עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

בזמן שראש הממשלה גרם לכולם לצחוק עליו עם שלט הלוני טונס הדבילי שלו בעצרת האו"ם, עסקה לשכתו בהכנות אחרונות לקראת הפרסום על משהו הרבה פחות מצחיק שהיא עצמה מעורבת בו באינטנסיביות*.

סמוך ליער יתיר שבנגב מצוי, זה 56 שנה, כפר בדואי בשם אום אל–חיראן. הוא נמצא שם כי מדינת ישראל שמה אותו שם. עד 1956 גרו בני חמולת אבו אל–קיאן במקום שנקרא ואדי זובאלה. היום למקום הזה קוראים "השדות של קיבוץ שובל", ובשביל שהוא יהפוך לשדות של הקיבוץ היהודי העיפו ממנו את הבדואים, שגרו עליו במשך דורות. אחרי כמה תחנות ביניים קצרות הגיעו מגורשי אבו אל–קיאן לאזור יער יתיר, ושם אמר להם המושל הצבאי דאז להתיישב ולא לזוז. והם צייתו.

הם בנו את מקום היישוב שלהם לאט לאט, בעמל ובלי שום סיוע מהמדינה (שלמרות שהיא עצמה יישבה אותם שם סירבה להסדיר את ישיבתם שם בשלל הסידורים הבירוקרטיים המקובלים למקומות התיישבות אמיתיים, של אזרחים אמיתיים) – ויצא להם מקום לא רע.

מכירים את הכפרים והעיירות הבדואים האלה שהם (בעיקר באשמת הרשויות) אוסף של סלאמס ונחשלות? אז אום אל–חיראן לא כזה. זה אמנם כפר עני, אבל רוב מוחלט של תושביו עובדים, ולאו דווקא כפועלים פשוטים. מורים, עובדים סוציאלים, יש להבנתי איזה מהנדס או שניים. כאלה. למותר לציין שבהיותם מסוג הבדואים שמסיימים את מערכת החינוך הישראלית ומשתלבים כמה שנותנים להם בחיי המדינה, הם גם מהסוג שמתגייס לצה"ל ומספק לו כישורי מדבר חסרי תחליף.

ועכשיו, אחרי 56 שנה, באה המדינה ואומרת "אה, גם המקום הזה דרוש ליישוב אוכלוסיה… אחרת מכם. שפשוט חייבת דווקא את האדמה שאתם יושבים עליה, אז תעשו טובה, ביי". האוכלוסייה האחרות היא, במקרה או שלא במקרה, אוכלוסייה לאומית–דתית. מהסוג שבשבילו הורסים בתים וכפרים גם במקומות אחרים, לאנשים שהם לא אזרחים. הכפר אום אל–חיראן יהפוך לישוב הסרוג "חירן". נכון מלבב איך ששומרים על קשר עם העבר ככה?

אה, סליחה – המדינה מעמידה פנים שזה כלל לא רצונה. בחסדה כי רב, אומרת המדינה שבכדי לא להכריח אותם לעזוב בכל מחיר,מבחינתה הבדואים העניים של אום אל–חיראן מוזמנים לקנות מגרשים ולבנות לעצמם בתים בישוב שהם כבר גרים בו. במקרים מסוימים היא תרשה להם פשוט לקנות את המגרש שעליו כבר יש להם בית. הכל, כמובן, במחירים לעשירון או שניים העליונים של האוכלוסייה הסרוגה – מחירים שהם הרבה מעבר אפילו ליכולת של תושבי כפר בדואי מוצלח יחסית.

זאת, אגב,למרות שהיא מודה במפורש שהישוב המתוכנן "אינו יעודי לאוכלוסייה הבדואית", ואומרת שמבחינתה הם אמורים להתפנות לעיירה הבדואית הסמוכה חורה (זוכרים את הסוג הפחות טוב של ישוב בדואי שהזכרנו? אז חורה).

ושוב, קריטי להדגיש את הנקודה: מכירים את המקרים האלה שטוענים שבדואים התיישבו בלי רשות ועכשיו דורשים הכרה בכפר הפרטיזני והפראי והפחוני שהם הקימו לעצמם על דעת עצמם? אז זהו, שלא. מדינת ישראל אמרה להם לגור שם.

גם לא מדובר, כמו במקרי נישול אחרים בתוך הקו הירוק (לעתים קרובות של יהודים מגוון עור מסוים, אגב), במקרה שבו המדינה לא מתערבת כשבעל קרקע פרטית מממש את זכותו ומפנה דיירי שכירות וכאלה. זו קרקע של המדינה, שהמדינה בחרה מרצונה לומר לאנשים האלה להתיישב בה. אין לה שום זכות לפנות אפילו מחסן של תושב שם בכדי ליישב שם אזרח מסוג אחר. אם נדרש ישוב ייעודי לאזרח מסוג אחר, שיקימו אותו על יד. לא במקום.

אה, ודבר אחרון – אם אזרח מסוג אחר רוצה דווקא להתגורר באדמת הקודש של אום אל–חיראן, ולא בישוב הסמוך הייעודי לאוכלוסייתו, הוא מוזמן לקנות מגרש ולבנות שם ולגור בשכנות טובה. אני בטוח שיש בקרב בני אבו אל–קיעאן מי ששולטים בשטח של כמה וכמה דונמים ויכולים למכור חתיכה. או שאם המדינה רוצה שתמכור לו היא – אבל רק אחרי שהיא מכירה בכל מי שכבר שם כעובדה קיימת, מסדירה את מעמד הכפר ומתחילה לתת לו שירותים של בני אדם. סבבה?

