עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

ראש ממשלה אינו חייב להיות נואם בעל שליטה אבסולוטית בשפה, פאתוס וחוש של שחקן, כמו ווינסטון צ'רצ'יל, שידע לרומם את לבבות עמו בעוד בירתם – ולא "רק" ערי פלך מרוחקות – נחרבת סביבם.

הוא לא חייב להיות בעל גדולה היסטורית, כמו אייברהם לינקולן, שהוביל את עמו דרך מלחמת אחים משסעת שרבים בצד שלו עצמו לא רצו בה, כי הוא ראה מספיק למרחוק כדי להבין שהיא הכרחית בכל-כך הרבה מישורים.

מה הוא כן חייב, בעיתות משבר, כשעמו מותקף, כשממשלו נדרש לתפקיד העתיק, הבסיסי והיסודי ביותר של שלטון? הוא חייב להיות רלוונטי.

האם יש מישהו – אחד, שיקום בבקשה, כאן למטה בתגובות – שנושא את עיניו לאהוד אולמרט, אולי משם יבוא עזרו של מישהו למבוי הסתום הזה שאנחנו נמצאים בו? אני בספק. אשמח להתבדות, ולו גם מצוות טוקבקים של קדימה, אם עדיין יש בכלל דבר כזה. לכל היותר, אנשים מקווים ש"המערכת", באמצעות נציגה אהוד השני, תגרור את המנהיג הנפקד לאיזה שהוא פיתרון, או לפחות למעשה נקם משביע רצון זמנית.

ואולמרט עצמו אינו עושה דבר כדי להפריך דעה זו לגביו. הוא אינו מדבר לעם, אינו מתווה דרך, נותן סיבה, מלכד סביבו את השורות, מדוע עלינו להמשיך לסבול כך. וכי לשם מה וכיצד ילכד? באמת אין לו מושג מה יעשה. את מה שטען שיעשה כשהתמודד לבחירות – התנתקות חד-צדדית רחבה יותר בגדה – כבר אינו יכול לעשות בשום מצב. מנדט לוויתורים שיהיו הכרחיים כדי שיהיה פרי כלשהו למגעי האוננות שלו עם אבו מאזן (עוד "מנהיג" חסר משמעות) – מנדט כזה אין לו. והוא יודע זאת.

וכעת, בפעם השנייה תוך פחות משנתיים, מופצצים אזרחי מדינתו מדי יום ביומו, במשך שבועות, רואה איך כל האזור (כולל ערביי ישראל) מתלקח לאיטו עם כל היגררות והסלמה והקזת דם חסרת תכלית נוספת – ולו אין מושג מה יעשה, מתנהל לו באפס מעשה בלי היכן ובלי איך ולמה. הוא אחוז בעתה שמה מבצע צבאי גדול יתפוצץ לו בפרצוף – כי הרי צה"ל לא השיל מעליו בשנה וחצי עשרים שנות הפיכתו לצב"ל (צבא בט"ש לישראל), ולא משנה כמה הרמטכ"ל גבי אשכנזי עושה רושם כמבין את בעיית היסוד הזו.

הפעם אין לאולמרט את דן חלוץ להאשים. איש לא מתעקש עוד לנצח את הקסאם מהאוויר. יש לו רמטכ"ל גולנצ'יק, שיודע שמלחמה זה דבר קשה ומלוכלך ונקבע באמת רק על האדמה עצמה. אם רק יבקש ראש הממשלה מראש הצבא, יכין לו ראש הצבא תוכנית מפורטת לכיבוש הרצועה וחיסול כל ההתנגדות המזוינת תוך שבועות ספורים. המחיר, אפעס, ידוע: מאות הרוגים. זה חיילים, שלנו, בלי לספור הרוגים נוספים בשדרות, אשקלון ואולי מעבר עד שההשתלטות תושלם, ולא פיגועים). מלחמה. כמו פעם. שהיו כותבים שירי גבורה, גבעת התחמושת וזה? כזה.

לא פעולות מול חוליה מקרית פה ומרדפים ושיטור, אלא לוחמה בשטח בנוי, מול אויב חמוש היטב, חדור מוטיבציה ובעל הכשרה כלשהי, עם הרבה מקרים של מחלקות שלמות שעולות על בניין ממולכד. ובכל זאת. זה מה שעושים כשיש קן התנגדות של האויב שאי אפשר לפייס אותו (ואשמח להתייחס לעניין ה"אי אפשר לפייס" במאמר נפרד) או להכניע בדרך אחרת. זה תפקידו של צבא.

