עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אחלה פרסומת חדשה יש לעלית, בסדרת פרסומות הפרה הלוחשת.
על המסך מופיעות ברקע הספרות 2004. הנשיא בוש מקבל בלשכתו מתנות וברכות לרגל בחירתו מחדש, ומוצג כאיש די דביל, שהעוזר שלו צריך להחמיא לו כמה שהוא גאון על כל דבר פשוט שהוא יודע. הוא מקבל איזה גונג מיניאטורי מהסינים, ומהישראלים סל כזה סטייל שי לחג, עם איזה חטיף שוקולד חדש בשם בשם נשנוש שהם הוציאו לאחרונה.

בוש כזה מסתכל כמו אהבל, לא מבין מה הקטע, ואז הפרה לוחשת לו, בעברית: "נשנוש קטן, להעביר את הזמן". בוש תוקע בה מבט של אוויל שאמרו לו משהו שהוא לא מסוגל לפענח  ועושה לה "הא?!" כזה, אז הפרה מלחששת באנגלית "A small nishnush, for Mr. Bush", אז הוא מחייך ומתחיל לזלול.

הספרות מתחילות לרוץ: 2005, 2006, 2007, 2008…ובוש ממשיך לזלול חטיפי שוקולד בהנאה. ב-2009 נכנס העוזר עם חיוך הליקוק בתחת שלו ואומר "מיסטר פרזי'דנט, דה ניו פרזידנט איז היר". ואז השחקן שעושה את בוש דופק יופי של הבעה מפונקת-טמבלית ומלעלע בטון מתלונן:
But I like it here!

כאמור, מאד משעשע, ובאמת תמהתי מתי דמותו של הנשיא כטמבלול תתחיל לחדור לתרבות הפופולרית-מסחרית.

ועכשיו, אחרי שנהנינו מלרדת על טיפשותו של בוש (טיפשות הנובעת מאטימות ולא ממחסור בתאים אפורים), חובה על מדור מצוין וחינוכי זה להודות שהוא, בגדול, מבסוט ממדיניות ארה"ב הנוכחית כלפי איראן. (ולא, לא היו צריכים לכבוש את עיראק בשביל זה.) יש סנמאטורים דמוקרטיים (כמו ג'ו ביידן, הדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ) שטוענים שהמדיניות האמריקאית צריכה לדמות יותר לזו האירופאית בנושא איראן. ובכן, לא. התרגיל לא עובד אם שני השוטרים משחקים את השוטר הטוב.

כפי שהיה שגוי להתעקש יתר על המידה בנושא נשק ההשמדה המונית של עיראק, שהתגלה כבלוף ושמעולם לא יכלו רוכלי הסיפורים אודותיו להצביע בדיוק על מיקומו (למרות מצגת הצ'יזבאטים המדהימה בדיעבד של קולין פאוול באו"ם), כך שגוי להמעיט בסכנת התוכנית הגרעין של איראן, שהיא עובדה קיימת. ומי שרוצה להאמין שזה רק בשביל חשמל והאיראנים באמת מאמינים שייצור פצצת אטום נוגד את האיסלאם, שיסתדר בתור למכירה הפומבית של גשר הירקון שאני עורך בקרוב.

מה עוד היה לנו השבוע?

על דודו גבע ז"ל אמרו כבר הכל, ואני הערכתי את פועלו אבל לא הייתי מעריץ ענק (נגיד, כפי שהערצתי את קישון, או שאני מעריץ את יצירתו של גארי טרודו, אבי סדרת הקומיקס האמריקאית "דונסברי", או של ביל ווטרמן, הוגה "קלווין והובס" האלמותיים והחסרים), אז אני אסתפק בהספדים שנשאו אחרים וב"יהי זכרו ברוך".

על רצח רפיק אל-חרירי:

קשה שלא ליהנות מהתגלגלות המאורעות, שכן הגיע הפאקינג זמן שהלבנונים יקבלו עמוד שדרה ויעיפו את אסד והחלאות שלו קיביני-צ'ורט וייד חולירע. אבל קשה גם שלא לתמוה על הסורים ושיקול הדעת שלהם. מה, הם לא יודעים שבוש רק מחפש עילה להיכנס בהם? הם לא יודעים שאפילו הצרפתים כבר לא בצד שלהם? מה, הם באמת חושבים שזה עדיין שנות ה-80,שהרוסים יספיקו להם נגד כל שאר העולם? יש להם דיבור עם הסינים שאנחנו לא יודעים עליו? לגמרי לא מובן, וכמעט מעניק אמינות לסברה שזה אנחנו עשינו, מעשה יאגו, כדי לסכסך בין הסורים לשאר העולם. רק כמעט.

