עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

טוף, נכון שפה זה לא הנסיכה הקסומה, ויש טעם מסוים בדבריו של יורם אטינגר, ב-YNET אמש, שאי אפשר להשיג הכרעה של ממש בלי נוכחות קרקעית.

ועם זאת, למרות שלא צריך להתייחס לחסן נסראללה כמין ג'ורג' וושינגטון מודרני (ש"לא יכול היה לומר דבר שקר"), אני מאד, אבל מאד מאמין לו שהוא משתוקק לעימות קרקעי. בעימות קרקעי נעלם כמעט כל היתרון של צה"ל. נכון, הציוד שלו יותר טוב, אבל היתרון בהתנגשות כזו תמיד יהיה בצד הצד המתגונן, הגרילה, הנעלם בנוף וממלכד מראש וטומן מארבים ונלחם מתוך הבתים.

ב-AP דווח אתמול בהתחלה שנכנסנו עם כוחות קרקע ללבנון, אבל מאז הם שינוי את זה לידיעה שלכולם יש על העימות ממש קרוב לגבול המערבי. נקווה שזה רק זה ושלאף דגנרל לא עומד הזין "להראות לנסראללה מאיפה משתין הדג". כשזה מגיע לדג לבנוני, יש לי הרגשה שהוא יודע לא רע. ובינתיים היום מתברר שאנחנו "דוחפים" לתוך דרום לבנון. די לדחוף, קיבינימט!

מרחב הפעולה שלנו הולך ומצטמצם. הנזק לאזרחים הולך וגדל והזבל עם הרוגלע על הראש ממשיך לגחך. קומנדו זה מה שדרוש עכשיו, לא כניסה מסיבית של כוחות סדירים שרק "תוכיח" ללבנונים שנסראללה צודק ושאנחנו באמת רוצים לכבוש אותם שוב. ולמקרה שלמישהו יש תהיות בנדון – אנחנו ממש לא רוצים.

אז בהנחה שבהפצצה אתמול לא נהרגו נסראללה ושאר כוסוני מפלגת האל, היה מאד רצוי שמישהו שם בבור יבוא עם איזה רעיון יצירתי במיוחד איך אנחנו משיגים משהו מהיעדים שלנו, לפני שכל התמיכה הבינלאומית נעלמת, לפני שאנחנו מסתבכים בבוץ הלבנוני שוב ולפני שהלבנונים משתכנעים סופית שבכל זאת כדאי להם ללכד שורות מאחורי החיזבאללה, ולא נגדו.

ערוץ שבע באנגלית מדווח, מפי מקורות ערביים בשטחים המקורבים לחיזבאללה, שמנהיג הארגון הודיע שייתן לתושבי תל אביב שעה לפנות את העיר, בטרם יפתח במטח טילים עליה. המזוקן העגלגל והמאוס מתרברב שיש לו כ-500 טילים בטווח המתאים, ושהוא חילק את תל אביב לריבועים כדי שכל חלק של העיר יסבול מהנקמה שלו.

ובהקשר זה, גם הג'יהאד האיסלאמי מאיים בהפתעות משלו, וטוען שהצליח לשגר קטיושה על שדרות. בינתיים מסתבר שהטענה הזו אומתה, בערך. קבלו נכשל בגיאוגרפיה, יא ג'מעה (וקחו עוד איזה טיל או שניים לפנים, אם אנחנו כבר כאן). 

בדיוק כתבתי פוסט אחר לפני שהגיע אליי הדיווח הזה (ותודה לקשבנו באנטר-טנט, הקורא המוצלח דור לבית קונפורטי). אעלה גם אותו עוד מעט, אבל תחילה, החדשות – ואלה היו החדשות. ורק הערה לסיום – אנחנו ניכנס למקלט, אבל אנחנו הרי גם נצא מהמקלט. ואם לבנון חושבת שהיא סבלה עד עכשיו, היא עוד לא ראתה כלום. אז באמת שחבל.

עדכון: אתכם הסליחה על הדפקה בהעלאת תגובות. אני מקווה שהאנשים הטובים מקונספציה יתקנו במהרה.

אני מת על איך שניסוח יכול להחמיץ את הנקודה של העניין שבו הוא עוסק בצורה כה מוחלטת. הנה לדוגמא כותרת של וואלה! (זה לא אישי, אחים שלי):

ייתכן כי רייס תגיע לאזור כבר בסוף השבוע

כבר??? זה יהיה קרוב לשבועיים אחרי תחילת הלחימה (בצפון,כלומר), וייקח לה לפחות יומיים שלושה במקרה הכי טוב להשיג את הפסקתה. זה נקרא כבר? 🙂

הנקודה, כמובן, היא שהבית הלבן נהנה מכל רגע שאנחנו טוחנים לחיבלבולה את הצורה, מקווה שנגביר את הקצב ושנשיג איזו שהיא הכרעה איכותית במערכה. הוא גורר את רגליו ושולח את רייס ברגע האחרון שהעולם עוד יסכים לבלוע.

