עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

על רעיון מהפכני זה אפשר לקרוא כאן

ועכשיו שהמערכ הזו נותנת לי באדיבותה לכתוב, אפשר לקרוא גם את הקיטורים שקיטרתי בשבת האחרונה

וגם את ההסבר שלי למנחם (מזוז) מדו גם הוא, כמו מנחם אחר, אינו יכול עוד.

תיהנו!

פתגם סיני חכם אומר: דברים מצטברים כי מחכים שהם יצטברו בשביל לכתוב פוסט, אז סתם נזרוק אותם פה:

הגיל, מסתבר, עושה אך ורק טוב לאחד בוב דילננו. כשהיה מר דילן צעיר, תקרית של צעירה הרצה אל הבמה כדי לגזור תלתל משיערו היתה מכניסה אותו לוואחדה פראנויה, וזה קרה וזה מתועד היטב.

פאסט פרוורד איזה 40 ומשהו שנה, ובוב עדיין מנגן בדרכים, במקרה זה בדרכי הסמבה בסאו פאולו, ובאמצע הגיג רצה בחורה לבמה וחיבקה את בוב שלנו, שנאחז מופתע בכובע הקאובוי שלו בטרם הפכה המעריצה לבובת תיקולים בידי המאבטחים ונלקחה משם. דילן המשיך לנגן כאילו כלום, ובתום השיר אמר "אני רוצה להודות לכולכם שבאתם, ובמיוחד לגברת הצעירה שהצטרפה אלינו על הבמה. איפה היא? רציתי לתת לה את הכובע שלי… אל תתנו לה להיעלם."

בקמפיין בלגאנים מכל מיני כיוונים. על הסיפור הקנדי של אובאמה שמעתם? ובכן, מסתבר שקמפיין קלינטון החצוף, שהעלה את זה, בעצמו התקשר לשגרירות הקנדית כדי להגיד להם "לקחת את הדיבורים הקשוחים על נאפט"א עם גרגר מלח". אצל אובאמה זה לפחות היה בפגישה שהקנדים ביקשו.

ואם חשבתם שזה שיא החוצפה של הסנאטורית קלינטון, תחשבו שוב. אני לא מצליח לחשוב על אף מועמד לנשיאות, באף מפלגה, שאמר אי פעם שהוא (או היא) והמועמד של המפלגה השנייה כשירים להיות מפקד עליון, בעוד היריב מהמפלגה שלה – לא בטוח. פשוט לא ייאמן.

אובאמה ניצח 61-39 בוואיומינג, אבל זה הביא לו בדיוק שני צירים נטו (הצירים התחלקו 7-5). כרגע הוא מוביל, לפי הספירה האחרונה שראיתי, ב-140 צירים. ראיתי גם ספירות צנועות יותר, אבל יותר מ-100 בוודאות.

ביום שלישי יש מיסיסיפי, ולפי כל הסקרים אובאמה צפוי לכתוש שם במידה זו או אחרת, בין 60-70 אחוז. אחרי זה אין כלום יותר מחודש, עד ה-22 באפריל בפנסילווניה. שואלים את עצמכם למה זה? כי הסניפים המקומיים המפגרים של פלורידה ומישיגן התעקשו למרוד במפלגה הארצית ולהקדים את הפריימריז שלהם, ולכן יש בלגאן שלם על האם לתת לצירים שנבחרו בבחירות המרדניות האלה להשתתף בוועידה הארצית. (אם כן, זה עוזר לקלינטון, שהיתה היחידה שבכלל היו פתקים בשמה במישיגן, והיחידה שעשתה קמפיין בפלורידה, תוך שימת פס על המפלגה הארצית). כרגע הדיבור הוא שיעשו בשתי המדינות "מחדש", אולי בשיטה בהולה יותר מהרגיל. הבעיה היא המחיר. בעוד שבמישיגן זה רנטבילי, בפלורידה זה יעלה כ-25 מיליון ואף אחד לא מתנדב בינתיים לממן את זה.

על סיפור ה"מפלצת" בטח שמעתם – אחת מיועצות החוץ של אובאמה, בראיון לעיתונאית בריטית, אמר "הילארי היא מפלצת – זה לא לציטוט". הבריטית, בצדק גמור, לא קיבלה את החיסיון החד-צדדי-וגם-בדיעבד הזה, ופרסמה את הציטוט. היועצת, סמנתה פאואר, בחורה חיובית שחקרה שאלות של רצח עם, נאלצה בצדק להתפטר מתפקידה כיועצת. אבל לא עושה רושם שזה עולה לאובאמה – הטרנדים שלו בסקרים ובשווקי הכסף מצוינים מאז התקרית. אני חושב ששימוש מושכל של הבוגדנות המחפירה של הילארי – האמירה כי עמיתה למפלגה, שהוא כרגע המועמד הסביר יותר, הוא פחות כשיר להיות מפקד עליון מהיריב הרפובליאי – יקבור אותה גם בפנסילווניה, ובא לדוד סם גואל.

מק'קיין בא לארץ בשבוע הבא. אתם חושבים שלמישהו יהיו הביצים לשאול אותו כמה שאלות נכוחות על החבר שלו, הנוצרי-משיחיסט-גוג-ומגוגיסט ג'ון האגי? איכשהו לא נראה לי…

ולסיום: וואי, ראיתם את ההקלטה של שיחת החירום בפיגוע בירושלים, אצל גיא זוהר בערוץ 10?? המוקדן, אדיש ואהבל למשמע, היה צריך שיגידו לו חמש פעמים מה קורה ואיפה קורה, והוא לא עש רושם כלהוט לגלות יותר ממה שהמטלפן הנרגש בחר לפלוט (אה, חוץ מאיזה "איפה" אחד, שהביא את ה"ישיבת מרכז הרב" החמישי לפחות). אני מבין שהתפקיד של המוקדן להישאר רגוע כדי שיוכל להבין בנאדם נרגש, אבל זה נשמע לי יותר מדי כמו פעמים רבות בהן טלפנתי למשטרה ונאלצתי לחדור דרך חומת אטימות אדישה ועוינת, בנויה היטב ובמכוון. גרררררררר.

עדכון: בעת קריאה באייטם הזה בוואלה, שמתי לב לכמה דברים: קודם כל, שי אילן תקוע במחזור החדשות הקודם לגבי הסיפור הקנדי. אבל מה שכן, הוא הזכיר לי כמה פרפראות: האשימו את ממחנה קלינטון שהם הכהו את עורו של אובאמה בתשדירים שלהם, יעני מסר סמוי "הוא כושי". ממה שאני קראתי, אין לזה רגליים.