זה כאילו שכפה על הסורים כוח גדול מהם לשחק את תפקיד העריצים, שרוצחים ברפלקס מותנה ובל יסורב כל מי שמנסה להתנגד למרותם. אבל בעצם, את אותו הדבר אפשר להגיד לפעמים גם על חלק מהחיסולים הממוקדים, אז מי אני שאדבר על הסורים.

ואם מדברים על בריונים מטומטמים:

שמעתם את הסיפור על המסכנה שמתה בגלל שעבריינים, שנרדפו על ידי קלגסים נמהרים (כנראה בניגוד לנהלי הקלגסת עצמה) התנגשו בה חזיתית בעת שעברו לנתיב הנגדי במהלך מרדף במהירות גבוהה? לא נדבר כרגע על התאונה ועל המרדף עצמם, אלא על החוצפה שלא תיאמן של הקלגסים המטונפים, שביקשו לעכב את קבורת ההרוגה כדי לנתח את הגופה – בניגוד מוחלט לרצון המשפחה. מה לעזאזל עשתה מירב גבאי זכרה לברכה ששם אותה תחת סמכותה ושיפוטה של המשטרה? מה לעזאזל קיוותה המשטרה לגלות? שהמנוחה היתה חס וחלילה שתויה כביכול, ולכן לא התאונה שנגרמה בעקבות פעילות הקלגסים  אשמה בעצם במותה? איזה עניין רשמי יכול להיות לבהמות האטומות האלה בגופתה של המנוחה? מאיפה בכלל בא הרעיון לדרוש, ולהגיע עד בית משפט בדרישה, לנתח את הגופה? האמנם באמת אין גבול ליכולתו של הגוף המתועב הזה להמציא לעצמו מצבי עימות עם האזרח המשלם את משכורתו? אילו אני אביה או אחיה של המנוחה, הקצין שאחראי לתועבה הזו היה מקבל אגרוף דרך האף לתוך המוח. בהמות.

פרשת השבוע:

ממשיכים עם הוראות הבנייה והתפירה, והפעם הפרק: "החייט האלוהי על אקסטה", או "אהרן ובניו ואפודי הקודש המשגעים". אם מישהו ישאל אתכם משהו על בגדי כוהן בישראל, תענו לו בסמכותיות: "זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר תעשה אותם", ומובטח לכם שקלטתם את עיקר הדברים. אני מניאק אם זה לא מצוין איזה שמונה מאות חמישים וארבע פעם בשלושה פרקים מייגעים. התועלת היחידה שהעלינו מפרקי ה"אינסייד ורסאצ'ה" האלה זה את התובנה של נירית ש"קרבן", בעצם בא מהשורש של "קרוב", כלומר שעושים את הקרבן קרוב יותר לאל. אני לא חשבתי על זה קודם, ואם כן, זה היה לפני הרבה זמן וכבר שכחתי. אם התגובה שלכם היא "כאילו, דא…" , אז איתכם הסליחה.

בשבוע הבא יש קצת אקשן, ועמישראל (כפי שרמזנו בשבוע שעבר) לוקח את הטעם הערסי של יהוה צעד אחד רחוק מדי.

ושנה רבי רחביה: אין פוטרין בלא

אמירה על דור העתיד.

בספר המופתי "הדרור" מאת מרי דוריה ראסל (שקריא גם בעברית למרות כמה טעויות תרגום מעצבנות של החתום מעלה, שלא נתפסו גם על ידי העורך שלו, ששכחתי את שמו), מופיעה בין השאר האבחנה: "מעטים הדברים המקסימים כמו התפקוד הלקוי של מערכת העצבים הלא מפותחת". וואלה נכון.

נמרוד ברנע, חבר גאה ברשימת ששת קוראיי וחצי, הוכיח אותי כאן על שאת האייטמים הממשיים אני כותב עבור אדוני הממון (יעני וואלה!, יעני שוקן) ולא כאן. זה נכון. אשמתי, בגדתי, חטאתי וכו'. אבל הם משלמים בשביל הסימילאק של הבן שלי, אז זה מה יש. אגב הבן שלי, מזל שאמא שלו נראית טוב, אחרת הייתי מתחיל לחשוד שדבר כזה נאה לא יכול להיות ממני.
 
