עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אוי, זה יושב טוב בבטן אחרי הקניידלעך, הקונצרט הזה. אני לא צוחק. יש הרגשה גופנית ברורה כמו אחרי אכילת קינוח מתוק ומספק שמפרק בנעימות את הגוש בבטן.

זה פשוט לא נגמר, גל אחרי גל בכחול ואדום, התקפה ועוד התקפה, עקב ועוד פאלש, נדמה שהזמן זורם אחרת לחבר'ה האלה כשהם נכנסים לגרוב ביחד. הכל זז עבורם לאט יותר. כאילו לא אדם אחד, אלא שישה-שבעה בעת ובעונה אחת נכנסים ל-Zone המפורסם שחווים ספורטאים, כשפתאום יש לך המון זמן לכל פעולה, והסל או השער נהיים עצומים בגודלם והקליעה אליהם קלה להדהים.

ברור שהיה פנדל, אבל לא היה פאול על מסי במהלך של הגול הרביעי. מה שכן, הוא לא צלל כמו שחשבתי בהתחלה. הוא נכנס עם הפנים בכתף של המגן תוך כדי סבסוב. קורה.

איזה פאקינג קונצרט. יאללה, נראה אם נשאר להם משהו במטבח להגיש מנה שנייה. התעלפנו, אבל רוצים עוד.

מחצית שנייה: זפזפתי פה לדרבי האנגלי די הרבה, אבל כל פעם שחזרתי ראיתי עוד התקפה לתפארת, עוד הזדמנות לגיטימית לגול, עוד וואו… רק תחושת הדחיפות היתה חסרה איכשהו, ואולי בגלל זה גם יבשו מעיינות המתוק המתוק הזה, הכדור החוצה את הקו ועושה לנו סובלימציות מוזרות אך מספקות.

במקביל צ'לסקי פירקה את ליברפול ככה טוב, אז אני חייב לתהות איך מרגיש ידידי איזי עין-דור המצוין מ-YNET, שאוהד בארסה וליברפול כאחת. אני מרגיש שאני חייב להפסיק להתבטל ולעבוד קצת. חג שמייח.

"ברוכים הבאים ל"דבר הבוס”, התוכנית שבה המסר
שלנו לנבחרי ומשרתי ציבור הוא פשוט: אנחנו
המעסיקים שלכם, אתם השכירים שלנו, אתם
חייבים לנו דין וחשבון ואתם חייבים אותו בנימוס.
כל סירוב לענות או חריגה מהנימוס המקובל בין
עובדים למעסיקים ייחשבו להתחצפות, ובהיעדר
הכלי הנוח של פיטורין מיידים יגררו פשוט יחס
דומה מצידנו, וחבל. לאחר שהבהרנו את זה, נתחיל
עם כמה כותרות שצדו את עינינו כאן במערכת…"

לצפייה

הערותיכם תתקבלנה בברכה, רק לזכור שזה כולה פיילוט, כן? כמו כן, כמה מהדברים שתעירו עליהם, אני מראש אומר לכם – It's not a bug, it's a feature… באמת. תודה מראש על הפידבק, וכמו כן תודה מיוחדת אם תעבירו את זה הלאה למי שרק אפשר. תודה.

עדכון: מכיוון שאני יצור שניזון מהיזון, ומכיוון ששוב אי אפשר להגיב במקום הזה, אפשר להגיב בבלוג המראה. תודה.

תדע כל אם עברייה

במוסף לשבת של ידיעות אחרונות מופיעה כפולה על המג"ד "משקשק הנשק", שעקב פקודתו ש"הובנה לא נכון" נורה ברגלו מפגין כפות בכפר ניעלין. בכתבה מתואר המג"ד, סגן אלוף עמרי פרוברג, כקצין נוקשה מאד, אך מצטיין מבחינה מקצועית. מקצועו, אגב, הוא מפקד יחידות שריון. לא התמודדות עם מפגינים אזרחיים. אני לא לגמרי סגור על כמה אפשר לכנות "מקצועי" אדם שמוצא סיבה "לשקשק" נשק טעון אל מול פניו של עציר כפות. לא ברור לי באיזו תת-תרבות בהמית נחשבת התנהגות כזו ל"מקצועית".

