השחיתות של משפחת קלינטון נמאסה
Posted on: 1 בפברואר 2008
האמת שראיתי על זה משהו ב"עיתוני היום" הנפלא של סלייט, אבל היו לי יומיים מטורפים ויש להניח שזה היה חומק ממני אילולי הקורא הנאמן רוגל, ששלח לי את הלינק.
אוקצור, נוסע לו ביל קלינטון בספטמבר 2005 יחד עם איל הון ומכרות בשם פרנק ג'יוסטרה לקזחסטן. מתארחים השניים בסעודה רשמית מפוארת, שבסופה מביע הנשיא לשעבר של ארצות הברית תמיכה נלהבת ביוזמתו של נשיא קזחסטן, נורסולטן נזרבאייב (ששולט במדינה זה 19 שנה ולא סובל במיוחד קריאות תגר על שלטונו), לעמוד בראש "הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה", שלמרות שמו פועל בכל העולם, בעיקר בתחום של בקרה ופיקוח על בחירות. שלטונו של נזרבאייב נתון לביקורת קשה על יחסו לזכויות אדם, הן מצד משרד החוץ האמריקאי והן מצד איזו סנאטורית ממדינת ניו יורק, שמשום מה קשה לי כרגע להיזכר בשמה.
מיד לאחר מכן סגר מר ג'יוסטרה – שלפני כן לא היה לו כל ניסיון בתחום האורניום – עסקת ענקת עם החברה הממשלתית "קזאטומפרום", להשתתפות בכריית אורניום בשלושה מכרות ענק. העסקה הפכה חברה שקודם לכן היתה חברת אחזקות ריקה מתוכן ליצרנית האורניום הגדולה בעולם, והכניסה עשרות מיליוני דולרים במיידי למר ג'יוסטרה.
מספר חודשים לאחר מכן מקבלת קרן הצדקה של ביל קלינטון תרומה של 31.5 מיליון דולר ממר ג'יוסטרה, פלוס התחייבות פומבית לעוד 100 מיליון עתידיים.
עכשיו, בשנות התשעים עוד איכשהו סבלנו בשקט את היעדר האתיקה של מר קלינטון בכל הנוגע לקשרים עם תורמים, הן בגלל שהרפובליקאים הם שהתחילו וצברו יתרון אדיר בגיוס כספים בדרך זו (כך מומנה "מהפכת 1994") וצריך היה להחזיק מעמד מול המתקפה, והן בגלל שלביקורות ולהאשמות נגדו התלווה תמיד גוון פוליטי בעליל. אבל זה כבר מוגזם. הספיק לנו לסתום את האף בשביל מעלותיך התרומיות האחרות במשך שמונה שנים, ביל. אנחנו את הדרך הלאה נעשה בלי זה, תודה.
כל הפרטים בכתבה מצוינת של הניו יורק טיימס (עוד יש חיים בסחבה הזקנה), ושוב תודה לרוגל.
אה, כן, הבטחתי לכם מתישהו לפני היומיים האחרונים את המכתב ששלחתי לאל גור. אתם מוזמנים להעתיק ולשלוח או לכתוב משהו משלכם. אם יש ביניכם מי שרוצה שגור יתמוך דווקא בהילארי, תגידו גם את זה.
Dear Mr. Vice President.
I rarely write elected officials (in or out of office), but I am contacting you in the hope that I may contribute in any degree to swaying your decision in favor of endorsing Senator Barack Obama for President of the United States.
In all matters of vital importance, from the environment you champion so valiantly, to peace in conflict zones, to new economic paradigms that can meet the challenges of the 21st century, new coalitions will have to be built, both at home and internationally, in order to break through existing logjams.
In you heart, sir, you know that Senator Obama is far better equipped to bring about such shifts in power structures. Far fewer people will risk alienating their bases by co-operating with him. He is far less wed to deeply ingrained interests within the Democratic party or internationally. You, sir, are also beyond those confining allegiances, having carved for yourself an influence independent of traditional power bases. With your support and wise counsel, both through the campaign and in the white house, a President Obama can achieve things in the next four years, that a President H. Clinton – eminently qualified and well intentioned though she is – will simply not be able to get through. You worked with her closely for eight years. You know her many gifts, and also the shortcomings – both real and less so, yet very deeply entrenched in perception – that will hinder her from making her good intentions bear fruit.
Having decided not to run again yourself, you owe it to all you have worked for, to give the policies you counsel the best chance of becoming reality. That chance currently lies with helping to elect Senator Barack Obama as the 44th President of the United State. Please help bring that about.
Yours, with much admiration,
על וינוגרד וכאלה במהלך הסופ"ש, אולי בלי נדר.
