עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

מהפכות כמעט תמיד מלוות במישהו שמועמד כנגד הקיר – באופן סמלי אם לא מעשי. כשתבוא המהפכה שלנו (יא רייט), אז בין אלה שיועמדו כנגד הקיר (באופן סמלי, תירגעו, כיתת יורים של ביצים סרוחות ועגבניות באושות) יהיו לא מעט מעמיתיי היקרים, אנשי התשקורת העוינת.
 
הבעיה של התשקורת היא לא שהיא "עוינת", אלא שהיא אדישה, שחוקה, ערלת לב, גסת נפש וצבועה. לא יודע אם יצא לכם לראות, למחרת ההפגנה הראשונה של הסטודנטים בירושלים, את הסיקור של הטלוויזיה. באחד הערוצים (באמת לא משנה איזה, אותו ערוץ שגנב לצלם קרדיט והולך לשלם על זה, מי שיודע יודע) הדגישו ש"המשטרה טרחה וחסמה עבור הסטודנטים את כל הרחובות באזור, אז הם בכוונה הולכו לרחוב היחיד שנשאר וחסמו גם אותו, כי הם יודעים שעימות עם המשטרה יכניס אותם לתקשורת".
 
את האמירה הצבועה הזו השמיע השדר (ובאמת לא משנה שמו של הדוגמגיש הספציפי, אני אפילו לא זוכר) יומיים או שלושה אחרי שבערוץ שלו סירבו – במפגיע, בזלזול – לשדר חומר שהם אפילו לא היו צריכים לטרוח עבורו אלא סופק להם על מגש, על פעילות לא אלימה של הסטודנטים (חלוקת תה, ביסקוויטים ומידע על המאבק לנהגים בכניסות ויציאות לאיילון מוקדם בבוקר. לא מרעיש, אבל בהחלט שווה אזכור בקונטקסט של המאבק). לא ביקשנו הרבה. אייטמון כזה של 20 שניות עם וויס אובר. אבל לא רק שלא, אלא גם נתנו את ההרגשה שמה אתה מטריד אותנו בכלל – פחות משבוע אחרי שהם לא יכלו לשבוע פוטג' מההפגנה האלימה.
 
אבל ההתנהגות הזו היתה רק הפתיח. לא יודע אם שמעתם, כי יש כנראה איזה קשר קטן של השתקה (או של שימת זין), אבל היום הולך להיות אירוע די גדול של הסטודנטים בפארק הירקון. 
 
 

רייב מחאה ענק בפארק הירקון, היום ב-19:30. מיטב תקליטני הרגאיי עם טראנס בסיום

 
מספיק ברור? מסיבת ענק של הסטודנטים לצורך רענון הכוחות להמשך המאבק. אוטובוסים יעמדו בתום המסיבה לקחת את מי שירצה לירושלים לבלות את הסופ"ש באוהל המחאה. צפויים להיות  אלפי אנשים. עכשיו, נכון שזה אורגן תוך יממה בערך, אבל עדיין הידיעה הגיעה לכל מערכות העיתונים והפורטלים אתמול בסביבות 10 – די והותר זמן להכניס לפחות כמה שורות בידיעות החינוך הגדולות שהיו לכל העיתונים. 

אבל לא. כי על הזין הסטודנטים – אלא אם כן יש דם. אז זה מעניין. רק וואלה! יצאו צדיקים בסדום והעלו ידיעה נפרדת על האירוע וגם הריצו אותה במקום בולט. אז למי שדאג לזה, והוא יודע, תודה.

עכשיו, זה לא רק שלא העלו, זה גם הלעג. באחד הערוצים (אותו ערוץ שגנב קרדיט) שאלו אותי בלגלוג, כשהתקשרתי לוודא שהם יודעים על האירוע, אם אני מודע לזה שיש היום "מרוסיה באהבה". הסברתי שאנחנו אכן יודעים ושזה בחלק אחר של הפארק ואין התנגשות (יש גם אישור מהמשטרה והעירייה, אגב). אז אומרת לי הכוניפה הטיפשה בלעג לא מוסתר "אבל ראש הממשלה יהיה ב"מרוסיה באהבה", הוא לא יהיה ברייב…" (על המלה רייב הזילה הכוניפה אקסטרא זלזול, משום מה). שאלתי אותה בנימוס מה זה משנה לי אם ראש הממשלה יהיה או לא יהיה. אז היא מסבירה לי "זה עושה אותך פחות אטרקטיבי…". תהיתי מה בעצם הבעיה, אם בלאו הכי תהיה להם ניידת באזור, אז אומרת לי המהבולה לי "אז מה…" במין אטימות דוחה שכזו, כאילו היא מקבלת העלאה במשכורת על כל אייטם שהיא מוצאת סיבה למה לדחות.

לכו, טמבלים נמוכי מצח עם פוזה של אודי פדרבוש, ועכסניות עם הבעה של לובוטומיה מעל לחוטיני המבצבץ, שמשחקים אותה שועלי חדשות משופשפים ומנוסים, ובעצם הם כבויי מוחין ומשוללי עירנות בסיסית שלא היו מזהים אייטם מעניין גם אם היו מסניפים אותו בטעות בשירותים של איזה פיק-אפ בר, לכו תיכנסו עמוק לתחת של ראש הממשלה. הרי בכל מקרה, ולא שמגיע לכם, אבל כבר יהיה מי שיקרא לכם כשיהיה דם ויהיה בכיף שלכם לצלם.

אז בפעם הבאה שמספרים לכם על הסטודנטים האלימים, חסרי האחריות, שמעוררים פרובוקציות כדי להיכנס לתקשורת ולא מנסים בכלל לחשוב על שום דרך אחרת לעשות זאת – תדעו את האמת, והמהדרין ידפקו מוחטה עסיסית בבהמת האינפוטיינמנט התורנית שמוציאה את השקר הצבוע הזה מהפה. 
 
יאללה, אני ממשיך לעבוד. חזרו לפוסט הזה במהלך הערב לצורך עדכונים בשאר הנושאים המובטחים.
 
אגב, אני לצערי הרב לא אהיה ברייב, יען כי לא הצלחנו לארגן שירותי שמרטף באתרעה כה קצרה. 🙁 אבל אתם, אם יש מצב, פארק הירקון, ליד החניה מול גני התערוכה. יהיה פצצות, וזה בחינם, אז למה לא?

* אה, כן, חשוב לציין – הכותב אינו סטודנט, אינו נמנה על אגודת סטודנטים כלשהי ואינו מקבל מכל אגודה כזאת שכר או שווה שכר תמורת עזרתו הצנועה ביחצון אירועי המאבק. דעותיו המובעות כאן מייצגות אך ורק את התחת העייף והעצבני שלו עצמו, ותו לא.
 

אוי… מאיפה להתחיל? נתחיל מירושלים, שם הבינו הסטודנטים את מה שלא הבינו הפלגים השונים והמנותקים שרוצים בצדק שאולמרט יפנה את הכיסא. הסטודנטים עלו לירושלים ושמו לחץ קצת יותר ישיר על מושא מחאתם. חבל רק שאין להם את המספרים. אתם מתארים לכם את אולמרט מנפנף בקלות כזו את ה-100 ומשהו אלף (לפחות) שהיו בכיכר רבין, אילו היה יכול לשמוע אותם מלשכתו? ויותר חשוב – אילו מאפשריו בכנסת ובממשלה יכלו לשמוע אותם מקרוב?
 
