גנבים, חולי רוח ושאר מקרבי קיצין.
Posted on: 17 באוקטובר 2003
לאחרונה הוציא המושל הזמני של עיראק, פול ברמר, צווים המבטלים את רוב ההגבלות על בעלות זרה של חברות ועסקים בעיראק. הצווים החדשים מאפשרים לאינטרסים זרים לרכוש כל עסק עיראקי למעט מחצבים טבעיים (יעני נפט וגז) ונדל"ן.
אבל מה שחמור באמת הוא שהצווים החדשים גם מרשים למשקיעים הזרים להוציא את הרווחים מתחומי המדינה. כמו כן הכריז המושל על כוונתו לקצץ במסים, במתכונת דומה לזו של הקיצוצים שהנהיג בוש בארה"ב. בנוסף, מתכוון ברמר לבטל את רוב המכסים ומסי המגן של עיראק, ולהתיר יבוא חופשי.
פירושו של דבר הוא שמשקיעים זרים יכולים לבוא, לקנות מהעיראקים את כלכלתם, למצוץ אותה עד תום ולא להשקיע דבר בחזרה. חשוב מאד לציין שמדיניות כזו אינה נהוגה באף מדינה – ובוודאי שלא במדינה מוכה המתאוששת ממלחמה, עשור של סנקציות ודור של כלכלה ריכוזית. גם בארה"ב, מקדש השוק החופשי, יש הגבלות על בעלות זרה של עסקים בתחומים כמו תקשורת ותעופה, ויש מכסי מגן חזקים מאד על מוצרים כמו תוצרת חקלאית. הסירוב המוחלט לבטל או אפילו להפחית את המכסים האלה, כדי לתת לאומות מתפתחות הזדמנות להתחרות, היתה הסיבה לכישלון שיחות הסחר העולמי בקנקון לאחרונה.
המקום היחיד שבו, לאחר שחרור ממדיניות רודנית ריכוזית, נפרצו הסכרים בבת אחת בצורה כזו הוא רוסיה. התוצאה היתה משבר כלכלי אדיר ממדים, שחיתות ברמות מטורפות וצמיחתה של קבוצה קטנה של בעלי ממון, המכונה כיום "האוליגרכים".
קשה לראות תרחיש שבו התוצאה לא תהיה דומה גם בעיראק, רק במידה חמורה יותר. שכן אפילו ברוסיה לא הותר יבוא ללא הגבלות, תוך הפקרת התוצרת המקומית לגווע מול יריב עדיף, ללא כל סיכוי להתפתח לכושר תחרותי. אפילו ברוסיה לא הותרה השתלטות בלתי מוגבלת שכזו על מגזר העסקים המקומי. לראיה: האוליגרכים, המיליארדרים הרוסים החדשים, הם אכן רוסים. הם משחקים בשוק הבינלאומי כמו אילי הון בכל מקום, אבל רובם חיים ברוסיה ורואים בה את ביתם ואת השטח לפעילותם העיקרית. יש גבול למידה שבה אדם – אפילו הוא עשיר במידה חריגה – משתין לבאר שממנה הוא שותה.
אבל בעלות זרה אינה אלא אימפריאליזם. התאגידים יבואו, ירוויחו כסף בעיראק וישקיעו או יוציאו אותו במקומות אחרים. אפילו תיאוריית "החלחול כלפי מטה" החביב כל-כך על הימין האמריקאי לא תופסת כאן, מפני שהמעגל הסגור נפרץ. העושר עולה למעלה, ואז נעלם.
עד שתיבחר ממשלה עיראקית לגיטימית זה כבר לא ישנה. השליטה המעשית בעיראק תהיה בידי קומץ בעלי הון, שייבחרו היטב על ידי דיק צ'ייני ודנאלד ראמספלד. כשתתגלע מחלוקת בין האינטרסים העסקיים של האחרונים, לבין צרכיו של העם העיראקי, תוכל הממשלה העיראקית לנפנף באוזניים – וגם זה אם תבקש יפה.