עוד סיפורון הוא פרשת דו"חות המס. קלינטון טרם פרסמה את נתוני ההכנסה שלה – לא ל-2006 ולא ל-2007. בהתחלה היא אמרה שהיא תעשה את זה ב-15 באפריל – יום דו"חות המס. עכשיו זה הפך ל"בסביבות 15 באפריל". הילארי מתבכיינת שאובאמה מתנהג כמו קנת' סטאר, התובע המיוחד שרדף אותה ואת בעלה בצורה מכוערת ומטופשת במיוחד, והוציא 50 מיליון דולר כדי לגלות… כלום. שאיזה זוג חברים של הקלינטונים רימה באיזו עסקה, אבל הקלינטונים דווקא לא. כלום. נאדה. סתם שנאה.

לגבי קנת' סטאר זה נכון, אבל אובאמה אינו מאשים אלא רק דורש משהו שהחוק מחייב בסופו של דבר בכל מקרה, שהוא כבר עשה, ושהיא עצמה תקפה יריב במירוץ לסנאט ב-2000 ללא רחם על שלא עשה. אני חושב שיש די והותר זמן לכל הסיפורים האלה לחלחל לבוחרים בפנסילווניה, שם היא עדיין מובילה ב-11 עד 15 אחוז. שישה שבועות לפני, היא הובילה בכל מדינה שאובאמה ניצח בה.

מדור מצוין וחינוכי זה מבקש להתנצל בפני כל מאות – מה מאות, אלפי – הפונים שביקשו להגיב לפוסט הקודם, על תעלומת השנים החסרות ביהדות, וגרמו למרבה הצער לקריסת השרתים של "רשימות" ובשל כך נמנע מאיתנו דיון מעניין. או במלים אחרות, זדיינו כולכם (חוץ מיובלוג), מניאק מי יטריד אתכם יותר במשהו מעבר לסחי השוטף. <\רגשי>

ונעבור לסחי השוטף: את הפרפראות האחרונות מנתיבי הקמפיין אפשר לקרוא בביתי המקצועי החדש, הלא הוא אתר סקופ, אליו הצטרפתי אתמול כחבר מערכת. תחת הנהגתו של עורך האתר, ידידי היקר שי גולדן, אנחנו נעשה שם גדולות ונצורות בעיתונות עממית ובלתי תלויה, ונהפוך להיות ה-בית לתוכן איכותי ושונה מהשטאנץ של האתרים הגדולים. האתר מבוסס על תוכן גולשים (פלוס תרומות של חברי מערכת), ובעתיד הדי קרוב אנחנו מתכוונים להתחיל לנקוט באמצעים כדי לתגמל גם את הכותבים.

אני מזמין את כולכם לנסות את כוחכם בכתיבה – בין אם כתיבת דעות שלהן מקום של כבוד באתר, ובין בדיווח על עניינים שוטפים. עניינים מקומיים מתקבלים בברכה, ואנחנו כבר יכולים להתגאות בפרסום שהביא השבוע לתיקון מפגע בקרית גת. אנחנו אמנם מקושרים עם שלל אתרים מקומיים מרחבי הארץ ומקבלים מהם פיקנטריה, אבל יש מקום לכולם. אם יש לכם סיפור עסיסי שנוגע לענייני הכלל, הצטרפו אצלנו באתר ודווחו לעם. אפשר לפרסם גם בשם בדוי במקרה שמדובר במידע רגיש, אבל פרטיכם המלאים יצטרכו להיות בידינו. ניתן ליצור אתי קשר במייל לפרטים, התייעצויות וכיו"ב. יותר מאחד מקוראיו המזדמנים של מדור חינוכי זה כבר נענו להזמנה פרטית להרשות סינדיקציה של הבלוגים המצוינים שלהם אצלנו, ומאמר של אחד מהם כבר ראה אור אצלנו. אז אם לא קראתם את זה כבר ברשימות, תנו לשוקי היקר בתגובות בסקופ.

ולענייני הכלל: הסיפור החם ביותר כרגע בארץ, לטעמי (מעבר לעובדה המדהימה שאפילו את 83 השקלים העלובים שהבטיחו להוסיף לניצולי השואה טרם הוסיפו), הוא הסיפור הלא נתפש על כיפת הברזל. אני כמובן לא מומחה לכל הסוגיות הטכניות (או אפילו לאחת בודדת מתוכן), אבל חופשי עושה רושם שמישהו אשכרה הקפיא פרויקט בעל סיכוי לעבוד (וגם עוד אחד) לטובת פרויקט חסר כל סיכוי כזה אבל עתיר קופון לגזירה. אני לא מאלה שמרבים להמליץ על העמדה לדין באשמת בגידה, אבל אם יוכח שזה מה שקורה כאן, ושהמניע היה בצע כסף, מגיעה פה כיתת יורים – עם קסאמים בכינון אופקי.  

ולסיום, בחזרה לקמפיין: האתר סלייט מדווח על טרנדים לא טובים לאובאמה בסקרים האחרונים בטקסס, ערב הפריימריז\ועידות מחר בטקסס ובאוהיו (בטקסס יש שיטה מוזרה, מסובכת מהתחת שלדברי הילארי "גרמה כאן לגברים מבוגרים לבכות"). אוקצור, מדווח שם שלאובאמה יש יותר תומכים שמצהירים שהם עוד עשויים לשנות את דעתם, וכמו כן הוא "מוביל" בשיעור המצביעים שדעתם עליו "לא חיובית". הוא לא מצליח לעבור להובלה באוהיו ולא מצליח לברוח בטקסס – אבל עקב השיטה המוזרה בטקסס, יכול להיות שהיתרון המתמטי הקטן שלוט יקבל ביטוי חזק יותר במספר הצירים, שזה הרי מה שמשנה.

הרוח כרגע אומרת – הרוח במקרה זה היא ביל ריצ'ארדסון, שהחליט לא לתת לאובאמה את הניצחון בטקסס עם תמיכה היספאנית כשרה, אבל אמר שמי שיוביל בצירים אחרי מחר, ראוי שהמפלגה תתאחד מאחוריו (או אחוריה). אז זהו, שבשביל שזה יהיה מאחוריה, כבודה צריכה לנצח די בענק הן באוהיו והן בטקסס, ולמרות הטרנדים האחרונים הכסף החכם לא שמה. ספיקינג אוף כסף, שווקי הכסף (בורסות ההימורים הפוליטיים) הולכת על אובאמה בשיעור עצום של 84-15. הוא אמנם יורד ביממה האחרונה בחצי דולר בשוק אחד ובשני דולר בשוק שני (ועולה בעשרה סנט בשוק שלישי). הכסף (חכם או לא, זה נספור במדרגות), עדיין חזק עם חביב המדור. טפו טפו, 30 שעות ככה למנאייק.

