עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

שלום לכם וברוכים הבאים לפוסט הראשון בבית החדש של רדיקל מקלדת. אני מקווה שתיהנו כאן לפחות כמו שנהניתם בבית המקורי ברשימות, ושתיהנו גם משלל הבלוגים המצוינים האחרים שמתאכסנים כאן בתל-אביב החופשית ובאתר "כוחו של עידן המידע".

היום הוכח סופית (למי שעוד השתעשע בתהיות ובספקות), שהשלטון בישראל לא רוצה שלום ואפילו לא רגיעה בגבול הדרום-מערבי. עקיבא אלדר מדווח היום בהארץ כי "בדרג המדיני והביטחוני הבכיר בירושלים הוחלט כי עסקת שליט לא תביא לשינוי במדיניותה של ישראל ביחס להסגר על עזה ומניעת מעבר אנשים וסחורות בין עזה לגדה, לבד ממקרים הומניטריים ומוצרים חיוניים." כבר חודשים שאנחנו שומעים, בתגובה לתהייה כיצד ישראל מצפה שלא יירו עליה כשהיא כופה מצור, את האמירה "הסגר זה בגלל גלעד שליט ולא שום דבר אחר". ובכן, כנראה שלא. ואז הם יירו קסאמים, כי תכלס זו האופציה היחידה שלהם שנשים לב אליהם בכלל בזמן שאנחנו ככה עם הגב אליהם והתחת השמן שלנו על קנה הנשימה שלהם, ואז נוכל לפלוש ולהפציץ ולהרוג בהם – ולהתפלא למה העולם לא מקבל את זה. הרי קסאמים!!!!
באותו עניין, YNET היום בא ביציאה מתחסדת ומיתממת: "הכיבוש טוב לכלכלה?" (זה היה הטיזר כשזה היה בעמוד הראשי. כותרת האייטם עצמו שונה) הנה, טען הגאון הכלכלי תני גולדשטיין, שחתום על הדבר הזה: הכלכלה ברשות הפלסטינית פורחת, ואילו זו של עזה צונחת! הכתבה אמנם מתייחסת לעובדה שכלכלת עזה התרסקה בגלל המצור המוחלט שמוטל עליה ומונע כל אפשרות של השקעה, צמיחה או אפילו עבודה סדירה שתלויה במרכיב מיובא כלשהו, אבל הכותרת, העריכה של דברי ה"מומחה לרשות הפלסטינית", איזה פרופסור קליימן אחד, והמסקנה: הכיבוש טוב לערבים! מניאקים, לא יודעים מה טוב להם. האמת שהפרופסור לא נשמע אידיוט מוחלט, למרות דעתו השאננה שלגיטימי להטיל על מישהו מצור  לא רק בגלל שהוא יורה בך, אלא גם רק בגלל שהוא לא מכיר בזכות קיומך כמדינה. בסוף, אבל, יש שם את חילופי הדברים הכוחים הבאים:

יש כאלה שחושבים ההיפך: שאם נגביר את הלחץ על עזה עוד יותר, הם לא יוכלו אפילו לייצר קסאמים.
– "זאת בדיחה. קסאם הוא מוצר כל-כך פשוט שאפשר לייצר אותו בכל מצב. לדעתי, זה דווקא ההיפך: שגשוג לא בהכרח מביא שלום, אבל מצוקה עלולה לדחוף אנשים יאוש. כשהמצב באמת רע אנשים מסוגלים לכל דבר".

אנחנו נעבור נושא לפני שכל העוף המצוין באננס שהכנתי וטרפתי יעלה על גדותיו.

את זה קראתם? בחיאת, תקראו. אני ממליץ להרחיב את השיטה לסטיקרים, חולצות, גרפיטי על קירות ועוד. אולי אפשר להציל ככה מבנים שנועדו להריסה? האפשרויות רבות.

נו, מה אתם אומרים על הסיקריקין? מרביצים לפקחים וזה. אילו גיבורים. צריך לשלוח למשימות אכיפה שמה שוטרים ערבים מצפון הארץ. נראה לי שההיסוס המפורסם להתייחס למתנחלים כאל סתם פורעי חוק יהווה פחות בעיה ככה…

רציתי לכתוב על לימור לבנת והפה הגדול שלה, וההשתפנות של ביבי מלפטר אותה, אבל בעצם למה לו? הוא הרי שם זין על האמריקאים, ולראיה העובדה שלמרות ה"הקפאה", כבר אושרו עוד 84 בנייני מגורים ברחבי השטחים מחוץ לירושלים – כי "ירושלים המזרחית" (זו ששטחה המוניציפלי, החוסה תחת כנפי שכינת השם הקדוש "ירושלים" גדל מששה קילומטרים רבועים שכבשנו מהירדנים ל-72 קמ"ר שנגסנו מהשטח הפלסטיני הסובב) אנחנו עדיין משלים את עצמנו שזה טאבו גם בעיני העולם, למרות סטירת ההשכמה בנידון שהגיעה מכיוון האיחוד האירופי השבוע. האמת, זה רעיון טוב. ישים את הדברים על השולחן ויגרום לרוב הישן פה בעם להבין שהגיע הזמן להחליט – רוצים מדינת ישראל מערבית וקשורה לעולם, או רוצים גרסה של חמאסטן הנצורה בעזה? היינו כבר בסרט הזה, יהודים, לפני 1943 שנה, ערב המרד הגדול. אולי הפעם ננסה את הדרך השנייה?

אבל הסימנים מראים דווקא הקצנה לכיוון השני: חיילים בגדוד נחשון באו לאכול אחרי פעילות מבצעית בשבת. באו לקחת מסיר החמין שעמד, ראו שחתול נכנס להם לאוכל והחליטו בצדק שהם לא יודעים איפה היה הפה של החתול קודם. בא אחד החיילים, רצה לבשל משהו זריז לחבר'ה הרעבים. עבר איזה ג'ובניק מוכה יהוה והתחיל לצעוק עליהם שאסור לבשל בצה"ל בשבת (מה שנכון, אבל יש מקרים בלתי צפויים). התוצאה? 20 יום מחבוש. למה עם יהוה לא מתעסקים. מצחיק שזה קרה דווקא לגדוד נחשון, שכידוע "גם לא מפנים את חומש" (מסיבות תלויות יהוה, הרי).

אני לא רוצה לדוש יותר מדי בעניין מאבטח הרמטכ"ל, למרות שהערה מעניינת על הסיקור התקשורתי בפרשה תוכלו לקרוא כאן (גילוי נאות: הכותבת היא זוגתי ואם ילדיי). אבל אני רק שאלה: אין להם מערכת לסינון מועמדים לעבוד בקרבה כזו לרמטכ"ל? מה הולך שמה בלשכה? פעם אחת ניחא, פעם שנייה צירוף מקרים, אבל רבאק?!