ובצדק הוא נוהג כך. בצדק העולם גם הוא תומך בגדול במבצע. שוב אנחנו עושים לעולם את העבודה המלוכלכת. לא באותה דרגת חשיבות כמו ב-81', אבל גם.

אם נכון הדיווח של וואלה! על ניסוי כושל של חיזבאללה לירות טיל למרחק 100 ק"מ, אלה חדשות טובות מאד. לא כל-כך בגלל שנכשל השיגור – היום נכשל, מחר יכול חלילה להצליח. אבל אם נכון הדיווח שהשרידים של הדבר הזה הם מה שנחשב בטעות למטוס ישראלי שהופל מעל ביירות, זה אומר שהם יורים מביירות. אם אבדה להם היכולת לשגר לפחות דברים גדולים ממרחק קרוב יותר, זו בהחלט הצלחה.

קיוויתי להרחיב בנושא השידורים, אבל אני מודה שאני לא רואה רצוף, וחוצמזה, רמות הסוריאליזם המטורף של אתמול לא חזרו, ובכך מנעו ממני מטרה קלה. אתמול זה היה הזוי לחלוטין. מישהו משדר מאיזו עמדה של תותחנים וככה בדחילו מברר אם "יהיה פה ירי אמיתי" והסגן שמה מתאפק לא לצחוק ואומר שכן, אז הכתב מבקש "תזהיר אותנו שנסגור את האוזניים", ואז זה מתעכב, אז הכתב מנסה להחזיר את השידור לאולפן, אז יעקב אילון אומר לו "לא, לא…אנחנו נישאר אתך, הרי לא בכל יום מזדמן לנו לשדר ירי חי של תותח….ו…כן, הנה זה קרה…." אין, אין מלים. זה לא נגמר כאן, אבל אני לא זוכר מלה במלה משם.

מנצחים:

• איראן, שמראה לעולם שבניד אצבע היא מבעירה את כל הצד המערבי של המרחב, בלי שהיא עצמה תסבול כהוא זה.
• ערב הסעודית, שהפתיעה בגינוי של הפרובוקציה של חיזבאללה, והמשיכה לצבור ניקוד חיובי בדעת הקהל הדיפלומטית בעולם (בהמשך ליוזמה הסעודית של 2002), ובמסגרת היציאה מהבור התדמיתי של 9/11.
• חמאס, שחלק גדול מהלחץ עליו ירד, וכך יש לו יותר סיכוי לשרוד עד סוף המלחמה הזו עם החטופים  אצלו.
• סוריה, שמעורבת גם היא עד צוואר, מוכיחה את יכולתה לעשות צרות גדולות לכולם, ולא משלמת עדיין כל מחיר.
• ישראל, שמוכיחה שעדיין לא הגיע הזמן בו אפשר לדרוך עליה בלי לשלם מחיר כבד.
• רוסיה וסין, שכל תבערה שבה איש אינו מאשים אותן מחזקת את יכולתן להתערב ולתמרן כדי לחזק את מעמדן כמעצמות על המתחרות על השפעה מול ארה"ב.

מפסידים:

• חיזבאללה, שהימר ממש לא נכון ונחשף כמי שהאינטרסים של כלל לבנון על הזין שלו. אמנם שגיאה בשלב ההיפרדות של העימות הזה תאפשר לחיזבאללה להשתלט על כל לבנון, אבל בהנחה שזה לא יקרה, מאזן הכוח של חיזבאללה מול לבנון (ומולנו) יורע בתום העימות במידה ניכרת.
• ישראל, שצבאה נחשף כפשלונר, שעדיין לא קרובה להשיג את מטרותיה למרות כל האלימות שהיא מפעילה, בשעה שלחץ בינלאומי להפסיק את האש רק ילך ויגבר. אילוץ להפסיק ברגע הלא מתאים ישאיר את ישראל במצב גרוע יותר מזה של תחילת המלחמה.
• חמאס, שמאבד את הזרקור התקשורתי החיוני כל-כך להפקת תועלת כלשהי מההימור של החטיפה. (היעדר תשומת הלב התקשורתית לרצועה גם מאפשר לצה"ל לפעול שם בצורה חופשית יותר)
• סוריה, שמזכירה לקהילה הבינלאומית למה היא יעד מועדף לשינוי משטר.
• לבנון, שנחשפת כריבונות צעצוע, שאינה מסוגלת לאכוף את ריבונותה על פלח מאוכלוסייתה ומשטחה – גם במחיר חייה, פשוט כמשמעו.
• ארצות הברית, שנחשפת כמי שהשפעתה על המתרחש באזור מועטה מאד ביחס להשקעה.
• וכמובן, כ-20 ישראלים וכ-100 לבנונים (and counting), וכמה מאות בני משפחה וידידיהם הקרובים, שהפסידו בלי קשר לתוצאת המשחק.

