבוץ מתוק ליחידה האווירית של המשמר הלאומי (יעני שירות לא קרבי בארה"ב) ואז לא מצא זמן להגיע אפילו לשירות הזה, ובעצם החסיר את השנה וחצי האחרונות (כשאתה לא הבן של ג'ורג' בוש מה-CIA, קוראים לזה עריקות).

 

קלארק נמנע בינתיים מלהזדהות עם מפלגה כלשהי, אבל התבטאויותיו בנושאים השונים אינן מותירות מקום לספק: מדובר באדם בעל עמדות ליברליות למדי, התומך בזכות האישה על גופה, תומך בשימור הסביבה, תומך בצעדים כלכליים להטבת מצב החלשים בחברה (כלומר מתנגד לקיצוצי המס לעשירים של ג'ורג'י בוי) וכו'. במיוחד אהבתי את היציאה שלו לגבי פיקוח על כלי נשק: למי שלא יודע, זה אחד הנושאים שמפרידים את השמרנים מהליברלים. בקיצור, קלארק (שהוא צייד נלהב, אגב) אמר דבר כזה: "מי שאוהב לירות בנשק אוטומטי שיצטרף לצבא. יש לנו כאלה".

 

3. למה סדאם לא הוכיח שאין לו נשק, אם לא היה לו נשק?

בסלייט מגזין מתפרסם מאמר המסביר את סוגיית הנשק להשמדה המונית שלא נמצא, והתואם בדיוק לדברים שאמרתי בעצמי עוד לפני המלחמה (תצטרכו להאמין לי, כי טרם יצא לי לדון בנקודה הספציפית הזו). העניין הוא כזה: אם לסדאם לא היה נשק להשמדה המונית, למה הוא לא יכול היה פשוט להוכיח שהוא השמיד את מה שהיה לו, לשביעות רצון הקהילה הבינ"ל? התשובה היא הרתעה, והיא דומה מאד למעשה לסיבה שבגללה מתעקשת ישראל על עמימות גרעינית, למרות שכל העולם יודע בדיוק לא רק שיש לה יכולות גרעין, אלא גם איפה המתקנים.

 

האפשרות שיש לסדאם נשק בלתי קונבנציונלי, והעובדה שהוא כבר הוכיח שאין לו בעיה להשתמש בנשק כזה (כמו בעיירה הכורדית חלאבג'ה), איפשרו לו להרתיע את אויביו (שיעים, כורדים, אפילו אירנים) מלפעול נגדו ככה סתם. במזרח התיכון, אדם אינו מוכיח לסביבה שאינו מהווה איום, אלא להיפך. בכל מקרה, העובדה היא שלא נמצא נשק, ולאור סירוב ממשל בוש להתיר את חזרת הפקחים הרי שכל נשק ש"יימצא" בתעיד ייחשד מיד כמושתל לצורך תעמולה. אבל אפילו הימין האמריקאי יודע שתירוץ הנשק להשמדה המונית היה בולשיט, ורובו נאחז כרגע בתירוץ ההתערבות ההומניטרית להצדקת המלחמה האידיוטית הזו. אמנם תמותת התינוקות כרגע גרועה עוד יותר מאשר בימי סדאם, אבל אסור לבלבל שמרנים עם עובדות.

 

4. הקלגסים מכים שנית

בשולי הידיעה על כך שאילנה אזולאי (ממנהיגות מחאת החד-הוריות) נטשה את המאבק, הוצנע הפרט הבא: יוסי, בנה של אילנה הסובל משיתוק מוחין, הוכה על ידי שוטרים בהפגנה מול משרד האוצר במידה כזו שהוא נזקק לטיפול רפואי. נחמד, נכון? הוא בטח היווה איום ממשי וישיר על שלומו של אחד מגיבורינו בכחול. לא הייתה ברירה, כנראה, אלא להפיל את כיסא הגלגלים שלו.

 

מה שעוד יותר נחמד הוא שהקלגסים ימשיכו להגיב בזעזוע צדקני בכל פעם שמישהו משלהם יקבל בטעות מכה. הם לא מבינים שבקרוב זה לא יהיה מישהו אלא מישהם, וזה לא יהיה בטעות. אני לא רוצה שהיום הזה יבוא, אבל אם זה יימשך כך אין לי ספק שבוא יבוא.

 

5. ואיך אפשר בלי קליפורניה

מלכתחילה הייתה לימין בעיה עם שוורצנגר, הוא בעצם די ליברלי בכל הנוגע למוסר אישי. הוא בעד זכות האיש על גופה, בעד יחס הוגן לחד-מיניים וכיו"ב. כל זה הוא כמובן מצוין, אבל עכשיו מתחיל להתברר שלשוורצנגר יש בעיה רצינית ביותר בכל הנוגע לנשים. שורה ארוכה של מקרים מתחילה לעלות מתהום הנשייה, בנוגע לאמירות סקסיסטיות ביותר וגם למעשים העונים להגדרה הטרדה מינית.

 

לא מדובר רק בהיסטוריה עתיקה. בשנת 2000, כשכבר היה נשוי למריה שרייבר (בת למשפחת קנדי, לא פחות), דווח שהוא ניסה למזמז שלוש מגישות טלוויזיה שונות ביום של הופעות יחצ"נות בלונדון. במהלך צילומי "טרמינייטור 2", הוא נתפס יורד לאיזו אישה. על פי הדיווח, הוא הרים את ראשו מן המלאכה ואמר "לרדת זה לא בגידה". באופן כללי, ארנולד מתואר על ידי עיתונאים שבילו במחיצתו כאדם שלא מסוגל לתקשר עם נשים מבלי ליצור הקשר מיני. אני האחרון שמתנגד להומור מפולפל, אבל מן הפרסומים בהחלט עולה מוטיב מסוים, ולא מעודד בכלל למחצית מאוכלוסיית קליפורניה.

 

בעתיד הקרוב נדון בתיאוריה שלפיה כל מהלך ההחזרה הקליפורני תואם ונוהל בשלט רחוק על ידי קארל רוב (הגאון המרושע של בוש, יועץ התקשורת שלו). אבל לסיום, שני צ'ופרים. האחד, לבנות המין היפה ולגברים גאים: תמונת עירום של אהההנולד בצעירותו. השני – כמה יציאות משעשעות של מנחי הלייט נייט על אהההנולד, הממשל והיחסים ביניהם:

 

"נראה שארנולד שוורצנגר שאב את השראתו מהנשיא בוש, שהוכיח שאפשר להיות פוליטיקאי מצליח בארה"ב גם אם אנגלית היא לא שפת האם שלך".
 – קונאן או'ברייאן

 

"הנשיא בוש נמנע מלהתייחס לשוורצנגר. טוב, הוא לא מסוגל לבטא 'שוורצנגר'"
 – דייויד לטרמן

 

"הנשיא בוש תומך בארנולד, אבל רבים מהרפובליקאים לא, מפני שלמעשה הוא די ליברל. קארל רוב אמר שאילולי היה אביו נאצי, לא הייתה לו שום אמינות בעיני השמרנים".
– ביל מאהר

 

"סוף-סוף, מועמד שמסוגל להסביר את עמדות הממשל בנוגע לזכויות אזרח בשפת המקור הגרמנית".
 – ביל מאהר

 

חייכתם קצת? זה שכרי. שיהיה לכם יום ירוק.