2 | יובל
28 באפריל 2007 at 15:00

לא היית אתה זה שהסביר איך צריך לפרק במכות את המפגינים כנגד ההתנתקות שחסמו את איילון? ואפילו כתבת טור שפירט את סוגי האלימות השונים להם הם ראויים בעיניך?
מי שזרע רוח, שלא יתפלא שנכנס בו ג'יפ סופה.

4 | עיישה
28 באפריל 2007 at 16:06

אבחנה נכונה, מה לעשות. רחביה שייך לזן המיוחד של "רדיקלים בעיני עצמם" שלא סוטים בעצם מהזרם של המים העכורים שעומדים סביבם, אבל לפעמים ברגעים של אומץ כאילו הם מרימים את הראש מהמים, אומרים שמסריח , אבל לא טורחים להפסיק לזרוק את הזבל שלהם לביצה הכללית.
וככה באותו פוסט הוא בעד הסרת צו איסור הפרסום על "החקירה" נגד בשארה, אבל זה תמיד בא יחד עם אמירה פטריוטית שמספרת כמה בשארה הוא בוגד במולדת.
בפוסט אחר הוא כותב בוולגריות רבה, על כמה הפרסומות והרעש מפריעים לו.
אני לא חושבת שהוא עושה את זה באופן מודע, אלא שזה מין סגנון כזה יעני, של ללכלך את הלשון כדי לתפוס מרחק מהתוכן, כי הוא לא באמת יכול לעמוד מאחורי הדיבור הכפול שלו, שזה כשלעצמו סימן מעודד. וחוץ מזה כשעומדים או רובצים שעות במים המעופשים מתרגלים לריח ורק כשבא ענן חריף במיוחד מרגישים בהבדל. הסף משתנה.
הבלוג הזה הוא אבל חשוב: אחרי שמה שישאר מישראל זה רק העדויות באינטרנט, אפשר יהיה ללמוד ממנו הרבה על העיוורון, על ההתבהמות.
רחביה הוא בסך הכל כמו כל העיתונאים שהלהיבו את ממשלת ישראל (בגירסה הנוכחית עם אולמרט ופרץ, אבל זה נכון גם לממשלות אחרות) "להיכנס בהם", ואחרי שזה לא ממש הצליח הם כותבים מאמרי ביקורת על "כשלון העיתונות", כאילו הם לא היו בעסק בכלל (למשל, ארי שביט).
מדובר בז'אנר שנשלט על ידי גברים לא אינטיליגנטים שמשוכנעים אבל שהם נורא חכמים. הבעיה העיקרית היא שם גם לא בדיוק טיפוסים פאסיביים, ולכן זהו שילוב שעליו עוד נשלם כולנו מחיר כבד.
מהסיבה הזו לא טרחתי לקרוא בכלל את מה שהוא כתב למעלה, והתגובה שלך יובל מספיקה לי להבין שלא הפסדתי כלום. הביצה מסריחה, גם אם זה שעומד בתוכה מביט פנימה ומשוכנע שהוא רואה נרקיס.

6 | התייר ממיסטי
28 באפריל 2007 at 17:52

אני רק מרחם על בת זוגתך הסטודנטית, שצריכה לחיות עם אדם מפלצתי שכמותך (המצטייר ככזה גם מתגובות שכתבת בפורומים אחרים).
ואם היא לא יורדת עליך ואומרת לך בדיוק את מה שצריך להגיד לבעל דעות כשלך – אני מרחם עליה פעמיים.

8 | NY
28 באפריל 2007 at 20:29

זוגתי שתחייה מסכימה איתי. וחוץ מזה – אפילו שביב קטנטן אחד של טיעון או לוגיקה אי אפשר למצוא בהודעה שלך. רק התפעמות מאיזה אדם נורא אני. ולזה אני כבר רגיל ומזה אני נהנה, חבוב. נסה שנית.

10 | NY
28 באפריל 2007 at 22:37

ודי לחכימא.

12 | רחביה ברמן
29 באפריל 2007 at 4:30

לך למה זה לא אותו דבר. לחסום כביש בגופך זה דבר אחד. עם דוקרנים וצמיגים בוערים, דבר אחר לגמרי. גם עמדתי על זה באותה כתבה מיתולוגית.

