אז מאיפה באמת באה העסקה המסריחה?
Posted on: 29 ביוני 2007
אוקיי, אז האמת שחשבתי על זה כבר אמש, ושרק אדם אחד שהצגתי לו את התיאוריה הזו לא הביע ספקנות רבה עד מוחלטת, וגם אותה אחת בעיקר מיהרה לעבוד אז זה לא לגמרי נחשב <חיוך>.
אבל אני עדיין הולך לפרוש לכם את התיאוריה, כי זה נראה לי לאללה הגיוני, ושום דבר אחר לא מסביר איך הובא מר מזוז להשפיל את עצמו מקצועית ככה.
אוקיי, למי היה הכי הרבה מה להרוויח מסיום מהיר של פרשת קצב, בניגוד למריחתה על כותרות העיתונים בארץ ובחו"ל במהלך משפט?
רמז יותר מפורש, אה? אוקיי: הצעצוע החדש של מי יאבד המון מזוהרו אם בעליו הקודמים יוכפש במשפט אונס?
אכן כן. אחרת אין להסביר איך פתאום "יוקרת מוסד הנשיאות" פתאום הפכה לפקטור כל-כך מכריע. קצב היה נשיא כשנחשפו החשדות, נשיא כשנחקר, נשיא כשפורסמה טיוטת כתב האישום. מבחינת נשיאותו של קצב לא השתנה דבר וחצי דבר. הדבר היחיד שהשתנה לאחרונה בנוגע לנשיאות הוא… נכון ילדים. מישהו נבחר להיות מחליפו של קצב. ולתועלת מנועי החיפוש, נגיס לבנו בשם המפורש: שמעון פרס.
עכשיו, ההתנגדויות ששמעתי מתבססות על שני טיעונים. הרוב, כמו אחי הימני השפוי™, יוסי גורביץ והקורא הנאמן דור קונפורטי, תהו אם יש לפרס היכולת בפועל לעשות זאת. אני טוען שלאיש יש לא מגירה, אלא ארונות ענק מלאים בטובות שהוא ליקט במהלך השנים. בוודאי שיש לו היכולת.
אום קדם אמרה – ואני חייב להודות שזה הצחיק אותי – שלא נראה לה שהוא מספיק נפתל וערמומי כדי לחשוב בצורה כזו. אני אמרתי דבר פשוט: חתרן בלתי נלאה או לא? האם מישהו מתכוון להתווכח ברצינות שזה לא התיאור המושלם ביותר שהודבק אי פעם לפוליטיקאי בישראל?
בקיצור, זו התיאוריה שלי. תרגישו חופשיים להסביר לי למה אני אהבל.
26 Responses to "אז מאיפה באמת באה העסקה המסריחה?"
29 ביוני 2007 at 23:18
לו, זה השתלטות של הסיפור על החדשות במשך כמה וכמה ימים שבהם יתנהל המשפט.
29 ביוני 2007 at 23:31
הסיפור של קצב היה הופך להיות אוזן קטנה בעמוד 7 למטה שבועיים אחרי שהקדנציה שלו היתה נגמרת. זה לא היה מזיז לאיש. המשפט היה נמשך שנים, ציון אמיר ופלדמן, תחת האצטלא של עינוי דין, היו מושכים את זה לערעור על גבי ערעור, כולל כל עדות, פסילת שופטים, טענות מקדמיות, שימועים, פניות לערכאות עליונות, רק כדי לא להביא את הסיפור להכרעה. העיתונות היתה שוכחת מזה, העדות – בוודאי א' של בית הנשיא – היתה מתפוררת על דוכן העדים מול השאריות הלא חכמות שהשאירה אחריה (מכתבי תודה וכו').
אז אולי ציבורית זה לא נראה טוב, אבל משפטית ספק אם למזוז היה סיכוי להשיג משהו טוב מזה בבית המשפט. הוא הלך על הכתם שנשאר עכשיו, כשקצב עוד לובש חליפה, מאשר על כתם פוטנציאלי בעתיד, כשקצב הוא פנסיונר בטריינינג.
אגב, זה מקרי שקוד ההפעלה של התגובה הזו הוא pnis?
