הערות בזריזה, כולל דברים שיורחבו בהמשך בכל מיני מסגרות, אם תרצה השם.
 
דיק צ'ייני, סגן נשיא ארצות הברית (והאיש שנושא ברוב האחריות לדברים האיומים שעשה הממשל האמריקאי בשש השנים האחרונות) התחרפן סופית. האיש מנסה להמציא מחדש את החוקה האמריקאית ולטעון שמשרדו – משרד סגן הנשיא – הוא ישות חריגה, שאינה שייכת לא לרשות המבצעת, לא לרשות המחוקקת ולא לשופטת. למה חשוב לו לטעון ככה? כי בזכות התיאוריה המופרכת הזו הוא טוען שחוק המסמכים הנשיאותיים, שמחייב את כל זרועות הרשות המבצעת (כולל משרד הנשיא) לשמר את מסמכיהם בצורה נגישה ומסודרת כדי שאפשר יהיה לבדוק אותם – לא חל עליו.
 
חייבים להודות שהאיש עקבי. הוא, מהרגע הראשון שלו בתפקיד, הבהיר שהוא מנהל מלחמה נגד כל סוג של איזון, בקרה או הגבלה על הרשות המבצעת. כעת מתברר ש"הרשות המבצעת" זה גם לא בדיוק העניין. מה שחשוב פה זה צ'ייני, שיש לו (מסתבר) שדה כוח אישי שמגונן עליו מדרישות החוק המחוצף.
 
שתבינו, הבנאדם קרוע. אצלו במשרד משתמשים בכספות הליכה – יעני בגודל שאפשר לצעוד לתוכם – לכל הניירת היומיומית. בכל שאר ענפי הממשל משתמשים בכספות האלה רק לחומר מסווג. מצד שני, הכל תלוי מה אתה מגדיר מסווג. אצל צ'ייני במשרד נקודות הדיון היומיות של המשרד עם העיתונות מסווגות כ"סודי ביותר". לא צוחק אתכם. השיר הזה של אחינועם? זה עליו.
 
הענף הדקיק שבו נתלה צ'ייני בטענתו שהוא אינו חלק מהרשות המבצעת הוא העובדה שסגן הנשיא גם מהווה, במידה מוגבלת ביותר, חלק מהרשות המחוקקת – הוא מטיל את ההצבעה המכריעה במקרה של תיקו בסנאט. למרות זאת, לשון "חוק המסמכים הנשיאותיים" כולל את משרד סגן הנשיא בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ב"רשות המבצעת" שהחוק חל עליו. חוץ מזה, כשהקונגרס רצה לדעת עם מי נפגש צ'ייני לצורך גיבוש מדיניות האנרגיה של המשרד, הוא סירב בטענה שהוא חלק מ…נכון ילדים! הרשות המבצעת, וככזה יש לו חיסיון.
 
קשה לומר עד לאן יתפתח המשבר, אבל בעיקרון יש פה חומר למשבר נשיאותי ולמהלך הדחה. זה כנראה לא יקרה, כי גם הדמוקרטים לא רוצים לפתוח במאבק אישי פחות משנתיים לפני שהאיש המאוס הזה (והבוס המאוס שלו) עוזבים את הבית הלבן. עם זאת, זה לא אומר שיש לאפשר אווירה של בית זונות. אני חושב שהציבור האמריקאי יבין ולא יכעס על מהלך הדחה מזורז אם צ'ייני ימשיך להתעקש שהוא מעל לחוק.
 
 
חנינה לסקוטר?
אגב צ'ייני, מתחילים לדבר על זה שהזמן הולך וקצר לבוש לתת חנינה לסקוטר ליבי (הרל"ש של צ'ייני שהורשע בעדות שקר, הגשת ת\צהיר כוזב ושיבוש הליכי משפט) לפני שהאיש העדין והתרבותי (באמת, לדברי כל פוגשיו) ייאלץ לעבור את תהליך האיסור (על משקל "חיול") הלא נעים.
 
רשימת מסנגריו ושולחי המכתבים לשופט בשמו ארוכה ואפילו נכבדת פה ושם. אבל הם מנסים להשתיל טענה עיקשת לפיה מה שמר ליבי הורשע בו זה שום דבר, באמת, במיוחד לאור העובדה שהחקירה עצמה, במסגרתה שיקר סקוטר שלנו, לא הניבה בסופו של דבר ראיות לפלילים.
 