ולסיום, משהו מהעולם, ללמדך שלא רק אצלנו הדוסים מפגרים. כמו אצלנו, גם בארה"ב נוטים אלה שלובשים את הדת שלהם על האף ודוחפים אותו לעכוזי זולתם לעמדות ימניות בפוליטיקה. מכיוון שבניגוד למתרחש אצלנו, נוטים הדתיים הקיצוניים שם דווקא לא להיות מהמגזרים העניים ביותר, אין להם בעיה להיות ימניים גם מבחינה כלכלית (מה שמן הנמנע לפקידי האל שלנו, לפחות לא במוצהר, יען כי הדמוגרפיה של ציבור הבוחרים לא מאפשרת זאת).

עכשיו, מכיוון שקצת קשה, אפילו ללוקים בשכלם, ליישב בין התורה והדברים המיוחסים ליהודי נחמד בשם ישוע בן יוסף איש נצרת לבין עמדות של שימת זין על העניים, החלשים ונדכאי השוליים של החברה, החליטו כמה אמריקאים מהימין הנוצרי לפתור את הבעיה אחת ולתמיד. הבעיה, אתם מבינים, היא ברצף של עורכים סמולנים ימ"ש שעיוותו לאורך השנים את דברי הבשורה והכניסו בהם מסרים סוציאליסטיים ורכרוכיים, לא עלינו. כך לדוגמא בסצנה המפורסמת שבה ישוע דנן נופח נשמתו על צלב רומאי, ואומר את המלים "מחל להם אבי, שכן אין הם יודעים את שהם עושים" – זה הרי הוכחה ברורה לכך שאיזה סמולן חובב פושעים ו"חלש מול הפשע" דחף בכוח את האג'נדה שלו לפה של משיחנו. אז בגרסה שלהם לתנ"ך הם משמיטים את זה. עכשיו, יצוין שבמקרה הזה יש להם אילן להיתלות בו, שכן יש כתבי יד עתיקים של הבשורה על פי לוקס שאינם מכילים את השורה הזו, אבל כתבי יד עתיקים לא פחות כן מכילים, ובכל מקרה כל קו המחשבה הזה של ייחוס תפישות פוליטיות מודרניות לאיזו שרשרת קונספירטיווית של עורכים ומתרגמים לאורך ההיסטוריה של הנצרות… אין מלים, אין מלים. (מה אין מלים, ברמן יא גרפומן, מאתיים מלה טרטרת על האין מלים שלך!)

טוב, אני מתחיל לדבר לעצמי. נראה לי שזו תהיה נקודה טובה לסיים. שתהיה שבת שלום, יהודים ושאינם יהודים במידה שווה.

זהו, הגיע הזמן , ומפעלות רדיקל מקלדת בעב"מ עוברים להם דירה אל האתר "כוחו של עידן המידע", היושב בכתובת שהיתה שייכת לחולדה שהשתלטה על תל אביב, ושוחררה בידי כוחות החופש. ניתן גם להגיע אל הבלוג החדש ישירות דרך הדומיין שלי. כולי תקווה שקוראיי הנאמנים ינדדו לקרוא גם שם, והמון תודה לאורי, לירדן ולבית רשימות\קונספציה שהיוו לי בית ראשון בבלוגוספירה. הצליחו בכל מעשיכם המצוינים.

מפעלות רדיקל מקלדת בעב"מ שמחים להעתיק את משכנם לספינת הדגל של תל אביב החופשית. המערכת מבקשת להודות לאדונים היקרים אורי ברוכין וירדן לוינסקי, אבות המיזם המרתק של בית קונספציה והבלוגייה רשימות, שהיוותה לבלוג בית וחממה זה שש שנים.

למרות שכבר שלוש שנים וחצי אינני סובל משררת החולדה, אני תל אביבי בנשמתי וחושב שלמרות כל הריר המותז של לאומנים למיניהם, תל אביב היא אחד הדברים המוצלחים ביותר שהפיקה הציונות. לכן מגניב לי להעביר את הבלוג דווקא לפה, ואני מקווה שקוראיי היקרים מרשימות יסמנו לעצמם את הכתובת החדשה.

פוסט בכורה באכסנייה החדשה מאוחר יותר היום, אם תרצה האלה. בינתיים, לכו לכם לקרוא את הראיון שהיה לוהט מדי לאחד העיתונים הגדולים. א גיט שבעס, יידן אונט נישט יידן אזוי.

לפני כחמש וחצי שנים החל בחור עם לב חריג בגודלו, בשם דייב פיקוויט, להסתובב ברחוב נווה שאנן בתל אביב עם עגלת סנדביצ'ים ותרמוס קפה, במטרה לספק למדוכאות והנדפקות מכל תושבות תל אביב – זונות הרחוב של אזור התחנה המרכזית הישנה – מעט מזון ומשקה חם, ועל הדרך אוזן קשבת וסימפטיה.

כעבור שלוש שנים של עבודה סיזיפית הצליח דייב לגייס די תרומות כדי להעביר את מעשה הצדקה והחסד שלו אל מתחת לקורת גג קבועה – במרתף עלוב, בפסאז' מסריח משתן וזרוע מזרקי סמים ברחוב נווה שאנן – והתחיל לספק למסכנות הרחוב גם בגדים נקיים, מקלחת חמה ומקום לשים את הראש. המקום קיבל את השם "הדלת לתקווה".

לאט לאט זכה המקום בסיקור תקשורתי. אפילו בעיריית תל אביב שמו לב, באו להצטלם וגם ללמוד את השיטות ואפילו פתחו מיזם דומה משלהם, שבכל זאת לא הפחית כמעט כלל את היקף הפונות לדייב ולצוות המתנדבים המסור שגייס – חלקם עובדים סוציאליים, חלקם אחים ואחיות מורשים, וחלקם סתם אנשים טובים.

את ההבטחות לסיוע שניתנו מצד פקידי העירייה בהזדמנויות צילום לא לקחו דייב וחבריו המתנדבים (שהם אומנם אידיאליסטים, אבל לא טיפשים) ברצינות רבה מדי, ולכן גם לא התאכזבו במיוחד. מה שכן איכזב אותם היה החלטתו של איזה פקיד במחלקת הגבייה להתייחס למרתף העלוב שלהם כאל עסק ולחייבו בהתאם לכך בארנונה של שמונת אלפים שקלים בחודש על מרתף של 310 מ"ר, באזור הכי פחות נחשק בעיר.

במשך חודשים נאבקו המתנדבים ברוע הגזירה, ולאחרונה התבשרו כי מאבקם עלה בהצלחה והעירייה הסכימה להפחית את נטל הארנונה על המקום בכ-60% ולהעמידו על 3,000* שקלים "בלבד" – סכום שעמותת "הדלת לתקווה" מוכנה ויכולה לעמוד בו.

אבל בזה מוצתה מנת הנדיבות של שותי התה ברחוב אבן גבירול 69. על החודשים שקדמו להחלטה הנדיבה שלהם התעקשו בעירייה לדרוש את הסכום המקורי המלא, המגיע במכפלת החודשים שעברו ליותר מתשעים* אלף שקלים, או שווה ערך ליותר מחודשיים של הפעלת המקלט. העירייה גם רוצה את הכסף שלה מיד, וכדי להמחיש את רצינות כוונותיה עיקלה את חשבון הבנק של העמותה.