אני לא פציפיסט, ולפעמים אלימות היא הכרחית. אתה יודע מה אומרים על החלטה של הכבשים פה אחד בעד הצמחונות. בנוגע לאלימות נגד הפלסטינים – אני אולי בורגני, אבל אני חושב שעשיתי יותר מרוב אחיי התל אביבים בנדון, כולל סרט באורך מלא שלצערי טרם נמצא לו רוכש.

אה, ועוד דבר – גם באותו טור, לא קראתי למשטרה להפליא מכותיה במתנחלים. קראתי למותקפים עצמם לעשות זאת. הסטודנטים לא באו בגישה של "אנחנו ממקום א' נטיל אימה במקום ב' כי האנשים במקום ב' לא מסכימים איתנו".

עיישה – צר לי, אבל כנראה לא באמת קראת מה שכתבתי על בשארה. אחרת היית מבינה שהבעיה שלי עם עזמי בשארה היא לא שהוא "בוגד במולדת", אלא שהוא, אישית, חלאה צבועה הנוקט במוסר כפול ובבוא השעה בורח מתוצאות מעשיו – דבר שהאנשים שעל חשבונם חי כל השנים הללו אינם יכולים לעשותו. היית מבינה את זה כי כתבתי את זה בפירוש כמה פעמים, אבל את כנראה מתעקשת להבין מה שאת רוצה, כי עם זה יותר קל לך להתווכח.

14 | ערדי
29 באפריל 2007 at 6:32

אבחנה יפה לגבי ה"בורגני". בעצם, מה ההגדרה של בורגני? אחד מהמעמד הבינוני? יש פה מישהו שהוא לא בורגני? או שהעאלק-סוציאליסטים החדשים באמת התחילו להאמין שהם "מהפכנים ומאהבים"?

16 | רחביה ברמן
29 באפריל 2007 at 12:13

את הכביש, אתה פשוט עוצר ומחכה שהמכשול יוסר. כשמישהו מפזר על הכביש שמן ודוקרנים, הסיכויים שלך לעשות תאונה עולים בכמה וכמה חזקות.

וכן, היתה במאמר ההוא "חדוות קרב", כי אין הרבה טעם לצאת לקרב כשאתה מראה לצד השני שאין לך באמת את הקיבה הדרושה לעימות. שנאמר, bring it on, bitch! (לא אתה, אלא היריב\אויב ההיפותטי).

היתה חדוות קרב גם כי בשלב מסוים נשבר מזה שחבורה של סהרורים מוכי אלוהיזם מנסה להטיל עליך אימה, ולכן התגובה הטובה ביותר היא כנאמר – ועובדה שהם לקחו את זה ללב.

לא מדובר ב"צרחת 'להיכנס בהם'", אלא באמירת "להיכנס בהם" עם חיוך קר ומחושב על השפתיים, תוך נעיצת הרגליים בקו המתוח בחול. אני מקווה שאתה מבין את ההבדל.

ולגבי הבדלים – ההבדל בין לקרוא למשטרה לעשות משהו ולעשות אותו בעצמך קיים ועוד איך. במקרה הראשון אתה יושב רגל על רגל ונותן למישהו אחר לעשות לך את העבודה המלוכלכת. במקרה השני אתה מטפל בזה בעצמך, נושא באחריות ומשלם את המחיר. רואה את ההבדל?

אני מבין שזה צרם לך, וזו אכן נימה צורמת, אבל כך גם הנימה שהטור ההוא היה תשובה לה. ככה זה.

כך גם לגבי הקלגסים המקוללים. כל עוד נגיב לבריונות שלהם אך ורק באנחת שבר של "אוי, כמה שאלימות זה נורא", הם ימשיכו לראות באלימות כלי אפקטיבי ביותר נגדנו. כשהם יקלטו שכל אלימות רק תוחזר אליהם מועצמת ישר לפנים, הם יחשבו פעמיים.

אין פה דיסוננס. מישהו מנסה להתבריין עליך? נסה פעם, פעמיים להסביר לו למה הוא מתנהג לא בסדר ולמה זה לא באמת באינטרס שלו להתנהג ככה. לא עובד? הצד השני מסרב לקלוט? bring it on, bitch.