29 ביוני 2007 at 23:37
בכפיפה אחת עם הטענות הראשוניות, אבל לא עם טיוטת כתב האישום. אתה לא יכול לצעוק בראש חוצות שנשיא המדינה הוא אנס סדרתי ושכן, אתה בהחלט מגבה את האמירה הזו, ואז להחליט שיוקרת מוסד הנשיאות מחייבת שלא תעניש אותו על אותם מעשי אונס.
או שהוא תקע בכוח בהטלת אימה את איבר מינו לתוך הנרתיק של אשה שהיתה נתונה למרותו, או שלא. אי אפשר להגיד שכן ואז שלא.
שום נסיבות לא השתנו מאד פרסום טיוטת כתב האישום לגיבוש העסקה. אם מזוז למד משהו חדש בזמן הזה (והוא אומר שלא), אז הוא נכשל קשות בשיקול דעתו בפרסום הטיוטה מלכתחילה, כי כל ההשגות על אמינות א' הועלו על ידי הצוות שלו, וזה נדון ונטחן בעיתונות כשהתפרסמה הטיוטה.
לגבי הקוד – שיהיה מה שיהיה, רק שיפסיק לא להעביר את רוב התגובות.
29 ביוני 2007 at 23:41
טוב, הנה:
אתה אהבל 🙂
נפלת למלכודת הרגילה של "פרס רע ופרס מושך בחוטים מאחורי כל מהלך לא מקובל שקורה בעולם"
אני דווקא חושב שהסברה שקראתי ב"אפלטון" יותר הגיונית. גם שם יש חורים, אבל יש בה נסיון להסביר יותר מאשר הראיות החצי-נסיבתיות שנתת
אתה יודע, גם אהוד ברק יכול להרוויח,כי הוא לא הואשם באונס אף פעם. גם אהרון ברק, בשביל להראות שהמערכת לא רדפה סתם את דרעי. גם המפקדת של בית המשפט העליון מאותה סיבה.
תיאוריות קונספירציה אני יכול להפליץ לך 30 בלירה. ב 29 פרס יככב – וזה אומר הכל.
29 ביוני 2007 at 23:49
אבל אפשר להוסיף כמה אנקדוטות מענינות –
פרס הפסיד לקצב במרוץ לנשיאות.
לאחר ביקור של פרס בחוות השיקמים, שרון הוסע באמבולנס (ולא במסוק!) לתל השומר.
עם הנהג של פרס נסע רבין את הנסיעה הארוכה ביותר שהיתה אי פעם מכיכר מלכי ישראל לאיכילוב.
ואפרופו סירחון – אי אפשר שלא להיזכר בביטוי שהונפק על ידי רבין "התרגיל המסריח". זוכר מי היה כוכב התרגיל ההוא?
🙂
29 ביוני 2007 at 23:49
הגיונית – מה היא???
דבר שני, מה שאמרת על אהוד ברק ואהרן ברק לא רלוונטי. יעני מתחשבים בקצב כדי להראות שלא תמיד דופקים תשחורים? שוין.
זה עדיין לא מיישב את הפער בין הטיוטה לעסקה. סורי. היה אונס או לא היה?
30 ביוני 2007 at 0:00
http://shelberman.blogli.co.il/archives/50
זכרתי שהיה "אפלטון" בשם של הבלוג…
זאת סברה. שמע, אתה היית מאוד כועס אם אני הייתי מורשע על סמך עדות של מישהי עיקבית כמו א'. גם כל הזבל המוצדק שיוסי גורביץ' זרק על העו"דים של קצב יכול להזרק לא פחות על היחצ"נית של א'. לא קראתי את טיוטת כתג האישום, אבל אם באמת היא המתלוננת היחידה על ***אונס*** אני לא רואה סיכוי להרשעה.
רואים פאטרן בהתנהגות הפושעת של החרא הזה והוא צריך לצאת מהעסק כעבריין מורשע. השאלה היא במה…
הדוגמה שלי לאנשים שיכולים לצאת נשכרים היתה כדי לשים דברים בפרופורציה על ידי הצגת המופרך.
