עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

כשאתה סמולן, לצחוק מדי פעם על השואה וניצולה הציני בידי מה שנשאר מהמותג "ציונות" זו לא גבורה גדולה. זה די מקובל בין האנשים שאתה מסתובב איתם. אני האחרון שאעמיד פנים שאני לא משתתף בזה בחדווה מסוימת. ובכל זאת, לא מתוך חדוות הדווקא ושחיטת הפרות הקדושות אני כותב את הדברים הבאים.

יש לחדול באופן חד מפולחן השואה.

בוודאי בצורתו הנוכחית. לא היינו צריכים את המחקר שפורסם ממש לאחרונה, לפיו "מסעות החיים" גורמים נזק נפשי למשתתפים בהם. עיון בתכני הטוקבקים לבדו מאשש את ההנחה.

האנקדוטות רבות מספור, ואינן מוגבלות וכמובן מקדימות את קיבעון ה”1938-איראן” של האיש היושב ליד אביגדור ליברמן. מהסיפור של אברום בורג על ההוא עם ההורים מעיראק שלא יכול לנסוע ברכבת באירופה בלי שזכר השואה יחזור אליו, עבור ברפש ששודר לאחרונה בתחנת הרדיו של צבא ההגנה לישראל לפיו כל זהוב שיער הוא בעיניה היטלר יוגנד ושזה כיף לראות אחד שנראה כמו בעל–בית מהעיירה מרביץ לאחד שנראה ככה, ושהדנים, מכל האנשים בעולם, נולדים ומתים אנטישמים.

הדנים, למי שצריך עדכון לגבי המציאות בכוכב הלכת הזה, הם העם היחיד שקיבל באופן קיבוצי אות חסיד אומות עולם ממכון יד ושם. במבצע לאומי קצר שהקיף את כל שדרות האוכלוסייה, מארמון המלוכה עד מנקי הרחובות, הם הבריחו 90% מהיהודים שלהם לשוודיה החופשיה והנייטרלית בסירות דיג. כל האוניברסיטאות במדינה הכריזו על שבוע חופש באמתלה כלשהי כדי שהסטודנטים יוכלו להתגייס למאמץ. מתוך 426 יהודים דנים שכן נפלו לידי הנאצים, 70% שרדו את המחנה כי ממשלת הוד מלכותו כריסטיאן העשירי הקפידה לשלוח להם לטרייזנשטט חבילות מזון מדי שבוע ולוודא שהן מגיעות. אבל לא משנה. במוחה מוכה הטראומה מבחירה של שדרנית ביבים אחת, הדנים הרי נולדים ומתים אנטישמים.

גם לי הקטן היתה בעניין הזה תקרית מאירת עיניים. ניהלתי ויכוח בטוויטר עם ימנית אחת שקוראת לעצמה "אמאשלחייל" שמה. הויכוח עסק בכיבוש ומעשי צה"ל. הדיון לא חרג מבחינה כרונולוגית בשום שלב משנות האלפיים לדעתי. בוודאי לא משנות התשעים. באיזה שהוא שלב, האזכור הבא שלה את שמי היה בהודעה לתפוצת עוקביה "הצטרפו אליי בחסימת אבוקדם מכחיש השואה". והיא היתה רצינית.

השואה, במוחו של הלאומן הישראלי המצוי, הוא קארט בלאנש. צ'ק פתוח. “עזובתי באמאשך, היתה לי שואה". מהצדקה תקפה מוסרית להקמת מדינה – גם אם על חשבון זכויותיהם הטבעיות של מקומיים – הפכה השואה זה מכבר להצדקה גורפת לזכותה של ישראל להישאר ילד הכאפות מוכה הטראומה שלפתע צימח קומה ושרירים והוא עדיין חדור תאוות נקם על כל שנות הילדות האומללות.

וכך, מתרופה למחלה שהולידה את השואה (תרופה שנהגתה זמן רב לפני שהמחלה הגיעה לשיאה המפלצתי), הפך הפרויקט הציוני למסע נקם ושילם על שנות המחלה. מטרת המדינה אינה לאפשר לתושביה את אותם חיים נורמליים שיהודים התקשו לחוות במקום הימצאם, אלא להתריס, לאיים, לחבוט ולהדגיש שוב ושוב עד כמה אין לנו גבול, כי לכאבנו אין גבול ולא ישווה לו דבר.

זו התנהגות של חיה פצועה. אבל איך ייתכן שזה לא נגמר? פצעים, אם הם לא הורגים, דרכם אט–אט להירפא, לא? או! אז כדי שהפצע ימשיך להיות פתוח וליצור את אותו כאב מחרפן שגורם לתחושה שמוצדק להשתולל, צריך להמשיך לחטט בו. צריך להמשיך להזכיר אותו ולהזכיר שכואב. צריך לשטוף איתו את המוח ולכפות על נערים והוריהם את מסעות האינדוקטרינציה היקרים למחנות, שהופכים לטיולי השתכרות והשתוללות (ככל טיול של נערים בגיל זה) ושל אימון בשנאת גויים ותחושה שכולם כולל כולם רוצים להרוג אותנו כל הזמן.

את קורבנותיו הממשיים של אותו פצע אפשר כמובן להשאיר להוציא את שארית ימיהם בעליבות כה מזעזעת עד שאתה זורק להם עוד 87 שקל לחודש וקורא לזה "תיקון עוול היסטורי". כי הדחף היחיד שאנחנו שואבים מהפצע אינם תיקון, החלמה, לקח כלשהו שחל גם עלינו, אלא רק נקמה וזכות כובשת–כל להוציא אותה אל הפועל.

ועוד דוגמא מטוויטר. אני מנהל ויכוח עם אבישי עברי, עיתונאי וחוקר תרבות כהגדרתו, שאצלו ואצל אראל סג"ל אני מתארח לעתים בתוכניתם ברדיו גלי ישראל. ואז הוא מנפיק לי את הפנינה הבאה:

"אמרתי כבר: מי שמאמין שהיה שורד פה לילה אחד בלי חיילי צה"ל חמושים עד שיניהם מסביב למיטתו שוגה באשליה מתוקה.”

הקטע עם המשפט הזה הוא לא שאינו נכון, אלא שהמדינה וקברניטיה, למעט חריגים ספורים ופזורים, מטפחים ללא הרף מאז היווסדה את המצב שמחייב זאת. אחת הביקורות הראשונות שנהגו הפלסטינים להטיח בישראל היא שזו מדינת קסרקטין. התשובה היתה שברגע שתפסיקו להכריח אותנו, נפסיק להיות כאלה. אנחנו לא עושים את זה בשביל הכיף. אבל מגיע שלב שבו חייבים לתהות אם זה נכון.

זאב ז'בוטינסקי, לא שמאלן גדול, ניסח את תיאוריית קיר הברזל. תהיה תקופה שבה נצטרך להקים ולתחזק "קיר ברזל" שימנע משכנינו לפלוש לשטחנו וישכנע אותם שמפה לא נזוז, ואז אפשר יהיה לעשות איתם שלום ולחיות כמו שמדינות בכל העולם חיות עם הסובבות אותן – בקשרי מסחר, תרבות, תיירות ושנאה הדדית המתבטאת בשיאה במגרשי הספורט.

הקטע הוא שבאיזה שהוא שלב הקיר הפך מאמצעי למטרה. גם בזמן שהקיר מזמן עשוי פלדת אל–חלד מעידן החלל עם נצנצים ואוראניום (על פי מקורות זרים וזה), יש מי שמסרב להתפנות מהנחת עוד ועוד לבנים, עוד ועוד תמוכות וחיזוקים ויסודות וקרני לייזר שיירו בכל מי שרק מתקרב לקיר הברזל. אולי ככה נבנה מגדל בבל? אולי אנשים בנו סכר נגד גאות הנהר (מטרה הגיונית וראויה) והמשיכו לבנות גם אחרי שהגיעו הרחק מעבר לגובהו של כל נחשול אפשרי?

האם באמת כדי לחיות פה אנחנו חייבים להחזיק שני מיליון בני אדם תחת משטר שבו משתמשים בהם כבובות ירי באימונים? להחזיק אותם תחת עקבנו באמצעות משטר של עשרות אלפי מלשינים מאונס? ליהנות מעליונות כה ברורה עליהם עד שאנחנו יכולים את כל זה, ולהחזיק עוד מיליון וחצי במקום אחר בכלל במצור שקט חצי מנותקים מהעולם, כמעט בלי להרגיש את זה ביומיום שלנו – ועדיין להתייחס לכל ניסיון עקר שלהם לנשוך דרך הנעל הצה"לית את הרגל שדורכת להם על הצוואר כאל סכנה קיומית. האם באמת נגזר עלינו לחיות כך עד להודעה חדשה? מדינות אחרות, עם שכנות מעצבנות לא פחות, בלי עליונות כה ברורה, מצליחות אחרת ורק אנחנו לא? זו הדרך בטירוף סופה.

בזן בודהיזם מוכר מאד הסיפור על המורה טנזן, שמטייל עם נזיר אחר ובדרך הם רואים נערה יפה המתקשה לעבור יובל שעלה על גדותיו. טנזן מרים אותה ומעביר אותה את הנהר. לאחר זמן מה פונה אליו העמית המוטרד ואומר "אתה יודע שלנו הנזירים אסור לגעת בנשים, במיוחד לא צעירות ויפות. למה עשית את זה?” וטנזן משיב: “אני השארתי את הנערה שם. האם אתה עדיין נושא אותה?”

גם את הטראומה הכי גדולה צריך להשאיר מאחור. אין פירושו של דבר לשכוח. כל עוד תהיה מדינת ישראל (גם בגלגול חד–מדינתי הבא עלינו לסכנה), צריך שיתקיים יד ושם. צריך ללמד את זכר השואה. אבל יש גבול, והגבול נמצא הרחק הרחק בשעה שש. אז תזקפו כבר קצת את הגב ותפסיקו להתנהג כאילו השנייה יצאתם מהגטו. גדלנו קצת מאז ואפשר להתגאות בזה.

בואו נפסיק לבנות את הקיר ונתחיל לעצב בו שערים וחלונות. שייכנסו קצת אור ואוויר, ואולי שכנים מדי פעם. לא בריא לחיות כל הזמן לבד בחושך. אנחנו מתכוונים גם אשכרה לחיות פה, נכון?

מסכת זרעים צ"א

מעשה בתלמידי חכמים, שהפכו בליל פסח בסוגיית נאפאס זה שאנו מנפסים.

באו תלמידיו אל כהר"ג רבן זרגיאל בן חרמניה, רמ"א ישיבת ביאה ואביונה, בעל ה"טחינה כשרה” וה"עץ גאנג'ה היא לשואפיה", ומצאוהו בחוף ראס אל–שטרונגול אשר בסיני, חופן עופרים וטוחנן מעדנות זה בזה. כחכחו תלמידיו למען העמד פנים כי לא ראו את שראו להלל, התנצלו על אשר הפריעו לתשמיש ושאלוהו:

הנה אנו עומדים בפתח חג החירות, ועודנו נאנקים תחת שלטון הרשע, המענה אותנו בסבלותינו. וגם שמענו אומרים כי דרש העם צדק חברתי ולא דיבר איש על פרחים בשמונים שקל גרם. וגראס מסיני במאתיים שקל שקית חמישים גרם אין לתלמידיך זה שנים. ויהי ליבנו נקרע בין צו הכיס למועקת הדודא, ולא נדע אנה אנו באים".

