עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

עדכון (03:37): שלושת המתמודדים נגד אחמדינג'אד נלקחו ל"מעצר הגנתי".

כמו כן, ועדת בקרת הבחירות **האיראנית** הודיעה שתוצאות הבחירות שפורסמו פסולות, כך מדווח הבלוגר אנדרו סאליבן על פי עמוד בכתב ערבי (וכנראה בלשון הפרסית). לא ידוע לי שסאלןיבן שולט לא בכתב הערבי ולא בפרסית די הצורך להבין את העמוד הזה, אבל אני לא מאמין שהוא קישר אליו סתם כי בא לו. אולי הוא דיבר עם חואן קול או מישהו. שנייה, נראה מה יש לפרופסור לספר. שוין, לקול אין עדכונים על הנושא, אז זה לא ממנו.

סאליבן גם מדווח שאתר המודיעין והניתוחים האסטרטגיים סטראטפור מדווח כי האייתוללה רפסנג'אני, שהואשם על ידי אחמדינג'אד כמי שעומד מאחורי כל שלושת מתחריו, התפטר מהמועצה ליעילות (מועצה שקובעת איך ליישם את מדיניות המשטר), אבל ממשיך להחזיק בכסאו בוועדה החשובה יותר – זו שממנה את ראש מועצת המהפכה העליונה.

אם נכונים כל הדברים האלה, זה יותר רציני ממה שזה נראה בהתחלה. האדמה רועדת חזק מתחת לכיסא של חמינאי, הן מכך שבכלל הלך על צעד כה נואש ושקוף, והן מהתוצאה. יאללה ברדק! |(מלה פרסית, אגב. פירושה – בית זונות).

ולטקסט המקורי של הפוסט:

תוצאות הבחירות באיראן, למרות זהירות מוצדקת מפני שאננות, הן הטובות ביותר שישראל והמערב יכלו לקוות להן. באיראן לא הנשיא קובע את המדיניות, אלא הוא מיישם את מדיניות מועצת המהפכה העליונה, המורכבת מאייתולות ובראשם אחד עלי חמינאי, יורשו בתפקיד של אחד רוחאללה חומייני. כך שלמעשה, ניצחון של מוסאווי היה רע למערב, כי באמתלת "מתינותו" ביחסי חוץ (שכלל אינם מופקדים בידיו) היתה איראן מקבלת כל מיני התחשבויות שהיא לא עושה שום דבר להרוויח ביושר.

מאידך, ניצחון לגיטימי של אחמדינג'אד היה מוכיח אחיזה חזקה של הקו התוקפני-אפילו-בלי-להתבייש בקרב העם, ותמיד יותר קל לעשות שרירים כלפי חוץ כשאתה בטוח מבית. כרגע? משטר האייתוללות ממש לא יכול להרגיש בטוח מבית.  חמינאי עשה טעות קשה, לטעמי. הוא היה צריך לשחק יותר את משחק הבחירות החופשיות, להעמיד פנים שזה היה צמוד, להגיד רק ביום שני בבוקר ככה שאחמדינג'אד ניצח בדוחק, לא לשקר ברישול שמוסאווי הפסיד בעיר מוצאו (תבריז) ובטהרן המפוצצת בצעירים תומכיו, ולא להעמיד פנים שלא היה למעשה שום מחוז או עיר חשובה שאחמדינג'ד הפסיד ולא שום תבניות הצבעה אתניות כמו בכל בחירות קודמות. העם הפרסי (וגם האזרי, וגם העממים הקטנים יותר והמיעוטים האחרים) ממש לא אידיוטים. האמינות של הבחירות האלה – ולפיכך, של שלטון האייתוללות – ספגה כאן מכה שספק אם אפשר יהיה לתקן.

