עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

טוף, חזרנו לאחר הפוגה של שבוע, לאבסס על פוליטיקה כאן ושם.

שלשום, יותר משבוע לאחר הצהרתו המדהימה של גלעד שרון, לפיה הוא מסרב לשתף פעולה עם חוקרי המשטרה בנוגע לחשדות  של עבירות כלכליות משום משהוא מגן על אביו, הידוע בכינויו ראש הממשלה, והאיל בטובו אחד המחוקקים שלנו (יוסף פריצקי) לקום ולומר לאותו מגדל כבשים את המובן מאליו: עליך להצהיר חד משמעית שאינך זקוק ואינך מעוניין בהגנתו של בנך.

כמובן שזה יעזור כמו כוסות רוח למת. רוב הסיכויים הם ששרון יתעלם, ואם לא יתעלם הרי שבנו יתעלם מ"פקודתו" של אביו. לכן יש רק תגובה אחת שאנחנו כאזרחים יכולים לאמץ: על כל אזרח המוצא עצמו נחקר במשטרה, לא חשוב על מה, לסרב להשיב לשאלות חורקיו ולהצהיר שהוא עושה זאת כדי להגן על ראש הממשלה. אולי אז, כמו ישו, גם כבוד רה"מ יסבול בשל חטאי כולנו, ובא לציון גואל.

ובחזרה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות:

אהההנולד הצטרף למירוץ למשרת מושל קליפורניה, ותוצאה חיובית אחת כבר יש לכך: דארל עיסא, השמרן הקיצוני שהתחיל כל סיפור ההחזרה של המושל, הודיע שלא ירוץ בסופו של דבר. כי אם כל הכבוד לכוחה של מוסרנות אנאלית, מה זה כבר לעומת עוצמתו של הטרמינייטור?

גם דיאן פיינסטין, הסנאטורית הדמוקרטית המשובחת שהייתה התקווה הגדולה של המפלחגה, הודיעה שלא תרוץ ותקפה את יוזמת ההחזרה כאפלה ומסוכנת לדמוקרטיה, וזאת למרות שאין שום אהבה בינה לבין המושל המכהן גריי דייויס.

אז יש לנו מצד אחד מושל גרוע, שנבחר כחוק לפני פחות משנה ולא עשה שום דבר מאז שיצדיק הדחה; מצד שני יש לנו שחקן פופולרי שמידת הבנתו בסוגיות הניצבות בפני המדינה לא ברורה בכלל, אבל לפחות הוא לא קיצוני מופרע; מצד שלישי, וזו האפשרות המעניינת ביותר, יש לנו פרוגרסיבית ירוקה (אריאנה האפינגטון) שלא חייבת שום דבר לאף אחד וצפויה לעשות בלגאן גם לרפובליקנים וגם לדמוקרטים. אני עם אריאנה.

ובמישור הפדרלי:

שערוריית ההשתקה של הקטעים מתוך דו"ח החקירה של פיגועי 9.11 הנוגעים לערב הסעודית ממשיכה לצבור תנופה. מתברר שלאחר נפיגוע, הממשל נחלץ להגן על סעודים שונים שהתגוררו ברחבי ארה"ב, כולל בני משפחת בן לאדן המורחבת, שהורשו לחזור למולדתם בטרם נחקרו. אם תזכרו את אווירת ההיסטריה ששררה בארץ החופש אז – מעצרים שרירותיים, השעיית זכויות בסיסיות, אלפי מהגרים שנעצרו רק בגלל שמות המשפחה שלהם – תבינו שמשהו פה מאד, מאד מסריח. מה יש לממשל להסתיר? מה הם לא רוצים שנדע?

עוד על מחויבותו העמוקה של ממשל בוש לביטחון אזרחיו: המנהל הפדרלי לבטיחות בתעבורה מבקש להפחית את התקציב למאבטחים אוויריים, למרות אזהרות הממשל על ניסיונות פיגוע במטוסים. בשביל להפחיד את האזרחים זה מספיק טוב, אבל בשביל להתייחס במישור המעשי כנראה שלא.

עוד ממעללי בוש: לפני כשבועיים הורה הבית הלבן לסוכנות להגנת הסביבה (משרד איכות הסביבה באמריקאית) למחוק מתוך דו"ח שנתי פרק שעסק בהתחממות גלובלית, ובמקומו הוכנס סעיף שטען כי דרוש מחקר נוסף בנושא, וכי בכלל לא בטוח שיש התחממות גלובלית או שמקורה בפעילות אנושית. את המחקר החדש הזה מימן מכון הנפט האמריקאי – מוסד שהוקם וממומן על ידי חברות הנפט הגדולות. איזו מקריות מופלאה.