וישאף רבן זרגיאל את זעקת צאן מרעיתו אל קרבו, וויהפוך בדעתו, ויפסוק לאמור: אחזו בזה, וגם מזה אל תניחו ידיכם. הילחמו על הקוטג' ועל הבית כאילו אין דודא, והילחמו על הספליף כאילו בעיית המאנצ'יז והזולה כבר פתרנו. וחוצמזה הבדואים בסיני חוטאים לג'ה בשולחם יד בפליטים המסכנים, ולא מגיע להם שנקנה מהם. תמכו במגדל ההידרו השכונתי, והביאו את היום שתוכלו לגדל לבד.

ויושט הקונוס המגודל והעשן שבידו לתלמידיו, וישב ידו לעופרי זו אשר עמו, ויאמרו לו "איככה זה תזרגג מוחנו על הידרו שמהידרו, והנה אתה מנפס דרעק מסיני?”

ויאמר אליהם: ברומא נהג כרומאי ובסיני כחושאווי… ויתרצו וייקחו שאכטה וייצאו החוף, לבדוק אם חברותיה של הרבנית התורנית עוד שם.

ויתר הדברים הלא הם כתובים על ספר העשן.

שבעים פנים לתורה, אומרים. אבל מה קורה אם במקום שבו אתה חי פן אחד עולה בקולו ובהתעקשותו להקצין עוד ועוד על כל האחרים? ברוכים הבאים לשנת ס"ד לריבונות השלישית*, ריבונות שאני יותר ויותר מתקשה לראות אותה מגיעה לגבורות, לא כל שכן לשבור את השיא לריבונות עברית פוסט–מקראית, העומד על 89 שנה ושייך לממלכת החשמונאים.

הפן שאני מדבר עליו הוא הפן שמעלה על נס את אותם עיקרים והלכות שעמיתי היקר יוסי גורביץ נהנה כל–כך להפנות אליהם זרקור. הרבה אנשים – בתוכם אנשים טובים – נרתעים מזה ואומרים "אבל למה אתה ככה? לא כל הדתיים ככה!” וזה נכון, אבל הטרנד הוא לחלוטין ככה. זה הסוג שצומח. זו הזירה העיקרית לחידושים. הסוגים שאותם אנשים טובים נוטים להביא כדוגמאות נגד נמצאים כולם בנסיגה. בישראל כמובן. בעולם המצב שונה.

הנה דוגמא ראשונה:

חיילים במחנה 80 סירבו להסב לשולחן הסדר בחברת חיילים דרוזים. עובדה זו כשלעצמה אינה ראייה לכלום – בני 19 טיפשים ורעים יש בכל מקום. התגובה של הקצינים במקום היא המאלפת. לאחר שקצין אחד הורה לסרבנים לשבת חזרה לשולחן, הצהיר אחד ממוכי היהוה שאין לו שום כוונה לעשות את זה – משמע עסקינן בעיקרון דתי כה חשוב עד שהוא מצדיק סירוב פקודה.

האם החייל אכן שילם את המחיר על עקרונותיו הדתיים הנעלים ונלקח אחר כבוד למעצר על סירוב פקודה? לא. בהתערבות קצינים בכירים יותר מהקצין הראשון, נמצאה "פשרה" – הדרוזים הועברו משולחן החג הערוך והמקושט לשולחן צדדי מלוכלך.

יש בהלכה, לדורותיה, צד חזק וברור של שנאת הגוי וטיפוח יחס של גועל והפרדה מוקפדת ממנו. לא יעזרו כל ההתייפיפויות. ובעוד שהמציאות בגולה ויצר השימור העצמי לימדה את היהודים להסתיר את הפן הזה ולהגביל אותו לדיונים של יודעי ח"ן בלבד, הרי שעבור רבים פירוש המלים להיות עם חופשי בארצנו זה להיות חופשי לשנוא את הגוי באשר הוא גוי, ולאחר מכן את החילוני, או בלשון חכמים "עם הארץ" שמותר לנחרו כחזיר (למה לנחור ולא לשחוט, כי שחיטה זה לבהמה כשרה שמחייבת ברכה ועם הארץ לא ראוי אפילו לזה).

וכמובן שיש לשנוא במיוחד את מי שמתיימר כן לכלול את היהדות בחייו, רק בדרך אחרת. מה שמוביל אותנו לסיפור השני.

מספר גדול של תיירים פנו לתנועה ליהדות מתקדמת בארץ, ובפיהם אותה תלונה: לא נתנו להם להתפלל בבתי מלון בארץ. הם דווקא יהודים, ורצו לקיים מניין ולקרוא בספר התורה בשבת, אבל בתי המלון סירבו לתת להם חדר למניין ובוודאי שלא לגעת בספר התורה של המלון. הסיבה? הם חוששים שהרבנות תשלול להם את ההכשר אם יעשו זאת. אז למי שטוען בתגובה לכל התנהגות קסנופובית שגם ליהודים מגיעה מדינה אחת משלהם יש לומר שאולי, אבל לפלג הכי קטן מהעם היהודי לא בטוח שמגיעה מדינה שהיא רק שלו.

והרי ידוע שבצה"ל ובמדינתו דברים עובדים בשלשות, אז לסיום מסתבר שבעיריית אשקלון החליטו שלא מספיק שרק פלסטינים ועמותת זוכרות עוד יודעים שאיפה שאשקלון היתה פעם עיר ערבית די עתיקה בשם מג'דל. ואם לא מספיק, היות שלא נשארו באשקלון מספיק ערבים חיים להעלים, החליטו להעלים גם את המתים, זאת באמצעות הקמת מגרש חניה על בית קברות מוסלמי עתיק. העובדה שמדובר באותה עיר עצמה, שבה בשל חשד קלוש וכמעט בוודאות שגוי לעצמות יהודיות מתאריך לא ברור עצרו את בנייתו של אגף ממוגן בבית החולים האזורי, היא רק דובדבן על הקצפת.

אה, כן. שלשות–שלשות אבל אי אפשר בלי כמה תופיני הסברה מהירים. קודם כל, שאפו לאנשים הטובים שעושים טעות ותורמים ממרצם וכישרונם לשלי ימינוביץ'. יפה תפסו את ביבינוקיו עם שקרי הבוקפייס שלו. 200 אלף לייקים זה יפה, אבל רק 17 אחוז, מסתבר, מישראל. השאר מרחבי העולם, בגלל תהילתו של מי שאילו רק רצה היה מכהן כשר האוצר של ברלוסקוני. 5000 לייקים, לדוגמא, באים מאינדונזיה. אז 30 ומשהו אלף לייקים זה גם לא רע, אבל זה פחות מאיש הג'ל, שלמרבה הצער אני מניח שחמישים ומשהו האלף שלו רובם המוחלט מישראל. זה גם לא כזה הרבה יותר מפחימוביץ' עצמה, שיש לה כמדומה עשרים אלף, תשעים אחוז מישראל ועם הרבה פחות רעש סביב המאמץ – וכמובן הרבה פחות מנוף. היא לא יכולה לשים את מנהל עמוד הפייסבוק שלה על משכורת ממשלתית.

בנוסף לזה, ניסו במערך ההסברה המפגר ליצור מצג שווא כאילו סייד קשוע משתתף באירועי שבוע יום העצמאות של ישראל באוניברסיטה אמריקאית. מסתבר שהוא הוזמן, על ידי האוניברסיטה ולא אגודת הלל או "ידידי ישראל", כדי לדבר על הספר שלו, בלי קשר ליום העצמאות. אני בטוח שאפשר למצוא ערביי מחמד מוצלחים, אבל קשוע הוא עוד לא אחד מהם.

ובאמת לסיום. השגריר שלנו בארה"ב, מייקל אורן, נלחץ כולו מתשומת הלב שקיבל יהודי אמריקאי נחמד אחד בשם פיטר ביינארט שראה את האור והחליט שממש צריך שתי מדינות לפני שישראל שהוא כל–כך התגאה בה פעם (ישראל המורכבת אף היא מידות שוות של פיקציה ומציאות, אגב) תלך פייפן. קצת איחר למסיבה, הבחור, אבל העיקר הכוונה. אוקצור אורן שלנו כתב מאמר, שכל כולו שקרים וחצאי אמיתות, וכתב העת הנחשב פוריין פוליסי פתח לו רגליים ופרסם את זה. אז ידידי המצוין נעם שיזף מ-972 שם אטב על האף, צלל לתוך ערימת הגללים וחזר עם ההוכחות הכימיות לכך שאכן, מדובר בגללים.

אז תעשו לי לייק (או תרומה, או לפחות תגובה) ושתעברו את הפסח הזה והחופש שלו בשלום.

* שמתי כוכבית ושכחתי לבאר אותה. ובכן, לקורא רינו צרור – זה לא פלגיאט, זו מחווה.

נו, בשעה טובה נגמרה גם הסאגה הזו. הנאא שלבי לא תמות לנו בידיים, ולא תהפוך לקדושה מעונה שדיוקנה המיוסר יהווה השראה למופרע הרצחני הבא. הנאא שלבי, פלסטינית בת 30 מבורקין, הסכימה להפסיק את שביתת הרעב שלה, שנמשכה מעל 40 יום, ולקבל על עצמה הפרדה ממשפחתה ומכל מכריה לטובת "הגליה" לעזה. המלה הגליה במרכאות משום שאחרי הכל, היא אינה מוגלית מארצה, רק מאזור מגוריה, שגם זה מספיק גרוע ושרירותי באותה מידה. אחרי הכל, אילו היתה ישראל שולטת עדיין בדרום לבנון, סביר להניח שהגברת שלבי היתה מוצאת את עצמה באזור ראס מרון או משהו.

מדינת ישראל מתעקשת כבר שנים שהנאא שלבי היא פעילת טרור מסוכנת ומתמדת בארגון הג'יהאד האיסלאמי פלסטין. היא כל-כך מסוכנת, שישראל חוששת להוכיח זאת – אפילו בבית משפט צבאי משלה, שנותן לה חופש פעולה מופלג בכל הנוגע לשמירת חשאיותם של מקורות מידע. במקום זאת מתעקשת ישראל להחזיק את הגברת שלבי במעצר מנהלי, כמו עוד 300 ומשהו פלסטינים. מדובר, כמובן, בעוד אחד מתוצריו המלבבים של חוק "תקנות שעת חירום 1945”, שמנחם בגין, הסמולן הידוע, הגדיר כ"גרועים מחוקי הנאצים". (וכן, גם יהודים הוחזקו פה ושם במעצר מנהלי. כרגע, אגב, התוצאה במשחק הזה היא 300 ומשהו-אפס).

מעצר מנהלי, בנוסח השטחים הכבושים הדרקוני פי כמה מהזוועה החמורה כלשעצמה הנוהגת בתחומי מדינת ישראל, מאפשר לכל מפקד צבאי לעצור אדם (בעיקר אדם מסוג פלסטיני, כמובן) תוך שלילה ממושכת של זכותו לייעוץ משפטי ושלילה מוחלטת לעתים של הזכות הבסיסית לדעת על מה עוצרים אותו ומהן הראיות נגדו. הדיונים מתקיימים בבית דין צבאי, בבית דין צבאי לערעורים, ומי שמאריך רוחו די הצורך וזוכה לדי סיוע יכול גם להגיע לערעור סופי בבג"ץ, שבכל זאת מתעקש קצת לראות הוכחות מעבר ל"כי ככה אמרו בחורינו המצוינים אבל זה סוד".