מכובדי יוסי גורביץ, שהפציץ עם לא אחד אלא שני פוסטים מעולים בסופ"ש הזה, אמר שהוא קרא איפה שהוא על מאה הרוגים. כשאני הפסקתי לעקוב לפני שעות זה היה שלושה. כנראה שזה כבר יותר כי המהומות רק הולכות וגוברות וזה הראשי של אתרים כמו יאהו.

אני לא מאמין שתצא פה מהפכת הגונדי או כל מהפכה צבעונית אחרת, כי לא עושה רושם שיש פה הנהגה לבלגאן הזה, אם כי עוד מוקדם ויכול להיות שהיא מחכה בצללים. תסריט סטייל כיבוש הבסטיליה לא נראה לי סביר במיוחד כאן. אבל זה בהחלט חייב להרעיד כמה כיסאות בלשכות מפוארות (פאר צנוע, כמובן) בטהרן, ואולי לגרום להנהגה שם להתרכז יותר בפעילות פנים. תיטיבו קצת עם העם, אייתוללות. נשלח לכם את בני בגין, יספר לכם איך אבא שלו היה עושה את זה.

****

אצלנו, בהערה זריזה, הבהמה הירוקה הצליחה להפתיע אותי עם רקיעת הרגליים הרעשנית על העונש המאופק שקיבל גיבור המלחמה הנועז צ'יקו תמיר על עבירותיו הילדותיות והמטילות ספק ממשי בכשירותו לנהל מכולת. ראשי באידיוט של שבת? וואו. נורא התרשמנו. רבותי הקצינים, בהווה ובמיל', עטורי האותות ושחוחי הכתפיים מרוב ברזלים: שבו בשקט, תסתמו את הפה וכופפו את ראשיכם – כולם כאחד – בפני שלטון החוק. למה אם לא אנחנו נצא לדרך רוויה בדם שסופה – במוקדם או במאוחר – יהיה תבוסתכם המוחצת והמבישה.

ויפה מאד אמר הבחור הזה ב-YNET, שבדבר אחד יש לצ'יקו (צ'יקו זו לא אחת הדמויות המפגרות בדורה החוקרת?) טענה לגיטימית*. אם בענייני ערכים ואמינות מדובר, למה צ'יקו קיבל עונש חמור בהרבה מהטינופת עמרי בורברג, שהורה לפקודו לירות בעציר כפות ולא מסוכן בעליל (ולאחר מכן ניסה גם הוא, בדיוק כמו צ'יקו, לשקר ולהפליל את החפ"ש)? כי לבהמה הירוקה אכפת בהרבה מצי הרכב שלה מאשר מאיזה ערבי. אור לגויים.

* ובאורח מאלף, זו הטענה היחידה שלא הוא ולא סנגוריו הרבים והרעשניים מעלים. כי לא עולה בדעתם שיש כאן משהו לא בסדר.

דרוש\ה בנאדם שיודע\ת לתמלל מווידאו. אנגלית לאנגלית. תמלול בלבד.

נושא החומר: כדורגל. הכרחי: הבנה בסיסית בכדורגל אנגלי (יעני להכיר שמות של שחקנים, בעיקר מהעשור וחצי האחרונים, שמות של קבוצות ומונחים) ולהיות מסוגל לתמלל מבטאים בריטיים. העבודה דחופה, התשלום שוטף +30 כרגיל בתחום.

אם ורק אם תמללתם בעבר ואתם בטוחים למדי שתסתדרו עם החומר, ואתם פנויים לתקתק עבודה במיידי, נא לפנות אליי בדחיפות במייל

בנפת ג'נין, כשישה קילומטר מצפון מזרח לכפר הגדול טובאס, יש כפר קטן בשם אל-עקבה. 300 תושבים, 45 בתים. הכפר הזה נמצא כל-כך עמוק בשטח הפלסטיני שאפילו התנחבלות מסריחה אין בסמוך אליו.