מחר או מחרתיים נחזור לעיראק, ונדבר על האיש שחזה את כל הבעיות של כוחות "הקואליציה" בעיראק. עד אז, שיהיה לכולנו יום ירוק.

מה שבוש יכול ללמוד ממרווין הרובוט

בספר השלישי בסדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מוצא עצמו הרובוט מרווין לכוד בבניין משרדים נטוש עם רובוט קרב עצום ממדים, חמוש במיטב כלי המשחית ונחוש בדעתו לחסל כל דבר שזז. מרווין – רובוט מריר, סרקסטי ובעל מוח רב עוצמה – נחלץ מן המצב לאחר שהוא מצליח להרגיז את יריבו, בעל הכוח האדיר אבל השכל המוגבל, וגורם לו להפציץ את הרצפה שעליה הוא עומד ולהתרסק אל הקרקע הרחוקה.

האם הצליח אוסאמה בן לאדן לעשות דבר דומה לארה"ב? כמובן שמעצמת העל היחידה עדיין רחוה מהתרסקות, אבל נדמה שיש הקבלה באופן שבו הצד החזק ללא שיעור פותה על ידי היריב החלש והחמקמק לכלות את כוחו במחוות זעם הרסניות, שרק מפחיתות את יכולתו להתמודד עם האתגר הניצב בפניו.

גם תומכי הנשיא, כמו למשל השחקן ג'יימס וודס (שנורא שונא שאנשים אומרים שבוש אידיוט), מודים שאין להם הסבר משכנע לחשיבות הביטחונית של פלישה לעיראק דווקא עכשיו, דווקא לבד ותוך הרגזת אלה שבנסיבות אחרות היו עוזרים רבות בשיקום – חוץ מאשר לספק את יצר הנקמה של העם האמריקאי על פיגועי 9/11. עכשיו, יצר הנקמה הזה הוא אנושי, מובן וגם צודק. אני מאמין גדול בנקמה (מעדן שאניני הטעם מעדיפים להגישו צונן). אבל לכלות את כוחותיך על משהו שלא קשור כלל לזה שפגע בך – זו נקמה עלובה למדי.

יתרה מזאת: יצר הנקמה הוא אמנם מובן, אבל תפקידו של ממשל אינו להיענות לכל יצר לב. תפקידו הוא לנהוג במירב התבונה, שיקול הדעת וקור הרוח, על מנת לשרת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים ארוכי הטווח של הבוחרים. האם זה מה שקרה כאן? בנושא זה תוכלו לקרוא כתבה על כך שהמלחמה בעיראק פגעה אנושות במצוד אחר בן לאדן ושאר ראשי אל קאעדה. סדאם אמנם היה דיקטטור איום ואין ספק שהסרתו מהשלטון היא דבר טוב (גם אם האופן שבו הדבר נעשה יגרום יותר נזק מתועלת), אבל כאזרח אמריקאי חשוב לי הרבה, הרבה יותר לתפוס ולהעניש את מי שהרג לי אלפי אחים ואחיות. זה בטח האופי הליברלי יפה הנפש שלי.

קרקס קליפורנו, גרסת הבמאי

כאילו שההצגה בקליפורניה לא הייתה מגוחכת דיה, הצטרף אליה מי שכבר קנה לו שם בעשיית צחוק מערכי הדמוקרטיה (וגם בניהול מאבקים חשובים למענם). מדובר באיל הפורנוגרפיה, מו"ל הירחון "האסלר" וכוכב הסרטו הזכור בכיכוב וודי הארלסון – לארי פלינט. פלינט, שבבעלותו מספר בתי קזינו (בין השאר), אומר שיפתור את בעיית הגירעון של קליפורניה באמצעות מכירת זכיונות להעמדת מכונות הימורים ברחבי המדינה. בנוסף לפלינט הגישו כבר 250 איש ברחבי קליפורניה את טפסי המועמדות שלהם, כולל כמה ששמם הוא במקרה גריי דייויס (כמו המושל האהוב).

בימים הקרובים נעסוק בשערוריית המעורבות הסעודית בפיגועי 9/11, במספר המועט להדהים של מסיבות עיתונאים שעורך כבוד הנשיא, וגם בכמה ספרים שממש כדאי לכם לקרוא לדעתי. בינתיים, שיהיה לכם יום ירוק.