עזרו, ילדים, לטיל הנחמד למצוא את חסן

מדור מצוין וחינוכי זה זה אינו תומך בדרך כלל בהימורים על חיי אדם, אבל יש אנשים שהוא מוכן לעשות בשבילם יוצא מן הכלל, ואי לכך:

כמה זמן ימשיך חסן נסראללה לחיות?

א. יומיים

ב. שבועיים

ג. ישרוד את המשבר אך ייחלש ואולי יגורש

ד. ישרוד את המשבר ואף יתחזק כתוצאה ממנו

בין העונים נכונה יוגרל טורבן שחור ומפויח בעל ערך סנטימנטלי.

כאדם, ברור ש"צריך לעשות הכל כדי להביא את השבויים הביתה". זה הדבר ההומני היחיד שיש לעשות.

כשלטון, ובראייה לטווח ארוך, הדבר ההגיוני שיש לעשות הוא להתנהג כאילו הם מתים כבר. זה הרי קלף המיקוח היחיד של האויב שלנו. אז נסתכל לו בעיניים ונגיד "יאללה, הרגת לנו עוד שבעה חיילים. עכשיו תורנו".

אני לא הראשן ולא היחיד שאומר את זה, אבל הנה אני מוסיף את קולי למקהלה, שמן הסתם תכונה "צמאת דמים": יש לכתוש את חיזבאללה עד דק, ולגרום לכל לבנוני להצטער עד עמקי נשמתו על שנציגיו נתנו לחיזבאללה להשתולל ככה.

שמעתי שאנחנו מפציצים את נמל התעופה של ביירות. סבבה לגמרי, אבל אני הייתי מחכה עם זה יום יומיים. אני הייתי מודיע אתמול: עד שלא תחזירו את השבויים, ועד שצבא לבנון לא פורש את כוחותיו על הגבול איתנו, אנחנו הופכים כל יום עוד רצועה של 40 קילומטר לעיי חורבות – תחנות כוח, כבישים, מחסני דלק – הכל. ביום הראשון רק השיעים יסבלו. ביום השני שאר לבנון תתעורר.

ברצועת עזה יותר קשה לעשות את זה, כי הם גם ככה החיים שלהם חרא, אז לא מרשים אותם נורא שעושים אותם עוד קצת חרא. אבל בלבנון היה טוב עד אתמול. כלכלה פורחת, בילויים, תיירות. אחלה דבר. לא חראם? באמת שווה לכם לאבד את כל זה רק כדי שנסראללה יקבל זקפה? אם כן, אהלן וסהלן. לקראת סוף השבוע הראשון של התוכנית שלי מגיע תור בנייני הממשל של לבנון. פרלמנט, בית ראש הממשלה, כאלה.

מילא זה שחמאס נלחם בנו – הוא יש לו עניין איתנו. אבל זה שחיזבאללה מתעקש להמשיך זה חיפוש צרות נטו. הגיע הזמן לשים לזה סוף. צריך לכתוש עכשיו במשך כמה ימים טובים, ולא להיענות לשום הצעות תיווך או פשרה. יהרגו את השבויים? נבכה. באמת נבכה. אבל בגלל זה לא צריך להימנע מלעשות מה שנכון במצב הזה.

אוקיי, לפני שנטפל בשגגה הלשונית-תפישתית של ראש ממשלתנו (אין דבר שתחיה), צריך להבהיר דבר אחד: אני ממש לא "בעד" טינופות הג'יהאד או החמאס או מי שזה לא יהיה שחטפו את החייל, ומצדי כדי למצוא אותו אפשר להרים את הרצועה ולנער אותה ככה שענן האבק ייקח לו חודשיים לשקוע, יסתיר את עין השמש ויעשה תקופת קרח חדשה מרפיח עד בית להיה. כמו שאומרים אצלנו במזרח התיכון – אלף אום תבכי ולא אומי תבכי (שאלף אמהות תבכינה ואמי לא תבכה).

אבל עם כל זה, כשארגון גרילה תוקף חיילים, זה פשוט לעולם, אבל לעולם לא יכול להיות טרור. טרור הוא מונח שמיועד באופן ספציפי ובלעדי לתקיפתם של אזרחים במטרה לזרוע אימה. חיילים הם מטרה לגיטימית – וגם להפוך את הרצועה ולנער כדי להחזיר חייל חטוף זה לגיטימי. ככה זה במלחמה.