ובאמת לסיום, לגבי בורגני – הבעיה שפעמים רבות מדי הוא מודבק סתם למי שלא מסכימים איתו. "אתה לא מסכים אתי שדבר זה או אחר הוא עוול נוראי? אתה סתם בורגני אטום שלא אכפת לו כלום חוץ מהלחם והשעשועים".

18 | NY
29 באפריל 2007 at 13:24

התייחסתי בתגובתי אך ורק לתקרית באיילון. אני בעד זכותם של הסטודנטים להפגין כחוק (חוזר: כחוק), ואני נגד שימוש באלימות כלפי מפגינים כחוק, כלפי עיתונות וכלפי כל מי שלא עבר על החוק.
למיטב הבנתי – ותקן אותי אם אני טועה – הכתבת הנ"ל לא הוכתה באיילון, וגם יו"ר אגודת הסטודנטים לא חטף באיילון. אין לי מושג מה קרה שם (שם – מחוץ לאיילון), אם כי לא אתקשה כלל להאמין שהמשטרה אכן השתמשה שם בכוח מוגזם, ולזה, כאמור, אני מתנגד.

אבל הפוסט שלך לא דן בזה, ולא על כך הגבתי. הפוסט דן, ספציפית ונקודתית, בחבר'ה שירדו לאיילון. ובמקרה הספציפי והנקודתי הזה אני שמח שהם חטפו מכות. למעשה, זה השימוש הטוב ביותר בכספי המיסים שלי – לדאוג שלא יציקו לי ולא יפריעו למהלך חיי התקין.

מהותה של הפגנה היא לא כפיית מחאתך על תודעת הציבור, אלא *הבאת* המחאתך לתודעת הציבור. יש הבדל גדול בין השניים. מי שמנסה להביא משהו לתודעת הציבור, באמצעים חוקיים – יבורך. מי שמנסה לכפות משהו על הציבור, שלא יתפלא שהוא חוטף – ויחטוף – מכות, וכל המרבה הרי זה משובח.

20 | רחביה ברמן
29 באפריל 2007 at 14:24

היה קשוב מלכתחילה למצוקתך, או שמצוקתך לא היתה עולה מלכתחילה או שהציבור היה שותף למחאתך. לכן אתה מוודא שהוא יבין מה כואב לך כדי לגייס אותו ללחץ על השלטון. ככה זה עובד. עכשיו, גם לזה יש גבול. לעכב אותו טיפה בדרך הביתה – עובר. להעמיד אותו בסכנה ממשית לתאונה – לא.

וכמו שאמר תא, הקטע הוא שהאלימות הקלגסית חרגה לחלוטין מכל הצדקה מבצעית, גם באיילון.

