עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

קבלו את הרשימה המרכזית*, ולכם כמנויים קבלו גם אקסטרות:

אולי די עם סיפורי האיפול האלה? ביום רביעי דווח שערב קודם לכן, שעתיים לאחר שדווח במהדורות החדשות המרכזיות כי "אישיות בכירה זומנה לחקירה באזהרה", נתן איזה שופט למשטרה צו איפול. היום בבוקר התפרסם שזה אולמרט. היומיים האלה היו קריטיים? באמת? יש מישהו שקשור לפרשה ולא ידע שזו הפרשה המדוברת כבר ביום רביעי או שלישי? מסופקני עד מאד. אז אולי די עם המשחקים האלה, ועם עם משחקי האיפול על כל מיני דברים שמתפרסמים בתקשורת הזרה בכל מקרה? באמת.

מה עוד היה לאחרונה? קיבלתי את הלינק הזה, אני כבר לא זוכר ממי אז אתכם הסליחה, שמוכיח שהבהמה הירוקה (מונח שטבע מרן יוסי גורביץ) לא רק בהמה, אלא גם גנבת. את הכ-סף! את הכ-סף!

היו עוד דברים, אבל קחו בינתיים זה. גיטען שבעס.

עדכון: עמיר פרץ הגיע לשפל המדרגה. לשם שינוי מגיב ברק על פי הנהלים, מכנס את עמיתיו כדי להחליט כיצד להגיב על חקירת אולמרט, וגם זה לא טוב לאנקל מוסטאש. הוא "מסתייג מתרבות ההתנהגות". לשיטתו, יש מראש להחליט, בלי שום הליך מסודר, שלא עושים שום דבר. כי הרי צריך לתת לראש הממשלה ליהנות מהספק. ועוד פעם. ועוד פעם. וברור לגמרי, בלי דיון ובלי הצבעה, שצריך לתת לאיש הזה, שמעטים בארץ מאמינים בשלב זה ביכולתו להבחין בבהירות בין האינטרס הציבורי לזה האישי שלו, להמשיך (להעמיד פנים ) ולגבש ולהביא לעם הצעה לפשרה היסטורית. אהא. שמישהו ידחוף לאיש הזה איזו כנאפה לפה, שיסתום כבר, אבל במתיקות.

* הטיות כובע שנשמטו יען כי קרש לי המחשב והייתי רציך לכתוב הכל מחדש מהר: לבתיה בכר על ההפניה לאייטם של רפי רשף, ולאום קדם האהובה על התובנה של החרדים בנוגע לשלטי החוצות המגעילים.

לאתר סקופ דרושה עוד עורכת או עורך. ניסיון בעיתונות, עריכת וכתיבת טקסטים – חובה. רצוי מאד באינטרנט. קור"ח לשלוח אליי בדחיפות. תודה.

הוליווד, כידוע, נשלטת (לפחות בצד האמנותי) בידי ליברלים, שזה המונח האמריקאי לסמולנים ימ"ש. הוליווד אוהבת פוליטיקה, על המרקע וגם בחיים האמיתיים. היא אוהבת להציג את הפוליטיקה בסרטיה ולהתחכך בדבר האמיתי.

בדרך כלל כשהוליווד מציגה נשיא אמריקאי – כלומר מציגה באור חיובי – הוא נוטה להגיד דברים שמצד אחד סוחפים את הדמיון (ככה זה כשתסריטאים ולא גיקים של מדיניות כותבים נאומים), אבל מצד שני גורמים לכל אדם חושב (או "חושב") לבטל כ"נחמד, אבל זה לא עובד ככה בחיים האמיתיים".