הברירה היחידה תהיה להסתכן בגורלה של יותר מאומה אחת, שניסתה להצר את צעדי ההשתלטות של גורמים עסקיים מארה"ב. הניאו שמרנים כבר פלשו לעיראק בגלל נשק בדיוני. האם מוגזם לחשוש שהם לא יהססו לעשות את זה שוב בגלל כסף אמיתי לגמרי?
סכיזופרן אחד מונה לרדוף אחר משנהו
נו, שמעתם על גנרל בויקין? הגנרל הנכבד הזה מונה לפקד על המאמצים (המעושים) לתפוס פושעים כמו אוסאמה בן לאדן וסדאם חוסיין. מסתבר שהגנרל הזה הוא…אה…איך להגדיר את זה בצורה סובלנית? א ביסלע קוקו. גנרל בויקין הוא נוצרי אדוק ביותר, כל-כך אדוק עד שהוא זכה בתמורה נאה על אמונתו: האל הטוב, מסתבר, נוהג לעדכן אותו אישית בנוגע לסוגיות הרות גורל.
מסתבר גם שבויקין מעולם לא השתחרר ממנטליות הילד בחצר בית הספר. זוכרים את עידן "אב'שלי יכול להביא לאב'שך מכות?" גם בויקין זוכר. . על קרב עם מנהיג מיליציה איסלמית בסומאליה אמר האיש היקר: "ידעתי שהאל שלי גדול משלו".
נראה כי לבויקין אובססיה קלה בנוגע לסומאליה.לאחרונה נצפה בויקין , במדי א', נואם בפני קהילה נוצרית פונדמנטליסטית ומציג תמונה של מוגדישו בירת סומאליה, כשמעליה ענן כהה כלשהו. "גבירותיי ורבותיי, אלה הן נסיכויות האופל. זוהי נוכחות שטנית שהאל חשף בפניי כאויב".
עוד מהתקשורת של בויקין עם הכל יכול: "גו'רג' בוש לא נבחר על ידי רוב הבוחרים בארץ הזו (מה שנכון – ר.ב.) הוא מונה לתפקידו על ידי אלוהים". לסיום, בניגוד לדברי הבית הלבן על כך שהמלחמה בטרור אינה מלחמת תרבויות, מתעקש בויקין "הם שונאים אותנו כי אנחנו אומה נוצרית. אומה של מאמינים".
למה זה חשוב? כי זה לא מקרי. זו דוגמא נוספת לסוג האנשים שהממשל הזה מטפח: קנאים. פנאטים. חדורים לחלוטין בצדקתם הבלתי מעורערת. שחור ולבן. אנחנו והם. גם הנשיא עצמו הוא אדם שמעדיף במובהק שלא לחקור, לא להתעניין, לא להבין, אלא להתאים כל מידע חדש לתוף השקפת עולם קיימת, פשוטה וברורה.
ובכן, אני אזרח אמריקאי ואני לא מאמין. לא בדברים שמאמין בהם הגנרל בויקין. אני לא אומה נוצרית, או אפילו יודיאו-נוצרית. אני, בתפקידי כאזרח אמריקאי, שייך לאומה שחרטה על דגלה את ההפרדה המוחלטת בין ענייני מדינה לדת. ועל הכיוון אליו מובילים אנשים כמו בויקין אני יכול רק להגיד: שכל האלים יעזרו לנו.
10 Responses to "גנבים, חולי רוח ושאר מקרבי קיצין."
18 באוקטובר 2003 at 16:06
אולי הגנרל הזה פנאטי, אבל בדבר אחד הוא צודק: זו מלחמת דת. לפחות מצד בן-לאדן. באופן מוצהר וחד. מרגע שבן-לאדן העלה את הדת כסיבה למעשיו, הרי שאין ספק שגם מהצדדים האחרים (נוצרים ויהודים) יעלו מקביליו שיצהירו את אותם הדברים, רק מהצד שלהם.
18 באוקטובר 2003 at 19:14
אל תיקח את זה אישית, כי אני יודע שזה לא בהכרח מה שאתה אומר, אבל רק טיפש נגרר בהכרח להגדרות של יריבו.