* לשכת רה"מ עובדת בצמוד לארגון "אור" שהוא בעצם מעין שלוחה של ארגון המתנחלים אמנה לצורך התיישבות בנגב, והוא אשר עומד מאחורי התוכניות להקים את הישוב “חירן” על חורבות הכפר הקיים אום אל–חיראן.

** לגבי עמדתי באשר לתוצאה הבלתי נמנעת של פשע שכזה, אתם מוזמנים לרוא את הפוסט האחרון  שלי באנגלית. בקצרה: מי שעובד לגור על חורבות הגזילה המרושעת הזו, שלא יבכה לי אחר כך שהוא מקבל בלוקים לשמשה. מגיע לו.

יום כיפור היום ונהוג ביום הזה להביא אותה בחיבוטי נפש והתבוננות פנימית וזה. יש אחלה בלוגרים אחרים לזה. לא כתבתי הרבה וגם זה יהיה קצר, אבל לטעמי לא נטול תועלת.

נכון אחת הטענות העיקריות נגד המחאה היתה שהיא לא ממוקדת, “אבל מה הדרישות שלכם" וזה? עזבו שהמחאה מתה. המחאה בתצורתה הבורגנית החמודה מתה. הזומבי שיקום עוד מעט יהיה, כדרכם של זומבים, הרבה פחות נחמד. אבל זה לא אומר שהוא חייב להיות גם מפוזר שכלית. הזומבים הכי מוצלחים הם אלה שחושבים.

לאור זאת, עוד לפני שמוקמת הבריקדה הראשונה ולפני שמתחיל מצעד המיליון על קרית הממשלה בירושלים, תרשו לי להציע סדרה קצרה של דרישות – לא ראשי פרקים למשא ומתן. דרישות. תנאים ברורים ובלתי ניתנים למו"מ להפסקת הבלגאן שאנחנו בסופו של דבר הרי נפתח בו.

ברוח של מיקוד, רוב הסעיפים למעט הראשון (שהוא החשוב ביותר) והשני (חשוב לא פחות) נוגעים לעניין הגז ומי ייהנה ממנו – הבעלים של האדמה (אנחנו) או הפועלים ששכרנו בתנאים מופלגים וגם מימנו להם אתי חפירה עם ורוד ונצנצים לחפור לנו אותו (תשובה והחבר'ה). אז אם אתם בעניין של רקע, תלחצו יפה על הלינק ותגידו תודה שיש עידן לנדו, שמלמד בני ישראל איך עושים עיתונות.

ובכן, לעסק:

1. ביטול מוחלט של חוק ההסדרים הכלכליים במשק, והעברת חוק שיאסור על העברת חוק דומה בפחות מרוב מיוחס של 80 חברי כנסת.
2. ביטול התקנות לשעת חירום 1945, דבר המלך במועצתו. אם לא מחזירים את המנדט, הגיע הזמן לבטל את חוקי הדיכוי שלו בשעה טובה.
3. העלאת אחוז תמלוגי הגז ל-70%. על כל חודש שבו הדרישה הזו לא תמומש, יתווסף לה אחוז. תוך שנה נגיע לרמות נורבגיות ומצדי אפשר להמשיך גם צפונה. כרגע אנחנו מציעים להם הנחה לקונה המהיר.
4. העברה מיידית של חוק המטיל איסור מוחלט לייצא את הגז ל-25 השנה הבאות (עד 20238). כמו בסעיף דלעיל, על כל חודש עיכוב בהעברת החוק הזה, תתווסף שנה.
5. הקמה מיידית של הקרן לתמלוגי הגז. על כל חודש עיכוב בהקמה – אחוז נוסף בתמלוגים. כן, אני יודע שהקמת הקרן היא הבעיה של הממשלה אז למה להעניש את החברות, ובכל זאת תראו שאם יהיה תנאי כזה, זה יקרה הרבה הרבה יותר מהר.
6. העברת חוק, משוריין ברוב מיוחס, לפיו אין להשתמש בכספי הקרן אלא למטרות חברתיות מובהקות (דיור, בריאות, חינוך, סביבה, רווחה) ללא רוב של 90 חברי כנסת לכל הוצאה בנפרד. בין אם זה הוצאה ביטחונית, “השקעות בחו"ל למקרה של אסון", או אפילו דברים ששווה להשקיע בהם קצת יותר כמו ספורט ואמנויות. קודם כל לחם וחמאה. אפשר לקבוע איזה רף מדדים שאחרי שנגיע אליו אפשר טיפה לשחרר חגורה במובן הזה.
7. הקרן תתחיל לפעול עם הצטברות 50 מיליון ש"ח בקופתה, ולא שני מיליארד כמו שאומרים עכשיו שיהיה.

יאללה, רצינו קצר. אפשר להתחיל מזה. תנו לי את זה ויש עם מה לבנות מדינה פה. לא תתנו? יהיה בלגאן. הרבה בלגאן. בלי הפסקה. לא ברוטשילד אלא מסביב לכנסת, למשרד האוצר למשרד ראש הממשלה ולבית של כל שר וחבר כנסת שיהיה לו בעיה עם זה.

