עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אין שום חידושים בחשיפות על מעללי "צמרת ש"ס" שמרוחות לפתע על כותרות העיתונים. החידוש היחיד הוא שהפעם, כנראה, יש מודיע. מבפנים. בן סורר ומורה. מוסר ומדיח. או חתן או משהו. שיהיה בריא וייזהר מהאנשים שבסביבתו הוא (היא??) חי\ה.

הכותרת לקוחה מתקופת מאסר דרעי. בשלב מסוים באותה סאגה נפוצו בבני ברק כרזות המציגות את מרן בכל הדרו אך בארשת תוגה, והכיתוב "ספר תורה שרוי בצער!” על פני שליש הכרזה או יותר. תמיד שעשע אותי ואני שמח שנמצאה עילה מחודשת להיזכר בזה. למרבה הצער, כל הממצאים הפוטוגרפיים של החיפוש בצירוף עובדיה יוסף מניבים רק תמונות של רבנים אשכנזים למיניהם.

כאמור, אין פה חידוש. כל מי שקורא עיתונים אינו יכול שלא לשים לב לריבויים של רבנים עירוניים ברחבי הארץ ששם משפחתם יוסף, בתוספת עוד כמה רבנים שמדי פעם צצים וכשזה קורה תמיד מוזכר שהם במקרה נשואים לבנותיו של מרן, או אחים של כאלה, או קרובי משפחה מדרגה קרובה של ראשי ש"ס אחרים (מה קורה, אריאל אטיאס?).

אני מודה שקשה לי יותר להתרגש מסיפורים בפוליטיקה הפנימית של ישראל מאז שהגעתי להכרה שנכון להיום, אני לא רואה שורדת בצורתה הנוכחית יותר מעשור בגבול הרחוק, חמש שנים בגבול קרוב. בכל זאת יהיה מעניין כמובן לראות כיצד תטופל חקירת המשטרה. איך יגיב אריה דרעי (כלפי חוץ אנחנו יודעים, כמובן) ובכלל, פרשה עסיסית ללא ספק. היו המון כאלה בסוף ימי ויימאר. השוואות מעניינות תוכלו כמובן למצוא אצל נעם ר', במחלקת גודווין לא גר כאן יותר".

מעניינת הרבה יותר הפרשה שבה מואשמים שלושה סטודנטים פלסטינים ב"איומים" לכאורה סביב החרמה יזומה של הרצאה של שמעון פרס במכללה ההנדסית ירושלים. בכל הדיווחים התקשורתיים, אף שסופר שעילת המעצר וצו ההרחקה מירושלים (???) היו איומים לכאורה באכיפת החרם, בכולם צוין במפורש שהמעצר נערך "על רקע" חוק החרם.

חוק החרם, אם תזכרו, הוא בכלל חוק אזרחי, הקובע את החרם נגד מוסד, אדם, מקום, או ארגון בשל היותם יהודים או קשורים למדינת ישראל כעוולה אזרחית ומאפשר לכל הניזוק ממנו לתבוע בגינו פיצויים.

אין בו בחוק החרם כדי להצדיק מעצר ובוודאי לא צו הרחקה ממקום הלימודים לסטודנט. כלומר נשארנו עם איומים לכאורה. לא ברור מי המתלונן. ידוע שאף סטודנט ערבי לא השתתף בהרצאה של מייצג הריבונות הישראלית במוסד הלימודים המכובד. כלומר, עלינו להאמין שאל כולם הגיעה זרועם המאיימת של הנאשמים ורק המתלונן האלמוני והבודד "שרק בעקבות תלונתו נפתחה חקירה", העז לשבור שורה אבל רק באלמוניות, לא ללכת אבל כן ללכת למשטרה שמאיימים עליו – במה, אגב? נידוי חברתי? כי זה מותר. אפשר לקרוא לזה מגעיל אבל זה מותר ובכל מקרה לא בר אכיפה.