עדכון: המציאה הכשרה של רוגל השכיחה ממני משהו שקלטתי אני הקטן באלפי עמק חפר: בעימות הדמוקרטי האחרון לפני צונאמי טיוזדיי, שהיה אגב ידידותי ואדיב להפליא, עשתה קלינטון שגיאה עצומה ורבה לדעתי. כרגע זה מדווח ביציאה שגררה תגובה נלהבת מהקהל, אבל תחשבו על זה:
"נדרש קלינטון אחד כדי לנקות אחרי בוש הראשון, ואני חושבת שיידרש עוד קלינטון לנקות אחרי השני."
שנון, אה? אבל האם זה באמת חכם להזכיר לאנשים שאם היא תיבחר, זה יסגור דור שלם ׁ24 שנה) של בוש-קלינטון-בוש-קלינטון? אני שומע מיותר מדי אנשים שזה די מפריע להם הקטע.
34 Responses to "השחיתות של משפחת קלינטון נמאסה"
1 בפברואר 2008 at 18:12
או במילים אחרות, מוסר התרומות של קלינטון לא הפריע לך כל עוד הייתם באותו צד 🙂
1 בפברואר 2008 at 19:06
התגובה שלה לגבי בוש הייתה בגלל שאלה ספציפית ששאלו אותה האם זה נראה לה תקין שבוש או קלינטון יהיו בבית הלבן למשך תקופה ארוכה כל כך? היא לא זו שהעלתה את הנושא רק הגיבה אליו.
1 בפברואר 2008 at 19:30
באסיפת בחירות אתמול בדנבר, ביל חזר על אותה סיסמה לקול מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל (סוערות עד כמה שאפשר… זו עדיין לא אסיפת בחירות של אובאמה…). זו באמת סיסמה מוצלחת, ונראה לי שזה יכול להתחרות ביעילות ב"כן אנחנו יכולים" של אובאמה.
1 בפברואר 2008 at 20:25
אובאמה מזכיר לי צמר גפן מסוכר Cotton-Candy שהיינו קונים בקרקס במחירים מופקעים ומעיזים לקוות שהפעם זה באמת יהיה משהו מיוחד. אבל בסוף זה תמיד היה אותו דבר – יפה לאללה ומלא אוויר. ובסוף נשארנו עם המקל הדביק ביד….
פשוט מדהים איך סנאטור זוטר מאילינוי ללא שום רקורד של עשייה ברמה הלאומית מצליח להוליך כל כך הרבה אנשים כמו החלילן מהמלין.
מישהו יכול להזכיר לי מה בעצם אובאמה עשה במשך חייו הפוליטיים שהיה בעל משמעות (ולא – להתנגד לעירק כחבר בית הנבחרים של אילינוי לא נחשב – כי גם הוא ידע שההצבעה הזו לא משנה כלום, אבל כסנטור בסנאט האמריקאי הוא הצביע בעד מימון המלחמה ללא תנאים כמו ילד טוב).
מישהו יכול להזכיר לי איזו יוזמה לאומית אובאמה הוביל?
איזו חקיקה משמעותית הוא ייצר בזמן שהותו המוגבל בסנאט?
האם אובמה קיבל את האמון של כלל הבוחרים באילינוי יותר מפעם אחת (יש לציין שבפעם הראשונה הוא רץ למעשה נגד אף אחד אחרי שהמתמודד הרפובליקאי עזב בגלל – איך לא – שערוריית מין, והמירוץ היה די צמוד)?
משהו……כל דבר.
ואם כבר מדברים על שחיתות – גם בזמן הקצר שלו בפוליטיקה הוא הספיק לעשות עיסקאות עם אנשים מפוקפקים. כל ההבדל הוא שפשוט לקלינטונים יש יותר פז"מ בפוליטיקה האמריקאית וככל שאתה יותר מתבוסס בזה – יותר חרא נדבק.
תנו לו זמן – החרא גם יכסה אותו. רזקו מראה שהוא בדרך הנכונה.
1 בפברואר 2008 at 22:31
האם יש איזו שהיא דוגמא למישהו עם רקורד ארוך בסינאט שהוא ללא רבב? מאוד קל לחפור בהיסטוריה של כל אחד וברגע שיש לך היסטוריה ארוכה קל למצוא סתירות. נאיבי מאוד לחשוב שאובאמה מייצג משהו אחר, שונה מהותית ובמקרה כזה אני מעדיף ללכת על הבטוח ולא להסתכן יותר מדי.