האמת, אני חושב ששנתיים וחצי זה די הרבה, אבל האיש חייב לשבת. נראה את בוש חונן אותו בעודו בתפקיד. זה יהפוך אותו לא לברווז צולע, אלא לברווז שירו לו בראש והוא מדמם למוות לאיטו. זה כמובן יגרום לצ'ייני להשתולל עוד יותר, ויהיה קטעים.
 
יהודי אפור שמשיג תוצאות?
 
בטח קראתם שמייקל בלומברג פרש מהמפלגה הרפובליקאית, ורבים רואים בזה מעין טבילת הרגל במים לקראת ריצה אפשרית כעצמאי. במצב שבו יש איזה 19 מתמודדים למועמדות של שתי המפלגות ואף אחד – כולל אובאמה – עדיין לא סוחף את ההמונים במידה ניכרת.
 
שיהיה ברור: גם אדון בלומברג לא הולך לסחוף אף אחד. אדון בלומברג לא סוחף גם את אשתו (שאני נשבע שאני לא זוכר אם יש לו בכלל). אדון בלומברג לא היה אמור מעולם להצליח בפוליטיקה, אלמלא שני דברים: הוא עשיר להבחיל (בהיותו הוגו, מייסדו ובעליו של שירות החדשות העסקי המצליח בעולם) והוא אדמיניסטראטור בחסד עליון. הוא כל מה שג'וליאני לעולם לא יהיה. אין לו הרבה אגו, אין לו הרבה דעות קדומות (טוב, יש לו כמה, אבל פחות מהפוזאי) ואין לו צורך לעמוד מעל הצד השני עם רגל על החזה בסוף כל עימות. הוא פשוט משיג תוצאות. בקתציבים, בפרוייקטים, בשיפור כמעט בכל מדד אפשרי.
 
אוקצור, יהיה מאד מאד מעניין אם הבחירה תהיה בין אחד שמשחזר את כל הבעיות של בוש מבחינת ריכוזיות וגישה אימפריאלית, הילארי השנואה על רבים כל-כך ויהודי ליברל שמעולם לא היה חבר במפלגה הדמוקרטית.  
 
איך הוא עדיין במירוץ??
 
מצד שני, קשה לי להאמין שרודי יישאר בצמרת עד תחילת הפריימריז (והיתרון הדו ספרתי שלו בסקרים אכן מחוק נמחק, ומיט רומני טוחן אותו בגיוס כספים). יש לרודי שלנו כל-כך הרבה שרצים שרק מחכים לצוץ… בסלון היה דיווח על איזה שותף עסקי וידיד קרוב שלו שהוא כומר פדופיל ויש דרישה שהוא יפטר אותו. ג'וליאני (באומץ, אם הוא צודק) מתעקש שהאיש חף מכל פשע ושאין לו כוונה לפטרו. עם זאת, ההאשמות נגדו מעולם לא הופרכו והוא הועבר מתפקידו בכנסייה בעטיין. הלאה: יו"ר הקמפיין של ג'וליאני בדרום קרוליינה – מדינת מפתח בפריימריז הרפובליקאיים – נתפס עם קוק; לפני כשבוע נחשף שהוא נמנה על החברים של "קבוצת המחקר על עיראק", זו עם ג'יימס בייקר שבוש מתעלם מרוב המלצותיה – אבל הוא מעולם לא השתתף אפילו בישיבה אחת ובסוף הוחלף בקבוצה היוקרתית. מה היה יותר חשוב לרודי
מאשר לעצב את הדרך החוצה מעיראק? הרצאות בשכר על "מנהיגות", ב-100 עד 200 אלף דולר המכה. אם בנאדם מעדיף את השוק הפרטי, שיהיה רק בריא, אבל מה הוא עושה במירוץ לנשיאות?
 
בכלל, יחסו של רודי לעיראק תמוה. עיראק לא מופיעה בין "12 הנקודות" שהפיץ הקמפיין שלו על הדברים שהנשיא רודי יעשה. כשנשאל, הוא אמר "אני לא חושב הרבה על עיראק. זה יכול להשתפר, זה יכול להיות יותר גרוע, זה לא בידיים שלנו". גבירותיי ורבותיי, בחרו בו! הוא, בניגוד לבוש, לא איבד את העשתונות ב-9-11! 
 

אם אני בלוג בלי שפתיים של מוצצת, תכתוב עליי?

