ויהי כקמול תפרחת החריון

אוי יוי יוי… מה יהיה, קינדערל'ך? עבדכם בכלל לא ינסה לסכם את כל הכותרות שהיו מאז הואיל לאחרונה לכתוב, ואפילו לא את החשובות מביניהן. מה שקרה בימי הלהט שחלפו מת, ומה שעוד מת סופית זה, ככל הנראה נשיאותו של ג'ורג' בוש. צפו לראות בקיעים כעת שהגאון המרושע קארל רוב, שכינויו בפי בוש עצמו הוא "תפרחת חריון", לא יהיה שם כדי לג'גל את כל הכדורים והשקרים באוויר. צפוי להתפתחויות בכל מיני חקירות. אל תצפו עוד לשום יוזמה משמעותית של הבית הלבן הזה, שפשוט ישרוף שעון עד ה-20 בינואר, 2009. המציאות עוד עלולה לטפוח על פניי, אבל בוש יזדקק לכישרון ברמה של רוב, עם מומנטום ולהט שקשה לראות מנין יילקחו, כדי למנוע ממסווה התפקוד של ממשלו מלקרוס.

"חכו לדו"ח של אנשי המקצוע"

עוד בממשל הנדמה-לי: מתברר שהבית הלבן הוא שיחבר את הדו"ח המובטח והמדובר "של הגנרל דייויד פטראוס", שאמור לספר בספטמבר מה עלה בגורל התגבור (Surge) של בוש בעיראק. היה כל-כך ברור שמדובר במשחק של דחיות וספינים, ה"חכו לדו"ח של פטראוס בספטמבר" הזה. אבל מתברר שהמצב כל-כך חרבנה עד שאין לבטוח אפילו בפטראוס, שהוא מפקד יצירתי ומוערך אבל בהחלט יודע לסובסב מלים בנאמנותו לממונים עליו, שיוציא דו"ח שהוא פחות מאסון. ועכשיו נשאלת השאלה הגדולה: מה תעשה בסופו של דבר סין בכל העסק הזה? לא סביר שהיא תיתן לאיראן להיות המרוויחה היחידה מהסיפור. איראן חזקה מדי לא טובה בכלל לסין. האם סין תכתיר את עצמה לגואלת של עיראק, תעזור שם לצד זה או אחר לעשות שם סדר ברוטלי, ובמקביל אפילו תוציא את עצמה צדקת כשתגיד "יאללה, בואו נטפל בדארפור וזין על הסודאנים והנפט שלהם"? לא צריך סודן כשיש לך עיראק.

הלו, בג', לא בד'

ואצלנו: פסיקת בג"ץ שעלולה להתברר כמאד משמעותית סוקרה בתקשורת החילונית הן בקיצור מביך והן בערפול מחפיר. מדובר בפסק הדין בתיק בלדי נגד הרבנות הראשית. קיצור האירועים: חברת בלדי ביקשה לייבא מאוסטרליה בשר כבש שנשחט כהלכה, אולם לא עבר הכשרה (כלומר לא הוצא ממנו כל הטעם באמצעות המלחה מסיבית). הרבנות לא אישרה לה, בטענה שעל פי ההלכה בשר חייב להיות מוכשר תוך שלושה ימים מיום שחיטתו. באה בלדי ואמרה "לפני כמה שנים הרשיתם ליבואני בקר לעשות בדיוק מה שאנחנו עשינו. למה האפליה? במה שונה בשר כבש מבקר לצורך העניין?”הרבנות אמרה "זה בכלל לא משנה כבש או בקר. לפני כמה שנים אכן הרשינו, בעקבות עלייה חדה מאד במחירי הבקר בארץ והחשש מפני מחסור, הרשינו באופן חריג לייבא ולהכשיר בארץ. אולם כבר בתחילת שנה זו הודיעה הרבנות ליבואנים על הפסקת ההליך, ונתנה להם שנה וחצי להקים במקומות בחו"ל שם הם קונים את הבשר, בצמוד למערך השחיטה הכשרה שכבר יש שם, גם מערך של הכשרה. עוד סיפור רקע שיש כאן הוא שהרבנות עוינת את חברת בלדי, מפני שזו מתעסקת (כך לפחות קראתי) גם במזון לא כשר בעליל, ולכן אינה ששה לתת לה להשתתף בהליך חריג שדורש אמון בכוונות הטובות. באה דורית בייניש ומחליטה שזה המקום שלה להתערב לרבנות במה כן בסדר ולא בסדר מבחינת כשרות. עכשיו, לא קראתי את כל פסק הדין ובוודאי לא את כל הראיות, ויכול להיות שיש כאן מצב שהרבנות רודפת את חברת בלדי מעל ומעבר למה שמתירים לה התקדימים. אבל לא זה מה שבייניש אומרת. היא אומרת שתנאי, שהרבנות ביקשה להתנות בפני כל המבקש לקבל תעודת הכשר, ושנוגע ישירות להליך שחיטתו ושימורו של הבשר, אינו חוקתי. מדובר בחריגה פראית מסמכויות בית המשפט, ובשמן על המדורה שמאיימת לשרוף את שלטון החוק במדינה. לפני כמה שנים טובות, כשבג"ץ קבע שהרבנות אינה יכולה לשלול הכשר מאולם אירועים בגלל "פגיעות בצניעות" (כמו הופעת רקדנית בטן בחתונה), הבהיר פה המרגליות מישאל חשין בדעת הרוב ש"בג"ץ לעולם לא יתערב בסוגיות של הכשרות עצמה, אלא רק בהתנייתה בעמידה בכללים דתיים אחרים ונפרדים" (לא ציטוט מדויק כי אין לי את המקור, אבל היה דבר כזה). באה בייניש ואומרת הפוך. אומרת "אני אגיד לכם מה כשר ומה לא". יופי נחמה. עכשיו, הבעיה האמיתית, ובייניש נוגעת בה, היא ב"חוק הבשר" הישראלי, שאוסר לייבא לארץ מיני בשרים כשרים בעיקרון שלא נשחטו ו\או הוכשרו לפי ההלכה. זה חוק אנכרוניסטי ומפגר והבעיה היא שהוא “חסין חוקתיות”. כלומר אפילו המגלומניה הבינונית של בייניש מכירה בכך שאת החוק הזה אין לה יכולת לשנות. אז היא החליטה ליצור מצב שבו הדתיים בעצמם יבקשו לשנות את החוק הזה פרלמנטרית, כדי שלא יחויבו להכריז ככשר על דברים שלתפישתם אינם כשרים. זה לא בהכרח רעיון רע, אבל אני בספק אם המצב הנפיץ הנוכחי הוא הסביבה המתאימה לעריכת הניסוי המעניין הזה.

לדברי אחי הימני השפוי (TM), שגר בהתנחבלות (אחת שבתוך הגדר…), הציבור ה"אמוני" ממש לא משועשע מהעניין. לא משועשע ברמות של נושא חומר נפץ לבחירות. אז אם אחרי בחירות 2008 נתעורר עם משהו כמו 35 מנדטים למפלגות דתיות (ש"ס, אגודה והאיחוד הלאומי-מפד"ל), תדעו מעכשיו מה הדליק כל-כך הרבה "מסורתיים" לתת את קולותיהם, שאחרת היו הולכים לליכוד (הפשיסטי לייט אך עדיין לא דוסי) או לליברמן (הבולשוי פשיסטוי אך בכל זאת לא קלריקלי).