למרות זאת, ישראל מתעקשת להתנהג כאילו עניינים אזרחיים בתכלית בתוך הכפר הזה הם העסק המזוין שלה. ל-39 מתוך 45 בתי הכפר מסרה ישראל צווי הריסה, ועל פי ניסיון העבר עוד יימצא האוויל שינסה גם לאכוף אותם בפועל.

מישהו יכול להסביר לי למה? לא מדובר בכפרים "הבלתי מוכרים" של הבדואים, הנמצאים בתחומה הריבוני של המדינה. לא מדובר בשכונות מזרח ירושלים, שלהוותנו סופחו למדינה. לא מדובר בגולן המסופח (שאיתו אגב יש לי פחות בעיה. אני יודע. אני שמאלן גרוע). מדובר בכפר שאין שמץ של סיכוי שיישאר בריבונות ישראל, ושאיך שלא מסתכלים על זה, הרשות הפלסטינית היא שאמורה לקבוע עבורו תקנות בנייה ולאוכפן.

אז למה בוער לאיזה מטומטם מהבהמה הירוקה לייצר בכוח עוד מחבלים מתאבדים, שינקמו את הרס בתיהם חסר התכלית?

ושאלה חשובה מזה – האם זו לא תהיה הגנה עצמית אם מישהו מאיתנו ימצא את המטומטם הזה וישבור לו עצם עצם עד שישנה דעתו, לפני שאיזה מוחמד אל-עקבי אחד, מושפל ושטוף שנאה מוצדקת, יתפוצץ לידנו בפיצריה?

אנחנו? אנחנו נורא רוצים שלום. זה הם לא רוצים.

(נ.ב. עכשיו זה גם פתוח לתגובות. כלכך נמאס מזה…)

כפי שאתם יודעים, צאן מרעיתי הנאמן והסובל, הברזתי לכם במערכת הבחירות הזו. הסיבות לכך ספורות: לא רציתי להיכנס לקמפיין הזה רגשית עוד יותר ממה שנכנסתי, לא רציתי להתווכח עם ישראלוצנטרים, לא היה לי כוח לממשק המזורגג של רשימות, וגם הייתי קצת מדוכא בחודשים האחרונים בלי קשר (או שאולי דווקא עם. עניין למומחים).

אבל בחיי שאחת הסיבות העיקריות בעטיין לא בליגגתי את הקמפיין היתה חד וחלק: אמונות תפלות. לא רציתי לנחס. אתם חייבים להבין שאני מנחוס אחושרמוטה. אני הבנאדם שבמחצית גמר ליגת האלופות 2005 אמרתי לחבריי הסובלים אוהדי ליברפול "בחיי שהייתי מעדיף שזה יהיה יותר צמוד". תוך שש דקות קיבלתי את מבוקשי… והסוף הטראגי ידוע. היו מקרים דומים, אם כי פחותים בזוועתם.

בקיצור, סירבתי הפעם לנחס, ועמדתי בזה. ארבע שנים, שלושה חודשים ושמונה ימים אחרי שעיתונאי אחד בתל אביב היה הראשון לפרסם בעברית את השם בראק אובאמה, ואמר שאיזה מועמד אלמוני לסנאט הולך לתת למחרת נאום ושכדאי לשים עליו עין – הנה קם הדבר ונהיה. עכשיו נותר רק לראות מה יעשה עם זה הנשיא הנבחר. רק בהצלחה שיהיה לו. ולנו.

כן, אנחנו יכולים.

אני אסביר מאוחר יותר למה נפקדתי מהקמפיין הזה (בעברית, לפחות), אבל כרגע הגענו לשלב האירווויזיון, ונותר רק לראות מי מקבל דוז פואה ואיפה.