30 ביוני 2007 at 0:53
לפרקליטות המדינה היה אינטרס לסגור את העניין, ולא קשה לנחש למה.
א'2 (מבית הנשיא) קיבלה את רוב החשיפה העיתונאית. כנראה בגלל שגם הפרקליטות וגם עורדת-הדין של א'2 חשבו שזה יוסיף להם יוקרה.
בסופו של דבר, האישום הכי חמור – האונס לכאורה של א'1 – הופחת, ואילו האישום שקשור בא'2 ירד לגמרי מעל הפרק.
לקצב, להשאיר את א'2 בלי כלום היה כנראה חשוב במיוחד כי שם זה נעשה "אישי". היא הפכה ממש לאויבת הכי גרועה שלו. אבל כנראה שגם בפרקליטות העדיפו את א'2 מחוץ לכתב האישום והעיסקה, אולי משום שחשבו שבאישום הזה הקייס שלהם חלש במיוחד.
אני חושד שהם פישלו איתה בענק. עד כדי כך, שהיה שווה להם לא ללכת לבית משפט כדי שזה לא יצא שם.
במילים אחרות – יכול מאד להיות שא'2 סיבכה את הפרקליטות ובסופו של דבר דפקה את א'1 והמתלוננות האחרות.
30 ביוני 2007 at 1:02
מקובל עלי בערך כמו שבזמנו רצו "לוותר" קצת למרדכי בגלל שהיה קצין שתרם למדינת ישראל.
בכל מקרה, גם לי זה נראה כמו סיפור כיסוי למשהו אחר שקרה שם ברקע. מעניין אם אי פעם נדע.
However,אני לא פוסל את האפשרות שהם באמת הגיעו למסקנה שזה פיתרון טוב יותר. במיוחד מאז שהבנתי שהם דורשים ממנו "להודות" כתנאי לעסקה.
30 ביוני 2007 at 2:11
תקרא את פלדמן בהארץ היום.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=876433&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
זה ברמה של ניואנסים, אבל אתה יכול לדמיין את הסיטואציה שבה פלדמן&אמיר יושבים בשימוע ושולפים את המסמכים האלו. ברור שאת ההצגה בבית המשפט שהם יעשו מזה גם מזוז יכול לראות. מכאן ועד ללגמור על הפרק שלה בכתב האישום הדרך כבר קצרה.
כל ההתנהלות התקשורתית שלה היתה לצעוק חזק כי הטיעון חלש. מסיבת העיתונאים שלה אתמול היתה פרק יפה בתקשורת, מפני שהיא יודעת שהסיפור נגמר והדרך היחידה שקצב יצא מזה עם עונש רציני היא להדביק לו את התואר הנשיא עם הזין ביד. אז הוא לא ישב ברמלה או במעשיהו, אבל כל מי שיפגוש אותו מהיום והלאה יחשוב פעמים לפני שהוא לוחץ לו את היד. גם זה משהו.
ודבר אחרון: אז אמרו אונס בינואר וגמרו עם מעשה מגונה ביוני. תאר לך שהיו אומרים מעשה מגונה בינואר – במה זה היה נגמר היום? כרגיל היתה פה מסחרה, אבל לפחות נקודת ההתחלה היתה גבוהה.
30 ביוני 2007 at 9:32
אתמול שאלת אותי בפוסט שלי על סמך מה אני מדבר על קיומו רומן בין א' לבין קצב.
עניתי לך את מה שעניתי.
והנה בעיתון הארץ מופיעים הדברים הבאים:
"פלדמן סיפר כי אחרי שא' סיימה את עבודתה היא העניקה לנשיא מתנה: קופסת מטפחות שעליהן רקמה את שמו והזליפה בושם. היא צירפה לקופסה פתק שעליו כתבה: טפשון… אותך מכל הסיבות שבעולם, ובקצה הציור ציירה לב. "זה פתק שאתה כותב לאדם שאנס אותך?" תהה פלדמן".
אם הדברים נכונים, כי אז כמדומני שכל מילה נוספת מיותרת.
30 ביוני 2007 at 11:55
בעת פרסום הטיוטה!!!!
