אפשר היה לחשוב שאדם שאינו מועסק כרגע לא יתקשה לכתוב לעתים מזומנות, אבל מסתבר שהאבטלה אינה יפה למצב הרוח וגם לא למוזה, אז אתכם הסליחה על היעדרותי הממושכת יחסית. להלן הערות קצרות יחסית על יארועי השבוע ומשהו החולף:

 

לא ללחץ בינ"ל

 

הסכם ז'נבה הוא מסמך חשוב ומעניין, שאכן מהווה פריצת דרך הן מבחינת ההתייחסות הפלסטינית למדינת ישראל והן מבחינת הוויתור על "זכות השיבה". טענת קיצוני הימין, כאילו עצם המפגש ועצם ניסוח ההסכם מהווים בגידה, מעוררת גיחוך ובוז. במיוחד לאור חידלון האישים של ממשלת מגדל הכבשים, חובתו המוסרית של כל אזרח המסוגל לכך, לעשות כמיטב יכולתו לשבור את הקיפאון ולחפש דרכים להפסיק את ההרג.

 

עם זאת, כל ניסיון לגייס לחץ בינלאומי לאכיפת ההסכם הוא מעשה פסול מעיקרו וגובל (מה לעשות) בבגידה. עם כל ההערכה לחזון ולאומץ של יוסי ביילין ושות', הרי שהציבור הבהיר שהוא לא רוצה שהם ינהלו את ענייניו. ביילין מוקם על ידי מפלגתו שלו במקום לא ממש ריאלי, ומצנע קיבל בראש.

 

אז מפאת חשיבות הנושא, זה בסדר להשיג הסכם על תנאי עם הצד השני, ולנסות למכור אותו כל צד לציבור שלו (כמו שעושים עמי איילון וסרי נוסייבה). אבל הסכם שייאכף על ידי לחץ בינלאומי לא יהיה רק פסול מבחינה דמוקרטית, אלא גם חסר כל תועלת. רק הסכם שיתקבל בצורה לגיטימית, בהסכמה רחבה, יש לו סיכוי.

 

ראמספלד מכיר במציאות; המציאות מודה לו מאד

 

ממשלת בוש צהלה ושמחה. לאחר העברת הצעת ההחלטה באו"ם, ערך הממשל ועידה לגיוס תרומות עבור שיקום עיראק, וקיבל הבטחות של 19 מיליארד דולר. נחמד, רק שצריך לזכור שמתוך הסכום הצנוע בהרהב של 4.5 מיליארד דולר שהובטחו לשיקום אפגניסטן – פרוייקט שבנוגע אליו היו הרבה פחות ויכוחים על סמכויות וכאלה – מחצית מעולם לא הועברה. אז לא הייתי מבזבז את הכסף הזה עדיין.

 

ובינתיים, בחזית הבית: מישהו הדליף מזכר פנימי שכתב שר ההגנה דונאלד ראמספלד, ובו מודה כבוד השר שרוב ההשגות, שמעלים אלה מאיתנו שחושבים שהמלחמה הזו לא מנוהלת נכון, בעצם נכונות. תקציר דבריו של ראמי:

• הניצחון באפגניסטן ובעיראק אפשרי, אבל יהיה קשה ומתיש וייקח זמן רב (קרי: שנים).
• ארה"ב אינה עושה די במלחמה בטרור.
• לארה"ב אין תוכנית ארוכת טווח למלחמה בטרור
• לארה"ב אין אפילו את הכלים למדוד אם היא מנצחת או מפסידה במלחמה בטרור
• לארה"ב אין תוכנית לניצחון במאבק על המוחות והלבבות של הטרוריסטים העתידיים. הצעה אחת שמעלה ראמי היא להקים קרן פרטית שתמריץ (יעני תשחד) את המדרסות המוסלמיות להיות פחות קיצוניות.