להגנתו של פרוברג – ושל שאר הקלגסים שמדינת ישרא-הל החוטאת הופכת את אחינו ובנינו להיות – טוענים מרואיינים בכתבה ש"ההפגנות בניעלין מאד אלימות…ששני חיילים נזקקו לתפרים בפנים". וואלה, מפקד מקצועי מאד נותן לחיילים שלו להסתובב בסיטואציה של זריקת אבנים בלי משקף. יש קסדות עם משקפים לשימוש בהפגנות מסוג זה. אבל במו עיניי ראיתי איך אפילו מפקדים בדרגות בכירות מזלזלים בהוראה המפורשת של צה"ל להשתמש במשקפים. אז אתם רוצים להיות מאצ'ו? יופי. אבל את הדמעות המזוינות על התפרים בפנים תחסכו מאיתנו. אם יש משהו שאני שונא זה אדם שברשותו פתרון לבעיה, אינו משתמש בו ובוכה על הבעיה.

אבל יש סיבה שבגללה ההשתנה הזו באוזן של "הפגנות נורא אלימות" מקוממת שבעתיים. אתם מבינים, לרוב עם ישראל, זה שמעולם לא היה באחת ההפגנות האלה ומעדיף לא לדעת איך אוכפים בשבילו את הגזל, אפשר למכור את השקרים האלה. לי, שעשיתי סרט (עם ערן ורד) על ההפגנות בכפר הלא רחוק בילעין, קצת יותר קשה.

כוחות צה"ל ומג"ב מתנהלים בהפגנות הללו באופן מגוחך ונלעג תוך התעלמות מעוד שלל הוראות בטיחות בסיסיות בעת פעולה בשטח עוין, בנוסף על עניין המשקף. הסיבה היחידה שכוחות גרילה לא מנצלים זאת לעשות בהם שמות, היא החשש מפני נקמות בתושבי הכפר. אבל הצורה שכוחותינו מסתובבים בשטח היא עלבון לכל המושג של התנהלות צבאית מקצועית. בכל פעם שנכחתי בהפגנה כזו ראיתי לפחות שתיים שלוש הזדמנויות שבהן חוליית גרילה של שניים-שלושה אנשים היתה יכולה להוריד כיתה שלמה בקלות – או אפילו לשבות אותה.

בבילעין הוועד העממי כופה בהצלחה מאד מרשימה גישה לא אלימה. בניעלין הבנתי שהגישה פחות גאנדיסטית וקרובה יותר ל"מאבק העממי" של האינתיפאדה הראשונה – יעני נשק חם לא, אבל אבנים חופשי. ועדיין – אם הכוחות שם מתנהגים כמו שהתנהגו תחת מפקדים בלתי ראויים כמו סרן גדי דרור או אל"מ יוני גדג' בבילעין, שבמו עיניי ראיתיהם (שוב ושוב) בקוצר ידיהם המבעית, אז תדע כל עם עברייה שאם הבן שלה שם, רק בזכות האיפוק הפלסטיני הוא יחזור, בוודאות כמעט גמורה, ממשימת הקלגסות והחמס שכפו עליו.

אגב, את החייל ש"שמע לא נכון" ובעקבות כך ביצע פקודה בלתי חוקית באלף עליל ועליל – הוא לא עושים לו שום דבר, עד כמה שהבנתי מגעת לה בצליעה. מישו שמע אחרת? על העניין של לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל ויתרו אצלנו לגמרי, אה? אם זה המצב, אז אוי, הולך להיות כיף לראות את CNN בזמן הקרוב…

למה חברות הכנסת לא שרו?

נפל לי האסימון רק לאחרונה, אולי בגלל שאני מדחיק, אבל הברייה המגוחכת שמכהנת כיו"ר הכנסת השמיעה אפילו חצי ציוץ כשנציגיו המחרידים של המגזר החרדי הכלימו בשער בת רבים את המגזר שלה – המגזר שהיא כל-כך גאה להיות נציגתו הראשונה במשרתה הנשגבה? ואם כבר מדברים על זה – למה חברות הכנסת שתקו? פשוטו כמשמעו, למה שתקו? למה לא פתחו פיהן בשירה, כדי להוכיח שכנסת ישראל אינה מאה שערים, ושהקול שלהן לפחות אינו ערווה? שלי, זהבה, נדיה – תגדלו שחלות, בחיאת.

שיעור באנתרופולוגיה

אגב המוזסון, ראיתם את הכתבה ב-7 ימים על ההתעללות באתיופים? ראיתם את הנתון שלפיו רק 1% מהתלונות במח"ש הגיעו בכלל לדין פלילי (לא להרשעה, בכלל להליך פלילי), ועוד אחוז שלם לדין משמעתי (שוב, הליך שמתוכו אני די בטוח שהיו לא מעט זיכויים). ישראלים, אשרינו. לא רק שיש לנו משטרה שתופסת את הבנאדם הנכון 99% מהזמן, גם ב-98% מהזמן שט וענים שהיא עשתה משהו לא בסדר – זה כל-כך ברור שזה סתם שטויות, שלא צריך בכלל לבדוק!