2 בפברואר 2008 at 0:34
כדי לזכות בבחירות צריך כסף. ואם אובאמה מגייס 32M דולר בינואר 2008 אז הקלינטונים צריכים לגייס סכום דומה. לא לעמוד ולמחוא לו כפיים. אני לא מצדיק עסקאות מפוקפקות כמו שאתה מתאר אבל כל עוד לא יעשו רפורמה אדירה בנושא התרומות אז זה מה שיהיה. תשאל את עמרי שרון. תן עוד קצת זמן לאובאמה.
וחוץ מזה, נראה שקריטריון חיוני לפוליטיקאי שרוצה לזכות בקולם של מצפוניים למיניהם שיהיה לו פז"מ קצר ככל שאפשר. אחרת, כמו שגיל אמר, הוא כבר יתלכלך.
2 בפברואר 2008 at 1:32
אובאמה הכריע בעד ה"פארווה" בהצבעות לא מעטות.
אבל, הוא נאה, צעיר, שחור, רהוט והתמיכה בו תורמת לדימוי העצמי של תומכיו.
תהא הנשיאות העשייה הממשית הראשונה, מה כבר יכול להיות?
2 בפברואר 2008 at 1:48
הריני מצהיר בזאת על מועמדותי.
תרומות וחוזי נפט יתקבלו בברכה!
🙂
2 בפברואר 2008 at 3:00
חוסר הניסיון של אובאמה הוא בהחלט נקודה מוצדקת. אבל:
א. גם להילרי קלינטון אין כל כך הרבה ניסיון, ובמיוחד לא בנושאי חוץ ובטחון. היא היתה פעילה בתחום הפוליטי וכמובן בתחום ביטוח הבריאות (בו היא נכשלה), אבל לא זכור לי שהיא היתה מעורבת בנושאים כאלה, וגם למען האמת בעלה לא היה כל כך מוצלח בהם, למרות רצונו הטוב (מרוב שרצה להביא לנו פה במזה"ת שלום, הביא לנו אינתיפדה).
ב. מה הילרי עשתה בתקופה שלה בסנאט? ניסתה להתחבב על הציבור בשביל להכין את הריצה שלה, ולהצטייר כמתונה. הבעיה היא שהיא עשתה את זה פעם אחת יותר מידי, ובהצבעה שהיא אולי החשובה ביותר בכהונה שלה בסנאט עד כה- ההצבעה על המלחמה בעיראק. אם היא האמינה לשטויות ממשל צ'ייני האכיל אותנו, זה מוכיח שאין לה את הכישורים להיות נשיאה? ואם היא לא האמינה, אבל הצביעה בעד משיקולים פוליטיים, זה מוכיח שהיא לא ראויה להיות נשיאה.
ג. ובעיניין עמדת אובאמה לגבי עיראק, זה לא חשוב רק עצם זה שהוא התנגד למלחמה. חשובים גם הנימוקים שלו. ובנאום המפורסם שלו מ-2002, הוא מנתח את המצב בצורה נכונה, וחוזה פחות או יותר את כל ההתפתחויות שהיו שם.
http://www.barackobama.com/2002/10/02/remarks_of_illinois_state_sen.php
אז גם אם אין לו ניסיון, יש לו בהחלט את הגישה הנכונה והכישורים לקבל החלטות בנושאי חוץ ובטחון.
הקיצור, אם הדמוקרטים לא רוצים שוב מועמד שיצטרך להסביר למה הוא היה בעד לפני שהוא היה נגד (אוף! העברית הזו שמחייבת אותי להחליט על הזהות המינית של המשםפט למרות שאני מדבר באופן כללי), הם צריכים לבחור באובאמה.
2 בפברואר 2008 at 3:23
בניגוד לקונצנזוס בתגובות פה, לאובמה יש נסיון ורקורד מוכחים של עשייה פוליטית מסועפת, והעובדה שכמה גולשים בישראל לא שמעו את שמו בהחלט לא מוכיחה דבר מלבד בורותם שלהם בפוליטיקה. בניגוד לרוב המוחץ של בוגרי בית הספר למשפט של הרווארד, שהולכים לעשות מליונים בשוק הפרטי, אובמה החליט לעבוד בתכניות חינוכיות עם מיעוטים באיזורי מצוקה באילינוי, שם, בניגוד למה שאבו חומוס כותב, זכה פעמיים בבחירות לסינט המקומי, ואחר כך במועמדות הדמוקרטית לסינאט. בניגוד למה שאמיר כתב, הוא עשה מאמצים ניכרים להעביר את מימון הבחירות והקמפיינים לממשל, בדיוק כדי למנוע השפעה של לוביסטים והון על וושינגטון, וגם מסרב לקבל תרומות מחברות ענק ומליונרים (החוק בארה"ב מחייב פרסום רשימות תורמים וחשבונות בנק כדי לאפשר מעקב ציבורי אחרי העניין הזה) כדי להימנע מניגודי אינטרסים, הודיע שיקדם חקיקה כזו אם ייבחר. הוא היה מעורב באינספור פעילויות פוליטיות ויוזמות חקיקה ירוקות ותמיכה במיעוטים, והוכיח יכולת שיקול דעת כשהצביע באופן לא פופולרי נגד הפלישה לעירק. ייתכן שהוא מועמד גרוע, וייתכן שיהיה נשיא גרוע אם ייבחר, אבל אם רוצים לתקוף אותו, כדאי לפחות לדעת משהו במקום לנפנף בבורות.
