קוראיו הנאמנים של מדור מצוין וחינוכי זה מכירים את השם ערן ורד. לחלק מכם הזדמן להכיר את צחנת העז מקרוב, וחלק מכם מכירים אותו רק מפועלו – בין אם דרך אזכורים שלי על עבודתנו  המשותפת או דרך בלוג הווידאו המעולה שלו. בין שאר הסקופים שלו, ערן היה היחיד שהצליח לקלוט את הדקירה בחוגגי מצעד הגאווה בירושלים לפני שנתיים.

לא פעם ציינתי כאן שלדעתי, במצבי אקשן חי, ערן הוא הצלם הטוב ביותר הפועל כיום בישראל. בשבועיים האחרונים קיבלה כל ישראל הוכחה לכך בעקבות עבודתו המעולה בהפגנות הסטודנטים. תחילה היו הצילומים עצמם, שהיו כה טובים וכה בלתי ניתנים להכחשה עד שהם שלטו במחזור החדשות של ערוץ 10 במשך יממה וחצי, ועלו לערן בנזק למצלמתו ובאף שבור, באדיבות ברך קלגסית במיוחד.

אולם בכך לא תמה תרומתו של ערן למאבק הספציפי הזה. אתמול היה ערן בכנסת, שם הציג בפני ועדה שבדקה את האלימות הקלגסית מצגת וידאו, שהוכיחה לא רק שהיתה אלימות, אלא ששום לקחים לא נלמדו – באמצעות צילומים מהפגנה נוספת, שבוע מאוחר יותר. המסקנה? "המשטרה התנהגה באלימות מופרזת". חד וחלק. ניצחון לכוחותינו, בזכות העבודה – עבודת האקשן ועבודת ההסברה המושכלת כאחד – של ידידנו.

באמצע, בין לבין, הספיק ערן לחתום סיוט משפטי קטן של שנתיים ומשהו, כשהשופט מוקי לנדמן (תחזק ימינו ואיבריו האחרים, סלה) ראה דרך שקרי הקלגסת, זיכה את אחינו מהאשמה המופרכת של תקיפת שוטרים ופתח לשוטרים עצמם חור תחת חדש ומשופר. לא שזה כשלעצמו ישנה משהו, אבל עם עוד שופטים כאלה יש תקווה, ובכל מקרה נעים לראות לפעמים את האמת זוהרת בהיכל הבולשיט.

כשיכתבו את תולדות האקטיביזם בכלל והווידאו אקטיביזם בפרט בישראל בעשור הראשון של המילניום, לא יהיה מנוס מפרק נאה על ערן ורד. זה כבר מובטח לו. השאלה היחידה היא האם עד אז יקבל איזה שהוא ארגון חדשות שכל, ייתן לאיש משכורת הגונה, תנאים ומשאבים, וישלח אותו לכל מקום שעשויים לקרות בו דברים? התמורה מאד פשוטה: השוטים הטובים ביותר שאפשר להשיג. בדוק. אני יודע שעברנו ממודל של מידע למודל של אינפוטיינמנט, אבל בפעם האחרונה שבדקתי, ויז'ואל מנצח עדיין מביא רייטינג.

 

זהו, דעכה אש המרד?

 

אז היתה הפגנה. באו ים אנשים. מכל שכבות האוכלוסייה. אפילו מרצ היו שם, וזה מראה שהשטח גבר הפעם – וטוב שכך – על הפוליטיקאים הכסילים, שרצו להשאיר את נס הסטנדרטים המינימליים בידי הימין בלבד. אז מרצ היתה, עם בלון ענק והכל, אבל במספרים הם הובסו על ידי הכתומים, כי עד הרגע האחרון המסר בקרב השמאל היפה היה "לא באים להפגנה של הימין". בגלל זה, כשמאיר שלו אמר את האמת הפשוטה – שמרדף אחרי תיכוניסטים בקסבה מקלקל את מוכנות הצבא לפעילות אשכרה צבאית – היו הרבה יותר צעקות בוז מקריאות תמיכה, וחבל.