הנאא שלבי נעצרה לראשונה ב-2009. היא הוחזקה במעצר מנהלי, מבלי שיוצגו בפניה אישום או הוכחה לעבירה, במשך למעלה משנתיים עד ששוחררה במסגרת עסקת שליט. ולממהרים לראות בעצם עובדה זו הוכחה למעורבותה בטרור, יש לזכור שחמאס התעקש לכלול בעסקה את כל האסירים ממין נקבה ללא קשר לשיוכם הארגוני או נסיבות כליאתם. (או ליתר דיוק כמעט כל. מישהו בארגון המיקי-מאוס הזה לא עידכן את הרשימות בזמן ונטש עשר אסירות בתאיהן).

הנאא שלבי שוחררה באוקטובר 2011, אולם נעצרה שוב בפברואר השנה לאחר שהשב"כ טען כי יש בידיו ראיות חותכות לכך ש"חזרה לדרך הטרור". חשוב לזכור שמעולם לא הוצגה הוכחה שהיא עלתה אי-פעם על דרך זו, ובוודאי שלא לכך ש”חזרה אליה”. אפשר היה לחשוב שישראל תבין את החשיבות שבשמירה לפחות למראית עין על נוהל תקין, במיוחד במקרה של אדם ששוחרר לפני זמן כה קצר בעסקת חילופי שבויים במסגרתה נדרה ישראל לא לשוב ולעצור את המשוחררים ללא עילה ממשית וחדשה. שלבי, אגב, אינה הראשונה ממשוחררי שליט ששבו ונעצרו בפחות מחצי שנה שחלפה מאז. היא סתם המפורסמת ביותר. מה יקרה בפעם הבאה שנצטרך להחליף שבויים? האם נידרש לשלם מחיר יקר יותר משום שהוכחנו שאין לנו מלה?

ומה פשר המשחק המוזר הזה, שחוזר על עצמו כבר פעם שנייה, קודם עם ח'דר עדנאן וכעת עם הנאא שלבי? האם כל עצור מנהלי שמוכן לצום מספיק יכול להשתחרר? אם כן, לשם מה כל ההצגה הזו? האם לא עדיף להעמיד אנשים כה מסוכנים, כמו דובר הג'יהאד האיסלאמי ופעילתו (לכאורה) המסתורית והכה-מסוכנת עד שאין לאיש מושג מה היא עשתה, למשפט בבית משפט צבאי, להרשיע אותם ואז להחזיק אותם במאסר כמה שרק רוצים ובאופן שהרבה פחות אנשים בעולם ימצאו בו פגם? זאת בהנחה שאכן יש הוכחות, כמובן. שלא מדובר בנקמה נגד שלבי או משפחתה על סירוב להזמנה שגרתית לשמש משת"פים של השב"כ, או כפי שרבים סבורים לגבי ח'דר עדנאן, לא בשל פעילות המכוונת להרג אלא כזו המכוונת לשלום – שלום פנים-פלסטיני, מסיוטיה הגדולים של ישראל.

בכל מקרה, על אף שבמקרה של שלבי כביכול הושגה המטרה של מניעת סיכון מצידה באמצעות הרחקתה לעזה, ישראל הוכיחה כאן שוב את ערוות השימוש הסיטוני שלה במעצרים מנהליים. הדבר רק יגביר את "אינתיפאדת הרעב" של העצירים המנהליים, ובסוף יחליטו לשחק עם מישהו עד הסוף מסיבה זו או אחרת, או שיתברר שבריאותו של אותו אסיר עמידה פחות במצוקות הכפן, וכשאחד מהם ימות לנו בידיים בכלל יעלה הנושא הזה, שהשב"כ ושלטונות הכיבוש כה נהנים ממנו במחשכים, לבחינה חזקה וחודרת לאור הזרקורים העולמיים.

אלא שכפי שלימד אותנו ג'ורג' אורוול בסיפורו המפורסם "לירות בפיל", מרגע שהחליט להפעיל כוח, אין הכובש יכול עוד לסגת מעמדתו. הוא אינו יכול להודות בטעות. אינו יכול שלא לירות בפיל, גם אחרי שזה נרגע ואין עוד סכנה מצידו. הוא אינו יכול להפסיק לעצור אנשים מנהלית סתם כי נוח לו. ולכן המוות הראשון של עציר מנהלי משביתת רעב בוא יבוא. כמו שצופה בקולנוע אינו יכול, לא משנה כמה יצעק ויזהיר את הגיבור, למנוע ממנו להיכנס למלכודת – כך גם אנו, החיים בסרט. נגזר עלינו לצפות בחוסר אונים בטרגדיה הידועה מראש המתפתחת מול עינינו.

הערה מנהלתית: הגיעה תרומה לרווחת בני הח"מ. אני מאחל לתורם שלעולם לא ייפגש פנים אל פנים בתקנות לשעת חירום 1945, דבר המלך במועצתו וקלסת ישראל בפוציותה, לא כאוכף ולא כנאכף.

לאתנחתא קומית זכינו בעקבות ניצחונו הצפוי של שאול מופז על ציפור התוגה. אני מדבר על משהו שמעבר להבעות ההפתעה של אבירת השבט הלבן, שפשוט לא הבינה מדוע הכהונה הגרועה ביותר של ראש אופוזיציה כלשהי בדברי ימי הדמוקרטיות אינה מובילה אותה לכהונה נוספת כיו"ר המפלגה. מה, לא ככה זה עובד?

אני מדבר גם על משהו מעבר למראה של שאול "תגיד אחריי" מופז העוטף את עצמו בדגל המחאה החברתית, זאת על אף שהוא (שששש, אל תספרו לאיש) מדורג בתחתית הרשימה בכל הנוגע לפעילות פרלמנטרית ממשית, וכמובן שהוא גם בתחתית הרשימה בכל הנוגע לרקורד הצבעה חברתי. אחינו, אפילו דפני ליף אופציה עדיפה ל פניך…

אבל לא, רגע ה-LOL האמיתי הגיע באדיבותו של אחד האנשים ההזויים והמצחיקים שלא–במתכוון בישראל, הלא הוא אמן הטלפתיה, הטלקינזיס והטיטול–חרטאטיטיס, שרלטן מצליח ותובע דיבה כושל, אורן זריף. מזרזף הבולשיט הזה, שהיה יוכל להיות משעשע ללא סייג אילולי התקיים על דמם של החלשים והפגיעים בחברה, החליט שהפריימריז במפלגה הגדולה בישראל הן הזדמנות למעט פרסומת חינם. הוא שלח ליו"ר החדש מכתב ובו הצהיר כי ניצחונו הסוחף של מופז הושג אך ורק בזכות התערבותו העל–טבעית של זריף, שהעביר "בדרכים שאינן קונבנציונליות" את מתפקדי קדימה על דעתם וגרם להם לבחור במופז. עוד מוסיף איש ה"פסיכוקינזיס" (מלה יוונית עתיקה שפירושה "זזה לך הקופסא במוח אם אתה משלם על השטות הזו") כי אם לא יגמול לו מופז במינוי למקום השני ברשימת קדימה לכנסת, יעשה זריף בכוחותיו הגדולים והנסתרים, יזמן ממרומים את החרבוזון ויעניק לראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו ניצחון סוחף על מופז, כמו זה שקיבל מופז כפוי הטובה על לבני ולא רצה לשלם.

טוב צחקנו, נהנינו, אבל האמת שזה מאד הולם. קודם כל, כבר ראש הממשלה הראשון והיחיד של קדימה, אהוד אולמרט, התרברב ששלטונו בעיריית ירושלים התבצע "בסיעתא דשמיא! בברכת הרב!" ולכן הגיוני שלאור הידרדרותה של קדימה מכמות המנדטים ההיא, היא תיאלץ להסתפק בסיעתא דזריפא.

דבר שני, אם נסתכל על זה, נראה שבאמת רק אמצעים החורגים מדרך הטבע יעזרו לקדימה וליושב ראשה החדש שלא לספוג בבחירות הללו מפלה צורבת אשר תהווה שלב בלתי הפיך בדרך להיעלמותה הסופית מן המפה הפוליטית.

בראש ובראשונה, זוהי כמובן תולדה של חדלון האישים של היו"ר הקודמת, אשר לא עשתה דבר כדי לבנות את המפלגה בסניפים, לייצר לה זהות בשבתה באופוזיציה או לתת למישהו סיבה להמר על הפתק שלה שוב. אבל יש עוד כמה סיבות שבגללן הסיכויים של הפתק "כן" הם לא משהו.

הצלחתה של ציפי לבני לסיים עם מספר המנדטים הגדול ביותר בבחירות הקודמות נבע משני דברים עיקריים:הראשונה, כמובן, יכולתה המולדת, בניגוד למופז, למשוך אליה את מי שמכונים אנשי "השבט הלבן" (ולראיה, המקומות היחידים בהם ניצחה לבני את מופז בבחירות המקדימות היו צפון תל אביב, רעננה, וקומץ מעוזים אחרים של האליטות הישנות והחיוורות). הסיבה השנייה היתה הצלחתה לשאוב קולות מ"השמאל" המאד מתון בתור "התקווה היחידה לעצירת ביבי". עשרות אלפי אנשים שבאופן רגיל היו נותנים את קולותיהם לעבודה, למרצ או אפילו לתנועה הירוקה נאחזו בהזיה שקדימה תמנע הקמת ממשלת ימין מבחילה כמו זו שאכן הוקמה, ובמקום זאת הכניסו לכנסת חברים טבעיים בקואליציה שכזו שרק יהיו רשומים בסד"כ האופוזיציה, כמו עתניאל שנלר, יולי שמאלוב ברקוביץ ואחרים.

הפעם הזו שני הגורמים הללו יפעלו לרעת קדימה. המצביעים הלבנים ינהרו לעבודה (שכבר זינקה בסקרים כתוצאה מהמהפך בקדימה) וללפיד הנבער (שגם כך היה צפוי לקחת מקדימה הרבה קולות מהמרכז המיתולוגי, אותן ירשה קדימה משינוי של לפיד האבא), ואילו שונאי ביבי יצביעו בעד מפלגות שאין סיכוי שיישבו איתו בממשלה (הצעד הנכון היחיד של לבני, וכזה שאין שמץ של סיכוי שמופז יחזור עליו, יען כי מפי מקורות המקורבים לרופאו האישי של שאול מופז נודע לכותב שורות אלה שישבנו של יו"ר קדימה במצב קריטי מחמת תסמונת גמילה ממגע עור צבי של כורסת שר).

בקצרה, נראה שאם יש למופז אשליות כלשהן שאכן יוכל להתמודד על הבכורה ולהוות איום ליריבו המר משכבר ביבינוקיו, אכן טוב יעשה אם ימנה מופז את אורן זריף, אורי גלר או איזה אביר ג'דיי כאשר תמצא ידו למקום 2 וגם יבטיח לו כל מה שיבקש חוץ מזה, כי "בדרכים קונבנציונליות" זה לא יקרה.

מאיפה להתחיל? הקטע בזה שאתה מגיע למסקנה שכבר אי אפשר לשנות את רוע הגזירה זה שכל הסיפורים, השלבים בסולם היורד שאולה, הזיזים והמהמורות הזרועים במדרון החלקלק, מתחילים להיראות פחות חשובים. זה ממש מתחיל להיראות כמו אוננות לקפוץ שוב על הצעת חוק ולהסביר למה זה בעליל תחנה בדרך לגיהינום. בכל מקרה ידידי הטוב נ"ר עושה את זה בצורה יותר מקצועית ממה שאני כבר אוכל (אני לעומת זאת טוב בלמה החרא של היום דומה לזה של שנות השישים.. לספירה).