ואם לדבר בלשון ישירה, לטובת אחינו מהמגזר הכחול והשחור* שלא קורא כל-כך טוב אפילו את הפשט – החלאה והטנופת שלכם קרובים להגדיש את הסאה. אם אתם חושבים שהכושים האלה ימשיכו לשתוק לכם, אני מציע שתתפסו דיבור צפוף עם כמה קולגות מלוס אנג'לס. זה גם ייתן לכם תירוץ לנסוע על חשבוני. ואם אתם חושבים שאין קשר, אז בפעם הבאה, בין בעיטה לאגרוף, מהלומת אלה לביטוי של שנאה – נסו לשמוע מה זה הרעש הזה שהכושים האלה שומעים. נכון, ילדים! את אותו רעש ששומעים הכושים שם. כמה זמן ייקח עד שיקום הדור האתיופי שרבים מבניו יחליטו להקים לעצמם סאות' סנטרלים קטנים, עם קריפס ובלאדס ורצח שוטרים כאות של כבוד בכל מיני ערים בישראל? ואני לא מדבר על האי-נעימות שאתם מכירים היום. אני מדבר על שכונות שבהן יירו בשוטרים. ואז שוטרים יירו חזרה… אה, וגם עוברי אורח יותקפו בשכונות האלה, ואנשים ימותו כי לבשו בנדנה מהצבע הלא נכון… נשמע מופרך? סבבה.

אני לא יודע אם ניתן בכלל, מעשית, להסיג את הדינמיקה הזו לאחור, אבל אני יודע שזה ידרוש השקעה שאין שמץ סיכוי שתושקע, ולכן אין לי ספק שמלרבה הצער והרס החיים, הן של הצעירים המיואשים שיתפתו למעשה של זעם והן של משפחות הקלגסים, הדברים האמורים לעיל קרֹה יקרו. רק תזכרו שאמרתי, כשיתחילו להסביר לכם שבגלל הבדלי מנטליות בלתי ניתנים לגישור, חובה להתחיל להתייחס לגטאות של האתיופים כמו שמתייחסים לקסבות בשטחים. כן, זו מין מנטליות מוזרה – כשדורכים עליה, היא מתפרצת בזעם הרסני. נורא תמוה. חומר לאנתרופולוגים.

This next record is dedicated to some personal friends of mine, the LAPD.
For every cop that ever took advantage of someone, beat him down or hurt him, just cause they had long hair, wrong color, listened to the wrong kind of music – whatever they thought was the reason to do it, I wanna take a pig out here in the parking lot and shoot it in the motherfucking face.

COPKILLERRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRRR*

אבל אל תדאגו. בארץ ישראל לא קורים דברים כאלה.

מי שיקר וקשר את האנתראקס לסדאם?

אה כן – פרשת האנתראקס. מישהו באמת מאמין שהדוקטור המשוגע הזה היה אחראי לבדו לכל העניין? אם כך, אז מי הם בדיוק "ארבעת המקורות האמינים והנפרדים" שמסרו לרשת ABC מידע שקרי לחלוטין, לפיו באבקת האנתראקס אובחן מרכיב שמזוהה עם תעשיית הנשק העיראקית? מדובר לא בטעות – לא שחשבו לפי ממצאים ראשונים ואז התברר שלא – אלא בשקר. מעולם, בשום שלב, לא הורו בדיקות המעבדה על ממצא של החומר בנטונייט, שהוא לכאורה זה שהצביע על מעורבות עיראקית.

כפי שאומר גלן גרינוולד המעולה מסלון, בהלת האנתראקס אחראית לא פחות מהפיגוע של 9-11 לאווירה שאפשרה את הפשעים ושגיאות הרות האסון שבאו מאז. מישהו דאג שהאש תלובה, ונדמה לי שכאן, יותר מבכל מקום אחר, יש לנו את האקדח המעשן של ההסתה השקרית למלחמה. אבל בשביל לקשר את האקדח הזה לממשל, ABC צריך להגיד לנו מי ארבעת מקורותיו.

ועכשיו יקפצו הקופצים ויאמרו "אבל הם מחויבים לחסיון" – חסיון זה להדלפה בתום לב. לא להטעיה מכוונת בעלו תוצאות הרסניות. חסיון זה למי שאמר לך לפנות ימינה, גם אם התברר שטעה. לא לזה שצעק לך באוזן להסיט את ההגה לתוך קהל הומה אדם.