הילארי שמה את כל הביצים בסל של ההפחדה, ושל להיות המועמד של "אמא'לה מפחיד, בוא לא ננסה שום דבר חדש." חלקכם ראיתם מן הסתם את הפרסומת בפינה של ניצן: "השעה שלוש לפנות בוקר. הילדים שלכם בטוחים. אבל בבית הלבן הטלפון מצלצל… מי יענה לטלפון?" האמת שזו היתה די הרמה להנחתה, ואובאמה לא החמיץ את ההזדמנות: "השאלה היא לא מי יענה לטלפון, אלא איזה שיקול דעת יופעל" – רמז עבה לבעיה הכי גדולה של הילארי, התמיכה שלה בזמנו במלחמה בעיראק. אם היא תנצח באוהיו ביותר מכמה אחוזים בודדים, ותיאר צמודה מאד בטקסס, זה ייתן לה חמצן להמשיך. אם היא תנצח באוהיו באותו הפרש שהוא ינצח בטקסס, זה די גמור.

יאללה, המשך יבוא. בסוף הוא תמיד בא.

כאן.

הערות נוספות בהמשך. כאן, אם המכונה תאפשר.

טוף, עבדכם קצת חולה, אבל כבר קיים מצוות טיולון של שבת עם היצורים (פוטוגרפים יבואו) ובאמת שכבר הצטברו לנו נושאים שראוי לדוש בהם, אז יאללה:

מק'קיין בצרות. לא, לא מדובר בפרשת הלוביסטית העסיסית, שכרגע נראית קצת קצרה בהוכחות. מדובר בפרשה אחרת לגמרי. מק'קיין רוצה להודיע שלא ייקח תקציב בחירות פדרלי, כדי לא להיות כפוף להגבלות על כמות הכסף שהוא מוציא בקמפיין. לכאורה זכותו, אלא שיש בעיה קטנה – הוא כבר השתמש בכספים הפדרליים. הוא השתמש בהם כערבונות להלוואה שקיבל לצורך הקמפיין. לא זו בלבד, אלא שהמימון הפדרלי בו השתמש כערבון היה זה המוענק למועמד המפלגה לנשיאות – זאת טרם שהוא (מק'קיין) הוכתר למועמד זה.

אבל זו בעיה של הבנק, שלא בדק אם הלווה באמת מחזיק בערבון שהוא מפקיד. הבעיה של הציבור היא שמק'קיין השתמש בכסף הפדרלי ועכשיו רוצה להעמיד פנים שלא עשה זאת ולא להיות כפוף להגבלות. ומי נוקט הטקטיקה הנכלולית הזו? אביר הרפורמה במימון הבחירות, אבי חוק מק'קיין-פיינגולד המהולל, האיש הישר שדבק באמת שלו. ויען כל עם הטוקבק ויאמר: פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. אם יתגלו ראיות מוצקות לכך שהוא כן עשה לחברה הלוביסטית שלו חיים קלים בענייניה בפני הוועדות שלו, הוא בכלל גמור.

הילארי כשלה מלחולל מומנטום לעצמה או אפילו לעצור את זה של אובאמה בעימות שהתקיים ביניהם בטקסס. היא היתה טובה, הוא לא פחות, והיא עשתה לפחות פאשלה אחת רצינית במהלך העימות, תלוי איך סופרים את זה.

האמת שהיא עשתה את הטעות הקלאסית והרבתה כל-כך לתקוף אותו שאין לו תוכניות מעשיות, עד שכאשר הוא עמד כשווה מולה בחלק של העימות שבו הציגו שני הצדדים תוכניות כאלה, זה נראה כמו ניצחון. אבל הטעות הממשית שלה היתה כשניסתה עליו איזו יציאה עאלק שנונה, ואמרה ש"כשאתה לווה מאחרים פסקאות שלמות בנאום, זה לא שינוי אמיתי – זה שינוי שאפשר לשכפל במכונה". הקהל הגיב בגניחות ולא נראה שמישהו אחר מתרשם נורא.

שורת התקיפה הבולטת של אובאמה עבדה יותר טוב, כשהתייחס לקריאות של הילארי, אחרי ניצחונותיו בוויסקונסין ומקומות אחרים, שהמצביעים צריכים להתחיל "להיות רציניים" באשר למועמד שיוכל לנצח בנובמבר. בלי אפילו להזכיר את זה שכל סקר אפשרי מראה שאובאמה חזק יותר מול מק'קיין, הוא פשוט שאל אם זה אומר שכל קשת האנשים העצומה שתומכים בו פשוט חיים בסרט? פוליטיקה אפקטיבית.

אובאמה גם סימן וי על עוד חובה פוליטית, כאשר בתשובה על עירק לא שכח לציין את העבודה המצוינת והחיונית שעושה בתגבור "חטיבת הפרשים הראשונה, מפורט הוד". בטקסס מעריכים חנופה מהסוג הזה.

עוד טעות שעשתה הילארי היתה שאחרי שהטיחה באובאמה את יציאת השכפול, הלכה היא עצמה בדברי הסיכום שלה והרימה קטעים לא רק מבעלה – שזה בסדר לפחות במידה שההשאלה של אובאמה מחבר שלו בסדר – אלא גם מג'ון אדוארדס – לא חבר, לא תומך, לא אחד שהיא מתייעצת וסופגת ממנו. מצחיקה אחת, בחיי.

אם יש לאובאמה כרגע בעיה, זו אכן (כפי שהתייחס לזה המגיב היקר אבו חומוס) אשתו מישל. האמירה שלה על כך שלראשונה בחייה היא מרגישה גאה בעם שלה היתה אידיוטיזם פוליטי טהור, והזכירה שאם יחפרו עומק, לא יהיה קשה להוכיח שאובאמה ואשתו הרבה יותר ליברלים הארד קור, מיליטינטיים אם תרצו בהשאלה, ממה שרוב האנשים תכלס אוהבים. אני כמובן מבסוט מזה, אבל אני לא דוגמא. אבל הקסם שלו הרי הוא בזה ש"למרות שהוא חושב אחרת ממך, הוא יעבוד אתך על פתרון מוסכם, כי אין אמריקה אדומה ואמריקה כחולה, וכו' וכו' ואה-הוואה :-). אשתו גם עושה רושם די מיליטנטי בקטע של "אני לא אסרס את האמת שלי בשביל הריצה של הגבר שלי לנשיאות". אני צופה לפחות עוד אמירה אחת שלה שתעשה רעש.

