עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

ביקשו ממני לכתוב לאיזה פרויקט של יום כיפור, ונדמה לי שהכותרת הייתה "מי צריך לבקש סליחה". אז אני לא נוהג יותר מדי לשלוח אנשים לבקש סליחה מאנשים אחרים, אבל כעיתונאי בהחלט הרגשתי בשנה האחרונה לא מעט שיש מי שמגיע לי ממנו דין וחשבון על הזניית המקצוע המתאמלל והמתבזה הזה שלי. קוראים לו בן כספית.

כספית החליט להיות זנב לאריות בספינה הטובעת של בית קרליבך, והפך לעיתונאי הבכיר בעיתון הרביעי בחשיבותו במדינה. למרות הירידה בתפוצה ובמכירות, השם מעריב עדיין נושא בחובו משמעות במדינת ישראל, ועזריאל קרליבך היה מתהפך בקברו אילו ראה לאילו מחוזות מדרדרים את העיתון שהקים.

על הקרן החדשה לישראל, שממנת את מרבית החברה האזרחית בישראל ומקדמת זכויות נשים, עלייה, זכויות מיעוטים, איכות סביבה, מאבק בפערים החברתיים ופלורליזם יהודי, כתב כספית:

"הבעיה היא שהדרישה הפשוטה מהקרן החדשה, להתנער מפוסט ציונים ומאלה שחותרים תחת הלגיטימציה שלנו, מספקים חומרים לגולדסטון, דורשים מהעולם להחרים אותנו או להגיש נגדנו כתבי אישום, לא נענתה בשלב זה."

קשה למצוא דוגמא יותר מובהקת לחוסר ההבנה של מהי דמוקרטיה, מושג הביקורת והתעלמות מוחלטת מן העובדות. נתחיל מזה שאיש לא "סיפק חומרים לגולדסטון". ארגונים כתבו דו"חות בתחום פעילותם, אלה הפכו לנחלת הכלל, וועדתו של השופט גולדסטון לקחה אותם מרשות הכלל וציטטה אותם בבואה להוכיח טענותיה. כלומר, כדי להימנע מהאפשרות שמישהו ישתמש בנתונים שלך כדי לבקר  את ישראל, מוטב שפשוט תשבות מפעילות כלל.

הלאה: כך לדוגמא השיב עו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה, בתשובה לפניות של ארוגני הימין להעמיד לדין ארגוני זכויות אדם ואת הקרן החדשה:

"שמירה על זכויות אדם הינה ממאפייני המשטר הדמוקרטי, ולכן בישראל פועלים ארגוני זכויות אדם שונים בחופשיות , כבכל מדינה דמוקרטית אחרת"

בדו"ח שהעבירה ישראל לאו"ם בתגובה לדו"ח גולדסטון ובהתייחסות ל'בצלם' נכתב:

"בפרט, אימץ צה"ל נהלים חדשים וחשובים שנועדו לשפר את יכולת ההגנה על אזרחים בזמן לחימה בשטח עירוני מתוך תפיסה כי הגנה מסוג זה הינה חלק מהותי של משימת הצבא".

כמו כן הדוח מפרט כי בין הצעדים שיינקטו יהיה שיבוץ של קצין ל"עניינים הומניטריים" בכל יחידה קרבית. כלומר, צה"ל בעצמו מקבל שהוא היה זקוק לשינוי תפיסה. הביקורת התקבלה.

בשנה האחרונה הפך כספית את העיתון שלו – באישורו של העורך, אבל השם על הכתבות הוא עדיין של כספית – לשופר של "תנועה" מפוברקת ונלעגת, כנופיית פרחחים מן הימין הקיצוני, שהתיימרה לבקר את מקורות המימון של החברה האזרחית בישראל בעודה לובשת תחפושת ונמלטת בבעתה כה רבה מזהותה האמיתית עד שריססה את האינטרנט בתביעות ואיומי תביעה מגוחכים במידה שווה על "הוצאת דיבה" נגד כל מי שהעז לטעון כי מדובר בתנועת ימין.