(שונאי ספורט לייבוביצ'יאניים – דלגו היישר לתגובות. תודה)

ריח של שלכת בימי ראשון

הסתיו עוד רחוק (היום עשיתי שניצלים לארוחת ערב ואיבדתי איזה עשרים קילו זיעה), אבל בשקט בשקט מתקרבת לה עוד עונה בליגה הטובה בעולם, הליגה שנתנה לנו אשתקד סוף מהסרטים, הליגה שבה כל משחק זה גמר גביע – ה-NFL. סקירה לעומק תבוא בקרוב, אחרי שאגמור לצלם פיילוט חדש ו(אני מקווה) משופר לתוכנית ה-NFL שאני מנסה להרים. רק רציתי לציין ש-It's getting to be that time of year again…

קצת נחת לאיזי היקר

אצלנו, אני שמח בשביל קרית שמונה. יהיה מגניב אם איזי שירצקי – האיש הכי חיובי בכדורגל הישראלי – יזכה לקצת נחת, קצת להתחכך אולי בשועי עולם הכדורגל בשלב הבתים של אופ"א. קבוצה שמחה, קרית שמונה. העם בעדה.

בית"ר? זה מגעיל אותי

בית"ר נראים טוב, סך הכל. אם הם לא עולים בגלל שער חוץ, לדעתי שומה עליהם להחליף שוער כבר בחלון ההעברות בינואר. אין, לא משאירים שוער ששנתיים ברציפות הורס לך לעלות לצ'מפיונס. הוא לא **עד כדי כך** טוב שאר הזמן כדי להצדיק את זה.

את אבירם ברוכיאן תענוג לראות, כמו גרסה שבנויה קצת יותר טוב של אורי (וגם מתוכנתת יותר טוב,ולא מתביישת לתת בגליץ'). כמו כן, עושה רושם ששומי שיחק אותה עם הזרים. אבראו ודריו פרננדס נראים קלאסה של כדורגל. אבל קשה לשמוח בשביל בעלים מגעיל כזה, קהל דוחה כזה ו – בואו נודה – שחקנים שחלקם הגדול כנראה די מזדהה עם הנ"ל.

הבעיה שעם כל הנחמדות, לא קרית שמונה ולא הפועל תל אביב נראות כמי שמסוגלות לעשות משהו בשלב הבתים, אפילו של גביע אופ"א. הסגל של בית"ר, לעומת זאת, just might. מה אני אגיד לכם? אם הם יעלו, ברור שאצפה בשקיקה…

ובנימה זו של ציפייה בשקיקה לדברים מענגים, תיהנו משארית השבת שלכם.

———

* המגזר בשחור הוא כמובן הפרע-קליטים ממח"ש (והפרקליטות, ובמידה רבה בתי המשפט, אם כבר מדברים על זה, אבל בעיקר מח"ש במקרה זה)

**כל הזכויות שמורות לטרייסי לורן מארו, "אייס טי" בשבילכם

ובכן, עוד בחיים חיותי, ולא טרפתני מפלצת עלומה, ולכן מן הראוי להתנצל בפניכם, צאן קדושים שלי, על היעלמותי הארוכה וגם לספר את הקורות אותי (והקורות במקומותינו, בהשתקפן בנפשי המעורערת).

הייתי במסיבת סיום של הבן שלי במעון של ויצו. שנה הבאה הוא בן ארבע ובטרום חובה. אוקצור, מסיבת סיום, חשבתי ישירו על זה שחלפה שנה, גדלנו בשנה, למדנו דברים, נפרדים מחברים (אין למעון הזה גן, אז רוב מי שהיה במסיבה של הבן שלי לא נשאר לשנה הבאה). ובכן – לא! המזדמן למקום במקרה, רק דבר אחד היה מוצא להגיד: "אה, אנשים…יום העצמאות היה לפני חודשיים ומשהו". אנ-בי-פאקינג-ליוובל.

כל השירים, אבל כל, היו על המדינה, ושנת 60 למדינה, ואיזה יופי המדינה, והחיילים של המדינה, והמדינה, וגם ששים שנה למדינה… (אה, וגם איזה שיר וחצי על איזו יפה הארץ). הרגשתי בחילה. גם בימים כתיקונם הילד בא לפעמים ומדקלם שירי "מדינה מדינה", ובנושא לא קשור באותו עניין – הגננת שמה התחפשה פעם לרינת מתוכנית הטלוויזיה. איי רסט מיי קייס). בכל מקרה, מזל שהילד (לגמרי מרצונו שלו) גם לא התחבר לכל הפעילות המעפנה ובילינו חלק נכבד מהזמן (במיוחד הנאומים הסכריניים) בחוץ על הדשא – זמן שגם ניצלתי כדי לדווח על בחילתי העמוקה למרן יוסי גורביץ. הייתי חייב לחלוק את זה. זה רק אני או שאיכס?