העמותה הודיעה שאין בידה לשלם את הסכום העצום, ולאור ערלות הלב של פקידי העירייה היא נאלצת לסגור את הדלתות, ולגדוע את התקווה היחידה שהיתה לנשות הרחוב, המקום היחיד בו הן יכלו להרגיש בטוחות, מכובדות ורצויות, לאכול ארוחה חמה ולשפוך את מר ליבן בפני מישהו שאשכרה שם עליהן.

אגב, זה לא נכון שעיריית תל אביב אטומה לגמרי. הנה לדוגמא, לפני קרוב לשנתיים נפתח לבה של מועצת העיר למצוקתם של זונות מסוג אחר – חברות הביטוח. חמלה העירייה על חברות הביטוח והעניקה להן הנחה בסכומים "זניחים בעצם", כהגדרתו של חבר מועצת העיר מרדכי וירשובסקי, של כחמישה מיליון שקל. אבל מה שמגיע לזונות יוקרה לא מגיע לזונות רחוב.

אז הנה עוד ניצחון לאחד מראשי העיר הדורסניים והמושחתים שידעה העיר תל אביב מעודה, ומן הסתם הדבר היחיד שחבל לו הוא שאינו יכול לרמוס פיזית את המרתף ששימש דלת לתקווה ולבנות במקומו חניון. מצד שני, חניונים זה בשביל העשירים, ועשירים לא גרים ולא קונים ברחוב נווה שאנן, אז מה אכפת לחולדה? זה לא כאילו התל-אביבים, שבחרו בו למרות המגדלים, המזימות לנגוס בפארק הירקון, הריסת אוסישקין, המלחמה הקטנונית נגד פארק קרית ספר והבנייה המסיבית על הים, יענישו אותו בקלפי בגלל כמה זונות.

*סליחה על הטעויות הקלות ותודה לפעילה והידידה תמר דרסלר על התיקונים.

———————-

עדכון (25-10-09): כבוד הממשק, ירום הודו (רק לי יש את הבעיות האלה ברשימות???) לא נותן לי להעלות פוסט חדש ונפרד, ולכן קבלו:

רחביה ברמן רוצה לחיות על עבודה של אחרים

לכל המגיבים האדיבים מהפוסט הקודם – אני לא לגמרי ראוי לטוב מילותיכם במקרה הזה. כולה הדהדתי את הפוסט של פעילת "הדלת לתקווה" וידידתי היקרה תמר דרסלר, ואין לי תשובה בשבילכם למה אף אחת מהמלים בפוסט הרלוונטי, כולל אזכור שמה, לא לוותה בלינק הנ"ל ולמה לקח יממה שזה יעלה בדעתי. לכלכתי אותה. סליחה.

למי שרוצה לעזור לעמותה בלחץ על העירייה, יש בפוסט של תמר כמה לינקים, ויש אפשרות להתקשר אליה או אל מנהל העמותה דייב:

דייב פיקוויט – 0522293928

תמר דרסלר – 0543256494

בתחילת החודש חשב הצלם ואמן הווידאו ערן ורד שיש לו סקופ: בזמן שערוץ עשר התהדר בפרק הדרמטי שלו מאי המושרדים, עם הזאתי ששברה רגל, הסתכל ורד על הפוטג' ומשהו שמה לא נראה לו. העריכה, החיתוכים החדים, המעבר מזווית קרובה לזווית רחוקה ומטשטשת… כל זה הקפיץ לורד את בלוטת ה"את הטריק הזה גם אני מכיר". חשדו התעורר שכל העסק מבוים לצרכי רייטינג. ורד יצא עם החשדות שלו בפוסט בלוג שזכה לתהודה ארצית באתרי קבוצת הארץ ואחרים. ערוץ 10, שם הבינו שלא יוכלו לשתוק, הגיבו בצורה שרק הגבירה את החשד כששחררו חומר "חדש" – שלא הראה את מה שורד טען שלא רואים בעריכה המקורית.

לכאורה, עוד סקופ מבית היוצר של ורד הפקות, שצילומיו הרשיעו את הדוקר במצעד הגאווה בירושלים, הביאו לזיכוי עצירים, כיכבו במהדורות החדשות, הביאו אותו לדבר בפני ועדות כנסות וגם להיות מגורש מאחת על ידי ח"כ מאיר שטרית במסגרת המאבק נגד המאגר הביומטרי. אלא שבסוף ערוץ 10 הבינו שהם מסתבכים ושחררו את הפוטג' הרלוונטי, הרציף ומהזווית הקרובה, והנה מתברר שורד טעה הפעם. אביטל אכן נפלה, נפלה קשה, ואין מה לחשוד ששהייתה בבית החולים מפוברקת.

פדיחה לורד? לא בטוח. ערוץ 10 ניסו כמיטב יכולתם לא לשחרר את הפוטג', כי אמנם הנפילה לא מבוימת, אבל היא כן חושפת משהו מכוער. אביטל לא סתם נפלה כי נשמט לה החבל מידיה העדינות או משהו בסגנון. היא נפלה בגלל שחבר ל"שבט" שלה, אחד מעט נלהב מדי בשם אבי, משך אותה בברוטליות מעבר לקיר באופן שעקר את השליטה במומנטום שלה מידיה. זו היתה משיכה של "יאללה יא דבה, תעברי כבר ת'קיר". יתרה מזאת. לאחר שאביטל נפלה כמעט ממלוא גובה הקיר, השלים אותו אבי את ירידתו שלו מהקיר, לא העיף אפילו מבט תורן במעשה ידיו המתפתל על הקרקע אלא הפנה אליה את גבו והמשיך לעזור לחברי השבט האחרים לרדת מהקיר.

סיימנו? עוד לא: כשכל השבט חוץ מהמתפתלת כבר עברו את הקיר, תפס גיבור השבט החסון אבי את אביטל הדואבת ברגליה דווקא, החווה נמרצות לחברי השבט האחרים להרים אותה מהצד השני, וניסה לרגע ביזארי אחד לגרור גם את הישבן שלה מעבר לקו הסיום, עד שחבריו לשבט הצליחו להניא אותו מזה ולאפשר אולי גישה מעט שונה, כמו טיפול רפואי נגיד.

יש שיריעו להתנהגות של אבי ויאמרו שהוא בא בשביל להתמודד על מיליון שקל או כמה שזה, והוא דאג להשלים את המשימה כמה שיותר מהר, ומי שלא חזק לא שורד. אבל כנראה שערוץ 10 לא היה בטוח שהדרוויניזם הזה יישב טוב, לא לקהל הצופה (והוריו) ולא לרשות השנייה המחזיקה את הערוץ המתנדנד בין חיים למוות די חזק שמה למטה. אז הם ערכו את זה לנראטיב של נפילה (אופס, נפלה, קורה) ודרמה נטולת אשמים שטובה לפרומואים.