הבעיה היא שעם ישראל אינו יכול לסבול את המחשבה שיאבד כמות כזו של חיילים במלחמה מול "כמה כנופיות טרוריסטים". גם עניין זה דורש מאמר נפרד. העניין הוא שבזמנים כאלה, תפקידו של מנהיג הוא להחליט מה עושים, להסביר זאת לעם כדי שהעם יבין מה נדרש ממנו וייתן את אישורו הריבוני, או לפחות יידע מה מתכוון השכיר שלו לעשות, ולעשות את זה.

כן, זה בהחלט עלול להתפוצץ לנו בפנים בכל מיני צורות (כמו שאולמרט זוכר בחרדה מקפיאה), וזה מפחיד ואני שמח שהעול לא מוטל עליי, אבל אני גם לא הלכתי וביקשתי אותו. אני לא התרסתי ש"זה מקום העבודה שלי". זה מקום העבודה שלך, איש מעורר מיאוס שכמוך? תעבוד! תרוויח את לחמך ביושר כלשהו. תפלוש לעזה. דבר עם החמאס. חסל את מנהיגות החמאס, תתקין למען השם את מערכת הלייזר שיש לה סיכוי כלשהו ליירט את הרקטות הפרימיטיביות אך הורגות האלה, במקום כיפת הברזל המגוחכת שמישהו דחף ודוחף לכולנו. תעשה, בשם כל האלים, משהו. אפילו כזה שרוב האנשים לא יסכימו איתו, אבל אתה כן. תיתכן אפילו מדיניות מושכלת של הבלגה. לא מבין איך, במצב הספציפי הזה, אבל אשמח לשמוע, אם זה מה שאתה חושב שצריך לעשות. תזכיר לנו שאתה קיים, אפילו אם זה יעשה לנו חמוץ בפה. גם זו העבודה שלך.

ואם השכיר אהוד לא יעשה את העבודה, בעלי ובעלות מניות יקרים, שומה עלינו להחליף אותו. גם לנו יש חובות בסיפור הזה. כמו שבעלי זכות הצבעה בתאגיד יכולים להיתבע על זה שהם נתנו ליו"ר רשלן בעליל למסמס את משאבי החברה, כך ההיסטוריה – זו שתיכתב בעתיד וזו שנחרטת בדם לנגד עינינו – שופטת בחומרה עמים שנתנו למנהיגים שלהם סתם כך לעמוד מנגד ברגעי משבר. נכון שהחלופות אין בהן כדי להעביר את הטעם הרע מהפה לעצם המחשבה עליהם, אבל גם מביבי "הציעו לי להיות שר אוצר באיטליה" ונתניהו ומאהוד "הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים, הה-הה, עבדתי עלכים נכון שאני חכם ברק" אפשר לצפות שלכלהפחות יעשו משהו. אז אולי הגיע הזמן לכנס ישיבת בעלי מניות?   

* פורסם במקור בסקופ – חדשות הגולשים של ישראל

טוב, מכיוון שמוצה העלבון הצורב של השנה בנוגע למורשת רבין הנשכחת, ויש עוד הרבה זמן עד רצועת הזמן י"ב חשוון – 4 נובמבר הבא, החליטו פרנסי השטעטל שצריך למצוא משהו חדש להזדעזע ממנו, לצקצק עליו בשפתיים ולהיכנס בגללו לסרטים.

אנטר מועצת בנימינה, שהחליטה בחוצפתה כי רבה למכור נכס השייך לה – כלומר לציבור – למרבה במחיר, בכדי למצות את התועלת לציבור. ובכן, על דברים כאלה בדיוק המציאו באנגלית את הפתגם

No good deed goes unpunished.

מיד קמה זעקה גדולה, כי משפחת מנור – זו משפחה שגרה בבנימינה, למקרה שלא ידעתם – הקימה מיד (או שבכלל הקימו "בשמה" ושלא בטובתה, בהחלט יכול להיות) קול זוועות. מסתבר שהמשפחה תכננה, בטרם יועד המבנה הישן למכירה, להקים בו מוזיאון לזכר בן המשפחה אהוד, שהביא הרבה כבוד לעיירת הולדתו על תקן פזמונאי מוצלח במיוחד, ששיריו באמת נגעו בליבם של רבים.

אז כל עוד הבניין סתם עומד שם, אין שום בעיה, שיעשו מוזיאון, למרות שאני לא לגמרי מבין מה צריך יותר משני חדרים גג להנציח את פועלו של מנור, עם כל הכבוד. אבל לדרוש שהמועצה לא תמכור את הבניין – שמן הסתם היה שווה כמה ג'ובות טובות ככה, במיוחד עם איך שהנדל"ן פה באזור – רק בשביל שמוזיאון לזכר אהוד יהיה דווקא שם, כי שם במקרה נכתבו כמה מהשירים, זה חייב להיות שיא כלשהו של גיחוך.