היתה עדנה לבלוגרים. כתבת ענק עם בלוגרית עברייה כשרה. האח הידד. אין לי שום דבר נגד זרובבלה (חוץ מהקטע של "לא אוהבת ערבים", כמובן), ואין לי שום דבר נגד זה שהיא תייחצן את עצמה באמצעות פרובוקציה של מוצצת. בשיא הרצינות. הסיבה היחידה שמעולם לא השתמשתי בסקס כדי לקדם את עצמי היא שלא ניחנתי בנתונים המתבקשים. ברור שיש לה גם דברים אחרים להציע, וברור באותה מידה שאת המערכת זה מעניין כקליפת השום. הנה נעמה כרמי, סתם דוגמא, כותבת כמה מהטורים המרתקים ביותר בתחומה ובטח יותר מעניין מכל מה שמתפרסם בעיתונות (חוץ אולי מהארץ לפעמים). מישהו במדיה הישנה שם לב? עשרות בלוגריות נשים כותבות על סקס ויחסים ומה שאתם לא רוצים עוד יותר טוב מזרובבלה. הרבה יותר טוב. עם כל הכבוד וגו'. מישהו יכתוב עליהם בעיתון? וזה רק נשים, כי גם בפעם שעברה שהיתה כתבה גדולה על בלוגר כלשהו זה היה על בלוגרית, וגם משהו עם תוכן מיני בוטה וכאלה (מז'אנר בלוג ה"אני שרלילה וזבש"כם שלא אתכם") למיטב זכרוני הצולע. על בלוגרים בכלל לא כותבים.
 
 
ארקדי, אל תקנה אותי
 
אין לי ספק שארקדי גאידמק הרוויח, היטב, מן הבחינה העסקית מכל מסך העשן של טיב טעם. ייתכן שהאחוזים שקיבל באותה חברת החזקות היו המטרה שלו מלכתחילה, וייתכן שהוא מצא יותר מדרך אחת להרוויח מהזינוק הזמני במניות טיב טעם.
 
אבל מבחינה פוליטית הוא יצא פארש, אלא אם כן הוא באמת חושב שהוא יכול לקנות את לבם של 5-6 מנדטי ה"מסורתי עממיקו" שהיו לש"ס בשיא כוחה (כיום זה 3-4 מנדטים מה-11, אני מניח), במחיר ניכור הקול הרוסי, שזה לא שהחזיר הוא בראש מעייניו, אבל הוא לא אוהב שמוכרים אותו לדתיים בשום נושא.
 
הנקודה היא שגם אם יצא מורווח כלכלית, מבחינה פוליטית ארקדי יצא ברברן גדול, שלא בודק דברים עד הסוף – אפילו אם למעשה זה הכל הצגה, לא משנה. זה, אני מניח, חדשות טובות לישראלים.
 
נייט ליברמן
 
ואם מדברים על אנשים שיוצאים פארש לאחרונה וטוב שכך, חובה לספר בשבחי איווטושקה שלנו, שלתקשורת מתחיל להימאס ממנו (כנראה שהוא הרגיז את נוני או משו) והיא מתחילה לקלף את הציפוי הדק מעל הילת הכישורים המופלגים המיוחסים לאיש. למשרד הקקמאיקה שלו אין גישה לשום דבר, לא דרך משרד רה"מ ולא דרך משרדים כמו ביטחון, תחבורה או תשתיות. הוא רק מהווה פרוטקציה בסדר גודל של 27 מיליון ₪ בשנה לקומץ חברי ישראל ביתנו. מצד שני, ההחלטה של איווט לא לקחת תיקים נוספים תמורת כניסתו לקואליציה לא עשתה טוב לשליטתו במפלגת הגמדים האלמונים שלו. לפחות מחציתם הצביעו לשמעון פרס לנשיאות.
 
הלכה הפלולה, נשארה הנקודה העיוורת
נו, נפלה לברק החמאסטן מהשמיים. הנה אחלה תירוץ לא להתעקש על מה שהבטיח יפה כל-כך בפריימריז – בחירות בהקדם, כי אולמרט פסול מלשלוט. אז עכשיו שיש מצב חירום והאפשרות למלחמה בדרום (לפחות תיאורטית) גוברת, אולמרט כן מתאים? לא בדיוק בגלל זה הוא לא מתאים? אה, אבל עכשיו יש את אייייהוד, שידאג שהכל יהיה בסדר.
 
את הפלולה אפשר להסיר. את הנקודה העיוורת בנשמה כנראה יותר קשה.