כל מי שמוצא את עצמו בצד המפסיד של שחמט פוליטי יודע שיש רק דבר אחד לעשות: לצרוח, לנפנף באוזניים ולרקוע ברגליים, בתקווה שכמה שיותר תמימים מהצד ישתכנעו שבאמת עשו לך איזה עוול נוראי, וככה תיווצר לך מאסה קריטית של דעת קהל שתשכנע את היריב להתקפל מכוונתו הלגיטימית לחלוטין.
 
זו בערך תגובת "המערכת המשפטית" (קרי: כנופיית אנ"ש של הוד הנשיאה בייניש) למינויו של פרופסור דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל ואחד המשפטנים המובילים בישראל. רק מזוז – שאני יותר ויותר רואה בו איש באמת נטול פניות למופת שהוא במקרה, למרבה הצער, פוץ – השכיל והסתפק בהגדרה הברורה מאליה שמדובר ב"מינוי לתפארת". מעולם לא היה למשרד המשפטים, אולי למשרד כלשהו למעט הביטחון, שר שהיטיב כל-כך להכיר את המערכת. סליחה, היה – חיים צדוק, שר המשפטים הראשון של בגין. אני חושב שעבר מספיק זמן מאז.
 
בכל מקרה, "שופטי העליון" הגיבו ברקיעת רגליים (או באיומים מטופשים "לגדוע ידיים"…), ושכחו שבשום מדינה מתוקנת אין שופטי העליון מעיזים להתערב במינויו של שר המשפטים, למעט במקרה (לא רלוונטי כאן) של אי התאמה מקצועית או מוסרית אחרת. יממות ספורות אחרי שהוקיעו נאשם על שהיו לו חברים בתקשורת, נהנו "העליונים" לראות את אחד ממלחכי פנכתם, החבר החזיר מרגלית, מעוות את המציאות למענם. "זו הכרזת מלחמה, מי שייהנה מזה אלה בעלי ההון, ומי שיפסיד הם אלה ששומרים על שלטון החוק", ליהג היצור, שללא כל הוכחות שם את פרידמן בצד של "בעלי ההון", ועוד העז להוסיף ש"עדיף כבר רוני בר-און". למה? כי אליבא ד'מרגלית, "רוני בר-און (משפטן בינוני בתכלית בעל קשרים מפוקפקים, למי ששכח) הוא לפחות חלק מהתפישה המשפטית של מדינת ישראל". ופרידמן, הסמכות המובילה ללא עוררין בתחומו, שספרו הוא אבן היסוד של הוראת התחום בפקולטות, הוא לא? הרי זה היה מצחיק אילולי היה כל-כך עצוב, ועצוב מכל הוא שיש הרבה מטומטמים שבטח השתכנעו מההצגה.
 
אני דווקא לא מסכים עם כל השקפותיו המוצהרות של פרידמן. אני לא רוצה לקחת לביהמ"ש העליון את הסמכות לפסול חוקים של הכנסת, ולא רוצה "בית משפט לחוקה", ואני גם מאמין שפרידמן לא יצליח להעביר את הדברים האלה (הוא כבר מראה סימנים שהוא מבין זאת). אבל אני כן רוצה שהבית זונות המאפיונרי של העליון ושל מערכת המשפט כולה יסתיים. אני רוצה ששופטי העליון יפסיקו לחשוב שיש להם זכות וטו על מי מצטרף אליהם כשמתפנה כיסא – תראו לי מדינה אחת בה הייתם רוצים לחיות שזה קורה – והייתי רוצה שיפסיקו לחשוב שהם יכולים להתייחס לסביבת העבודה שלהם כנחלה פרטית לשיפור קורות החיים של ילדיהם וילדי מקורביהם. הייתי רוצה שיפסיקו לחסום בגופם רפורמות לייעול מערכת איטית ומבולגנת. הייתי רוצה שיפסיקו לחסום בגופם יוזמות לשחרור שופטים גרועים בעליל (כמו חיותה כוחן לדוגמא, אבל ממש לא רק) מהמערכת. שכס השיפוט יפסיק להיות נחלה כמעט בלעדית של בוגרי הפרקליטות והתביעה המשטרתית. שגם לעליון יגיעו מדי פעם משפטנים מהאקדמיה ומהשוק הפרטי. ואתם יודעים מה? אני רוצה שאחוז ההרשעות יפחת. לא תשכנעו אותי שהבדיחה העצובה הזו שנקראת משטרת ישראל (תיכף נגיע גם אליכם, קוראים יקרים בכחול), צודקת ב-19 מתוך כל 20 תיקים שהיא בוחרת להביא בפני בית המשפט.  
 
והכי אני רוצה שמול המאפיה המפא"יניקית, המתחסדת והמתנשאת של בייניש, שמעזה להעמיד פנים שאין לה אינטרסים פנים-פוליטיים או אג'נדות, ושמעזה להשוות בין האינטרסים המוכחשים שלה לרוממות שלטון החוק עצמו – שמול אלה יעמוד מישהו שיש לו את האש בבטן למאבק. זה הרי הולך להיות מאבק קשה, כי הצד שכנגד כבר הוכיח שאין לו בעיה לשחק מלוכלך כדי לשמור על הפיאודום שלו. אז בהצלחה, פרופסור פרידמן. תשתדל לא לבאס אותי. 
 