 

בלונדיני? מאיפה, בשם האלה, מאיפה???

 
 
בכל מקרה, הנה מה היה לי להגיד על ובמהלך השבועיים האחרונים.
 

תובנה

 
קחו את אורי זוהר, תורידו את כל הכישרון והכריזמה. מה נשאר? צבי שיסל.
(בעקבות מרתון סרטי אורי זוהר שהיה לפני שבועיים בסופ"ש)
 

 
מבחר לינקים מכתבות פרי עטי שהופיעו לאחרונה בוואלה:
 
במדור פרופורציות כתבתי על הסכסוך בחבל צ'יאפאס במקסיקו, ועל תנועת הזפאטיסטאס המרתקת. שבוע לאחר מכן כתבתי על הסכסוך אולי הכי מפחיד בעולם – קשמיר.
 
לקורא שתהה, בעקבות הבחירות בעיראק, אם אולי ג'ורג' בוש הופך לרונלד רייגן – מושמץ כטמבל ובעצם גאון ביחסי חוץ – אסתפק רק באמירה שרייגן אולי הרבה לאיים, אבל כשהשתמש בפועל בכוחות המזוינים, זה היה בצורה מדודה, מחושבת ומוגבלת מאד. בכל מקרה, את מה שהיה לי לומר על הבחירות בעיראק אמרתי כאן. למי שחייב תקציר, הכותרת אומרת הכל: הבחירות בעיראק הן רק התחלה טובה. ולאור ההתפתחויות אפשר להוסיף שדחיית פרסום התוצאות, כפי שהתברר שקורה היום, אינה בגדר המשך טוב.
 
ואחרון חביב, זה אייטם לא רע שהעליתי אתמול. זה מסוג הדברים שאני מקווה להביא יותר למדור החוץ של וואלה! חדשות. מחר יתפרסם עוד אחד, הרבה יותר טוב. כדאי לקרוא מחר וואלה!
 
זהו להפעם. אני מקווה להעלות פוסט נוסף במוצ"ש, וכך אולי להימנע מהצורך לרדוף אחרי הזמן הבורח.

כבר אמרתי את זה לכל מי שראיתי היום, אחרי ניצחונו המרנין לעילא של פרידמן, אבל בשביל שגם אתם תשמעו: אני שם כסף שהיוונים ידפקו את נגינת התקווה בטקס המדליות של פרידמן.

סתם רציתי לחלוק אתכם קישורים לכמה דברים טובים שבהם נתקלתי בימים האחרונים.

הראשון הוא טור של עמיתי לדסק החדשות בוואלה! עפר אדרת, שמסביר למה לא טוב שקוקה קולה מסבסדת את המוסיקה בארץ. חזק וקולע.

השני הוא כתבה מצוינת ממוסף הארץ האחרון, על התפרקותה של להקת פיש. פיש היתה היורשת של הגרייטפול דד בתחום להקות הג'ם, שהקטע שלהן הוא הופעות חיות המבוססות על אלתורים והמצאת גרסאות שונות ומשונות לאותם שירים, תוך הפניית עורף לכל הקטע של הקלטות אולפן והתעסקות עם חברות התקליטים המאוסות. הכתבה הזו נגעה ללבי במיוחד מפני שאת רוב התקופה שלי בניו יורק בשנות ה-90' ביליתי עם להקה מאותו סוג, רק הרבה, הרבה פחות מצליחה, שגם היא התפרקה בינתיים, ל-NATIVE לא היו אלפי מעריצים, אבל אלה מאיתנו שהחזיקו מהם עשינו את זה עם כל הלב, וכמה מהחוויות היפות ביותר שלי קשורות לפסטיבלים שבהם הופיעו מאט, מייק, וודי והחבר'ה.

היו עוד דבר או שניים, אבל אצרף אותם מאוחר יותר. בינתיים, תקראו את עפר ותנו לו בתגובה. מגיע לו.

 קלטתם את הקטנה הזו? מילא נאהד א-ריש – הרבה שרים בהרבה מקומות מתפטרים בגלל בלגאן שהם לא מצליחים להשתלט עליו, ובמקרה שלו זה גם לא אשמתו. אבל השני, נביל קסיס, מספק המחשה למצבה העגום של הרשות הפלסטינית.