לא נמצא איש שיעיד שהנאשמים איימו על מישהו. נמצאו רק כאלה שראו במעצר "התנהגות על גבול הטירוף" מצד המשטרה וגם בריונות פשוטה. כי מה שאין להכחיש הוא ששלושת העצורים היו ממארגני החרם. כלומר יש לנו פיברוק "איומים" בחסות רוחו של חוק החרם החדש ההופך את הכלי הפוליטי הלא–אלים והלגיטימי של חרם לבר–עונשין.

וכאמור, מעניין שאף לא אחד מכלי התקשורת שדיווח על העניין לא נצמד ללשון ההודעה שיצאה מרשויות האכיפה. כולם הזכירו את גרסת המשטרה, לפיה נפתחה חקירה רק בעקבות תלונה של קורבן איומים, אבל לא הציגו אותה כנכונה בהכרח. זה מזכיר קצת את הימים שאחרי רצח רבין. לא הייתי בארץ אבל פוטמתי בידי אחי בגזרי עיתונים, ובוודאי בתקופה זו. ואני זוכר שמיד אחרי הרצח נעצר מישהו בגלל שבעמדו בבנק, כששאלו "מי הבא בתור?” השיב בהומור שחור "פרס".

והנה שוב מעורב העוף הדורס הזקן במקרה בו רומסים בשם כבודו הממלכתי את זכויות האזרח של מישהו. לא בצל מצב חירום בעקבות רצח ראש ממשלה, אלא סתם כי זה הסדר החדש, ביצ'ז. השוטים אוהבים את הכוח. (ידעתם אגב ששלום מכחיש נמרצות שזה על שרון?)

זה מתווסף לסיפור המוזר על הצעת החוק של איסור המואזינים שיזמה נערת המים אנסטסיה מיכאלי. שם למעשה הוכח בעליל שאין צורך בחוק, כי חוק הרעש מאפשר אכיפה, כמו במקרה המדובר של הרחוב ביפו בו מתגוררת מאמא לידרמן וחדר התפילה של חמולת אבו סייף. דווקא הרב גרוזמן מקבל רק דוחות ולא מחרימים לו את הרמקולים.

מה עוד היה? (מעלעל במדרון חלקלק) אה כן – ישראל, שהיתה מיוזמות אמנת הפליטים של האו"ם. מדינה שנוסדה כמקלט לפליטי רדיפות, שוב מוכיחה את מסירותה לעניין זה. היא מגרשת אלפיים פליטים מחוף השנהב כי היא קבעה, חד צדדית, שלא מסוכן שם יותר. הגופים הבינלאומיים שאמונים על כך עוד לא הגיעו להצהרה כזו. ישראל עושה זאת כמו שהיא קובעת חד צדדית שאף אריתראי שמגיע אליה הוא לא פליט, למרות שבעולם שיעור האריתראים מבקשי המקלט שמקבלים הכרה כפליטים מגיע ל-70%. רק אלינו באים כל הרמאים. איך נאמר? לא הלך זרזיר אצל עורב, כנראה…

כמו שכתבתי בפוסט שאתם, בני בלי קולטורה, לא התעכבתם עליו, שירו של וויליאם באטלר ייטס "הביאה השנייה" מצלצל מאד מוכר בימים טרופים אלה (ולשם שינוי מטבע הלשון השחוקה אינה הגזמה). “המרכז אינו יכול לעמוד". אם "השבט הלבן" לא יכול למצוא לעצמו נושא דגל יותר ראוי מיאיר לפיד, שלי יחימוביץ' (בית דגושה). וציפורה "אני בכלל לא נאה לי להיות פה. אני עושה את זה רק בגלל השליחות הגדולה שאני נושאת" לבני – אולי באמת חבל לו על הזמן.

אגב יאיר לפיד, נורא הצחיק אותי איך שכולם בתשקורת העוינת מיהרו להתייצב לימינו של "נושא דגל העיתונות בפוליטיקה" (…) ולהכריז שבעוד יאיר לפיד הוא דמות ציבורית מוכחת וראויה, נעם שליט סתם תופס טרמפ על הסיפור של הבן שלו ולא באמת מביא שום אמירה. הגדיל לעשות בטיפשות הזו אראל סג"ל, שבאמת הגיע לנקודה הפיטרית במכירת בדיחות פלוצים (מצחיקות מאד אמנם) במוסף זמן תל אביב. כל מה שקרה איתו מאז זו קפיצת כריש רצינית.