אם אתה נותן לאויב לקבוע לך את משמעות המאבק, אז מה זה שווה? אני, אם אפשר להגדיר את השקפותיי הדתיות, נופל מן הסתם תחת ההגדרה הרחבה של פגאני. אבל אני לא מחשיב את עצמי אויב של בן לאדן בגלל הפגאניות שלי, אלא בגלל האנושיות שלי, בגלל השקפתי על האינטראקציה הנכונה של קבוצות בני אדם.
אם בא מטורף שצורח "צריך לרצוח את כל מי שנראה כמוך", אני לא משיב לו ב"לא, צריך לרצוח את כל מי שנראה **כמוך**". אני אומר לו "לא צריך לרצוח אף אחד, אבל אם תתעקש להמשיך במדיניות זו, אתה אישית תמות, וכל מי שיעשה את הטעות ויצטרף אליך".
מה שאני ***לא*** עושה, זה לקבל את ההגדרה של האויב לגבי מי נגד מי, למה וכמה. ומי שכן עושה את זה הוא טיפש ופנאט שמזיק באותה צורה כמו המטורף המקורי.
זה שהטבע האנושי מכתיב למרבה הצער שבהכרח יקומו גם בצד "שלנו" מטורפים כמו בויקין, ממש לא אומר שהם צודקים.
18 באוקטובר 2003 at 20:32
מר בן לאדן החליט שזו מלחמת דת, ומעניין לו את קצה הטוסיק מה אתה חושב, או כל אחד אחר, כולל הגנרל.
זה לא אומר שצריך להכריז מלחמה על כל המוסלמים, אבל זה צריך לעזור לנו להבין את האיש ואת מטרותיו טוב יותר (כלומר, איכשהו זה תמיד צריך להסתיים בירושלים…).
לא אמרתי שהגנרל צודק בדרכיו או מעשיו (אבל כן צודק בהבחנה שלו לגבי מטרות היריב ומניעיו) – אבל זה רק ייתן, בהכרח, לאנשים שכמותו (גם ביהדות) – תחמושת להגיד: "צדקנו", וגוג ומגוג יצאו בריקוד.
ככה זה, תמיד הקיצוניים משני הצדדים עושים סנדוויץ' ודופקים את המתונים…
18 באוקטובר 2003 at 20:53
אני חושב שאנחנו מסכימים, רק שאתה אמרת "הגנרל צודק". הגנרל **לא** צודק. בן לאדן לא שונא את בויקין, לדוגמא, בגלל שבויקין **נוצרי**. הוא שונא אותו בגלל מכלול של דברים, שחלקם מושפעים מהנצרות ורבים וחשובים מהם נולדו דווקא כריאקציה לנצרות (המסורת החילונית ליברלית, נגיד). למעשה, מבחינת תפישת המוסר יש להניח שבויקין ובן לאדן קרובים זה לזה יותר מכפי שמי מהם רקוב אליי או אליך.
אז הגנרל לא צודק. הוא טועה לחלוטין. בן לאןד לא שונא אותו בגלל הדברים שהוא חושב, אלא דווקא בגלל מאפיינים של ארצו ועמו שהוא היה מעדיף לשנותם – לכיוון דומה לזה שהיה בן לאדן רואה לנכון. הוא גם לא צודק בנוגע למטרות. בן לאדן לא הכריז מלחמה על האפיפיור. הוא לא הכריז מלחמת קודש נגד קיומה של הדת הנוצרית בעולם. הוא הכריז מלחמה על התרבות המערבית הליברלית, החילונית, הכופרת.
אז הגנרל לא צודק באשר למניעי האויב, ולא בקשר למטרותיו. האויב של בן לאדן אינו התרבות "הנוצרית", אלא התרבות הדמוקרטית. אני חושב שאני מתחיל לחזור על עצמי, אז איים באמירה הבאה: אם מחר תהיה חלילה הפיכה בארה"ב, וכת פונדמנטליסטית בדלנית תעלה לשלטון בארה"ב, היא תוכל לעשות שלום עם בן לאדן בלי שום בעיה. רק ענייני כסף יעמדו בדרך.