אמנם גם אצלנו פרש פוליטיקאי די בולט לאחר שקיבל הצעה עסקית מפתה, אבל במקרה של אברום בורג מדובר היה בפוליטיקאי באופוזיציה, שמעמדו בתוך מפלגתו נחלש קשות ושתדמיתו הציבורית נשחקה קשות עוד יותר. כששר בממשלה, אפילו ממשלת נדמה-לי כמו הרשות הפלסטינית, מתפטר כיד לקבל משרה של נשיא אוניברסיטה, זה אומר דרשני.

עכשיו, לכל אובן לא נכון: נשיא אוניברסיטה זו משרה מכובדת לאללה. אבל אדם לא מגיע להיות שר, בטח לא בקן הצרעות של הפוליטיקה הפלסטינית, מבלי שהעסק בוער בעצמותיו. כשהדברים מגיעים לכדי כך שאפילו הכבוד כבר לא מפתה, אז כנראה שאבד הכלח על אותה ממשלה – ויפה שעה אחת קודם. אולי אחרי שתיפול המוגלה יוכל לצמוח שם משהו בר קיימא.

זה קרה לפני כמה שבועות, אבל עדיין רלוונטי. במהלך מחלוקת מתמשכת על ענייני תקציב אמר כבוד המושל ארנולד שוורצנגר על מחוקקים דמוקרטים שהתנגדו לעמדתו שהם "נקבות" (girlie men). המושל ודוברו סירבו לסגת מהדברים, שעוררו כמובן זעם בקהילה ההומוסקסואלית וגם סתם בקרב אנשים של אחושבים שזה טון נאות.  הדובר הסביר שהאמירה מבהירה את דעתו של המושל על אומץ לבם של המחוקקים המדוברים, שכביכול אינם עומדים במלתם או משהו.

מכיוון שהפנטזיה שלי להביא את היציאה הבאה בג'יי לנו או משהו כזה (או, מוטב, בפנים של הגוברנטור המאוס) לא צפויה להתגשם בקרוב, אחלוק אותה אתכם:

לא ממש מפתיע שאדם, שאיבר מינו הצטמק על פי השמועה מחמת שימוש ממושך בחומרים מלאכותיים לשיפור צורתו החיצונית, יהיה אחוז אובססיה לתדמיתו הגברית.

"בחו"ל, אני בחיים לא מתנהג\ת ככה. בחו"ל אני מייצג\ת אותנו בכבוד".

מכירים את הפרסומות המעצבנות האלה? לכאורה, מטרה נעלה – למנוע את הפדיחות שגורמים לנו כל מיני חוליגנים שמשתוללים בחו"ל וגורמים לזרים לתעב ישראלים באשר הם. אבל מה זה לעזאזל הקטע הזה, שבחו"ל אסור אבל בארץ מותר? לא עובד ככה. או שאתה בנאדם, או שאתה לא. אם אתה שמגג גס רוח בבית, אז זה יברח לך גם בחו"ל. ואם תבלה את כל הטיול בחו"ל בלחץ אטומי פן תסגיר את בהמיותך, אז בשביל מה בכלל לנסוע?

לא ככה?

היציאה הזו של ג'ון קרי, לפיה מנהיגים זרים אמרו לו שהם רוצים שינצח את בוש, היא תמוהה במקרה הטוב. לא בגלל שלא ייתכן – ייתכן מאד. ולא בגלל שזה לא משמעותי – זה בהחלט משמעותי, כי אני חושב שאם זה קרה, זה עדין מקרה די חריג, שמועמד לנשיאות ארה"ב ישמע דבר כזה ממנהיג זר.

אבל אלא אם כן אני טועה לחלוטין בהבנת האלקטורט, להגיד את זה זו טיפשות ממדרגה ראשונה. מה לעזאזל עבר לו בראש? איזה סוג של בוחר, מאלה שלא מונחים לו בכיס, רוצה לשמוע דבר כזה?

אני עדיין בעדו (אני ABB – יעני Anything But Bush), אבל ההתלהבות שלי ממנו יורדת עוד יותר (ישובט קרי עם…אחד ממתחריו הקודמים. לאלתר!). לעומת זאת, זה שהוא קורא לרפובליקנים שקרנים לא מפריע לי. זה גם נכון וגם לא יפגע בו אצל הבוחרים. וזה שהרפובליקאים קמים על הרגליים האחוריות ומוחים ובוכים זה בכלל טוב.

שוונת וזוטות

• זה סיפור קטן ומעניין, לאלה מכם שאוהבים את הווארד שטרן, או מתעניינים ביחסי הגומלין של פוליטיקה ותקשורת.