2 בפברואר 2008 at 3:40
ובעד ירון, וזאת אני אומר בתור בור מוצהר בפוליטיקה של אילינוי ובכלל. אם כי המשפט "מעורב באינספור פעילויות פוליטיות ויוזמות חקיקה ירוקות ותמיכה במיעוטים" מעורר חשש שהוא בעצם לא הצליח להשיג כלום.
2 בפברואר 2008 at 4:46
למי שמעוניין בפרטים: כסנטור של אילינוי, אובמה יזם והעביר חוקי מיסוי שאיפשרו קיצוץ מס בסך מאה מליון דולר למשפחות עניות, תוכניות מימון לחינוך מגיל צעיר באיזורי מצוקה (המאפשרות לילדים טיפול בגיל הרך ומאפשרים לאמהות חד הוריות לצאת לעבודה), וחוקי אכיפת זכויות נחקרים על ידי המשטרה (למשל חיוב בצילום והקלטה של כל חקירות המשטרה לשם פיקוח). בסנט בוושינטון היה חבר בועדה לסביבה ועבודות ציבוריות, ושם היה אחראי על אינספור תוכניות הגנה וניקוי סביבתי, היה בועדת הבריאות והחינוך, וכן בועדה ליחסי חוץ ובטחון, שם היה שותף לחקיקה כמו כל שאר הדמוקרטים.
2 בפברואר 2008 at 4:52
וראמספלד עזר לנו במלחמה עם עירק? תראו, יכול להיות שאובאמה יצא תותח על, אבל רק על סמך היכולת הרטוריות שלו אי אפשר לדעת מה יהיה ממנו וזה הימור גדול. עם הילרי, יודעים פחות או יותר מה נקבל וזה לא רע בעיניי.
2 בפברואר 2008 at 5:50
לרוגל: אני בטוח שאל גור מספיק בעל ניסיון כדי לדעת שבוועידה לא ימציאו מועמד שלא עבר את הפריימריז. אם הוא לא תומך באף מועמד זה מפני שהוא רוצה להישאר דמות לאומית מעל למחלוקת הפוליטית כדי שיוכל ללכד את הדימוקרטים סביב המועמד שייבחר , להביס את הריפובליקנים ולהיות דמות-על במימשל הדימוקרטי בענייני הגנת הסביבה.
2 בפברואר 2008 at 10:55
של אובאמה, כפי שלוקט על ידי הוושינגטון פוסט.
http://projects.washingtonpost.com/congress/members/o000167/key-votes/
אני לא רואה אף הצבעה שיש לי בעיה גדולה איתה. ואני אגיד לכם מה מלמד אותי הניסיון של אובאמה – שהוא יכול להיות מוכר (הן על פי התפישה הציבורית והן על פי הצבעותיו) כליברל לחלוטין, והן להצטיין בשכנוע רפובליקאים לתמוך בחקיקות ויוזמות ספציפיות. עכשיו, גם הילארי הוכיח בשבע שנותיה בסנאט עד כה יכולת הרבה יותר גדולה לעבוד עם הרפובליקאים ממה שחזו בעיקר שונאיה, אבל היא עושה את זה במחיר של יותר התפשרות על נושאים ערכיים. נכון, אובאמה לא היה בסנאט של ארה"ב בעת שהביע התנגדות נחרצת למלחמה מהרגע הראשון, אבל הוא כבר היה באמצע הכנות לריצה ובהחלט ידע שהוא ייבחן על העמדה הזו בבוא הבחירות, אז אי אפשר להגיד שלא היה פה אומץ לב פוליטי, במיוחד אם נזכור את האווריה המתלהמת של 2002-2003.
גיל, שלוש שנים בסנאט ועוד שמונה בסנאט של מדינה זה לא כלום. זה בהחלט משהו שאפשר לדעת על פיו מה נקבל. לאובאמה יש חד וחלק יותר רקורד בהבקעת מצבים של מבוי סתום מול המפלגה השנייה. זה מה שיידרש כדי להעביר מה שרובנו כאן רוצים שיעבור.
