JOY TO THE FISHES IN THE DEEP BLUE SEA
Posted on: 4 בפברואר 2008
- In: ספורט
- 9 Comments
אחחחחחחח. אין כמו להגיע לעבודה טרוט עיניים, על שעתיים שינה בלחץ על הספה של חבר, אבל לדעת שראית, לייב ובצבע, את אחד מרגעי הספורט הגדולים של כל הזמנים.
אמרו שאי אפשר לעצור אותם, שהם מושלמים, שהם משחקים פוטבול של משחק וידאו ושיש להם עדיפות בכל עמדה ועמדה כולל במאמן. אמרו שאיליי לא יוכל להמשיך ברמה שהפגין (לראשונה בחייו) בפלייאוף הזה. שהוא יחזור להיות הטמבל הלחוץ עם המבט האבוד בעיניים. בווגאס אמרו שהפטריוטס ינצחו בהפרש 12. את איליי מאנינג, מאמנו טום קופלין, חוליית ההגנה שלהם וכל הניו יורק ג'איינטס כל זה לא עניין. הם באו לשחק פוטבול, לשפוך את הלב, להשאיר את כל הזין על המגרש ולקוות שזה יספיק. וואללה הספיק.
המהלך הזה של איליי מאנינג, שבורח מסאק בטוח בידי חצי הגנה, משתחרר ומוצא את דייויד טיירי, שמדביק את הכדור לקסדה ונאחז בו תוך כדי התגלגלות – זה ייכנס לפנתיאון ההיילייטס. אפילו אם איליי מאנינג לא ישלים אפילו עוד מסירה אחת בחיים שלו – את המהלך הזה יראו כל זמן שיהיה פוטבול בטלוויזיה.
לא רציתי לתת פריוויו לסופרבול כאן. לא רציתי לדבר. קיוויתי שזה יקרה, אבל לא לגמרי האמנתי, וכשהוצאתי יותר ממאה שקל על אוכל לחבר'ה, קיוויתי רק שיהיה משחק אחרי המחצית.
מדהים כמה שמחה בלב יכול הספורט לעשות – גם בגיל 37, עם שני ילדים וימבה טרדות של מבוגרים, ותשוקה פוחתת להישאר ער כל שבוע ושבוע לתוך הלילה כדי לראות עוד משחק. גם כן מצחיק קצת שאני ככה חוגג על ניצחון, שהוא לא רק לא של כל הקבוצה שלי אלא למעשה של היריבה העירונית שלה. נכון, אבל קודם כל, בפוטבול מעולם לא שנאתי נורא את הג'איינטס ותמיד הייתי בעדם (לוקאל פטריוטיזם) בכל פעם שזה לא בא על חשבון הג'טס האהובים והאומללים שלי. דבר שני, הפטריוטס היו השנה כל-כך מאוסים, כל-כך יהירים ומגעילים, שמאז עשה דניאל-סאן את תרגיל החסידה ודפק למניאק מקוברה-קאי את הבעיטה לתוך המצח ב"קראטה קיד" לא היה כזה רגע של צדק פואטי בשום סוג של תחליף מלחמה המוכר לאדם.
ולכן, אם לקנח בציטוט מתוך שירה של להקת Three Dog Night:
All the boys and Girls
Joy to the fishes in the deep blue sea
Joy to you and me
ולסיום, איך לא, הקשר הפוליטי: באביב 1999 ביקש עלי מוהר (זכר צדיק וקדוש לברכה) מהכוחות השולטים בבריאה חמישה דברים קטנים, שיעשו לו סבבה בלב. ארבעה היו ספורטיביים (אליפות, גביע וגביע אירופה למנצ'סטר יונייטד, גביע המדינה להפועל תל אביב), ואחד היה ניצחון לאהוד ברק בבחירות מול ביביהו. עלי, שרבות היו המעלות הטובות אשר למקום עליו, קיבל את כל החמישה. אני הקטן, החוטא והלא ראוי, שקיבלתי כבר בונבון ענק, מבקש רק עוד דבר אחד כדי להשלים לי חורף מופלא: ניצחון של אובאמה מחר. יש מצב? יכוליות דבר כזה? תשאלו את איליי מאנינג. שירו אתי: Joy to the world…
9 Responses to "JOY TO THE FISHES IN THE DEEP BLUE SEA"
4 בפברואר 2008 at 14:27
בתור אחד מניפגעי האתמול מה שנשאר לי לאחל לך זה שאובמה יבחר לנשיאות ומיד יעביר שורה של חוקים שיגרמו לך להתגעגע לבוש וצ'ייני.