זה מה שאתם לא מצליחים להסביר לי. מה נשתנה?
30 ביוני 2007 at 12:48
ישנה טענה שלפיה גם מזוז עצמו לא האמין באונס, אלא שהוא רכב על הסוס הזה כדי לרכך את קצב לחתום על העיסקה (אם זה נכון, זה חמור ביותר).
בכל אופן, שמעתי שבערב מתקיים ריאיון עם מזוז בערוץ השני.
נראה מה הוא יסביר (בתקווה שלא יתפתה לחשוב שהציבור מטומטם).
30 ביוני 2007 at 13:05
אם זה נכון, זו עילה לשבירת כל הכלים.
זו בוודאי לא תהיה הפעם הראשונה שהקלגסת ורשויות התביעה נוקטות בטקטיקה הזו (זכיתי אפילו באופן אישי), אבל אם עם הכבשים שלנו יגיב באופן הנאות, אולי זו תהיה הנקודה שבה התופעה הזו תפחת.
הקטע הזה שהרשויות לוקחות אדם וצועקות "האיש הזה אשם בפשעים המחרידים והבזויים ביותר [הכנס תיאור גראפי כאן]" ובסוף מתפשרות על מה שרצו להתפשר ***מלכתחילה*** – אישום הרבה פחות חמור, הרבה פחות משפיל ומגונה מבחינה ציבורית – העסק הזה חייב להיפסק. האנשים הללו יפסיקו לשפוך את דמם של אנשים (מלשון כל המלבין פני חברו וגו'). אם לא, בסוף יהיה רע.
30 ביוני 2007 at 14:04
ישנם ספרים שתוך כדי עבודת התספורת מספרים למסתפר סיפורי זוועה מפחידים, כדי ששערותיו יסמרו, ואז יהיה יותר קל לספר אותם…
30 ביוני 2007 at 15:28
אפשר לחשוב – מותר לעשות מסחרה בעבודה, מסחרה בשוק, מסחרה בפוליטיקה, מסחרה במלחמה, רק בפרקליטות צריכים להגיד- ככה וככה ותו לא. למה מה? אפשר לחשוב זה מדעים מדויקים, ולא תלוי אם אשת השוטר לא עצבנה אותו ואם כבוד השופטת לא קמה עם דיזינטריה. רציתם כלכלת שוק – זה מה שתקבלו. כאילו ציון אמיר לא שפך בוץ על א2 ועל הפרקליטה שלה, כאילו הדובר של קצב – עורך דין שמרון, או איכשקוראים למיץ הקיבה הזה – לא אמר שהיא נערת ליווי.
אז גם הפרקליטות עשתה קצת ספין, נו שוין, ועל הגב של מי – של מטריד מינית סידרתי. לפעמים צריך להכניס עיזים כדי לקבל חלב. נכון שבדרך קצת מסריח ודביק, אבל לפחות בסוף מישהו אוכל את הגבינה המסריחה הזו.
30 ביוני 2007 at 17:48
אלא גם על הגב של נאנסת.
או שהוא אנס אותה ואת השנייה, ואז הוויתור על הסעיף שערורייתי, או שהוא לא אנס אף אחת. אם הוא לא אנס אף אחת אז זה לא בסדר לקרוא לו אנס ולא בסדר להשתמש באיזו מסכנה מבולבלת ולחשוף אותה להתנהגות של אנסי ועו"דינו.
אתה חושב שזה בסדר לצעוק בראש חוצות "הוא אנס" כדי להרשיע בעבירה הרבה, הרבה פחות חמורה?
סבבה. נראה איך אתה תרגיש כשיעצרו אותך ויצעקו (סתם דוגמא שמציתי בניסיון חיי) "האיש הזה מוכר סמים לילדי בית ספר" ובסוף ירשיעו אותך בזה שכשהיית קונה לעצמך, היית קונה גם לחברך הבגיר.
יעצרו אותך בטענה שרצחתי והשחתת את הגופה, וירשיעו אותך במתן סטירה בלהט הוויכוח.
יעצרו אותך בטענה שלקחת מיליונים מכספי ציבור לכיס הפרטי, וירשיעו אותך ברישום שגוי של חמישה שקלים.