כן, אני בריון; כן, אני נוקט שיטות טרור. כן, אני מה שתגידו. אבל אתם לא יכולים להגיד שלא ברור מה אני רוצה.

יורמיקו, כיף? איך עברה עליך השבת מותק? ראית גמר יורו או היית עסוק? אני שואל כי אני יודע שיש לך כרגע עציר נורא נורא חשוב וחמור, להגיד אותו אסור, נגלה רק שהשם שלו בכלל לא כמו אפרים.

למעשה שמו איאד ג'ווהארי*, תושב מג'דל שמס. סטודנט לרפואה בסוריה (על פי הסדר שמאפשר זאת לתושבי הגולן המסופח) שאתה יורמיקו עצרת עם הגיעו למעבר הגבול במטרה לשוב לביתו שכאמור, במג'דל שמס אשר בתחומי האימפריה שחוברה לה יחדיו ומסופחת רשמית וזה. לא ידוע לי כרגע אם הוא אזרח ישראל בעל ת"ז כחולה או מאלה שסירבו לקבל אותה, וזה לא משנה. הוא נתין של האימפריה, תושב של אזור שהאימפריה עצמה טוענת שחוק השווים יותר חל בו, ולכן הוא יחול גם על איאד ג'ווהארי, אפילו אם עבר אימונים במחנות חיזבאללה סודיים נורא במדבר הסורי (ואיכשהו לאור הרקורד של בחורינו המצוינים עם השטויות האלה, הסיכויים נמוכים. הכסף החכם הולך על הרשעה בעבירה פחות בהרבה, אם יהיה צל צילו של משפט צדק). יש מצב שהוא עבר עבירה, נפגש עם מישהו לא סימפטי, לא יודע. אבל הוא זכאי להגנת החוק כל עוד לא הוכחה אשמתו, וזה שאתה אומר יורמיקו זה יפה, ומרוב שזה יפה זה אפילו מספיק שלא נבוא לך בדרישה לשחרר ת'בנאדם מיד כי כאמור אנחנו לא יודעים וחלי-עלא-אללה אם אתה לא יודע משהו שנסתר מאיתנו. אז תחזיק חמוד בעציר שלך כמה שבית המשפט הנוח והידידותי שלך מרשה לך. הבנתי שכבר אישר הארכה אחת.

אבל אם נדמה לך לרגע שאתה עדיין בעידן שאנחנו לא נדבר על זה ולא נזכיר את שמו ולא נדרוש שהאיש איאד ג'ווהארי, נתין האימפריה הישראלית, יזכה לא רק להליך הוגן אלא להליך זריז, וזתיתן לו לראות עורך דין מיד ולא בעוד שבועיים, אתה מה-זה לא הבנת נכון אחינו.

עכשיו אתה רואה שאני מדבר אליך בנועם ובכבוד. שאל את הקוראים שלי והם יגידו לך שלא כל אחד זוכה. עם הקרוב שלי, קודמך לתפקיד, כבר הספקתי להגיע למצבים פחות נעימים.

אז בוא חמוד, תבקש ממישהו שיעשה לך תקציר ככה אפקטיבי על שלטון החוק וזכויות נאשמים, תצהיר שאתה מחזיק בבנאדם ותן לדעת שהוא ראה כבר עורך דין. היום. גם ככה החזקת בו כמה ימים טובים – מעל ומעבר למה שהחוק מרשה לפני שרואים עורך דין –  אז אל תעשה את עצמך שלא נותנים לך לעבוד. לא טוב לך המגבלות האלה נמצא מישהו שכן מסוגל לעמוד בהן.

אבל אנחנו לא צריכים להגיע לשם, נכון? סבבה אחינו. יאללה, סדר העניין ואולי ניפגש לראות אולימפיאדה או משהו. ביי מותק.

.

*  ג'והרי? ג'והארי? גווהארי? גווהרי? גוהרי? מי יודע איך יאייתו את זה בני התשחורת שמנהלים היום דסקים כשהחשובים בקומת ההנהלה ירשו להם כמו ילדים טובים לדווח אחרי שראש השב"כ הרשה ברוב חסדו (שים לב יורמיקו, אפילו לא שט–י אחד. תעריך.)

(דווח לפניי על ידי ריצ'ארד סילברסטין, שבניגוד לאיאד ג'וואהרי אינו נתין של האימפריה הקדושה, ועל כן לא מעניין אותו מה יורמיקו מרשה לדבר עליו)

לפני שניגש לשחרר מעט קיטור רעיל–בהצטברותו על הקליינע קריסטלנאכט של אמש, בואו נשים דבר אחד על השולחן: אף אחד*, כולל שמאלנים יפי נפש, לא באמת רוצה לחיות בשכונה מלאה באנשים שאין לו כמעט שום מכנה משותף איתם, שום שפה משותפת מעבר לשברי אנגלית מגומגמת במקרה הטוב, שום מטען תרבותי משותף, ומעט מאד סיכוי שיתפתח כזה בהיעדר השקעה מסיבית של משאבים ורצון טוב שברור לכל שלא הולכים לקרות.

זה טבע האדם. אנשים רוצים בגדול, גם אם הם נורא נאורים ובאמת אוהבים להיפתח לכיוונים אחרים, לחיות בקרב אנשים שדומים להם לפחות במידה מינימלית. אנשים שיבינו את ההערה שזורקים להם במכולת על הכותרת בעיתון – וזה כאילו בהנחה שמדובר באנשים שיודעים לקרוא את אותו עיתון.