אז כשרוב הסיפורים כבר משעממים מרוב שהם מוכיחים את מה שאתה כבר יודע, מה שנשאר במקרים כאלה זה להסתמך על הזעם–על–העוול שהסיפור מעלה. אם הסיפורים של השבוע גורמים לו לאדם לבצע קאטות מאולתרות שכוללות הרבה מהלכים של [תופס ראש של מישהו ומטיח במשהו חזור והטח], כנראה שזה לא ייגמר אם לא נספר גם לקוראים.

השבוע נקבע ציון דרך בתהליך ה"אסור להשוות", בשעה שלראשונה נלכדו על גבי וידאו תמונות של צה"ל משסה כלבי תקיפה במפגינים לא–חמושים בכפר קדום (לשם עוד נחזור). איפה שהוא בשכונת שפירא יושב בדירת חדר מסריחה ומתפוררת ניצול [אסור להשוות], במדינה שמשתמשת באסונו ומזנה אותו מדי יום בעודה נוהגת בו גרוע משרוב הרועים נוהגים בכלביהם, ואומר "אח, איזו גאווה. מי היה מאמין שנגיע ליום הזה".

השבוע גם תועדו קלגסי צה"ל כשהם גונבים מחשבים וחפצים אחרים מתוך בית פלסטיני בכפר נבי סלאח, אליו פלשו כוחותינו במשך 15 לילות ברציפות, בכל פעם אחרי חצות, לעתים אחרי בשעתיים שלוש ככה. בליל שבת (אמש) נקטע הרצף, וכל תושבי נבי סלאח יכלו לישון כל הלילה במיטותיהם בשקט. זו בטח סתם הפוגה קלה, צ'ופר לחיילים ולא לכפריים.

אני אומר "גונבים", אגב, כי ככה קוראים לזה במקום שממנו אני בא כשמישהו לוקח לך דברים מהבית א) בלי צו וב) בלי לתת לך קבלה חתומה על ידו של כל פריט ופריט שהוא נאלץ להחרים (מסיבות לגיטימיות כמובן). לאור העובדה שחיילי צה"ל הגיבורים כבר נתפסו מוכרים את רכושם של אנשים שהם עצרו (ראו: מרמרה, מאוי), הרי ש"החרמה" אגבית שכזו, שרק בזכות הווידאו שצילמו בני הבית אפשר בכלל להוכיח שנלקח משהו (אבל לא כל דבר ודבר שנלקח בנפרד, ולא נגיד הדגם של המחשב), בהחלט צריכה להטריד.

ולגבי עצם המנהג הזה של הפלישות הליליות. אני נתקל הרבה ב"בטח יש לזה סיבה. לא עושים את זה סתם". ובכן ילדים, אני מזמין כל מי שרוצה לספר לי איזה צורך מבצעי יש בזה. לא בקטע של פעם אחת. בסדר. הילד הזה הספציפי בן ה-16 מהלילה הראשון בסדרה, כמו השפן ב"מונטי פייתון והגביע הקדוש", הוא הדבר הכי אכזרי ברדיוס של מילין רבים. הוא באמת אימת האזור והיו חייבים לעצור אותו באמצע הלילה. וגם בלילה השני היה את סגנו, מוסטפה אבו כאפה. ובלילה השלישי מישהו השאיר את האייפון אצל משפחת תמימי…

בואו, באמת. מה, אחרי השבוע הראשון עוד נותרו לך כאלה שרצית לחקור אבל שכחת? לא היה לך זמן? והם כל–כך מסוכנים שלא פחדת שהם יברחו נגיד? והצורך המבצעי כה דוחק עד שאי אפשר לעצור אותם בשעה שאנשים ערים? צריך להעיר את כל הבית ולצלם אנשים באמצע הלילה?

או שבואו נפסיק להעמיד פנים כמו אידיוטים ונגיד את האמת: מתבריינים עליהם. מנסים להפחיד אותם "אם לא תפסיקו למחות כבר על המעיין המזוין שעזרנו למתנחלים מחלמיש לגנוב לכם באמצע העולם בלי שום סיבה חוץ מזה שהם יהודים ואתם לא, אז נמשיך לפלוש לכם לבתים באמצע הלילה, להעיר ולהשפיל, לחטט ולהרוס, לפעמים גם לעצור את הילדים בני ה-12, 14, 16 שלכם, לכמה שעות או כמה שבועות, ואף אחד לא יוכל לעזור לכם או למנוע את זה".

כמה עליבות צריך כדי להגות בכלל את המדיניות הזו. איזה היעדר מוחלט של כל חוט שדרה מוסרי צריך בשביל לבצע אותה. זה מה שהמנטליות המכוערת הזו של כיבוש, של שנאת הזר, של ההתקרבנות שבשמה מותר לעשות הכל לאחרים, עושה מהילדים שלנו, מהאחים שלנו, מה"מנהיגים שלנו", ובמידה זו או אחרת מכולנו. תדע כל אם עברייה שהילדים שלה לא יותר טובים מפושעי רקק שמפחידים את הלווים של הבוס כשהם לא יכולים לשלם. תדע כל אם עברייה שאם לאיזה תמימי או אבו רחמה או אבן עיוני יישבר פתאום מלהיות שק החבטות, ההשפלות והמרמס של קלגסי צה"ל והוא ייקח פחית זיתים חמש קילו ויעשה איתה פחחות לפרצוף של הבן היקר שלה בזמן שזה פולש לו לבית במגפיים מסומרים בשתיים לפנות בוקר – אני אישית ממש לא אוכל להאשים אותו.

ואגב, נראה בבקשה את גובי הפרוטקשן של בני אווזי נכנסים למאה שערים, בדיוק באותה צורה, ומנסים לעצור לחקירה איזה שבבניק של ישיבע שזרק אבנים על ניידת בהפגנת שבת, להעמיד את כל בני ביתו כולל הנשים, וואה וואה) למסדר צילום, להפוך את הבית ולהחרים דברים, כל זאת בלי צו ובלי לתת אפילו קבלה על מה ש”החרמת”. פעם אחת. איך זה ייגמר, יש מישהו שלא יודע? בדם. לא כמטאפורה. יישפך דם. לפחות קלגס אחד יאושפז במקרה כזה, לפחות במצב בינוני.

הנא שלבי קרובה בעוד יום למותה. היא נמצאת ביום ה-38 לשביתת הרעב שלה. הנא שלבי היא אישה בת 30, ששוחררה באוקטובר 2011 מהכלא הישראלי לאחר שישבה למעלה במשך משנתיים במעצר מנהלי. היא שוחררה, יש לציין, במסגרת עסקת שליט. יש שיקפצו ויזעקו שזה מוכיח שהיא מחבלת ושמותר לעשות לה הכל כולל חקירה בשיטת קפטן ג'ורג', אבל יש לזכור שמחצית משוחררי אותה עסקה היו בלי דם על הידיים, ושבעסקה התעקש החמאס על שחרור כל* האסירות ממין נקבה שבידי ישראל, ממונא אמנה חלאת הביוב הנגועה ועד נשים שכל חטאן היה עבודה במרפאה שמומנה בכספי חמאס.

בכל מקרה, כעבור פחות מארבעה חודשים נעצרה הגברת שלבי שוב, שוב באופן מנהלי (בלי שתשמע במה היא מואשמת או תוכל להתגונן מהאישום) ומאותו רגע היא שובתת רעב. מצמרר לחשוב שאנחנו מונהגים בידי כזו ערימה של אידיוטים שאחרי שהצליחו ברגע האחרון לחמוק ממוות של שובת רעב נגד המעצר המנהלי – שובת שהיה נער פוסטר מאד מאד בעייתי מבחינה שיווקית, בהיותו, אתם יודעים, דוברו המוצהר של ארגון הג'יהאד האיסלאמי בפלסטין (גא"פ) המבחיל – רק כדי לתת לנערת פוסטר הרבה יותר נפיצה להתקרב כל-כך למוות. חאדר עדנאן היה גבר גדול חזק. אם הם בונים על זה שגם שלבי תשרוד 66 יום לפני שהם יתקפלו ככה בשקט מולה, כדאי שיתכוננו ללוויה… ולכל מה שיבוא אחריה.

כמובן שגם על שלבי טוענים התוכים של הכיבוש שהיא מחבלת מסוכנת מהגא"פ. יכול להיות, אגב. זו פשוט לא הנקודה. איזה צווחן הסברה בשם אופיר גנדלמן (דובר משרד ראש הממשלה לתקשורת הערבית), אמר לי בנחרצות סמכותנית בטוויטר ש"היא מעורבת בטרור מטעם הג'יהאד האיסלאמי זה שנים" וש"היא מהווה סכנה ברורה ומיידית למדינת ישראל. הראיות נגדה סופקו בידי מקור שמציל חיים". כמובן שהוא סירב לגבות את זה בהוכחות מהסוג שמשכנע שלא מאמין לו רק בגלל שהוא הצווחן של נפוליאון דלא שמאטע שהוזה שהוא צ'רצ'יל.

יופי קופיקו. אז תציג את הראיות המזוינות שלך בבית משפט, שהרי יהיה בית משפח צבאי שבו בלאו הכי יש לך פור גדול ושופט שכן נוטה להאמין שמישהו מחבל רק כי אתה אמרת ככה, ויש גם יש הליכים לשמירה על חשאיות זהותו של מקור תוך שימוש בעדותו (ובמיוחד אם הוא כבר הציל חיים בעבר), תרשיע אותה ותצרף אותה לכמה אלפים שאתה מחזיק אחרי שהרשעת אותם בכל דבר מטרור אמיתי ועד "אחזקת אמל"ח", כשהאמל"ח זה תרמילים ריקים של כדורי גומי ומיכלים ריקים של גז מדמיע שאתה ירית עליהם…

אבל לא. כי הקטע פה הוא היאחזותה הנואשת של מדינת הסקיוריטטה באחת מאבני היסוד של קיומה: התקנות לשעת חירום 1945, מורשתו המטונפת של דבר מלך בריטניה במועצתו. חוקי כיבוש זר עליהם אמר הסמולן הידוע מנחם בגין שהם גרועים מחוקי הנאצים. אנחנו נעצור את מי שבזין שלנו לכמה זמן שבזין שלנו ולא ניתן לכם, מעסיקינו, אלה שאנחנו כביכול משרתים, אפילו פיסה קטנה של דין וחשבון על למה, כמה, מי ואיך. כי זו המדינה שלנו ואתם רק חיים בה.

וכשאשה נאה למדי בת 30 תמות לצבא הכיבוש בידיים, וברחבי העולם ישתמשו בתמונתה, בסיפורה ובעובדה שלא מחתה אפילו על עצם סמכותו של הכובש לעצור אותה אלא רק על אותה זכות מקודשת ברחבי העולם הנאור (לא להיעצר בלי הליך נאות, לא משנה כמה מזוויע הפשע שבו אתה מואשם בלא הוכחה בינתיים) כדי להצית אש של שנאה ואלימות – או אז יספקו כולם כפיים ויגידו שזה רק מוכיח שזה הכל אנטישמיות טהורה, ושאין שום דבר שבידינו לעשות כדי לשנות את זה. שום פנים אחרות שאנחנו יכולים להציג לעולם כדי שאולי יתעבו אותנו קצת פחות. מה פתאום, והיפי מסריח נאיבי ומטומטם מי שחושב שכן.