ובכן, השנה יש לאמריקה סיכוי לבחור נשיא הוליוודי של ממש. אפילו רונלד רייגן לא ידע לכבוש כך את הדמיון – ולא הציג דמיון כה חובק, כה מרחיק לכת. הנאום שנשא היום (ג') בראק אובאמה, בתגובה לסערה שעוררה חשיפת אמירותיו של הכומר שלו לשעבר, ג'רמיה רייט – היה אחד הנאומים הגדולים שנישאו בתולדות הפוליטיקה האמריקאית, בשורה אחת עם נאום הבית המפולג של לינקולן ונאומי צלב הזהב של וויליאם ג'נינגס בריאן (אחד שרובכם לא שמעתם עליו כי הוא הפסיד – שלוש פעמים במירוץ לנשיאות, ועוד פעם אחת במשפט הקופים). מדובר בנאום שווה לפחות, מבחינת התואם לחלום הרטוב של כל מי שביסודו מאמין שיכול להיות יותר טוב, לכל מה שנשאו מרטין שין ב"הבית הלבן", מייקל דאגלס ב"הנשיא האמריקאי" או ביל פולמן (אללה ירחמו) ב"היום השלישי" – רק שהנאום של אובאמה היה במציאות, ולפחות על פי שווקי ההימורים הפוליטיים, הביא תוצאות מיידיות ועצר את הדימום.

את הנאום תוכלו לקרוא במלואו כאן. (תירשמו. זה חינם והם לא שולחים זבל, וזה עדיין עיתון טוב). לא אנסה אפילו לתמצת את הנאום, שארך 45 דקות וכלל כ-5000 מלה, אבל הוא השיב לכל השגה אפשרית על קשריו עם הכומר, אמר שכמובן ידע שלכומר דעות פוליטיות קיצוניות עמן לא הסכים מעולם, על הסיבה שבגללה נשאר חבר בכנסייתו זמן כה רב למרות זאת, על הסיבה שראה בו מורה דרך למרות דעותיו השגויות והמקוממות על פוליטיקה ו"אשמה לבנה". כפי שניסח זאת העיתונאי המעולה ג'ון דיקרסון במגזין "סלייט", "אובאמה הצליח להתוות את פני השטח של הכנסייה השחורה, הכשלים של הקהילה האפרו-אמריקאית, וגם לשים אצבע על גורמי הכעס הקיימים בקהילה הלבנה". הספק לא רע בכלל לנאום באמצע מערכת בחירות סוערת שגם נגעה כבר ברפש.

ניתן עדיין לפקפק בהגינות אם אובאמה באמת מעולם לא שמע מפורשות על האמירות המתסיסות במיוחד שנחשפו לפני כשבועיים – קריאה לאלוהים לקלל את אמריקה על חטאיה, אמירות שהממשל האמריקאי המציא והפיץ את האיידס בכוונה, ושאר תיאוריות קונספירציה מגונות והתנסחיות של שנאה ושל אמונה שהשנאה והגזענות הן בלתי ניתנות לריפוי – ההיפך מכל מה שמועמדותו של אובאמה אמורה לייצג.

אבל מעבר לעניין הזה, שהוא בחזקת "הוא אמר \ הוא אמר", אובאמה לא השאיר אבן אחת במקומה בפירוק המכשול שהציבו החשיפות על הכומר רייט בפני מועמדותו. בנוסף לתשובות על הכומר, הוא שם את כל העניין בהקשר הרחב של יחסי גזע באמריקה, ובהקשר הרחב עוד יותר של האתגרים שכדי להתמודד עמם, יש להתגבר על הקרע הגזעי – קרע שאותו מרחיבים, כך אמר במפורש, כמה פעמים לאורך הנאום – אנשים שמדברים כמו הכומר רייט.

אובאמה רחוק מלהיות מועמד מושלם. הוא נטול כל רקע ביצועי בהיקף גדול. דעותיו ליברליות בהרבה ממה שהרבה מתומכיו (במיוחד העצמאים והכמה רפובליקאים שעליהם גאוותו) קולטים. כמו כן, טרם התברר סופית אם מלוא היקף קשריו עם איש העסקים המושחת אנטואן רזקו התפרסם והובהר. טרם התברר אם יש עוד פרשיות. תומכיו (גילוי נאות: הח"מ נמנה עליהם*) מקווים שהגרוע מכל מאחורינו, אבל את האמת נדע רק בתחילת נובמבר.

