עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

טוף, הבטיחותיכם בוסט, ואז קרשה עליי עייפותיטיס, והלוך הלכתי חרופ ובוסט לא כתבתי, אז הנה:

נגעתי בזה בקיטור בסקופ, אבל מישהו מוכן להסביר לי את החשיבה מאחורי ההתעקשות לבטל את מעמד השפה הרשמית של הערבית? את הטמעת השפה הערבית במדינת ישראל יש להעמיק, לא להסיג לאחור. גם למי שרואה עצמו חי בווילה בג'ונגל זה די אידיוטי לא להבין שהבנת הצלילים השונים שעושות החיות היא כלי בעל חשיבות עליונה לשרידה.

מדובר בעוד ביטוי של מחלת י"ח דבר. לאלה מכם שלא עקבו אחרי הטורים שלי על דברי ימי עם ישראל בנענע (בקרוב הספר, אם תרצה השם), י"ח דבר הם 18 איסורים שהתקינו שמאי ותלמידיו, האוסרים על צורות שונות של מגע עם נוכרים. לכל אחד מהם יש הסבר מנומק ולא פוגעני לכאורה, אבל התוצאה של האוסף יחדיו היא למנוע כל אפשרות מעשית של מגע מנומס בין יהודים לנוכרים. התוצאה הפסיכולוגית של כל האיסורים האלה היא טיפוח תדמית הנוכרי כדוחה ומאוס, אסור לקרבה מחמת הטאבו. התוצאה של זה היא איבוד היכולת לחיות בקרבה כפויה לנוכרי מבלי להתפרץ בזעם – במיוחד אם לזעם יש גם סיבות אובייקטיביות למכביר. לתוצאה של איבוד היכולת הזו קוראים המרד הגדול.

האם יש לכם הרגשה שהערבית משתלטת לכם על החיים? המממם? האם יצא לכם פעם להסתכל על שלטי דרכים, שלטי רחוב, ולראות לכמה מהם יש (או אין) גרסה בערבית? שפה רשמית, עאלק. אבל עצם הרשמיות שבדבר היא כעצם בגרונם של אנשי הכבוד הלאומי הבלתי נדלה. האילוץ להכיר בכך שגם ביום שיוכרז על תום הסכסוך וישראל תקבל מושב בליגה הערבית, ישראל עדיין תכיל מיעוט של עשרים אחוז ערבים ותצטרך להכיר בהם ככאלה. כמו המורה שלי בכיתה ט', איש שכל יודעיו הכירו כרך הליכות ואוהב אדם, שבטיול השנתי בגליל התחתון, מזג אוויר נפלא והכל, פתאום מסנן באיבה "בכל מקום יש להם כפר…”.  במכלול האמונות העמוקות של האנשים האלה מונע מהם לקבל פן מסוים של המציאות, וזה הורס לא רק להם את החיים.

חבל על לימור לבנת. אשה אינטליגנטית ובעלת יכולת ביצועית ניכרת. הדעות הניאנדרטליות שלה, ומה שהשמירה עליהן עושה ללוגיקה שלה, הופכות אותה ללא ראויה לשום משרת השפעה בציבור הישראלי הקיים.

ולענייני ספורט. אמא של סילביו ברלוסקוני פוטאנה. אם היה מחליף מאמן באמצע העונה כמתבקש, היינו גומרים קצת יותר חזק ומגיעים בכל זאת לצ'מפיונס. אממה? לא הגיע, ואולי כדאי שסילביו יקבל ת'סטירה.

ובעניין קבוצות שכן תהיינה שם שנה הבאה – צופית גרנט כמעט גרמה לי לרצות בכל זאת שאברם יפסיד (בסוף לא רציתי והתבאסתי. יופי לכם). החוצפה של האשה הזו מדהימה ממש. “העיתונאים האנגלים תאבי גיליוטינה, צמאי דם…” …אומרת האשה שדחפה לאמא שלה מיקרופון ומצלמה בפנים בדרכה של זו לחדר ניתוח. בשביל האמנות כמובן. לא ייאמן.

ולסיום, משהו משעשע מבית היוצר של ערן ורד הפקות. תיהנו!

עדכון: מבית היוצר של ערן ורד, שיטוטים באינטרטנט, הגיע הלינק הזה, אפרופו צופית גרנט

"בן אדם הולך למסיבה, ישאלו אותו, 'קראת את החמשיר של רחביה על אולמרט?', מה יגיד?"

– יגיד 'שמעתי את הקאבר של נינט'

"לא! יגיד 'הורדתיו ברסס, אך טרם הספיקותי לעיין בו'. בא הביתה, בליינד קורא החמשיר":

זה אודי חשודי, שחיתות בו פשתה
גר הוא הרחק שם, בעיר הבירה.