לקראת סיום, ביום שני מסתבר שאירע קטע מדהים למדי מכמה בחינות בקניון מלחה בירושלים. אני אומר מסתבר כי לתקשורת העברית לקח ארבעה ימים תמימים לספר לנו על זה, וגם אז רק הארץ נחלץ לדיווח הפרוזאי, הזניח והמשעמם על כ-300 חולצות צהובות של היהוה יוגנד בשבתם כאוהדי בית"ר ירושלים, שפרעו באיזה עשרה עובדי ניקיון פלסטינים בקניון שמול איצטדיון טדי המאוס, על יציעו המזרחי שיקרוס אמן (בשעת לילה מאוחרת בלי קהל).

שוב: 300 חוליגנים שיכורי שנאת–אדם החטיפו מכות רצח לעשרה פלסטינים. לקח כ-40 דקות עד שמשטרה, שהוזעקה לתגבר את המאבטחים המסכנים שהוכרעו בכוח המספרים, השליטה סדר.

אז היה לנו את המקרה התמוה של הבחור–הזעצער בשעת הלילה (ליל שני, שלישי ורביעי… בליל חמישי הוא כבר נחלץ לסדר את האותיות במכבש כדי שהעם יוכל ללמוד את האירוע). בנוסף לזה היה לנו את המקרה המוזר של החזיר במדים כחולים. לאחר שהוזעקו למקום והפרידו בין הטינופת ההיודו–נאצית לטרפה, סבו שוטרי משטרת כהנא על עקביהם ונמלטו חזרה לחוריהם, מבלי לעצור או לתחקר איש על האירוע.

כשנשאל דובר מחוז משטרת עיר–רשע–לים מדוע, למרות שהאירוע כולו תועד במצלמות האבטחה של הקניון, לא זומן איש לחקירה או תשאול ולא נערכו כל מעצרים, השיב צווחן החזירייה כי "לא בוצעו מעצרים ולא נערכה חקירה משום שלא הוגשה תלונה".

זו כמובן טענה מגוחכת, בעיקר משום שאין מקום בעולם שבו שוטר המזדמן לזירת אירוע אלים צריך תלונה כדי לעצור אנשים, ולו לחקירה, ולו רק על הפרת הסדר הציבורי בקנה מידה שהותיר את מנכ"ל קניון מלחה וכל שאר העדים המומים ומזועזעים. נעזוב את זה שפוצצו כמה ערבים. מזה באמת למי אכפת

אבל הסיבה השנייה שהטענה הזו מרתיחה, ומן הסתם אותי במיוחד, היא שאין כל צורך בתלונה כדי להגיש כתב אישום גם על אירוע שהשוטר לא היה עד לו. אני, סתם לקחת דוגמא שמציתי מניסיון חיי, הורשעתי באיומים על חבר הקלסת נילס הולגרסון למרות שהלז ל–א הגיש תלונה במשטרה וגם לא הורשינו לזמנו לעדות על תקן ה"קורבן".

זה מזכיר לי את הבדיחה על הכלב והשועל. כלב אחד בא לחבר שלו השועל ואומר "אחי, שמעתי המסיבות אצלכם השועלים זה ליגה אחרת. שתייה משובחת, הידרו, בחורות זורמות. אתה יודע שאני נראה לגמרי כמו שועל, בחיאת תכניס אותי".

השועל מסתכל עליו ואומר "ישך ת'לוק, זה נכון, אבל אם אתה רוצה לבוא יש משהו שאתה חייב לזכור. אצלכם הכלבים המגעילים, כשאומרים שלום מרחרחים זה לזה בתחת. אצלנו השועלים יש קלאסה. אנחנו מרחרחים זה לזה באף. תזכור?”

"עלא עיני ועלא זנבי" אומר הכלב, ומקבל מקום ושעה. הכלב בא למסיבה, קורע את הרחבה, עובר מקוזינה מצודדת לרעותה, יד אחת דרינק באחרת ספליף שמן, ולא שוכח אף פעם לרחרח באף. פתאום הוא רואה את החבר שלו השועל שקימבן אותו בהזמנה, ניגש אליו מבסוט ובא להריח לו באף. ההוא מסתכל עליו מלמעלה למטה ואומר "לי אתה יכול להריח בתחת. אני יודע מי אתה".

ולמה נזכרתי בזה? כי כשניסו שחם מונה למפקד מחוז ירושלים, היו כאלה שחשבו בתמימותם שנפתח דף חדש בתולדות המחוז שכונה כבר בשנות השמונים "המשטרה של כהנא" ולא השתפר מאז. שחם, אחרי הכל, היה האיש שהעז לומר "חרא עליהם" נוכח איומי אלימות של הכתומים בימים שטרם ההתנתקות. אבל קלגס, גם אם הוא פעם בטעות מקלל את האנשים הנכונים, נשאר קלגס, מחוז מושחת ורקוב מיודונאצים נשאר מחוז מושחת ורקוב, וניסו שחם כנראה נבהל ממוכי היהוה מרגע שנאלץ להתעסק איתם כל יום ולא רק במבצע מיוחד שבו הם "האויב". אי לכך, אם תראו בנאדם מסתובב ברחובות ירושלים כשהשפיך של השטן מטפטף לו מהתחת, תסתכלו עליו ברחמים מהולים בבוז ותגידו "ניסו, תראה מה נהיה ממך". אבל אל תירקו לו בפרצוף – למרות השנה הגשומה (תודה לאלה) ישראל עדיין מתייבשת.

אה, כן, הבטחתי לחזור לכפר קדום. מוקדם יותר היום (שבת) דווח ממקורות פלסטיניים כי תושב הכפר חסן מועטאן, בן 40, נורה בחזהו על ידי מתנחלים שפלשו לכפר לצורך התפרעות תג מקריסטלנאכט. על פי הדיווח, המתנחלים פלשו לכפר והחלו להרוס דברים, והצבא הוזעק למקום אולם הצטרף לירי לעבר תושבי הכפר. דובר צה"ל מכחיש כל היכרות עם המקרה. תמיד יכול להיות שהבנאדם נורה על רקע אישי או עסקי ופליווד הפקות רק ממנפים את זה. גם נשמע לי מוזר משהו שמתנחבלים יעשו תג מחיר באמצע שבת קודש. מצד שני, בימי עקבתא דמשיחא נפרצות הגדרות וברוך מתיר איסורים וכל זה, ודובר צה"ל משקר כהרגלו, וגם על הלינץ' בקניון מלחה איש לא שמע בקלגסת עד שהסבירו להם שיש וידאו. אז מי יודע? אנחנו מדווחים, אתם מחליטים.

שיהיה לכם שבוע טוב במדינה על זמן שאול.

*כמעט כל. המפגרים האלה כנראה לא טובים בלעדכן רשימות ושכחו איזה עשר מסכנות.

אתם תמותו מצחוק. זוכרים את המאמר הזה, שכתבתי יחד עם עוד בחור בשיא תקופת המחאה לפני ההתנתקות? וזוכרים, אלה מכם שקוראים אותי מאז, שעוד באותו היום פרסמתי בבלוג (אז ברשימות) שזה אני כתבתי (לפחות את החלק מעורר רקיעות הרגליים)? יפה. אז היתה פרובוקציה ראויה, הטקסט המזעזע הוקרא עוד באותו היום מעל בימת הכנסת על ידי חבר הקלסת נילס הולגרסון, וכל מי שרצה למצוא במאמר ובמחברו טעם לפגם בהחלט היתה לו ולה הזדמנות לכך כבר אז, בקיץ 2005 הסוער.

אבל יש גם כאלה עם הצתה מאוחרת. קחו למשל את האיש החביב, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות (היהודיות) ומקרבן לשריטה שבמוחו, אברהם בנימין. אבריימלה דנן הוא איש חשוב. כמו איש אחר בחדשות, גם הוא מכהן כדובר – של הישוב הפסטורלי ושוחר הפיוס יצהר.

אבריימלה וחבריו, במבצע בילוש שפרטיו מסמרי השיער עדיין חסויים, הצליחו לאחרונה לחשוף את הסוד – שאני זה שכתב את התועבה. כאמור, הסוד לא היה ממש סוד אבל כנראה שרק עכשיו קיבלו ביצהר הכשר הלכתי למודם או משו. אוקצור, לאחר שהסיר את הלוט מעל הסוד דבק בתחושת הגילוי המשכרת ואץ–רץ לו אל תחנת הקלגסת הסמוכה, להגיש תלונה נגד עבדכם על הסתה. מזל שהספיק, כי עוד איזה חצי שנה יש התיישנות נראה לי…

איך היה אדי מרפי אומר, כשהיה האיש המצחיק ביקום? I just think the shit is funny.

אז מכיוון שזה נהיה כזה סיפור בחוגי הדובון והסנדל, ראיינו אותי בנדון ל"מקור ראשון". הראיון עצמו היה ארוך יותר, וגם העיתונאי אמר לי שהוא הגיש טקסט ארוך יותר. אז אני לא יודע מי אשם, הוא העורך, אבל בדרך פלא נעלמו להן מהכתבה שתי עובדות שאני הדגשתי חזור והדגש לפחות שלוש פעמים שונות כל אחת בשיחה שארכה למעלה מחצי שעה:

1. באותה תקופת התנתקות גם כתבתי מאמרים, כמו זה, שהשתלחו במני מזוז ושאר רשויות האכיפה על חוסר מתן כבוד לזכותם של המתנחלים והימנים למחות נגד ההחלטה.
2. כמובן, העובדה שהסוד לא היה סוד ושעוד באותו היום הודיתי קבל עם ורשת באשמתי המחפירה בכתיבת פשקוויל הפיגולים הנלוז.

את ההשמטה השנייה ניתן אולי להסביר בחוסר רצונו של מקור ראשון להוציא את אבריימלה טמבל מול כל בני המגזר וזה. אבל הראשונה? לכלכתם אותה. מה שכן, איזה דוגמן שסק? מלך.

טוב, מספיק לדבר עליי. ראיתם אגב את הסרט החדש שלי? סתם, סתם. סרט אין לי, אבל לערן ורד יש כמה דברים חדשים ומעניינים. אולי שווה להתחיל לראות הפח הגדול?

ברכבת ישראל, במקום ליישר מסילה בערבה החליטו ליישר קו עם השריטה במוח והלכו בצורה לא הכי חכמה ראש בראש עם בית המשפט. הייתי מציע להם למצוא מישהי קצת יותר… עוברת מסך? עוברת בידוק ביטחוני? עוברת מסנן פריחות בסיסי? שתייצג אותם מול הרשויות. הייתי אומר שעניין שלהם, אבל בתור מי שנזקק לשירותיהם פעמיים בשבוע וכל אימת שעניין לו בעיר הגדולה, זה גם עניין שלי.

מצד שני,חרפת השופטת נילי ארד, נשיאת בית הדין לעבודה, הרוויחה ביושר כל יחס של בוז עמוק כלפיה אישית וכלפי בית הדין שעליו היא ממונה. מי שהיא כזו שפוטה של המעסיקים והממשלה, שלא תתפלא שעובדים לא ממש משלים את עצמם שאם יבואו בזמן וינהגו בכבוד הם יקבלו צינור יותר קטן, או עם פחות הברגה. מצד שלישי, גם לשים זין צריך לדעת איך. העובדים יכולים לדפוק ברז למורה ולצאת לנופש שמבהיר ש"צ'כחו מזה; היום כבר לא תהיה רכבת". האדם שנשלח לייצג את העובדים בבית המשפט עדיין צריך לשחק את המשחק, או לפחות לצאת פחות צ'כונה.