פלילי? אולי לא, אבל בהחלט מעלה שאלות על כמה רחוק ערוץ 10, שגם בדיעבד לא העלה את המתחרה הלהוט מדי על רפסודה בכיוון אחד חזרה למציאות של "משה מלצר חולון", מוכן ללכת בשביל המשחק הקטן שלו.

* למקרה שלא שמעתם, נעצר חשוד בפיגוע בבר הנוער הגאה לפני חודשיים. קוראים לו יעקב טייטל והוא – הלם, תדהמה, ז-ע-זו-ע – ככל הנראה לא הומו שונא עצמו ולא הורה הזועם על חילול תומת יוצאי חלציו. הוא כנראה סתם מוכה יהוה קטן ומגעיל, שכמו שרבובדיה החליט ש"כולנו פנחס" והלך לעשות מעשה שישמח את הדמון שלו יהוה. הקלגסת המפגרת לא מבינה שאי אפשר להשתיק את הרשת, וכבר עשרה ימים מתעקשת לאסור פרסום כל פרט בנושא – כולל עצם המעצר והארכת המעצר. אז חיכיתי כמו ילד טוב יום, יומיים, שבוע, אבל יש גבול לסבלנות שאני מוכן לגלות כלפי שיטות ואופני חשיבה המתאימים יותר לשטאזי.

למעשים יש תוצאות, וזה די חסר טעם לבכות על התוצאות אחרי שהוחלט בתוקף לבצע את המעשה. כך בתרגיל הירי שערך צה"ל ברצועת עזה בדצמבר וינואר האחרונים, וכך בניהול לשכות מוכות שגעון גדלות שבהן אין טיפת מודעות לנראוּת הציבורית של התנהלות השר.

בחורף שעבר, אם תזכרו, הוחלט להגיב על ירי הקסאם המתמשך באלימות בהמית וחסרת הבחנה. כשהתגובה שלך גם לא מידתית וגם נכשלת בעליל בדרישה להימנע מטבח אזרחים בעודך שוחט את אויביך הלגיטימיים (אם גם הלא שקולים בעליל) – יהיו לזה השלכות. אנשים לא יאהבו את זה והם יפעלו להטיל עליך סנקציות. אם בשכונה אתה תופס את שזורק ביצים על האוטו שלך ושולח אותו בתגובה לבית לווינשטיין, תוך שאתה פוצע גם את אמו והשכנה והורס להם חצי בית, אז אולי תשתחל מזה איכשהו כי יש לך קשרים, אבל אתה יכול לצפות שהיחס אליך בשכונה, במיוחד מכיוון בני דודיהם של הנ"ל, יהיה קריר משהו. לא יזמינו אותך למנגלים, הילדים לא ישחקו עם ילדיך… בסוף אולי זה יעבור, אבל תקופה צוננת תהיה. אם אתה לא מנותק מהמציאות, אתה חייב לקחת את זה בחשבון, או לפחות להבין את זה כשזה קורה בדיעבד.

לכן, בראייה הגיונית, לא מובנת התגובה הישראלית הצווחנית נוכח המחאות המובנות בטורקיה. טורקיה היא ארץ מוסלמית, ואם אתה רוצה יחסים טובים איתה אתה צריך להשתדל להימנע מטבח אזרחים מוסלמים. היית ממש, אבל ממש חייב? זה מצדיק אולי את הצד שלך, עבורך. הוא מהצד שלו חייב בכל זאת למחות על זה. ככה זה.

עכשיו, האם הסדרה הטורקית מגזימה? חופשי. אבל שוב – זה היה צפוי. הרעש הציבורי תמיד יהיה יותר גדול מהמציאות, לא משנה כמה המציאות גרועה. כך לדוגמא עם השואה. הנאצים, לדוגמא, על כל זוועותיהם הרבות, לא ייצרו סבון מגופות של קורבנות המשרפות. לא קרה. היה מכון למחקר על שיטות להפקת שומן לצורך סבון. המכון הזה ייצר בפועל סבון צנע גרוע בלי שומן מסוג כלשהו. למעשה, האגדה האורבנית הזו בכלל נולדה מלחמת עולם אחת קודם, בידי התעמולה הבריטית נגד האויב הקייזרי., שכביכול בישל את גופות חייליו הוא למטרות סבון (אז זה הומצא גם לצורך דמורליזציה, לוחמה פסיכולוגית וזה) – אבל הסיפור עם הנאצים והסבון תפס ותמצאו את זה לא מעט בבידיון ההיסטורי הפופולרי על השואה, שהיתה מספיק גרועה במציאות גם בלי זה. באותה מידה, חיילי צה"ל אינם מעמידים ילדות בנות 4 כנגד קירות ויורים בהן מטווח קרוב. זה לא. לעומת זאת, כן הורגים ילדים. תמיד יש סיפור שמסביר למה אין מאסר ואין כלום, כי עדיף להיות בטוחים ואמרנו להם לא לעבור פה וכי וכי וכי. לא גרוע באותה מידה? נכון, אבל איך להסביר? אנסה להדגים בסיפור:

אני יושב פעם עם שני חברה ומדברים ועולה הנושא המגעיל של אנשים שפורקים את יצרם על בעלי חיים. מה שקורין במקורותינו (וגם בחוק הישראלי, האוסר זאת) משכב בהמה. אוקצור, החבר'ה זורקים מקרים שקראו עליהם, בנאדם שדחף את איברו בכבשה, ואחר בחתול (חתול, אלים שבשמים). אני התחלתי לומר ש"לפחות עם כבשה…” בכוונה להשלים באמירה שלפחות עם כבשה, אבר מין אנושי לא יגרום את אותה מידה של נזק שיגרום אונס של חתול.

אבל לא הגעתי לשם כי ידידי פיץ, באמירה מהסוג ששם קץ לדיונים, אמר "שום משפט בנושא הזה לא אמור להתחיל במלים 'לפחות עם כבשה'…". אני מהצד שלי צדקתי – הנזק שנגרם לבעל החיים נמוך במקרה של אונס כבשה מאשר במקרה אונס חתול. זו עובדה. מהצד של פיץ (ושלי, ושלכם), זה אולי נכון, אבל בשני המקרים המעשה נתעב כל-כך עד שמעשית זה לא משנה את היחס שלנו אליו.

בדומה לכך, מגיע שלב שהתירוצים של "אנחנו לא מעמידים ילדות כנגד הקיר" מפסיק לעניין. השלב הזה בא אחרי מספר כלשהו של ילדות שנגד הקיר או לא, איך מגדיר את זה דו"צ? “מצאו את מותן" מירי כוחותינו. דוד גרוסמן אמר את זה לפני 25 שנה. וכלום לא השתנה. "הלכה לה ילדה לתומה בדרך ומה מצאה? את מותה!" פעם זו טעות טראגית. פעמיים זה "כזאת וכזאת תאכל חרב". פעם עשירית? זה "וולאכ, שכן, אתה פשוט לא שם זין מי נפגע", וזה לא אוכל. לא בשכונה שאני גדלתי בה ולא בשום מקום.