מאז נחשפו מקורות המימון של אם תרצו, ועלו תהיות בנוגע לפערים בין ההכנסות המדווחות שלהם לעלות של הקמפיינים שהם הריצו, שומעים מהם פחות, לפחות בשמם האמיתי. פתאום התחילו לצוץ כל מיני ארגונים עוד יותר קיקיוניים, עם אותה אובססיה מוזרה של "לטפל באויב מבפנים". ואת כל הקיקוניים האלה מדברר כספית באותה חדווה. כשמעזים לומר לו שהוא נוקט צד ולכן אינו זכאי ליחס של עיתונאי אובייקטיבי, הוא מוכיח את הטענה בצורה מוחלטת בכך שהוא מתייחס בזוועה לאפשרות שיגנבו לו את הסקופ האדיר – ה"דו"ח" הציבורי לכאורה של אם תרצו, שהוא קיבל קצת לפני שאר התקשורת, משום מה.

האם באמת הידרדר עיתונו המפואר של ד"ר קרליבך לרמה כזו שכדי להשאירו רלוונטי במידה כלשהי במשך שנה שלמה ויותר הפך כספית – הוא ועיתונו עמו – לעבד נרצע של קומבינה אפלולית של הימין הקיצוני? או שכספית קשור בצורה עמוקה יותר לעסקאות שמבשל משה קלוגהפט במשרד יחסי הציבור הקטן שלו ברמת גן ומפה באה הלהיטות? לא ברור. בכל מקרה, שנת תשע"א תהיה הרבה יותר טובה אם כספית ישתדל יותר להיות ראוי לתואר עיתונאי, או שלפחות במות חשובות יפסיקו לתת לו להעמיד פנים שהוא כזה. וגמר חתימה טובה גם לך, מר זכי רכיב.

ובכן, אתמול היה הדיון הראשון במשפט שלי. מדינת ישראל נגד רחביה ברמן באשמת איומים. קוראיי הוותיקים יותר מן הסתם זוכרים שבזמנו כתבתי מאמר שבו נקטתי בתעלול רטורי, מטופש אולי, בו "איימתי" על חבר הכנסת אריה אלדד ב"רצח" היפותטי (שנוסח במכוון בצורה של סרט מצויר) בתגובה להסתה הלגמרי לא היפותטית של אלדד לרצח ראש הממשלה שהעז לשאת ולתת על הסכם שלום עם סוריה תמורת החזרת רמת הגולן.

אלדד, כזכור, התחיל לזעוק שעצם זה שראש הממשלה הנבחר והלגיטימי מנהל מו"מ – שיצטרך להיות מובא לאישור הכנסת – על החזרת שטח שסופח למדינת ישראל, זה בעצם בגידה. לצורך הטיעון ההזוי הזה הביא חבר הכנסת אלדד את חוק הבגידה 1957, הקובע כי "העושה דבר שיש בו כדי להעביר שטח או חלק משטח המוחזק בידי ישראל למדינה אחרת דינו מוות". אלדד התעלם באלגנטיות מכך ש-16 שנה קודם כבר הועלה הטיעון המפגר הזה בידי אחד מחבריו לאידיאולוגיה הסיקריקית, הלא הוא גרשון סולומון מ"נאמני הר הבית", שהגיש בג"ץ נגד ראש הממשלה המנוח יצחק רבין באותה אמתלה עצמה. הוא נדחה בלעג על ידי השופט הימני ביותר שישב אי-פעם בבית המשפט העליון, מנחם אלון, אביו של חבר הכנסת לשעבר בני אלון ממפלגת הטרנספר מולדת.

בקיצור, אלדד הסית, אני כתבתי מה שכתבתי כדי להראות לאלדד שאם רוצים לאיים במוות ראוי לעשות את זה ישירות ולא להסתתר מאחורי חוקים שממש לא קשורים, היתה כתבה ב-NRG, היה עימות ביני לבין נילס הולגרסון (אלדד) באיזו תחנת רדיו בתוכנית של אראל סג"ל, למחרת החלטתי שהפרובוקציה עשתה את שלה והפנתה את תשומת הלב הראויה להסתה המלוכלכת של אווז הבר, ופרסמתי טור שמסביר למה כתבתי מה שכתבתי ומבהיר שאין לי שום כוונה באמת לעשות לכבוד הדוקטור שום דבר אפילו אם הסתתו תצלח בידו וראש ממשלה באמת יירצח – וחשבתי שנגמר הסיפור.