אם אובאמה ייבחר, יש לו הפוטנציאל להיות נשיא מכונן בתולדות האומה האמריקאית. כזה שההיסטוריה מבדילה בין לפניו לאחריו. יש לו גם פוטנציאל להיות אכזבה כה גדולה, עד שתהליך הניכור של שניים או שלושה דורות שלמים מן הפוליטיקה יושלם סופית. אחד הקיסרים האהודים ביותר, עם עלותם לשלטון ברומא העתיקה, היה בחור צעיר בשם גאיוס יוליוס קיסר, אבל אתם מכירים אותו כקליגולה. העם הרומאי העריץ את אבא שלו במידה שאין למעלה ממנה, והלך שולל אחרי יופיו של העלם וכישרונו להחניף למי שלו היה זקוק. תוך חודשים ספורים החל להתברר שמדובר באחד השליטים הגרועים והמפלצתיים ביותר בכל הדורות, כזה שמעשיו המטורפים עדיין זכורים בהשתוממות ובעתה. נשיא אמריקאי אינו יכול להגיע לרמות כאלה של השתוללות (למרות שנזק אדיר הוא יכול גם יכול לגרום. כן ג'ורג', מדברים עליך) – אבל זה לקח כבד ראש על טיבן של ציפיות משלטון חדש.

התרחיש ההפוך, של ציפיות אדירות שאשכרה באות על סיפוקן, נדיר בהרבה בהיסטוריה. למרות שהוא קורה פה ושם, אפשר אפילו לומר שהכסף החכם לא היה הולך על זה. אבל כמו שאומר פוליטיקאי אחד שנתן אתמול נאום יפה – צריך תעוזה כדי לקוות.

——————-

* הח"מ עוקב אחר הקריירה של בראק אובאמה מאז תחילת 2004 – חודשים טרם הופיע לראשונה על הבמה הלאומית כשנודע שהוא יישא את "נאום המפתח" בוועידה הדמוקרטית. הח"מ הוא גם, עם כל הצניעות, הראשון שהזכיר את שמו של אובאמה בעברית, בכתבה לקראת הוועידה הדמוקרטית שפורסמה בוואלה.
תמונה: וויקיפדיה

נו, מצאו סקנדל, האנשים של הילארי… מסתבר שאחת השורות בנוסח הנאום שאובאמה נושא בימים האחרונים, בחלק שכולל תשובה לטענות נגדו שהוא כולו דיבורים (כן, עוד דיבורים… :-P), בקיצור, שהיתה שם שורה שהוא לווה מחברו, פטריק דרבאל, מושל מסצ'וסטס. א-שאנדה, יידן! אבוי מה יהיה! כאלה קשקושים לא נשמעו מזמן. אובאמה פוטר את העניין ב"יכול להיות שהייתי צריך לתת קרדיט", אבל ת'כלס, תשאלו את עצמכם אם באמצע נאום עצרת סוחף הוא צריך לעצור ולהגיד "אה, השורה האחרונה היא בעצם של החבר שלי, פטריק דרבאל, שתומך בי לנשיאות ומרשה לי להשתמש בה. ונחזור להמשך הנאום שלי…!" כאילו, מה?

אבל מחנה הילארי, שמגלה סימני היסטריה קלים, ממשיך בניסיונותיו לסדוק את שריון האביר על הסוס השחור. אתמול או שלשום אובאמה אמר, בתגובה לאיזו מודעת תקיפה שהילארי מריצה נגדו בוויסקונסין (שמצביעה היום) ש"periodically,when she is down, she launches an attack." מה אמרו במחנה כבודה? שהוא מנסה להציג אותה כאישה היסטרית במחזור… רחמונעס, יידן.

עוד סימנים של אובדן עשתונות במחנה קלינטון: האסטרטג הראשי שלה, מארק פן, תחיל לדבר על זה ש"אל לה למפלגה למנות מועמד שנראה טוב בתוך המפלגה אבל לא עובד בבחירות הכלליות". כבר מודים בתבוסה, מארק?

הילארי עדיין מובילה חזק באוהיו ובפנסילווניה, ולא אתפלא אם היא אפילו תנצח היום בוויסקונסין, אבל בטקסס הפער הולך ונסגר.

ומחוץ לאמריקה – פידל התפטר, אבל כשהמחליף הוא אחיו "הצעיר", ראול, אז אני לא רואה נפילה מיידית של חומת הסיגר באופק. מסקירה של החבצלות בפורטלים השונים, אני חושב שזה של וואלה! היה הכי מעמיק, אם כי בקולאז' התמונות וטקסט של נענע היתה עובדה שלא ידעתי – שפידל התכוון לרוץ לפרלמנט בבחירות 1952, והשתלטותו של בטיסטה שיבשה את תוכניותיו. אוסף האמרות של וויינט היה רעיון חמוד בביצוע קצר מדי. אנרג'י זה אתר מזעזע.