דני – אל גור זה לא מועמד שימציאו, והוא כבר עבר את מבחן הפריימריז פעם אחת וגם עמד לבחינה לא מעטה של חייו והאינטרסים שלו ממש לאחרונה, במהלך פסטיבל "אמת מטרידה". אם יהיה מבוי סתום בוועידה, לא מופרך בכל לחשוב שגור יוכל להיבחר כמועמד פשרה, אבל לא הייתי מהמר על זה קורה.
2 בפברואר 2008 at 11:01
בפוסט לא קשורה למימון הקמפיין של הילארי, שהיא לא כזו מסכנה בתחום וזה שאובאמה אשכרה הצליח להתגבר על יתרונה ההתחלתי העצום בתחום רק מוכיח כמה תמיכה נרחבת יש לו.
אבל אם הילארי תהיה הנשיאה, ביל יהיה חלק בלתי נפרד מהממשל שלה, לא משנה באיזה תואר. וההתנהגות הזו שלו פסולה.
דרומי – כמובן שהתגובה שלך היא הטבעית הראשונה, ויש בה הרבה מהאמת. בשנות ה-90 ביל קלינטון היה היחיד שהיה מסוגל לנצח את הרפובליקאים, אז סבלנו את פגמיו. עכשיו יש מועמד שגם יכול לנצח וגם לא לוקה (עדיין, לפחות) בפגמים האלה בשום קנה מידה שמזכיר את ביל. בשביל שסיפור רזקו יהיה בר השוואה צריך יהיה להוכיח שאובאמה השתמש בהשפעתו כדי לסדר לרזקו כסף או טובת הנאה אחרת. כרגע עצם הקשר הוא מה המעיב (ובצדק). זה לא אידיאלי, אבל זה תמים לעומת ללכת, לתת לדיקטטור הון הסברתי מחוסר כל הצדקה בשביל שמישהו יקבל חוזה ענק ויתרום בתמורה לקרן הצדקה שלך (שבכוחה אתה ממשיך להיות בעל השפעה בזירה העולמית). העבירה של שוחד בנויה על הקטע הזה של יד רוחצת יד. במקום אחד יש, במקום השני אין.
2 בפברואר 2008 at 14:30
שמונה שנים בסנאט של מדינה זה לא משהו שבגללו הייתי רץ להצביע למועמד. ההבדל בין ניהול מדינה לניהול ארה"ב כמעט מקביל להבדל בין להגיד בואו ניתן למישהו שהיה שמונה שנים בועד כיתה לנהל את בית הספר.
לנאום נגד המלחמה בעיראק זה אולי הצריך בזמנו אומץ. אבל כשאתה בשוליים הרבה יותר קל למצוא אומץ מאשר כשאתה במרכז. בזמנו אני לא חושב שאפילו אובאמה חלם שהוא ירוץ צמוד להילרי בפריימריז בתקופה הזו.
כדי לעשות סדר, הבעיות הגדולות שהנשיא הבא יצטרך לטפל בהן מגיעות מתחום הכלכלה והבריאות. בראשן נושאים כמו הביטוח הלאומי ומערכת הבריאות. אז נכון שהילארי אולי לא הביאה את הפיתרון הטוב ביותר למערכת הבריאות בזמנו (ודרך אגב, מערכת הבריאות כאן נותנת מענה סביר להרבה מאוד אנשים), אבל היא הראתה לפחות שהיא יכולה להזיז מערכות כאלו. למי שרוצה להבין כמה שזה קשה, שיראה מה קרה לניסיון של בוש להזיז את הביטוח הלאומי. עוד לא ראיתי איך אובאמה מתמודד עם אתגרים כאלו. ולהגיד שאני אחתוך סכום זה או אחר זה לא מספיק. תסביר לי מאיפה תביא את הכסף. יש סיפור נחמד על מושל של אחת המדינות בארה"ב שכולם אהבו אותו כי הוא הוריד מיסים והגדיל את ההוצאה של הממשל. כולם אהבו אותו חוץ מהמושל שבא אחריו והיה צריך להחזיר את כל הכסף.
ולסיכום לירון שכתב "והעובדה שכמה גולשים בישראל לא שמעו את שמו בהחלט לא מוכיחה דבר מלבד בורותם שלהם בפוליטיקה" – אני חי בקונטיקט כבר הרבה שנים. ואם גיל שכותב כאן זה הגיל שאני חושב שהוא, אז גם הוא חי בארה"ב הרבה שנים. אבל לא נורא, אני יכול להבטיח לך שעם השנים מתבגרים ונרגעים.