ותא – קח, שלא תהיה היחיד שלא בעניינים 😛

22 | עיישה
29 באפריל 2007 at 15:06

מסכימה עם יובל, רחביה. אתה מפספס כאן משהו שיובל כותב לך ואתה לא מתייחס אליו. הטורים שלך אלימים, ועכשיו לא צריך לפרק אותם ל"בעד מי היית במקרה זה או אחר". בשבילך באופן כללי אלימות היא כלי. אלימות מילולית בטורים ובתגובות. יכול להיות שזה נראה לך בון טון, אבל כאן נעוץ הדיסוננס שיובל מצביע עליו. מי שמשתמש באלימות ככלי ואחר כך יוצא נגדה אז או שהוא לא רואה שהוא גם אלים, או שהוא חושב שיש אלימות מותרת וכזו שהיא אסורה. אתה אומר שאתה מתאים למקרה השני, ויש אלימות שאתה מצדיק וכזו שלא.
גם אם נגיד ובשארה בגד באנשים שאותם הוא מייצג (איך אתה יודע? האם לא מדובר במיעוט מדוכא בישראל שאתה מדבר בשמו? ביקור קצר במחסום חושף גם חלקים אחרים של הפאזל), אתה מצטרף למכים אותו ומכניס משלך. ואת הטורים על בשארה קראתי, וגם אחד אחר כך (הוולגרי שמוחה על הוולגריות של הפרסומות), אבל הם סיפקו לי מנת אלימות לחודשיים, כך שאת הטור הנוכחי לא קראתי. יש לי ילדים והם לא צריכים לקבל כל כך הרבה אגרסיות שאני לא יכולה להכיל, רק בגלל שלך יש כאלו. להגיד על בן אדם "חלאה" למשל, זה דבר אלים. ואם הבן אדם שייך למיעוט זה עוד פחות מוסרי. אם בשארה נלחם בשביל הציבור שלו ולא חוזר עכשיו, אולי יש לו עוד סיבות לא לעשות את זה חוץ מזה שהוא "צבוע"? אבל בשביל ערבים יש לך סרגל אחר, ולא משנה שהבן אדם על כלייתו המושתלת יסיים את חייו בכלא הישראלי. אולי לדעתך הילדים שלו צריכים אותו פחות מששלך שצריכים אותך (אם יש לך בכלל).
אתה לא צריך להיות בן אדם מוסרי, אבל אתה מוכר את עצמך ככזה. אחד שנותן מכות אבל עוטף את זה תמיד בעטיפת צלופן מרשרשת. וכאן הבעיה, רק במראית העין, ואת זה יובל שוב האיר בדייקנות.
יובל,
האבחנה שלך בענין ה"בורגנות" היא נכונה. הייתי משתמשת אולי במקום במונח "ליברלים". זה מתאים יותר כי אלו אנשים עם כסות של אנשי העולם הגדול (יעני העולם המערבי הנאור), שהם מאוד בעד לחמול על חלשים, אבל תמיד במקרה הספציפי שעליו מדברים הם בדיוק מתנגדים כרגע, כי למה שהבן שלהם לא יקבל שיעורי העשרה במתמטיקה וילדים חלשים יקבלו במקום זה שיעורי עזר?
זו שכבה שלא מוכנה לוותר על אף אחת מהפריבילגיות שלה ולראות אותן בהקשר רחב יותר. ורק כשהאלימות מגיעה אל חבריה, הם פתאום קופצים ואומרים משהו. נגיד "אוי ויי".

24 | NY
29 באפריל 2007 at 15:24

"…לכן אתה מוודא שהוא יבין מה כואב לך כדי לגייס אותו ללחץ על השלטון. ככה זה עובד."

לא, זה לא עובד ככה. זה חלום של מהפכנים בשקל. מה שקורה כשאתה מפריע לציבור הוא, כמובן, שהציבור מתחיל לשנוא אותך. הציבור יכול "להבין מה כואב לך" כשהוא רואה את ההפגנה בטלויזיה. ציבור שבילה שעה בפקק באיילון בגללך לא יזדהה עם כאבך – הוא ישאף להעניק לך עוד ממנו. והצדק יהיה עמו.
ולא רק שזה לא עובד ככה במציאות – *אסור* שזה יעבוד ככה. אם כל זב ומצורע שיש לו איזו טרוניה יחליט לשבש את סדרי החיים במדינה הזו על דעת עצמו ויצא בלא עונש, תהיה פה אנרכיה. אני מעדיף חוק – מי שמעוניין לקיים הפגנה יכול לעשות זאת באופן חוקי ובלי להפריע. מי שבוחר להפריע – ובכן, בדיוק בגלל זה אני משלם ממיסי למשטרה: כדי שמי שמנסה להכאיב לי כדי שאדע כמה כואב לו יקבל חזרה את הכאב שלו בריבוע, ואני אגרבץ לי כאן בנחת בזמן שזה קורה ואהיה מרוצה מעצמי.

"וכמו שאמר תא, הקטע הוא שהאלימות הקלגסית חרגה לחלוטין מכל הצדקה מבצעית, גם באיילון."

לגבי מה שלא היה באיילון אין לי מושג, וסביר להניח שזה נכון. לגבי מה שהיה באיילון – כל עוד אף אחד לא נהרג או נפצע קשה, ממש לא אכפת לי. זה לימד את ידידינו הסטודנטים שיעור יקר ערך שכנראה כבר לא מלמדים באוניברסיטה.