אז התגובה הטורקית צפויה בהחלט, והיתה מגיעה גם אם השלטון שם לא היה בידי המפלגה האיסלאמית. למעשה יש למתן את זעקות השבר ולחוש סיפוק שקט (שקט, כוסאננת ממברה) מהמירות שבה מיתנה הצמרת הטורקית את הבעת הכעס העממית-פוליטית לאחר שהרשתה שחרור קיטור. כך גם ההחלטה התקדימית באו"ם על גולדסטון היתה צפויה ובלתי נמנעת, ולא עזרה בסוף קומבינת הסלולר השקופה. למעשים, אפעס, יש תוצאות.

ככה זה עובד בעולם שפוי. בתנאי מעבדה שבהם תפישת המציאות מעוותת על ידי נוירוזות למיניהן, אפשר גם לקבל תוצאות שונות. כך לדוגמא ספק אם למסעות הנהנתנות של אהוד ברק ודליה איציק יהיו תוצאות ממשיות. יהיה קצת רעש, אבל עד הבחירות מי יזכור? איראן! איראן!!!! זהו, לא יזכרו.

אבל האשמה היא לא בברק, ואפילו לא באיציק – ברק הוא איש ברוך כישרונות, אממה? אוטיסט. לא כבד. מה שנקרא תפקוד גבוה, אבל תשאלו כל הורה לילד עם אוטיזם קל (אספרגר, כאלה) לחשוב רגע על הסירוב המוחלט של ברק להבין את המתאם בין התנהגותו למקום שהוא מתיימר לייצג בקשת הפוליטית ולציפיות הציבור ממנו, ותקבלו תשובה ברורה – האיש לא מבין. קלינית. זה לא "פגם באישיות". זה פגם נוירולוגי במוח. קצר חשמלי איפה שהוא שמה בקופסא שמונע את מעבר המידע הרלוונטי, וזה בטח לא משהו שאפשר לתקן בגיל הזה. למשימות ייחודיות הדורשות התמקדות מלאה במטרה שקל להגדיר בה הצלחה וכישלון, הפאקים של ברק ממש לא מפריעים. נהפוך הוא. לטובי הרוצחים השכירים בעולם (וזה מה שברק היה רוב הקריירה הצבאית המוקדמת שלו, תקופת ה"חייל הכי מעוטר". לא מבחינת ה"שכיר" כמו מבחינת המקצוענות נטו על כל המשתמע מהכשרה זו) – לטובי הרוצחים המקצועיים בעולם, אם תרצו, אין אישיות נורמטיבית. ואם תחשבו על זה רגע, טוב שכך. גם טובי הפוליטיקאים אינם בדיוק נורמטיבים, אבל הם יותר טובים בלעשות את עצמם אפילו במבט מקרוב, ויותר מסוגלים להתאים את עצמם, מפחד הציבור אם לא מהבנת החוק וכיבודו.

הבעיה אינה בברק, אלא במי שעדיין לא קולט שלמרות הכישרונות שיש לו גם מעבר לאלה של סוכן שטח מוצלח, של יכולת ההפשטה המתמטית, החשיבה האסטרטגית הרב-שלבית לטווח ארוך והיכולת להכיל פרטים, האיש פשוט לא מסוגל למחול המולטי-טסקינג הנדרש כיום מפוליטיקאי בכיר (ואפילו יעדיף את התואר "מדינאי") שצריך לפחות להעמיד פנים שהוא דופק חשבון למעסיקו הציבור. הוא לא מסוגל, הוא לא מבין, ובגלל זה הוא גם מחרב דברים שהוא מנסה לעשות. הבעיה היא אצלנו. אנחנו ממשיכים לתת לו את הג'וב.

ודליה איציק? אם לברק יש כישרונות שמסבירים למה ממשיכים להשקיע בו, איציק היא טיפוס שיש רבים כמותו בשירותי הגברים במשכן, אבל איציק היא פורצת דרך בתחום בצד השני. תמיד היו גברים שלחלוטין לא הבנת מה תוקע אותם בעמדות בכירות שבהם יש ביכולתם לעשות בושות. פייסי גרופר (האיש שפעם הביא נאגחה עם הכרס לשר החקלאות הגרמני באיזה אירוע), פואד בן אליעזר (הידוע בכינויו "המטרד מבגדד"), דורות של זקני מועצות פועלים מריירים לתוך התה שנדחפו לכנסת כי יש למערך 40 מושבים בערך למלא… תמיד היו. חברות כנסת תמיד היו מעט, אז כשהן הגיעו זה היה בגלל שעשו משהו בחיים. איציק היתה מורה גרועה שהפכה לחברת כנסת איומה, שרה חסרת מעש ויו"ר כנסת מדהימה בכסילותה, היא ומלחמת הג'ינס המפגרת שלה.

איך? למה? אני יודע שיש דברים שתמיד צפים למעלה, אבל בחיאת? לדליה איציק יש רק שני הישגים בחיים: האחד, החוק הראשון שקידמה בכנסת, לחייב מוסדות ציבור להקצות יותר מקום לשירותי נשים מאשר שירותי גברים (אל תקפצו עם ה"דופקים ת'גברים". תחשבו על זה רגע, זה רק הומניטרי) – החוק הזה, וההוכחה שגם אשה יכולה להגיע למצב שהיא רואה את עצמה מועמדת לגיטימית לנשיאות, וכל זה בלי כלום חוץ מרקורד של טיפשות מביכה ונפיחות מבישה. מזווית מסוימת, יש כאן הישג לשוויון. במקרה הספציפי של דליה איציק, אשם מי שנותן לזה לקרות, בחירות אחרי בחירות.

דליה, מותק, תפסיקי לחכות ששימון ימות או יתגעגע מספיק לסוניה. לנשיא הבא קוראים ראובן, כי בדיחות הקרש שלו עדיפות על הפוזות הריקות שלך. אז תחסכי לנו את מתקפת היח"צ, אנא.

המשך שבת שלום. רחמתוללה וסלמאתו עליכום, תהיה האללה שלכם אשר תהיה.

* המחבר משוכנע שלו היה נבדק כיום היה נמצא, כמו אהוד ברק, אי שם בצד הקל של הקשת האוטיסטית. מצד שני, המחבר אינו מתיימר לנהל את המדינה. 

מכירים הרב עובדיה? פוסק עליון למי שאכפת לו מה חכמי הדת היהודית אומרים? אז גם למוסלמים הסונים יש אחד כזה. שמו מוחמד סעיד טנטאווי והוא עומד בראש מוסד הלימודים האיסלאמי המוביל בעולם, אוניברסיטת אל-אזהר בקהיר.