לפני זה כמובן היתה שביתה בכל המשק, כי לעופר עיני נורא חשובים עובדי הקבלן. אהא. הדברים נאמרו כבר היטב ולפניי על ידי אורי בן דב המצוין מג'יי-14 ועל ידי עוד מישהו בעבודה שחורה. אה, והקוראת ב' דגושה מוזמנת גם היא לראות עצמה כלולה ב"יאללה יאללה" הזה.

ח'דר עדנאן (זה הדובר האחר שמככב בחדשות) עוד לא מת. אפילו אני חייב להודות שחייו ומותו כשלעצמם לא מזיזים לי הרבה. יש מן הסתם קרוב לארבעה מיליון פלסטינים שהיה לי כואב יותר לשמוע על מותם הקרב. לא רק חפים גמורים כמו הרוגי התאונה בצומת אדם. גם אנשים בוגרים עם עבר פחות מצחור עדיין היו מעוררים בי יותר סימפטיה. לא שאני מכיר את מר עדנאן. אדישותי היחסית לגורלו נובעת מבחירתו להשתייך ולפעול באופן בכיר ושותף–סוד בארגון חשוך ומתועב. עם זאת, האורח שבו הוא עומד ככל הנראה למות והעיקרון בשמו הוא עומד לעשות זאת מעוררים כבוד והערכה, ומשנים אותו עצמו (עניין פחות חשוב בכל זה) מהערת שוליים זוטרה בתולדות הטרור האיסלאמי בארץ הזו למשהו משמעותי בהרבה.

כי עם כל כמה שזה מובן מאליו כשמדובר בתושב הגדה המערבית, עדנאן בעצם מושך כאן במסיכה שנקראת "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". חוקית, ישראל אינה באמת דמוקרטיה. שאלו את עצמכם: מי הריבון בשטח שבו אתם גרים? אם אתם גרים במדינת ישראל (או בחלקים שתחת שליטתה אבל טרם סופחו אליה), התשובה אינה "העם", או "הכנסת" או "נשיא המדינה". התשובה היא אלוף הפיקוד. ישראל, צריך להזכיר מדי פעם, נתונה תחת תוקפם של התקנות לשעות חירום (תש"ה – 1945) – תקנות שהוגדרו פעם על ידי האיש שישב על יד ד"ר בדר כ"גרועות מחוקי הנאצים". תקנות שהותקנו, אם תשימו לב לתאריך, לא על ידי כנסת ישראל אלא על ידי "דבר המלך במועצתו" – והותקנו נגד תנועות המרי העבריות.

התקנות האלה – ולא שום חוק שיזמה כנסת ישראל מעודה – הם החוק העליון. עם כל כמה שברור שדבר כזה מעולם לא קרה, ושיהיו השלכות, ואנשים לא יסכימו בשום אופן… החוק היבש ברור: בכל רגע נתון יכול הקצין הצבאי הבכיר במקום (דבר שבדרך כלל נתפס כזהה עם ההגדרה "אלוף הפיקוד") להוציא צו ולהגדיר אזור כשטח צבאי סגור ולנהוג בו ובתושביו כרצונו. ברצותו יכריז על שכונות שלמות בתל אביב כשטח צבאי סגור ויבדוק בכליהם של היוצאים והנכנסים ברחוב. סתם, דוגמא תלושה ורחוקה מהמציאות. זה לא שאי–פעם נגיד הביאו מג"בניקים למודי כיבוש שיפטרלו ברחובות תל אביב דרום. אבל נחזור לעניין.

למותר לציין כי לרשויות הביטחון נתונה הסמכות לעצור כל אדם ולקבל מבית משפט שכמעט לעולם אינו מסרב לכך אישור להחזיקו ללא משפט, ללא אישום, ללא עורך דין לתקופות של שבועות וחודשים. כל הדברים האלה שההיסטוריה המערבית הם מאבק ממושך נגדם? כזה. הסמכות הזו מופעלת מדי פעם גם על יהודים מעדות אחינו לוקי מחלת היהוה, וזה לא הופך אותה לטובה יותר, נסבלת יותר או מפלה פחות. העובדה היבשה היא שכמו הארנבונים במכלאה המחושמלת ב"גבעת ווטרשיפ", גם אנחנו מנהלים את החיים המשמינים והמפנקים שלהם רק ברצות הדוד עם הרובה והמל"ט והשו–שו המתקדם.

כמו שדרישת יסוד של המחאה החברתית היתה ועודנה חייבת להיות ביטולו המוחלט של חוק ההסדרים, כך חייבת כל מפלגה מתקדמת לשים אי שם בצמרת מצעה את הקריאה לביטול תוקפן של התקנות לשעת חירום. ח'דר עדנאן כמובן מתכוון למות למען טובת העם הפלסטיני כפי שהוא רואה אותה, אבל לא יזיק אם כתוצאה ממותו (וזה ייקח את מותו, למה גסיסתו האיטית לא עושה שום רושם על הישראלולים והתשקורת המעפנה שלהם) גם במדינת ישראל (שם זמני) יחל שמץ רמזו של שיח דמוקרטי ממשי.

לסיום, השערה מעניינת שהועלתה באשר לשאלה למה לעזאזל התעקשה ישראל לעצור את אחד ממשוחררי עסקת שליט (נדמה לי, אל תלכו עם זה לבנק), ולמה היא מתעקשת להחזיק אותו ללא שמץ ראיה – מסתבר שעדנאן מעורב חזק במאמצי הפיוס הפנים-פלסטיניים, ואת אלה ישראל הרי רואה כברית ריבנטרופ-מולוטוב שנייה שתאפשר את פתיחתה של ששששש…. הס מלהזכיר.

* אני מודע כמובן לכך שיש מתנחלים רבים שהם על פי כל אמת מידה אינטליגנטיים להפליא, תהיה אשר תהיה דעתי על דעותיהם ונזקן. משפחת בן ארצי רובם בעלי מנת משכל של גאונים, פרופסור אומן, גם איתמר בן גביר אדם מבריק אם לא ידעתם, ורבים אחרים. עם זאת, אני עומד מאחורי האמירה ומאיץ בכל מי שנפגע להגיש נגדי תלונה על הוצאת דיבה, הסתה ואנטישמיהכחשתשואה.

(להלן פוסט אורח מאת מיכאל אזולאי, שאני מקווה לעמוד לצידו כנאשם באפריל הקרוב בבית משפט השלום בקרית גת, שכן אני הייתי עורך האתר "סקופ" בעת שעלה המאמר שבגינו מיכאל נתבע.)

הקשר שבין כשלי מערכת הביטחון, 'כיפת ברזל' וההגנה על שדרות וישובי עוטף עזה, כתב אישום פלילי וסתימת פיות…

אזולאי מיכאל, אשדוד, 27/1/2012.

המלצתו של יעקב נגל, כי יש : "יתרון מובהק בהיבטי העלות והמבצעיות לחלופת "כיפת ברזל" על תותח הלייזר ה'סקייגארד" היה שקר גס ש"תפס" והטעה ראש ממשלה ושר ביטחון לקבל החלטה על סמך ידע חסר. מעשיו אלה בשקר יסודם, הם מהווים הפרה חמורה של אמון הציבור ופגיעה אנושה בערכים שצריכים להנחות כל עובד ציבור ולשמש נר לרגליו בקשר למילוי תפקידו.

תת אלוף יעקב נגל שכיהן כראש 'ועדת נגל', אמר בהמלצתו לראש הממשלה ושר הביטחון כי : "יש יתרון מובהק בהיבטי העלות והמבצעיות לחלופת "כיפת ברזל" על פני חלופת תותח הלייזר ה'סקייגארד'" (ציטוט מדו"ח מבקר המדינה המצ"ב בהמשך). אמירה זו היוותה שקר ש"תפס" והטעה ראש ממשלה ושר ביטחון לקבל החלטה גורלית. מעשיו אלה של נגל חמורים, בשקר יסודם, מהווים הפרה גסה של אמון הציבור ופגיעה חמורה בערכים שצריכים להנחות כל עובד ציבור ולשמש נר לרגליו בקשר למילוי תפקידו.

ועדת נגל שהמליצה לראש הממשלה ולשר הביטחון על הצטיידות ב'כיפת ברזל' להגנת שדרות ועוטף עזה, ידעה ולא אמרה שה'כיפה' לא תגן על שדרות. ידעה והסתירה עובדות נוספות כפי שנובע מדו"ח מבקר המדינה המצ"ב. ואני שהטחתי ביקורת נוקבת בהתנהלותו של תת אלוף יעקב נגל, ומערכת הביטחון חטפתי כתב אישום פלילי…

דברי מתבססים על דו"ח מבקר המדינה, שהתפרסם אחרי הטחת הביקורת שלי ביעקב נגל וגם על חוות דעתו הנחרצת של פרופ' יצחק בן ישראל ומומחה לטילים כי דווקא למערכת לייזר יש יתרון מובהק על פני מערכת 'כיפת ברזל' ביירוט רקטות הנורות מטווח קצר – שזה בדיוק ההיפך ממה שהמליצה ועדת נגל.
וועדת נגל הוקמה ע"י מפא"ת (יחידת המחקר והפיתוח של צהל) בינואר 2007 ובראשה עמד תת אלוף יעקב נגל שהיה גם סגן ראש מפא"ת וגם היועץ המדעי של משרד הביטחון. ועדת נגל שתפקדה כוועדת מומחים, אמורה הייתה לתפקד כמו וועדת מכרזים, ולבחון לצד העלויות גם את הטיב והיכולות והמבצעיות של החלופות להגנה מפני רקטות הנורות מטווח קצר.(מעזה לשדרות ועוטף עזה)

המונח הגנה מירי רקטות מטווח קצר יוחס לשדרות ויישובי עוטף עזה הסמוכות לרצועת עזה ואשר לעברם בוצע ירי מסיבי יומיומי של רקטות מטווח קצר (מעזה) החל משנת 2001, דבר שהכניס את ממשלות ישראל ללחץ גדול ולצורך במציאת מענה לירי הזה שגרם לאבדות בנפש , לסיוטים ולפגיעות חמורות בנפשם ילדים ומבוגרים עקב רעש נפילת הקסאמים והפצמ"רים, עד כדי נטישה של תושבים רבים את שדרות. יודגש כי באותה העת לא ירו על אשדוד אשקלון וב"ש . והחיפוש אחר מענה לירי רקטות היה רק עבור שדרות ויישובי עוטף עזה.

להלן העובדות:

1. יעקב נגל מתוקף תפקידו כיועץ מדעי למשרד הביטחון וכסגן ראש מפא"ת ידע בוודאות גמורה ש'כיפת ברזל' לא תוכל להגן על שדרות ועוטף עזה, כי גם מתכנני ה'כיפה' הודו בזה.

2. יעקוב נגל מתוקף תפקידו כסגן ראש מפא"ת ידע בוודאות גמורה שהממונה עליו וראש יחידת מפא"ת ,תת אלוף דני גולד כבר הנחה חודשיים קודם הקמת הוועדה את רפא"ל להתחיל פיתוח בהיקף מלא של "כיפת ברזל" .לכן לא נותר לועדת נגל שקמה במטרה "לבדוק באופן אובייקטיבי" גם חלופות אחרות, אלא לבדוק למראית עין ובסופו של יום להמליץ כמצופה ממנה על "כיפת ברזל".