לאל מכם שמכירים את ההיסטוריה האמריקאית של העשורים האחרונים זה בוודאי נשמע מוכר. ב-1971 פרסם עיתונאי בשם דניאל אלסברג בניו יורק טיימס סדרה של מסמכים שנקראו "מסמכי הפנטגון". מסמכים אלה הוכיחו שבעודם מוכרים לציבור לוקשים על "אור בקצה המנהרה" בוייטנאם, ידעו ראשי הממשל היטב שהעניינים רק מסתבכים ושבעצם אין סיכוי. המסמכים הללו נכתבו בשנת 1968. המלחמה הסתיימה רק שבע שנים לאחר מכן, בתבוסה. ובנימה זו: השבוע נהרגו קרוב לעשרה חיילים אמריקאיים בעיראק, יותר מכפול מהמספר הזה נפצעו, ומסוק אחד הופל.

 

הפראיירים עשו את שלהם

 

לאחר ש-CNN חשף כי מאות חיילים שנפגעו בעיראק מוחזקים בתנאים מחפירים בבסיס בג'ורג'יה, ומחכים חודשים לטיפול רפואי, הואיל הממשל בטובו להחיש לשם רופאים. זו רק הוכחה נוספת לצביעות של רטוריקת "בחורינו המצוינים" ולגישת "הפראיירים עשו את שלהם". בעניין זה, חשוב ומאלף לקרוא את הכתבה המצוינת של שחר סמוחה במוסף "הארץ" על חברת דיינקורפ, שמשמשת כצבא הפרטי למשימות מלוכלכות של הפנטגון. רק פאשלה צורמת אחת בכתבה של סמוחה: בארי מקאפרי הוא כבר לא צאר הסמים של ארה"ב מזה כשנה אם לא יותר, וזה מעלה תהיה מתי בעצם הוכנה הכתבה הזו.

 

ודבר אחרון בעניין המלחמה: הפנטגון הורה להפסיק להשתמש בתרומות דם של חיילים מעיראק, היות שאחוז גבוה מהן נגוע בקרישי דם מסתוריים ושאר נגעים לא מוסברים.

 

מושחת בן יין

 

הפרקליטות החליטה השבוע לסגור, מחוסר הוכחות, את התיק נגד יצחק הרצוג, שנאשם בעבירות חמורות על חוקי מימון הבחירות בנוגע למערכת הבחירות של אהוד ברק לרה"מ ב-99'. ההוכחות חסרו בגלל שהמחוקק הדגול הזה שתק בחקירה. לאחר שהתפרסמו החשדות נגד מר הרצוג, הוא נאלץ לפרוש מכהונת מנכ"ל משרד רה"מ, ומיטיבו\מוטבו ברק מצא לו את התכשיר המושלם לשיקום התדמית: כהונה כיו"ר הרשעות למלחמה בסמים. בכהונתו זו הוכיח הרצוג בורות ואטימות ברמות שלא תיאמנה, והרס יחד עם מנכ"ל הרשעות חיים מסינג כל תקשורת משמעותית עם הגופים הפועלים לשינוי המדיניות, זאת לאחר קשרים מועילים ומפרים בתקופה שלפני כן.

 

בניגוד למנכ"ל הקודם, שלמה גל, שהודה למעשה בסוף כהונתו שאנחנו צודקים (על הפללת מעשני קנביס: "אין בזה הגיון, אין בזה שכל ויש בזה בזבוז אדיר של משאבי המדינה"; על מצע עלה ירוק: "שמונים אחוז ממה שכתוב שם אני מוכן לקבל"), חזרו ה"ה הרצוג את מסינג לשיטת השקרים הגסים. שתיים מפניני הרצוג המרובות: "ארה"ב כבר פתרה למעשה את בעיית הקוקאין שלה" ו"מאות אנשים מתים בישראל מאקסטזי מדי שנה".

 

אז לאחר שהתחמם לאור ההילה המזויפת של "לוחם בסמים", לאחר שהמנגנון הפוליטי התגייס לטובתו, ולאחר שהחקירה נגדו נפגעה עוד יותר כתוצאה מחסינותו בעקבות בחירתו המבישה למקום תשיעי ברשימת מפלגת האבודה לכנסת – לאחר כל אלה מקבל השרץ חותמת כשרות רשמית. אבל מושחת לא יהפוך עורו, ויש לי הרגשה שעוד נשמע את המלים "יצחק הרצוג" ו"נחקר תחת אזהרה" באותו משפט שוב.

 

עד אז, שיהיה לכולנו יום ירוק.