2 בפברואר 2008 at 15:27
מה היה הניסיון של ביל קלינטון כשנבחר בפעם הראשונה? מושל של מדינה קטנה? תראו באיזה קלות אתם מקבלים את הספין של הקמפיין של הקלינטונים.
הבעיה עם הקלינטונים (וכן זה הכרטיס הכפול שוב) היא שעבורם המטרה מקדשת את האמצעים:
1. כמו צ'ייני הילרי כבר הראתה בעבר כי היא בעד חיזוק מוסד הנשיאות על חשבון זרועות הממשל האחרות. היא כבר התבטאיה מספר פעמים בעד נשיאות חזקה (מה שאנחנו מכנים "נשיאות אימפריאלית) – כדרך לקדם אג'נדה פוליטית. אולם ההשפעה של שבירת האיזונים והבלמים על הדמוקרטיה האמריקאית תהיה הרסנית .
2. סיפור התרומות שהתפרסם בטיימס חושף את מורת התנהלותם של הקלינטונים לאורך כל הקריירה שלהם – שאלות של מוסר ואתיקה היו תמיד בעדיפות נמוכה לעומת הקריירה הפוליטית שלהם
אני לא תומך באף אחד מהמועמדים הדמוקרטיים, אבל אובמה הוא מועמד הרבה יותר טוב מקלינטון (וממקיין, רומני והאקבי)
2 בפברואר 2008 at 15:47
שואל אותי על המועמדים בשנת 92 הייתי אומר על קלינטון את מה שאני אומר על אובאמה עכשיו. והיום ארה"ב נמצאת במצב גרוע יותר ממה שהיא היתה ב-92.
להגיד שאני מאוהב בהילרי זה קצת קשה. אני פשוט לא מרייר למראהו של אובאמה. משום מה יש לי הרגשה שההחלטה שלו לרוץ הגיע מחשיבה שאת הבחירות הבאות לוקח המועמד הדמוקרטי, מה שיביא לשמונה שנים בבית הלבן, ואז ב- 2016 יהיה לו הרבה יותר קשה. בקיצורו של דבר השאלה היתה מבחינתו האם לצאת עכשיו או ב-2020.
לגבי מוסריותם של הקלינטונים – די נואשתי מלמצוא מועמד שהיה, עודנו וישאר נקי. אולי יהיה מזל ובלומברג ירוץ. לא יודע כמה הוא נקי, אבל לפחות יש לו מספיק כסף משלו והוא לא יצטרך לתת טובות לכל מיני תורמים.
2 בפברואר 2008 at 18:11
אחלה הגיון יש לך אמיר. האם אתה מחיל אותו גם על המציאות בישראל? האם, לדוגמא, עדיף לנו לבחור במוזס, אריסון, אפל או גאידמק במקום כל מיני אולמרטים ושרונים, כי יש להם מספיק כסף והם לא ישנוררו אותו מכל מיני אנשים לא נעימים כמו מוזס, אריסון, אפל או גאידמק?
2 בפברואר 2008 at 19:57
ואף אחד לא ידע מה יצא ממנו. זו בדיוק הנקודה לגבי אובאמה. הוא מישהו חסר ניסיון במערכות גדולות ולכן בחירה שלו היא הימור גדול. כמו כל הימור הוא יכול להצליח אבל האם שווה להמר עליו? אגב, את אותו ניסיון שלאובאמה יש באילינוי אפשר להקביל לניסיון שיש להילרי בארקנסו, שם היא פעלה רבות למען ילדים בחקיקות שונות.
אגב, זה לא רק אני שלא מכיר אותו אלא גם הרבה דמוקרטים. אני חושב שבבחירות ביום שלישי יראו את זה. אנשי המנגנון תומכים בעיקר בהילרי, ולאובאמה יהיה קשה להתגבר על זה כשיש בחירות בכל כך הרבה מדינות שהוא לא יכול בצורה אפקטיבית לעשות קמפיינים בהם.
ואמיר, כן זה אני.
2 בפברואר 2008 at 20:21
לא, לא הייתי רוצה לראות את באפט, גייטס או משפחת וולמרט רצים פה לנשיאות. לגבי בלומברג יש כמה נקודות – א. הוא כבר הוכיח שהוא יכול לנהל מערכות ציבוריות סבוכות (אני מניח שלנהל את ניו-יורק זה המשימה הציבורית המורכבת ביותר אחרי מערכות פדרליות). ב. הוא הראה שהוא יכול לעשות את זה בשקט וביעילות, ולא ברעש והמולה. ג. למרות שהוא התחיל כרפובליקאי הדעות שלו, לפחות בנושאים שחשובים לי, הן יותר ליברליות מהרבה ליברלים שאני מכיר. ד. הוא לא יהיה תלוי (לפחות כמו מועמדים אחרים) בגורמים פיננסיים, שכמו שאנחנו יודעים משפיעים על התנהלות המועמד לפחות כמו הדיעות שהוא ינק בבית אמא ואבא.