בנוגע לעדויות – לא התרשמתי שיש שם משהו ששינה את דעתי הקודמת בנוגע לסדר האחריות – חלוץ, אולמרט, פרץ. פרץ לא עשה נזקים גדולים, אבל לא היה לו הידע כדי לעצור את השיטפון. התירוצים שלו בדיעבד הם די מגוחכים, אבל זה בגלל שמתברר שהוא בנאדם די מגוחך. כלומר, ידענו את זה. אני ידעתי. אבל החלטנו (אני החלטתי) להעמיד פנים שאנחנו לא יודעים את זה ולתת לבנאדם טבולה ראסה. אז הוא לקח ופורר את הטבולה עלא ראסו. שוין. נמצא מניאק אחר לתלות בו את תקוותינו.
 
ולסיום, הכי מצחיק (מלשון "גם אני הייתי צוחק אם הדביל לא היה שלי") מצביאנו לשעבר בופי יעלון. האיש, שמגונה בדו"ח בלי סייג על אסטרטגיית ה"ניתן לקטיושות להחליד" שלו, מנפנף בדו"ח וצווח שהנה זה מוכיח שבופי צדק כל הזמן. נשבע לכם שטל פרידמן יודע משהו שאנחנו לא. בופי, אחינו, יש כפר שיקום לאנשים כמוך.
 
גנרליסימו פרנקו עדיין דביל
מנייאק שאף אחד כבר לא תולה בהם תקווה הם כמובן גיבורינו בכחול, 100 בשבילך, אפס בשביל כל מבקר אובייקטיבי. אני נמרחתי כל השבוע ולא כתבתי, אז בוקי נאה שיהיה בריא כתב בשבילי שאחרי מפגן הטמטום, או לחילופין מפגן השקר הגס של ניצב אילן פרנקו, אסור בשום פנים ואופן לתת לו את מחוז תל אביב, הבעייתי פי כמה. אם זו יכולת המודיעין שלו, שהוא לא ידע מה שידעו שדרי המשחק בזמן אמת (שהקהל ירצה לרדת למגרש לחגוג), אז הוא לא ראוי לתפקידו. אם הוא ידע והוא משקר, ובנוסף הכסילות היהירה שלו בסירוב ההתחלתי לפתוח את השערים (כמה פעמים צריך ללמוד את הלקח הזה???), אז מגיעה לו סטירה עם דג מת והוא בכל זאת לא ראוי לתפקידו.
 

הכיבוש חי ובועט
ולמי שלא מבין איך אחרי אוסלו, ובלי קשר לחדירות צבאיות ממשיות לשכונות ולבתים, הכיבוש ממשיך לחנוק את החיים של הפלסטינים – הנה לינק טוב להתחיל ממנו. 
 
 
עלה נידף ברוח
שבת שעברה היה יום המריחואנה הבינלאומי. נחגג ב-220 ערים בעולם. טוב, 219. בעיר אחת, שפעם היו מגיעים אליה כל שנה כמה אלפי אנשים לציין את הרצון הקטן, הפשוט והלגיטימי בשאכטה חופשית, הגיעו הפעם, זו השנה השנייה ברציפות, כמה עשרות בלבד. למה? כי בשנתיים האחרונות ארגנו את האירוע הליצנים עלובי הנפש שהם כל מה שנשאר מהשם עלה ירוק, שפעם התגאיתי להשתייך אליו.
 
חבורת ההזויים הזו, בראשות האיש הנאלח אוהד שם טוב (שלקח לכיסו כמעט מאה אלף שקל ממימון הבחירות של עלה ירוק והשאיר פעילים מסורים שנתנו שעות בלי גבול, וגם סיפקו שירותים בעלי ערך שוק מוכח, עם גרושים) התיימרה להרים אירועים בשלוש ערים* ושוב הוכיחה כמה שהיא רק מוציאה שם רע לסטלנים (שם טוב=שם רע?) המטושטשים שוב התעוררו ברגע האחרון, ביום רביעי שלפני הפיקניק, כדי לשלוח ברשימת התפוצה בקשה לעזרה בכל תחום שהוא. על פרסום של האירוע כמובן שלא היה על מה לדבר, מלבד כתבה באיזה מקומון ביום שלפני. איפה הימים שבכל עיתון וכל אתר היו כתבות על האירוע הקרב בימים שלפני? איפה הפצה של עשרות אלפי פלאיירים? איפה אנשים שהגיעו ברכב ממרחק 50 ק"מ ויותר? אין לי ספק, אגב, שבדיעבד מישהו מהם יתחיל להתחסד שהם רצו לשמור על הסביבה אז לא הדפיסו פלאיירים. אהא…
 
עוד מחזית הגועל נפש: איזה שופט החליט שהגר צימרמן אכן הוציאה את דיבתו של השם טוב הדביל בזה שהיא שמה באתר שלה תמונה מאתר אחר בכלל של הליצן בכאפיה. אבל השופט כנראה הרגיש חייב מבחינת לשון החוק, אולם הראה את דעתו על חשיבות העניין בכך שפסק 300 שקלים שלמים פיצויים. תומכיו המתמעטים של גונב הדעת המאוס מתעקשים להגדיר את זה כניצחון גדול של הראיס. קטעים איתם…
 
* (גילוי נאות: ערן ורד ואני התכוונו להחזיר עטרה ליושנה ולהפיק את השנה את הפיקניק בתל אביב. היה בכוונתי לשים 5 אלפים שקלים מכספי – מה שהיה מכסה בערך מחצית מההוצאות, על פי ניסיון העבר. בכל מקרה, עלה ירוק לא הפסיקו לנג'ס שהם רוצים לתאם איתנו, כדי שיהיה פרסום משותף לכל האירועים בארץ (הם התיימרו אז להפיק רק בירושלים ובאילת). לא רצינו להתעסק איתם בכלל מטוב ועד רע, ואפילו אמרנו להם שמצידנו הם יכולים להפיק אירוע מקביל ממש על יד ובמקרה כזה נראה צורך לתאם איתם רק כדי לאלדרוך אחד לשני על האצבעות.  אבל בסוף, בעיקר כדי לרצות חבר (בני ניסים טורם, אללה יבוס עינו), הסכמנו – בתנאי אחד. התנאי הפשוט הזה היה שהם לא יוציאו שום פרסום, שמזכיר את האירוע שלנו (בתל אביב)בלי להראות לנו אותו קודם. הם הסכימו. יש לי את זה מוקלט.
 
כשהם הפרו את התנאי הפשוט הזה, הודענו להם שאנחנו מושכים ידינו מהפרויקט. זה היה בחול המועד פסח – יותר מחודש לפני הפיקניק. גם זה מוקלט.