קנטאקי הוכרזה למק'קיין, אבל ההפרש המסתמן שם נמוך מאד, וזה טוב לכוחותינו. ורמונט כמובן לכוחותינו, וזה לא מפתיע למדינה היחידה בארה"ב שאחד הסנאטורים שלה מתאר את עצמו כסוציאליסט, ולא רק "מוכפש" ככזה על ידי יריביו. (2:03 שעון ישראל)

פחחחח. CNN חשפו את הגימיק הגדול שלהם – ולוגרמות של כתבי השטח שלהם ברחבי הארץ! בים מי אפ, סקוטי! זה נראה ממש ממש גרוע לעת עתה. אני מניח שבבחירות הבאות זה ייראה טוב. או שלחילופין זה יהיה כמו הסילון הנחגר שהדהים בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס, ומאז לא נודעו עקבותיו… (02:18)

אוי זה הולך להיות ערב ארוך. הקלפיות הולכות להיסגר באוהיו. המספרים של סי.אן.אן כבר התחרפנו, עם טוטאל של 82% בפלורידה… 18% הלכו לים!

ושוב אתכם… רדיקל מקלדת חוזה את אינדיאנה למק'קיין. הוא לקח יותר מדי מחוזות באינדיאנפוליס רבתי. אבל קרב יפה של כוחותינו שמה. אוהיו נראית לא רע, אבל רוב מחוזות המפתח טרם דיווחו. מחוזות המפתח בפלורידה נראים לא רע, טפו טפו חמסה חמסה. (03:25)

נכון לרגע זה, אובאמה משיג תוצאות טובות יותר בכל מחוז שאני מצליח לבדוק בכל מדינת מפתח מכפי שהשיג קרי לפני ארבע שנים. נראה שמק'קיין יצליח בכל זאת להיאחז בווירג'יניה, אבל בשיניים. (03:52)

המשך יבוא.

לנוצרים יש אמרה לפיה "ניצחונו הגדול ביותר של השטן היה ששכנע את בני האדם שאינו קיים". לפי ההיגיון הזה, הרבה יותר קל להתנהג בצורה מרושעת אם איש אינו יוצא מנקודת הנחה שהכוונה שלך היתה מרושעת כמו התוצאה. אז אפשר גם לפשוע ולחמוק מעונש כדי לעשות זאת שוב, כי על טעות תמימה הרי לא מענישים.

בניגוד למה שסיפרו לכם בקולנוע לאחרונה, השטן לא לובשת פראדה. השטן בימים אלה, בכל אופן בסניף הארץ-ישראלי, לובש כיום שני צבעים, שלפעמים קשה להבדיל ביניהם: ירוק\צהוב של ג'יהאד למיניהו, וכתום של סיקריקין.

לאחר ששלחו לעכו (כמו לערים מעורבות אחרות) חיל חלוץ שיעסוק באופן שוטף בהלהטת האווירה וערעור האמון בין העדות בעיר, מחכים רק לרגע כמו שנפל בחיקם ביום כיפור, מגדילים הכתומים לעשות ומדברים על "פוגרום מתוכנן מראש" של הערבים דווקא. קשה שלא להיזכר בחלאות הימין, לאחר מעשה הטבח של מורעל המוח ברוך גולדשטיין, מוכרים סיפורים של ילדים מפגרים על "חביות של בלוקים וברזלים" שהוכנו במערת המכפלה לצורך מתקפת פתע. מדהים המודיעין שיש לחבר'ה האלה.

הסיקריקין, למי שהמונח ההיסטורי לא מצלצל מוכר, היו ה"ימין הקיצוני" בתקופת המרד הגדול. הם סירבו לקבל כל הנהגה שהיא – אפילו את ההנהגה הקיצונית של ה"קנאים". הם האמינו ש"אין אדון מלבד האל", שיום הדין קרב ובא, ושצריך להוכיח לאלוהים שאנחנו הנבחרים בכך שנתנהג בצורה לא רציונלית בעליל, מתוך אמונה שאין עוד מלבדו יבוא לשנות את התרחיש הוודאי.