עיניו על הכסף, ראשו בתככים.
פה לו מריר וחרוש בקמטים.

שואל הוא בלי הרף : את זה גם אקח?
ימבה של סטיפות מעביר הוא בסך.

בבירה עת שלט, תפקודו נעצב
בסיעתא דשמיא ובברכת הרב

את העיר החריב, צעיריה נטשו
עזובה ופיגור בכל פה בה פשו

אודי חשודי צמח וגדל
בתורת נעוריו לבסוף אז מעל

נפתחו העיניים, נפל אסימון
ישראל השלמה במציאות לא תשכון

בביתו מאסו בו, הוא דורדר בסולם
כשלפתע קרצה לו הדרך משם

חבר לאחר, עוד ישר והגון
קדימה, עתיד, זה היה הטיעון

ההגון אז נפל, ממשכב טרם קם
אודי חשודי טיפס בסולם

בבחירות ניצח, קיבל ת'מנדט
מילא כל הדלי ורק אז בעט

בחרב כשל, יונה לא הביא
אמון הציבור מסרב להמריא

כעת מעבר, מגיעה הנקמה
על הבגידה בחזון ישראל השלמה

נמשכו מכנסיו, הופשט המעיל
ומה שם מציץ, מוזר ומבחיל?

המלך עירום, מתחת אדרת
יש רק מהההה עטפה מזדקרת.

עוד במהלך הערב. מבטיח. אני לא עורך תורן בסופ"ש הזה. יש גם כאלה. בואו רק נראה אם הממשק יואיל לקלוט.

ובינתיים, כמדי שבוע: קיטור רותח לפנים

עוד מעט איזה יצור ילך לישון ואני אוכל להתפנות להתגוללות נאה על הפרודה הטרייה לימור לבנת, ויוזמת האנטי-חינוך שלה.

אני יודע שרבים מכם, קוראיי הנאמנים, מאוכזבים מהירידה התלולה במשאבים המושקעים במדור מצוין וחינוכי זה, ואני מבטיח להשתדל יותר, אבל זה באמת סקופ כשר, והרסס שלנו קצת עושה אפצ'י כרגע, אז קחו לכם.

פוסט נפרד ונטול לינקים לסקופ בערב, אם תרצה האלה.

מתוך קיטור רותח לשבת, שעלה אמש בסקופ:

רוצים עוד? בבקשה:

ולהערות נוספות:

בכנס סקופ השני לתקשורת אזרחית פגשתי את העיתונאי גידי וייץ, שגם דיבר בפני הנאספים. אקדים ואומר, למען הגילוי הנאות, שהוא היה קצת גם רוח כלפיי, כך שתרגישו חופשיים לתלות את כל מה שאני אומר להלן על זה, אם ממש בא לכם. אם כי יכול להיות שהוא סתם מיהר ולכן קטע את ניסיוני לפתוח עמו במהלך ההפסקה בשיחה על משה מזרחי ושאר ירקות בצעקת "אתה סתם מזיין במוח" ו"ביי" כללי שכזה. כאמור, יש מצב שהו מיהר, אז לא נורא. (וזה לא שאנחנו מכירים שזה מקובל לדבר ככה).

גם ראוי לציין שהוא יצא לגמרי לגמרי גבר כשהתקלתי אותו (בשאלות אחרי נאומו) בשאלה לגבי טענותיו של ייואב יצחק, שהאשים את וייץ, מוטי גילת ואמיר אורן בעיוות העובדות (וגם גרוע מזה, את אורן ואת גילת, לפחות) בכדי לנכס לעצמם קרדיט לא להם. גם סתר את האישום שהונח לפתחו באורח משכנע למדי, וגם נמנע בצורה מאד מרשימה מלגלוש לטון שיואב (עיתונאי בחסד אבל אדם קשה, כך שמעתי והתרשמתי) הפנה כלפיו. יצא מאד קול. באמת.

לסיום, אומר שעל אף כל מה שאני הולך להגיד (כבר מגיע, בחיי), אני חושב שוייץ הוא מהכתבים החוקרים הטובים ביותר בדור שלי (יעני בני 25-45 כרגע).