מי שעוד איכס זה יורם מרציאנו. פעם הוא דרש הוכחה שיש קשר בין שלטים בכבישים ראשיים לתאונות. אז עשו ניסוי. הורידו את השלטים ובמקביל, לגמרי במקרה, פחתו התאונות בכביש (נתיבי איילון, כביש 20) ב-56%. את פרופסור מרציאנו, האמון על הספקנות המדעית והפקפוק הסוקרטי, זה לא מספק. הוא דורש שיוכיחו לו ששני הדברים אכן קשורים. אחרת, אומר הדוקטור, אני מתעקש להרוויח את אתנן הזונה שלי מחברות הפרסום, ולדחוף לכם לגרון חזרה את הפרסומות. עצם העובדה שקיים בכלל ויכוח בנושא הוא הוכחה לכסילות ורפיון המוחין הפוסט-מודרניסטי שפשה בחברתנו. כל דבר פתוח לפרשנות, כל דבר נתון לוויכוח. ובכן, לא. חוקי הפיזיקה שרירים וקיימים. פרסומות נועדו שיסתכלו עליהן, וברגע שאדם מסתכל על פרסומת שנמצאת 45 מעלות ימינה ולמעלה ממנו, בדיוק באותה מידה הוא לא מסתכל על הכביש. עכשיו, יכול להיות שח"כ מרציאנו הוא אדם בעל שליטה עצמית עצומה, יכולת ריכוז מופלאה או שהוא פשוט א-מיני (שנשאל את הבחורות בפאבים של רמלה?). אבל רוב הזכרים הבריאים שאני מכיר, מגיל רשיון נהיגה ועד הגיל שלוקחים לך אותו מסיבות רפואיות, דעתם מאד מוסחת מתמונות מפתות של שאפות צמרת במעט מאד בגדים וגם זה צמוד. יש גם נשים שדעתן מוסחת מדברים כאלה, שלא לדבר על אותם שלטים בהם מככב שאף צמרת 🙂

אז מתבקש לאחל למר מרציאנו שאת כל האתנן שהוא מקבל תמורת דחיפה של חקיקת רצח יצטרך להוציא על תרופות – אבל מה לנו כי נלין על אזובי הקיר ועל מצוקת השכונות שאלה נציגיהן, כשגם בצמרת פשה הרי הרקב? ונניח שמר מרציאנו מקבל כסף מראשי חברות הפרסום בארץ. ונניח שהוא מקבל אותו במזומן ממש. נניח שבמעטפות. אז מה? זה אומר שאסור לו לכהן? פחחחחחחחחחח (עלינו, על כולנו)

אגב פחחחחחחחחחח – איזה קטע! כל העניין הזה, עם החייל שכאילו ירה בכוונה בפלסטיני כפות ויצאנו רע וזה? זה שום דבר! בסוף, מה מסתבר? אי הבנה! המג"ד, הוא בסך הכל אמר לחייל "לשקשק את הנשק" לעבר האסיר. (זו עוד הוכחה שהפרסומות משקרות – חיילים לא אמורים לשקשק מילק שייק?). מה, רצה להבהיר לו מי הבוס. ככה זה בשטחים. והחייל? הוא פשוט לא הבין אותו. הוא מה, חייל. חשב אומרים לו "תירה בו", ירה בו. מה, תעניש אותו? פעם הבאה הוא יפחד לירות במחבל על דחפור. בסך הכל אי הבנה. מה שמוכיח שוב שאנחנו בסדר וסתם אנטישמים מתעקשים להניח את הגרוע מכל. אנחנו? אנחנו בסדר. ההיסטוריה תשפוט.

אבל ככה זה במשרד ביטחון המנוהל בידי אוטיסט. האוטיסט חשוך האבחנה, שר ביטחוננו המתיימר למלוך אהוד ברק, אישר בשבוע שעבר את הקמתה של ישיבה קדם צבאית בדרום הר חברון. מדובר בעצם בתיחתה מחדש של ישיבה קיימת – שישבה בהתנחלות המפונה חומש. אז ישב שר הביטחון, חיפש את המקום במדינה שהכי צריך כרגע תוספת של צעירים חרד"לניקים משולהבים, ומצא! וזה שאפילו לפי השקפתו המוצהרת יצטרכו לפנות בקרוב את המקום הזה שוב? לא נורא. העיקר כרגע נעשה בלגאן. יש לי רעיון לטי-שירט: תמונה של היצור המאוס הזה ומתחת שתי מלים פשוטות: נאווה צודקת.