בא השייח' טנטאווי להרצות באיזה שהוא מקום, ורואה בקהל בחורה עם ניקאב – המסכה הזו על הפנים שבאפגניסטן קוראים לה בורקה. מתעצבן כבוד השייח', שעומד בראש קרב המאסף שמנהל האיסלאם הסתם דוסי מאד נגד האיסלאם הרדיקלי המחופף כליל, ואומר לבחורה להוריד. ההיא מנסה להגיד שככה חינכו אותה הוריה והשייח' מתעצבן עוד יותר, אומר לה בלשון חדה שאין דבר כזה באיסלאם, לא בקוראן ולא בחדית' (ההלכה האיסלאמית), ושהוא מבין יותר באיסלאם מהוריה ושתוריד את הזהו מהפנים.

נשמע נאור ונחמד, רק שהבחורה מצייתת, מורידה את הזהו מהפנים, מסתכל עליה כבוד השייח' וגומל לה על צייתנותה במלים "ואללה, עכשיו אני מבין למה רצו לכסות לך את הפנים…"

ובחדשות מעט רציניות יותר מגזרת טנטאווי – האיש, כאמור הסמכות ההלכתית המובילה בעולם המוסלמי הסוני – הורה לכל מוסלמי באשר הוא לקום ולהילחם היום למען אל-אקצה. זה לא אומר שהר הבית יטבע היום בדם, אבל זה מגביר את הסיכוי לבלגאן. וכל זה בשביל משהו שיכולנו למנוע, אילו רק רצינו.

זה שבועות רבים מתחננים אנשי הרשות הפלסטינית בפני השב"כ מערכת הביטחון שייתנו להם לפעול במזרח ירושלים כדי לאזן את הפעילות המסיבית שעושה שם החמאס. אבל ישראל מסרבת, מכיוון שישראל עדיין מתעקשת על כך שכל ירושלים המזרחית היא נכס צאן ברזל שאסור בשום פנים ואופן לעורר צל של פקפוק בריבונותנו העכשווית או העתידית עליו.

עכשיו, קוראים יקרים, לפני שקופץ לכם רפלקס היהוה, שימו נא לב לעובדה הבאה: השטח העירוני של ירושלים שישראל כבשה מירדן היה שישה קילומטרים רבועים. קילומטר רבוע אחד בין החומות, ועוד חמישה כפרים צמודים לחומות. השטח של ירושלים המזרחית, שמעבר לקו הירוק אך מוכללת בידי ישראל בשטח המוניציפלי של ירושלים, שמוצהרת על ידי ישראל כעיר שחוברה לה יחדיו ולעולם לא תחולק שוב, ואשר על כל תושביו נכפתה אזרחות ישראלית – שטח זה הוא 72 ק"מ רבועים.

כמו רבים מן הקוראים, גם דורות של אבותיי מסבא אחורה לא העבירו יום בלי שיתפללו לשוב לירושלים. אבל בעוד שאני לא יודע מה עם הסבא שלכם, אני יכול לומר בוודאות שסבא שלי לא שם חצי זין כפוף על צור באחר, אל-עזריה או ג'הלין, ובעוד שהכל ארץ ישראל וזה, בכל זאת כשהוא אמר "ירושלים" בבחינת מקום קדוש במיוחד, הוא התכוון, בגדול, למה שבתוך החומות. אז ההתעקשות הזו על נתחים עצומים של קרקע תוך שימוש ציני ברגש שהמלה "ירושלים" מעוררת בהרבה יהודים – היא הוכחה ניצחת לאמיתות הפתגם "תפסת מרובה? לא תפסת". אם הכל ירושלים, אז יש מעט מאד משמעות לסיבות שבגללן דווקא אנחנו חייבים לשלוט בכל חלק שהוא של ירושלים, כולל העיר העתיקה, שהולכת ונשמטת מידינו עם כל מקרה של טמטום כמו זה.

באו אלינו האנשים של אבו מאזן, שאנחנו משתפים אתם פעולה ביטחונית בכל מקום אחר בגדה המערבית. אבל בכל השטח העצום והרגיש כל-כך הזה אסור להם, כי זה שלנו, כביכול. כמובן שלנו אין שמץ של השפעה באזור המדובר, למרות הביטוח הלאומי שאנחנו דוחפים שם לתושבים לגרון בנדיבות האדונים שלנו.

אז אנשי הרשות נחסמו מלפעול, אנחנו לא יכולים לפעול, והחמאס קיבל את התבערה שהוא רצה, שכנראה תהיה המסמר האחרון בארונו של אבו מאזן, שגם ככה השטח רותח עליו בגלל שהוא מכר את דו"ח גולדסטון תמורת נזיד עדשים לחברים שלו מהסלולרי.

תחי העיר שחוברה חרבנה עליה ואיחדה את שני חלקיה תחת אותה צחנה.

שתי הערות גזענות מאוזנות לסיום:

1. ראיתם את הפרסומת הזו לסדרת הקפה החדשה של עלית? זה ששואלים אותו אם הוא רוצה כוס קפה והוא מתחיל לשא נאום נלהב "אני רוצה קפה מיוחד, קפה אחד, קפה זיבי…"? אז לא יודע אם קלטתם, אבל יש שלושה טעמי קפה בסדרה הזו שהפרסומת באה להציג. קפה ברזילאי, קולומביאני ו"אפריקאי" (שזה אומר מה, ממערב היבשת או מזרחה? לא משנה. אפריקאי זה מספיק). אוקצור, לכל תערובת כזו יש שם חמוד ואתני כזה. יש "קצב ברזילאי" (שזה סבבה, כי הברזילאים גאים בגרוב שלהם), "פסגה קולומביאנית" (מה לעשות, מדינה הררית מאד) ו…."פרא אפריקאי"! נו, אפריקה, איפה שהפראים גרים.

2. וכדי להראות שאולי השתלבנו במרחב אבל טרם נפלנו ממנו ברמתנו, נעמד על רגליו האחוריות סגנו האלמוני של הנודניק המפורסם ראאד סלאח, יו"ר התנועה האיסלאמית הצפונית בישראל, אחד בשם כמאל חטיב. כידוע, אנשי התנועה האיסלאמית לא אוהבית את ההגבלות שישראל מטילה על ההגעה להר הבית – ובצדק. אבל מילא זה, אומר הכבוד הגברי של מר חטיב. מילא סתם יהודים אומרים לך מה לעשות. אבל שאתיופי יעשה דבר כזה??!  זה כבר יותר מדי. בוא בוא, כמאל, נשפות לך כוס קפה, פרא אפריקאי, אומרים שזה מצוין לחוקן.

ולפני פרידה – בראק אובאמה, חתן פרס נובל לשלום? וואלה? וכל זה כי הוא אשכרה מתנהג כאילו יש לדיפלומטיה תפקיד מועיל בעולם? כלומר מרגע שמישהו אחד מתנהג כמו בהמה גמורה, הרי שהתנהגות שגרתית בתכלית ראויה לפרס נעלה? כמו שאומר המיקרו-בלוגר המחונן, המוביל והמצוטט לעייפה, המחלטר בתור תופס של הסינסינטי בנגאלס, הלא הוא צ'אד אוצ'וסינקו לבית ג'ונסון – Child, please!