אבל זהו, ההפגנה היתה לפני כמעט שבוע. מאז מה? אמרתי מראש – כיכר רבין זה מקום נחמד, אבל לא מספיק קרוב לאולמרט. מי שרוצה ברצינות לדרוש מראש מדינה שיתפטר, חייב לעשות את זה מקרוב. כשהסטודנטים בארה"ב מחו נגד המלחמה בוייטנאם, הם עשו את זה איפה שלינדון ג'ונסון יוכל לראות ולשמוע – ומכל העדויות עולה שזה בהחלט השפיע עליו, והוא ממש לא היה טיפוס רכרוכי. 50 אלף מול בית רה"מ או לשכתו שווים הרבה יותר מ-150 בכיכר רבין.

ובינתיים נראה שחיבת כיסא גוברת על חיבת ציון במשכן נבחרי ישראל. נכון שהיתה נימה שוביניסטית אצל חלק מאלה שסיקרו את התקפלותה המביכה של ציפיטפוט, אבל מה לעשות – זו היתה התקפלות מביכה. אפשר לדבר עד מחר על "פוליטיקה אחרת", "אירופאית יותר", "סגנון נשי בוגר" – יאדא יאדא יאדא. או שהולכים על "כל שתחת השמים", או שלא. או שמן הראוי שראש הממשלה יתפטר, כלומר לא ראוי שימשיך בתפקידו, או שלא. אם לא ראוי שימשיך בתפקידו, לא ראוי לכהן תחתיו במקרה שהוא מתעקש לא לעשות מה שראוי. אין ממש מוצא מהאריתמטיקה הזו. אופיר פינס הבין את זה. איתן כבל הבין את זה. אפילו ברק נאלץ להעמיד פנים שהוא מבין את זה. ציפי-לאה לא מבינה את זה. חבל. יגאל לביב מציע שגם למחנה השלום יהיה מין גאידמק משלו. אין לי בעיה עם זה שבנאדם, שמה לעשות, נעבעך, נולד עם מיליון כפיות כסף בפה ירוץ לפוליטיקה. זכותו בדיוק כמו שזכותו של העני. אבל חשודה בעיניי ההיתלות בבן הגביר, אפילו עם הדעות שהוא משמיע נאות הן.

אה כן – התנצלות בפני ועדת וינוגרד. אמנם דווקא בהם לא השתלחתי נורא למיטב זכרוני, והייתי פחות נחרץ לגבי תוצאת עבודתם מאחרים, אבל גם אני חשדתי בכשרים וקניתי את הספין שהפריחה לשכת רה"מ לגבי חלביות הנוסח העתיד להתפרסם. נימת המסקנות של הדו"ח החלקי היתה מאופקת אך נחרצת, ויותר מזה אי אפשר לבקש. כבוד, כבודו.

ולעצם העניין – נחמיה שטרסלר ממליץ (ותודה לקורא דור) לקחת דוגמא מארה"ב, שם איש אינו תובע מבוש להתפטר מיד. אז קודם כל, אלמרט היה מלקק לכל אחד ואחד מכם את הפטריות בין אצבעות הרגליים בשביל אחוזי התמיכה שיש לבוש, אפילו כיום בשיא שפלו. דבר שני, יש סיבה לכך שהשיטה הפרלמנטרית, בניגוד לזו הנשיאותית, כוללת מכניזם להחלפת ר"מ ללא בחירות ומבלי לשנות אפילו את הקואליציה השלטת. אני מסכים שבחירות זה רע כרגע. יש חלופות לבחירות.

 

ומה עם המדליה, פקידון?

 

ראש ה-CIA לשעבר, ג'ורג' טנט, הוציא ספר שבו הוא מנסה בגמלוניות הימלט מהספינה הטובעת של המלחמה בעיראק. טנט תוקף את סגן הנשיא דיק צ'ייני וטוען שדבריו המפורסמים, לפיהם הקייס למלחמה בעיראק הוא "סלאם דאנק" (יעני פיס אוף קייק, יעני ניצחון מובטח מראש), הוצאו מהקשרם. הוא לא באמת מסביר, עם זאת, למה הוא עמד מהצד כשהניאו-שמרנים עקפו, דרכו על, ובייצ'ו (מלשון להפוך לביץ') את הארגון שעליו היה מופקד. הוא לא הסביר לקוראיו הנאמנים שחלק ניכר מהכנסתו מגיע מאז פרש מהשירות הממשלתי מחברות המתפרנסות מהמלחמה בעיראק. ואה, כן: הוא גם לא הסביר למה הוא לא מחזיר את אתנן הזונה שנתן לו בוש, בדמות "מדליית החופש".