לכל אלה מתווסף המתח המובנה במצב של הגירה – בין אם של פליטים או "סתם מהגרי עבודה" (בו'נה, הזרים האלה מכנען הם לא פליטים! הם באו לפה בשביל אוכל! אפחד לא רודף את יעקב ובניו בארץ כנען ושלא יספרו לי יפי הנפש סיפורים! זו מדינה מצרית פה!!!) – החשש מפני דחיקה; המרמור של שכבות חלשות החיות בצפיפות שעוד מוסיפים על צפיפותם ומנחיתים עליהם את הזרים, שלא זו בלבד שכמו עניים ומנוכרים בכל מקום נוטים לפשיעה, לשעמום ולתסכול מיני, אלא אין להם אפילו את הקשרים החברתיים שימנעו מהם להציק דווקא לבנות השכונה; ולסיום הדינמיקה הטבעית של המעמד הכי מקופח שמגלה פתאום שיש מישהו עוד יותר חלש ממנו להפנות אליו בבטחה את איבתו – כל אלה כשלעצמם מצב נפיץ גם בהינתן הנחמדות והנאורות באוכלוסיות.

אבל זה שיש מצב מעצבן ונפיץ שמעצבנותו ונפיצותו טבעיים ומובנים לגמרי לא אומר שנעבור לסדר היום כשמישהו (מירי מגדה ריפנשטאל, דני שטרייכר, מיכאל בן גבלס, אני מדבר עליכם ואליכם) עוד לוקח בנזין ועושה שביל מדויק ישר אל חבית הנפץ. זה גם לא אומר שנעבור לסדר היום כשמישהו, ולא אכפת לי כמה הוא ממורמר בצדק, דופק בקבוק בראש של אבא שמחזיק תינוק וגורם לנפילת התינוק לרצפה. עם הגבלסים והמגדות עוד נבוא חשבון, נצחקק בהנאה מרירה כשיגססו מסרטן ונשתין להם על הקבר; ואם מישהו מהפראיירים המוסתים שלהם יעשה דברים כמו שנעשו אתמול בדרום תל אביב לידי כדאי לו להתפלל שאהיה לבד, ואז איאלץ קודם כל לסייע לנפגעים. כי אם יהיה אתי מישהו המישהו יעזור לנפגעים התמימים ואני אתפנה להוסיף על מניינם בשאינם תמימים.

לסיום, מלה על פשיעה, סטטיסטיקות וכו'. על הנתון השקרי, שעלובי נפש מזוינים כמו חברת החדשות של ערוץ 2 ובובות אצבע משופדות רקטום כמו חנוך דאום מהדהדים, כאילו "ה'מסתננים' אחראים ל-40% מהפשיעה בתל אביב" כבר התייחסו רבים, ורק נשוב ונזכיר שזה שקר שלא רק רגליים אין לו, אלא הוא גם יתום וגלמוד כי אין איש המוכן לגבות אותו בשמו. כל אוכלוסיית מהגרים מגבירה את הפשיעה, ודווקא מכל הנתונים עולה שאוכלוסיית מהגרים זו ממש לא יותר מכל אחת אחרת בת השוואה, וכמו שצייצתי אני הקטן היום: “מאז שבאו כל המרוקנרים והעיראקים האלה לשכונה, נשים ממש מפחדות ללכת ברחוב! נכון, גם קודם היו אונטערוולטניקים, אבל היו משלנו. לא הציקו לבת השכן, ידענו איך לדבר איתם". סבבה?

אז אחים יקרים, מקופחים ודפוקים: קודם כל, לנו אתם יכולים להריח בתחת. זה לא שלא היינו אף פעם בשכונת התקווה ואנחנו לא יודעים שגם לפני שהגיע האריתראי הראשון היה שם הצפות כל חורף ונרקומנים ופחד להסתובב בלילה לבד (ויש גבול גם לסיפורים על “הם היו משלנו”. את רוב הפשעים שלהם גם פושעי הבית של שכונת התקווה עשו קרוב לבית, לא ברמת אביב. ואם פחות הטרידו מינית את הבת של השכנה זה לא מרוב כבוד לשכנה אלא מפחד האחים של בתה שידעו איפה הם גרים והיו לא פחות אלימים).

דבר שני, עם כל כמה שטבעי להפנות את הזעם אל מי שקרוב וחלש, אולי תפעיל את השכל ותפנו אותו במקום זה למי שבאמת דופק אתכם? באמת, אתם יכולים אפילו להישאר לאומנים שטופי קשקושי דת, אבל מי שאשם במצב זה לא הפליט שמוכן להסתכן במוראות המסע בן אלפיים הקילומטר וזווועות הבדואים בסיני רק כדי להגיע לכוכים העלובים שהוא שוכר בשכונתכם. זה המניאק בחליפה שזורק אותם עליכם ואז מסית אתכם. הוא יחזור לבית היפה שלו ואתם תישארו בחרא. פעם אחת תוכיחו שגם אתכם אי אפשר לרמות כל הזמן, ותתחילו לעמוד על הזכויות שלכם, אפילו אם זה אומר לעמוד עליהם מול מי שאתם אוהבים לראות כמלך ישראל.