אבל למדינת פה-לן-יה זה התאים בול. כאמור, בדיוק נגמר סופית פסטיבל המורשת הרגיל, אז הנה בא עלבון חדש להתרגש ממנו, לצקצק וגו'. "נוטשים את המורשת!!!" זעקו כותרות הצהובון האחד. "כסף חשוב מערכים!!!" זעקו כותרות הסמרטוטון האחר. אכן, פה-לן-יה, למה אם היה מפסיק ללון ומתעורר, יש להניח שהיה מרגיש דחף לאו בר כיבוש להלביש לכמה נעלבים מקצועיים במקומותינו וואחדה לטמה, שיתאפסו על עצמם.

פרקליט בכיר שיקר? לאאאאאא!!!!

נו-נו, ביום בו הוכרז מינויו לפרקליט המדינה, נחשף כי עו"ד משה לדור שיקר (סליחה, לא אמר אמת) בתצהיר שהגיש בבית משפט – משהו שאם אני ואתם עושים, נחשב כעדות שקר לכל דבר, אבל לבכירים יש חוקים אחרים. בכל מקרה, הזעזוע מכל העניין הרי מגוחך. תובעי המדינה משקרים כל, אבל כל הזמן. רק שקרבנות השקר שלהם, אויבי המדינה התורנית הנתבעים על ידם, אין להם שומע מאת המלך, ולרוב השקר בכלל לא מתגלה, וכשהוא מתגלה אז בתי המשפט – המאויישים, יש לזכור תמיד, ברובם המכריע על ידי תובעים לשעבר – מתעלמים כליל בטענה שזה לא ממש שקר, זו… תחרותיות יתר. התלהבות כזו, כמו של ספורטאי שמבצע תיקול חריף מדי. אלא שרק לעתים נדירות זוכים ספורטאי המשפט אפילו לנזיפה מילולית מהשופטים, כרטיסים צהובים נדירים כמו ערבים במדי בית"ר ירושלים, וכרטיסים אדומים על הפשעים האלה – שלרוב מצליחים ושולחים אנשים לכלא על פארש – לא קיימים כלל.

לדור ממש לא לבד. באחד המשפטים החשובים ביותר בתולדות המדינה, משפט שהיה חשוב למרות שהשגת הרשעה בו לא עמדה בספק של ממש, לא היססה פרקליטת המדינה דאז לשקר קבל שופט ועולם כולו. מדובר במשפט חגי עמיר (יגאל סירב להתגונן ולכן משפטו היה חסר משמעות בכלל). חגי, לעומת זאת, התגונן מאשמת שותפותו לרצח, וטיעונו העיקרי היה "זה השפיון הפרובקטור שלכם הסית אותנו לעשות את זה."

זה לא מצדיק, ולא ממש מפחית, ולא נעליים – אבל הממסד של "אנשי שלומנו" סירבו לאפשר אפילו אפשרות זניחה שיאבד ולו קמצוץ מהיתרון התעמולתי מול הימין הקיצוני. לפיכך המשיכה המדינה להכחיש את טענתו של עמיר – שהיתה, מה לעשות, אמת לאמיתה.

אוקיי, אז היום כבר תססה שמפניה והתגלה הסוד, אבל במהלך משפטו של השרץ, זה עדיין הוכחש. עמדה כבוד הנשיאה דהיום דורית בייניש, והכחישה מול השופטים והאומה שרביב דנן אכן היה שלוח המדינה ופעל מטעמה.

ואני שומע אתכם מערערים: זה שרביב אכן היה שפיון ומדיח, לא אומר שבייניש שיקרה. הרי בשביל שתשקר צריך שהיא תדע את האמת. והטיעון נכון, רק שהיא אכן ידעה. כשבדתי בדסק בוואלה!, ראיתי כל מיני מסמכים מעניינים. אחד מאלה היה פרוטוקול של ישיבה של בכירי פרקליטות המדינה, במהלך שנת 1995. הדיון עסק בהפעלתו של סוכן סמוי המכונה "שמפניה" בקרב הימין הקיצוני. נכחו בישיבה זו, בין השאר, דורית בייניש ומשה לדור (אז פרקליט מחוז ירושלים).

מערכת המשפט אינה נבחנת בהתנהגותה בבואה לגזור את דינו של שוע, או של עשיר ומקורב לצלחת. היא גם אינה נבחנת בבואה לגזור דינו של צדיק שהסתבך בטעות. היא נבחנת דווקא ביחסה לחלאה, שהחלקים הכי טובים בלב זועקים למצות איתו את הנקם. במבחן הזה, מערכת המשפט הישראלית לא נכשלה – היא בכלל לא טרחה לגשת.