כל מה שנשאר לשבט הלבן, לחלקו לפחות, הוא הכסף, ומי שמעיז להעז פנים נגד המעוז האחרון הזה מטופל בידי בריוני הממסד, הלא היא הקלגסת הבזויה, המונהגת בידי יוחנן "סגרתי תיק על התעללות בעובדת זרה לאישה נשואה מסביון שאולי יכול להיות יש מצב כפי הנראה הייתי מזיין מהצד". בריונים בכחול, שחר איילון, דוד גז, תבינו – משטרה שלא מקיימת את החוקים הפשוטים ביותר הנוגעים להם עצמם היא בדיחה. אני יודע שאתם בדיחה בכל מקרה, אבל באמת שהכל נובע מזה. שוטר בלי תג המאפשר זיהוי אישי קל הוא בדיחה כי הוא מייצג במהותו כוח שאין מאחוריו אחריות – לא אישית ולא ארגונית. והתג המתכתי על החזה לא מספיק – בלילה אי אפשר לצלם אותו עם פלאש – הוא מחזיר אור ויוצא בתמונה כהבזק אור גדול (ותודה לערן ורד). צריך מספרים גדולים על הגב כמו בגרמניה. זה כמובן דיון רלוונטי מאד למערכות פוליטיות בנות קיימא, הגדרה שמדינת ישראל, פריו ותוחלתו של המפעל הציוני, כבר לא ממש עומדת בה.

אבל כל עוד אנסטסיה לא שולחת אותנו יחד עם ע'אלב מג'אדלה (טיפוס שהמפלגה שלה היתה מתה שהבעיה הערבית תסתכם או תתגלם בו דווקא) למחנה לחינוך מחדש עם עינויי מים שונים, אנחנו נמשיך לעקוב אחרי נקודות מעניינות בקריסה. שיהיה שבוע טוב.

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הודיעה היום שתרוץ לראשות מפלגת האבודה. זה לא מפתיע, כמובן – במפלגה של חופן חברי כנסת, ביניהם בוז'י הרצוג ובנימין בן אליעזר, צריך הערכה עצמית ממש נמוכה כדי לא לרוץ. ובכל זאת, בואו נבחן את מעשיה:

אין ספק שיחימוביץ' עושה עבודה טובה עבור חלק מהמוחלשים בחברה. חוק הקופאיות, קיצור זמן ההמתנה לנקודות זיכוי במס הכנסה ועוד. אבל מאחורי החזות המתקדמת הזו מסתתרת לאומנית קטנה, שתמיכתה בארגון ארבע אמהות שקראה ליציאה מלבנון נבעה ככל הנראה לא כל-כך מתמיכה בעניין עצמו, כמו מזה שהיה מדובר בעניין שהונהג על ידי נשים (ועוד נגיע לפמיניזם הפבלובי בהמשך).

המתקפה המרושעת על דב חנין במהלך הבחירות לעיריית תל אביב ב-2009, לפיה הוא לא ראוי להיות ראש העיר תל אביב כי הוא (כביכול) לא עומד דום בשירת התקווה, היו רק הסימן הראשון. מאז הוסר כל ספק – תחילה כאשר תמכה באהוד ברק נגד המועמד שוחר השלום בהרבה עמי איילון, בשנתיים כמעט מאז כשסירבה בתוקף לכפות את יציאת המפלגה מהוקאליציה הגזענית ושוחרת המלחמה הזו (עד שברק גמל לה על תמיכתה בתרגיל שהראה לה איך תוקעים סכינים ביעילות) וביתר שאת מאז התכוננה להתמודדות הנוכחית, באמירות כמו "לפני שעושים שלום צריך שתהיה מדינה" – כאילו שאין קשר בין הדברים, וכאילו שאי אפשר לפעול בשני המישורים. לאחר מכן באו הצהרות על השארת עניין השלום למרצ ו"הקהל האותנטי שלה", ולסיום ההתרברבות המחליאה על כך ש"את ההתנחלויות הקימה מפלגת העבודה" – "הישג" שאפילו שימון פרס, הפושע הראשי בנדון, למד להצניע.