עידכון חם!! מסתבר שהפגע-רע הזדחל לו למאהל הסטודנטים בירושלים ועשה שם את הדבר היחיד שהוא יודע – לתפוס טרמפ על פעילות של אחרים. מה שקרה הוא שהאיש הסתובב שם וזיבל לתקשורת במוח על עלה נידף שלו ובכך פגע בכיסוי של המאבק שלשמו התכנסו שם כולם. אז גיל לוקסנבורג, מראשי השטח של מאבק סטודנטים ובנאדם שגם לו יש מטרה חשובה משלו שהוא מקדם בזמנו הנפרד ולא על חשבון מאבק הסטודנטים (מריפואנה), ביקש ממנו יפה להפסיק. השם-רע סירב לבקשה הסבירה, אז גיל דאג שיעיפו אותו ממאהל הסטודנטים. אה, ושכחתי לציין שהאפס גם היה שיכור – מהאלכוהול שאגודת הסטודנטים חילקה כמובן, לא חלילה על חשבונו.

מצגת: כך המשטרה מכה ומשקרת
אגב ערן ורד, השבוע המוצלח שלו נמשך בראיונות לשלל אמצעי תקשורת, כולל ערוץ 10 וחדשות הוט. הנושא, כמובן, אלימות הקלגסת. תחזק ימינו של ערן, ואתם מוזמנים לצפות במצגת (המשופרת) שערן הציג בפני ועדת הפנים של הכנסת בתחילת השבוע.

קלאסיקות בלבוש חדש
 טוב, ארוך, אז קבלו לסיום שתי גרסאות פוליטיות לקלאסיקות ילדים. אחת הגיעה אליי באדיבות דן גולדנבלט, לשעבר מזכ"ל עלה ירוק (מהימים שזו לא היתה בושה), ומסתבר שהוא קיבל ממוטי ארגמן, איש יקר ומחבר "כאנאביס מריחואנה וחשיש", רק הספר הכי טוב על הצמח הטוב בעברית). השנייה פרי עטו של אחי הימני השפוי™, שראל.
 
 
מעשה בחמישה בלונים \ הגרסה למבוגרים
 
שמחה וששון,
כל שר בממשלה – בלון.

בראשות הממשלה- בלון כישלון.
לאוצר- בלון הירשזון
למשפטים- בלון רמון
בלון עם שפם – לביטחון
ולבית הנשיא…
בלון פרסי.

שר המשפטים שמח.
ניפח וניפח את הבלון,
ניפח ניפח ודחף לשון.
ופתאום בום-טראח! מה קרה?
הבלון התפוצץ הבלון נקרע.
אל תצטער עם ישראל
יביאו לך בלון אחר.
 
פגשו האזרחים את בלון-הירשזון.
ניפח הירשזון את הבלון, ניפח וניפח באג"ח וממון.
ופתאום…. בום טראח! מה קרה?
הבלון התפוצץ הבלון נקרע.
אל תצטער אזרח טיפשון
זה סופו של כל בלון.
 
התנפח מעצמו הבלון-שפם
התנפח ומילא עצמו אויר חם.
התיישב על כיסא בלי להבין מאומה
כשפתאום על הגבול פרצה מלחמה
ולפתע… בום טראח! מה קרה?
הבלון התפוצץ הבלון נקרע.
עם ישראל אל תצטער,
עדיף במקומו כל אחד אחר.
 
אז בפעם הבאה שתפגשו בבלון
אל תמהרו אותו לנפח
שלא יתפוצץ גם לכם בפרצוף
ותמותו מבושה וגם מהריח,
ובכלל, במחילה, אזרחים יקרים
אולי מספיק לשחק בבלונים?
*************************************************

הבלדה על זהבה גלאון \ שראל גרוסמן
(לחן: "אני עומדת במעגל")
 
אני עותרת בבג"ץ ומביטה סביבי
אני עותרת בבג"ץ. לחברים שלי
 
ביחד ביחד
ביחד נפסול נפסול
ביחד ביחד
ביחד נמשול נמשול
 
אני עותרת בבג"ץ בשם שלטון החוק
אני עותרת בבג"ץ ההיגיון הוא צחוק
 
ביחד ביחד …
 
אני צווחת בבג"ץ בשם ההזויים
צווחת לי למצלמה כי החיים טובים
 
ביחד ביחד…
***************************************************** 
 
 
ובאמת לסיום, מה זה הפרסומת המורבידית החדשה הזו "ראיתי ברמן, נהייתי רעב"? לא במקום…
 
יאללה, ענייני ארה"ב וספורט בקרוב מאד, מבטיח.

חברים, ישראלים, בני ארצי*

אנחנו, אזרחים יקרים, נמצאים במבוי סתום. יש לנו מצב שמחייב, איך שלא תסתכלו על זה, או התפטרות של רה"מ (ושר הביטחון, אבל אנחנו מדברים על רה"מ. כבוד השר יעוף בלאו הכי עוד כמה שבועות) והרכבת קואליציה חדשה בראשות מישהו אחר, או הליכה לבחירות.

האמירות בדו"ח ועדת וינוגרד פשוט חמורות מדי. משרד ראש הממשלה (ולשכת שר הביטחון) אינם זקן מלאכותי להתאמן עליו בהתגלחות. אתה לא יכול להגיד "לא פייר. כולם טועים פעם אחת. עוד צ'אנס". לא בסדר הגודל הזה. קשה מאד מאד לחשוב על מעשה שיכול ראש ממשלה לעשות, מלבד אולי לשגר טיל אטומי (כמו בסיומונה של "נהדרת"), שעליו יש פחות הזדמנות שנייה. אתה לא יוצא למלחמה יזומה, מקבל בדו"ח על התנהלותך בה ציון נכשל בכל היבט, וממשיך בתפקיד. אפילו החונטה ביוון נאלצה להתפטר לאחר הפיאסקו בקפריסין.

במצב רגיל, העניין היה מסתדר די מהר. פוליטיקאים טובים מאד בלהבין דברים כאלה, והם יודעים לקרוא סקרים. אלא מה? "המפץ הגדול" שכשל בצורה כה חד-משמעית (לפחות בהרכבו הנוכחי) הכניס לכנסת הרבה מאד חברי כנסת שבכל טריפת קלפים מחודשת ימצאו את עצמם נאלצים לחזור לג'ובים הקודמים שלהם, ועושה רושם שלא בא להם.

אפילו עם כל הקדימאים, הגמלאים ואולי גם הישראל ביתנואים (מה באמת אומרים הסקרים שלהם?) ששואלים את עצמם למה להם בעצם להפסיק את הכיף, קשה לי להאמין שאי אפשר למצוא 61 חברי כנסת שירגישו מספיק בטוחים בסיכוייהם, או מספיק ישרים כדי לקחת את הסיכון. אלא שזה דורש קואליציה זמנית ומאד מוזרה, של אנשים שלא מסכימים על שום דבר. ויותר מדי מהם (אתם שמה בשמאל "היפה") מסרבים להבין, כמו שאמר מצוין יוסי גורביץ, שפשוט חייבים. אפילו אם זה אומר ניצחון זמני למתנגד שלך. אפילו במחיר נתניהו. לא נאהב נתניהו? נחליף גם אותו.