עכשיו אולי תנסה לענות לעניין בנוגע למועמדות שלו?
2 בפברואר 2008 at 20:24
וזו בדיוק הנקודה. קלינטון, כמו מקקיין וצ'ייני, מקדשים את המטרה. הנקודה שאני מנסה להדגיש היא שבדמוקרטיה ליברלית התהליך הוא מה שחשוב ולא כל כך האג'נדה הפוליטית. חוקי המשחק ו-"פייק פליי" חשובים הרבה יותר מהניצחון. בחברה מגוונת, בה לכל פלח מהאוכלוסיה סדרי עדיפיות שונים וסולם ערכים אחר, מה שחשוב הוא לשמור על כללי המשחק הדמוקרטיים ופחות חשוב לקדם נושא מסויים. ניסיון העבר עם קלינטון (בעיקר הדרך בה ניסתה לקדם את תוכנית ההלאמה של מערכת הבריאות) הדגימה בדיוק את ההפך. ההצבעות שלה כסנטורית מראות כי היא מקבלת את הפרדיגמה של צ'ייני (ומורהו הרוחני ניקסון).
אובמה לעומתה מדגיש את התהליך, את השקטת הקונפליקטים ואת חשיבות התהליך הדמוקרטי. למרות שאני חולק על חלק גדול מהאג'נדה של אובמה אני יודע שהוא הרבה פחות מסוכן מקלינטון.
וחוץ מזה אני מאוהב במישל אובמה 🙂 היא פשוט נהדרת – כריזמטית, רהוטה ואמיתית. יהיה הרבה יותר נעים לראות אותה בבית הלבן מאשר את הקלינטונים
3 בפברואר 2008 at 0:20
הוול סטריט ג'ורנל פרסם היום מאמר מערכת בנושא הניסיון של קלינטון שבהחלט שווה קריאה (http://online.wsj.com/article/SB120191002786436761.html?mod=rss_opinion_main(
"They could relate to her role (if any) in such scandals as Travelgate and the Marc Rich pardon, plus policy disputes over health care, welfare reform, and Social Security. The gadfly litigation outfit, Judicial Watch, has been filing FOIA requests and recently pried out a few documents related to Mrs. Clinton's 1993 health-care task force."
3 בפברואר 2008 at 7:47
כשבחר בקלינטון כבחירה שלו למועמדות הדמוקרטית.
http://www.nytimes.com/2008/01/25/opinion/25fri1.html
הנקודה היא שאין שום בעייה למצוא לכלוך על כל אחד, כמו גם מאמרים מחמיאים או מפורסם זה או אחר שתומך בהם.
אגב, ב-CNN יש כתבה על הכאוס האפשרי אחרי יום שלישי, במיוחד במפלגה הרפובליקנית שם יש יותר מועמדים ולכן יהיה הרבה יותר קשה להשיג רוב.
http://www.cnn.com/2008/POLITICS/02/02/super.tuesday/index.html
3 בפברואר 2008 at 13:47
"אבל היא הראתה לפחות שהיא יכולה להזיז מערכות כאלו"
היא נכשלה כליל בהזזת המערכות. על מה אתה מדבר?
3 בפברואר 2008 at 15:23
את זה למה שבוש עשה שנה שעברה עם הביטוח הלאומי, עם חצי נאום ואיזה תוכנית עמומה שאף אחד לא טרח להתייחס אליה יותר מדי ברצינות.
הנפילה של ההצעה ב-94 היתה שילוב של חוסר הניסיון של הקלינטונים יחד עם חוסר הבנתם את הפוליטיקה הוושינגטונית. יחד עם זאת במשך שנה שלמה הם ניערו מערכת מסואבת וכושלת. וכל המלחמה ההיא הביאה את חברות הביטוח להבנה שאם הן לא יתחילו לקצץ בעלויות ההוצאות הרפואיות של האזרחים אז הגרזן שוב יופיע מעליהן, ומאז היה באמת ניסיון לקיצוץ העלויות. לא שהוא מצליח מי יודע מה (אחרי הכל אני חי כאן ויודע על מה מדובר), אבל שוב – הכל יחסי.