למי שרוצה להבין את אחד ההבדלים המהותיים בין פרוגרסיווים לשמרנים, מומלץ לקרוא את הידיעה הבאה. למי שאין זין לקרוא, נסכם בקצרה: מושל אלבמה – רפובליקאי דווקא – מבקש לבצע את העלאת המס הגדולה בהיסטוריה של המדינה, כדי לממן שורה צעדים שתכליתם צמצום פערים בין עשירים לעניים. בין הצעדים הללו: העלאת רף ההכנסה שבה צריך להתחיל לשלם מס הכנסה (לאלבמה יש את המדרגה הנמוכה מכל מדינות ארה"ב, משום מה – 4,600 דולר לשנה למשפחה בת 4 נפשות), הארכת שנת הלימודים לממוצע הארצי, מימון למעקב אחר ביצועי מורים במטרה לשפר את מערכת החינוך והקטנת הגירעון.

אז כל הכבוד לבוב ריילי, המושל הרפובליקאי, אבל נחשו מי מוביל את המאבק נגד ההצעה שלו? הקואליציה הנוצרית וועדת ההיגוי של המפלגה הרפובליקנית באלבמה. הקטע המגניב הוא שהמושל מנסה לנצל את מיקומה של מדינתו בלב "חגורת התנ"ך" הדרומית (רצועת רוחב של מדינות בדרום-מזרח ודרום ארה"ב המתאפיינות ברמת אדיקות גבוהה ובמשקל כבד לדת בחיי הכלל), והוא מוכר את הצעד בנימוק דתי: זהו מעשה נוצרי לעזור לעניים.

עכשיו, כל מי שאפילו רפרף על ספרי הבשורה בברית החדשה, שם מובאות כל האמירות המיוחסות לישו, יודע שמגיע לכבוד המושל 100 במבחן. למעשה, זהו אחד המוטיבים המרכזיים ביותר במשנתו של הנביא יהושע בר יוסף מנצרת (יהודי נחמד, מסכן מה עשו ממנו). כשג'ורג' בוש נשאל, במהלך מערכת הבחירות, מיהו הפילוסוף הפוליטי החביב עליו, הוא השיב "ישו". אז איך זה שהמפלגה שלו תמיד מתייצבת נגד היישום בשטח של מה שישו אשקרה אמר? נשיא הקואליציה הנוצרית אמר "להקל את עול המסים מעל אלה שגורלם שפר פחות הוא דבר שכולנו יכולים להסכים עליו, אבל כל המשפחות זקוקות להקלת מס". או במלים אחרות: "אני מוכן שנעזור לעניים, אבל רק בתנאי שנעזור באותה מידה לכווווולם".

אז כנראה שהאדון האדוק לא בקיא במיוחד בכלכלה, אבל כשנותנים לכולם עוד כסף, התוצאה אינה שיפור ברמת החיים של אף אחד, כי אם אינפלציה. למעשה, אם לא מקפידים לתכנן אותה היטב, הקלת מס לכווווולם תגדיל את הפער במידת הכסף הזמין, ולא תקטין אותו.

אבל הנצרות, לא כל שכן זו הפרוטסטנטית בה מחזיקים רוב בכירי הממשל, כבר מזמן איבדה כל קשר לתורת המוסר של יהושע מנצרת, ולמעשה הפכה אותו על ראשו והפכה את העושר עצמו למעין הוכחה לחסד האל. לו היה בוש ישר,ופחות נבער מדעת, היה נוקב בשמו של יוהאן קלווין, ולא בזה של ישו, כפילוסוף הפוליטי המועדף עליו. אבל הוא לא, והוא כן, והבעיה כרגיל היא לא בו, אלא בתשקורת הכנועה והמתרפסת שלא דורשת ממנו שום דין וחשבון.

עוד על ישו, החבר החוכמולוג שלו והשנים החסרות

אגב ישו, רגע של קידום עצמי: להוצאת הספרים אופוס יש סדרה, בשם עידנים, המתמקדת בסיפורת היסטורית. עבדכם הנאמן הוא עורך הסדרה הזו. בקרוב (סביבות החגים) עתיד לצאת בסדרה ספר שייקרא בעברית "הבשורה על פי צ'פחה (סחבק הנוצרי מנעוריו)". זוהי פרודיה על חייו של ישו הנוצרי, המסופרת על ידי חבר נעורים חוכמולוג, וממלאת את החוסרים בסיפור חייו (שכן הבשורות מספרות על הלידה, במקרה הטוב על מקרה אחד בגיל 12, ומיד קופצות לישו בגיל 28-30, בתחילת שליחותו הנבואית. מה קרה בכל השנים שבאמצע? קנו את הספר, לכשייצא, ותדעו גם אתם. 🙂

והנה כבר יש התפתחות חשובה, בעולם מהיר שכזה: לדברי CNN, תת שר ההגנה, פול וולפוביץ (אחד האידיאולוגים הבכירים של הניאו שמרנים) הודיע כרגע שהתוכנית להקים בורסה לפיגועים תבוטל. אבל עצם הרעיון גורם לו לאדם הסביר לחוש חוסר נוחות עמוק נוכח הליכי המחשבה של האנשים הללו. ברררר.