המרד הגדול, אגב, לא החל כמרד נגד הרומאים. הוא החל כמלחמת אזרחים נגד הלא-יהודים שהתגוררו בארץ. אם תרצו, ה"ערבים" של אז. רק אחרי שהרומאים גילו יחס סלחני מדי לפרעות של הלניסטים נגד יהודים, פנו היהודים גם נגד האימפריה עצמה.

מוקד החיכוכים שהובילו לפיצוץ אז היו הערים המעורבות. לא שלא היו מתחים אמיתיים בערים האלה, אבל מי שבאמת הגדיש את הסאה – במיוחד בתקופה שמיד אחרי פרוץ המרד ההתחלתי – היו הסיקריקין, שהיו מגיעים לכל מיני ערים בגליל ומנסים להכריח את התושבים המקומיים להשתתף במרד, החסר כל סיכוי מלכתחילה, רק כי צריך להראות לז'וז'ו שם למעלה שאין מעשה טפשי כל-כך, שלא נעשה מרוב אמונה בזה שיהיה לו זין להציל אותנו מעצמנו.

בחלק מהערים הללו הצליחו התושבים לעקור את הסרטן מקרבם ולזרוק את הפרובוקטורים החוצה. לערים אחרות, כמו גדר, לא היה מזל כזה. הן נסחפו למעגל האלימות, נכבשו על ידי כוחות האימפריה וסבלו בהתאם.

אה, והכי קטע – הסיקריקין שעשו את כל הפרובוקציות האלה וסחפו ערים שלמות לחורבן? למעשה בכלל לא היה אכפת להם מהערים האלה. לפי תורת קץ הימים שלהם, הכל חרטא-ברטא, ורק בירושלים ייערך הקרב האמיתי. כך לדוגמא בגדר, שם ברחו הסיקריקין מהעיר למראה הכוח הרומאי, השאירו את תושבי העיר לגורלם ושימשו מטרה נוחה לפשיטות של הכוח הרומאי המתקדם ללא הפרעה.

אז תושבי עכו יקרים, אם אתם חושבים ש"בעלי הברית" החדשים, אלה שבאו רק משנאת המן ולא מאהבת מרדכי, אלה שכל דבר הופכים לעניין של "אנחנו-נגדם" – שהחברים האלה שלכם יהיו שם גם ביום שאחרי, כדי לאסוף את השברים ולעזור לבנות מחדש גם חיים בעכו, ולא רק הרס ומוות – תשכחו מזה. אתם רק חלק קטן בתוכנית הכללית שלהם. הבום הגדול, זה שהם עוד מתכננים להביא לכם? זה אולי רק התחלת הסבל שלכם, אבל זה גם יהיה סוף החלק שלכם בתוכנית שלהם. סתם, קחו בחשבון.

—————–

נ.ב. נשבר הזין שמאז תיקון פרצת התגובות הגדולה, ברירת המחדל כאן היא "נעל תגובות". זו לא ברירת המחדל בבלוג (סליחה, נעמה. זכותך).

אני אמור לצהול ולחגוג למראה הסקרים – ולמראה מצב החוזים הנשיאותיים בשווקי ההימורים האלקטרוניים (84-16 לאובאמה באינטרייד, 364 קולות אלקטורליים חזויים לו לפי שווקי המדינות הנפרדות) אבל האמת היא שהקמפיין הזה בעיקר מעייף אותי – בעיקר בגלל שלדעתי הו היה אמור להתחיל מהמספרים האלה, פחות או יותר. אבל עושה רושם שלמרות הרעש והעצבים של קרב נואש – כפי שראוי – מצד הצד הטועה ומטעה, הרי שהעם היושב בארה"ב צפוי לפי הנראה כרגע (חמסה חמסה, מלח מים טפו). גם כן, מה שהיה לי לכתוב כתבתי בעיקר בבלוג האנגלי שלי באופן סלון.

אוקצור, למה אני כן פותח את הפה? קצת הומור. שני המועמדים יורדים זה על זה – ובעיקר על עצמם. תבלו.