• עובדיה מכה שנית. ואחר כך רוצים שאני נורא אחזיק ממנו, ואהיה מבסוט שהוא נחשב לפוסק ליברלי וכיוצא בזה קשקושים. האיש חתיכת חרא, מחרחר ריב ומדון, וכל הגאונות ההלכתית שלו שווה לתחת מול העובדה הפשוטה הזו.

• אח, איזה כיף שיש לעם נבחרים, אליהם יוכל לשאת עיניו בעת מצוק, וישאב עזוז מגודל רוחם, ונחמה מיושרתם תהיה למו. אבא של ח"כית אחת מעורב בחיסולים סטייל צ'יקאגו, הבן של ראש הממשלה רוקד על סף ביזיון בית משפט. אחרי שפעם היינו באמת הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, אנחנו בדרך להיות רפובליקת החומוס הראשונה בעולם. ואלי זה מודל שמדינות האזור תוכלנה להתקרב אליו יותר.

• ספורט: תענוג להיות אוהד מילאן השנה. עוד על כך ביממה הקרובה בוואלה! ספורט

• לסיום, אני מזכיר לכם שניתן להירשם כאן לרשימת התפוצה הפרטית שלי, שתשמש לצורך הודעות אימייל על עדכונים בבלוג הזה (וגם, כמובן, למכירה לחברות נבחרות…סתם). בקיצור, עד שהאנשים הטובות מקונספציה יארגנו לנו את הפונקציה הזו, זו הדרך לישון בבטחה ולדעת שלעולם לא תחמיצו מהדורה נוספת של משנתי.

יום ירוק וצבעוני לכם.

זה מצחיק איך התקשורת קופצת למסקנות. לא משנה מה הנושא, חייבת לבוא פסיקה נחרצת, שכולם חוזרים אחריה כתוכי. אף אחד לא רוצה אפילו להתווכח על הנושאים, כי אפילו בשביל להבחין בין תקפותם של שני סאונד-בייטים צריך לחשוב קצת, ואפילו להשתמש ביותר ממשפט אחד.

והדוגמא האקטואלית: כולם נורא נורא בטוחים שמה שקרה עם הבחירות באיראן מצביע על בואה של תקופת חושך חדשה שם. למעשה, רוב הסיכויים הם שזו התחלת השקיעה של העריצות החומייניסטית. עכשיו הקלפים על השולחן. עכשיו אין העמדת פנים של רפורמות, ושל נשיא רפורמטור צעצוע. הוסרו המסיכות. השעון צלצל חצות.

רוצים חופש, איראנים יקרים? תצטרכו לקחת אותו. המנאייק הצדקנים והמבחילים עם הזקנים והגלימות לא ייתנו לכם אותו בחינם. אני נותן שנה, גג, לפני פריצתן של מהומות רציניות בטהרן. אני, אגב, סבור שכבר בסיבוב הקודם של הפגנות הסטודנטים אפשר היה להרעיד קצת את אמות הספים של ממשלת האייתוללות עם קצת יותר השקעה. 2,000-3,000 כוחות מיוחדים, מפוזרים בקבוצות של שלושה וחמישה, היו מונעים מהבריונים של הממשלה להשתיק את הסטודנטים ברחובות. אולי לא עשו את זה כי אין בזה מספיק הלם ואימה. נראה אם בסיבוב הבא יהיה יותר שכל.

קלייר שורט לכלכה אותה, ובגדול. קלייר שורט היתה שרה בממשלת הלייבור של טוני בלייר, עד שהחליטה לפרוש במחאה על המלחמה בעיראק. עד כאן, שיגעון המוסיקה. עקרונות, יושרה – חגיגה. אבל לקום ולהלשין שהממשלה שלך ריגלה אחרי מזכ"ל האו"ם זה פשוט לא לעניין. מילא אם היית מתפטרת על זה בזמנו – אבל לא עשית את זה. זה לא הפריע לך עד כדי כך. והרי רק אידיוט או ילד יאמינו שהגילוי המרעיש של שורט באמת ימנע מדבר כזה לקרות שוב. אז מה הטעם? במעשה שלה הבהירה שורט שלא תהסס להביך את המדינה שלה כדי להביך יריב פוליטי. בוז.