שיהיה לכולנו יום ירוק.

תשמעו קטע מוטרף. הפנטגון (שזה "משרד הביטחון" באמריקאית) מקים מין בורסה, שבה ניתן יהיה להמר אם יתרחשו או לא יתרחשו כל מיני אירועים עתידיים במזה"ת, ובכללם התקפות טרור, התנקשויות והפיכות. הפנטגון מנסה בה בשעה גם להוריד פרופיל וגם להגן על הרעיון,בטענה ששווקי עתיד הוכיחו את עצמם כיעילים בחיזוי בחירות, מחירי נפט ומכירות של כל מיני מוצרים. אפשר לקרוא על הפרשה, ועל ההתנגדות שהיא מעוררת, כאן

מנגד טוענים המבקרים שטרוריסטים עשוים להשתמש בשווקים שכאלה הן כדי לעשות בוכטה על הפשעים שלהם עצמם, והן כדי להטעות את המשתמשים בשוק לחיזוי, בהמרם נגד אירוע שהם יודעים למעשה שעומד להתרחש. תגידו שאני סתם שונא את הממשל, אבל העמדה השנייה נראית לי יותר הגיונית. בנוסף, וזה כבר באמת עניין אישי, נראה לי מחריד להמר אם יהיה או לא יהיה פיגוע התאבדות מחר. אני לא מאמין בספרים שלמים של איסורים וציוויים, אבל נראה לי שזה משהו שכולנו יכולים לחיות איתו: לא תהמר על חיי אדם. בסדר?

ולעניין אחר:

ראיתם את שרון ובוש בבית הלבן? האם עוד מישהו התכווץ מבושה כששרון גמגם והמהם בעודו מפשפש פעמיים אחר העמוד הבא בנאומו המודפס מראש (כולל פעם אחת שבה כל ההמשך המעכב היה מלה אחת)? אבל מה שיותר חשוב, מתי יתחילו הכתבים ללחוץ אותו לקיר בעניין הפרות החוק של בנו גלעד, וטענת גלעד כי הוא עושה זאת כדי להגן על אבא שלו?

זילות

הזיכרון האנושי כמוהו כבד גס – אין הרבה מה לעשות נגד התפוררותו המהירה, עם הזמן. מסתבר שהיציאה הרומנית ההיא בנוגע לשואה, לפני כמה שבועות, לא הייתה מקרית. מסתבר שלבכירי הממשלה הרומנית נורא מפריע שאנחנו היהודים חושבים שסבלנו באופן מיוחד בשואה. הבעיה היא שקשה לעבור לסדר היום על דברים מסוג זה, ולכן אנחנו נאלצים להיגרר לקטטה של ילדים מפגרים "כן סבלנו" – "לא סבלתם" – "כן סבלנו ונהיה אתכם ברוגז עד שתודו שסבלנו". זה לא משיג שום דבר חוץ מזילות השואה. שוב, אני לא מבקר כאן אף אחד, כי כמו שאמרתי גם לעבור לסדר היום אי אפשר. זה פשוט כמו לראות משהו חשוב מתפורר מול העיניים, בלי אפשרות לעשות שום דבר. <אנחה>

למה לא התכונן הממשל לשיקום עיראק?

משעשע. יפן הודיעה שתשלח חיילים לעיראק. איפה הימים שהם נשבעו לא להחזיק צבא? לא משנה. העניין הוא הניסוח "הפרלמנט היפני אישר משלוח כוחות צבא לעיראק, כדי לסייע בשיקום המדינה". צבא לא משקם מדינות. זה לא התפקיד שלו ולא לזה הוא בנוי. זו אותה טעות שחבורת הגאונים של ראמספלד עושים מאז נפילת בגדד.

כשהתבררה מידת חוסר מוכנותה של ארה"ב ל"יום שאחרי" – כשהתקשורת עוד נתנה לבוש פס אבל כל מי שעיניו בראשו יכול היה לראות את ממדי הבלגאן – עדיין היה קשה להאמין, אבל בהדרגה התברר שזה נכון: החבורה הזחוחה, היהירה, הבטוחה כל-כך בצדקתה שמנהלת את הפנטגון אשקרה לא טרחה כלל להכין תכנית בת ביצוע לשיקום עיראק לאחר הפלת סדאם.