אז זהו, כמו שאומרים בתל אביבית, שלא. לפני כשמונה או תשעה חודשים זומנתי למשטרת תל אביב לחקירה בנושא, העז היה צריך לבוא ולחתום לי ערבות, ולא שמעתי מהם חצי שנה. גם הפעם חשבתי שנגמר הסיפור, וגם הפעם התבדיתי. מישהו במחלקת התביעות של משטרת ישראל – זו שמתגאה ב-98% הרשעה, כולם כמובן בזכות – החליט שמה שדחוף להם בחיים זה לתבוע אותי על הסיפור השטותי הזה. בפעם הראשונה בכלל לא הודיעו לי על המשפט עד יום לפני, אז כתבתי מכתב שמבקש דחייה ושלחתי את העז להתייצב בשמי ולהגיש אותו לשופטת, שנענתה לבקשה בחסדה כי רב, ודחתה את הדיון לאתמול.

נו, אז אתמול הגעתי כמו ילד טוב בשמונה וחצי, אחרי שהתגלחתי יפה וגם דילחתי את השיער שצימח לו פרא על ראשי, שלא אראה לכבודה כמו איזה תמהוני חלילה. כמובן שייבשו לי ת'תחת שעתיים. אני לא מבין למה אי אפשר לעשות את זה כמו בקופת חולים. גם שם אתה מוזמן ל-11 ונכנס תכל'ס ב-11:30, אבל לפחות לא מזמינים אותך בשמונה וחצי יחד עם כל הקרבנות של אותו יום כדי שתיכנס אחרי כמה שעות.

אוקצור, אחרי איזה שעתיים של שמיעת ההליכים הטכניים הנוגעים לצרות של אחרים הגיע הרגע הגדול. האמת שהתכוונתי לייצג את עצמי, פשוט בגלל הפרינציפ שאני לא מתכוון לספוג אפילו הוצאה של שקל מעבר לאובדן ימי העבודה בגלל השטות הזו. אבל כשהתקשרתי להתייעצות רקע עם ידידי הטוב והנכבד, אדבוקט הצדק יהונתן קלינגר, הוא הציע מיוזמתו לייצגני פרו-בונו, והחלטתי שזה יהיה כבר מטופש להגיד להצעה כזו לא.

אז כשהשופטת שמעה שיש לי עוכר דין אבל שהוא לא נמצא שם, היא דחתה אפילו את ההקראה, למרות שאמרתי שאני יכול בהחלט לכפור באשמה לבד ולתת לה לקבוע את הדיון הבא (בו העוכר כבר יהיה נוכח) ישר להוכחות. כבודה העדיפה לעשות את זה מסודר, אז ההקראה תהיה רק ב-31 במאי. מה שכן, לפני ההחלטה הזו שאלה כבודה את התובע אם המדינה מתכוונת לבקש מאסר בפועל בתיק, שכן בכתב האישום הודיעה התביעה שהיא עשויה לבקש עונש כזה – אבל בדיון הודיע התובע שלא יבקשו מאסר בפועל. אז בשביל מה לטרוח? לא ברור. נדע בעוד חודש.

אז מי שקיווה לראות אותי מפחד להפיל את הסבון – יצטרך לחכות עוד. אבל כל האנשים הנחמדים ששאלו במסנג'ר ובטוויטר איך היה – היה סבבה, יהיה בסדר ואפילו יהיה קטעים לשמוע מה בעצם רוצה התביעה מהחיים שלי. עדכונים עם פרוש מועד הדיון הבא.

לרובנו אין הרבה מה להגיד על אסונות כמו זה שבהאיטי מלבד "אוי כואב הלב", אבל כן אפשר לעשות משהו.