הרי מה לעזאזל הטיעון? שממשלת אולמרט עושה משהו – אפילו דבר אחד – שבגללו חשוב שהיא תמשיך לכהן? האם היא הרימה את הכפפה ופתחה במו"מ, או אפילו במגעים למו"מ, על בסיס יוזמת הליגה הערבית**? האם היא נמצאת באיזו תנופת פיתוח אדירה? בתחום החינוך, הרווחה, משהו? כולנו יודעים שלא. אז מה, הפחד המשתק ש"יהיה יותר גרוע"? אנחנו שורדים דברים. נשרוד גם שנתיים שלוש של ביבי.

ולכן אני מגיע לנקודה האמיתית של התפרצות המלל הזו. הגענו, אנשים טובים, לנקודת מפנה. לשלב חדש בהחלט. הדג נחש, שיהיו בריאים, טבעו את המושג "שלב הכאפה המצלצלת". אבל מבחינה היסטורית ראוי יותר לקרוא לזה "שלב הקילשונות והגרזנים". הדימוי שאוב ממלחמת העצמאות האמריקאית, שם (לפחות על פי הנראטיב המונחל) "קמו האיכרים עם קילשונותיהם וגרזניהם נגד הכובש".

אני בכוונה אומר קילשונות וגרזנים, כי גם בימים ההם היו רובים, ולמעשה ההיסטוריה האמיתית מספרת לנו שהיחידה הצבאית האפקטיבית ביותר של הפטריוטים האמריקאים ביחס לאויב הבריטי העדיף, היתה הצלפים שלהם. אבל המיתוס מבקש לתאר ציבור אזרחי, שבידו רק נשק סמלי אך בליבו מטרה צודקת. בדומה לכך, אנחנו צריכים לעלות בהמונינו לכנסת, לקרית הממשלה, לבית ראש הממשלה, חמושים רק בזעם של מעסיק זועם ונבגד, ולהבהיר שאם לא ייעשה הדבר הנכון היחיד, שקט לא יהיה והחיים הרגילים לא יימשכו עד שהעניין יוסדר.

(ואם תבקש הממשלה, באמצעות שכיריה הבריונים, לדכא התקוממות אזרחית שכזו כפי שעשתה לפני שבוע בלבד לציבור הסטודנטים***? לא יודע מה אתכם, אני אישית לא אפנה את הלחי השנייה. )

* מונח שכולל את אזרחי ישראל הערבים, אבל לא כולל שום יהודי בחוץ לארץ. רוצה להיות בן ארצי? תבוא לחיות בארצי.

** עכשיו כמובן מאוחר מדי. כפי שפורסם בידיעות, ונשמע הגיוני בתכלית, מנהיגי ערב החליטו שאולמרט, במצבו הפוליטי הנוכחי, הוא לא פרטנר. הו, האירוניה…

*** צילום: ערן ורד, צלם האקשן הטוב בארץ בשבילכם

מאת: תמיר ארביב. מתפרסם ב"רדיקל מקלדת" ברשות המחבר

*****************************************************************

יום רביעי, 25 באפריל 2006. השעה 23:09
 
 
בשעות הערב המוקדמות הצטרפתי לשורות הסטודנטים – המפגינים למען פירוק ועדת שוחט.
לקח לי מעט זמן להיכנס לאווירה, בעיקר כי יש לי ביקורת על כל הנושא, אבל הנקודה החשובה היא שמהר מאוד הייתי כאחד המפגינים.
 
לא רק זה, אלא גם הייתי אחד מכמה מאות שהחליטו שחוץ מלצעוד ברחובות תל אביב, יש לחסום את איילון. זו היתה החלטה ספונטנית  שאף אחד לא תיכנן מראש. בלהט ההפגנה עשינו את זה.
 
בשלב הזה בוא ירדנו לנתיבי איילון דרך מחלף ארלוזורוב האנרגיות היו בשמיים. בהתחלה צעדנו מהוססים לעבר האוטוסטרדה די בטוחים שנידרס למוות, אבל באיזשהוא שלב היינו מסה מספיקה כדי לגרום להאטת המכוניות. גם ההדים שנוצרו ממיקומנו מתחת לגשר הפכו את הקול שלנו לקול גדול.
צעקנו "אין השכלה אין מדינה". וגם "מי שלא קופץ מושחת". וקפצנו.
 
חלק מהרכבים על האיילון  האטו וצפרו לאות הזדהות. חלקם פשוט עצרו. לא האמנו. עצרו בשבילנו. זו היתה שניה כזאת שבה פשוט זינקנו וחסמנו את כל הנתיב ורקדנו בשמחה. אני הרגשתי כאילו כבשנו את הכותל או משהו (וסליחה על המטאפורה לשמאלנים שבינינו). אני בטוח שלא הייתי היחיד.
 
אבל השמחה היתה מוקדמת, שכן פניו המכוערות של הסדר הכוחני במדינה שלנו לא איחר להגיע.
 מאחור הסתערו עלינו עדר של יס"מניקים מפחידים עם מבט אמיתי של רצח בעיניים. התחלנו לרוץ באקסטזה על האיילון, והם רצו אחרינו. אנחנו היינו קבוצה של סטודנטים וסטודנטיות כחושים עם דגלים וחלב על השפתיים , והם ריירו אלימות.
באיזשהוא שלב הם פשוט תפסו סטודנטים ובעטו בהם ודחפו אותם, והכניסו להם אגרופים לפנים, וצעקו שנרד אל שולי הכביש.
 
היתה אנדרלמוסיה גדולה. לא היה ברור עד כמה הם רציניים. אבל מרביתנו פשוט הקשבנו להם ועלינו על שולי הכביש וצעדנו בסדר מופתי כמו ילדים טובים. ואז הגיעו עוד יס"מניקים ודחפו אותנו מהשוליים , תוך שהם גוערים בנו באימה להמשיך לצעוד, וכשהמשכנו לצעוד נתקלנו בעוד כמה יס"מניקים שדחפו אותנו בחזרה לשוליים. לא היה ברור לנו או להם מה הם רוצים. חוץ מלפרוק עול עלינו. שקי חבטה מזדמנים. 
 
 בעודנו צועדים בשולי הכביש ולא מפריעים לתנועה,  היס"מניקים העלו מהלך ופשוט הרביצו רנדומאלית לצועדים, סתם בלי סיבה מיוחדת. כאמור, כבר הלכנו בשוליים , היינו בדרך חזרה לעיר בכיוון העליה של מחלף השלום, והם פשוט התנפלו ופירקו כל זעם. בחור אחד לידי דיבר בנייד  ויס"מניק פשוט העיף לו סתירה וזרק לו את הנייד לכביש. הבחור שאל אותו – "למה?" וזכה לעוד בעיטה בגב.
לא היה עם מי לדבר.
 
אז פשוט התחלנו לרוץ, והם אחרינו, עד שעלינו על מחלף השלום, וחשבנו שאנחנו צועדים בבטחה על מדרכה לגיטימית, בהתאם לסדר הציבורי.
 
מלפניי הלך בחור צעיר, גם הוא היה בטוח שזה נגמר. עד ששלושה יס"מניקים פשוט הסתערו עליו מאחורה והכו אותו כמו שמעולם לא ראיתי שמכים מישהו במציאות. אגרופים שפתחו לו את האף, בעיטות בבטן, מכות בגב. הוא נשכב על הרצפה ואנחנו הסתכלנו מבועתים. קצת בהלם האמת. כשניסינו  להזיז אותם ממנו קיבלנו בעיטות ודחיפות. 
 