אז מה, פרקליט בכיר שיקר? לאאאאאאאאאאאא יכול להיות.

זה ממש לא מפתיע שאבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, יתנהג בצורה פופוליסטית ומגוחכת, תוך התעלמות מוחלטת מהחוק – הוא מעולם לא עשה רושם של מי שהחוק נר לרגליו. מה שמפתיע הוא שדייני ההתאחדות לכדורגל, אנשים בעלי השכלה משפטית כמדומני, הסכימו ללכת עם ההחלוה השערורייתית שהוא דחף להם לגרון.

סליחה, אבל עם כל הכבוד, אין שום חוק – לא פלילי, לא אזרחי ולא של ההתאחדות לכדורגל – שאוסר על אוהדים להביע את דעתם הפוליטית. אין שום חוק שמחייב אדם לכבד דקת דומיה. אין שום חוק שמחייב אדם לרחוש כבוד לרבין או לזכרו. אין שום חוק שאוסר או קובע עונש על שריקות בוז במהלך דקת דומיה, צפירה, או כל גינוני אבלות פומביים אחרים (ואם אני טועה, אשמח שיתקנו אותי). אי אפשר לכפות כבוד, וכל ניסיון לעשות זאת רק יגרור עוד ועוד בוז.

חברה שמענישה אנשים כי הם מעצבנים אותה, למרות שלא עברו על שום חוק, אינה חברת חוק. היא דיקטטורה. אני מתעב את הבבונים של בית"ר. אני מתעב את ארקדי גאידמק, סוחר נשק מלוכלך שזה שהוא ככל הנראה אוטיסט לא משנה את העובדה שהוא גורם שלילי בחברה שבה אני חי. אבל אם לא מטילים עליהם רדיוס אחרי כל משחק בעוון קריאות גזעניות – דבר שדווקא כן יש נגדו חוק – אז לא מוסרי לעשות זאת בעוון התנהגות מרגיזה אך חוקית לחלוטין.

אני הולך לתפוס חרופ זריז, אבל רציתי להגיד לפני שאיזה חוכמולוג יקדימני: טוב מאד עשה השופט גורפינקל כשהחליט שהברית של הילד המסכן (שלא אשם בזה שהולידו אותו בכוח כסמל מעוות ל"ניצחון" של רוצח נאלח*) תיערך בכלא.

תחשבו על זה: אם הברית היתה נערכת בחוץ, אז גם כל הרחמנים הידועים היו מזילים דמעות תנין על זה שהאב המאושר לא יהיה שם (וכל מיני כסילים היו קונים את זה), וגם לא היתה שום דרך למנוע מזה להפוך לפסטיבל פוליטי המוני. הימין הסיקריקי היה יכול להביא חמשת אלפים איש לברית החגיגית באיזו התנחבלות, עם נאומים פוליטיים והכל, במפגן כוח של תמיכה בדרישה המקוממת לשחררו, ואנחנו היינו יכולים לנפנף באוזניים.

ואילו כך? היתה נפיחה זעירה, שחלפה. החלאה אמנם נכח, אבל בידיים אזוקות, בלי יכולת להשתתף או אפילו להחזיק (מה שאולי, אפשר רק לקוות, כאב לו עוד יותר מלא להיות בכלל), ובחוץ עמדו לא יותר מעשרים סיקריקין עלובים וגעו את תמיכתם באפסותו – וזה אחרי שיצא קול קורא בחוגי היודו-נאצים להתייצב. אם התקשורת היתה מתייחסת לעניין קצת יותר בשכל וקצת פחות בפולניות מטופשת ("נו, אתם מתחרטים על הרצח? מה, לא?!?!?" **), בכלל היה טוב, אבל גם ככה – השופט גורפינקל צדק ובגדול*** והיתום של רבין דיבר שטויות, והצדיק בגדול את אמירתי מלפני שבוע-שבועיים, שהוא איש חסר חשיבות.

ואגב היתום ונאומו הדרמטי – מה זה הבהמיות הזו של ידיעות להשתלח בערוץ 2 על שהעזו לא להעביר במלואה את העצרת? סליחה, אבל זה אפילו לא יום שנה עגול או משהו. הם העבירו קטעים נרחבים בשידור חי, ואז עברו לשדר את מה שהבטיחו לצופים שלהם. בשביל לשדר במשך שעתיים עצרת מהכיכר, שמועדה היה ידוע שבועות מראש ומי שרצה יכול היה לנסוע אליה, יש ערוץ 33, ומי שרצה יכול היה להקשיב ברדיו, או אפילו לעבור לערוץ 10 שהחליט כן להישאר בכיכר.