26 | תא
29 באפריל 2007 at 19:00

לחנך ולתת שיעורים בדרך של מכות רצח (מה שתואר שם נשמע כמו מכות די רציניות). תפקיד השוטרים הוא לשמור על הסדר, לדאוג שאזרחים לא ייפגעו (ולכן כמובן שלגיטימי שהם לא מונעים חסימת כביש), ולהביא – אם יש צורך – את פורעי הסדר לבית משפט, ואם כבר אז בית המשפט הוא זה שאמור להחליט איזה שיעורים צריך ללמד אותם.

אם הרמה של השוטרים הייתה גבוהה יותר, מילא. אבל אני פשוט לא רואה איך אפשר לסמוך על שיקול דעתם של שוטרי ארצנו שיחנכו את העם. זה מדרון חלקלק מדי. אז פעם הם "יתנו שיעור" למי שמגיע לו, ובפעם אחרת הם יחליטו לתת שיעור למישהו שהפרצוף שלו סתם לא נראה להם. יותר טוב שיעשו את עבודתם, שהיא לשמור על הסדר הציבורי, ולא יתעסקו בלהעניש.

אבל לגבי החלק הראשון של התגובה שלך, על איך גרימת טרדה לציבור גורמת לו לשנוא אותך ולא להזדהות – יש משהו בדבריך.

28 | עיישה
29 באפריל 2007 at 20:54

נכון. יש לי סרגל אחר כשמדובר במיעוט ואני כן חושבת שגם לך צריך להיות, אבל הוא לא צריך להיות לרעה. אני חושבת, למשל, שנשים הן חלשות יותר בחברה שלנו, ולכן התקשורת צריכה להתנהג איתן אחרת, כי כשכותבים על אישה שהיא לבושה בצורה "לא מהוגנת" זה נקרא אחרת, מאשר אם כותבים את זה על גבר. ולא רק לי יש סרגל אחר. במדינות דמוקרטיות רבות יש נורמה עיתונאית כזו, של הגנה על מיעוטים. וזה גם נראה לי נכון, שאם נגיד יש בצרפת בנקאי יהודי עשיר שמועל, אז אני לא בטוחה שצריך לפרסם בעיתון כותרת שאומרת "בנקאי יהודי עשיר הונה את הבנק והלקוחות", כיוון שזה מתלבש על הדעות הקדומות האנטישמיות שצריך להילחם בהן, והיותו יהודי אינה רלוונטית, אבל ההקשר שהפרסום והפשע לכאורה נעשה בו, הוא אחר, מאשר אם מדובר בצרפתי בודהיסט. בישראל זה לא קיים, ואם יש מנצל מיני של ילדים שהוא חרדי, זה יהיה חלק מהכותרת. תאר לך כותרת כזו בעיתון במדינה דמוקרטית אחרת…
ואני כן מבקשת ממך להתייחס אחרת אל המדוכא, ולא למדוד אותו באותו סרגל, במיוחד כשאתה שייך למדכאים. אז תפקידך הוא לא לדכא ולעסוק בזה ולא להטיף לפלסטינים על מה זה צומוד. מאיזו עמדה מוסרית אתה מטיף להם על זה? בתור זה שנהנה מהפריבילגיות שיש לך בתור יהודי, יכול לבנות בית איפה שבא לך, בלי שיהרסו לך אותו ואומר להם להישאר בכל מחיר בישראל?
אין לי מושג מה השיקולים של בשארה ואיך הוא מתכוון להתאחד עם ילדיו ואשתו. בכל מקרה, בתור מושתל כליה הסיכויים שלו לראות אותם אם הוא לא יחזור לישראל הם יותר גבוהים, מאשר אם הוא יחזור אליה.