מזל טוב לקוסובו. זה הולך ליצור בלגאן. הרוסים הולכים להכניס לצרפתים על היחפזותם להיות הראשונים שיכירו במדינה החדשה. המדינה הזו הולכת להיות ענייה מרודה ואומללה, וייקח להם לפחות 15 שנה להגיע לרמת הכנסה שתאפשר את צירופם לאיחוד – אבל קשה לבוא לאלבנים של קוסובו (מסתבר שצריך להגיד קוסובה, שוין) ולהגיד להם שמוטב להם להמשיך לחיות בשליטה סרבית, ואני לא יודע אם מצב האוטונומיה הניב להם מספיק תשואה כדי להצדיק ויתור על הגדרה עצמית. זה בניגוד לסלובקים הדבילים, שלא היתה להם שום סיבה לפרק את החבילה עם הצ'כים ועשו את זה רק עקב תככים של תאגידים גרמניים בעיקר.  אחלה מאמר בנושא בסלייט.

ולסיום, איך אפשר בלי כבודה, ירום הודה,לשעבר המשנה לנשיא, יושבת ראש הכנסת, יושבת ראש עמותת "הפודלים של אהוד", שאשכרה התעקשה לעכב אתמול דיון בכנסת בגלל שחלק מהמשתתפים הגיעו בג'ינס. הדליה האפורה בטח חושבת שזה יעבור לה בגלל שהתחת שהיא ניסתה לתפוס היה על מתנחלים, אבל גם אני חי את כל החיים שלי בג'ינס, ואני לא חושב שיש חצי דבר לא מכובד בזה, ואם זה לא טוב לכנסת, אז אולי הכנסת לא רלוונטית יותר בשבילי ובשביל רוב העם הזה, שלובש גם הוא ג'ינס כל יום. ואם הכנסת לא רלוונטית, אז מי ישים חצי זין כפוף על ישבנך העייף, דליה? We forsake you…let's forget you, better still.

יאללה, המשך יבוא

האמת שהסיפור פחות נורא ממה שחשתי בהתחלה, כשהוסב לתשומת לבי על ידי הקורא הוותיק והמוערך רוגל. מסתבר שצוות של רשת פוקס ביוסטון נכנס למשרדים של אובאמה בעיר ומצא שם על הקיר דגל קובה גדול ותמונה של ארנסטו ("צ'ה") גווארה.

לכאורה, ביזיון רציני ונושא שיכול באופן גליטימי אפילו לשמש לתקיפתו של המועמד (ההתיחסות אל צ'ה כאל אייקון חיובי היא מסימניו של האידיוט הפוליטי, והתרת האידיוטיזם הזה במשרדים של קמפיין משייכת את אותו קמפיין באחת לשולי הזמאל הסהרורי). אלא מאי? מסתבר שזה בכלל לא משרד רשמי של אובאמה, אלא מקום שפתחו כל מיני תומכים מתנדבים על דעת עצמם. הקמפיין של אובאמה הודיע שהחל מהשבוע הבא ינוהל המקום על ידי הקמפיין, ויש להניח שאם הדגל הנמטופש עוד לא ירד, הוא יירד עוד לפני העברת השרביט.

אבל זה רק מלמד כמה תומכים שאינם קשורים לקמפיין עלולים להזיק לו. תומכים מהסוג הזה הם גם אלה שממהרים להתוגלל על כל גוף או איש תקשורת שמעזים להגיד משהו ביקורתי על המשיח שלהם, ובכך תורמים ליצירת אנטי מסוים. אז מתלהבים למיניהם – נא להרגיע. תודה.

אני, אגב, לא התרגשתי נורא כשרוגל הראה לי את זה, וחשדתי מיד שזה לא בדיוק כמו שזה נראה – במיוחד כשחיפשתי וראיתי שהסיפור מרוח בכל מיני מקומות כמו בלוגים ימנוניים סטייל ליטל גרין פוטבולס… אבל לא באתר של רשת פוקס עצמה. אילו היה פה סקופ של ממש, הם לא היו מתביישים בו.