באותו עניין

שיזדיין מרדכי ואנונו. מעולם לא היתה לי הרבה סימפטיה לאלה שיבבו על מר גורלו. האיש בגד באמון שניתן בו, בנושא הרגיש מכל, ואף מדינה בעולם, נאורה ככל שתהיה, לא יכולה להסכין עם זאת. וזה בכלל, בכלל לא רלוונטי אם מדיניות העמימות הגרעינית נכונה או לא. עכשיו שהוא עומד לצאת מהכלא, ומקשקש קצת דרך אחיו המסכן, מובהר לחלוטין שכל הרחמים על ואנונו היו מיותרים. הוא עשה את מה שעשה לא מתוך דאגה למדינת ישראל, אלא מתוך איבה כלפיה, או למצער אדישות. זו כמובן זכותו, אבל זו זכותי להתגונן מפני הניהיליזם הזה.  מרקוס קלינגברג היה ראוי למידה כלשהי של חמלה. ואנונו? שיגיד תודה שהוא יוצא בכלל, ושיפסיק לבכות שלא נותנים לו לצאת מהארץ.

טוב, גם הטקטיקה החדשה נכשלה כישלון חרוץ, ולכן אנחנו מכריזים בזאת על עוד טקטיקה חדשה: אני אכתוב כשאני אכתוב. איך?

אני מוכרח להודות שמאז שהתחלתי לעבוד בוואלה!, פחת הצורך שלי לשתף אתכם בחדשות מעניינות מהעולם באמצעות הבלוג הזה, היות שאני יכול לעשות זאת באמצעות הבמה הגדולה שלהם. דברים כמו זה, למשל. אבל כמובן שכאן אני יכול להיות יותר דעתני, כך שעדיין יש לו לבלוג את השימוש שלו, רק שתכיפות הכתיבה בו יורדת. אני מקווה שתסלחו לי.

אז ללא שהיות מיותרות, בואו נעבור לסיקור האירועים האחרונים שמצדיקים התייחסות:

1. שרון והשוטרים

שרון ביטח את עצמו יפה מפני כל חשד לרצון טוב מצד הקלגסת, כשירק להם בפנים וקרא להם בכיינים. למרות חיבתי הידועה לקלגסת, אני חייב לצדד בהם בעניין הזה. תקציב המשטרה בארץ הוא בדיחה, וכך גם משכורות השוטרים. שני אלה דורשים העלאה ניכרת אם יש כוונה רצינית להילחם בפשע המאורגן. אגב, נחשו מי היתה המפלגה היחידה שכללה את העלאת משכורות השוטרים במצעה? נכון ילדים – עלה ירוק! משום מה זה נשמט בעריכה שעשו למצע כשהעלו אותו לאתר החדש, אבל במצע שאני ערכתי זה היה.

2. זה הביטחון, טמבל

למזלו של בוש, סיסטאני מסכים לנשוך את הלשון ולהתפשר על בחירות בסוף השנה. אבל מה שמצחיק הוא ההתעקשות של כל הצדדים להעמיד פנים שבאמת מה שמעכב את עריכתן של בחירות זה חוק ורשימות בוחרים. את החוק אפשר היה להעביר במהירות אילו רצו, ובאשר לרשימות בחירות – עיראק של סדאם היתה מדינה סטליניסטית. שאף אחד לא יבלבל במוח שלא היה שם מרשם תושבים קפדני. אמנם, חלק מהרישומים בוודאי נבזזו לאחר כיבוש בגדד, כשכוחות הקואליציה דאגו לאבטח רק את בניין משרד הנפט ולא את שאר המשרדים, אבל זו לא הסיבה.

הסיבה, כמובן, היא ביטחון. כרגע כוחות הקואליציה, יחד עם הכוחות העיראקיים החדשים, אינם מצליחים לאבטח אפילו תחנות משטרה, אז כמובן שאין ביכולתם לאבטח קלפיות. לא ברור מה גורם למישהו להאמין שהמצב יהיה שונה בסוף 2004, אבל שיהיה. אין לי הרבה תקווה שמרחץ הדמים יוכל להימנע, (במיוחד לא לאור ההתעקשות הגוברת והמובנת של הכורדים על עצמאות) כך שכל דחייה היא נחמה פורתא.

3. אין כמו שמחה לאיד

בשעה טובה קיבלנו, איגוד מתעבי גברי לוי, קצת נחת. אמנם לא ייצא מזה שום דבר, כי ידאגו לקבוע שזו לא עבירה שיש עמה קלון, כך שהיצור ימשיך לשבת בהנהלת ההתאחדות. אבל כשמדובר בגברי, כל טיפת נחת יקרה מפז. עכשיו רק שחמי לא ירגיש צורך לשים את הפרשה מאחוריו, ויתבע את האפס. בארץ לא כל-כך פוסקים פיצויים על עגמת נפש, אבל תנסה, חמי, בשבילנו אם לא בשבילך.