* אף אחד זה מושג סטטיסטי כי כמו שאמר פעם קיקרו, אין רעיון כה מטופש עד שלא יימצא מי שיביע אותו. גם אם יש קורא שדווקא מעדיף לגור בשכונה מלאה סודנים ואריתראים על בני עמו שאת שפתם הוא דובר, שיהיה בריא ויקבל את זה שהוא במיעוט מבוטל. תודה.

כולם מכירים את הסיפור החמוד על מבחן הבגרות של הילדים בספרטה, אותה חברת לוחמים אידיאלית כביכול. לפי הסיפור בגרסתו החמודה והמוכרת, היה על הנערים החמודים לגנוב מזון מבית בעיר (הבית שלהם, בחלק מהמקרים) ואם היתה אם הבית תופסת אותם, הם היו נענשים – על שנתפסו (כישלון מבצעי), ולא על שניסו לגנוב (כישלון ערכי).

האמת, כמו בהרבה מקרים עם סיפורים חמודים ומוכרים, א–ביסלע שונה. היה את הקטע עם הגניבה, אבל זה באמת היה סמול פוטייטוס. המבחן האמיתי לנער ספרטני שרצה להיחשב לגבר של ממש היה להרוג אדם – להרוג הלוט, ליתר דיוק. ההלוטים היו עבדי המדינה של ספרטה, אוכלוסייה ילידה ששועבדה על ידי הפולשים היוונים–דוריים ואפשרה להם להקים את מדינתם המיוחדת שבה האזרחים עסקו בלחימה ואימונים לקראתה, ההלוטים גידלו אוכל וניקו רחובות וכל מה שבאמצע, וחלק אחד של המשוואה הזו היה מאד מבסוט מכל העסק.

פעם בשנה היו הספרטנים "מכריזים מלחמה" על האוכלוסייה שגם כך הוחזקה תחת מגפם, ויוצאים למסע הרג מאורגן ופולחני ברשיון בקרב עבדי מדינתם. תקראו לזה מבצע הלוט יצוק כזה. במשך שאר השנה זה היה אסור בתכלית – בקטע של "פגיעה ברכוש ספרטה" ולא "כי גם הלוט הוא בן אדם" או משהו. לכן היה האתגר של הגבר הצעיר שרצה להתקבל לקרבי ולהיחשב הכי היה להרוג הלוט – אבל בלי שיתפסו אותו.

אף שהמודל המדויק של ספרטה מעולם לא שוחזר, הרעיון הזה של להתאמן אימון רטוב על האוכלוסייה הכבושה שלך כנראה לא פס מן העולם. לפני כמה שבועות היתה כותרת חמודה בטמקא: לוחם דובדבן הודח כי בעט לעציר כפות בראש. לכאורה, סיפור על צה"ל הפועל במהירות כדי להעניש עבירה חמורה ומיותרת. ואז קוראים את הסיפור.

מסתבר שכוחותינו הגיבורים המסתערבים ערכו אימון בכפר ראמון. מאי משמע ערכו אימון? נאמר להם להסתנן לאנשהו בכפר באמצע הלילה מבלי שישימו לב אליהם, כמו שאולי יצטרכו לעשות פעם בחי. הם היו לבושים, כמובן, כצעירים מקומיים, כדי להתערבב בנוף. טוב, כוחותינו לא הצליחו מי יודע מה הפעם ובני אחד הבתים כן קלטו אותם מתנהגים בצורה חשודה בסמוך לרכושם. בכפר ראמון יש בעיה של פשע מקומי. לאנשים יש פתיל קצר בלילה. כמה מבני משפחת שוואחה יצאו לגרש את הגנבים. אחד תפס סכין מטבח, אחד לום, אחד מקל.

כוחותינו לא גנב מקומי, והם מצוידים באקדחים. הם מצוידים גם בקול בו ניתן לצעוק "וואקף! ג'יש איסראלי! מוח'בראת!” אבל הם בחרו לא לעשות זאת. באקדחים ניתן גם לאיים בטרם יורים. הם בחרו גם את זה לא לעשות. הם התקרבו למרחק קטן ו"השיבו אש" לעבר מקור התקיפה. אחד מת. עוד אחד נפצע די קשה. ואם קוראים היטב את התיאור של בני משפחת שוואחה (צה"ל כבר החליט שאין מה לחקור כאן אז לא ידוע מה גרסתו המדויקת לאירועים*) קשה להשתחרר מהרושם שנורו יריות רבות לעבר פלסטינים רבים רגעים רבים אחרי שכבר היה ברור שאין בהן שום צורך.

אחרי שנגמר הקרב עטור הניצחון (אחד מחיילינו נחתך מהסכין), והושיבו את כל בני הבית על הרצפה בידיים קשורות משל היו טרוריסטים, אז אחד החיילים דפק לאחד ה"שבויים" בעיטה לפרצוף. ככה, בתור דובדבן על העוגה.

על זה צה"ל מעניש. אבל הקטע שבתור אימון חודרים למרחב של פלסטינים שאין להם אפילו דרך לדעת שמי שמתגנב אליהם ברחוב ומתקרב בצורה מאיימת כששואלים אותו מה הוא עושה פה זה ישראלי אסור–בנגיעה–לא–משנה–מה–הוא–עושה? זה בסדר. זה, כפי שדיווח לי דובר צה"ל במו ידיו, חלק מפעילות הביטחון השוטפת הננקטת לאחר שיקול דעת. זה לא באג, זה… נכון ילדים.