אז מה הבעיה שלי בחיים? ככה: וייץ הוא עיתונאי עם אג'נדה, וזה סבבה – אני האחרון שיכול להתלונן על הז'אנר הזה, היות שבאנציקלופדיות מסוימות יש תמונה שלי ליד הערך "עיתונאי עם אג'נדה". אז זכותו שתהיה לו אג'נדה, וזכותי במקרים מסוימים לא להסכים איתה. האג'נדה של וייץ, לצורך העניין, היא זו של בייניש. מי שבצד של בייניש בקווי העימות הקיימים – הוא בסדר. ואם יש ראיות שלא, "אתה סתם מזיין במוח". מי שלא במחנה הזה, חלי עלא-אללה. במהלך דבריו בכנס התייחס וייץ לכבוד השופט בדימוס (שופט שלגביו התואר "כבוד" אינו נאמר כאן בסרקזם) בועז אוקון. וייץ אמר "אני לא יודע אם אתם מודעים לתופעה הזו…ספק עסקן, ספק פרשן". אהמ. בתור מי שמסנגר על המחנה ששתי נציגותיו הפעילות הבולטות הן משפטנית בינונית בתכלית שנודעה בעיקר בפוליטיקה שלה, והחברה שלה שאפילו תואר שני אין לה, אני לא חושב שיש מקום שתקרא ככה לאחד המוחות המשפטיים המבריקים שצמחו כאן בדור האחרון (וזה קונצנזוס מכל מה שקראתי ושמעתי ) – גם אם העמדות שלו נורא מרגיזות אותך.

זה שבועז אוקון לא נמצא היום בבית המשפט העליון זה אך ורק מפני שאצלנו העליון ממנה את עצמו ומונע כל ייצוג לדעות נוגדות, באורח שלא קיים בשום מדינה מתוקנת. אני מסוגל לראות את פגמיו החמורים של דניאל פרידמן למשל – חמורים כל-כך שלא אוכל להצטער באמת על לכתו – ובכל זאת להסכים איתו על רבות מהרפורמות המוצעות (ולהתנגד בתוקף לאחרות). אני לא מוצא אצל וייץ ריבוד שכזה. מתקבל הרושם אצלו שמדובר בטובים נגד הרעים. אין לי בעיה לראות את פרידמן כ"רע", אבל אם בייניש – ואפילו פרופסור ברק המתחרפן והולך – זה הרעיון של מישהו לטוב המוחלט, אז קצת חבל לי עליו.

ואם כבר אני נטפל לקולגות שאני בעיקרון מאד מחזיק מהם, אז בוא לפה, שמואל רוזנר. תקשיב, הבנו שאתה רפובליקאי. זה בסדר, אנחנו מקבלים אותך עם הפגמים, אבל בחיאת. אל תנצל את חוסר הידע של הקורא הישראלי כדי להגיש מאמרים שלא ראויים לדפוס. אני מדבר על משהו שלו שראיתי במהלך השבוע האחרון שבו הוא מסביר לנו כמה שבוש בסדר, וכוונתו טובה, והוא בא לעבוד כל בוקר ברצינות וכל זה.

אני לא רוצה לחזור על הקיטור שכבר הוצאתי לעיל על האיש הכי מזיק שאוניברסיטת ייל הוציאה מתוכה מעולם, אבל קודם כל, בוש לא בא לעבודה כל בוקר. האיש עובד פחות מכל נשיא מאז קלווין קולידג'. אייק עבד יותר ממנו. הוא שיאן החופשות בהפרש עצום. אוקיי? דבר שני, די כבר עם הכוונות הטובות. לבן שלי (תברך האלה את עיניו) יש המון כוונות טובות. כל פעם שמתקלקל משהו בבית הוא רוצה לתקן. אז מה, נותנים לו? לא. גם לא כועסים שהוא מנסה. הוא לא יודע. גבר בגיל העמידה אמור לדעת, גם אם חצי מוחו נמחק באדי אלכוהול. הוא אמור לפחות לדעת מה הוא יכול ומה לא. ואם הוא לא יודע, אז עיתונאים רציניים לא צריכים לבלבל לנו בביצים כמה שיש לו סיבה להיות נינוח ומרוצה מעצמו. אם אפשר היה לפקוח את עיניו של בוש לראות את עצמו באמת, לא במוחו ההזייתי, הוא היה מתאבד מרוב בושה, לא מרגיש נינוח.

זהו כרגע. אוסיף כשיהיה. שבוע טוב.

כאן

פוסט אישי מאוחר יותר.

עדכון, ובינתיים – קיטור רותח לשבת

כאן

זו כתבת ספורט חמודה

וזו ידיעה בלעדית שלנו

וזה מאמר מצוין מאד של שלום ירושלמי ב-NRG המחודש.

אה, וכמעט שכחתי – קיטור רותח לשבת, למי שהחמיץ

תיהנו!