הם התנהגו כאילו הם המומים מכל מטלה חדשה שהביאה עמה השליטה בשטח – ובה בשעה התייהרו ש"הכל הלך לפי התוכנית הג-א-ו-נ-י-ת שלנו". למרות זאת, ולמרות האשראי נטול הכיסוי שקיבל בוש באותה תקופה, ניתן היה לתפוס ב-CNN חיילי מארינס אומרים "אף אחד לא הכין אותנו להיות שוטרים". הבעיה הייתה שאז CNN לא שאל את השאלה המתבקשת: "למה לא הוכשרו כוחות הפלישה לתפקידים של שמירה על הביטחון? או לחילופין, למה לא הוכשר כוח מיוחד לתפקידים אלה, ושוגר לעיראק מיד עם ההשתלטות הצבאית, כדי להחליף חלק מכוח הכיבוש, שכפי שמסתבר נשאר שם עד עצם היום הזה ומתחיל להישחק קשות?"

העובדה ששאלות אלה לא נשאלו בצמוד לאירועים היא אחד המחדלים הקבוצתיים הגדולים ביותר של התקשורת האמריקאית מזב זמן רב. למרות לקחי וייטנאם, הרשתה לממשל לשגר חיילים אמריקאים למוות מבלי לברר אפילו חלק מהשאלות. נכון, האמריקאים עדיין סובלים מזעזוע מוח מאז ה-9.11, אבל זה לא תירוץ. מספיק מאנשי התקשורת – במיוחד כתבי החוץ – כבר סיקרו מספיק מקרי טרור במקומות אחרים בכדי שיהיו חסינים יותר מההמון הנבער.

הממשל עדיין מתעקש על ממשלת הבובות שלו, ועדיין מעמיד פנים שאפשר ללכת בלי ולהרגיש עם. חבורת הצודקים מהפנטגון אפילו לא מוכנה לוותר על איש הקש המפוקפק שלה, אחמד צ'לבי. צ'לבי הוא בן למפשחת גולים שלא היה בעיראק, למעט ביקור חטוף לאחר מלחמת המפרץ 1, ארבעים שנה. בין השאר, הוא היה מעורב בשתי הונאות בנק בקנה מידה עצום (300 מיליון דולר בירדן, ומשהו קצת יותר קטן בשווייץ – בשני המקומות הוא הוכרז פרסונה נון גראטה ובירדן אף נשפט שלא בפניו – יען כי הוא ברח – למאסר).

אבל הפנטגון מתעקש, למרות שאין לאיש שום בסיס תמיכה משמעותי בעיראק עצמה, שהוא-הוא האיש שצריך לעמוד בראש הממשל העיראקי החדש. סירובם של העיראקים לבלוע את הצפרדע הוא אחת הסיבות שהקמת הממשלה העיראקית החדשה התעכבה, ושבגללה, למרות ש"המועצה השלטת" כבר התכנסה כביכול, היא לא ממש ממונה על שום דבר. למה אתם לא יודעים יותר על עברו המפוקפק של מר צ'לבי? בגלל שלשונה של התקשורת הייתה תחובה עמוק במעי הממשל, ולכן היא לא הייתה פנויה לדווח לכם.

עכשיו המצב משתפר מעט. זה לא שהתקשורת נעלבה סופסוף מזה שמשקרים לה, אלא שכמו כל אישה או בעל נבגדים, היא נעלבה מזה שכולם כבר יודעים. הימים החולפים ללא שמץ של נשק להשמדה המונית הזכירו פתאום את כל השקרים הבוטים עליהם מחלה התקשורת בשעתם. העמדת הפנים כאילו אין כאן עניין פשוט נעשתה קשה מדי.

בינתיים נראה שעניין האוראניום מניז'ר מיצה את עצמו לעת עתה, אבל אם יהיה הליך של הדחה (מה שלא נראה כרגע), אל תתפלאו לראות אותו חוזר. הדחה היא הליך משפטי. כמו שהליך הדחתו של קלינטון נסב אך ורק על על השקר המפורסם בנוגע ליחסי מין עם מוניקה, כך ייתכן בהחלט שהליך הדחתו של בוש יעסוק בשימוש המודע במודיעין שהופרך זה מכבר כהצדקה למלחמה בנאום החשוב והרשמי של השנה. עוד נראה.

מחר או מחרתיים נעסוק בפרשיה החדשה בוושינגטון – השתקת הפרק העוסק במעורבות של בכירים סעודים, בדו"ח וועדת הקונגרס לחקר הפיגוע של ה-9/11. כבר שלושה ימים תופס העסק הזה תאוצה, והיום אפשר היה לקרוא על כך אפילו בעברית – עוד סימן להתפוררות המסכה הניאו-שמרנית. כמו כן נעסוק בקטע המטורף שהולך עכשיו בקליפורניה – בחירות מיוחדות להדחת מושל שנבחר לפני שמונה חודשים בלבד, ולא עשה שום דבר ספציפי כדי להצדיק הדחה – מלבד להיותו פוליטיקאי בלתי אהוד להדהים.