להגיד שזה טרור (כמו ששמעתי במו אוזניי את סמולמרט מתבכיין ברדיו היום) מוציא אותנו היסטריים ועלובי נפש, שיודעים להחזיק את הצבא הכי חזק באזור, להמטיר אלפי מאות ואלפי טונות חומר נפץ בתגובה לכל קסאם, אבל לא יודעים להתמודד עם מפגן נדיר של ביצים מצד האויב. אז חדל אוננות, אהוד. תדאג שימצאו את הבחור בריא ושלם, ואז תתחיל לחשוב אולי בכל זאת כדאי לך להיפגש קצת עם אבו מאזן בדרך להיפטרות מהשליטה באנשים הלא נעימים האלה.

כן, אני מודע לבעייתיות, אבל בשלב כלשהו צריך להגיד לכל נותן שירות שיש גבול לבית זונות.

מעבר לעצב על מותו של אמן דגול, אדם מקסים וחלק מתבנית נוף ילדותנו באלף ואחת צורות, מותו של יוסי בנאי מבאס מסיבה חשובה אחרת: עכשיו הוא לא יוכל להיות נשיא המדינה. זה, למי שלא עוקב אחרי מדור מצוין וחינוכי זה, התפקיד שהועדתי לו, כדי להציל את המוסד הזה מכל מיני פוליטיקאים סוג ז' כמו משה קצב ו – תשמרנו האלה הטובה – בנימין בן אליעזר, המכונה פואד, המכונה המטרד מבגדד, שלוטש את עיניו כבדות העפעפיים לתפקיד, והמדינה למרבה הזוועה טרם הטביעתהו בגלי צחוק על עצם הרעיון.

אז התוכנית שלי היתה לנסוך בתפקיד הייצוגי הזה קצת ערך מוסף, קצת אחדות אמיתית, קצת חן וקסם, שאנשים באמת יחייכו כשיחשבו על הנשיא שלהם (כמו ששרו הגששים ב"קנטטה לשווארמה" – "…ולכבוד נשיאהההההההנו, ירום הודו", בניגוד ל"וראש ממשלתהההההנו, אין דבר שתחיה").

יש למישהו ספק שיוסי בנאי היה מתאים לתיאור הזה יותר מכל אדם שחי עד אתמול בארץ? שהוא היה מייצג אותנו בכבוד רב יותר מכל פוליטרוק מעצבן? שהוא היה מקרב לבבות? מעלה את קרנו של הממסד בעצם הסכמתו להיות הממסד?

אבל הגורל האכזר לא רצה, ולכן לא תהיה לנו ברירה אלא לדלג שלב אחד במורד אילן היוחסין, ומקום אחד הצידה, ולהעתיר על התפקיד האפור והמדולדל הזה את הכישרון, הצניעות, החן ושאר הרוח של מי שהפך מאז היום לבנאי הבכיר – אהוד בנאי.

לא שאלתי אותו אם הוא רוצה, כי די ברור לי מה תהיה התשובה. אבל יש דברים יותר חשובים מהרצון הפרטי שלו, ואין למעשה שום סיבה שנשיא המדינה לא יוכל להקליט מוזיקה במהלך כהונתו, וגם הופעות זה משהו שמן הסתם אפשר יהיה לארגן. תארו לעצמכם את מידת הכבוד שתזכה לה מדינת ישראל אם יהיה לה נשיא שכותב את השירים והמוזיקה החשובים ביותר של עמו בדור האחרון, וגם מבצע אותם על הבמה כמו רוקר אמיתי.

ואם זה מה שישכנע, אפשר מצדי להעביר את משכן הנשיא לרחוב האגס 1.

ועם כל התיעוב שכולנו (אני מקווה שכולנו) חשים כלפי הטקטיקה של פיגועי התאבדות, יש לי שתי שאלות:

1) מתי היה הפיגוע האחרון? לצורך העניין, נכלול פיגועים בתחומי פלסטין העתידית ואפילו התקפות על חיילים, שכפי שמבינה אפילו חניכת בית"ר ציפי לבני, זה לא ממש פיגוע טרור.

2) כמה פלסטינים אנחנו הרגנו מאז אותו פיגוע אחרון?

אי אפשר להרוג לצד השני אנשים, כולל ילדות בנות שבע, ולצפות שהצד השני יגיד "שוין, מגיע לנו". לא משנה מי צודק, מי טועה, מי לא בא בחשבון בתור פרטנר וכל זה. זה פשוט לא עובד ככה. אתה הורג לו? הוא יהרוג לך. ואם הוא אין לו אמצעי לחימה כמו שלך, הוא ינקוט שיטות פרימיטיביות, מלוכלכות וכואבות אחרות.

ושמישהו יסביר לי: למה, במקום ירי ארטילריה גס ומטופש, אנחנו לא מנתקים להם את החשמל? העולם יצעק על האסון ההומניטרי? הוא כבר עושה את זה גם ככה. למה? לא מובן העניין בכלל.