 

"ברח, לוחם חופש"

זו כותרת מאמרו של יונתן פולק בוואלה! היום, על עזמי בשארה כמובן. אני מעריץ את פועלו של יונתן (ושל אחיו שי) למען הנגזלים בבילעין ובכפרים כבושים אחרים, אבל דעותיו הן לעתים קרובות לא דעותיי, ככה שלא מפתיעה הפרספקטיבה השונה שלו.

עם זאת, המאמר שלו לא ממש ממוקד, ומתבזבז על סיפורים על קרוביו (שאמנם ניסו לברוח ממעצר, וכבוד להם על כך, אבל לא ניסו לברוח מהארץ עליה נלחמו. הם גם לא היו נבחרי ציבור שקיבלו על עצמם לפעול במסגרת החוק) ועל אמירות כלליות ונכונות בנוגע לדיכוי הערבים בארץ שלא עוזרות להבין את העניין המסוים שלפנינו.

הבעיה היא שאי אפשר להאמין לשב"כ בשום דבר ובשום רמה. אני, למשל, לא יודע אם החלפנים שכביכול קיבלו כסף מירדן והעבירו אותו לבשארה בכלל קיימים, לא כל שכן אם אכן הודו במיוחס להם, ואם הודו אז בעקבות איזה עידוד בדיוק. הכל, כולל הכל, יכול להיות. ככה זה בשטאזיסטן, שבו הוועד לביטחון הציבור, בראשות קומראד מקסימיליאן רובס-דיסקין, לוקח על עצמו להחליט לא רק מה חוקי, אלא גם מה אסור למרות שהוא חוקי.

אבל לצד זה, מרגיזה ושגויה הגישה המבטלת את האישומים אפילו הם נכונים. יוני מנדל כתב בוואלה על זה שהשב"כ הפך את בשארה לגיבור בציבור הערבי. אין לי ויכוח עם התזה הבסיסית, אבל בהתחלה שם הוא כותב, בשם איזה פרשן פוליטי עלום שם, ש"וכשפורסם שהעניין הכספי הוא לא משהו בסדר גודל אדיר, אז בעצם ההנהגה הערבית והאוכלוסיה הערבית בישראל המשיכו את תמיכתן בו".

סליחה, כן? אין חיה כזו, שח"כ מקבל כסף, בטח ובטח שמקורו במדינות שאסור לקבל מהן כסף, ולא מדווח על זה. ואל תגידו לי "גם המפלגות הציוניות עושות את זה". יכוליות שאיזה ח"כ ציוני מקבל כסף מחו"ל ולא מדווח, אבל כשזה ייוודע הוא יעמוד לדין וגם יישב. נעמי בלומנטל ועמרי שרון קיבלו מאסר בפועל על הרבה פחות.

נכון, הציבור הערבי מדוכא, נכון, הוא מנותק באופן מלאכותי בשל אילוצי המדינה הציונית מהמרחב התרבותי הטבעי שלו. הכל נכון. ובכל זאת. או שאתה רוצה להיות ח"כ, או שאתה רוצה להיות לוחם פורע חוק. אלה שני תפקידים שונים, שיכולים לשרת את אותה מטרה. אבל קבלת כסף ממדינת אויב מבלי לדווח היא עבירה מהחמורות שיכול ח"כ לעשות. ובמעשהו הכתים בשארה גם את תומכיו, שרובם המכריע נבונים ומרוסנים ממנו.

כל זה, כמובן, בהנחה שהוא עשה את זה. אבל אם הוא עשה – זה חמור ביותר (וגם תואם למה שאני הקטן ואחרים שיערנו שהמדובר בו, אגב), ואל תתחילו לתרץ לי. עבירה חמורה היא עבירה חמורה, גם כשהגיבור שלכם עושה אותה.

 

טוב, יש איזו עז שרוצה כבר לראות מה כתבתי עליה, וגם אני היה רצוי שגם אתפרנס קצת היום. אז נעלה את זה, ובהמשך נדביק פה את ההמשכית. או אולי בפוסט חדש. נראה.