בספורט:

כפי שחזיתי עוד בטרם הגיעה העונה שעברה אל סיומה, לא ממש עושה רושם שניר קלינגר ואבי נמני יכולים לדור בכפיפה אחת. בניגוד לאבי רצון, אני חייב לצדד כאן במאמן. נעזוב את מבחן ההוכחה (נמני היה שם כל שבע השנים הרעות ולא הביא אליפות, לכן יש להניח שניר הוא זה שהביא את השינוי) – למר נמני יש רקורד ארוך של תככנות, מחנאות והשלטת שררה בקבוצה. יהיה מעניין לראות אותו באדום, אבל אם לא – וכאן אני חייב שוב לחלוק על מר רצון הנכבד – יהיה מאד מעניין לראות אותו בבית"ר, לא בחיפה. חיפה לא צריכה אותו, בית"ר כן, והוספתו לחיפה לא תוסיף עוד קבוצה למשוואת התארים.

תפילה לשלום אולג

לפעמים אני נורא שמח לצאת טמבל. לפני שבועיים-שלושה הייתי מוכן להמר (אילולי היה מתועב להמר על דברים כאלה) שנהג המונית אליהו גוראל כבר לא יימצא חי. יותר מדי סימנים הצביעו על זה. והנה התבדיתי, וכל ההיקש המדופלם שלי הוסב לניגוב ישבנים, ולא היה מאושר ממני. אז לכבוד אותו מאורע משמח, אני מעדיף לעבור הפעם לצד האופטימיסטים, ומקווה שהאלה הטובה תרשה לי להיות בצד הצודק הפעם. אתם מוזמנים להתפלל לאלוהות המועדפת עליכם. האלה לא תיעלב.

ושוף שלום. לאחר טיול מושלם בגולן (חוץ מהווספה העגלה שלי שמתקשה להוריד הילוכים בעלייה), חזרתי כדי להמשיך להציק בנושא הלא ממש חשוב של עיראק, ושקרי הממשל שכשכש בכלב והעמיד את העולם במצב הרבה יותר מסוכן משהיה עד מרץ השנה.

כפי שהבטחתי, נעבור עכשיו לתגובות הקשות שמעורר היחס של ממשל בוש לעובדות מודיעיניות בקהילת המודיעין האמריקאי. בקישור הבא
http://www.salon.com/news/feature/2003/07/16/vips/
תוכלו לקרוא את המכתב הגלוי ששלחו ראשי הארגון "ותיקי קהילת המודיעין למען שפיות" לנשיא בוש. במכתב מגנים ותיקי מקצועני הריגול והמידע את הלחצים שהפעיל הממשל על קהילת המודיעין לייצר תשוובת לפי הזמנה, וקוראים להתפטרותו של סגן הנשיא צ'ייני, שאת אחריותו הישירה להונאה בנוגע לתוכנית הגרעין של עיראק הם מוכיחים באופן משכנע ביותר.

בקישור הבא
http://www.salon.com/news/feature/2003/07/18/vips/index.html
תוכלו לקרוא ראיון עם צוות ההיגוי של הארגון הזה, בו הוא מסביר את הסכנות שבכיפוף מידע מודיעיני לצורך הצדקת מדיניות. כפי שהוא מסביר, בהחלט מקובל ואף בלתי נמנע שהדרג הפוליטי ישתמש במידע המודיעיני האובייקטיבי, הניתן לו על ידי שירותי המודיעין, כדי להצדיק ו"למכור" מדיניות. דבר אחר בתכלית הוא להתעלם לחלוטין משורה של התראות מצד שירותי המודיעין, לפיהן מידע מסוים הוא פשוט לא נכון, ולהציג אותו לאומה כהצדקה למלחמת מנע, או מלחמת יש ברירה אם לנקוט במונח משלנו.

בנוסף, כבר יש שמועות על הוכחות חותכות לקנוניה כלכלית. אלה מכם שעוקבים מקרוב אחרי הסצנה בוושינגטון זוכרים שבתחילת2001 קיים סגן הנשיא שיחות סגורות עם חבורה של "יועצים" בתחום האנרגיה. היועצים הללו ייצגו כמובן את האינטרסים של התעשיה, והשיחות האלה נערכו ערב התפוצצות הבועה של אנרון. בקיצור, עכשיו עולות טענות שבפגישות הללו נדונו, למרבה הפלא, שדות הנפט העיראקיים והתשתיות הקשורות בהם. שנתיים לפני המלחמה. המממם. על השמועות הללו תוכלו לקרוא כאן:
http://www.veteransforcommonsense.org/newsArticle.asp?id=899