סבבה.
30 ביוני 2007 at 21:04
הבעיה היא שאתה דמגוג, אבל אין לך טיעון. בוא נסכים שעל א'2 אין מה לדבר והמקרה שלה בעייתי. נשארה א'1. אומר פרקליט המדינה שממרחק של תשע שנים ספק אם אפשר היה להגיע להרשעה במקרה הזה באופן וודאי.
בוא נסכים ששנינו איננו משפטנים ואיננו דוברים את השפה. בוא נסכים שזו שפה. בשפה הזו אין דבר כזה "חצי הרשעה". אין דבר כזה לטעון לאשמה בבית המשפט מבלי להוביל אליה מבחינת ראיות ועדויות שיכריעו את הכף. על הפער שבין מה שאפשר להוכיח בבית המשפט לבין הסיפור שהיה נופל התיק הזה של א'1.
אתה אומר: יש כאן חופש פעולה רחב מדי לפרקליטות ולמשטרה לקחת אדם ולהטביע עליו תגית. אוקיי. האם קצב לא הרוויח את התגית שלו בצדק? האם אדם שרוכש סמים לו ולאחרים לא לוקח את הסיכון שיעצרו אותו? ושאם יעצרו אותו ינסו, בוודאי בתחילה, לקשר אותו לספקטרום רחב יותר של העבירה? (כדי לברר מאין הגיעו הסמים, מי הקרפיון בבריכת דגי הרקק ומי הכריש בבריכת הקרפיונים? האם זה לא מה שהיית מצפה מזרוע אכיפת החוק? לייבש את הבריכות?)
אז תחליט – או שאתה ליברל שתומך בקיצוץ הזכויות של רשויות אכיפת החוק או שאתה דיק צ'ייני שמעדיף יותר כוח ביד של השוטרים. אבל מאיך שאתה כותב פה אתה מין אמצע כזה: בוא נדפוק את קצב ונדפוק את מזוז. אין דבר כזה. תתפשר.
30 ביוני 2007 at 21:28
"אז תחליט – או שאתה ליברל שתומך בקיצוץ הזכויות של רשויות אכיפת החוק או שאתה דיק צ'ייני שמעדיף יותר כוח ביד של השוטרים. אבל מאיך שאתה כותב פה אתה מין אמצע כזה: בוא נדפוק את קצב ונדפוק את מזוז. אין דבר כזה. תתפשר."
או-או זה ההפך מהתפשרות. אתה יודע, התפשרות זה מין אמצע כזה….
לא מקובל להפליץ אישומים מגוחכים על מנת לדוג את הקרפיון השמן(מה עוד שלרוב המטרה של הפלצה כזו היא לברוח מהכורח לחפש באמת את הקרפיון השמן – פשוט נקרא לרחביה "רשת לממכר סמים" ונראה שעשינו את העבודה). החוק אמור לעבוד לפי החוק ולא לעשות קומבינות של שחקן פוקר בשני לק. אבל אני לא בטוח בכלל בכלל שתפיסה כזו הנחתה את מני מזוז בכל התהליך.
30 ביוני 2007 at 22:43
ובמסגרת זה שהחוק אמור לעבוד, צריך להבין שהפינות אינן ישרות. שמה שנראה מבחינה ציבורית כאונס לא יתפוס בבית משפט כאונס. ככה זה. ולא מקובל להפליץ אישומים מגוחכים? באמת?! אם מקובל עליכם עסקת "עד מדינה" אז מה בדיוק דפוק באישומים מגוחכים? בספר החוקים יש מספיק אישומים שאפשר להדביק לבנאדם אם רוצים להדביק לו משהו. מותר למדינה, כלומר לנו, להגיד למי שנתפס וברשותו סם:"חביבי או שתדבר או שנתקע אותך, כולל על מכירה לקטינים, אם הראיות שלנו לא יסתרו את האשמה הזו באופן גורף (למשל, נתפסת עם הסם ליד בית ספר)". מסריח? אולי, אבל יותר מסריח לסחור בסמים.