יחימוביץ' חושבת שבדיבורים על כך שהשמאל שונא מזרחים היא תסחוף מצביעים חדשים, בלי להבין שבעיני המצביעים החדשים האלה שהיא מייחלת להם, גם היא אשכנזייה מניאקית. היא חושבת שאם היא תתחנף לאריאל, אז חובבי אריאל יצביעו עבורה. הו תמימות קדושה.

אדם שמתיימר לתמוך בשכבות החלשות בעודו תומך בהמשך ההתעמרות בשכבות החלשות מכל – הערבים המופלים עם התעודות הכחולות והערבים הכבושים שגם זה אין להם – אינו אלא דמגוג לאומני זול, שאינו ראוי לקול של המצביע הנאור. וכמו שמכרה את עניין השלום כדי להוכיח שהיא יודעת להיות פוליטיקאית חסרת עכבות, כך תמכור גם את הנושא החברתי תמורת אתנן מפתה מספיק.

לסיום, סיפור קטן שמחזיר אותנו לעניין הפמיניזם הפבלובי: בסוף שנות התשעים היתה לאברי גלעד (עוד איכסה אחד, אבל זה לפעם אחרת) תוכנית בידור קטנה וטיפשית בשם "יהיה טוב". בתוכנית זו הוא עשה פעם גימיק בשם "אב השנה", והכתיר בתואר זה אב לחמישה מקרית שמונה, שגידל את ילדיו לבדו לאחר שזכה במשמורת בלעדית עליהם עקב בעיותיה הנפשיות של האם.

בעיני שלי זה לא מצא חן. היא גילתה שאותה אם התלוננה על בעלה שתקף אותה, כביכול. זה שהתלונות נבדקו ונמצאו מחוסרות יסוד? זה שכל חמשת הילדים (בנים ובנות) תמכו ללא סייג באב? לא משנה. שלי זימנה את אברי לאולפן תוכנית התחקירים (הכושלת והירודה) שלה, רכנה לעברו כבולדוג וניסתה לצלוב אותו על כך שלא ערך תחקיר מדוקדק בנושא. לא עזר לאברי הניסיון להסביר שמדובר בסך הכל בתוכנית בידור קלילה ולא בתוכנית תחקיר עיתונאית, ולא העובדה שלמעשה הטענות שהעלתה העיתונאית היוצאת חוצץ היו מוכרות, נבדקו ונמצאו לא תקפות. אברי הורשע בבית הדין של שלי כחזיר שוביניסט בגלל שהעז לצדד באב למופת על פני אם מעורערת בנפשה שאף לא אחד מילדיה היה מוכן לתמוך בטענותיה. המראה הזה נצרב במוחי ועיצב את דעתי על המועמדת לראשות האבודה. אתם כמובן רשאים לחשוב אחרת. היות שאני לא הולך להצביע למפלגה העלובה והכושלת הזו, לא ממש משנה לי אם תזכה בהתמודדות או לא, אבל אני מודה שישעשע אותי לראות אותה זוכה בהנהגה – ומתרסקת.

בעניינים אחרים: ישראל מדורגת בין ארבע האחרונות בעולם מבחינת אהדה, יחד עם צפון קוריאה, פקיסטן ואיראן. יש עוד כמה וכמה מדינות גרועות מאיתנו – מיאנמר, סודאן, קונגו, זימבבווה וכמה אחרות עולות בדעתי בלי לנסות יותר מדי – אבל מעטות הצבועות כמונו, המשתמשת בשואה כקרדום לחפור בו בעודה עושקת ומדכאת עם אחר בשם אידיאולוגיה גזענית. מעטות המחזיקות בצבא אדיר וארסנל גרעיני ומייבבות שהתנגדות של פעילים חמושים בנשק קר נגד חיילים חמושים היא "לינץ'" – לינץ' במסגרתו נרצחים תשעה מאותם פעילים, חמישה ביריות בעורף ובגב. אבל הימין משוכנע שאם רק היינו מפגינים יותר "גאווה לאומית" ויותר נחישות לטבוח באויבינו, העולם היה מכבד אותנו יותר. קוסקוס עם סוכר, כבר אמרתי?