לאחרונה ניסו רבים לצייר את חבורת ה"ניאו-שמרנים" כאינטלקטואלים מבריקים, אם גם קיצוניים, ואנשים בעלי ראייה רחבה באמת של המצב העולמי. לאט-לאט מתבררת צדקתם של אלה מאיתנו שחשדו. במה חשדו? בכך שה"שמרנות הרחומה" של ממשל בוש היא בסך הכל עוד מסווה לתיאוריית הדולר אובר אלס. אבל לא הכל שחור. האמת, לשם שינוי, מתחילה להתברר בתזמון מושלם. אם הדמוקרטים ישכילו לבנות קואליציה של האנשים השפויים, המבינים שזה עשרות שנים לא היה לארה"ב נשיא מסוכן כל-כך, עוד יהיה טוב ב-2004. ובינתיים? שיהיה לכם יום ירוק.

שלום לכם. הבלוג הזה היה אמור לעלות כבר לפני שבוע וחצי, אבל זרמם העז של החיים דחה את האירוע המרגש, אז ברוכים הבאים לגיליון הבכורה. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, בסמים, באיכות הסביבה (שניהם נושאים פוליטיים בעצמם, כמובן), בספרים ובספורט, בשום סדר ספציפי מביניהם, ובין לבין גם בבלגאן התמידי האופף את ביקורי החטוף בעלמא הדין.

יש כמה ספרים שנורא בא לי להמליץ עליהם, וצרות אישיות לבכות לכם באוזן, וענייני דת וסקס וגינון ואוכל וטלוויזיה וכל מיני שטויות, אבל כל זה יחכה. קודם כל נעבור היישר אל מרכז האקשן העולמי – ארם נהריים:

בעירק התכנסה מועצה "שלטת" זמנית, שזה נחמד, אבל חלק נכבד מהשיעים לא ממש משתתפים במשחק של המושל האזרחי פול ברמר, ולא לגמרי ברור כמה סמכויות באמת יהיו לה. ברמר אמר שהחל מרגע זה, משך שהות החיילים האמריקאיים בעיראק נתון להחלטת המועצה. אהא.

בינתיים, חיילים אמריקאיים ממשיכים למות או להיפצע כמעט מדי יום. התקציב המשוער של ההרפתקה הוכפל לארבעה מיליארד דולר לחודש (לחודש! ארבעה פאקינג מיליארד) והתקשורת האמריקאית, שתפקודה במהלך הסיפור הזה היה ביזיון מחליא ובגידה בתפקידה, מתחילה להתעורר ולמחות על כמויות הגללים שהממשל מצפה ממנה לאכול.

גם הממשל עצמו מתחיל לגלות סימני איבוד שליטה. הנושא החם כרגע הוא הטענה השקרית של הממשל, בנאום מצב האומה של בוש במרץ האחרון, באשר לניסיון של סדאם לרכוש כביכול אורניום מניז'ר, וההוכחות החותכות לכך שהממשל ידע שהטענה אינה נכונה. אבל כפי שקורה בדרך כלל, הלחץ שנוצר משקר אחד גורר את האשמים לשקרים נוספים, בניסיון נואש למזער נזקים. הודעתו המאולצת של ראש ה-CIA, גו'רג' טנט, כאילו משרדו הוא שאחראי לפשלה, לא משכנעת אף אחד בוושינגטון. במיוחד לא לאור העובדה שמשרד היועצת לביטחון לאומי הוא שאחראי לבדיקת המודיעין הנוגע לנאום מצב האומה.

במסיבת עיתונאים בשקיים ביום שלישי (15.7) לאחר פגישתו עם קופי ענאן הדהים ג'ורג'י בוי את שומעיו כשהצהיר שההחלטה לפלוש לעיראק התקבלה "לאחר שנתנו לו הזדמנות להרשות לפקחי הנשק להיכנס, והוא לא נתן להם". מעניין כמה עולה חבילת נופש ליקום שבו חי מר בוש, כי כזכור, בכדור הארץ זה לא מה שקרה. בכדור הארץ, סדאם נתן לפקחים להיכנס, ואילו מר בוש החליט שהצורך בהפלת סדאם כל-כך דוחק ובהול עד שאין שום טעם להרשות לפקחים להשלים את משימתם. זו לא הפעם הראשונה שהאיש המסוכן ביותר בעולם מגלה את תלישותו ממהציאות המוכרת ליתרנו. לפני מספר שבועות הודיע הנשיא לכתב נדהם של עיתון פולני שארה"ב אכן מצאה נשק להשמדה המונית בעיראק.