כרגע מה שצריך זה בעיקר כסף, כדי שיהיה אפשר לממן את שינוע תרומות המזון והשמיכות וכל זה. אז אם אתם בעניין, כאן כל המידע שתצטרכו. שאו ברכה.

הרגו אותי בערוץ הראשון. היה להם ליינאפ מעניין למדי של נושאים ב'פוליטיקה', אז אמרתי, נסבול את הצעקות לשמוע אם יהיה משהו מעניין בין שאגה לצווחה. וואלה היו כמה דברים:

מביאים ארבעה אנשים לדבר על סערת זחאלקה-מרגלית ונספחתה (המהותית יותר, אך כמובן מדוסקסת פחות), פרשת טאלב א-סנע והמסר הטלפוני מהנייה*. ארבעת האנשים היו ח"כ אופיר אקוניס מהליכוד, ח"כ ישראל חסון מקדימה, ושתי חליפות מהפרקליטות, אחת מכל מין. כל הארבעה מקפידים להדגיש עד כמה האמירה של זחאלקה (שברק שמע מוזיקה קלאסית והרג ילדים בזמן מבצע עופרת יצוקה) "אווילית", "לא ראויה", וכו' וכו', בעודם מתווכחים אם כן יש פה חומר להסרת חסינות והעמדה לדין או לא (החליפות התעקשו לבאס את החגיגה הלאומנית ולצד מס השפתיים לקונצנזוס על הפויה שבדברים, התעקשו להגיד שחוקית, אפעס, אין פה קייס). אקוניס, נער הבצק החדש של הליכוד, מלא כולו נפיחות צדקנית, געה שברור שכן, כי אחרת זה אותו דבר כמו שימוש בחסינות כדי למסור סודות לאויב. אז מה אם זה לא אותו דבר, וח"כ אחד שרק התעורר חשד שאולי יואשם בזה כבר נאלץ להימלט מהארץ, הוכחה ברורה לכך שלא מדובר באותה עבירה ולא באותה הרתעה – זה עוזר לאקוניס להתקדם בוויכוח. לשיטתו, כמובן.

אבל אף אחד לא עצר רגע לשאול: מה פה לא נכון? ברק אכן שומע מוזיקה קלאסית (וגם מנגן, בפסנתר היקר שהוא מקפיד להראות לאורחיו), והוא אכן הרג בכוונה תחילה ילדים, זקנים, נשים וסתם לא-לוחמים במהלך "עופרת יצוקה". זו היתה כוונתו המפורשת של המבצע. להיכנס בהם. להראות שגם אנחנו לפעמים משתגעים. הדבר עולה בצורה שאין להתווכח איתה מהפקודות והדגשים שפורסמו בהרחבה אפילו בעיתונות הישראלית, ולא רק מפי חיילי "שוברים שתיקה". הדבר עולה גם מן התוצאות.

תגידו שהיה נחוץ? יופי לכם. תגידו שעובדה שזה אכן יצר הרתעה ושעד ממש לאחרונה החמאס שתק כמו טאטע'לה אפילו שהמשכנו במצור עליו ועל הווריד של אמא שלו? וואלה, עובדה. אבל הנה עוד עובדה: שום דבר לא בחינם. בתגובה המופרזת שלנו על ירי הקסאמים – ועוד יותר בכך שהוכחנו שגם כשיש לנו אפשרות לחסל את חמאס אנחנו לא עושים את זה, כלומר הוכחנו שזה לא בנפשנו אם חמאס ימשיך לשלוט בעזה – נתנו לחמאס להתעטף בקורבנות שלו ולהניח לנו לקצור את פירות הרעל של הגוויות וההרס בזירת דעת הקהל העולמית, דבר שמוביל לפגיעה בייצוא ובתוכניות המסע של בכירים ואפילו סתם חפ"שים וקצינים זוטרים עם דם על הידיים. אנחנו, ילדים, יכולים לחשוב עד מחר שאנחנו צודקים וזהו. מבחינת התגובה של העולם, משנה מה חושב העולם. העולם חושב שהגזמנו והוא מעניש אותנו. לא פייר, כן פייר, זה אצל שרה בגנון. העובדות הן כפי שהן.