19 באוקטובר 2003 at 10:10
אני חושב שצריך יותר הבנה בכלכלה ובפרט בכלכלה העירקית כדי להתייחס ברצינות למהלך של ברמר.
ארה"ב משקיעה 18.5 מיליארד דולר בשיקום עיראק, הרבה יותר מכל מדינה אחרת. אני לא מכיר בוזז שמשקיע כל כך הרבה כסף בשיקום הבזוז. ברמר פתח את הדלת למשקיעים מכל העולם ולא רק לאמריקאים.
ההערה "למעט מחצבים" היא די משמעותית. הרי אחוז גדול מכלכלת עיראק ואחוז עוד יותר גדול מהיצוא שלה זה נפט.
הצווים שברמר ביטל אינם תוצאה של התנהגות כלכלית נורמלית אלא משקפים כלכלה סגורה לגמרי להשקעות.
אתה כותב "התאגידים יבואו, ירוויחו כסף בעיראק וישקיעו או יוציאו אותו במקומות אחרים"
בין "יבואו" ל"ירוויחו כסף" יש יותר מפסיק – יש השקעה של כסף, עבודה וידע ויש פעולות פיתוח חיוניות.
עיראק חייבת השקעות זרות כי אין בה כרגע לא כסף ולא יזמים בכמות מספקת לבצע את הפיתוח הנדרש. להבדיל מרוסיה אין בה מה לבזוז חוץ מנפט ונדל"ן שאינם כלולים בהחלטת ברמר.
זה אינטרס עיראקי שיגיעו כמה שיותר משקיעים כמה שיותר מהר. ביטול כל ההגבלות הוא אולי קצת קיצוני, אבל הכיוון אינו לגמרי שגוי או מושחת כפי שאתה מציג. ממילא הממשלה העיראקית תוכל להחליט אחרת כשתקום.
19 באוקטובר 2003 at 10:46
תוכל, כמו שכתבתי, לנפנף באוזניים. זו לא תהיה הפעם הראשונה שגורמים עסקיים יכפו את רצונם על מדינה ריבונית. כשליליאוקילאני מלכת הוואי ניסתה להצר את צעדיהם של ברוני הפירות והסוכר בארצה, אתה יודע מה קרה? הגיעו נחתים אמריקאים וממלכתה סופחה. הפעם הנחתים אפילו לא יצטרכו להגיע. הם כבר שם.
בוודאי שעיראק צריכה השקעות זרות! וברוך המוצא דרך לגייס אותן. אבל לא במחיר ויתור על עצמאות כלכלית לדורות. ביטול כל ההגבלות הוא לא קצת קיצוני, הוא קיצוני בטירוף. והקטע עם המחצבים – זהלא כדי שיישאר לעיראקים, אלא כדי שהממשל הזמני יוכל להחליט בנוגע אליו בשובה ונחת (וגם הזעקה היתה גדולה מדי).
ולגבי האמירה שאין בעיראק מה לבזוז חוץ מנפט – טעות בידך. עיראק היא לא כוויית או ערב הסעודית, אלא מדינה שלפני דור היתה הכלכלה המובילה בעולם הערבי. תסם דוגמא – עיראק היא יצרנית התמרים הגדולה בעולם. יש עוד דוגמאות.
אז תנאים מושכים להשקעות זרות – בהחלט. כמו שאמר דון ברציני ב"הסנדק" – אחרי הכל, אנחנו לא קומוניסטים. אבל הפקרת התעשייה המקומית, הגדלה פראית של האבטלה המטורפת ממילא ואישור לגורמים זרים להשתלט על הכלכלה העיראקית? זה לא קצת קיצוני, זו טעות קולוסאלית, שנובעת מאמונה פנאטית בשוק החופשי אובר אלס.