עדכון: לרגל יום האשה הבינלאומי, הבהמה המכונה עירית לינור מצאה לנכון לקרוא לאשה "זונה" משום שקיימה רומן עם מרצה. איכס.

ולסיום, האם המוסד באמת חטף מהנדס פלסטיני מעזה באוקראינה, ומחזיק אותו בכלא שקמה? ניסיון לברר זאת נכשל משום שלא היה בידי מספר תעודת הזהות של החטוף לכאורה, דיראר אבו-סיסי. אנסה להשיג אותו.

תודה שטסתם רדיקל מקלדת.

בשעה טובה ומוצלחת נגמרה העמדת הפנים, במסגרתה התחזה המתנקש המומחה אהוד ברק לראש מפלגת "השמאל" הגדולה ביותר. אהוד ברח מהאבודה, ולקח איתו את המושחת, ההלמוט, הכלומניקית והלא שייכת. יפה אמר היהודי האוסטרלי הנחמד סול סאלבה, שההתלבטות היחידה של אדם בן תרבות עברית היא האם לומר "ברוך דיין אמת" או "ברוך שפטרנו".

כמה הערות לגופה של סערה בכוס תה:

שלי יחימוביץ' קיבלה כאן שיעור בפוליטיקה, מה שיאה למי שכבר קרוב לחמש שנים לא מפסיקה להוכיח שהיא לא רק (או אפילו בעיקר) אידיאולוגיה, אלא בעיקר יודעת להיות מניאקית משספת גרונות כמו אחרונת האפרטצ'יקים. אחרי שסירבה בתוקף להתפצל בעצמה מהאבודה יחד עם שרידי הנורמליות לכאורה במפלגה הרקובה הזו, הקדים לה המחסל הקטן תרופה למכה והשאיר אותה ואת חבריה עם המותג המת. הוא גם עשה את זה אחרי מהלך מופתי של פוליטיקה מרושעת, בו פיזר שמועות על עריקתו של עמיר "משקפת מכוסה" לקדימה כדי לטשטש את המהלך שהוא עצמו הכין. רוצה להיות בתזונה תוקעת סכינים, שלי'נקה? תלמדי. בזה ברק עדיין מבין.

מה שיותר חשוב מעניין המותג המת הוא עניין הכסף. כששלי ובוז'י ופואד ו… מי עוד, בעצם? ירוצו לבחירות הבאות (או ידדו, ליתר דיוק), יהיו להם חמש יחידות מימון פחות. מכיוון שהדיבור הרווח הוא שהסיעה המגוחכת הזו לא תרוץ בעצמה בבחירות ("עצמאות", כמו שאמר יפה מכובדי רועי רוטמן, זה שם לגן ציבורי אליו הולכים למגע מיני אלמוני ומעט מפוקפק, בעצם מאד הולם אם חושבים על זה*), והיות שרוב חבריה הצהירו לפחות שהם פורשים מהכנסת אחרי הקדנציה הזו, הרי שהנכס הסחיר היחיד שלהם הוא יחידות המימון שברשותם, ששוות הרבה מאד כסף ודקות תשדירים. אני מהמר שהם יימכרו לביבי תמורת ההבטחה להמשך כהונתו של נפוליאון בונאקירוב כשר המלחמה.