ביקשנו את המספר האישי של השוטר, אבל החברים היס"מניקים שלו דחפו אותנו ואיימו עלינו באופן הכי ברוטאלי ובנאלי שהתרבות הישראלית המצחינה שלנו הצליחה לייצר. בחור אחד ניסה לצלם ועצרו אותו. 
 
באיזשהוא שלב היס"מניקים הקיפו אותנו במעגל ודחפו אותנו פנימה.
כבר לא ידעתי מה אני. סטודנט, או אולי משהו אחר? היחס לא התיישב עם שומדבר אחר שחוויתי על בשרי מלפני. אבל לא נראה לי שזה עניין את היס"מניקים. מבחינתם משימה זו משימה. לא משנה שהם מכים עכשיו את השכן שלהם, שאולי שירת איתם במלחמת לבנון, או את הסטודנט לחינוך שיהיה המחנך של הבת שלהם. ולא משנה שכל מה שביקשנו היה הפחתת שכ"ל.
והאמת – גם אולי זה לא צריך להיות משנה גם לי.
 
הנקודה היא שזה יכול לקרות לכל אחד, תחת כל אג'נדה, במדינה שפועלת לפי עקרונות של כוח ואלימות.
זה לא משנה אם אתה סטודנט, נכה, הומו, מתנחל, שמאלני, פלשתינאי או שובת ממפעלי ים המלח. היס"מ מוכן ומזומן לחבוט בך עד שתיפול רוחך או אפך.
 
ככה זה אצלנו. 
*****************************************************************

אכן, ככה זה אצלנו. והשאלה היא, מה עושים. ואני רחביה, מה אני אומר? אני אומר, שאין לצפות לעזרה ממח"ש – גוף קיקיוני ונלעג המשמש חותמת גומי של הבריונים. אין גם לצפות לרווח והצלה מבית המשפט. בעיתונים היה כתוב למחרת ליל הבריונות, ש"גם המשטרה מלקקת את פצעיה". אילו רק כך היה. לדעתי, באין הגנה מהרשויות ("מח"ש", ביהמ"ש), אין לסטודנטים, ולכל ציבור אחר שהקלגסת מחליטה להתבריין עליו, אלא להגן על עצמם. אולי אם הקלגסים יידעו שיש סיכוי ממשי שכמה וכמה מהם יגמרו, בתום אירוע כמו שהיה השבוע, במחלקה לטיפול נמרץ – אולי אז הם יהססו טיפה יותר. אולי הם יקפידו טיפה יותר לא לעורר איבת חינם.

אפשרות אחרת, כמובן, היא לשחק אותה גאנדי. לשלב ידיים ולצעוד לתוך האלות של החלאות בשירה רמה וללא רתע. מה שקוראים בהינדי "סטיאגראהא". גם את זה עדיין לא ניסינו. אבל סתם לקבל מכות ולבכות אחרי זה – זה לא מביא אותנו לשום מקום.

טוב, יותר מדי זמן התעכבתי עם פוסט של הערות שוטפות, אז יאללה
 
כולכם כבר בוודאי שמעתם על זה, אבל ברק אובאמה עלה אפילו על התחזיות הוורודות ביותר של תומכיו, וסיים את הרבע הראשון של 2007 עם קופת קמפיין של 25 מיליון דולר – מיליון בודד פחות ממי שנחשבה לבעלת היתרון הדורסני בתחום, הילי-בוב. קשה להפריז בחשיבות ההישג, במיוחד לאור שתי עובדות:
1) אובאמה גייס את הכסף שלו מהמון המון תורמים קטנים בנוסף להרבה תותחים כבדים, ולא רק (אואפילו בעיקר) ממליאנים. סך הכל תרמו לאובאמה 100 אלף איש.
2) התותחים הכבדים שלו עדיין לא התקרבו ברובם לתקרת התרומות החוקית.
ואגב העניין הזה, לג'יי לנו היתה יציאה גדולה, אם גם לא כשרה מבחינת התקינות הפוליטית (ויש לזכור שהיא נאמרה לפני שמחנה אובאמה חשף את נתוני הרביע הראשון שלו, למרות שהבדיחה עובדת גם איתו…):
"הילארי קלינטון מובילה בגיוס הכספים עם 26 מיליון דולר. במקום השני הרפובליקאי מיט רומני עם 23 מיליון. וואו, זה משהו שהילארי לא הרגישה כבר שנים – גבר נושף בעורפה…" (מצילתיים!)
 

הנשק האישי יענה את הכל

מה עוד היה לנו? אה, כן – הטבח בירג'יניה טק: הימנונים בארה"ב מנצלים את העובדה כדי לקדם את "זכויות החזקת הנשק", ורבים מהם טוענים בעקבות הרצח שאילו רק היה **מותר** להחזיק נשק בקמפוס, אז סטודנטים עם רשיונות לכלי יריי מוסתר כבר היו מטפלים בקוריאני המטורלל. אהא. אתם יודעים, אגב, שהיה מחקר פעם שהעלה שכלי נשק שמוחזק בבית גורם לתוצאות שליליות (תאונה, שימוש הרה-אסון של ילד, שימוש פלילי) 43 פעם לעומת כל פעם שהוא משמש בהצלחה להגנה עצמית? אחלה סיכויים, אין מה לדבר.
הכי הרגיז איזה ימנון מתועב שכתב שהקרבנות צריכים להתבייש שהם לא הסתערו על הרוצח, וסיים בהתחסדות ש"אני מקווה שאני במקום הייתי נוהג אחרת". אחחחח, מה לא הייתי נותן כדי להיות עם האידיוט הזה בחדר סגור כשאני חמוש באקדח ומחסנית עם כדורי סרק…

דין השפם להירמס

האפולוגטיקה של עמיר פרץ מגיעה לשיאים של גיחוך והשפלה. הוא, אתם מבינים, בעשרה חודשים בתפקיד ועם בקיאותו הידועה בתחום, השאיר את צה"ל עם תוכניות ארוכות טווח "כמו שלא היו לו כשהגעתי". אם יש צדק, האיש צריך להירמס בפריימריס של מפלגתו. באמת להיטחן. לא להגיע לדו-ספרתי. טועים. טעות. טעינו. 

אוי, זה קטע גדול

מסתבר שאפילו האקשן האמיתי מאד של מלחמה לא גומל את המכורים למשחקי תפקידים מהצורך שלהם להיעלם לעולם דמיוני – ואולי זו דווקא המלחמה האמיתית שמעוררת את הצורך. בקיצור, במלאות ארבע שנים למשימה המושלמת, מתארגן לו כנס משחקי תפקידים בעיראק, שפתוח לכל כוחות בעלות הברית. שלא כמו הדמוקרטיה, לברכות ה-D&D, מתנת המערב, יצטרכו העיראקים לחכות. (ותודה לאסטרונומי נסיכת התוהו על ההפניה)
 

איזה קו מגיע לכוס אחותך?