יש בארה"ב תוכנית בוקר שנראת The View. וופי גולדברג, ברברה וולטרס ועוד שלוש בחורות מקשקשות על הא ועל דא. מצבה של העיתונות בארה"ב כה חמור, עד שאת אחד התשאולים הכי קשים שלו קיבל ג'ון מק'קיין דווקא שם.

עוד בהמשך, ובתקווה להקליט בסוף השבוע את דבר הבוס,עם תום משברי מעבר הדירה של עבדכם.

חשבתי לכתוב איזה טור בסופ"ש שעבר, ואז התחילה המלחמה הקטנה והמדכאת הזו והוציאה לי את החשק. זה רק אני, או שריח באוויר נורא מזכיר את 1936? אולימפיאדת ראווה של משטר מרושע, ניסוי כלים קטן ואלים במקום אחר… רק שהפעם הקווים מעט פחות ברורים.

תראו, ברור שבעיקרון אני בעד הגיאורגים פה. כלומר, אני חושב שזכותם להצטרף לנאט"ו וזכותם להגנה מפני שכנה זדונית וחסרת עכבות. אני גם מאד שמח שהם מעדיפים את המערב וערכיו, לפחות במידה כלשהי. אממה? במקרה הזה, הגיאורגים יכולים להאשים רק את עצמם. כמו שאומרים בארגז החול – הם התחילו, חד וחלק. גם אם כל מיני ברברים רשמיים ורשמיים למחצה של "ממשלת דרום אוסטיה" הלא מוכרת תקפו כפרים של המיעוט האתני הגיאורגי בקרבם, זה לא מצדיק פלישה של כוחות כבדים והפיכת בירת החבל לגל הריסות. פשוט לא. ולכל מי שבוכה שרק לנו מציקים בעולם – הגיאורגים בסך הכל עשו מה שאנחנו נוהגים לעשות בעזה כל הזמן. למזלם הרע, לקורבן שלהם אין מלא שכנות ידידותיות רק על הנייר, מפורדות, חלשות ומפגרות, אלא ידידה אחת, שאולי כבר אינה מעצמת על, אבל היא רואה בזה מצב זמני ואת צבא הגנה לגיאורגיה, עם כל הכבוד ליועציו הישראליים האגדיים, היא אוכלת בלי מלח.
ונעזוב לרגע את "מי התחיל" החביוני. למה בעצם חייבת גיאורגיה לשלוט בחבל שרובו המכריע שונה ממנה אתנית ולא רוצה בשליטתה בשום צורה ובשום מחיר? כמו שלגיאורגים יש זכות להגיד לרוסים "תעזבו אותנו באמא שלכם", גם לאוסטים יש זכות להגיד את אותו הדבר לגיאורגים ולחלוק את גורלם דווקא עם הרוסים. ככה הם רוצים. אוסטיה אינה ארץ עשירה, אין בה מחצבים החיוניים לכלכלת גיאורגיה, ובעוד שהשליטה בה, ולפחות בחלקה הדרומי, חשובה לגיאורגיה כדי להימנע מיצירת מובלעת בצורת חצי אי, שתקשה את הגישה הישירה והריבונית בין מחוזות הצפון-מזרח והצפון מערב שיוותרו לגיאורגיה – הרי שזה חמור הרבה פחות מוויתורים טריטוריאליים אחרים שנכפים בשם ההגדרה העצמית וחוסר היכולת של א' לגרום לב' להשלים עם שלטונו.
בקיצור, הגיאורגים אולי מערביים יותר, ורצויים יותר לגיאו-פוליטיקה שלנו ושל חברינו, אבל רוסיה זה לא צרפת שאפשר לנפוח בפניה בלא חשש מתגובה. ארה"ב היא אולי מעצמת העל היחידה, אבל כבר למדנו שזה לא מבטיח הצלחה אוטומטית בכל יומרה וחזון. יש להתחשב במציאות, ובמציאות יש גבול כמה אתה מתגרה במעצמת-על אזורית ופוגע בבעלות בריתה ללא תגובה, במיוחד כשבעל הברית, שעליו אתה סומך בהתחצפותך לשכן המאיים, מסובך מעל לראש בשתי מלחמות אחרות, וצריך את האויב שלך שלא יעזור לאויבים שלו.
צודקים כל האומרים שרוסיה תמרנה את שכנתה – ואף את ארה"ב – למצב שבו תוכל לחשוף את שיניה בצורה בטוחה יחסית. זה שמניאק טומן לך פח לא אומר שאתה לא מטומטם אם נכנסת אליו.
סיפור קטן ואמיתי להמחשה: קוריאני אחד פעם היה בטיול ספארי באפריקה. נוסע לו בג'יפ, פתאום רואה אריה כזה, מלכותי כמו פוסטר, שרוע בסבבה מתחת לעץ. חשקה נפשו של הקוריאני בתמונה למזכרת. עם האריה. אמר לו המדריך להישאר בג'יפ, לא הקשיב. לכאורה, היה לו מזל, כי האריה אכל כל-כך טוב שהמשיך לנמנם גם כשניגש אליו התייר המדובל. אבל הקוריאני, שביטחונו בשליטה המוחלטת של ההומו סאפיינס במצב לא ידע גבולות, החליט שלא מתאים לו תמונה עם אריה ישן, אלא עומד הוא על דיוקן מרשים, לצד אריה ער במלוא הדרו. מה עשה? החל לבעוט, לזוועת בני משפחתו והמדריך ההמום, שחשב שראה כבר הכל, באריה החורפ לתומו. הסוף? בדיוק כמו שחשבתם – האריה התעורר ואכל את הקוריאני.