אפילו ירון טן-ברינק, מבקר הטלוויזיה של אידיוט אחרונות ותותח-על שהעם מבסוט ממנו חלאס בימים כתיקונם, נפל בפח ותקף את "חוסר האנושיות" של ההחלטה לעבור לדאחקות (המפגרות, אבל לא זו הנקודה) של יצפאן. זו בדיוק הגישה הז'דאנוביסטית שממאיסה את פסטיבל רבין, וזה עוד לפני שהתברר שערוץ 2 עשה חסד גדול עם מר רבין ג'וניור, ומנע מרוב הצופים בפריים טיים לשמוע בלייב את השטויות שלו.

* יוסי גורביץ אמר יפה, שעם כאלה מטעני חבלה ששמו לילד בנפש עוד לפני שנולד, יש סיכויים לא רעים שברגע שיעמוד על דעתו הוא יתמרד, ושעוד 18 שנה ככה נראה אותו צועד יחד איתנו ברחובות הבירה במצעד הגאווה 🙂

** הצלם שמאמא גאולה תקפה גם פראייר. אני במקומו חופשי מנצל תהזדמנות לדפוק לה בעיטה או אגרוף, ואף אחד לא היה מעניש אותו בצורה משמעותית (היא תקפה אותו וניסתה לחבל בציוד המקצועי שלו). כן, אני אלים ואני פויה, אבל כשהאלים נותנים, אני לוקח, ומעטים האנשים שמגיעה להם סטירת לחי ככה בריאה, נוכח פני האומה, מאשר הקורבה הזו.

*** היה דבר אחד מקומם ביותר בפסיקה של השופט גורפינקל – הנימוק שהרוצח "הוא בכל זאת יהודי" ולכן חשוב לאפשר לו להיות נוכח בברית. אה, ונפש מוסלמי לא הומייה? גם למחבל פלסטיני נותנים להביא את הבן שלו לכלא כדי לחתוך? (גם הם חותכים, וגם אצלם זה חשוב, אז?). די כבר עם הלאומנות הממארת הזו.

—————————————-

הערות נוספות כשאקום.

טוב, האמת שזה לא פייר. בואו נגיד שהם מתנצלים פחות. עד אתמול, או שלשום לכל המוקדם, הדיל היה כזה: כפיצוי על השיבושים בקליטה לאחרונה, כל הערוצים וכל הסרטים (למעט הפורנו) היו פתוחים ללא תשלום. אז היום אני משלטט ומחפש סרט לראות, והנה – הסרטים כבר נסגרו בחזרה. רוצה לראות "השתולים" של סקורסזה? פה נגמרת ההתנצלות שלנו.

עכשיו, זכותם. אבל ההכרזה על הפתיחה נעשתה ברעש וצלצולים ופוזת מה יפינו. הסגירה חזרה… בצניעות יתרה. אומרים לי שהיו על זה אי-אלו הודעות בתקשורת, אבל ליס יש מערכת הודעות משל עצמה, והם ממש לא מתביישים לשלוח הודעות. על זה לא קיבלתי הודעה. המממממם.

שאר הדברים המובטחים – מחר, אם תרצה השם.  תודה לכל מי שהגיב (כולל איברהים) לפוסט בדבר הצורך שלי בפרנסה, וזה שהוא כבר נדחק למקום השני לא אומר שהוא כבר לא רלוונטי (רמז, רמז).

יש, מסתבר, כאלה שאשכרה אכפת להם מהפוזאית הצווחנית ריטה. אני אין חלקי עמהם, אבל זה שיש להם טעם מפוקפק לא אומר שצריך לדפוק אותם. אלא שמסתבר שזה בדיוק מה שעושה (לכאורה, לפי הטענה) הצווחנית. אמנם אני לא אוהב לקבל כל מיני קשקושים לא קרואים במייל, וככה גם כתבתי לשולחים (המזדהים בשמות מתי ואלה, האימייל שמור אצלי), אבל גם הודיתי בפניהם שזה במקרה מעניין והבטחתי להם שאתן (ממניעיי הנקלים המבוססים יותר על תיעוב המן יותר מאשר על אהבת מרדכי…) לעניין חשיפה אצלי, אז הנה:

טוב, אז אחדים מכם אולי אוהבים שירה, כמו שכתבה זוכת פרס הנובל וויסוובה שימבורסקה (וזו אגב השורה היחידה שלה שאני מכיר, וגם זה בזכות ביקורת שנחרטה אצלי בגלל שהיתה מחרידה ברמתה), אבל בכל מקרה, לא רבים מכם אוהבים את שירתו של בוב דילן, לפחות לא כפי שהיא מתורגמת על ידי עבדכם הנאמן, הנרצע והסובל. נו, זכותכם. נלעיט אתכם בפוליטיקה למיניה.