 עוד קטע גדול – ניו יורק, עיר הולדתי האהובה, באה ביציאה ענקית. לחלק קונדומים בחינם כבר עשו הרבה, אבל האנשים של בלומברג המצוין (שמראה לפשיסט המלוכלך איך עושים את זה נכון) הוציאו קונדום עירוני רשמי (ולא סתם חילקו סחורה של אחרים) ו – זה השוס – מיתגו את הקונדומים על פי קווי הרכבת התחתית של העיר, מה שעושה את זה לא רק עסקה מצוינת (קונדום איכותי בחינם), אלא גם מגניב למדי.  נו, יש ניו יורק ויש… סתם ערים. 🙂 
 

תגידו לי

מה זה הבולשיט הזה שאפילו בגרסת הרשת של "ארץ נהדרת" מגבירים את הווליום בפרסומות? אם זו פרסומת סמויה לרכישת M-16 מקוצר בשוק השחור, זה מה-זה עובד יופי.

כשמגיע, מגיע

ובמסגרת פינתנו "שאפו לאנשים שאנחנו לא בצד שלהם בדרך כלל", מסתמן שהמינוי המשובח ביותר של ממשל אולמרט הוא… שר התקשורת, אריאל אטיאס, חבר במפלגה שאני מתעב (ש"ס), אבל פשוט יופי של שר. גם ענייני מאד, וגם בעל סיבולת נמוכה מאד לבולשיט של תאגידי התקשורת השונים. מחזיק קצר (כמה שאפשר בפלוטוקרטיה המתהווה שלנו) גם את חברות הטלפוניה\סלולר, גם את חברות הכבלים\לוויין… באמת כל הכבוד.
וחיזוק חיובי מגיע גם ליקירת המדור דורית בייניש, הידועה בכינויה כבוד הנשיאה ובמדור מצוין וחינוכי זה בכינוי דוריתוש, על עמידתה התקיפה מול הזונות של וינוגרד. אין שום סיבה שהעדויות תפורסמנה אפילו שנייה אחרי הדו"ח. העליון צריך ניצחון ציבורי, ככה בשביל האיזון, ומאד מאד טוב יהיה אם הוא יבוא פה.
 

החינוך מעל לכל

אוי, שמעתי קטע גדול. נכון שזה היה לפני כמעט חודש, אבל זה היה בחדשות קול ישראל ברדיו ולא ראיתי את זה במקומות אחרים, אז אולי זה עוד יצחיק גם אתכם. מסתבר שנערים פלסטינים גורמים לעצמם להיעצר בכוונה תחילה על ידי צה"ל. למה? כי בחינות הבגרות שמשרד החינוך הפלסטיני מספק לעצורים הן קלות יותר מהבחינות הרגילות…
כמו שהיה אומר אדי מרפי, בימים שבהם היה האיש המצחיק ביותר במערכת השמש: I just think the shit is funny. עכשיו שאני חושב על זה, יש לי חשד מטריד שכבר סיפרתי את זה, אבל לא נורא. זה עדיין משעשע.

תשתוק, דביל, אתה מביך את כולנו

ולסיום, כל מי שמלין על השחיקה בכוח ההרתעה של ישראל חייב לשים לב גם לפרטים הקטנים – למשל חור הלוע של כל מיני אידיוטים במיל', שטיפשותם מביכה את המדינה שהם היו בכיריה הביטחוניים.
במקרה זה אמורים הדברים במאיר עמית, לשעבר ראש המוסד. אחמד טיבי אמר פעם "אנחנו הערבים פחדנו פעם נורא מהשב"כ, עד שפגשנו את גדעון עזרא. אם זה מסוגל להיות סגן ראש השב"כ, השד לא יכול להיות נורא כל-כך". כך הוא בוודאי מרגיש גם לגבי מאיר עמית, שהצהיר היום ש"חייבים לחסל את אחמדינג'אד". גם מי שמסכים שאיראן היא איום רציני (כמוני, למשל), חייב לראות שזו כסילות תהומית. האם עמית חי ביקום שבו אחמדינג'אד הוא שחקן עצמאי? שהוא באמת "מרכז לבדו את עניין הגרעין", ושהבובה הבאה שימנההמנהיג חמינאי לא יחתור לגרעין? שאחמדינג'אד הגיע לנשיאות איראן מכוח השפעתו-הוא? שהוא מייצג את עצמו, או איזה זרם פוליטי משמעותי שהוא עומד בראשו? שאם ייעלם אחמדינג'אד תפסיק הצמרת האיראנית לראות בהשמדת ישראל יעד אסטרטגי ודתי? שאחמדינג'אד הוא כזה מנהיג יעיל לאיראן המאיימת עד שבכוח אישיותו הוא מגביר את האיום?
אז אחמד טיבי יכול לצחוק שזה סוג האידיוט המזוין שמופקד על ביטחון המדינה. אני, שדווקא רוצה שמדינת ישראל תמשיך להתקיים, קצת קשה לי.

יפה, בית המשפט הבין, גם אם אנשי הסקוריטטה דלה שמאטע טרם הבינו, ששעת השו-שו על עצם קיום החקירה חלפה עברה לה. עכשיו, בהנחה שמלקק הרודנים באמת הסתבך הפעם, אפשר לעשות לו משפט גם בהיעדרו. לא נעים, מריח לא טוב, אבל יותר טוב מכלום ולפחות מאוורר קצת את הג'יפה. כמו כן, אם אכן מדובר בשחזור של מקרה פחימה (ולא של מקרה סלאח, שהיה שונה מהותית), אז חייבים לחשוף זאת ולהוסיף למאגר ההוכחות בתיק "אזרחי מדינת ישראל נגד שירות הביטחון הכללי", שיום אחד יוגש. מצד שני, יש מצב שהנזק התקשורתי של משפט כזה יהיה גדול מדי והמדינה תוותר על קיומו.

הדבר הטוב היחיד הוא שאולי – רק אולי – עכשיו יקבלו ערביי ישראל שירות טיפה יותר טוב מנציגיהם.

ובוקר טוב לעורך הארץ דייויד לנדאו, שהצליח לחרוג במקצת מהעדריות התקשורתית ולקרוא להרמת מסך הערפל במאמר המערכת של עיתונו מהבוקר (ושוב תודה לקוראת החתולית על ההפנייה). ועל כגון דא שנו רבנן: מוטב מאוחר וגו'. פוסט הערות כלליות –  מאוחר יותר היום.

צו איסור פרסום הוטל לבקשת השב"כ ומשטרת ישראל על כל פרט שהוא בפרשת עזמי בשארה. מדובר בצעד בלתי נסבל, שנועד לאפשר לרשויות החוק להתנהל במחשכים נגד נבחר ציבור במדינת ישראל. אין שום שיקול ביטחוני שעולה בדחיפותו על הצורך להימנע מהתנהלות שכזו נגד כל אדם –  אבל על אחת כמה וכמה נגד נבחר ציבור. ניתן להאשים נבחר ציבור בפשעים, ואני יכול לראות מצב שבו יהיה מוצדק גם לבטל את חסינותו ולעצור אותו בלי לחכות לביטול חסינותו בידי הכנסת.