זה קרה בתחילת אפריל. זו גם לא פעם ראשונה. אני זוכר שהיה איזה כפר בגליל שהתלונן שכוחותינו מתגנבים בו בלילות בלי להזהיר אף אחד, כאימון לתנאי השטח בצד השני של הגבול הלבנוני. מצד שני, שמה לא הרגו אף אחד.

בתחילת מאי כבר הסתבר שכוחותינו כנראה מתאמנים גם על אזרחים ישראלים בכל מיני חלכל"מ (חומר לכלוך כימי לא מזוהה), אם כי על ישראלים שניסו לרסס את הריח הרע לא ירו. אנחנו מתקדמים. יש לי חלום, שיום אחד כל המתגוררים בין הים לירדן יהיו שרמוטה של עגל הביטחון באותה מידה.

עוד במסגרת פינתנו "לחינם הרג את המנוח":

אחד, ירה לפלסטיני כפות בראש. קיבל שמונה חודשים בפנים. זו התקדמות מסוימת. וויליאם זנזיגר קיבל רק שישה, והוא לא היה לוחם במערכות השם.

אחד אחר יצא זכאי מכל אשמה לטבח קטן ומתמשך שנערך בבני משפחת סמוני משכונת זיתון שבעזה, במהלך מבצע קפיצה בסקרים. על החקירה של צה"ל וכל מה שהיא לא מספרת לכם, לכו לכם לארץ המלים הרבות והמידע הרב עוד יותר, הלא היא ארץ לנדולנד. תקציר? הוא ידע אישית שהם שם. הוא גרם להם להתאסף שם, וכשהם העיזו להוציא את הראש לאסוף עצים לחימום והמערכות התריעו על תנועה חשודה, הוא לא אמר "אה כן זה האזרחים הכנועים שריכזתי שם בפינה" אלא הוא ואנשיו ירו ואישרו לירות. פעם אחר פעם. לא אשם בכלום.

ולאחר הפתיח הלקוני הזה, ניגש להערות קצרות וחסרות אחריות על יתר הנעשה בשבועות האחרונים ומרובי העניין? יאללה.

——————————–

* טוב שיש בצלם. אחרי שגם הם שאלו אם צה"ל בטוח שהוא רוצה להתבצר מאחורי הטיעון שזו התנהלות סבירה ונאותה, הם פתחו בחקירה.

חלק ראשון פה

מה היה לפני מה? כבר קשה לזכור. זה התחיל בעצם עם שלום "אחאב" אייזנר. אחורי זה היה יום השואה. עם מגדל התאורה. פרס גשר המכביה תשע"ב. ואז בא הסיפור עם שגרירנו הדביל בוושינגטון, איש "מכון המחקר" (תקע'לכ) מרכז שלם, שקיבל בצדק שיחת “מה הסרט ש'ך אתה?” בפריים טיים. נגעתי גם בזה.

ליום העצמאות קיבלנו כולנו מתנה מביבי – ברכה עם תוכי וחתול. בהתחלה חשבתי שכמעשה התינוק של אוסם, החליטו בלשכת רה"מ לרתום את התוכי הערס של בזק בינלאומי להסברה הלאומית. האיש והאגדה גדי שמשון (צ'אק נוריס של הרשת העברית) הבהיר לי שמדובר בדמויות מתוך משחקי סמארטפון נפוצים. כמו שאמרתי לו – הבן שלי בטח היה מזהה. מאז כבר זכיתי לפגוש את חתול הכאפות. קדם אכן אוהב אותו מאד…

אחרי שהקרוב שלי יובל דיסקין פתח פה על המשיחים מאקירוב ומקיסריה, רבו כמובן הפותחים פה על הקרוב שלי, שהסב לי לשם שינוי קצת נחת… אז דב וייסגלס יצא להגן על דיסקין. זה היה בפרינט של ידיעות, אבל הוא דיבר שם מה שכל אדם שעיניו בראשו יודע – שהרשות הפלטוסטנית, על כל מגרעותיה וגיחוכיה (זו רשות "אוטונומית" שאינה שולטת במרשם התושבים של עצמה) אכן עושה מאמצים גדולים ומוצלחים להפתיע במניעת טרור מהגדה המערבית הן לתוך ישראל והן נגד מתנחלים. אם תשימו בצד את הרצח המתועב באיתמר, עם כל זוועתו, תקבלו רצף ארוך מאד של היעדר פיגועים חמים ומיעוט מבוטל של פיגועים בכלל. רוב קוראי החדשות בעולם שתשאלום לשם המומחה מספר 1 בהרגעת התקוממות טרור\גרילה יגידו דייויד פטראוס. ייתכן מאד שהתשובה האמיתית היא הגנרל קית' דייטון. סתם, הערה.

בכל מקרה, זה היה זה. מה היה עוד? אה כן: שירות בתי הסוהר, מסתבר, לא רואה את עצמו כפוף לבית המשפט העליון כשזה דן בתנאי מעצרו של עציר. מורה העליון לשב"ס להתיר לדוקטור אחמד טיבי, חבר כנסת ורופא, לבדוק עציר מסוים הנמצא בחזקת שירות בתי הסוהר, ויען איש השב”ס המהולל: לא! אני מקבל הוראות רק מהממונים עליי.