לסיום, הערה קטנה אם אפשר: ריבוי הפסיקים איפה שלא צריך ואיפה שממש לא צריך, זו בעיה שפשתה בכל הרשת העברית, וממש לא רק אצל כותבי סקופ, אבל זו בעיה. הטעות הקשה הזו דופקת לאנשים את הטקסטים. יש דברים שאני לא מעלה לעמוד הראשי רק בגלל שאין לי זמן לנקות אותם, כי זה לא ניתן לקריאה ככה, וזה לא משהו שאפשר לתקן בהחלפה גלובלית או טעות בודדת, אלא לאורך הטקסט ולרוחבו. סתם דוגמא מומצאת, נאמנה למקורות: "שר הביטחון, אהוד ברק, אמר, בישיבת הממשלה, שצריך, לדעתו, להוריד, את כל, הפלולות, במדינה". נכון נראה רע? ואני לא מגזים.

אני מאשים את הטלוויזיה. אנשים שומעים את הטקסטים שלהם במוח כאילו הם נקראים בטלוויזיה, ובטלוויזיה הרי מקריאים טקסטים בצורה לא טבעית, כדי להטביע את הנאמר במוח. אבל בקריאה המוח קולט אחרת, והפסיקים האלה בלתי נסבלים. לכותבים: נסו לראות איך שהטקסט שלכם נראה אחרי שהוא עלה לעמוד הראשי, תשוו לטקסט השמור במחשב שלכם, ותנסו לשפר, ובבניין ציון (החופשית והשוויונית) ננוחם.

אחחח, ערב נפלא עבר על כוחותינו. התמונה של שמעון מזרחי אחרי הבאזר תחזיק אותי לא מעט זמן. אושר גדול. כבוד רב ל…פאק, אין לי מושג מה שמו הפרטי איטינגון, איש המרכז הבינתחומי ובחור טוב באופן כללי, שראה איתנו את המשחק והיה היחיד שלא איבד אמונה כשהמאוסים הובילו שמונה הפרש, פחות מחמש לסיום. סבר ואני היינו בטוחים שזהו. אבל אז חזרה לחולוניסטים הקליעה, ואבישי גורדון שם איזו שלשה חשובה, ושמו פרס דיפנס, וקרה הנס, אפילו שמכבי קיבלו את השריקה משום מקום הרגילה שלהם פחות משלוש דקות לסוף. אלי הספורט נדיבים בזמן האחרון. קודם הסופרבול, עכשיו זה.

אגב, קראו לי קופץ עגלות, אבל מהיום אני אוהד הפועל חולון. חולוניה!

נ.ב. כן, הורדתי את הפוסט הנודע לשמצה. הפרובוקציה עשתה את מה שעשתה. זה בסדר, אני לא בורח משום דבר (לבד מרודפים אידיוטים במיוחד) – גוגל זוכר הכל, ואני גם לא מתכחש לשום דבר. קבלו את זה איך שתרצו. מי שלא קרא, יש כאן את הקטעים הקשים במיוחד. אני לא מתנצל על שום דבר מלבד, כמו שאמרתי אמש ב-99 FM, בפני משפחתו של אלדד על שגררתי אותם לעניין, כי הם לא אשמים שהוא אידיוט, ובפני שלטון החוק על שמצאתי להכרח לעשות מה שעשיתי. אני רוצה גם להתנצל בפני המאזינים על הצעקות, אבל אני שונא ששדרני רדיו מזמינים אותך להתראיין ואז קוטעים אותך כל הזמן. בטלוויזיה יש שפת גוף ופחות קל להיגרר להסלמה של הווליום כמו עם מראיין טלפוני שלא נותן לך לגמור משפט. בפעם השנייה שהוא (אראל סג”ל המשעשע) נתן לי לדבר הוא כבר קטע אותי הרבה פחות, ועל כך תודתי לו.

נ.ב. 2: ח-ו-ל-ו-נ-י-ה ! ! !

טוף, הבטיחותיכם בוסט, ואז קרשה עליי עייפותיטיס, והלוך הלכתי חרופ ובוסט לא כתבתי, אז הנה:

נגעתי בזה בקיטור בסקופ, אבל מישהו מוכן להסביר לי את החשיבה מאחורי ההתעקשות לבטל את מעמד השפה הרשמית של הערבית? את הטמעת השפה הערבית במדינת ישראל יש להעמיק, לא להסיג לאחור. גם למי שרואה עצמו חי בווילה בג'ונגל זה די אידיוטי לא להבין שהבנת הצלילים השונים שעושות החיות היא כלי בעל חשיבות עליונה לשרידה.