כל זה גם לא הפריע לאובאמה להמשיך במומנטום ולקחת – בקלות – את כל שלוש ההתמודדויות אמש, כשבווירג'יניה ובמרילנד הוא מנצח גם בקרב הלבנים (אם כי הילארי ניצחה בקרב נשים לבנות, אבל לא בהפרש שהיא התרגלה אליו בקרב מגזר זה). אני חושב שהוא ניצח גם בקרב לטינים.

המשך יבוא.

עדכון: עימאד מוע'נייה, קצין המבצעים של החיזבאללה ואיש מאד מיומן בתחומו, נהרג הלילה בשעה טובה ומאד מוצלחת בפיצוץ מכונית תופת בדמשק (לא ביירות, ותודה לרועי). מצד אחד, כן יאבדו כל אויבינו – ומוע'נייה היה אויב אמיתי, לא כבוש מסכן שרק הביע את מחאתו. מצד שני, גם אם זה בטעות לא אנחנו, זה לא יעצור את החלאות מלהביא אותה באיזה פיגוע נקמה. brace yourselves.

נ.ב. בנושא לא קשור – אתמול קיבלתי שני טלפונים שלא הצלחתי לענות להם. אחד ניתק לפני שעניתי והתקשר מחו"ל, ואחד עניתי אבל לא הצלחנו לשמוע זה את זה, והתקשר ממספר לא מזוהה. אם אתם מזהים את עצמכם, תתקשרו שוב.

מיין היא אחת המדינות האלה שעליהן היו אומרים פעם "as *** goes, goes the country" לפני שהכללים האלה נשברו פעם אחת יותר מדי ומאז לא משתמשים במדדים האלה. מיין היא לא מדינה גדולה. כולה 24 צירים לוועידה הארצית, מתוכם לקח אובאמה 15 (ולא תשעה… הילארי לקחה תשעה), אבל היות שהילארי היתה צפויה לנצח במיין, ניצחון של למעלה משישים אחוז הוא מאד מאד מרשים.

גם סופת שלגים לא מנעה השתתפות שיא בבחירות, שכמו באיווה, וושינגטון ועוד כמה מקומות שבהם אובאמה רשם ניצחונות נוקאאוט, נערכו בשיטת הוועידות המסורבלת. אובאמה, עושה רושם, הרבה יותר חזק בפעילי שטח, כולל רבים מטעם עצמם בלבד. הילארי פשוט לא מעוררת את הגיוס הכללי הזה. אני לא רוצה לנחס, אבל יש לי הרגשה שאובאמה מסוגל, מול מק'קיין (ובוודאי מק'קיין-האקבי) להביא ניצחון בשיעור שהדמוקרטים לא ראוי מאז קרטר, אם לא ג'ונסון. חמסה-חמסה.

מחר יש את שלושה פריימריז באזור המטרופוליטני של הבירה – מחוז קולומביה (וושינגטון די.סי, יעני), מדינת וירג'יניה ומדינת מרילנד. אני עדיין חושב שבמרילנד יהיה לאובאמה קשה, אבל אחרי אמש אני יותר מאמין.

שבוע לאחר מכן יש את הוואי ואת וויסקונסין (בוושינגטון יש פריימריז לרפובליקאים), ואז כלום עד ה-4 במרץ המכריע – אוהיו טקסס עתירות הצירים.

כרגע מצבו של אובאמה נראה טוב מאי פעם, ואני חוזה שמחירו בשוקי ההימורים יגיע ל-55 דולרים לפחות (כרגע על 53).

עדכון: שכחתי להזכיר – בעקבות הניצחונות של מוצ"ש, התפוטרה מנהלת הקמפיין של הילארי, פאטי סויס דויל, שתישאר יועצת של המועמדת ותיסע איתה בחלק מנסיעותיה.

המשך יבוא.

אפסים קטנים. ברחתם לפני הטקס? מה קרה, גנבו לכם את נחלת האבות של האמא שלכם? ניצחו אתכם בצורה הכי לגיטימית שיש, ואתם בורחים כמו שפנים. לא נאה לכם להכיר בניצחון של מישהו אחר? אז גם כל הניצחונות שלכם (כמה שכבר יש לכם העונה, ועכשיו שפיני לא שם הלוואי שתקבלו בראש בפיראוס) לא שווים כלום. לא העונה ולא בשום עונה, עד שתוכיחו שאתם ספורטאים, ולא רק אתלטים ואנשי ארגון מעולים.