בעיקרון לא היינו צריכים להזדקק להוראה הזו, כי ד"ר טיבי הוא כאמור חבר כנסת. אבל נגיד. ביטחון המדינה וזה. אבל אמר בית המשפט. השב"ס סירב. בית המשפט אמר שוב, בקול טיפה יותר גבוה. השב"ס שוב סירב והודיע שהוא לא מקבל פקודות מבית המשפט. מדובר מכל המערכות דווקא במערכת שבמדינה חצי נורמלית, חיה ומתה על הוראות בית משפט. מגיע צו מבית משפט? שולחים העציר לדיון. שולחים לבית חולים. משחררים לחופשה לחתונה או לוויה. משחררים נקודה. לפעמים מעכבים שחרור. הכל על פי פסיקות בית המשפט. מדובר במערכת שכל קיומה וכל מגע האזרח עמה מתחיל רק לאחר ובעקבות הוראה של בית משפט. אבל פתאום יש להם ספק אם הם מקבלים פקודות מבית המשפט. העליון. ובכן ילדים, כן. הדיון ההזוי שהתפתח גם בטוקבקים בשאלה "האם באמת בסמכות בית המשפט להורות לשב"ס" מוכיחה עד כמה המלחמה הנמשכת נגד לימודי האזרחות אינם אלא סיבוב הסכין ואקדח מעשן שמסביר למה באמת ממשיך הציבור להיות מטומטם.

בפעם השלישית הרים בית המשפט את קולו בנימה ששמורה לרוב לאנשים שמתדיינים נגד מערכת הביטחון, ושירות בתי הסוהר נאות באי–רצון בולט להתיר לד"ר טיבי לבקר את העציר ולהתרשם לרעה ממצבו המידרדר. מדובר כמובן באחד מעשרות שובתי אינתיפאדת הרעב. אותו אחד שהמדינה העלובה, בקטנוניותה הבלתי נדלית, סירבה להתיר לו להיפגש עם עורך דין אלא אם כן יקום מהמיטה (דבר שלאחר 66 ימי שביתת רעב נבצר ממנו פיזית לעשות…והוא גם כבול למיטה).

בינתיים מסתבר שרוב המעצרים המנהליים האלה, שישראל הולכת איתם ראש בראש עם שובתי רעב במין הימור "האם השטחים יבערו במקרה של מות עציר?” – בעצם לא כאלה הכרחיים. אפילו השר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו ערבוש" אהרונוביץ', העביר הוראה לצמצם את השימוש בכלי. מה לעשות, צריך אשכרה לעשות הצגה ולהעמיד אנשים לדין.

היה בהתחלת החודש הקודם כנס ברמלה. שר הפנים נאם, ראשי הציונות הדתית והרבנות הצבאית והכללית היו. באמת אירוע מכובד. שמה חילקו למשתתפים עלון כזה, על שבעת חוקי בני נוח. זה חוקים כאלה שלדעת היהדות מי שמקיים לפחות אותם, אפשר לסבול את זה שהוא לא מהעם הנבחר ולא להכריז עליו מלחמת שמד רק כי הוא קיים בשטח.

אוקצור, בעלון הזה יש פנינה קטנה של פלפול תלמודי. שימו לב: אחת משבע מצוות בני נוח היא לא תגנוב. סבבה? סבבה. אני באמת לא רוצה שעבאדי בן נוח אוקאפור איש גאנה שעובד פה בספונג'ה יגנוב לי דברים. אבל רגע. מסתבר, שעצם זה ש"ארץ ישראל בידיו" של גוי, זו גזילה מעצם מהותה. לכן,בזה שאנחנו לא מרשים למוחמד להחזיק ברשותו, נגיד, בית בארץ ישראל, אנחנו בעצם עושים לו טובה. אילו היה ממשיך בגזילה, היינו נאלצים להורגו. כמו במענה הלשון החבוט. “אני יכול לספר לך אבל אז…”

איך שכחתי. אין שמחה כשמחה לאיד וששת קוראיי הנאמנים בטח זוכרים את כל הסיפור שהיה לי עם חתיכת המוגלה שנשרה מהואגינה של המפקדת אקה, חבר הקלסת נילס הולגרסון. האמת הייתי צריך לדעת שהאלה הטובה, בשבתה כקארמה איז א ביץ', לא תעבור לסדר היום על התמונה המקוממת שלו ושל היודונאצי מיחזיר בן הריק על הספה של משפחת נתשה בבית חנינא. (בזמן שאתם חגגתם יום העצמאות, משפחת נתשה עברה נכבה שלישית ב-64 השנים האחרונות. ב-48 מיפו, ב-67' מהעיר העתיקה, ב-2012 מבית חנינא. סתם, שתדעו).

אז קודם ח"ק נילס סיפק לנו שעשוע היסטרי עם קליפ הקמפיין של מפלגתו "התקווה": ילדים (נכדיו?) מחופשים לאריות, משתוללים בחדווה בבית הספרטני אך המבהיק ובחצר הפראית–חלוצית המשקיפה על גבעות מטלית של כותים. ברקע מתנגן המנון הראסטהפריי המוכר הזה (בביצוע פחות טוב, אגב). הסיום הוא קול של בחורה עם פאנק של גבינה לבנה בקול מנעים לפי הקצב: “אם אתה בעד שתי מדינות לשני עמים שאחת היא בירדן \ אם אתה בעד להפסיק את הכיבוש הערבי אז תגיד אמן \ רק קול אחד לימין האמיתי כן…” לא, אני לא ממציא את זה.