מדובר בעוד ביטוי של מחלת י"ח דבר. לאלה מכם שלא עקבו אחרי הטורים שלי על דברי ימי עם ישראל בנענע (בקרוב הספר, אם תרצה השם), י"ח דבר הם 18 איסורים שהתקינו שמאי ותלמידיו, האוסרים על צורות שונות של מגע עם נוכרים. לכל אחד מהם יש הסבר מנומק ולא פוגעני לכאורה, אבל התוצאה של האוסף יחדיו היא למנוע כל אפשרות מעשית של מגע מנומס בין יהודים לנוכרים. התוצאה הפסיכולוגית של כל האיסורים האלה היא טיפוח תדמית הנוכרי כדוחה ומאוס, אסור לקרבה מחמת הטאבו. התוצאה של זה היא איבוד היכולת לחיות בקרבה כפויה לנוכרי מבלי להתפרץ בזעם – במיוחד אם לזעם יש גם סיבות אובייקטיביות למכביר. לתוצאה של איבוד היכולת הזו קוראים המרד הגדול.

האם יש לכם הרגשה שהערבית משתלטת לכם על החיים? המממם? האם יצא לכם פעם להסתכל על שלטי דרכים, שלטי רחוב, ולראות לכמה מהם יש (או אין) גרסה בערבית? שפה רשמית, עאלק. אבל עצם הרשמיות שבדבר היא כעצם בגרונם של אנשי הכבוד הלאומי הבלתי נדלה. האילוץ להכיר בכך שגם ביום שיוכרז על תום הסכסוך וישראל תקבל מושב בליגה הערבית, ישראל עדיין תכיל מיעוט של עשרים אחוז ערבים ותצטרך להכיר בהם ככאלה. כמו המורה שלי בכיתה ט', איש שכל יודעיו הכירו כרך הליכות ואוהב אדם, שבטיול השנתי בגליל התחתון, מזג אוויר נפלא והכל, פתאום מסנן באיבה "בכל מקום יש להם כפר…”.  במכלול האמונות העמוקות של האנשים האלה מונע מהם לקבל פן מסוים של המציאות, וזה הורס לא רק להם את החיים.

חבל על לימור לבנת. אשה אינטליגנטית ובעלת יכולת ביצועית ניכרת. הדעות הניאנדרטליות שלה, ומה שהשמירה עליהן עושה ללוגיקה שלה, הופכות אותה ללא ראויה לשום משרת השפעה בציבור הישראלי הקיים.

ולענייני ספורט. אמא של סילביו ברלוסקוני פוטאנה. אם היה מחליף מאמן באמצע העונה כמתבקש, היינו גומרים קצת יותר חזק ומגיעים בכל זאת לצ'מפיונס. אממה? לא הגיע, ואולי כדאי שסילביו יקבל ת'סטירה.

ובעניין קבוצות שכן תהיינה שם שנה הבאה – צופית גרנט כמעט גרמה לי לרצות בכל זאת שאברם יפסיד (בסוף לא רציתי והתבאסתי. יופי לכם). החוצפה של האשה הזו מדהימה ממש. “העיתונאים האנגלים תאבי גיליוטינה, צמאי דם…” …אומרת האשה שדחפה לאמא שלה מיקרופון ומצלמה בפנים בדרכה של זו לחדר ניתוח. בשביל האמנות כמובן. לא ייאמן.

ולסיום, משהו משעשע מבית היוצר של ערן ורד הפקות. תיהנו!

עדכון: מבית היוצר של ערן ורד, שיטוטים באינטרטנט, הגיע הלינק הזה, אפרופו צופית גרנט

"בן אדם הולך למסיבה, ישאלו אותו, 'קראת את החמשיר של רחביה על אולמרט?', מה יגיד?"

– יגיד 'שמעתי את הקאבר של נינט'

"לא! יגיד 'הורדתיו ברסס, אך טרם הספיקותי לעיין בו'. בא הביתה, בליינד קורא החמשיר":

זה אודי חשודי, שחיתות בו פשתה
גר הוא הרחק שם, בעיר הבירה.

עיניו על הכסף, ראשו בתככים.
פה לו מריר וחרוש בקמטים.

שואל הוא בלי הרף : את זה גם אקח?
ימבה של סטיפות מעביר הוא בסך.