אה, ולמי שהחמיץ כי לא יצא לי לשים את זה פה – כך קנתה ישראל בנזיד עדשים סלולרי את דרכה החוצה מהתסובכת של דו"ח גולדסטון. תיהנו!

שיהיה סופ"ש רגוע, בהר הבית וגם אצלכם בבית.
 

כל פעם שאני מנסה להעלות זה זורק אותי החוצה ודורש סיסמא. בלוג חי אי אפשר לעשות ככה. קקה.

טוב, הנה עלה ובדיוק גול בשעה טובה. יפה מאד ביז'ו. בלי קשר, כיאל ומשומר משחקים מזעזע. שניהם צריכים לרדת במחצית. יאללה, נעלה את זה.

המדינה הזו זה באמת משהו. הפסיכוזה והרגשי שלנו כל-כך עצומים, שהם מכלים כל דבר העומד בדרכם, הופכים נפיחה לאש לוהבת וחריון עלום לסופת צואה רבתי. מה זה רקיעת הרגליים הזו עם השוודים? אתם יודעים מה זה החרטפבלונד הזה? צהובון של סופרמרקטים, כמו הנשיונל אנקוויירר וכאלה למי שמכיר. הסיפור על חיילי צה"ל שמוכרים איברים היה בוודאות בעמודים האחוריים וקרוב לוודאי בסמוך לסיפור על גילוי הזין של אודין בסמוך לשלד של עורב ושרידי ספינת חלל.

לגארי טרודו הגאון, יוצר הקומיקס הפוליטי המשובח בעולם, "דונסברי", היתה יציאה ענקית ורבה בשנות ה-90'. מראים את קלינטון (בדמות וואפל, לכל נשיא יש לו אייקון משעשע אחר*) ואיזה יועץ מדברים בבית הלבן על איזו תיאוריית קונספירציה מטורפת לגמרי עם קלינטון שרוצח זונות בגלל קוקאין או משו שמוכר איזה מטיף נוצרי בערוץ נידח, והוואפל שואל את העוזר

"נו ומה אתה מציע שנעשה?"

– אה, חשבנו שנתעלם מזה

"באמת? חשבתי יותר טיוח"

אין סיפור, או לפחות לא הסיפור שאתה זועק שיש, אבל הנטייה המפגרת שלך לא יכולה לתת למשהו לגווע. ככה אנחנו עם השוודים. גם ראש הקהילה הצנומה שמה אומר את זה. אפחד לא היה שם לב אם אנחנו לא היינו זועקים "הנה! כולם! תראו מה איזה מפגר שכולם מתעלמים ממנו אמר עליי! תראו את הדברים של מי אני מעלה על הבמה!!!!"

זו לגמרי מחלת נפש קולקטיבית. אחרת אני פשוט לא מבין מה נתניהו, ברק וכל שאר האידיוטים חושבים שייצא להם מזה. לא. זו שריטה. טראומת השואה והרדיפה שיוצרת תגובה נוירוטית בעימות עם ביקורת.

* כבוד לבן של דודו טופז המנוח. יפה אמר. (ובזאת אעזובתו באמאשלי)

מה עוד היה לנו השבוע…

* אה, סערת יעלון. יאללה מפגר. במבחן התוצאה, מאז שהוא לא רמטכ"ל יש לנו הרבה, הרבה פחות הרוגים מאשר בתקופתו. שלוש שנים שלו לא הפסיקו את הדם. ההתנתקות והמהלכים שאחריה, בראשות ממשלת קדימה המשוקצת על ידי יעלון והחברים החדשים שלו מהמחנה הסיקריקי, קיצצה את שיעור הפיגועים חדות (531 הרוגים מפיגועים בשלוש שנות הרמטכ"ל שלא קיבל רביעית, וכ-35 מאז. תעשו אתם את החשבון מה עובד. והאיש הזה לא מתבייש להופיע ברבים, ואין איש סוקלו בביצים ובפרי באוש. עובדה זו לבדה מעידה על עומק העיוורון בארץ הזו.

עוד משו? אם אזכר, וזה יהיה מספיק חשוב, אעלה פוסט נוסף. זה מה היה לי – ובעיקר ההלם מלראות את שאגת הכותרות הבוקר. די, היה לכם שישי שבת להירגע מהשטות הזו. אנשים מפגרים.

* לאובמה עדיין אין לו, אלא אם כן זה פשוט הרגליים, שאותם הוא מראה מדי פעם. אם כן, מאכזב משו. הייתי עושה אותו כדורסל – יכול להסתחרר 😛

אוי, קינדערלך, מריחים את זה? לא, זה לא הבואש שהפעילו קלגסי מג"ב ויס"מ על המפגינים בבילעין (ותנחומיי ליוסי גורביץ). זה גם לא הג'יפה שעולה מההתנהגות המסריחה של צה"ל. לא, אלה גופות של ממש. בין אם מהלינץ' שכמה חבר'ה (כולל שתי עלמות חמד מאם המושבות) עשו לכאורה באיזה גבר יוצא חבר המדינות בחוף היום

(כאן היתה יציאה אומללה שלי שעסקה בהערכה באשר לרקע הרצח. טעיתי ויצאתי דביל מושלם. אני מחקתי את המקור כדי לא לצער מישהו שאולי יקרא ואולי קשר למשפחת הנרצח)

(ולהמשך הפוסט המקורי)

ובין אם מהרוצח הסדרתי המסתורי שמסתובב אצלנו. מעניין אם גם על זה היה ביאליק ממליץ להגיד שהחיינו.

אז מה תגידו על פרשת עימאד פארס? אפשר כמובן להגיד שפארס פשוט איתרע מזלו להיתפס אחרי שאותה סוגיה עצמה כבר עלתה לכותרות, ועובדה שגם הוא הבין את זה ופשוט פרש. אפשר גם לציין שגיליון המשמעת של פארס ממש לא היה חף מכתמים גם לפני התקרית (הדי זניחה) הזו. אבל היחס של צמרת צה"ל מאלף. בעוד שאת צ'יקו חיבקו, ולא הפסיקו להגיד כמה שקצינים כמוהו חיוניים לצבא וכמה שאסור לנו לרדוף אותם עד שפשוט יפרשו וישאירו אותנו חלילה במצב של ברית המועצות אחרי הטיהורים של סטאלין… במקרה של עימאד פארס כל ההודעות מטעם "סביבת הרמטכ"ל" מדברות על כמה בחומרה הוא רואה את המקרה, וכמה זה לא בסדר… ואיש לא קרא לפארס להישאר בצבא כי צריכים אותו. וגם הוא מפקד נועז ומפורסם.

ועכשיו בואו נבחן את שני המקרים רגע. שני המפקדים האלה עשו את אותה העבירה, בגדול (מתן רכב צבאי שהופקד בידם לשימוש אדם שאינו מורשה), ושניהם שיקרו על זה לבכיריהם בטרם הוכרחו להודות באמת. ועכשיו להבדלים: עימאד פארס נתן לאשתו לנהוג בפרייבט הצבאי. פרייבט, אגב, שהיא מורשית לנהוג בו – אבל רק בהיותו ברכב (סטייל "נסענו לאילת\חתונה\אמה, בדרך חזרה הייתי עייף, נתתי לאשתי את ההגה, מה, שאנהג עייף?"). אז היא נהגה בו לבד. עדיין, אשה בגירה, בעלת רשיון, המנוסה בנהיגה בכלי רכב זה עצמו.