למי שלא שמע – מכבי כבר הובילו ב-22 הפרש על הפועל ירושלים בגמר הגביע. ירושים עשו קאמבק של הלייף ולקחו הגביע. מכבי, בניגוד לכל כללי הטקס המוכרים, ברחו מהאולם לפני טקס הענקת הגביע (ומדליות המפסידים – יש כאלה בסל, נכון?).

אבל זה בסדר. זה רק מוכיח כמה שאנחנו צודקים שאנחנו נגעלים מכם. ולמי שלא יודע – אני הייתי חולה מכבי גמור ומוחלט בשנות השמונים.

שבוע מצוין לאלי הספורט. הולך טוב עם מזג האוויר.

עדכון: מסתבר שהם התנצלו. נו, מודה ועוזב ירוחם – עד הפעם הבאה.

הערות בשוטפת מאוחר יותר.

האמת שראיתי על זה משהו ב"עיתוני היום" הנפלא של סלייט, אבל היו לי יומיים מטורפים ויש להניח שזה היה חומק ממני אילולי הקורא הנאמן רוגל, ששלח לי את הלינק.

אוקצור, נוסע לו ביל קלינטון בספטמבר 2005 יחד עם איל הון ומכרות בשם פרנק ג'יוסטרה לקזחסטן. מתארחים השניים בסעודה רשמית מפוארת, שבסופה מביע הנשיא לשעבר של ארצות הברית תמיכה נלהבת ביוזמתו של נשיא קזחסטן, נורסולטן נזרבאייב (ששולט במדינה זה 19 שנה ולא סובל במיוחד קריאות תגר על שלטונו), לעמוד בראש "הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה", שלמרות שמו פועל בכל העולם, בעיקר בתחום של בקרה ופיקוח על בחירות. שלטונו של נזרבאייב נתון לביקורת קשה על יחסו לזכויות אדם, הן מצד משרד החוץ האמריקאי והן מצד איזו סנאטורית ממדינת ניו יורק, שמשום מה קשה לי כרגע להיזכר בשמה.

מיד לאחר מכן סגר מר ג'יוסטרה – שלפני כן לא היה לו כל ניסיון בתחום האורניום – עסקת ענקת עם החברה הממשלתית "קזאטומפרום", להשתתפות בכריית אורניום בשלושה מכרות ענק. העסקה הפכה חברה שקודם לכן היתה חברת אחזקות ריקה מתוכן ליצרנית האורניום הגדולה בעולם, והכניסה עשרות מיליוני דולרים במיידי למר ג'יוסטרה.

מספר חודשים לאחר מכן מקבלת קרן הצדקה של ביל קלינטון תרומה של 31.5 מיליון דולר ממר ג'יוסטרה, פלוס התחייבות פומבית לעוד 100 מיליון עתידיים.

עכשיו, בשנות התשעים עוד איכשהו סבלנו בשקט את היעדר האתיקה של מר קלינטון בכל הנוגע לקשרים עם תורמים, הן בגלל שהרפובליקאים הם שהתחילו וצברו יתרון אדיר בגיוס כספים בדרך זו (כך מומנה "מהפכת 1994") וצריך היה להחזיק מעמד מול המתקפה, והן בגלל שלביקורות ולהאשמות נגדו התלווה תמיד גוון פוליטי בעליל. אבל זה כבר מוגזם. הספיק לנו לסתום את האף בשביל מעלותיך התרומיות האחרות במשך שמונה שנים, ביל. אנחנו את הדרך הלאה נעשה בלי זה, תודה.

כל הפרטים בכתבה מצוינת של הניו יורק טיימס (עוד יש חיים בסחבה הזקנה), ושוב תודה לרוגל.

אה, כן, הבטחתי לכם מתישהו לפני היומיים האחרונים את המכתב ששלחתי לאל גור. אתם מוזמנים להעתיק ולשלוח או לכתוב משהו משלכם. אם יש ביניכם מי שרוצה שגור יתמוך דווקא בהילארי, תגידו גם את זה.

Dear Mr. Vice President.

I rarely write elected officials (in or out of office), but I am contacting you in the hope that I may contribute in any degree to swaying your decision in favor of endorsing Senator Barack Obama for President of the United States.