אגב, ב"סטרדיי נייט לייב" שוברים את הראש ועורכים אודישנים למצוא מישהו שיעשה אותו. אני לא אתפלא אם החיקוי שהם יעשו יעלה לו בקולות לא פחות מכל דבר שהרפובליקאים יוכלו לחפור. בינתיים, גם מנימת דברי הסיכום שלה בעימות,עושה רושם שאם היא לא מנצחת או באוהיו או בטקסס, יש מצב שהיא פורשת. היא משדרת קולות של לפרוש בכבוד.

כותרת מרנינה שראיתי בניו יורק טיימס – משחק הגולף בדעיכה לפחות מאז תחילת העשור. האח.

קטע משעשע שמציתי מניסיון חיי, ולמעשה הניסיון הטרי למדי, של השבוע החולף. יושב עבדכם על קטנועו הנאמן ברמזור של קרליבך-אבן גבירול. בזווית עינו נקלט פרצוף מוכר. מבט של שתיים שלוש שניות, ואכן, יו"ר הכנסת לשעבר אברום בורג. פרצופו טרוד בשרעפים ובידו קסדת חצי (או שלושת רבעי, אבל לא מלאה). קסדת קטנוע שכזו, כמו שאני חובש. אני יש לי מנהג מגונה לבוא ביציאות למפורסמים שאני נתקל בהם, במיוחד פוליטיקאים*. אוקצור, אני מרים קולי וקורא לעברו "אברום! לא דובר על איזה ג'יפ מפואר?". אברום מסתכל עליי, חושב שנייה ופרצופו לובש הבעה משעשעת להפליא של הומור תוגה יהודי, והוא מצביע על הקסדה כמשלים עם הגורל ואומר "זה מה יש…" סתם קטע, אבל אם זה היה סוג של בוחן פתע על כל הפרשה ההיא של תנאי הרישה מהכנסת ופה ושם, הוא עבר אותו מבחינתי לא רע בכלל. או שאני סתם מקשקש, אבל זה היה משעשע. הייתם צריכים להיות שם, נו. (והרי מחשבה שנכנסה זה עתה: אולי הוא מחנה את הג'יפ המפואר בפאתי העיר ומתנייד בתוך הג'ונגל העירוני על קטנוע מנהלים יקר? P-:)

חלי גולדנברג, שחקנית ובעלת בלוג באתר מצוין זה, מספרת שח"כ יורם מרציאנו דרש דיון חירום דחוף בנוגע להערה של שופטת בריאליטיינמנט גריז על מתמודדת, שההופעה שלה היא סטייל "מרוקו סכין" ושהיא באה לתחרות "עם דם בעיניים." חלי לא נותנת לינק ואני לא מוצא את הסיפור במקום אחר,אבל הוא מתאים לטמטום של מרציאנו, אחד מחברי הכנסת הדבילים ביותר מאז… וואלה, לא יודע. דיון דחוף, אתם מבינים? דיון דחוף, כי זה מה שחשוב עכשיו. ונעזוב את ז שהעשופטת העבריינית היא לא גולדנברג אל נחמיאס, או שכל האמירה היתה פרפראזה על דברים שאמרה המתמודדת עצמה על עצמה. דיון דחוף! דביל רציני האיש, מתקוטט הברים השוטה הזה… וגם מזיק – כמו בנושא הפרסום באיילון. ואני אשם. אני הכנסתי את הדבר הזה לכנסת. אולי בגלל זה אני חולה כרגע. אה, לא, זה בגלל תזנוני הנאפופים של אמא של שלמה בניזרי. נכון. לא של אמא של בניזרי? טוב, סליחה. שמא אחותו?

לסיום, בדיון המעולה שהתפתח בתגובות לפוסט הקודם, טען אבו חומוס שנחשף כי טוני רזקו, איש העסקים המושחת שלאובאמה היו איתו קשרים למעלה מן המריח טוב, ניסה לסדר לאבאמה ג'וב בממשל של אילינוי. חשוב להעמיד דברים על דיוקם: רזקו חשוד שניסה לסדר ג'וב לסוכן הנדל"ן, שמכר לו ולאובאמה חלקות אדמה גובלות. לא לאובאמה, ואין שמץ ראיה שאובאמה מעורב בעניין הזה.

מעבר לזה, הרבה תודה לאבו חומוס ולאלכס ז. על דיון באמת מעולה ועשיר בבשר עובדתי שהרים את הערך הסגולי של הפוסט.

————————————————–

* דוגמא: שנת 1998, תחילת שבוע הספר, אני בכנסת בסימפוזיון חגיגי לרגל, כנציג ההוצאה עבורה תרגמתי ספרים אז, ועבורה זוגתי דאז (הנוכחת עימדי בכנסת) מכהנת כעורכת. משתתפים בזה גם איציק ועפרה ויינגרטן, עוד איזה סלב וגם רחבעם זאבי המנוח (שתגידו מה שתגידו, ידע עברית וקרא ספרים) ועמיתו למפלגה, משה פלד – שבדיוק בתקופה ההיא היה זכור בעיקר בשל מחאה שהגיש נגד אזכור רצח רבין בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל בקיבוצו בית אלפא.

טוב, סימפוזיון ודיבורים וזה ואז מודיעים גם גנדי וגם פלד שהם מתנצלים אבל הם חייבים ללכת. הקהל כמובן שמאלני להכריע ולא נוטה חסד לשניים, ולכן מתעורר לחש סונט "לאן הם כבר ממהרים…?" עבדכם מכוונן את הקול ללחישה תיאטרלית שתישמע בכל החדר ואומר "מה זאת אומרת, פלד ממהר לאזכרה של רבין, וגנדי לאזכרה של גומדי*…". את המבט המרושע שהחבר של רוצחים הזה נעץ בי אני נוצר בחום עד היום…

* הסבר לקוראים פעורים ולחים: רחמים אהרוני, המכונה גומדי, היה סוחר הרואין ורוצח מלוכלך, וגם חבר טוב של האלוף במילואים והשר לעתיד רחבעם "גנדי" זאבי. כל-כך טוב עד שעשה לו טלפון לבקש עזרה אחרי איזה רצח כפול לא נעים במיוחד. כל זה קרה שנים רבות לפני האירוע הנ"ל בכנסת, אבל מנאייק כמו עבדכם זוכרים דברים.

בכל הידיעות על חיסולו של השרץ עימאד מוע'ניה, בסוף השבוע שעבר בדמשק, טרחו הכתבים והפרשנים למיניהם לציין שמדובר ב"הישג יוצא מן הכלל לארגון המודיעין שביצע אותו." ובכן, חלילה לי מלהמעיט בהישג כשלעצמו, אבל אין אדם שאינו ניתן לחיסול, וכמו ששנו רבנן – כל כלב ביג'י יומו.