אין כאן קשר לשום אנינות. אני, כדוגמא, בן אדם לא מאוד אנין, וזה בעיקר עצוב שמישהי כמוני שלא משתמשת בכינויים "חלאה" או "זבל" כדי לתאר אנשים נחשבת לאנינה. לכתוב על אנשים כינויים כאלו זו אינה "נחרצות", וזה המקום בו אתה מתבלבל. זו סתם גסות רוח, ואני יודעת שזה מקובל וזה שייך לשיח הרגיל בישראל.
אכן יש הבדל בין אלימות מילולית ואלימות מעשית. אבל בימין יש אנשים שקוראים את הלוך הרוחות המילולי הזה וכך מתירים את דמם של אנשים. השיח ראאד סאלח הותקף היום על ידי אנשי כ"ך. הוא הוזמן לחקירת משטרה כיוון שהוא ירק לכיוונו של שוטר. אתה בטח יודע שאם מתנחל עושה את זה, הוא מקבל בתמורה עוד נשק מצה"ל.
אם עזמי בשארה יחזור לישראל, צפויה סכנה לחייו לא רק מצידו של השב"כ. הם רק ידאגו לאסור אותו. מי שיזיק לחייו בדרך למעצר ולדיונים בבית המשפט הם ימנים קיצוניים ופחות קיצוניים שמקבלים הכשר מהליברלים שהם מאוד בעד צומוד. וכאן הסכנה הגדולה. הרי אתה לא תזיק לגופו של בשארה, אבל יש מספיק יגאל עמירים שרואים את בשארה בדמותו של נסראללה בשער של מעריב ויעשו את זה, ובשארה יודע את זה.
את הרשות לעשות את המעשה מקבלים הימנים מזה דורות מהרוב הדומם והמתסיס, ולקרוא לבשארה כמו שאתה קורא לו, זה חלק מהאוירה הזו. זה שאתה קורא במקביל להסיר את צו הפרסום, זה גם בגלל האינטרס שלך כיהודי במדינה שאתה חושש שמתנהגת כמדינת שב"כ, אבל יש כאן עוד מרכיבים בתמונה.
והביקורת של מישהו מתוך הקבוצה של בשארה (לוטפי משעור במקרה הזה) היא ביקורת שונה משלך, כפי שביקורת פנים פמיניסטית שלי היא לא כמו ביקורת של גבר. בשיח הפנים פלסטיני יש קולות רבים ושונים (לא כולם מסכימים עם משעור, לא כולם עם בשארה, למשל ברכה היום מחד"ש). לישראלים היהודים יש מספיק עבודה לעשות. אני מניחה שאם הם היו מסכימים להצעות של אסד על הסכם שלום, או לוחצים על ממשלתם להסכים להצעה הסעודית ושל הליגה הערבית, זו שישראל תמיד אמרה שהיא רוצה, זה היה מייתר את חלק מהפעילות של בשארה. אחרי שהיהודים בישראל, שהם החזקים ובעלי הכוח לשנות, יעשו את השינויים הללו, ישאר להם המון זמן להציע שיפורים לחברה הפלסטינים ודרכי מאבק טובות יותר.
הדרישה שלך מבשארה לצומוד דומה לאב שמכה את ביתו בשיטתיות במשך שנים וכשהיא רוצה לברוח מהבית הוא אומר לה שזה לא בסדר להשאיר את אחותה בת השש עשרה מאחור.