ודבר אחרון – לגבי ה-18.5 מיליארד דולר – אתה טועה לחשוב שהממשל מתייחס לכסף הזה כמשהו שחבל עליו. נהפוך הוא. הממשל הזה מעוניין לרושש את האוצר האמריקאי על מנת להביא לביטולן של הטבות סוציאליות שונות (ביטוח לאומי, ביטוח רפואי לנזקקים, כאלה) בטענת "אין לי". המלחמה בעיראק מאפשרת לו שתי ציפורים במכה אחת: גם לרושש את האוצר, וגם להעביר את הכסף למקורבים (האליברטון, בכטל, כאלה). זו לא תיאוריית קונספירציה ולא דבר חדש. רונלד רייגן המציא את השיטה.
19 באוקטובר 2003 at 11:33
כמה קשה להיות הכלכלה המובילה בעולם הערבי? וכמה מים זרמו בחידקל מאז שעיראק היתה במעמד זה, כדבריך, לפני שנות דור.
"עיראק היא לא כווית או ערב הסעודית" אבל האם מכאן נובע שיש שם חברות ששווה להשתלט עליהן, או שהמשקיעים יצטרכו כשלב ראשון באמת להשקיע בפיתוח עיראק? לפי מה שידוע לי, אחרי 10 שנות סנקציות, הדבר היחיד שאפשר לבזוז שם הוא נפט. בשביל כל דבר אחר דרושה השקעה ראשונית שדווקא תפחית את האבטלה. חברות זרות לא יבואו וירכשו מטעי תמרים (הדוגמה שלך) או יעשו קופה ממכירת פירות וירקות מיובאים לצרכן העיראקי המרושש. אני מניח שכל עסק פעיל משמעותי בעיראק מחייב השקעה מבחוץ.
ייתכן שאת המחיר של ההשקעות הראשוניות והירידה הראשונית באבטלה ישלמו העירקים בשנים הבאות, אבל זה דווקא יהיה בשבילם שיעור טוב בדמוקרטיה שמטבעה פועלת בטווח הקצר.
מה תעשה ומי תהיה הממשלה העיראקית זה נושא לספקולציות. מלכת הוואי רלבנטית פחות משליטים אזוריים דוגמת נאצר.
אם לממשלה העירקית תהיה שליטה על הנפט, ותהיה לה, יקשיבו לקולה אם יתחשק לה להעמיד למכרז חדש את חברת הטלפונים, נניח.
והמניע האמריקאי להקצאת סכום הכסף העצום אינו בתחום הויכוח. עדיין אני חושב שקשה לקרוא לאמריקאים בוזזים במצב כזה – גם אם התרומה משרתת אינטרס לרוקן את הקופה. אגב גם תיאור הדברים (כאילו הם רוצים בכוונה לרוקן את הקופה) נראה לי פשטני, אבל אין לי רצון ויכולת לדון בו, וכאמור זה עניין פנימי אמריקאי, ולא נוגע לשאלת הביזה.
19 באוקטובר 2003 at 15:52
בעיראק אוכלים חול? רוכבים על גמלים? גרים בחושות? תהיה רציני. זה לא הרשות הפלסטינית. זו מדינה שהיתה ריבונית עד לא מכבר, שיש לה כלכלה וחברות ומפעלים שמייצרים (או ייצרו) אלף ואחד דברים תחת השמש.
יש כל מיני חברות, שרובן היו בבעלות או פיקוח ממשלתי, ועכשיו הולכים להפריט אותן ולמכור למשקיעים זרים. מה עושה איש עסקים שקונה חברה? מייעל אותה. מה זה ייעול? פיטורים. אז לא, ההשקעות החדשות לא יקטינו את האבטלה – בטח לא בשלב הראשון.
ושוב – השקעה מבחוץ כן. בעלות זרה ללא הגבלה, תוך מתן היתר להוציא את הרווחים מהמדינה, זה מתכון לאסון.
Comments are closed.
18 באוקטובר 2003 at 10:38
כמו ששר סטיבי וונדר. מפחיד, הבויקין הזה.
כתמיד, מרתק לקרוא אותך.