עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אפילו אפיקורוס כמוני – כזה שגם היה מתגלה לפניו אדוני צבאות במלוא הדרו ומבטיחו נאמנה כי לא רק שהוא אכן קיים, אלא הוא אכן רוצה שכולם יתנהגו כמו הרבובדיה, היה יורק בנימוס לרגליו ומציע לו ללכת לחפש את החברים שלו – אפילו אפיקורוס כמוני מחבב מאד את הקונספט של השבת, ומאמין שראוי לא להתעצבן במהלכה אם רק אפשר. לכן החלטתי שאת הקיטור הרב שהצטבר אצלי במהלך שבוע של חיים בארץ האבות (שבינינו, כמו שאמר שאנן שליט"א, כבר מזמן הפכה לארץ העוולות) – את הקיטור הזה יש לשחרר מתישהו לפני רדת הערב. אז הנה אנחנו נרכיב את הצינור המיוחד, נחפש מטרה, כינון ישיר…

אהוד אולמרט
אינני מחסידיו של המרגל ג'ונת'ן פולארד, שעל פי פרסומים מהימנים היה מעוניין הרבה יותר לראות את עצמו כמרגל מאשר לעזור ספציפית לישראל, ולראיה הצעותיו לרגל עבור מספר מדינות נוספות – הצעות שאותן מדינות, בתבונתן, השכילו לדחות. גם אינני מאמין שפולארד הציל את ישראל מאיזה אסון גדול ונורא. אני כן מאמין שהוא סיפק מידע מועיל, שארה"ב מסיבותיה נמנעה מלחלוק עם ישראל, ולא הייתי מצר על כך במיוחד אילולי הזיקה חשיפתו עשרות מונים יותר מכל מידע שהיה יכול לספק.

עם זאת, כשאתה אוסף כלבלב עזוב ברחוב אתה נעשה אחראי לו, ועל אחת כמה וכמה כשאתה שולח כלבלב של מישהו אחר לגנוב בשבילך מאדונו. אין לי ספק שפולארד, אחרי עשרים שנות מאסר בתנאים קשים, שקוע עמוק בעולם תפישתי מעוות משלו. זה רק מראה כמה חמור מצב האמון שלי ברשויות כשאני אומר שאני מאמין לו יותר מאשר לחור השחור של חוסר רלוונטיות שתופס את המקום שאמור להיות בו ראש ממשלה. אם פולארד דוחה בבוז את החשאיות לטובתו שמנסה לכפות המערכת על מבקר המדינה (עוד אחד שאני לא מת עליו, כשלעצמו) – אז אני מאמין לו. ואם הוא טועה, ובאמת מתנהלים מגעים חשאיים עדינים לשחרורו, שיכולים להיפגע אם המבקר יחקור? בעיה שלו. האיש טרם הוכרז בלתי כשיר. אין מנוס אלא לקבל את דבריו, לדחות את דרישת רה"מ ומערכת הביטחון לחשאיות בנושא, ולחקור. ואם הסיבה האמיתית לדרישת החשאיות אינה פולארד אלא משהו אחר? צר לי – נסה את האמת בפעם הראשונה ואז אולי יאמינו לך. לחקור! פעם אחת ולתמיד נגלה מה הפולארד הזה יודע, שעליו הוא לא מוכן להבטיח לסתום את הפה כתנאי לשחרורו, פשוט נדע, כמה ראשים יתגלגלו, ופולארד עצמו יפסיק לשנות משהו למישהו, וישחררו אותו עם בעיטה בתחת למות כבן חורין. מספיק.

אריאל אטיאס
למה, למה אתה מתעקש, כבוד השר, להיות כ-כך בור ועם הארץ, כל-כך נבער במפגיע ובכוונה תחילה, בנושא כל-כך חשוב כמו חופש הביטוי ברשת? אם לא זה, היית אחד השרים המעולים ביותר שקמו למדינת ישראל בעשורים האחרונים – ואני אומר את זה למרות התיעוב העמוק שאני רוחש למפלגתך. אתה, כבוד השר, בכל עניין שעלה עד כה מלבד חוק הצנזורה המגונה שלך, פשוט בסדר. תופעה מהפכנית, אפילו – שר שמעמיד באופן עקבי ונחרץ את טובת הצרכן בראש סדר העדיפויות. אם זה ניוד מספרים, חיובי דקה, עיקום זרוען של חברות הטלוויזיה לעמוד בתנאי החוזים שלהן ולהפיק יצירות ישראליות, הצעת החוק לקנסות על ספאמרים ימח שמם – בראבו! אבל כמו שוייטנאם הרסה ללינדון ג'ונסון מורשת מדהימה של מדיניות פרוגרסיבית ואמיצה, כך השטות הזו מאיימת להעיב על כהונתך ועתידך הפוליטי. אנא, כבוד השר, תבין שגם אם מה שאתה רוצה היה רצוי לעם (והוא לא) הוא פשוט בלתי ישים ויגרום הרבה, הרבה יותר נזק מתועלת. תקן את הטעות האחת שלך, כבוד השר, ותן לנו להכתיר אותך, ללא סייג, כנקודת האור הבודדת בממשלה האיומה הזו.