30 | רחביה ברמן
30 באפריל 2007 at 8:04

שלפני ה"זינקנו לנתיב". הם זינקו לנתיב *אחרי* שעצרו להם, לא לפני.

עיישה – אני חושב שאת מתחמקת מהנושא. לכתוב או לא לכתוב "בנקאי צרפתי יהודי" זה לחלוטין לא שייך. אם אדם מתנהג בצביעות, הוא מתנהג בצביעות בין אם הוא שייך לרוב או למיעוט.

הסכנה לחייו של בשארה מצד מטורפי ימין היתה קיימת גם לפני הפרשה הנוכחית, ככה שזה לא תירוץ. אני מבין שלמי שהעלה את "הוגה הדעות" (כמה שהוא אוהב את התואר הזה) על ראש שמחתו, קשה להתמודד עם האופן שבו האיש משתפן, אבל העובדה היא שהוא משתפן. כמו שאמר ברכה – הסיכון שנטל בשארה היה ידוע. אי אפשר לקחת 30 אלף שקל לחודש פלוס ימבה הוצאות על תקן מנהיג יוצא חוצץ, ואז לברוח. כלומר אפשר, אבל אז יגידו עליך דברים לא יפים.

אני לא מטיף לפלסטינים על צומוד. לא שמעת אותי אומר, לדוגמא: "איזה אפסים המצביעים של בל"ד, שממשיכים לתמוך בה ובבשארה". לא שמעת אותי אומר למישהו שהוא חייב לעשות צומוד. זה באמת לא המקום שלי. אבל אם מישהו עושה קריירה והמון כסף מזה שהוא מייצג אידיאלים מסוימים, ואז בוגד באידיאלים האלה, אני בהחלט אציין זאת. אבל להעיר על התנהגותו המאד פומבית של משרת ציבור – אפילו הוא נציג של ציבור אחר. למה מה, אם אלי ישי היה נתפס אוכל שינקן לא הייתי מצחקק בהנאה שהוא צבוע? אז מה אם הוא לא נציג שלי?

בשארה הוא לא הח"כ הערבי הראשון שמצא עצמו על הכוונת של השב"כ. הוא כן הראשון שבורח. את רוצה להמשיך לחשוב שהוא בסדר, ושאסור להגיד שהמלך עירום בגלל שהמלך במקרה ערבי, זכותך. אני חושב שזו גישה שגויה בתכלית.

32 | רחביה ברמן
30 באפריל 2007 at 17:52

להם. אם הנהגים עצרו להם, אז אין לשוטרים שום סיבה להיכנס בהם על הפשע הנורא של עצירת התנועה. האטת התנועה (אפילו לא עצירת, האטת. עצירה הם חיכו שהנהגים יעשו לבד – לפי דברי הכותב כמובן). היא מחיר סביר ביותר של הפגנה. כשיש הפגנה גדולה בכיכר רבין, התנועה בכל מרכז תל אביב הופכת לסיוט למשך שעות, לא עשר דקות רבע שעה של התלהבות בהפגנת סטודנטים.

מילא זה שאתה אלים – גם אני, כידוע. אבל אתה פחדן, כי נוח לך שמישהו אחר עושה לך את העובדה המלוכלכת.

גם כשמישהו מנסה לשבש את הסדר, וזכותה של המשטרה להפסיק את השיבוש, יש גבולות מאד ברורים של מה שמותר לה לעשות לשם כך. ראסיות, בעיטות באדם שוכב וכאפות חסרות הבחנה באדם מוקף בטבעת שוטרים זה לא זה.

בוא, אם אתה כל-כך מתלהב. נקבע שנינו באחת ההפגנות הקרובות. אני ארד לכביש ואתה תוכל לתת לי בראש. רוצה?

34 | עיישה
30 באפריל 2007 at 21:07

בשארה כבר מזמן על הכוונת של השב"כ. הרי היו נסיונות בעבר להעמיד אותו למשפט בלי הצלחה ואז כידוע הוא לא עזב את ישראל. כך שלקרוא לו אחד שבורח כאילו מדובר בתכונה מולדת שלו, זה להתעלם מההקשר שבו נעשים הדברים. אם למנהיג ברור שהוא הולך לשבת בכלא והוא יכול לעשות לציבור שלו שירות טוב יותר מבחוץ, חובתו המוסרית לעשות את זה ואם מנהיג חושב שהוא מעדיף לותר על כל הפריבילגיות והחובות שכרוכות בתפקיד ולהתפטר, מותר לו גם לותר על זה ולפרוש. מה רע בזה? הלואי וחברי הכנסת היהודים היו פורשים אם הם לא היו יכולים לעשות את העבודה שלהם.
במקום זה הם יושבים ומטיפים לציבור דברים רבים שהם עצמם לא עומדים בהם, יוצאים למלחמות מיותרות בהם הם מקריבים אנשים רבים ובאותה נשימה מספרים כמה החיים יקרים ליהודים…
ככל הידוע לי בשארה מעולם לא הטיף לצומוד. המשנה הפוליטית שלו כוללת הרבה דברים, אבל חלק מהתפיסה של מדינת כל אזרחיה, היא שמדובר באינדיוידואלים עם צרכים שונים. הוא עצמו הרי עזב כדי לעשות את הדוקטורט שלו בברלין, אז אם זה הטיעון שלך, יכולת כבר על זה להגיד עליו שהוא צבוע ולא היית צריך להצטרף למקהלת התקשורת בניצוח מעריב. יכול להיות שבשבילך כל הערבים אותו דבר, כי רג'א שחאדה כתב על הדרך השלישית של הצומוד?