אבל לעשות את כל זה, או כל דבר אחר, בשו-שו? אה-אה. בשום פנים ואופן. באמת נדוש, נמלץ ונשמע היסטרי לצטט כל הזמן את הכומר הנחמד ואוכל הכרוב מרטין נימיולר, אז נעשה פרפראזה על המאניק סטריט פריצ'רס: אם נסבול את זה – אז לא הילדים שלנו, אלא כבר התחת של כולנו יהיה הבא בתור.

אם צודק בשארה, והוא אכן צפוי להיעצר במידה שיחזור לישראל, חובה מוחלטת על השב"כ להניח – לא את כל החומר, אבל ראשי פרקים – על השולחן מיד. זה לא נתון למשא ומתן. אין דבר כזה שח"כ יגיד "אני חושש לחזור לישראל כי יעצרו אותי" והרשויות מסרבות להכחיש או לאשר. פשוט לא קיים – על אחת כמה וכמה כשמדובר בח"כ ששנוא על ידי הממשל, ובמי שהשב"כ התייחס אליו ספציפית כשאיים לסכל פעולות חוקיות שלו.

באמירה ההיא, כמו גם בהתהלותו לאורך השנים, איבד השב"כ חד וחלק את הזכות לחזקת תום הלב. ברור לי שנשמת אפו של שירות חשאי הוא התנהלות, אההההה, חשאית, זהו, וגם שזה רע הכרחי – אבל אפילו העיקרון החשוב הזה תופס מושב אחורי לצורך של הבוחרים במדינה לדעת שלא יעלימו להם את הנציגים בלי להסביר למה.

לכן אני קורא לכל איש תקשורת במדינה להפר בכוונה תחילה את צו איסור הפרסום בנדון. לי, לצערי, לא ידוע שום דבר, היות שאני כבר לא מועסק קרוב לצלחת בתקשורת הממוסדת. גם לאף אחד ששאלתי לא היו פרטים, אבל הבנתי שהרעיו הכללי הוא "ריגול".

יש שני סוגי "ריגול" שהם מספיק חמורים כדי לצלוח את משוכת החסינות הפרלמנטרית. האחד הוא מסירת מידע, והשני הוא "סוכן השפעה". קשה לי להאמין שיש לעזמי בשארה גישה למידע ששווה למסור. אני חושב שהסיווג הביטחוני שלו עוד יותר נמוך משלי P-: ולכן נשארנו עם סוכן השפעה. אם מדובר על דיבורים ואקטיביזם, זה נופל קרוב מדי לתחום של פעילות לגיטימית (שגויה והרסנית, אבל לגיטימית) בתוקף תפקידו. לכן, אם מדובר בעבירה של סוכן השפעה, מדובר פה על כסף.

כמו שכבר כתבתי, אני מאמין גם מאמין שבשארה מסוגל לקבל כסף לכיסו הפרטי (או אפילו לצרכי בל"ד, אבל בלי לדווח) ממשטר אסד או כל מקור זר וחייב בדיווח אחר. בהחלט מאמין. האיש הרי כל הזמן בודק איפה בדיוק הגבול, ויושרה אין לו והוא בהחלט מסוגל לשכנע את עצמו באיזה בולשיט שיסביר למה זה בסדר להתנהג ככה. לכן בהחלט ייתכן שיש לשטאזי הביתי שלנו (איפה מחיאות הכפיים מאזור דגל הקרן, איפה?) קייס לגיטימי ומוצק נגד בשארה, אבל ההתנהלות החשאית הזו א) פוגמת קשות באמינותו של קייס כזה ו-ב) אסורה בתכלית האיסור גם אם הקייס הוא מבטון יצוק ויש (סתם לדוגמא, לא שידוע לי שיש) וידאו של בשארה מקבל ג'ובות, קוקאין ושרמוטות סקסיות בצעיפים מקצין במשרד השני הסורי.

אז אני חוזר שוב, קולגות יקרים, שלא נהיה אחרי זה כמו התשקורת האמריקקית הכושלת, שנזכרת עכשיו להתחיל לתהות למה היא נרדמה בשמירה ערב המלחמה בעיראק. לפעמים הדבר הפטריוטי היחיד הוא לסרב לשתף פעולה עם הוראה מסוימת של השלטונות. צו איסור הפרסום הזה הוא מתקפה חזיתית על הדמוקרטיה הישראלית. יש לנקב את הבלון. בלי שיתוף הפעולה שלנו זה לא יכול לעבוד.

כל עיתונאי וכל אזרח שידועים לו פרטים מהותיים – במה בשארה מואשם, האם וודאי שייעצר אם יחזור לארץ (הגורמים הרלוונטיים ממשרד רה"מ מסרבים לענות לשאלה זו) ומה טיב התשתית הראייתית לאישומים – חייב לפרסם את הפרטים מיד כדי למנוע פגיעה אנושה בדמוקרטיה בשם הרואים עצמם למרבה הגיחוך כמשמריה. אפשר גם לשלוח לי את המידע ואני אפרסם אותו כאן.

הערות נוספות, בנושאים נוספים, ברגע שתיגמר המתקפה על הדמוקרטיה.

נ.ב. – אני מוכן לשמוע טיעונים נגד פרסום "טיב התשתית הראייתית". לא מבטיח לקבל, אבל מוכן לשמוע. שני הסעיפים הראשונים הם חובה בכל מקרה.

נ.ב. 2: אשתו של בשארה חזרה לישראל. לא משעמם לנו.

קץ הסכסוך: 

יש עם מי לדבר – עכשיו חייבים להקשיב

כנס לקראת פסגת הליגה הערבית בריאד

יום שלישי, 27 במרץ 19:00

מלון ויטל

מרכז ויצמן – תל אביב

18:40 – 19:10              התכנסות וכיבוד קל

19:10                           פתיחה – שרון דולב מהתנועה הישראלית לשלום אזורי

19:15                           נואמים:

                                    פרופ' גליה גולן – מראשי שלום עכשיו ומחברת הספר על יוזמות
                                    השלום ובתוכן יוזמת הליגה הערבית.

מר מוסי רז – מנהל עסקי – רדיו 'כל השלום' וחבר כנסת לשעבר.

מר ואליד סאלם – מנהל מרכז פנורמה וממחברי המסמך הישראלי-פלסטיני לתמיכה ביוזמת הליגה הערבית.

פרופ' אלי פודה – ראש המחלקה ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית.

גב' יעל דיין – סגנית ראש העיר ת"א-יפו, חברת כנסת לשעבר, סופרת, פעילה למען זכויות נשים ושלום.

גב' שולמית אלוני – שרה וחברת כנסת לשעבר, פעילה למען זכויות אזרח ושלום.

נציגים בכירים משגרירויות הרפובליקה הערבית של מצרים והממלכה ההאשמית הירדנית.

20:30                           סיכום וברכות – מר יורן בוהם – ראש קרן היינריך בל בישראל.

במקום יחולק חומר הסברה בנוגע ליוזמת הליגה הערבית ואת מטרות התנועה הישראלית לשלום אזורי

יינתן זמן לשאלות ספורות מהקהל.