אברהם דיכטר
פעם, כשרצה ללעוג לשר גדעון עזרא, אמר חבר הכנסת אחמד טיבי ש"אנחנו הערבים פעם נורא פחדנו משב"כ, עד שראינו מי יכול להגיע להיות שם סגן מפקד". ואם כך, מה נאמר על מי שהיה שם מפקד? האם רק המשמעת של ארגון חשאי ולא דמוקרטי היא שאפשרה למר דיכטר להיראות כבעל יכולת ביצועית מינימלית? או שהוא מסוגל לתפקד רק במקום שאינו חשוף לביקורת ואינו כבול על ידי דברים כמו הפרדת רשויות ובלמים ואיזונים? אני מקווה לטובת כולנו שהאפשרות השנייה היא הנכונה, אבל גם במקרה זה ברור בעליל שמקומו של השושואיסט בדימוס אינו באור הזרקורים של הממשל האזרחי (במידה המוגבלת שיש כזה בארץ העוולות). חוסר יכולתו להשפיע על המתרחש במשטרה – תחום אחריותו העיקרי – הובהר כבר מעבר לכל ספק. בפרשת בית המחבל הוא התבזה במידה שבמדינה עם שרידי בושה הוא לא היה יוצא חודש מהבית  ("דיכטר: לא ניתן חוקית להרוס את סוכת האבלים בחצר בית המחבל". וגם "דיכטר: אפעל להרוס את בית המחבל". הגיוני הביחד הזה, לא?). ואולי דיכטר לא אשם, ובאמת העסק כל-כך רקוב מהיסוד עד ששום שר לא יוכל לשנות משהו מהותי? אז יאללה, בוא נפרק את המשרד לביטחון פנים. לפחות לחיסכון הזה הרבובדיה לא יפריע.

מקטרגי אברם גרנט
אני לא מחובבי האברם, לא מחובבי התחת המפורסם ובנוסף גם ממתעבי זוגתו המתקרצצת. אבל כאוהד כדורגל אובייקטיבי, אני חייב לשאול את כל אוהדי צ'לסי הממורמרים ואת כל צרי העין כאן במולדת – מה הבעיה שלכם, אפסים קטנים? האיש לקח קבוצה שבעליל נגמר לה הסוס, שהיתה במקום השמיני או משהו, וכעת היא במקום השני ומתמודדת שווה לכל דבר על התואר. אתם הייתם עושים יותר טוב? שישיות, רביעיות, ניצחון על ארסנל, וכלום לא טוב לכם. לכו תתבשלו במיצי המרה של עצמכם ורק בשביל לראות את זה קורה אני רוצה שהוא והקבוצה חסרת הנשמה שלו והבוס האוליגרך ייקח אליפות וגם צ'מפיונס. אני אמשוך בכתפיים ואצחקק (מילאן שלי כבר עפה, וכנראה גם לא תהיה שנה הבאה, אוי הבושה), ואתם תאכלו ת'לב ותתפתלו להסביר איך ולמה זה.  

ספיקינג אוף אוליגרכים, למה לארקדי גאידמק ולליאוניד נבזלין אנחנו קוראים בכינוי הטעון-פוליטית ומעמדית "אוליגרכים", ואילו נוני מוזס, אליעזר פישמן, ויוסי מימן אינם זוכים לכינוי כזה? מה, זה באמת משנה לאינטרס הציבורי באיזה מבטא מבוצעים הפוילעשטיקים הקטנים והגדולים על חשבון התחת המצולק של כולנו? הגיע הזמן שנפסיק לדבר פה על עדות ועל עמים ונבין כבר לעזאל, שכמו שאמר ארנון צדוק ב"מאחורי הסורגים": העניין הזה כאן הוא שלנו – נגדם. רוצה לומר: של הברגים הקטנים שנמאס להם, מול המנאייק הגדולים שמסובבים את הברגים. נוני מוזס מסובב אותנו לא פחות מארקדי גאידמק. מעתה אמרו: האוליגרך נוני מוזס. מה שמביא אותנו ל…

ידיעות אחרונות
העיתון המשפיע במדינה הגיע השבוע לשיא של עליבות עיתונאית ומוסרית, כשמרח על השער שלו "המזימה של חיזבאללה: להציף את הארץ בסמים". אם היינו מעלים כאן בסקופ כותרת ראשית כה היסטרית ועילגת עובדתית, כל-כך משקפת תפישת מציאות של בן טיפש-עשרה לא מפותח במיוחד, היינו מפסידים רבע מקוראינו, שהיו מגיעים למסקנה שמדובר באתר לילדים מפגרים. לעיתון של המדינה, לעומת זאת, כנראה מותר להעליב את תבונת קוראיו. אז הנה סקופ לאוליגרך נוני מוזס: מה שמניע את הסחר בסמים הוא כסף, והסיבה שהסחר בסמים מכיל כל-כך הרבה כסף הוא בעיקר מעמדה הלא חוקי של הסחורה, וזאת בזכות המלחמה בסמים שהסמרטוטון שלך ואחותך תומכים בה בלהט נבער שכזה. אם מחר תוכפל כמות ההרואין במדינה, כמות האנשים שמשתמשים בהרואין לא תגדל כמעט כלל. כל מה שיקרה הוא שזה יעלה להם פחות כסף, ושכמה נרקומנים קשים ימותו יותר מהר. לא דברים טובים, אבל לא עניין אסטרטגי ולא קשור לחיזבאללה. אז בוא תחזור לחטט לנתניהו בחשבון ההוצאות ולדוגמניות אלה ואחרות במחשוף ובשושנים, ואת הדיבורים על סכנות ממשיות למדינה תשאיר לעיתונים של מבוגרים. בסדר, טובאריש אוליגרך?

שבת שלום יהודים – ושאינם יהודים כאחד.