אבל לחסל את השרץ באופן שיקומם את נבלות החיזבאללה על חלאות החמאס – על זה באמת צריך להוריד את הכובע. לא יודע אם זה בצדק או לא, שהחיזבאללה משוכנעים שבחמאס עשו להם חור באבטחה, אבל גם אם כן – הרבה כבוד. הפרד ומשול.

כל זה, כמובן, לא משנה את עצם הדיון באשר לתבונה שבשיטת ההתנקשויות (דיון שלדעתי אין לו תשובה חדה וחלקה). אבל בגבולות הפרדיגמה, מדובר בהצלחה יפה מאד של כוחות השו-שו. כבוד.

ראיון עם דן חלוץ באחד מעיתוני השבת, ראיתם? דווקא יצא לא רע. איפה היוהרה המפורסמת? כנראה עבדו עליו חזק יועצי התקשורת (האופציה השנייה היא שעשינו לאיש קצת עוול, בהצגת אישיותו אם לא בהצגת כשליו, ובזה לא בא לי להודות עדיין. אולי אם אני אקבל מכה מספיק חזקה בכנף…). וברצינות: אני מוכן להודות שעשינו לו קצת עוול, אם הוא בתמורה יתחייב לא להיכנס לפוליטיקה, למה אצלנו גם הכישלונות האדירים שלו לא מבטיחים את זה. הולך?

ועוד בעיתון השבת: מורות דיסלקטיות לכיתות היסודי. "מה יש? אם אני עושה שגיאה הילדים מתקנים אותי." ובכן, לא. התהליך אמור לעבוד הפוך. הילדים שוגים, המורה מתקנת.

דיסלקציה היא לא בושה, ויש להקצות את כל המשאבים כדי שילדים עם דיסלקציה יוכלו ללמוד ולהצליח. אבל יש גבול. מורה שכותב בשגיאות כתיב ינחיל את הכתיב הנכון לתלמידיו הרבה פחות טוב ממורה שכותב תמיד נכון. ככה זה. כמו שקטוע ידיים, עם כל הכבוד לזכויותיו, לא יכול להיות כדורסלן, ככה דיסלקט לא יכול להיות מורה ביסודי. תגידו לי כיתות י"א-י"ב, שם אם הילד עוד לא למד לכתוב נכון אז הרבה תקווה כבר לא נשאר, ניחא. אבל בכתבה דובר על כיתות ו'. תקראו לי צר אופקים, אני הייתי מוטרד לו היתה זו מורתו של בני.

ומעבר לים, הילארי קיבלה חדשות טובות ראשונות זה הרבה זמן כשסקרים באוהיו, בטקסס וגם בפנסילווניה מורים שהיא שומרת על יתרון מוצק, שנע סביב ה-15% וקצת יותר. זה היה בסוף השבוע שעבר. היום מתפרסמים סקרים לפיהם יתרונה נע בין 8-16% בטקסס, וחברת הסקרים ARG מראה דווקא את אובאמה ביתרון שישה אחוז, אולם לעת עתה רוב הסקרים מראים מגמה הפוכה. למזלו של אובאמה, יש לו שבועיים תמימים לשנות את התמונה.

בעיראק הועברה "עסקת חבילה" פרלמנטרית קטנה, שכולל את תקציב 2008, חוק לעריכת בחירות מקומיות בהמשך השנה, ועוד משהו שזרח כרגע מפרחוני. לכאורה חדשות מצוינות, רק שכרגיל החוק שהועבר כולל המון לאקונות ו"פינות שייסגרו אח"כ", אבל העיקר שאפשר להודיע חגיגית על הישג.

ובינתיים, הסונים במחוז דיאלה, איפה שההישגים הגדולים נגד הטרור הג'יהאדי, הכריזו על שביתה בטענה שמפקד המשטרה השיעי באזור מנהל חוליית מוות. אם זה לא ייפתר בקרוב, צפו בעיות. אם זה ייפתר בקרוב, צפו בעיות מכיוון השיעים.

עוד בעיראק: עם הירידה באלימות יש תופעה מבורכת לכאורה, של פליטים המנסים לשוב לבתיהם. הבעיה היא במלה מנסים, כי לרוב הבית כבר נתפס על ידי אנשים אחרים, בדרך כלל מעדה אחרת, ולכוחות הביטחון (גם האמריקאיים וגם העיראקיים) אסור להתערב בסכוסוכים מסוג זה – כלל שכוחות הביטחון (במיוחד המשטרה) העיראקיים אינם מקפידים לשמור עליו.

וכל זה עוד לפני שהתחילו להוציא את הכוחות המתגברים ולחזור למכסת הכוחות שמלפני כמה חודשים – כ-130 אלף. אבל העיקר שלדברי מק'קיין |אנחנו מנצחים."

נראה לי שזהו לעת עתה. שכחתי משהו?

זוכרים שחזיתי עלייה צנועה לאובאמה בשוקי הכסף, מ-53 דולר ל-55? ובכן, כנראה שכרישי ההשקעות מאמינים בו הרבה, הרבה יותר ממני, כי היום אני נכנס לראות מה נהיה, ערב ההצבעות במדינות הפוטומק, ולתדהמתי חזיז הבראק מוביל 70-30 (כלומר שכדי לזכות במאה דולר יש לשים 70 על בראק או 30 על הילארי). לא זכור לי, מאז שאובאמה נכנס לזירה, שהוא פיגר בהפרש כזה, אם כי רוב הזמן היו עוד מועמדים שימנעו מכל הנקודות להצטבר אצל יריבתו.

כמובן שהדברים האלה נפיצים עוד יותר מבורסות רגילות, והפסד מפתיע באחת משלוש ההתמודדויות היום, או אפילו הפסד בהוואי או בויסקונסין שבוע הבא, וביטחון המשקיעים בו יצנח. ועדיין, זה הפרש מאד משמעותי – וצריך לזכור שמאז הונהגו בורסות ההימורים הפוליטיים בשנות ה-90', הם משמשים מדד טוב יותר לתוצאות מאשר הסקרים.