ברמן אומר שהוא רוצה מערכת משפט אידאלית (או ליברלית או צ'ייני). אבל אין דבר כזה, כמו שאין דמוקרטיה מושלמת. יש מחיר שצריך לשלם בעבור מערכת המשפט – אלו בדיוק הפינות המעצבנות האלו שבהן מה שנראה לנו "צודק" לא תופס בבית משפט וההפך: מה שנראה לנו "לא צודק" כן תופס בבית המשפט. בדיוק כמו שהאינטרנט מלא ברפש של בלוגרים גרועים, אבל זה המחיר על חופש הביטוי. ככה זה.
30 ביוני 2007 at 23:18
לא ולא.
להאשים בנאדם בעבירה שלא ביצע זה נו נו רציני.
פשוט בשום פנים ואופן לא. אם אתה לא מבין את זה כנראה שיש בעיה בלימודי האזרחות בבתי הספר שלנו.
"יש מספיק אישומים שאפשר להדביק לבנאדם"?!?!? אתה רציני? מרגע זה אתה מואשם באונס דגי נוי ובמעשה מגונה בשני יהודים. אבל תרגע, אולי נוציא אותך רק בהרשעה בציד חוגלות מחוץ לעונה , תלוי כמה תעזור לנו.
30 ביוני 2007 at 23:21
ראיות לא אמורות לסתור אשמה, הן אמורות להוכיח אשמה. חזקת חפות וכאלה, אתה יודע
30 ביוני 2007 at 23:59
תפסו אותך עם סמים ולא שמת חגורה? תפסו אותך עם סמים ולא שמת חגורה במכונית גנובה? תפסו אותך עם סמים ולא שמת חגורה במכונית גנובה עם כתם דם בתא המטען? כל ראיה מוסיפה אשמה מספר החוקים. פוטנציאלית, אתה יכול לגמור עם רצח. על זה אנחנו מדברים. לך תוכיח שזה לא נכון. זה לא להאשים בן אדם בעבירה שלא ביצע, זה לטעון שחומר הראיות מאפשר להאשים אותו ביותר מאשר הוא נתפס בו בפועל. למצות את ספר החוקים עד תום. זה כמו שתופסים מחבל עם חגורת נפץ. אז מה תטען? שהוא לא התכוון להתפוצץ עם זה? החוק מותיר גמישות למערכת המשפט לשקול את האפשרויות הסבירות של מעשה כלשהו. מה שאתם טוענים זה שהמערכת אמורה לעבוד לפי מה שמונח לפניה, כמו איזה סוס טומטום שרתום לעגלה. מצטער. מערכת המשפט אמורה לשמור על הציבור מפני סוחרי סמים ואנסים סדרתיים. אם בסוף במקום משפט אונס מקבלים הודאה על הטרדה מינית סדרתית – זה אולי לא הכי מרשים אבל זה בטח יותר טוב משום כלום. ואם מישהו רוכש סמים ותפסו אותו, שלא ירכוש סמים. זה אסור על פי חוק. ובטח ובטח שזה לא איזה ענין אידיאולוגי כמו להפגש עם אנשי אש"פ ב-1991.
1 ביולי 2007 at 20:05
עם שמות די מחליש את הטיעונים שלך. סתם, שתדע. וזה עוד אני אומר.
דבר שני, השאלה נותרת בעינה: מה השתנה מאז פרסום הטיוטה? מזוז אומר שכלום, מבחינה ראייתית. לכן אם שיקול הדעת של עסקת הטיעון הוא בסדר, אז המזוז משיקול הדעת של פרסום הטיוטה חייב לעוף.
טיוטת כתב אישום אינה הדלפה בעלמא מחדר החקירות. זה לא "מקורות במשרד היועמ"ש אומרים שיש ראיות לאונס"
זה ראש התביעה יוצא לציבור ואומר "האיש הזה אנס. אני חותם על זה ואני אוכיח את זה בבית המשפט".
יש עוד מישהו חוץ מאבנר שלא מבין?
Comments are closed.
29 ביוני 2007 at 23:15
הן כיף. אבל לפי ההגיון הזה לפרס יותר משתלם מוסד נשיאות מוכתם שאותו הוא ישקם