מחכים לשלום (בנשימה לא עצורה)

הקורא התמים עשוי לחשוב שפעמי השלום מכים בהלמות גוברת. אנשי אולמרט ואנשי אבו מאזן אשכרה מדברים על אחוזי שטח, ואבו מאזן בא ביציאות שאף אחד לא יכתיב לו איך לממש את זכות השיבה האישית שלו, ונחמד ונעים. ואז נזכר הוא האדם במציאות הפוליטית השוררת, שבה הקואליציה יציבה בתכלית בתנאי שלא תעשה שום דבר משמעותי בשום תחום, ונאנח.

בוודאי הפנמתם גם אתם, צאן קדושים, את החוכמה שהכתיבוכם פרשנינו ומורינו בתקשורת לאחרונה, לפיה אולמרט הוא אדם שזורם לו קרח בוורידים. ובכן, המציאות הפוליטית גם מורה שאם באמת ובתמים רוצים (ואם יש משמעת קואליציונית בבדיחה הזו ששמה קדימה), אז יש גם גוש חוסם בלתי ניתן לערעור בעד הסכם שלום סביר. האם הטמפרטורה בכלי הדם של אולמרט תרד לרמה הנדרשת להישענות על קולות הערבים לצורך גוש חוסם? נשימתי, אני חייב לדווח לכם, לא עצורה.

מי שמוכן שמושחת יעמוד בראשו…אה, לא משנה

בקשר לשביתת החינוך – אני לא מחסידיה של יולי "ישראליות=להתרגש משיר הרעות" תמיר, אבל ארגון ששם בראשו נוכל כמו רן ארז יכול באמת ללכת לחפש מי יעשה לו נעים. מורים עובדים בשכר רעב, אבל המשחקים המגוחכים האלה של ארז הרי לא ישפרו את המצב מבחינה מהותית. ועכשיו הוא בא ואומר – "הכל בכלל קנוניה פוליטית. האוצר הציג בכוונה תנאים דרקוניים כדי שאני לא אוכל לקבל אותם, ואז יהיה משבר ויולי תמיד תודח". מה שקנוניה פוליטית זה שיצור כמו רן ארז נשאר במשך שנים דמות בעלת השפעה מכרעת על החיים בישראל שנים אחרי חשיפות שהיו גורמות לרובנו לאבד את הג'וב, גם אם הוא לא היה ייצוגי ומחייב כמו של ארז.

שמעתם מה ליברמן אמר??!

שמאלנים אוהבים להיעלב. לא כמו דתיים למיניהם, אבל כן. אחרת אין להסביר את אורגיית הזעזוע מדבריו הצפויים של מכה הילדים העלוב. הרי אם נעזוב את ההסתה המתלהמת שלו, מה חוצמזה הוא אומר? שצריך להתכונן נפשית לפרידה ממזרח ירושלים. נכון, הוא מדבר על שועפט ולא על הרובע המוסלמי, אבל גם זו התקדמות. רבים מ-300 אלף בוחריו של הבהמה הרי לא אהבו לשמוע את הדברים ההגיוניים של הלידר. אז הוא חייב לרצות אותם בקצת שנאה. לא, זה לא בסדר. לא, לא צריך לעבור על זה לסדר היום. אבל פרופורציות. השתוללות מחושבת של אדם מבוהל. לא (הרבה) יותר מזה.

מה יהיה עם דליה איציק? האשה הזו לא מבינה כמה שהיא מגוחכת? ג'ינסים זה מה שמפריע לה בחיים? נו באמת. עוד ביזיון קטן, באדיבות הגאונה שהביאה לנו את חגיגות איחוד העיר שבקרוב תחולק שוב.

עדכון 23:05 – אחינו, סתום

איך שכחתי את אחינו גבי? ברגע הראשון קפצה לי הנטייה לחשוב הפוך מכולם ואמרתי "וואלה, יש טעם מסוים בדבריו. הוא אדבוקט של הצבא, והתפקיד שלו להשתדל בעד החיילים החטופים אצל הדרג המדיני".