בבירה עת שלט, תפקודו נעצב
בסיעתא דשמיא ובברכת הרב

את העיר החריב, צעיריה נטשו
עזובה ופיגור בכל פה בה פשו

אודי חשודי צמח וגדל
בתורת נעוריו לבסוף אז מעל

נפתחו העיניים, נפל אסימון
ישראל השלמה במציאות לא תשכון

בביתו מאסו בו, הוא דורדר בסולם
כשלפתע קרצה לו הדרך משם

חבר לאחר, עוד ישר והגון
קדימה, עתיד, זה היה הטיעון

ההגון אז נפל, ממשכב טרם קם
אודי חשודי טיפס בסולם

בבחירות ניצח, קיבל ת'מנדט
מילא כל הדלי ורק אז בעט

בחרב כשל, יונה לא הביא
אמון הציבור מסרב להמריא

כעת מעבר, מגיעה הנקמה
על הבגידה בחזון ישראל השלמה

נמשכו מכנסיו, הופשט המעיל
ומה שם מציץ, מוזר ומבחיל?

המלך עירום, מתחת אדרת
יש רק מהההה עטפה מזדקרת.

עוד במהלך הערב. מבטיח. אני לא עורך תורן בסופ"ש הזה. יש גם כאלה. בואו רק נראה אם הממשק יואיל לקלוט.

ובינתיים, כמדי שבוע: קיטור רותח לפנים

עוד מעט איזה יצור ילך לישון ואני אוכל להתפנות להתגוללות נאה על הפרודה הטרייה לימור לבנת, ויוזמת האנטי-חינוך שלה.

חלקכם בטח תחשבו שזה מגעיל, אבל אני נורא נהניתי מכותרת של ידיעה – סתם ידיעת צרכנות קטנה ואקטואלית – שהרצנו בנוגע לאופציות השידור של משחק ליגת האלופות מחר.

אם הממשק של רשימות לא קולט את זה, ננסה שוב מתישו מחר.

וואלה קלט.

המשפט דלעיל שייך ליו"ר עלה נידף (המכונה עדיין בטעות עלה ירוק), אוהד שם טוב, שהתחנן בפני מיודענו מרן ערן ורד שליט"א שיעשה בשבילו את העבודה ויפיק למצג השווא שהוא ממשיך להתעקש להוביל ולהרוס הישג יחצני בחינם.

ערן דווקא לא דחה את ההצעה על הסף, רק היה לו תנאי: שאוהד יתפטר… התנאי לא התקבל ולכן שוב יהיה פיקניק של עשרים ושניים אנשים ושני כלבים. תיהנו.

אם הזכרנו את הגאון הוויזואלי, קבלו סרטון משעשע בטירוף שהוא ערך מתוך המראות המכעיסים והמעציבים של פינוי כפר שלם.  אגב, שכחתי לציין – השיר הזה? זה לא פרודיה. זה מתוך אתר משטרת תל-אביב. אח, המציאות ומלחמתה בכותבי הסאטירה, כמו שאומרת הקוראת החתולית.

לעניינים פחות הזויים: קיטור רותח לפנים בסקופ כמובן, ותגובותיכם שם תתקבלנה בברכה. כמו כן תרומתכם בכתיבה תתקבל מאד בברכה, במיוחד אם אתם בקטע של לדווח על דברים שאשכרה קורים, למרות שגם בלוגרים וכותבי מאמרים טובים תמיד יש להם מקום במגזין שלנו. אנחנו מחפשים כתבי תרבות, כאלה שיתמידו ויסקרו תחום מסוים, תוכניות מסוימות, כאלה. אין תשלום, כידוע, אבל כרטיסים להופעות, סרטים וכיו"ב, ספרים ומוזיקה דווקא כן, עד גמר המלאי מה שנקרא.

אני חושב שהיו דברים נוספים, אבל אני לא זוכר כרגע וצריך לסיים משהו, אז קחו לסיום קטע משעשע מחזית הילדודס: היצור יושב לי על הברכיים ואני משמיע לו שירים ביו-טיוב, ובמקרה זה את שיר החתונה של דני סנדרסון (שיהיה רק בריא). טוב, אני כטוב לבי שר עם הוידאו, והיצור (בן 3.5) טופח לי ככה בעדינות על הלחי ואומר "אבא, הם יכולים לשיר לבד…"

שבת שלום יהודים, ושאינם יהודים כאחד.

כאן

חוץ מזה אני מבטיח, עד צאת החג, פוסט מקורי ולא קשור לסקופ (טוב, בחלקו) לקוראיי הסובלים והנטושים לאנחות. מלה של סחבק.