4. בחירות בארה"ב

אז ניידר יצא אפס והצטרף. אני לא יודע אם זו חשיבה תקוותית (איך התחדיש?) אבל לא נראה לי שמעט הקולות שהוא יקבל הפעם ישנו את המצב. יהיה לו קשה אפילו להיות בקלפי בהרבה מדינות. לא נראה שאדוארדס יוכל להשיג את קרי או אפילו לדגדג אותו, ואם הוא לא יפרוש תוך שבועיים זה רק כדי למקסם את החשיפה שלו כחלק מבניית כוחו להתמודדויות עתידיות. מה שכן, הוא יצטרך להיזהר שלא להפוך לבדיחה. זה לא טוב לקריירה.

אגב קרי, הרפובליקאים משקיעים עכשיו הרבה מרץ בניסיון להציג את קרי כמי שבמהלך הקריירה שלו הרבה להצביע נגד תקציבי ביטחון. בסלייט מגזין התפרסם ניתוח המפריך את הטענות הללו. צ'ק איט אאוט.

זהו להפעם. אני מקווה שהמוזה תשוב ותבקר אותי בקרוב. עד אז, שיהיה לכולנו יום ירוק.

טוף, באמת הגיע הזמן לכתוב משהו. הבעיה היא שבין הטורים שלי בוואלה, לאתר החדש על הבחירות באמריקה שאני מנהל בוואלה, גם אין לי זמן וגם יוצא שאני כבר אומר שם את רוב מה שיש לי להגיד. אבל זה כמובן לא תירוץ להזנחת קוראיי היקרים והרבים כחול אשר על שפת, אז הנה כמה הערות שוטפות:

1. זוכרים שסיפרתי לכם,

לפני כמה חודשים טובים, על המשרד לתוכניות מיוחדות? אז הסיפור תופס תאוצה בזכות הקמת הוועדה האמריקאית לכשלי המודיעין, והיום או מחר גם תעלה בוואלה! כתבה בעניין. בקיצור נמרץ: תוך פחות מחודש אחרי הפיגועים של 11/9 הקים הפנטגון גוף שנקרא "המשרד לתוכניות מיוחדות". המשרד הזה, שאויש בידי אנשים נאמנים אידיאולוגית לממשל ולמעט אחד חסרי כל הכשרה מודיעינית, קיבל גישה חופשית למקורות מודיעין והחל לנפק דו"חות והמלצות לפעולה. המשרד הסתמך באופן גורף על דבריהם של גולים עיראקיים, וכל פיסת מידע שיכלה לחזק את העמדה ההתחלתית שלהם (שיש לפלוש לעיראק, כפי שניאו-שמרנים בולטים טענו כבר באמצע שנות ה-90) זכתה להבלטה, כמעט ללא כל סינון. המשרד הזה לא שיתף את גופי המודיעין האחרים של ארה"ב במידע שלו (למרות שבקרה וביקורת בין גופית הם מאבני היסוד של תפישת המודיעין בארה"ב וברוב העולם). אז אם הוועדה באמת רוצה לעשות את העבודה שלה, חלק גדול מהתשובות (לא כל, אבל הרבה) נמצאות בגוף הזה.

2. מדהים איך תוך חודש

המצב התהפך לגמרי בפריימריס הדמוקרטיים. להגיד שאני שמח? לא לגמרי. מצד אחד, נראה שקרי הרבה, הרבה יותר בחיר מדין, וזה כמובן מה שחשוב. מצד שני, דין היה כוח רענן בהרבה, אבל הוא מתחיל להיות פאתטי. קרי קצת קרש, והוא מה שקוראים באמריקאית "וושינגטון אינסיידר". המועמד המועדף עליי, ווסלי קלארק, התגלה כחסר מיומנות פוליטית, ולכן אני לא יכול להצטער שקרב יום פרישתו מהמירוץ. חוסר מיומנות פוליטית זה הדבר האחרון שרוצים כשיוצאים נגד בוש והמכונה שלו. לא נראה שיש מה שיכול לעצור את קרי, וזו חרב פיפיות. מצד אחד, זה נותן לו הרבה זמן להתכונן כמו שצריך לקרב האמיתי. מצד שני, זה נותן לבוש וחבורתו יותר מדי זמן להתכונן אליו ולהכין עליו תיק. אם היו כמה מועמדים בעלי סיכוי שהיו לוקחים את המירוץ עד הפיניש, הם היו מפלגים לפחות את המשאבים של היריב. נו טוף, לכל דבר יש מחיר.