אלא מאי? שהרגש הבסיסי אולי יפה מאד, אבל יישומו בשטח לוקה בטמטום מסוים (כפי שהוסבר לי בשיחה שאני לא זוכר למרבה מסטוליותי עם מי נערכה. אולי מרן גורביץ? הבעלים החוקי של תובנה זו מתבקש להזדהות). מילא אם בשחרור השבויים המדובר היו אנשי חמאס – אותו ארגון, כזכור, שאשכרה **מחזיק** בגלעד שליט שעליו בא אחינו להגן. אבל לא נכללים, ומדובר בשבויי פת"ח ששחרורם נועד לחזק את פת"ח מול חמאס. אפשר הרי לשחרר את כל שבויי פת"ח וזה עדיין לא יחזיר את גלעד שליט. לכן, אלא אם כן מתנגד מצביאנו למטרה זו של חיזוק שלטון הפת"ח בגדה על חשבון זה של החמאס ברצועה, ואולי סיכוי כלשהו להחזרת הרצועה לשליטת המתונים, אולי יותר עדיף שיסתום לפני הוא מדבר?

ונעבור ללינקיאדה:

דרור פויר שעשע אותי בתמיהתו על הישראלים שנהרו לשחות בים אילת המוצף חרא, כי להם לא יחרבנו את החופשה…

יגאל לביב שיחק אותה עם כתבה מאירת עיניים על המספרים הנזרקים באוויר לגבי מיליארדרים.

גדי טאוב בסדרה של פוסטים מצוינים.

יוסי גורביץ בשחיטה מצוינת וראויה של מאמר מחליא מאת ז'יז'ק סלאבוי בניו יורק טיימס.

ולעניינים קלילים יותר

מהרגע הראשון שעלה הקמפיין המעצבן של קרוקר ג'ינס, "Have a Nice Ass", התקשיתי להבין רק דבר אחד: חסרות דוגמניות שאשכרה יש להן תחת יפה? חייבים להביא איזה משהו מחומצן ואנורקטי ושטוח? היום התברר לי, אגב קריאתי האובססיבית את הספורט (אני כמו פילוס מ"ארץ נהדרת": אני כל בוקר קרוא ת'ספורט) התברר לי שהמחומצנת דנן היא חברתו של לא אחר מאשר הרה"ג ראובן עובד, מה שאישש בתכלית את הערכתי הראשונית שהמבט הבוהה הזה בעיניים שלה זה לא סתם סוטול – היא חייבת להיות מהבולה עד עמקי נשמתה.

אני לא מכיר את נועה בן ארצי. מעולם לא פגשתיה אישית, ויכוליות שהיא מותק של בנאדם (בהחלט יכוליות, למרות האמא). אבל אם בשנייה שבה יכירו לי אותה והיא תוציא מלה מהפה הידיים שלי תתהדקנה על הצוואר הלבן והברבורי שלה – זה לא משהו אישי, באמת. זה ערוץ ההיסטוריה. אם אני עוד פעם אשמע את הקול המתייפח שלה עם "שיירת מלאכי שמיים", בפרומואים שלהם לקראת היורצייט, אני בא למשרדים שלהם (עבדתי אצלם פעם, אני יודע איפה הם) ומתחיל לעצב מחדש עם איזה דחפור. די!

ונסיים בנימה חיובית – איזו מלכה דוריס לסינג? איזו כלת עולם? ראיתם את צוות הטלוויזיה מפתיע אותה עם הידיעה על זכייתה? התגובה הראשונית והכנה ביותר: Oh, Christ… לאחר מכן הסבירה לכתב המופתע שהיא כבר זכתה בכל פרס ספרות באירופה, ואכן נחמד מאד לזכות בכולם כולל כולם… אבל במין נימה אדישה בתכלית כזו. וכשהכתב הפציר בה: "מדובר בהכרה על מפעל חייך…" היא הפטירה: Yes, well… ואז הוסיפה לכתב שחסם את דרכה: I want to go on the sidewalk now… מלכה. אה, ו"הטרוריסטית הטובה" הוא ספר גדול.

אמריקנה – בפוסט הבא.

אני לא בא להמעיט בסבל המשפחות, אבל אלה באמת החדשות המרכזיות והבלעדיות** כל היום? ברצינות? שישה עמודים ראשונים ב"אידיוט אחרונות", שבעה עמודים ראשונים באח המפגר של אותו אידיוט, הלא הוא "מעציב"… זהו? זה כל מה שאמור לעניין כל אדם מישראל?

שוב: עם כל הכבוד לרגשות האדירים שטמונים בסיפור, בכל זאת מדובר בפחות ממה שנהרגים בשבוע בתאונות דרכים. מישהו זוכר, אפילו פעם בשבוע – פעם בחודש – שבעה עמודים רצופים פותחים בעיתון, עם ביוגרפיות בוכיות על החיים שנגדעו? ועוד ממשיכים עם זה לתוך הלילה, ב"היום שהיה"?