אצלנו – זה שאדם הוא הורה שכול לא מקנה לו חסינות מפני היזרקות ממקום בו הוא מפר את הכללים או השקט או הביטחון. אפשר להתווכח אם זה מה שעשו ההורים השכולים, שנזרקו מהכנסת בפקודתה של דליה שפיציק. אני אישית חושב שהם לא עברו את הגבול, בטח לא יחסית (כן, בכל זאת) לכאבם. אני חושב שראש ממשלה עם טיפה עמוד שדרה עומד וסופג את עלבונותיהם בלי לשלוח לפודלית שלו מבטים מתחננים שתושיע אותו. עם זאת, ברור שדליה נהגה בתחום סמכויותיה כשהורתה להוציאם. אבל זה צריך להיות הדבר הכי מעליב בעולם – לא רק להיזרק מהכנסת אחרי שבאת לשפוך את מרי לבך על זה שאף אחד לא לוקח אחריות לאסונ חייך הלא הכרחי, אלא גם שמי שזורק אותך זה יצור עלוב ומטופש כמו דליה איציק. אחרי זה באמת צריך מקלחת. אני עד עכשיו מתפלא איך אף אחד מהם לא ניצל את ההזדמנות לשחרר על העלובה הזו קצת קיטור.

ולסיום (בינתיים) אם עוד מעניין אתכם מה שקורה במפלגה הכי הזויה ועלובה בארץ (לא, לא קדימה. גם לא הגמלאים…בעלה נידף עסקינן) – קבלו בבקשה גרסה מחודשת ומשופרת לקיצור תולדות הנידפים: "ממגורשים למגרשים". תבלו, ואיך אומרים? להתראות בתשדירי הבחירות.

בראק אובאמה ממשיך לצבור ניצחונות וצירים. הלילה ניצח אובאמה בכל ארבע ההתמודדויות שנערכו – בלואיזיאנה, בנברסקה, במדינת וושינגטון ובאיי הבתולה. בשלוש האחרונות ניצח אובאמה בהפרשים שנעים סביב ה-2:1, ואילו בוושינגטון בהפרש סביב ה-13 נקודות, 52:39.

לאחר ספירת הצירים מהתמודדויות אלה יש להניח שאובאמה יוכר כמוביל, אבל זה לא יעזור לו אם לא ימצא דרך להתחבב על המוני המצביעים ההסיפאני בטקסס בארבעה במרץ.

כולכם בוודאי קראתם שהקמפיין של הילארי בצרות גדולות מבחינה כספית, ושכבוד הסנאטורית נאלצה להלוות לעצמה חמישה מיליון דולר. בחודש ינואר גייסה הילארי כ-13 מיליון דולר, שזה סכום מאד מאד נאה יחסית לשנים עברו, אבל פחות ממחצית מה-32 מיליון המדהימים שליקט אובאמה – הרוב בתרומות קטנות.

אולם פברואר מאיר פניו יותר לקלינטון, שאספה ב-10 ימי החודש כבר עשרה מיליון דולר. עדיין לא ברור כמה אסף אובאמה בתקופה זו.

הסערה הגדולה של הקמפיין כרגע קשורה לרשת הכבלים העלובה MSNBC (שת"פ של מיקרו$ופט ורשת NBC), שתומכת באובאמה בצורה בוטה וברורה (למרות שהם כמובן לא מודים בזה, מחשש לסנקציות). לשיא הגיעה השנאה של הרשת להילארי כשאחד הכתבים שלהם תהה בשידור חי אם "יש משהו מוזר בצורה שבה הקלינטונים מסרסרים בבתם צ'לסי".

עכשיו, יש בהחלט טעם לפגם בזה שמצד אחד צ'לסי (אשה בת 27, כבר מזמן לא ילדה שצריך להגן עליה) מגויסת לגמרי לקמפיין, עושה טלפונים ואפילו, יש טוענים, עוברת על החוק בכך שהיתה נוכחת באיזו קלפי איפה שהוא אחרי פתיחת ההצבעה. ומצד שני משפחת קלינטון ממשיכה במדיניות הפיט-בול של "שלא תעיזו לערב את צ'לסי". אה, באבה וגברת באבה – מי שמשחק, מותר לתקל אותו. אבל זה לא מה שאמר שוסטר, שבמקום לדבר על הניסיון לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה, ניסה לייחס איזה פגם לעצם שיתופה של צ'לסי בקמפיין, במינוח הכי רדוד ופוגעני שיש. הוא הושעה, ובצדק, ואובאמה לדעתי החמיץ הזדמנות כשלא גינה את ההתבטאות (לא שהוא היה חייב, הוא לא אחראי לאידיוטים מ-MSNBC, אבל היה יכול לצאת צדיק. לא משנה).

בעקבות הסערה הזו מאיים מחנה קלינטון להבריז מעימות באוהיו שאמור להיות משודר ברשת הפוגעת. גם אובאמה משתפן פה ושם מעימותים שלא מוצאים חן בעיניו, וקלינטון הולכת היום להפוך אחד כזה למעין "עימות במעמד צד אחד". שוין. היום מצביעים הדמוקרטים במיין (חזק בטור של הילאטרי, נכון לכרגע), ומחרתיים בווירג'יניה, וושינגטון די.סי ובמרילנד – שלושתן התמודדויות שכרגע אובאמה צפוי לקחת, אם כי אני אישית לא בטוח לגבי מרילנד, אבל נראה. ב-19 יש וויסקונסין והוואי, ואז בארבעה במרץ בומבה עם טקסס ואוהיו. פנסילווניה, הפרס הרציני האחרון אחרי זה, תצביע רק ב-22 באפריל.

אם אובאמה יוכל לקחת לה את אוהיו וגם את טקסס, יש מצב שהיא תודה בהפסד ותפרוש. מצד שני, אם היא מנצחת בשתי מדינות אלה, בהפרש משמעותי, זה יחזיר אותה לעמדת הפייבוריטית.

אה, אם כבר פייבוריטים – היום לראשונה אובאמה מוביל בשווקי הכסף (בורסות ההימורים האקלטרוניות על תוצאות הבחירות – מדד אמין בהרבה מהסקרים, בזמן הקצר שהם קיימים).

עדכון: שכחתי לצייין שמק'קיין עדיין לא נפטר מהנודניק שקוראים לו מייק האקבי. האק (איש מאד נחמד, שחבל נורא שהוא מחזיק בדעות חשוכות רבות), כתש את מק'קיין בקנזס וניצח אותו בדוחק בלואיזיאנה. מק'קיין ייקח את המועמדות, אבל עושה יותר ויותר רושם שהוא ייאלץ למנות את האק לסגנו – וזה מן הסתם ייתן ללא-משנה-מי-ירוץ-מהדמוקרטים את הניצחון. טפו טפו, חמסה חמסה.

זהו לאמריקה הפעם.

בארצנו – לא יעזור ליחזקאל דרור כל התירוצים וגלגולי העיניים על הוצאת דברים מההקשר. שילמד לשים זמם לפיו או שלא ייקח על עצמו תפקידים כאלה, וזהו. עכשיו כמובן אף אחד לא מאמין לאף אחד, ובצדק.