אז קחו את כל הלינקים הרלוונטיים, וכמובן את אלה של סקופ בשתי היממות האחרונות, שבהן לדעתי הובלנו ברשת העברית – לפחות בקרב אתרי חדשות – בכל הנוגע לסיפור הזה. לא יודע מה אתכם, אני מרגיש סיפוק מהעבודה שעשינו בתחום. טוב, כשאני אומר הובלנו זה צריך להיות חוץ מיואב יצחק, שהוא תותח עם ביצים משיש וכנראה קשרים יותר טובים משלנו.

אז ככה, בראשית היה את הלינק של הניו יורק פוסט

ויש גם את הלינק של הניו יורק טיימס

יש כמובן את הלינק האמיץ והמאלף של האתר משפטון (כנראה מסונף ל-NFC) שמסביר את כל הקומבינה של איך הוחלט להפיל את אולמרט עם תיק – אמיתי לגמרי, לא תפור – מסוף שנות התשעים.

יש את הלינק לסיפור על התביעה של לווייני הריגול בניו יורק סאן

ואלה האייטמים של סקופ שהתפרסמו בנדון

איך קשורה פרשת אולמרט לתביעת מיליארדים ביטחונית?

מי העד הלהוט בפרשת אולמרט ולמה חיכה עד כה?

כך הוחלט להפיל את אולמרט

יש להפר את צו איסור הפרסום

מסתמן: חברו הטוב של אולמרט יהיה עד מדינה

.

.

.

ולמי ששאל אם סקופ כל-כך מסכן שהוא צריך את הכניסות שמייצרים הלינקים שאני שם פה – אתה יודע, באבה…דונם ועז. מלבד זאת, אני שם כאן רק לינקים שדבריםשאני חושב שקוראיי יאהבו לקרוא, ואני מעריך את הקליקים שהם מספקים.

כן, אני יודע, כבר היתה לי פעם כותרת כזו כאן, אבל שוב יש לזה סיבה טובה. תודה על הקליקים וגם על התגובות שבטח תשאירו, בהיותכם אנשים טובים.

קבלו את הרשימה המרכזית*, ולכם כמנויים קבלו גם אקסטרות:

אולי די עם סיפורי האיפול האלה? ביום רביעי דווח שערב קודם לכן, שעתיים לאחר שדווח במהדורות החדשות המרכזיות כי "אישיות בכירה זומנה לחקירה באזהרה", נתן איזה שופט למשטרה צו איפול. היום בבוקר התפרסם שזה אולמרט. היומיים האלה היו קריטיים? באמת? יש מישהו שקשור לפרשה ולא ידע שזו הפרשה המדוברת כבר ביום רביעי או שלישי? מסופקני עד מאד. אז אולי די עם המשחקים האלה, ועם עם משחקי האיפול על כל מיני דברים שמתפרסמים בתקשורת הזרה בכל מקרה? באמת.

מה עוד היה לאחרונה? קיבלתי את הלינק הזה, אני כבר לא זוכר ממי אז אתכם הסליחה, שמוכיח שהבהמה הירוקה (מונח שטבע מרן יוסי גורביץ) לא רק בהמה, אלא גם גנבת. את הכ-סף! את הכ-סף!

היו עוד דברים, אבל קחו בינתיים זה. גיטען שבעס.

עדכון: עמיר פרץ הגיע לשפל המדרגה. לשם שינוי מגיב ברק על פי הנהלים, מכנס את עמיתיו כדי להחליט כיצד להגיב על חקירת אולמרט, וגם זה לא טוב לאנקל מוסטאש. הוא "מסתייג מתרבות ההתנהגות". לשיטתו, יש מראש להחליט, בלי שום הליך מסודר, שלא עושים שום דבר. כי הרי צריך לתת לראש הממשלה ליהנות מהספק. ועוד פעם. ועוד פעם. וברור לגמרי, בלי דיון ובלי הצבעה, שצריך לתת לאיש הזה, שמעטים בארץ מאמינים בשלב זה ביכולתו להבחין בבהירות בין האינטרס הציבורי לזה האישי שלו, להמשיך (להעמיד פנים ) ולגבש ולהביא לעם הצעה לפשרה היסטורית. אהא. שמישהו ידחוף לאיש הזה איזו כנאפה לפה, שיסתום כבר, אבל במתיקות.

* הטיות כובע שנשמטו יען כי קרש לי המחשב והייתי רציך לכתוב הכל מחדש מהר: לבתיה בכר על ההפניה לאייטם של רפי רשף, ולאום קדם האהובה על התובנה של החרדים בנוגע לשלטי החוצות המגעילים.

כאן

כרגיל, תודה על הקליקים אבל תודה רבה עוד יותר למי שגם ישאיר תגובה כשאשר ידבנו לבו.