כבוד לג'איינטס, בעסה לנו אוהדי הפטס ו!@%!$ כל אוהדי הקבוצות האחרות ששנאו אותנו בשביל השנאה עצמה
4 בפברואר 2008 at 14:39
שאני אוטומטית זונא את הפייבוריט. בפברואר 2002 נורא רציתי שהראמס ינצחו – ולא בגלל שנאה אליכם (שאז עוד היתה בעצימות מאד נמוכה, למרות הבגידה של בליצ'יט), אלא בגלל שאהבתי איך שהראמס שיחקו. אבל אתם ממש חיפשתם לעורר שנאה, והנה הצליח לכם. 😀
(כמובן שכשאני אומר "אתם" אני מתכוון הקבוצה ולא אתם האוהדים, למרות שהיו לכם אוהדים שגרמו לי לכתוב מה שכתבתי בפורום…)
4 בפברואר 2008 at 16:03
אני יודע שאני אחד האוהדים שחיממו את כל האחרים עלינו. אבל זה כל הכיף. מה הטעם במשחק שכולם מתחבקים, אוהדי הפטס עם הקולטס, אוהדי ברונקוס עם ריידרס, אוהדי ג'איינטס עם איגלס. אוהדי הג'טס עם… טוב נו, אף אחד לא רוצה לחבק אוהדי ג'טס. עזוב אותי מחדוות אוהדי פוטבול. תן לי את ההנאה של לדרוס אחרים ואני מקבל בהכנעה את המכות שאנחנו חוטפים עכשיו.
4 בפברואר 2008 at 18:26
כל חמש הבקשות של עלי מוהר מאלוהים התמלאו והתגשמו, באופן שלא ייאמן. חמש מחמש – כשללא ספק הנס הגדול מכל חמש הבקשות היה זה שקרה
בברצלונה, ה-2:1 של היונייטד והמהפך האולטימטיבי בתוך דקה מול הגרמנים. את ריקודי הבטן שלי מול המסך של הטלויזיה החברים לא ישכחו כל חייהם
4 בפברואר 2008 at 18:31
וכך הם יספרו לילדים שלהם:
היה לנו במשפחה אחד שהיה עד למשחק הסופרבול הגדול בהיסטוריה, הוא היה פסימי, הוא לא האמין בניסים, הוא בכלל לא אהד את אחת הקבוצות, והוא היה די מטומטם באופן כללי, אבל הוא ישב שם, עם אחד בשם רחביה ברמן, השם יקום דמו, וציחקק כמו ילדה קטנה בסוף המשחק ההוא. כן, הסבא רבא שלכם ישב שם, עם לק על האצבעות (!!!???!!!) וציחקק כמו ילדה בגלל משחק פוטבול. כמה טוב שהוא בר מינן.
ועוד משהו רחביה, תודה על ההמבורגרים, כבר חיסלנו הכל.
4 בפברואר 2008 at 23:43
האמת היא שזה די מוזר שדווקא בפריימריס החלוקה לצירים היא יחסית ולא מנצח לוקח הכל. במצב כזה, יכול בקלות להיווצר תיקו כמו שזה נראה כרגע ובלאגן גדול. בבחירת מועמדים לבחירות צריך שהתהליך יהיה מהיר יחסית וחד משמעי. דווקא בבחירות הכלליות יש הרבה יותר היגיון בבחירות פרופורציונליות.
Comments are closed.
4 בפברואר 2008 at 11:54
האשה והילדים ישנים.
השעון מצלצל ב1 בבוקר, מתיישב במרבץ מול הטלוויזיה וצופה.
בלי ניקור אחד אפילו לשנייה.
כל המהלכים.
אני רציתי, בשביל ההיסטוריה, שהפטריוטים ינצחו.
מצד שני, הג'איינטס לא נתנו להם לנשום.
ובוא נשמח על ניצחון של אובאמה 🙂