בנאום ביום שלישי הוסיף בוש לשקר, כשקבע ש"ה-CIA העלה ספקות באשר לנכונות הטענה רק אחרי נאום מצב האומה". חוסר כשירותו של האיש מתחיל להתגלות: הוא פשוט לא מסוגל להיצמד לגרסה. דוברי הממשל הבכירים (היועצת לביטחון לאומי קונדוליסה רייס, שר ההגנה ראמספלד והדובר ארי פליישר, שלי אישית נורא מזכיר את צווחן מחוות החיות) מקפידים להיצמד ברובו של דבר לעובדות, ומגלים לא מעט יצירתיות בהתפתלויות לשוניות והסברים דחוקים לטענותיהם הבלתי סבירות. הגדילה רייס לעשות כשהסבירה שאמירתו של הנשיא הייתה "נכונה מבחינה טכנית", שכן הנשיא ייחס את המידע למודיעין הבריטי.

באותה נשימה היא גם אמרה שהטענה עצמה בכל זאת נכונה, למרות שההוכחות מזויפות, כי לבריטים יש מידע נוסף שהוא אמיתי ומהימן במאה אחוז, רק שהם לא יכולים לחלוק אותו איתנו (עם ארה"ב) כדי שנוכל לעמוד בעצמנו על אמינותו, בגלל התחייבות כלשהי שניתנה כדי להשיג את המידע הזה.

אני נשבע לכם שאני לא ממציא את זה. תחשבו לרגע על הפסקה הקצרה שלעיל. לבעלת בריתה הגדולה ביותר של ארה"ב יש מידע מכריע בנוגע לאינטרס האמריקאי החשוב ביותר כרגע, והיא לא יכולה לחלוק אותו? נראה לכם שיש יקום חלופי כלשהו שבו יכולה המשוואה הזו להתקיים?

העובדה אדם בכיר בממשל מסוגל בכלל לומר דבר שכזה לתקשורת מראה על חוסר אכפתיות תהומית מדעת הציבור. "אנחנו נשקר לכם בפנים, ונעשה את זה בצורה כל-כך שקופה כדי שלא יהיה לכם ספק כמה אנחנו לא שמים עליכם, וכל זאת כדי שנוכל לעבור לשלב הבא של מערכת היחסים: זה שבו אנחנו לא מעמידים פנים בכלל".

אבל שלטון ייקח כל מה שייתנו לו ויתחצף כל כמה שירשו לו. האשמים האמיתיים הם כמובן כתבלבי התשקורת העוינת, זו שלמרבה הגיחוך רבים עדיין חושבים אותה ל"ליברלית" שזה שמאלנית באמריקאית). אותם עיתונאים, שרק לפני ארבע שנים שפכו טונות של דיו על שקר שאמר הנשיא בנוגע למציצה שקיבל, מתחילים רק עכשיו לדון (בנימוס מופלג, יש לציין) לעסוק בשקרים הגסים שמספר ממשל באשר לנימוקים שהציג בפני האומה ליציאה למלחמה. דוגמא לכך היא העובדה שאמירתו המדהימה של בוש פורסמה רק בוושינגטון פוסט, אבל לא באף עיתון מוביל אחר (עם זאת, תיעוד וידאו של הבית הלבן עצמו מאשר את נכונות הציטוט ואת תקפות ההקשר). האמירה גם לא שודרה (שוב, ושוב, ושוב, ושוב) באף מהדורת חדשות. טוב, זה לא משהו חשוב כמו I did not have sex with that woman.

זה כאילו אמרה רוב התקשורת הממוסדת לבוש וכנופיית הניאו-שמרנים שלו: "אה, בילפתם אותנו בנוגע למשהו שהחריב לנו את היחסים עם כמה וכמה מדינות לא זניחות בכלל, הרג לנו כבר מעל מאתיים חיילים, הוריד לטמיון את כל הרצון הטוב חסר התקדים שרחש לנו העולם אחרי 9/11, מגביל מאד את יכולת הפעולה שלנו במקומות חשובים אחרים בעולם (אפריקה, צפון קוריאה) ועולה לנו כמו תקציב של מדינה בגודל בינוני? נו טוף, אין סיבה לדוש בזה יותר מדי, אנחנו לא אנשים אובססיביים – העיקר שלא שיקרת לנו לגבי הזיונים שלך! על זה, יא באבא, אין מחילה! דיר באלאק ליפול בעניין הזה!"

אנחנו נעסוק בנושא הזה עוד הרבה, ובמיוחד במרד המתפתח בקהילת המודיעין האמריקאית נגד שיטות האונס של הממשל בבואו להצדיק מדיניות, אבל לא כרגע. שיהיה לכם יום ירוק.