אנא אשרו השתתפותכם

(האתר עובד וניתן לשלוח ממנו מייל להצטרפות לתנועה. ניתן לאשר הגעה לכנס כאן בתגובות, זאת כמובן בנוסף לשאלות, ההשגות, הטרוניות והנאצות הרגילות, שימשיכו להתקבל בברכה)

שירןת הביטחון הכללי של מדינת ישראל הודיע למפלגת בל"ד – מפלגה הרשומה כחוק במדינת ישראל ומיוצגת בבית הנבחרים – כי הוא מתכוון לסכל פעולות, גם אם הן חוקיות לגמרי, אם ייתפשו בעיניו כמאיימים על "אופייה היהודי והדמוקרטי" של ישראל.

ייתכן, מר י' דיסקין, שאתה קצת מתבלבל בכל הנוגע לגבולות תפקידך וסמכויותיך. אתה מבין, י', גם אתה כפוף לחוק, וכל מעמדך וחשיבותך נובעים אך ורק מהחוק המגדיר את תפקידך, ומן ההנחה שכל מעשיך כפופים לחוק זה וליתר חוקי המדינה. אולי אתה חושב שאתה בטורקיה, שם מקובל שלכוחות המזוינים יש סמכות על-חוקית לשמר את "אופייה" של המדינה. אתה רוצה, לך תהיה איש חשוב שם. פה הדברים עובדים אחרת. אם משהו נראה לך מסוכן למדינה והוא בכל זאת חוקי, אתה מוזמן בהחלט לפנות לראש הממשלה ולהאיץ בו ליזום תיקון חקיקתי שיפתור את הבעיה. שמעתי שאתה מכיר את הדרך למשרד שלו.

אבל לא זה העניין, ושגגות התפישה שלך הן באמת לא בתחום סמכותי או הכשרתי לתקן. מה שכן יש לי להגיד לך זה מאד פשוט: אם אתה, או מי מקלגסיך, או יורשך בתפקיד או כל אחד אחר, תנסו למנוע ממני לעשות כל דבר שהוא שהחוק אינו אוסר עליו, אני אתנגד לניסיון זה. יש לך זכות לזמן אותי לחקירה, ולצותת לי, ולחטט לי בזבל וכיוצא בזה. ואם תצליח להוכיח שעברתי על החוק, יש לך גם הזכות לכלוא אותי. אבל אם אתה תשלח קלגס לעצור בעדי מלעשות דברים שאינם מוגדרים כעבירה על החוק, אני אגיע למסקנה שהקלגס חורג לחלוטין מתחום סמכותו ואתנגד לו בכל כוחי כשם שהייתי עושה עם כל בריון אחר. אם במסגרת ההתנגדות הזו אני אאלץ להרוג את אחד החפ"שים שלך, או יותר, זה יצער אותי אבל לא יעצור אותי. (מה שכן, אם תבוא בעצמך לנסות לחרוג מתחום סמכויותיך על חשבוני, תוצאות ההתנגדות יצערו אותי קצת פחות.)

עכשיו, אני מודה שגם את עזמי בשארה וחבריו לתנועת בל"ד אני לא ממש אוהב. למעשה, עד כמה שזה מפתיע, אני אוהב את מר בשארה עוד פחות ממך. אם עזמי בשארה ימות מחר בצורה כואבת, זה ממש לא יצער אותי. אבל אם אתה חושב שתוכל לפטם את תחושת החשיבות המופרזת שטיפחת לעצמך על חשבון בשארה, רק משום שהוא חתיכת צבוע מחליא, שמדבר על דמוקרטיה ומלקק למשטר אסד הרצחני, שהיה מאד רוצה (לו אך יכול היה) לשנות מהיסוד את אופיה של המדינה, תחשוב שוב. כמו שאמר הכומר הגרמני מרטין נימולר זי"ע, אם אשתוק כשבאים לקחת אחרים, לא יישאר מי שיצעק כשיבואו לקחת אותי. לכן בלית ברירה אני אגן על עזמי בשארה – אפילו עליו – כשתבוא לקחת אותו.

אז אני מציע, ככה בשביל השקט, שתרד טיק-טק מהעץ המסוכן שטיפסת עליו, לפני שאני ועוד הרבה אחרים מביאים פח נפט ושורפים אותך ואת העץ המורעל שלך ביחד.

נ.ב. (00:20): אתה שם, הלא פופולרי: שמעתי שאתה מתגאה בזה שאתה מעז לעשות דברים שהם לא פופולריים בגלל שהם נכונים. מה דעתך לרסן את ג'יי אדגר הובר הצעיר פה?

נא לקרוא היטב גם את ההערה בסיום.

יש עם מי לדבר!

הליגה הערבית הציעה פתרון כולל לסיום הסכסוך היהודי-ערבי.

זו לא היתה כותרת חדשות הבוקר. זו  החלטה שהתקבלה כבר לפני 5 שנים, במרץ 2002, בפסגת
הליגה הערבית, שהתקיימה בבירות.

במסמך שהוצג בישיבת הפסגה נקבע, כי שלום צודק וכולל הוא האינטרס של
מדינות ערב ושישראל מוזמנת גם היא לשקול שלום כאלטרנטיבה אסטרטגית.

יוזמת הליגה הערבית קובעת, כי יש לסיים את הסכסוך, ליצור יחסים דיפלומטיים בין ישראל
לבין 22 החברות בליגה הערבית, כל זאת בתנאי שישראל תחזור לגבולות 67', שתוקם מדינה
פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה וימצא פתרון צודק לבעית הפליטים.

ממשלת ישראל בחרה שלא להגיב להצעה. ההתיחסות היחידה להצעה התבטאה בהוספת סעיף
למסמך ההסתייגויות למפת הדרכים, המבטל כל הצעה בינלאומית אחרת בכלל ואת ההצעה של
הליגה הערבית בפרט.

התקשורת הישראלית ברובה התעלמה אף היא מהיוזמה ולכן הציבור הישראלי, ככלל, אינו מודע
ליוזמה הליגה הערבית, לתוכנה ולאפשרויות הגלומות בה.

על כן הוחלט על הקמת תנועה ציבורית, אשר מטרתה להביא את יוזמת הליגה
הערבית לידיעת הציבור בישראל, להסביר את היוזמה ולהביא ליצירת לחץ ציבורי על
ממשלת ישראל, עד שתיאלץ לפתוח במשא ומתן עם נציגי הליגה הערבית.

אנו מאמינים, כי כמו בעבר, רק לחץ ציבורי משמעותי, יחייב את ממשלת ישראל
להפסיק לטמון את ראשה בחול ולהתקדם לקראת סיום הסכסוך – כי אפשר
לעשות זאת ויש עם מי לדבר.

קמפיין התנועה ייצא לדרכו ב- 28 במארס, ביום בו ימלאו 5 שנים ליוזמת הליגה הערבית – על מנת שלא יעברו 5 שנים נוספות של דם עד שנתחיל לדבר.

אנו מזמינים אותך להצטרף אלינו ולהוסיף את שמך לרשימת חברי התנועה הציבורית.

להצטרפות ולפרטים נוספים

* התנועה לשלום אזורי אינה קוראת לאימוצה של יוזמת הליגה הערבית כמות שהיא ללא תנאי,

אלא לקבלתה כבסיס למו"מ אזורי על שלום כולל ובר קיימא