מוסר השכל?  אריה, דוב – תבעטו מספיק בחיות גדולות, הכאפה בוא תבוא, וכל המדריכים הישראלים לא יעזרו.

ולדברים האחרים שדיכאו אותי השבוע:

לסיום, אני רק שאלה: הרמה של שידורי ערוץ 1 את אולימפיאדת הכזבים של סין – זה על אמת, או שזה חלק מהפרודיה העצמית שלהם בזמן האחרון?

עם פרוש פרישת הבלתי נמנעת מהמירוץ, מתחילים להישמע הקולות המוקדמים של הנושא שישלוט במלל הציבורי מיד לאחר פרישתה (4 ביוני ככה, יש להניח, יום אחרי ההצבעות האחרונות, ורגע לפני שהסופרדלגט האחרון יעבור לאובאמה): כולנו אוהבים ומעריכים את הילארי.

אני לא אהיה רשע. יש המון מה להעריך בהילארי. היא פוליטיקאית מצוינת ובהרבה דברים חשובים הלב שלה במקום הנכון. יכול מאד מאד להיות שאם היא היתה בוחרת בן זוג פחות שאפתן פוליטית, שהיה נותן לה בסיס כלכלי יתן, היא היתה מצליחה בפוליטיקה בזכות עצמה. עם זאת, ראוי יותר שהאשה הראשונה בבית הלבן תהיה אחת שעשתה את זה בזכות עצמה, ולא על כנפי הצלחת בעלה הנשיא. בכל מקרה, כל הכבוד להילארי על הכוח, הדבקות, על ההשראה שעוררה בהמון נשים (וגם לא מעט גברים), ובואו נקווה שהיא תירתם כמו שצריך להצלחת המועמד הנבחר.

רק תזכרו שאמרתי: כמות האהבה הבלתי מסויגת שהאשה הזו הולכת לקבל בימים אחרי שהיא תפרוש יהיו משהו שהיא פשוט לא חוותה מעולם. הדמעות תנהרנה כמים. גם אצל צ'לסי. גם ביל ייתן נאום ויתרגש מזה וימחה אחת. You read it here first.