3. מדהים איך בכל יום

מצליח שרון לשלוף ספין אחר. אני אישית לא מאמין שאפילו מלונה של כלב מת תפונה מהרצועה, כי ברגע האחרון יהיה חיסול ממוקד, שיגרור פיגוע, שידחה את הנסיגה כי אסור לתת פרס לטרור, וחוזר חלילה. אבל מבחינת אמנות הפוליטיקה גרידא, זה בית ספר.

אגב, את המילים הללו כתבתי לפני כ-24 שעות (תקלה טכנית מנעה ממני להעלות את הרשימה כבר אז). מאז כבר עלתה ידיעה, לפיה במשרד רה"מ אומרים שזה כבר לא יהיה 17 ישובים, אלא פחות. נו, כולנו מופתעים נורא.

4. בוש לא מסוגל

להפסיק לשקר. בראיון אתו, ששודר שלשום בארה"ב בתוכנית "פגוש את העיתונות", הוא התעקש שהוא לא השתמש במלה "מיידי" (Imminent) בהקשר לסכנה מצד סדאם. הוא אולי לא, אבל סגן הנשיא ושר ההגנה שלו כן. פעמים רבות,וזה מתועד. מה, הוא לא אחראי למה שאנשי הממשל שלו אומרים? 

5. המושג המעוות

"התאוששות נטולת משרות" (Jobless Recovery) ממשיך לפרוח בארה"ב. שם אינדיקטורים שונים טוענים שהכלכלה מתאוששת, אבל נתוני התעסוקה לא. יש עלייה במספר ה"מועסקים עצמאית" – יעני העובדים מהבית – וכמובן שהממשל נאחז בזה, אבל כמי שעבד מהבית כמה שנים תרשו להגיד לכם שזה ממש לא כמו לקבל תלוש משכורת. אין פיצויי פיטורין, אין ביטוח לאומי, אין דמי אבטלה אם "העסק" נכשל, אין ביטוח בריאות…קשה, קשה. כמובן שהרפובליקאים נוח להם עם הקטע. זו בדיוק הבעיה.

6. ובכלכלה אצלנו:

מישהו מוכן להסביר לי את הטירוף הזה שלפיו עובדי רשויות מקומיות לא קיבלו משכורות במשך חודשים רבים? ממה בדיוק הם חיו? למה בעצם הם המשיכו לבוא לעבודה? מי שיש לו הסבר מוזמן\ת להגיב. משהו לא מסתדר לי פה.

7. גשמי ברכה:

לאחר חרם אישי של כמה שנים, שנבע בעיקר מכאב לב, נראה לי שהקיץ שוב אשכשך את רגליי במי הכינרת.

8. ספורט:

מי שלא ראה את הסופרבול הפסיד כיף חיים. משחק פשוט ענק, ואפילו הפתיחה המייבשת רק הגדילה את ההנאה הסופית. חוץ מהמשחק גם ראינו בשידור חי את הבז'ז' של ג'נט ג'קסון (לא משהו…מסולקן בעליל ולהגעיל). מספר התגובות לידיעת הסופרבול של וואלה! פוטבול היה כמעט פי שלושה מזה של השנה הקודמת, ונראה שמזימתי הזדונית לעשות נפשות למשחק המשובח הזה בארץ הקודש עולה יפה.

עוד הערה ספורטיבית: נראה שהיושב במרומים חולק את העדפותיי הספורטיביות. אחרת איך תסבירו שאחרי הסופרבול יש שלושה שבועות לתפוס אוויר ואז חוזרת ליגת האלופות עם שלבי ההכרעה? פשוט מושלם.

זהו להפעם,

למעט הערת מערכת: עלה בדעתי שאולי יש פה ושם אנשים שהיו רוצים לקבל הודעה ברגע שאני מציב רשימה חדשה. האנשים הטובים שמנהלים את "רשימות" מבטיחים לי שהם עובדים על פונקציה כזו, אבל עד שזה יקרה, אתם מוזמנים לשלוח לי מייל, או סתם להשאיר כאן תגובה עם המייל שלכם והמלים "רוצה אני", ואני אוסיף אתכם לרשימת תפוצה פרטית משלי ואשלח לכם הודעות על עדכוני האתר, או לחילופין גט כריתות, לפי הנסיבות.

יום ירוק שיהיה לכם.