בעניין אחר, רשויות החוק (קרי: חחחחחחחחחחחחחחח-וק) הכריזו ג'יהאד נגד רוכבי האופנועים. הסיבה: בחודש ינואר 2008 מתו פי שניים רוכבים (שישה) מאשר בחודש המקביל אשתקד. נו, אז צריך להכריז מלחמה על הקורבן. לא, נגיד, על נהגי ישראל, שחושבים ברובם שמי שמאותת בטרם יסטה מנתיב בכביש המהיר הוא לפלף, ושעל שלל מגרעותיהם ויציאותהם המרתיחות אפשר לכתוב פוסט שלם, אם לא ספר. כך בלי בושה התבטאו קלגסים למיניהןם ש"רוכבי האופנועים שימו לב: אנחנו בעקבותיכם". חרא עליך ועל כישורי ההתחקות שלך, קלגס אחד מבוהם. למה שלא תכריז שאתה בעקבות קרבנות הגניבה, בעקבות העלייה בשיעור הגניבות?

ואם כבר אנחנו בעסקי אכיפה – שמתם לב שמשפט רומן זדורוב עוד לא הסתיים? כמה חודשים צריך אדם לשבת בארץ הזו במעצר עד שיתברר דינו? גם אפשר לחשוב איזה משפט מורכב ומסובך זה. המשפט של או.ג'יי סימפסון התחיל ונגמר בעשרה חודשים (לא כולל חבר מושבעים מורחב וכל זה. המשפט עצמו. גם בזדורוב אני לא כולל את תקופת המעצר. רק המשפט, שהחל אאל"ט באפריל 2007), וזה במצב שהיתה לו סוללה של עורכי דין שהפכה כל אבן. אפשר לדעת מתי ייפסק דינו של האזרח זדורוב?

זהו לבינתיים.

וינוגרד – הסכמתי בכללי עם דבריו של יוסי גורביץ (שניים שלושה פוסטים אחרונים שמה, אחרי הפוסט העדכני ביותר, והאינפורמטיבי, על סופר טיוזדיי), בנוגע לסטירה הראויה שקיבל צה"ל, מה שיוסי אוהב לכנות "הבהמה הירוקה" (ואני עוד ג'ינג'י, אתם מבינים…). אני חושב שברגע שהודיעו שלא יהיו מסקנות אישיות אז התוצאות היו ברורות. היה ברור שיהיה ים מלל וכל אחד ימצא בו מה שירצה, כי היה ברור שבבחינה כל-כך מעמיקה יימצאו גם דברים "סבירים" שעשה השרץ.

אני פטור ממילואים, ולכן אין לי מושג איך מרגיש מי שיצטרך ללכת שוב למלחמה תחת האיש הזה. אבל אם הוא כבר נשאר, שיתחיל להזיז את התחת ולהוריד מאחזים. כל מאחז בלתי חוקי ממזרח לגדר. יאללה. תן לנו סיבה לאתרג אותך, איש מאוס.

הבעיה עם הציפייה למלחמה הבאה היא ברק. הדבר היחיד שיכול להשכיח מהציבור כמה הוא מואס באוטיזם של ברק כרגע (זה לא יפה למאוס באוטיסטים, אבל לא כתוב בשום מקום שחייבים לסבול את זה דווקא בעמדות כוח כאלה) – הדבר היחיד הוא מלחמה. מוצלחת. כמובן שהיא תהיה מוצלחת. הרי ברק ינצח עליה, לא?

מאי משמע? יש לנו שנתיים לעצור את הנשימה ולראות מה יעשה נטול הפלולה.

מעבר לאוקיאנוס, אני מוכרח להודות שהוטרדתי קצת מקטע קצרצר שראיתי אצל ניצן הורביץ, שבו סטיבי וונדר הוביל את הקהל בעצרת של אובאמה בשירת "בראאאאאאק אבואאאאאאמה". די התכווצתי. אם יהיה הרבה מזה אני אשקול את תמיכתי. מצדי שני, זה חתיכת פרופגנדה עשויה לעילא, בטוב טעם ובגבולות המותר, כי פונים לרגש עם המסר ולא עם האיש.

אבל אני אגיד עוד משהו: הגיע הזמן לקצת יותר בשר. אין לי בעיה שהוא משתמש במושג הרגשי והערטילאי של תקווה ושינוי – תקווה ושינוי זה פצצה, ואני מאמין על מסך מה שאני יודע עליו שהוא יכול להגשים לא מעט מההבטחה. אבל הגיע הזמן לקצת יותר פרטים. מדיניות הארד קור. תן לנו מושג על הפתרונות שתנסה לקדם.

בסקרים יש בלגאן. יש סקרים בקליפורניה שנותנים לאובאמה יתרון 13 במגמת עלייה, וסקרים שנותנים להילארי יתרון 10%. המומנטום, כך ניכר בעליל לעיני לפחות, עם אובאמה. אם בפריימריס היו אפילו ביום חמישי, הילארי היתה בצרות. מעניין אם היתרון שיש לה בקרב הסופר-דלגייטס יחזיק אם יימשך הסחף לעבר אובאמה. עדיין נשארו מדינות גדולות במשחק. יש אוהיו, יש טקסס… לא חסרים צירים. אם אובאמה יבנה יתרון של כמה כמה מאות, קשה לי להאמין שכל-כך הרבה צירי-על ידבקו בהילארי ויתעלמו מהלחץ שללא ספק יופעל עליהם.

יאללה, המשך יבוא.

למי שרוצה פירוט של מה זה סופר טיוזדיי עם ניתוח מעניין למדי של המצב אצל יוסי, כאמור.

נו. הרי פוסט. עוד מן הסתם מחר, עם התוצאות.

טוב, כמה מחשבות בסגנון חופשי על הסופרבול הגדול בהיסטוריה (לפחות בדורנו).

קודם כל, אני רוצה להודות בזה לחבר'ה האלה, שכנראה היה להם קר במיוחד וקראו לעצמם Three Dog Night, על שירם Joy to the World שהיווה עבורי את הפסקול של היום הנעים הזה. לא הפסקתי לפזם אותו כל היום, לשמוע אותו בסאונפדיה ולשאוג אותו אגב דהירה ב-110 קמ"ש בכביש החוף בדרך הביתה.