אם זה היה שני עמודים, שלושה, הייתי סותם ת'פה. אני עיתונאי, ואני לא מעמיד פנים שלא מדובר בסיפור מצמרר ש – מה לעשות – מוכר עטיפות דגים. ואני גם מבין שאולי יש לעיתונים חור קטן ברצף הידיעות השוטפות, למה הממסד הביטחוני כנראה יושב להם על הווריד לא לשחרר עוד מידע על הסיפור בסוריה. ובכל זאת, רבאק. וזה לא כאילו שארגון חדשות רציני לא היה מכין לו מראש כמה סיפורי חברה, כלכלה או חינוך חזקים למקרה כזה.

———————————————

** אני משאיר כמו שהעליתי במקור, אבל אני מודה שזה הסיפור "המרכזי" של היום. רק לא הבלעדי, בשם כל האלים.

הנה נגוזה לה ההבטחה לעמידה מול יוהרת בג"ץ בנפיחה של ריח רע. האנטיפת דל הערכים הזה לא מבין שלאף אחד, כולל ש"ס, אין אינטרס ללכת עכשיו לבחירות, והשתרע מלוא קומתו אפיים כדי ששליחי הרב הגדול (מלשון זה שרב עם כולם) ידרכו עליו – ועלינו.

אני לא הומו. אני חי עם בנאדם שמטען הכרומוזומים שלו (שלה) נבדל משלי. אני מסודר. אבל יש מספיק הומואים בין בני ארצי כדי שלא אעבור על החרפה הזו לסדר היום. היה הפרופסור להדיוט חשוך, עכבר פחים בחליפה*.

אז צדקתם ממני חברים, ולכן גם אמחל על דעתי בנוגע לדרכי פעולה – אבל תציעו משהו, כי היללות ועיקומי האף האופנתיים לא יעשו שום דבר. מה, אין לאפס הזה שלדים בארון שאפשר לעורר? אי אפשר לסבך אותו באיזה ניגוד אינטרסים? אפילו "טעות קלדנית" בקורות החיים. משהו. את ארבל המאוסה זה לא מספיק כדי להזיז, וזה לא בסדר, אבל בלא בסדר הזה נטפל אחר כך. קודם נעיף את היצור הזה, שאולי מבין בדיני חוזים אבל הוא, מסתבר, מה-זה גרוע בדיני נפשות.

* ותודה לאורי משגב ומני אבירם (אאז"נ) על הציטוט הבלתי נשכח. תקוותי שהם שלמים עם המטרה החדשה…

רציתי נורא להאמין שהמגרעות שלו לא נוראות כל-כך, ושהשירות שהוא עושה לדמוקרטיה הישראלית, בעמדו בפני היהירות המשתוללת של שכבה צרה שהשתלטה על רוב מערכת המשפט, חשוב מדי. אבל אם אהוד אשרי לא מוציא דברים מהקשרם (לא קראתי את הראיון עם פרידמן בשבוע שעבר. בכלל אני קורא פחות עיתונים לאחרונה) – ולא עושה רושם שאשרי מעוות, שכן הוא מביא ציטוטים ארוכים למדי – הרי שגישתו של פרידמן (המבריק וכו') מעוררת את שרירי ההפוכה לא פחות מכל דבר שעשתה בייניש הבינונית והמעצבנת מימיה.

אני אגיד אותך מה, אדון פרופסור: אתה תסגור לי נגישות לבג"ץ, אני אבוא לחפש שומע לדבריי הטובים והנכוחים אצלך בסלון. הולך? חשבתי שלא. אז תוריד ת'טלפיים טיקטק מהסיבה היחידה שאני נותן לך ולכל החברים שלך להשתרר עליי מלכתחילה – קיומו של מוסד מרסן על גחמותיכם היהירות. וכשאני אומר "לי" אני מתכוון לכל מי שנמצא תחת תחום השיפוט של מדינת ישראל ו\או נפגע ממעשיה בדרך זו או אחרת. גם אם, כמו שפעם ראיתי את בנות פלטפוס במערכון מבריק אומרות, "הילד… הוא נולד ערבי".

אה, ואגב, אדון פרופסור – הכור האטומי בעיראק היה מתקן צבאי. הפצצת מתקן צבאי אינה פגיעה בשום זכויות אדם. אם דוד עראק היה משתין לי את הטיעון הזה באוזן הייתי מבין, אבל אתה? סליחה, אבל לעמיתיך באקדמיה לא הרשית לעצמך לטעון בצורה כל-כך דמגוגית ומעוררת חמלה, נכון? הרי לא ככה זכית בשם עולמי בתחומך. אז אל תביא את המשחק הנחות הזה גם למגרש שלנו ההדיוטות. זה בה', לא בא'.