ונשאלת השאלה: מי יוביל את האבודה במסעה למציאת עצמה מחדש, כעת משהשתחררה מלפיתת החנק של הברונטית? בוז'י עושה קולות שהוא רוצה להתמודד, אבל ספק אם חבריו עד כדי כך אובדניים – הם יודעים שבקטריות של גבינה מקולקלת אינן רשומות בפנקס הבוחרים ואיש מלבדן לא יצביע ללא-חנון הזה. פואד? אין מסר של "עסקים כרגיל" יותר מזה. עמיר'קלך? ניסינו. לא עבד. אלים ואלות, כמה שלא עבד. שלי? החבר'ה לא יתנו לה. שלי בעצמה, אומרים, כבר פנתה לאריה דרעי בהצעה שיבוא להוביל את סרח העודף שנשאר מהמפלגה שלה (וזו היתה בדיחה עלומה משהו של אבו מתי מהציוצית. די לבלבל אותי, רשעים!) שמועות אומרות שהיא תתמודד אבל כאמור, לא בוז'י, לא פואד ולא ברוורמן יתנו לזה לקרות, והשניים הראשונים הם אלה עם הגייסות בין המתפקדים. האופציה שאיש לא מדבר עליה להנהגה, ושלי נראית הכי סבירה – הן מבחינתה היכולת להביא גייסות, הן מבחינת זה ששמו טרם הוכתם ברמה הפוליטית-ארצית, והן מבחינת יכולת פוליטית, הוא כמובן עופר עיני.

אז עכשיו נותר לראות כמה זמן תחזיק מעמד האחדות הגדולה של משוחררי ברק, אם דניאל בן סימון יזחל חזרה עכשיו שהרזון ד'טרה לפרישתו חלף מן העולם או שיישאר בסיעת יחיד בשביל לשלוט ביחידת המימון אבל יצביע יחד עם האבודה, ואם מישהו מהנשארים לא יהיה מרוצה ממה שיקרה ויערוק לקדימה.

לסיום, ההכרזה על השם הנלעג של הסיעה החדשה קצת הוציאה את העוקץ מהמשחק, עדיין יהיה נחמד לחתום את הפוסט עם שלושת השמות המשעשעים ביותר שהוצעו לאסופת האפסים של אודי חמודי: "ארצה" (של נדב פרץ רן כהן, לא חבר הכנסת לשעבר אלא מכובדי מהציוצית), "תנועת המושבים" (של עבדכם הנאמן. תחשבו על זה רגע. *שיעול*שמחון*שיעול*), ובמקום הראשון, באדיבותו של עופר עיני הנזכר לעיל נמרוד אבישר: "אהוד ברק לשלטון", או בראשי תיבות… אהב"ל.

ולהשומע ינעם.

* אני משום מה הבנתי את זה כמתייחס לגן ילדים. כוונת המשורר יותר מצחיקה

טוב, כנראה שאני לא אצליח לעבוד כמו שצריך אם לא אשחרר קצת קיטור, אז בואו נעבור על אירועי השבוע החולף:

בדרום תל אביב היתה הפגנה גזענית נגד הפליטים ומהגרי העבודה שמצאו להם מקלט בשכונות העוני וההזנחה של העיר. את כל המרירות על אותה הזנחה הוציאו על הזרים האלה. רבים וטובים כבר עמדו על כך שלצד גינוי הנימות הגזעניות חייבים לשים לב למצוקה האמיתית שההפגנה מבטאת, והכל נכון, ובכל זאת כשעלה יהודי ישראלי בעל עור שחור לנאום, צעקו לו "כושי תעוף מפה".

אבל לא על זה אני רוצה לדבר, אלא על עוד דבר שרבים וטובים כבר עמדו עליו: התגובה המחפירה של ראש המכשלה, הברון פון ביבהאוזן. "לא לקחת את החוק לידיים", הוא קרא להמון המוסת, המדורבן על ידי מנהיגי הציבור היודו-נאצי (כמו למשל חבר הקלסת מיכאל בן ארי). כלומר, מה שאתם עושים (השתלחות גזענית וכיו"ב) זה מה שהחוק אמור לעשות, אז תנו לו לעשות את זה (ונעזוב כרגע את העובדה שאי-העשייה של השלטונות היא בדיוק מה שהביא להתפרצות).

מה שאיש לא דיבר עליו הוא המקור ממנו שואב הביבינוקיו את מימי המעיין הגזעני הזה, מעבר לעובדה שהוא בא מבית בימין החירותניקי. מדובר כמובן בזוגתו הדוחה, שסוחטת אותו באמצעות מידע המצוי בידיה על מעלליו, וכופה עליו התנהלות על פי הרצוי לימין הקיצוני, אליו משתייכים אביה ואחיה, אותם כפתה על בעלה כחלק מהמעגל הפנימי ביותר שלו.