הלקח הגדול ביותר של הסופרבול הזה חייב להיות, ותסלחו לי על המיסטיקה, שהקארמה היא בת-בת-בת זונה, ובאותה מידה היא טובה ונאמנה לשומרי חסדה. הג'איינטס, בשבוע 17 ואחרון של העונה הרגילה, עלו למשחק האחרון של העונה הסדירה מול הפטריוטס כשלא רק עצם היותם בפלייאוף מובטח, אלא גם הדירוג המדויק והיריבה הוודאית בסיבוב הראשון. היה להם אפס אחד עגול של תמריץ ממשי לעלות עם הרכב מלא ולהתאמץ. אבל היריבה עמדה להשלים הישג חסר תקדים של עונה שלמה בת 16 משחקים ללא הפסד. והג'איינטס (שכמה עונות קודם לכן חגגו שיא אישי של שחקנם שנשבר במהלך די חאווה, וספגו את התרעמות הכללית שבאה בעקבות כך) הבינו הפעם שלא יהיה נאה לתת לכזה שיא להירשם בספרים בזכות משחק אחרון שניתן במתנה. אז הם הסתכנו בפציעות (שאכן קרו אך לא היו ארוכות טווח) ועלו בהרכב מלא ונתנו משחק הרואי שבו הפסידו בסוף 38-35.

כוחות הקארמה, או אלי הפוטבול אם תרצו, זוכרים דברים כאלה. הג'איינטס שאבו השראה אפילו מההפסד ההוא, התמלאו ברוח הקודש של הספורטיביות האוסול, ושיחקו את הפוטבול הטוב ביותר לא רק אמש בסופרבול, אלא בכל החודש של הפלייאוף.

הקארמה, אמרנו, היא גם, יש שיאמרו בעיקר, בתזונה. מי שרימה (ולא משנה מה ההשפעה בפועל של הרמאות) ואחרי זה עוד נכנס לקטע של "אני\אנחנו נזיין את כולכם על שהעזתם לחשוב שאולי ניצחנו בעבר בגלל רמאות ובכלל שאמרתם לנו משהו והענשתם אותנו על שהפרנו בבוטות וביודעין את חוקי הליגה", מה אני אגיד לכם? אנרגיה טובה זה לא עושה. כן, היו קבוצות שלקחו אליפות בזכות רגשי, אבל יש משהו מגונה בלהיות קבוצה עמוסה לעייפה בכישרון, שכולם העריכו ערב העונה שתהיה חזקה מאד, ולהכניס את עצמך לאטרף של "לא נותנים לנו את הכבוד המגיע אז אנחנו נשים זין על כל המוסכמות וכל כללי ההתנהגות המקובלים ונהיה במצב מלחמה עם העולם עד שתכירו בעליונותנו" – נו, באמת. זמבביר עליכם ועל הרגשי שלכם, טוב?

אתם טובים. טובים מאד. אחת משלוש עד חמש גג הקבוצות החד-עונתיות הגדולות בהיסטוריה למרות ההפסד אמש (ציינתי שהפסדתם אמש?). אבל זה פה ה-NFL. אף אחד לא עד כדי כך יותר טוב מכולם כל הזמן. Any given Sunday. הייתם צריכים להפסיד פעם-פעמיים בעונה הרגילה כבר, ואולי אם זה היה קורה היה לי אתמול לילה משעמם ולא משמח בכלל. אז אני שמח בשבילכם שעשיתם 16-0, ועוד יותר שמח שזה כנראה סלל את הדרך להישג של 18-1.

מה עוד? אה, טום בריידי. משחק גרוע שלו אמש, ורק מראה שעם עבודת הגנה נכונה אפשר לגבור עליו, אבל הוא בכל זאת אליל. ענק. אחד הגדולים – וגם מאסטר טאי-צ'י. אני לא צוחק. היו כמה וכמה פעמים ששחקן של הג'איינטס רץ לעברו חופשי לחלוטין, ובריידי רק עשה תנועה קטנה הצדה והפחית את עוצמת המכה של ההפלה בשבעים אחוז או יותר. אני משוכנע שהוא לומד טאי-צ'י או אייקידו. והוא טוב, הבנזונה.

מה שכן, בכל זאת קיבלתי את הקתרזיס שלי, מהלך לפני האחרון של המשחק כשג'יי אלפורד הצליח סופסוף להיכנס בקוסם המלעון הזה חזיתית, פול ספיד, ככה ששמעו את המכה עד רחוב העבודה, ולהגשים את האיחוד המיוחל של התחת היפיוף ומזיין הג'יזל שלו עם הרגבים מתחת לדשא לאיבוד של עשרה יארד, מה שהביא למהלך האחרון של דאון רביעי ועשרים…מסירה לא מושלמת. נגמר!

לא, לא נגמר. ביל בליצ'יק (הרמאי, מאמן הפטריוטס, המגעיל והדוחה) מאד מאד בוער לו להיות זה שיפסיק את החגיגות ויזכיר שחייבים לשחק את השנייה האחרונה של המשחק. והוא צודק, ואכן איליי מאנינג והחבר'ה דוחים את החגיגות ונערכים בפעם האחרונה על קו ההתנגשות, לכרוע על הכדור ולסיים את השנייה האחרונה.

אבל בליצ'יט, מרגע שאמר את דברו הצודק, לא נאה לו להישאר. הוא אומר אמנם מזל טוב למאמן המנצח, אבל נחפז ויורד לחדר ההלבשה לפני תום המשחק הרשמי שעליו עמד בנפיחות שכזו. לך, לך, תתקווד, יא מגומד. אתה גאון פוטבול, אבל אפילו בלילה שכזה – זה לא הכל בחיים.

ומנגד, כמו כדי להביא אותה בסימטריה, עמד מאמן (טום קופלין שליט"א) שפעם ייצג את הצד המכוער של המקצוע, רס"ר משמעת רע מזג ונטול מעוף, קיבל החלטה מודעת להשתנות השנה, ושחקניו עמדו המומים נוכח התגלית שיש לו חוש הומור, ורוח נדיבה, ויכולת להתייחס אליהם כגברים ולא כילדים, והם הגיבו בהתאם. קארמה, אמרנו?

ואם בענייני כישרון זה לא הכל עסקינן, לרנדי מוס (התופס בעל הכישורים הגופניים האדירים ביותר בהיסטוריה) עדיין אין טבעת, וכשהקווטרבק שלו היה חייב למצוא אותו פעם אחת אחרונה, הוא לא הצליח להשתחרר ממגיני פינה נמוכים ממנו בעשרה ס"מ. סתם, שיירשם.

מה עוד. העם מאד מרוצה שמייקל סטרייהן יזכה לפרוש עם טבעת. העם מאד סקרן לראות אם זהו אכן איליי מאנינג כפי שנכיר אותו מעתה ואילך. כי אחרי שהראה שהוא יכול ככה, עוד פחות יסבלו לו תצוגות כמו באיזה חצי ממשחקי העונה הרגילה השנה.

יאללה, פוליטיקה עוד מעט. מקסימום מחר. מבטיח.