תזכירו לי מה בעצם יש לתביעה ביד נגד האיש, שוב? אבל די, הם הגישו הרי (בשעה טובה) כתב אישום,ולכן הפארסה הזו תתברר בבית המשפט. ומכיוון שהתמזל מזלו של זדורוב להישפט בצפון, הוא לא יגריל את "המרשיעה" (כמו שקראו לה ב-24 שעות של ידיעות) ועשוי אשכרה לקבל משפט צדק. אני רק מקווה שיחד עם הזיכוי המסתמן תגיע גם נזיפה חמורה בקלגסים האווילים, שהתעקשו לבשר לאומה ש"תפסנו אותו" על סמך מה שמתברר כלא הרבה בכלל. באמת שנמאס כבר. ואלה המוקיונים שבבית משפט פתאום הופכים לגאוני עולם שרושמים 95% הרשעה. אהא. 
  

נו, בואו נראה איך הוא ישרוד מערכה לא בעיר שהוא מכיר כל אבן בה וכולם חייבים לו טובות, אלא בכל רחבי ארה"ב. נראה איך הוא יסתדר עם אלקטורט שבדיוק סיים שמונה שנים מביכות עם מגלומן שרירותי שבטוח שהחמה זורחת לו מהעכוז. אמנם רודי אינו בער מרצון כמו ג'ורג'י, אבל אני מאמין שככל שהציבור ילמד על מנהגו הנחשי להיבנות על עבודת אחרים ואז לפטרם, ולדרך היהירה שבה הוא מגיב לביקורת ולשאלות נוקבות, ככה יפחתו אחוזי התמיכה בו. כמובן שפיגוע אחד והוא ואשתו השלישית יכולים באותו רגע להזמין מעצב פנים לבית הלבן. אגב אשתו – מאד משעשע. לאחרונה מסתמן שהתפקיד של אשתו הוא לפמפם כמה שהוא מאהב נהדר – הם דפקו איזו התנשקות שהשאירה אותו בכותרות כמה ימים – וכל זה כדי להשכיח שמדובר באדם שכבר נאלץ פעם לנטוש מערכת בחירות בגלל מצב בריאותו. 
 

זה היה ללא ספק הסופרבול המוזר ביותר שיצא לי אישית לראות. זה התחיל מוזר כבר בהמנון, שאותו פתח בילי ג'ואל בזיוף די מביך, לפני שהצליח איכשהו לטוס מתחת לרדאר בסי הגבוה של the rockets' red glare. זה נמשך ברבע פרוע ומבולגן – אבל מהנה מאד לצפייה, חייבים לומר – שכלל ארבעה איבודי כדור ושלל נקודות על הלוח.
 
הסיבה העיקרית לרמה הנמוכה היתה הגשם השוטף שירד במשך כל המשחק. איכשהו, אם זה היה שלג, היה מרגיש יותר מגניב. ככה זה סתם היה תצוגה… לא מפעימה, בלשון המעטה.
 
מופע המחצית של פרינס היה בסדר הוא ניגן ושר סבבה, אבל לא זז בגרוש, למה הוא צריך החלפת אגן ולא עושה כי הוא נהיה "עד יהוה", וככזה אסור לו לקבל עירויי דם. אבל הפרסומות היו קקה בלבן. לא היתה אפילו אחת שגרמה לך להגיד "וואו". ובסך הכל היתה חוויה עוד פחות טובה* מאשר לפני שנה – בהבדל משמעותי אחד: השופטים כאן לא שיחקו שום תפקיד (וזו מחמאה גדולה), ולא היה ספק שהקבוצה הטובה יותר ניצחה. אחרי המשחק היה טוני דאנג'י המזדיין מוכרח לדחוף את הדת שלו לגרון של כל הצופים, כשאמר שיותר חשוב לו שהוא ולאבי סמית' מאמנים נוצרים שעלו לסופרבול מאשר מאמנים שחורים. יופי לך, נאג'.
 
טוב, אני כבר הסברתי לכל מי שרצה לשמוע שהחג האמיתי הוא ביום של גמרי החטיבות. אבל היתה עונה מעניינת מאד, ואני כבר מחכה לראות מה יקרה בעונה הבאה. מתי מתחילים?

נ.ב.

אה, כן, שכחתי שני דברים:

1) אם יש משהו שבכל זאת אפשר לקחת מפסק הדין במשפט רמון, זה שגם אם אתה מתכוון להרים מישהי על הכיור של השירותים במועדון, עדיין אפשר להתחיל מכרסום שפתיים קל וזריז, ככה בשביל הביטחון, לפני שמבצעים אינטראקציה של שרירים "מגונים" יותר.

2) תודה לקורא שייקה לנדאו ששם בתגובה לפוסט מוקדם יותר לינק למאמר "משפח רמון" של דניאל פרידמן, בו השתמשתי בפוסט שלי על ניתוח פסה"ד.

*************************

* החוויה על המסך היתה פחות טובה. החברותא אצל אור, פעם אחרונה בדירה המיתולוגית, היתה סבבה כתמיד…