בנוגע לויכוח על קלינטון-אובמה וניסיון אני מניח שכל אחד יכול לראות את מה שהוא רוצה. אחרי הכל זה לא שחור-לבן, לא? (שנינות של בוקר…)
3 בפברואר 2008 at 15:26
ובוש הוא לא מדד לשום דבר. תוכנית הבריאות של הילארי נתקעה בשלב כל-כך מוקדם שהיא לא הגיעה בכלל לקונגרס לדיונים. העלאת הנושא לדיון זה יכול להיות הצלחה כשאתה באופוזיציה, לא כשאתה שולט בכל שלושת זרועות השלטון.
3 בפברואר 2008 at 15:49
לטענה שהעלאת הנושא לדיון זה דבר לאופוזיציה ולא לממשל. מה שנשאל הוא האם אתה רוצה מישהו שנכשל פעם ויש סיכוי טוב שלמד מהכישלון שלו ויגיע לקדנציה הבאה מוכן יותר (אני חושב שרבין הוא דוגמא נחמדה לזה) או מישהו שלא התנסה בכלל? אני מניח שלשנינו ברור שהתשובה הנכונה לשאלה הזו תינתן בדיעבד…
3 בפברואר 2008 at 19:19
א. יכול להיות שאני טועה, אבל גם גייטס ומשפחת וולמארט הוכיחו שהם יכולים לנהל מערכת מורכבת. אומנם המערכת שלהם איננה ציבורית, אבל יש לי ספק אם יש הבדל כזה גדול, במיוחד לאור העובדה שהם מעסיקים, ישירות ובעקיפין, אלפי ועשרות אלפי אנשים.
ד. שוב כתבת "הוא לא יהיה תלוי (לפחות כמו מועמדים אחרים) בגורמים פיננסיים". האם אתה באמת לא מצליח להבין שבלומברג הוא בעצמו גורם פיננסי? מה זה משנה אם הוא ישלוט ישירות במערכת הפוליטית או באמצעות תרומות למועמדים מטעמו? למה אתה חושב שלבלומברג לא תלוי בגורמים פיננסיים? זה שהוא עשיר לא אומר שהוא לא נשען על אנשים עשירים אחרים.
ה. אמיר, צר לי שאתה חושב שהביקורת שלי והחששות שלי מאנשים כמו בלומברג הם לא לעניין. אני ינסה להסביר את עצמי טוב יותר:
לא משנה לי מיהו בלומברג האיש או בלומברג הפוליטיקאי. מצידי הוא יכול להיות אחד ממלאכי השרת או אחת משדי הגהנום וזה כמעט לא ישנה את דעתי עליו. לדעתי במרכזו של כל משטר דמוקרטי עומד עקרון הפרדת הרשויות שתפקידו למנוע מאישים או גופים בעלי עוצמה לצבור עוד כוח. איך שלא תסתכל על זה – כסף זה כוח, ולמיליארדר יש הרבה מאוד כוח. אני יודע שהחוק מגביל את הכוח הזה, אבל צריך להיות מאוד תמים כדי להאמין שחוק כזה באמת יכול לעצור איכשהו אדם כה חזק.
יש סיבות נוספות לדאגה: בלומברג מתכוון (כך על פי מקורבים) להקצות מיליארד דולר בשביל הקמפיין שלו, וזה מעל ומעבר למה שכל מועמד אחר יכול לגייס. כדי לעמוד בתחרות המועמדים האחרים יצטרכו לקבל עוד ועוד תרומות ספק-חוקיות מאנשים לא נעימים, וכתוצאה מכך התרבות הפוליטית רק תנזק. יתרה מזאת, כניסתם של אנשים כמו בלומברג, רוס פרו ורומני (עוד מושל מוכשר ורפובליקאי ליברלי – האם יש כאן טרנד?) מציגה את הנשיאות כסחורה שעוברת למרבה במחיר ובכך פוגעת עוד יותר בדמוקרטיה הגדולה בעולם.
בקיצור, אני לא מתלהב מקשרי הון ושלטון. שנינו יודעים שקשרים אלו קיימים, אבל בעוד שאתה רוצה פשוט להחליף בין אנשי שלטון לבעלי הון, אני מעדיף שהקשרים הללו יצטמצמו.
3 בפברואר 2008 at 21:30
בקיצורו של דבר אתה אידיאליסט ואני ריאליסט. כל עוד אתה צריך להראות את עצמך לציבור בשביל להיבחר אתה תיזדקק לכסף בשביל קמפיינים. הרי כל שנה עולה הסכום שמועמדים מוציאים על קמפיינים שונים, והכסף הזה צריך להגיע מהיכן שהוא. תראה לי כיצד ניתן להגביל את זה במסגרת הדמוקרטית?
Comments are closed.
1 בפברואר 2008 at 16:37
שאל גור לא יביע תמיכה באף מועמד – מאחר והוא מקווה שבוועידה השם שלו יצוץ כמועמד פשרה.