3. יעקוב אכן נגל פעל כפי שציפה ממנו ראש יחידתו למרות שידע בוודאות ש'כיפת ברזל' לא תגן על שדרות וגם ידע שמפקדו החליט כבר על דעת עצמו בלי סמכות ובלי רשות ש"כיפת ברזל" להעדיף את "כיפת ברזל". למרות שיעקב נגל ידע כל זאת, הוא הסכים לעמוד בראש מעין וועדת מומחים "אובייקטיבית" שתבדוק ב"אופן אובייקטיבי" חלופות שונות ותחליט להמליץ ב"אופן אובייקטיבי כמובן" על "כיפת ברזל",
לכן הועדה הזו הייתה וועדת בלוף פיקטיבית שהוקמה אך למראית עין אשר הוקמה בחטא פעלה בחטא וגרמה עוול משווע .

4. אכן כמצופה ממנו, המליץ נגל לראש הממשלה ולשר הביטחון כדלהלן : "הוועדה מצאה יתרון מובהק בהיבטי עלות ומבצעיות לחלופת "כיפת ברזל" על פני תותח הלייזר ה"סקייגארד" (ציטוט מדו"ח מבקר המדינה המצ"ב).

5. בהסכימו לעמוד בראש ועדת הבלוף הנ"ל וביודעו מה שכבר ידע, היה נגל, שותף למהלך חמור מאוד שהטעה ראשי מדינה והותיר ביודעין את תושבי שדרות חשופים לסכנת טילים ופצמ"רים ללא מענה למשך שנים רבות…

6.פרופ' אלוף יצחק בן ישראל ומומחה לטילים שהיה מפקד מפא"ת עד שלהי 2002, אמר בראיון ליועז הנדל מ'מקור ראשון' ב- 29/12/2006 (חודשיים לפני המלצת 'ועדת נגל') את הדברים הבאים:
"…הבעיה הראשונה נוגעת לזמן המעוף הקצר :

"הטווח המצומצם בין מקום השיגור (עזה מ.א.) למקום הפגיעה(שדרות ועוטף עזה. מ. א.) מותיר מעט מאד זמן כדי לבצע פעולות יירוט סטנדרטיות הדורשות איתור של מקום יציאת הטיל, איתור הטיל בשעת מעופו, הכוונה ופגיעה. זאת מבלי לקחת בחשבון ירי של שתי רקטות קסאם במקביל על אזורים שונים.
הבעיה השנייה היא מחיר הירי:
"המערכות הסטנדרטיות ליירוט רקטות בעזרת טילים מבזבזות סכומים עצומים בכל יירוט. מחירו של טיל מיירט יכול להגיע ל-100,000 דולר, בעוד שייצור הקסאם עולה בסביבות ה-500 דולר. ההשוואה היא אבסורדית. מחירו של החודש האחרון למשל, לו היה מפעיל בו צה"ל את המערכת עם כל שיגור, היה 6 מיליון דולר, על מנת ליירט 30 אלף דולר. אם רוצים ליירט בשיטה הזו את כל הקסאמים שנורו בשנתיים האחרונות, מדובר בפשיטת רגל לאומית".

"שתי הסוגיות הללו מובילות בהכרח למסקנה כי אין מנוס משימוש בנשק הלייזר" מסביר בן ישראל. "מהירות הקליע בנאוטילוס היא מהירות האור. הקרן מתייצבת על המטרה, מיירטת אותה בשתיים עד שלוש שניות, ומיד מוכנה למטרה נוספת. בעיית הטווח הקצר נעלמת והמערכת מאפשרת הפעלות רצופות בזו אחר זו. גם בסוגיית המחיר למערכת הלייזר יתרון ברור – מחיר היירוט של רקטת הקסאם הוא מחיר האנרגיה שמושקעת ביצירת קרן הלייזר, משהו סביב אלף דולר. …בניסויים שנערכו בניו מקסיקו על ידי צוות הפיתוח הוכיחה המערכת מאה אחוזי הצלחה. משנת 2000 ועד להקפאת הפרויקט בשנת 2004 הביאו איתם המדענים הישראלים עשרות קטיושות תוצרת המזרח התיכון, וכולן ללא יוצא מן הכלל הופלו בזמן מעופן". עד כאן בן ישראל, ואלה היו דבריו כחודשיים בלבד לפני שוועדת נגל אמרה לראש הממשלה ושר הביטחון ש: "הוועדה מצאה יתרון מובהק בהיבטי עלות ומבצעיות לחלופת "כיפת ברזל" על פני תותח הלייזר ה"סקייגארד".

פרופ האלוף יצחק בן ישראל, נכח פיזית בחלק מהניסויים בתותח הלייזר כנציג צהל ומשרד הביטחון ולכן דבריו מבוססים על עדות ראיה.

7.תותח הלייזר היה קיים שנים רבות לפני שקמה וועדת נגל וגם הוכיח עצמו בהצלחה בניסויי יירוט בארה"ב כדברי פרופ בן ישראל.. ואילו "כיפת ברזל" הייתה ב-2007 רק בשלב תחילת הפיתוח ועדיין על הנייר…. ובכל זאת העדיפו רק אותה. אף לא עלתה בליבם המחשבה להביא ולו לשלב ביניים את תותח הלייזר הקיים להגנת שדרות ועוטף עזה.

8. גם כיום, חמש שנים אחרי המלצת ועדת נגל, כיפת ברזל לא מוצבת ולא תוצב להגנת שדרות ועוטף עזה. והשר וילנאי אומר שהממשלה תמגן את כל הישובים הרחוקים עד 15 ק"מ מגבול הרצועה ,מה שאומר שגם למרחק של 15 ק"מ מהגבול, 'כיפת ברזל' לא תיתן מענה…(שדרות נמצאת 2 ק"מ מהגבול) המרחק הזה יילך ויגדל ככל שמהירות הגראדים תגדל. ואז יצטרכו למגן עוד ועוד ישובים …

9. אם יגדל שוב קצב ירי הרקטות מעזה לשדרות לא יהיה מנוס מלהכניס לשם את חיילנו כדי לבער את קיני הטילים כמו ב"מבצע עופרת יצוקה". ואני שואל אם יש סיכוי לא להכניס לשם את חיילינו על כל הכרוך בכך, מדוע לעזאזל לא לבדוק אופציה זמינה שהוכיחה עצמה כפי שאמר פרופ בן ישראל ,שאולי תחסוך לנו חיי חיילים ואזרחים ? למה להעלים תחת הררי שקרים מערכת שיכולה לתת מענה לירי מטווח קצר..

האלוף דוד עברי, שהיה מפקד חה"א ומנכ"ל משרד הביטחון, אמר בזמנו: מערכת ה'נאוטילוס' מהווה נשק אידיאלי כנגד רקטות קצרות טווח. אחד מיתרונותיה העיקריים הוא ביצוע ביירוט במהירות האור. כל תמונת מלחמת לבנון השנייה הייתה נראית שונה לחלוטין אילו היו בידינו כמה מערכות כאלה להגנה על קריית שמונה ונהריה לדוגמא.

מסקנה : המלצתו של יעקב נגל, לראש הממשלה ושר הביטחון בדבר : "יתרון מובהק בהיבטי העלות והמבצעיות לחלופת "כיפת ברזל " הייתה שקר גס ש"תפס" והטעה. מעשיו אלה של נגל בשקר יסודם, מהווים הפרה חמורה של אמון הציבור ופגיעה אנושה בערכים שצריכים להנחות כל עובד ציבור ולשמש נר לרגליו בקשר למילוי תפקידו.

ציטוטים מדו"ח מבקר המדינה שפורסם ב- 2009 המוכיח כי אמת דיברתי

"משרד הביטחון, באמצעות שר הביטחון, לא הביא לאישור הממשלה את תכנית הפיתוח של "שרביט קסמים", והביא לאישור הממשלה בדיעבד את תכנית "כיפת ברזל"…

"ראש היחידה למחקר ופיתוח (להלן מו"פ) שבמפא"ת,תא"ל דני גולד,פעל שלא בהתאם להוראות משהב"ט כשהחליט על פיתוח "כיפת ברזל" קבע לכך לוחות זמנים והנחה על חפיפה בין שלב קדם פיתוח שבסמכות מפא"ת לבין שלב פיתוח בהיקף מלא שאינו בסמכות מפא"ת…כל זאת בטרם אישרו גורמים מוסמכים את הפרויקט…"

"בנובמבר 2006 הנחה מפא"ת את רפא"ל להתחיל בפיתוח בהיקף מלא של 'כיפת ברזל' כשבידי רפא"ל לא הייתה הזמנה לכך. זאת לפני אישור צה"ל, שר הביטחון והממשלה.

באפריל 2007 הזמין משהב"ט מרפא"ל פיתוח הצטיידות ב"כיפת ברזל" לפני שצה"ל והממשלה אישרו את הפרויקט.

עד לפברואר 2007 (המועד בו המליצה וועדת נגל על הצטיידות ב"כיפת ברזל". מ. א.) בו החליטו ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ כי "כיפת ברזל" היא המענה לירי רקטות קצרות טווח (החליטו כך ע"ס המלצת וועדת נגל. מ. א.) לא השלים צהל את עבודת המטה הכוללת בנושא הגנה אקטיבית נגד טילי קרקע קרקע קצרות טווח הדרושה לאישור הפרויקט ולא קבע את עמדתו בנושא. עובדה זו לא צוינה על ידי צהל בפני ראש הממשלה בפברואר 2007 בדיון שבו השתתף סגן הרמטכ"ל…"
"…פעילות מפא"ת שלא בהתאם להוראות משרד הביטחון…הביאה בין היתר להערכת חסר ולאומדן חלקי בסך מאות רבות של מיליוני ₪ של "עלויות 'כיפת ברזל' ".
"…מפא"ת הציג את החלופות שבחן ובהן "כיפת ברזל" ו "סקייגארד", בין היתר בפני מנכ"ל משהב"ט,שרי הביטחון עמיר פרץ ואהוד ברק, וראש הממשלה אהוד אולמרט. מפא"ת ציין בפניהם, כי : קיים יתרון מובהק בהיבטי העלות והמבצעיות לחלופת היירוט הקינטי באמצעות 'כיפת ברזל' על פני חלופת הלייזר באמצעות ,"סקייגארד",כפי שנכתב גם בדו"ח ועדת נגל. הגורמים דנו בנושא ואישרו את מסקנות מפא"ת לפתח את "כיפת ברזל" .

עד כאן דבר מבקר המדינה.

ב-1/1/2009 ( במהלך מבצע "עופרת יצוקה") העליתי לאתר 'סקופ' ב-1/12009 מכתב פתוח בו הטחתי האשמות קשות מאוד ביעקב נגל . האשמות שהתבררו כמוצדקות עם פרסום דו"ח מבקר המדינה חודשים מספר אחרי פרסום מכתבי . התנהלותו הקלוקלת של נגל כראש וועדה, כסגן ראש מפא"ת וכיועץ מדעי של משהב"ט, סימלה בעיני את כל כשלי מערכת הביטחון בפרשה האומללה הזאת.
בשל הביקורת הנוקבת שהטחתי במכתבי הנ"ל על התנהלותו הנלוזה של יעקב נגל, חשבתי שאתבע למשפט דיבה והתכוננתי לכך, אלא שיעקב נגל ומערכת הביטחון ברחו ממשפט דיבה כמו מפני אש ובמקום זאת העדיפו להתלונן נגדי על "העלבת עובד ציבור". שעפ"י החוק זו עבירה פלילית…כמי שנאשם בעבירה זו אין לי אפשרות להתגונן בבית המשפט בטענה של אמת דיברתי , לא אוכל להציג עובדות או מסמכים או להביא עדים או מומחים בכדי להוכיח כי אמת דיברתי…כל הסיכויים שלא יתירו לי להעיד באיזה הקשר "העלבתי" את האדון הנ"ל ובקיצור הולכים להוביל אותי כצאן לטבח… נותר לי רק להוכיח רק שלא העלבתי אותו. אבל איני יודע מה יקרה אם הוא יתעקש שהוא כן נעלב…?