אם כל–כך קורע, למה אני לא חולק אתכם את הקליפ? או! מסתבר שאמנם הנביא בוב תרם פעם את קולו ושמו למערכת בחירות אחת, בג'מייקה מכורתו, אבל זה נגמר בזה שדפקו בו כדור, לא עלינו. ובכל מקרה, מסתבר שלא אלמנתו של מארלי ריטה ולא בנו המפורסם זיגי ולא אפחד מ-10 אחיו המוכרים רואים שום סיבה שזכר אביהם הנערץ יהיה מקושר ל…אריה אלדד…(נשימה עמוקה. זהו, הבחילה עברה. נמשיך) ולדעותיו המגונות. ומסתבר עוד – עולם קטן – שיש מי שאמון על האינטרסים של המותג בוב מארלי בישראל, מטעם העיזבון והלייבל. והוא מחובר לאינטרנט הנציג הזה… בקיצור, את הסרטון אץ–רץ נילס שלנו להוריד (סקרינשוטים יש כאן, ואם מישהו הזדרז והעתיק את הסרט אז תגידו כי חבל לאבד כזה נכס), ועל גובה הפיצויים שישולמו (הסכומים מאה וחמש מאות אלף ננקבו במכתב ההתרעה הנחרץ) עדיין מתדיינים ככה בשקט. שירו אתי: Iro-ny Li-on Bi-zayon!

הנאתה של אום–כרמל, הלא היא זוגתי שתחיה לאורך ימים טובים וארוכים (שתחיה, למה איפה אני אמצא אחת אחרת שתסבול אותי?) מסיפור אריה האירוניה הביזיוני נפגמה במקצת. למה נפגמה? למה כמו שקרה לה עם סרטון החתולתוכי, הרגע שהיה אמור להיות מוקדש להיקרעות מצחוק הוקדש במקום זאת בהתעקשות של המוח ש"זה לא אמיתי, אבל…" עד שהבינה שהמציאות מחלקת קומדיה לאנשים החיים בסרט שכולו שיניים, תדהמת ההפתעה הראשונית כבר עברה. חבל. העם דורש מציאות קצת יותר אמינה. אנחנו מבינים שצריך לסספנד, אבל יש גבול.

(שאלה בנוגע לפיצויים שישלם אלדד: אם אני ארמוז שבמקרה שיתקשה לשלם את הסכום שיידרש חלף חזירותו, אז הלוק הזה של עור לבן וענוג ותלתלים אדמוניים הולך חזק במדינות המפרץ בימינו…זה יהיה מוגזם? לא יפה. נעזוב את זה).

לסיום, חגי עמיר: אין לי בעיה עם מה שאמרה נועה לשעבר–בן–ארצי, למשל, שהיא מבינה שהבנאדם ריצה את עונשו אבל שורף לה לראות אותו משתחרר. סופר לגיטימי. אבל להתחיל להתלונן על עצם השחרור? די. סתמו וזהו. (גם את, מנהיגת הפועלים תקעליכ) ככה עובדת השיטה. לזה הוא נדון, את זה הוא ישב (בלי שמץ קיצור או חופשה או הקלה) וזהו. ואגב, כמה שחורה להגיד את זה – חגי עמיר (לא יגאל, חגי) נעשה לו עוול. כן–כן. הועד נגדו עד שקר ביודעין. הרוב מעדיפים לשכוח את זה, אני יודע, אבל אלה העובדות. אין לי בעיה גם עם "נזכיר לו עד יומו האחרון" של מזכ"ל מרצ – הבנאדם לא הביע חרטה, ולכן אין כאן טיעון של מחילה ושל לעבור הלאה. אבל את המאסר שנגזר עליו הוא סיים. יש לקוות שאחיו שנדון למאסר עולם (ושלא העלה הגנה, כך שהמדינה לא נאלצה לשקר במשפט שלו בכדי לגונן על סודות ייצור השמפניה) אכן לא ישתחרר לעולם. בינתיים הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות בנוגע לחגי עמיר זה פשוט לשכוח את קיומו. כל דבר אחר יעשה ממנו יותר ממה שהוא.

ובאמת לסיום: אני לא הבלוגר היחיד או בהכרח הכי טוב בבית הזה. אום-כרמל בזווית מעט אחרת על הרצח בבאר שבע. ובינתיים שוב זרקו בקת"ב על פליטים. סאמכ המציאות. אני עוצר פה.

נו, באמת אחרון ודי – הסרט העצמאי של השנה, שהופק בתקציב תלת-ספרתי בשקלים וגורף מחמאות מקהילת המנגבים הבינלאומית. קבלו את היחידה לחקירות חומוס!

זהו. זה מה שקרה בחודש האחרון בריבונות השלישית. פלוס עוד מיליון אירועים שלא עברו את מסננת "ערפילי מוחו של רדיקל מקלדת". וכל זה – לפני שהחליטו בשעה טובה שתחלנה בחירות והזיותיהן (אגב, לא יפה. למה לא נותנים לבנאדם לגמור את השבעה על אבא שלו בצורה מכובדת. אה, נתנו לו? אז למה לא לוקח? למה מתעסק עם פוליטיקה בשבעה? מה, יכול להיות שעד אז יותר מדי אנשים היו מתחרטים וזה?).