In all matters of vital importance, from the environment you champion so valiantly, to peace in conflict zones, to new economic paradigms that can meet the challenges of the 21st century, new coalitions will have to be built, both at home and internationally, in order to break through  existing logjams.

In you heart, sir, you know that Senator Obama is far better equipped to bring about such shifts in power structures. Far fewer people will risk alienating their bases by co-operating with him. He is far less wed to deeply ingrained interests within the Democratic party or internationally. You, sir, are also beyond those confining allegiances, having carved for yourself an influence independent of traditional power bases. With your support and wise counsel, both through the campaign and in the white house, a President Obama can achieve things in the next four years, that a President H. Clinton – eminently qualified  and well intentioned though she is – will simply not be able to get through. You worked with her closely for eight years. You know her many gifts, and also the shortcomings – both real and less so, yet very deeply entrenched in perception – that will hinder her from making her good intentions bear fruit.

Having decided not to run again yourself, you owe it to all you have worked for, to give the policies you counsel the best chance of becoming reality. That chance currently lies with helping to elect Senator Barack Obama as the 44th President of the United State. Please help bring that about.

Yours, with much admiration,

על וינוגרד וכאלה במהלך הסופ"ש, אולי בלי נדר.

עדכון: המציאה הכשרה של רוגל השכיחה ממני משהו שקלטתי אני הקטן באלפי עמק חפר: בעימות הדמוקרטי האחרון לפני צונאמי טיוזדיי, שהיה אגב ידידותי ואדיב להפליא, עשתה קלינטון שגיאה עצומה ורבה לדעתי. כרגע זה מדווח ביציאה שגררה תגובה נלהבת מהקהל, אבל תחשבו על זה:

"נדרש קלינטון אחד כדי לנקות אחרי בוש הראשון, ואני חושבת שיידרש עוד קלינטון לנקות אחרי השני."

שנון, אה? אבל האם זה באמת חכם להזכיר לאנשים שאם היא תיבחר, זה יסגור דור שלם ׁ24 שנה) של בוש-קלינטון-בוש-קלינטון? אני שומע מיותר מדי אנשים שזה די מפריע להם הקטע.

ובכן, חלאת המין האנושי העונה לשם רודולף ג'וליאני קיבל בעיטת שפיץ עם מגף ישר לתוך הרקטום, והוא עכשיו צפוי להודיע על פרישה ולהצהיר על תמיכה במק'קיין, שניצח את פלורידה בחמש נקודות – 36% לעומת 31% לרומני. כעת יש הערכה שמק'קיין עשוי לגמור את הסיפור כבר בשבוע הבא, בצונאמי טיוסדיי, בו ייערכו בחירות מקדימות למועמדות הרפובליקאית ב-21 מדינות שונות, כולל ניו יורק וקליפורניה.

האסטרטגיה "המבריקה" שג'וליאני ניסה לנקוט בה, לא לטרוח בכלל עם המדינות המוקדמות ולהתחיל יש בפלורידה, התפוצצה לו בפנים משתי סיבות. קודם כל, כשאתה לא במשחק לא כותבים עליך, וכשלא כותבים עליך אנשים לא לגמרי מודעים לעובדה שאתה רץ. דבר שני, מסתבר שככל שג'וליאני כן שיחק את המשחק, ככה הוא הפסיד נקודות. לפני חצי שנה, כשכל מה שאנשים ידעו זה את השם והעובדה שהוא ב-11 בספטמבר לא עשה במכנסיים ולא המשיך לקרוא סיפורים לילדים, הוא הוביל חזק גם בארצי וגם בפלורידה. ככל שהוא התמודד בפלורידה וערך עצרות ודיבר ונתן לאנשים להכיר אותו, ככה התמיכה בו פחתה. הממממם.

בצד הדמוקרטי לא היתה התמודדות של ממש, יען כי רק הילארי טרחה לבקר במדינה ולהתמודד בה ברצינות כלשהי (אם כי, כמו שמתקן לי עמנואל, גם אובאמה וגם אדוארדס נכללו בקלפי, בניגוד למה שקרה במישיגן. אובאמה, למרות שלא הרים אצבע בפלורידה, קיבל 33%. אדוארדס לא היה פקטור). כל זה כי המפלגה הדמוקרטית הארצית שללה מפלורידה את הצירים שלה לוועידה הארצית, כעונש על כך שפלורידה הקדימה את הפריימריס שלה ללא רשות. כעת חלוקות הדעות אם בסוף המפלגה הארצית תתקפל, תרשה לצירים של פלורידה להשתתף ובכך בעצם תעניש את אובאמה ואת אדוארדס על שצייתו להחלטת הגופים הנבחרים.