צ'יקו תמיר נתן לבנו בן ה-14 לנהוג ברכב צבאי ייעודי, שלילד אין רשיון עבורו, ואינו מורשה לנהוג בו בשום צורה. הוא עשה זאת למרות אזהרות נהגו – ואז ניסה להפיל את התאונה על אותו נהג.

לא יודע. תגידו לי אתם מה יותר חמור. ולמרות זאת, אתמול באולפן שישי של יאיר לפיד, מישהו שם אמר כזה "לא שאני מנסה להשוות בין שני המקרים" – אבל הוא התכוון שמקרה פארס חמור יותר! תגידו, יכול להיות לזה קשר לעובדה שאחד מהקצינים האלה יצא מוגינה של זרע הקודש והשני לא?

לאאאאאא.

הציטוט (שייתכן כי הוזמן מראש) של שלמה אבינר היה רק הקצפת. אני זוכר איך רציתי להקיא כשכולם התרגשו כשבן דודו של עימאד פארס, חוסיין, התמנה למפקד מג"ב הדרוזי הראשון. וואו, חמישים ומשהו שנה אחרי היווסד יחידה שלאורך כל שנותיה היתה ברובה דרוזית, התמנה בה מפקד דרוזי. הו, השוויון, הנאורות. זוהר הצדק פשוט מסנוור מדי. כשדרוזים יהיו נפוצים באונירסיטה ובטכניון כמו שהם בצבא, כשיתמנה נשיא אוניברסיטה דרוזי, מנכ"ל משרד ממשלתי גדול או שניים דרוזי, שר רציני דרוזי, כשארבעה דרוזים יעשו אקזיט במיליארד דולר, כשדרוזי ימונה למנכ"ל חברה נסחרת גדולה, או לא נסחרת למעשה – אז אני אהיה מוכן להגיד שאולי הברית הזו עובדת. כרגע אנחנו דופקים אותה ובגדול.

מה עוד היה לנו? אה כן, גניבת האשראי של הברזלן הבכיר בקריה. קטע קטע. כמובן שהפרנויה ישר הולכת ל"אם הוא גנב אשראי, הוא היה יכול לשים מטען". א-נו. מי שיותר נראה לי כמי שיכול לשים מטען זה שמואל פריימרק, שנורא משעשע אותו שמישהו לקח אותו ברצינות כשהוא איים בפורומים על ההולכים לעצרת הזיכרון לטבח בבר הנוער הגאה. אני מצטער, אבל זו לא פרנויה ברמה של ההוא שנעצר בבנק בנובמבר 95' כי ענה לשאלה "מי הבא בתור?" במלה "פרס". ומתברר שלפריימרק היסטוריה של אלימות על רקע דתי… כמובן שלא יעשו לו שום דבר משמעותי. בטח לא יזרקו אותו מהצבא. חבל, הנח"ל החרדי זה דבר עדין וזה…

פת"ח דפקו את הזקנים והנשים. רק שלושה מחברי הוועדה המבצעת היוצאת של פת"ח (מתוך 21) הצליחו להחזיק בכסאותיהם, ובמקומם נבחרו אנשים מהגווארדיה הצעירה יותר (מרוואן ברגותי, מוחמד דחלאן, נאסר אל-קידווה). לצד זה, הטורקים הצעירים כנראה החליטו שזה הזמן לשחק בפוליטיקה מגדרית ופשוט דפקו לנשים בתנועה סכין בגב, כשאף אשה לא נבחרה – למרות שהנשים הלכו עם הצעירים בהדחת הזקנים. טמבלים, בחיי. כמו שאמרה אינתיסאר אל-ואזיר "אנחנו חיות בחברה פטריארכלית מפגרת". לא שהחברה הישראלית חפה מזכרתנות, אבל בני דודינו… שיהיו בריאים.

אולי נוכל לנסוע לסופ"ש בדוחא או במוסקט בקרוב. אם, כמובן, ביבי יצליח לבלוע עוד צפרדע ולהכריז – רק להכריז, כמובן, (קריצה) – על הקפאת ההתנחלויות. עומאן וקטאר כנראה נכנעו ללחץ אמריקאי והודיעו (כך לדברי הלובן האוס) שיחדשו איתנו את הקשרים, שנותקו עם תחילת האינתיפאדה של שרון, בכפוף לתנאי הזה. ככה בשביל להראות תמורה לאגרה. לדעתי ביבי ידרוש לפחות עוד מדינה אחת – רצוי כזו שמעולם לא היה לנו שגריר אצלה, ככה בשביל ההישגיות שבדבר. ערב הסעודית לא תסכים, לא בלי פתיחת תהליך של ממש על בסיס היוזמה שלהם. בכוויית המפגרים חזקים מדי… איחוד האמירויות? המממם.

לסיום, אני בספק רב אם עיצומי הכבאים באמת ימנעו את קיום המופעים של הדודה אסתר והדוד לאונרד. יש שם כל-כך הרבה כסף, עם המחירים שדופקים, שמן הנמנע שזה לא יסודר מתחת לשולחן גם אם המו"מ הרשמי על סכסוך העבודה לא יסתיים עד אז. יעשו את שני המופעים כג'סטה, בשביל הציבור, וימצאו איזה כינוס לא קריטי של בעלי הון או משו לעשות עליו שרירים.

מסכן כהן, קודם מבטלים לו ברמאללה בגלל הכבוד המזרחי המזדקר ועכשיו פה בגלל הברדק. אבל אני חייב לשאול, עם כל הכבוד (ויש) – שווה לשלם אלף שקל לראות את הבנאדם לייב? כאילו, כמה ערך מוסף יש שם שהקלטה טובה של הופעה בסאונד ביתי משובח לא תיתן לי בחינם? הופעה של מדונה זה שואו. למי שבקטע, זה לא דבר בר שחזור בבית, גם לא על דיוידי. אבל לאונרד? אלף שקל? ברצינות? כאילו אם מה שחשוב לך זה להגיד שראית אותו לייב, זכותך. אבל מבחינת תמורה לאגרה נטו? תאירו את עיניי.

אה כן, תוספת מאוחרת: שעשע אותי הקטע הזה. אחד משוררנו, בוב דילן, משוטט לו בצ'כונה איפה שהוא בחור תחת זה או אחר בניו ג'רזי לפני הופעה במדולנדס (מן הסתם) ועוצרים אותו שוטרים. אין עליו תעודת זהות והשוטרים, אפעס, לא מזהים אותו. אהבתי את זה שכתוב שהוא נהג בהם באדיבות. למה לא? דילן מאושר כשלא מזהים אותו…

א-גיטען (בסדר, גוט) שבעס, יידן אונט נישט יידן אזוי