על נגל יעקב ומערכת הביטחון שחטאו לתפקידם בכל הקשור לפרשה תמוהה זו ועל ניסיונם לסתום לי את הפה באמצעות חקירות במשטרה והגשת אישום פלילי אומר רק זאת: לא הפחדתם אותי ולא תפחידו אותי ובטח שלא תסתמו לי את הפה. לכוחנות ולדורסנות יש גבולות,לשקר אין רגליים, והאמת לעולם תנצח.

אלך בראש מורם לייצג את עצמי בבית המשפט בכבוד ובתחושה שעשיתי מה שהייתי צריך לעשות כאזרח חרד.

—————————

עד כאן דבריו של מיכאל. מי שרוצה לתרום להגנתו המשפטית של מיכאל מוזמן לעשות זאת דרכי עד שיאורגן חשבון פייפאל ייעודי לזה. פשוט כתבו בהערות בטופס התרומה שזה בשביל מיכאל ואעביר לו את סכום התרומה המלא במזומן. אם אתם רוצים לתרום לי – גם סבבה, ואם יתרמו רבים לי ורק מעטים לו, בכל זאת אעביר למען הגנתו חלק מהתרומות שאקבל בזמן הקרוב, בוודאי כל עוד הוא אשכרה נאשם ואני עוד לא.

ובכן, חברים, קראתם את זה כאן בפעם הראשונה: המפעל הציוני מת. סליחה, אתקן את עצמי: לאלה מכם שעבורם המפעל הציוני הוא בהכרח מעשה דמוקרטי. מי שההגדרה שלו לציונות לא כוללת ואף שוללת דמוקרטיה יכול להמשיך לקרוא לעצמו ציוני. יתרנו יכולים או לתכנן ירידה למחתרת או הגירה. גם אלה שיירדו למחתרת יכולים להמשיך לקרוא לעצמם ציונים, אבל הציונות בהתגלמות מדינת ישראל חדלה, רשמית, מלהיות דמוקרטיה, אפילו ליהודיה, לכל אדם, בינואר 2012.

הרי לכם נוסחה נפוצה למאמר דעה פוליטי: “אתה (עובד או נבחר ציבור איקס, בכיר ובעל השפעה), בשמשך בתפקיד (זה או אחר), קיבלת החלטה (זו או אחרת). לא רק שההחלטה שלך היתה שגויה, היא התקבלה בצורה שערורייתית ולא תקינה, ואתה פעלת בצורה לא אובייקטיבית בעד אופציה א' ונגד אופציה ב'. במעשה זה גרמת לאבידות בנפש וזה צריך לשבת לך על המצפון".

האם לדעתכם מדובר באמירה פלילית? ב"העלבת עובד ציבור" שעליו יש להרשיע בעבירה פלילית שדינה עד שישה חודשי מאסר? משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, משרד הביטחון ומשטרת ישראל חושבים כך. נחזור שוב: האשמת קובע מדיניות בהתנהלות פסולה שהובילה למחדל ביטחוני או (לתנאים חברתיים מקוממים) היא כעת עבירה פלילית במדינת ישראל.

אתמול, שהיה היום השלישי בו אני עוסק בפרשה, נואשתי מלהשיג את יחידת להב 433 במספרי הטלפון המופיעים באינטרנט כמגיעים אליה. התקשרתי למטה הארצי ושם הצלחתי סופסוף להגיש בקשה לתגובה מהדוברות הארצית. טרם ענו. מי שעוד טרם ענה היא לשכת היועץ המשפטי לממשלה. רק היום שמתי לב (ואתכם הסליחה) שהתובעת המשטרתית בתיק, אחת פקד דניאלה שדה, היא לא רק "תובעת מכוח מינוי מפכ"ל" השגרתי, אלא גם "נציגת היועץ המשפטי לממשלה". אז אחרי שהם שיגעו אותי (אין אימייל, רק בפקס, תשלח שוב עם מספר לתגובה [הופיע בשולי הפקס כמובן], נפלו לנו המחשבים, אמה דוניה), הוברר סופית שלא יהיה היום.

מי שכן ענו, אבל טרם ענו לשאלת ההמשך, הם משרד הביטחון, שאישרו בהתרסה שהם עומדים מאחורי ההחלטה (של משרד המשפטים, לטענתם) להגיש את כתב האישום, בשל היותם של דברי אזולאי כה "נבזיים" ו"שקריים". לשון התגובה: "ההחלטה להעמיד לדין את מיכאל אזולאי נעשתה בהנחיית משרד המשפטים, לאור העובדה שההתבטאות שלו כלפי עובד משרד הביטחון חרגה מגבולות הביקורת הלגיטימית והפכה להשמצה נבזית ושקרית." בבקשה לתשובות המשך שאלתי גם למה, אם מדובר בשקר נבזי, לא הוגשה תביעת דיבה? אני כאמור מחכה לתשובה.

זו, לטעמי, הנקודה בה חדלה ישראל להיות דמוקרטיה. דבר אחד הוא להגיש כתבי אישום נגד כותבים בוטים מאד (כמו אחד מחבריי הטובים), לעתים גסי רוח (אני), שכל השקפת עולמם חתרנית. גם זה כמובן רע מאד לדמוקרטיה, אבל זוהי התנהגות פחות קיצונית. הגשת כתב אישום נגד אדם כה ממוצע וכה נורמטיבי ומתון מכל בחינה (כולל דעותיו הפוליטיות) פירושה שהממסד החליט חד וחלק להפליל כל ביקורת ומחאה. העובדה שהסיפור אינו פותח את מהדורות החדשות מוכיחה שהממסד צודק בהנחתו שהשינוי הסייסמי הזה יעבור לפחות בינתיים ללא התנגדות של ממש. האנשים שמבינים, ושאמונים על הסברת החדשות, הקשרן וחשיבותן, יתעסקו הרבה יותר בשאלה אם איזה מוקיון עם מתקן שפכים כימיקלי בשיערו כן או לא היה צריך להתקבל לתוכנית לדוקטורט למרות שאין לו תואר ראשון או מושג מהחיים שלו. אז כמה בלוגרי שמאל מנובלי פה ינבחו משהו. כבר התחלנו לטפל בהם ועוד נסיים. בינתיים נטיל בכל עיתונאי, בעל דעה או קשקשן מקלדת באשר הם אימה חשכה. שיידעו שעם הממסד לא מתעסקים.

בפוסט קודם הזכרתי (כן, שוב) את שירו של וו. ב. ייטס, “הביאה השנייה", עם השורה בבית הפותח "המרכז כבר לא מחזיק". המרכז בישראל כבר לא מחזיק, והוא יודע עמוק בנפשו שהוא לא מחזיק, ולכן הוא חוטף ולופת בייאוש של שרידה כל שמץ של סמכות שהוא מסוגל – כלפי אלה העשויים פחות מכל להתנגד, כמובן. או כך לפחות נדמה. המרכז, המודע לרפיונו הסופני והחש בתבוסתו הקרבה בעמקי מוחו גם אם עדיין לא בחזית תודעתו, מכה על כל עבריו ללא רחם ומעלה את "כבודו" ו"יוקרתו" לראש סדר העדיפויות. זו הסיבה שהשב"ס הטיפש נכנע לכבוד אנסי בנושא מדי האיסור בביקורים. הממסד אינו מסוגל כרגע להעלות בדעתו להשפיל את אחד מסמליו המובהקים או להכפיף אותו לחוק הכללי. הוא חש חלש מכדי לעשות זאת. ככה נראה הסוף, קינדער'לך

הזכרתי בפוסט הקודם שהייתי עורך האתר סקופ כאשר פורסם באתר המאמר בגינו נתבע מיכאל אזולאי. בפנייתי למשרד הביטחון בשאלת המשך תהיתי מדוע אינני מופיע גם אני בכתב האישום, כמי שאישר לחומר הפוגעני להופיע באתר (הוא נגיש ברשת עד היום. לא התקבלה כל דרישה – לא רשמית מטעם גורמי אכיפה או ביטחון כלשהם, ולא מעורך דין בקטע של אם–לא–תוריד–אתבע–אותך – להוריד אותו מהרשת). במייל אף אמרתי לדוברות משרד הביטחון ודרכה לנגל ולמעורבים בקביעת עמדת המשרד בפרשה, שאם לא ינקטו בצעד שנראה לי הגיוני ויבטלו את האישום נגד אזולאי, הרי שהם מתבקשים להוסיף גם אותי לכתב האישום. בכל פעם שיש שערוריה סביב מישהו שפוטר כי כתב משהו שפורסם באתר, אני תמיד אומר שזה מופרך לפטר רק את הכותב ולא את העורך שאישר להעלות את החומר לאוויר. אם הכתב נתבע, בוודאי שהעורך חייב להיתבע לצידו. כפי שכתבתי לאדוני המלחמה אשר בקריה, אני לא שש למגע עם מערכת המשפט, אבל מצפוני המקצועי לא מותיר ברירה אחרת. ביום ראשון אפנה בדרישה רשמית בנידון גם ללשכת היועץ המשפטי לממשלה, שהיא כמסתבר העומדת מאחורי כתב האישום.

לאור זאת, אני מזכיר שוב את קיומו של כפתור התרומות. להגן אגן על עצמי, אבל אם הם יבלעו את הפתיון זה יעלה לי בימי עבודה וזה. אם יתקבלו תרומות רבות, אפנה חלק מהן לפיצוי מיכאל אזולאי על ימי עבודה שיאבד גם הוא בפרשה אווילית זו. אפשר גם לתרום ולציין במפורש שאתם רוצים שהתרומה תועבר למיכאל. עם זאת, אני אבין לגמרי אם גם גדולי תומכיי וחובביי יגידו "חמוד, את כאב הראש המסוים הזה אתה בחרת להפיל על עצמך. סתדר לבד". אני באמת לא נהנה ממגע עם מערכת המשפח, אבל ההוא במראה ימרר לי את החיים אם אנהג אחרת.

הייתי נכנס לכל העניין של "וואו, הם נורא מפחדים שמישהו מדבר על העניין של כיפת ברזל. מעניין מה בדיוק הם מסתירים, וכמה קל יהיה לעיתונאי עם קצת גיבוי מערכתי רציני לגלות את האקדח המעשן נגד נגל, בוכריס ושאר התככנים במשרד הביטחון”. אבל זה, כמו הרבה מאד דברים מעניינים אחרים, דיון רלוונטי במערכת פוליטית בת קיימא. בישראל זה כמו לדבר על הטיח המתקלף באיזו פינה. אכן, ראוי היה לכבד את אותה פינה בשכבת צבע טרי, אבל האש שאחזה בקירות וביסודות קצת מייתרת את העניין… אם נשרוד במקרה את האש, נצבע מחדש את כל הבית.

ועד שהלהבות תהיינה בלתי ניתנות להכחשה, תרגישו חופשיים לחשוב שאני היסטרי. אסקפיזם זה צורך בסיסי של האדם. תדליקו לכם קטנה, תשתו בקבוק יין טוב, תתכרבלו עם מישהו אהוב מול חלון לחורף המזרח–תיכוני שבחוץ, ותשמעו קצת מוזיקה ישראלית. יש (היו) גם דברים יפים בבית הבוער.