בעוד שישה ימים יבוא הצונאמי והכל יהיה יותר ברור. יש מצב שמק'קיין כבר ינצח אחרי שתיגמר הספירה. כמובן שמדור מצוין וחינוכי זה מקווה שלא כך יהיה. אצל הדמוקרטים לא נראה לי שתהיה הכרעה גם בשבוע הבא, ויש מצב שאנחנו אכן הולכים לוועידה מתווכת, שם הדברים ייקבעו רק בוועידה עצמה, בעסקאות וחדרי חדרים, פוליטיקה אולד סקול שבה לאדוארדס תהיה השפעה רבה מכפי שיעור התמיכה הממשי בו.

ולסיום, היות שהקטר הדוהר של לפני שישה חודשים קרס לפני קו הסיום, אולי אפשר לסדר נראטיב דומה גם בסופרבול הבא עלינו לטובה? סתם, רעיון.

המשך יבוא.

עדכון – אדוארדס כנראה פורש. כך מודיע הוושינגטון פוסט בראש העמוד שלו. עם זאת, עדיין תישמר לו השפעה במקרה של ועידה מתווכת. נשאלת השאלה אם הוא יקרא לתומכיו לעבור לאובאמה. באשר לאל גור – תומכי אובאמה (כולל עבדכם) נחלצים בימים האחרונים בקמפיין אימייל שקורא לו לתמוך. בערב אציב את נוסח המכתב שכתבתי. אם אתם רוצים, תעתיקו ותשלחו. אם אתם רוצים לכתוב משהו מקורי, יותר עדיף 🙂

במיטב המסורת של השבועות האחרונים, יותר מבזק והזמנה לדיון מתמשך מאשר פוסט כהלכתו. אוקצור, הסנאטור אדוארד (טד) קנדי, עדיין בעל השפעה רבה למרות שחלפו כמעט שלושים שנה מאז נחשף בקלון אישי ולמרות חיבתו הנודעת לטיפות מכל הסוגים, הודיע על תמיכתו בבראק אובאמה לנשיאות.

למה זה חשוב? כי טדי, כאמור, עדיין לא איבד לגמרי את הרלוונטיות שלו. מותה של אשה צעירה חיסל את סיכוייו להתמודד בעצמו על הנשיאות, אבל הוא נותר דמות בעלת שם לאומי ומה שחשוב לאובאמה – בעלת השפעה רבה הן בקרב הקהילה הלטינית (או לפחות כך קראתי לאחרונה) והן בקרב איגודי עובדים (וזה אני יודע מכבר).

זו לא היתה התמיכה היחידה שאסף החזיז מהמשפחה המלכותית של המפלגה הדמוקרטית. הנצר האחרון, קרוליין בת ג'יי אף קיי, כתבה מאמר נרגש בניו יורק טיימס על כך שהיא רואה באובאמה "נשיא כמו אבי". אני אישית מקווה מאד שהוא ילמד מלקחי אבא של קרוליין ויהיה נשיא טוב בהרבה, למה הציון של אבא של קרוליין בינוני גם אם אתה נוטה לו חסד, אבל אין ספק שזה עושה הדים.

התשובה של מחנה בילארי היתה פחות מרשימה, אם כי נכבדה כמותית: בתו של בובי קנדי, שנרצח ב-1968 בעודו מתמודד על המועמדות הדמוקרטית, הודיעה שהיא (וגם אחיה ואחותה) תומכים בהילארי. כמו שאמר היום אחד הכותבים בסלייט, אם להילארי היתה *גם* את קרוליין, זה היה מאזן את טדי לבדו. טדי וקרוליין זה הרבה יותר מהילארי, וזה ממשיך ומוכיח שאין מגזר בקרב המחנה הדמוקרטי הקיים שאינו אפשרי עבור אובאמה.

מתישהו אני גם אגע בכל הסירחון והרקב גם אצלנו, אבל אתם לא יכולים להאשים אותי שהמשחק האמריקאי יותר מושך…