מדובר (וזאת על פי מקורות בכירים בסביבת רה"מ, לא השמצה ממוחי הקודח) באשה בעלת הפרעות נפשיות מאובחנות ומתועדות, המסרבת לקחת את התרופות שלה והופכת את חיי בעלה וכל העובדים בסביבתו לגיהינום, המהווה את השליט האמיתי בלשכתו באמצעות אנשים חסרי כישורים אותם החדירה לשם מבלי שבעלה הנסחט יוכל להתנגד, המנהלת מסעות נקמה ביריבים אמיתיים ואויבים דמיוניים כאחד, שהשתלחה בתוקפנות מחרידה בעובדים נאמנים שפרשו מלשכתה לאחר שנות שירות נאמן והעזו לבקש מכתב המלצה, או שיותר להם להשתמש בקשרים שרכשו במהלך עבודתם המסורה לצורך עבודתם החדשה, ששיסתה את מס ההכנסה במקורב לשעבר שסר חינו וניסה בתמימותו לרכוש את דרכו חזרה לחסדה של הגברת ושאינה בוחלת גם בשימוש בשב"כ לצורכי הוונדטות הפרטיות שלה.

אז ביבושקה, קח את המכשפה הבזויה שלך, זו שמתהדרת בתקשורת בתואר "פסיכולוגית ילדים" למרות שאין לה הסמכה כזו והיא אינה רשאית לטפל, לך תהיה שר האוצר של איטליה אצל החבר שלך סילביו (זרזיר, עורב וגו')  ותעזוב אותנו באמאש'ך. אם כבר ממשלה יודו-נאצית, שיהיה ליברמן ראש ממשלה וניפטר מהמסיכות.

הלאה: השר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו ערבוש" אהרונוביץ', החליט בתבונתו האינסופית כי מפכ"ל המשטרה הבא יהיה ניצב יוחנן דנינו, וזאת למרות שמבקר המדינה טרם סיים לבדוק פרשייה של רצח סוכנים משטרתיים שכנראה אירעה באשמתו הישירה. אבל בעוד שאת הסוגיה הזו טרחו בתקשורת להזכיר, על הפרשיות החמורות יותר בהן מעורב הניצב המושחת איש לא דיבר. ובכן: יוחנן דנינו דאג לחלץ את פילגשו העשירה מאישום על התעללות בעובדת זרה (ואף כפה על הסמרטוט של האוליגרנוני לצנזר את הדיווח על כך), וכמובן דנינו הוא זה שסחט באיומים את ה' מלשכת רה"מ וכפה עליה להגיש תלונה מופרכת נגד השר לשעבר חיים רמון – תלונה שהובילה לאחת ההרשעות השערורייתיות בעשור האחרון (ולא שלא הגיע לרמון הזבל, המכניס מספרים של בנות 21 לנייד בזמן דיון על יציאה למלחמה, להידפק – אבל לא ככה עובד החוק).

בקצרה, בעוד שכעת תהיה צמרת המשטרה אולי מעט יותר מתוחכמת (איש לא טען מעולם שדנינו טיפש. הוא מאותם שוטרים שיודעים גם לקרוא וגם לכתוב), היא תהיה עוד יותר מושחתת, עוד יותר זדונית, עוד יותר משתינה על כולנו מהמקפצה.

ולסיום, התקציב הדו-שנתי, מיסודם של הביבינוקיו והטילן הלוגי, לא כולל אפילו קרוב לתוספת הדרושה לכוחות הכיבוי. תגידו, שלי יחימוביץ' ושאר מגלגלי העיניים – בשריפה הבאה יהיה מותר לנו כבר להאשים ישירות את השר הממונה שלא דאג לכך? שאיים במשבר קואליציוני על הגיור הצה"לי ולא על זה? או שגם אז תצטרך שלי איזה אתנן מכבוד השר ותדאג ללקק לו בעכוז שהיא מתנגדת להאשמתו? סתם, מוחות חקרניים מבקשים לדעת.