אז תגידו "נכון, ברק הרג ילדים והיתה לזה סיבה טובה", אבל אל נא מכם תעשו פוזות של זעזוע עמוק כשמציינים עובדה – אפילו אם היא מחוברת לשם הרושם המפליל ומטילהדופי עם עובדה אחרת, לאו דווקא קשורה (והרי פוזות הנובוריש התרבותי של ברק צורמות לא רק לערבים). אפשר היה לחשוב שאף אחד בימין אף פעם לא אמר שדמו של קורבן זה או אחר לא היה או יהיה על המובילים והמבצעים מדיניות שהדובר לא הסכים איתה. לא קרה, נכון? מה פתאום! היסחפות רטורית בימין? שטויות. רק כשערבי אומר את זה על יהודי זה פתאום הסתה בפועל לרצח. כאילו שמישהו חשב לפני זה שזחאלקה או ציבור בוחריו רואים באהוד ברק מועמד לפרס נובל לשלום.

אז אם יש לכם בעיות עם זחאלקה, למה יש לו חסינות וזה, נסו אותי במקום זה: כן, ברק הורה בכוונה תחילה על פעולה ועל נהלי פעולה שהם, כך ידע בבירור, יניבו מוות מיותר של חפים מפשע, ביניהם תינוקות וילדים רכים, כמו ילדיו של ד"ר אבו אל-עייש, סתם לדוגמא. הא לא ידע מראש את זהות הקורבנות, אבל הוא ידע בוודאות של מאה אחוזים מה יקרה, והוא עשה את זה בכל זאת, ואני מוכן להמר שהוא שמע מוסיקה קלאסית לפחות בחלק מהזמן שהתעסק בחשבון הדמים הזה. או במלים אחרות: ברק שמע מוסיקה קלאסית והרג ילדים.

הנה. אני אמרתי. רוצים להעמיד אותי לדין על הסתה? יאללה בואו.

ובעודנו מחכים לנקישה בדלת מח"כ אקוניס וקצין הכנסת, נעבור להוכחה מוחצת לטמטומה של ישראל. פעם ישראל לא רק ידעה לשפוט בקור רוח מה מסוכן לה ומה לא, אלא ידעה להשתמש בקבעונות המטופשים של אויביה היטב כל-כך, עד שיכלה אפילו להודיע על תמיכה בתוכנית שלא רצתה בה, ולצאת מרוויחה. כך עשתה עם תוכנית רוג'רס בסוף שנות ה-60'. רוג'רס, שר החוץ האמריקאי דאז, הגה תוכנית הסדר אזורית שממשלת ישראל ממש לא רצתה בה. מצד שני, גם להיות מואשמת באחריות לכישלונה של היוזמה של בעלת הברית החשובה לא רצתה. מה עשתה ממשלתה של גולדה מאיר? קיבלה בעיקרון את ההצעה, ביודעה שמדינות ערב ימהרו לדחות כל רעיון שישראל מצהירה על תמיכה בו – וכך אכן היה, ותוכנית רוג'רס מתה בשקט.

לא משנה עכשיו שמן הסתם היה לישראל עדיף לקבל את אותה תוכנית "רעה" מאשר להשתתף בכל פולחני הדמים המחזוריים שהיו מנת חלקה מאז. הנקודה היא שפעם התנהגו כאן הממשלות בשכל מסוים בבואן להתמודד עם איומים רטוריים אמיתיים או מדומים. ואילו השבוע הסתכלה ממשלת ישראל על מוקש שקוף, ובחזה נפוח מקוממיות דרכה עליו להנאתם של אחמד טיבי ושאר הרוצים בכישלון המפעל הציוני. טיבי הגיש הצעת חוק שקובעת כי יהיה שוויון בחלוקת המשאבים לאוכלוסיית האזרחים היהודים ושאינם יהודים בישראל. לכאורה – ברור מאליו. יש פה שוויון, לא? כתוב גם במגילת העצמאות. למרות זאת, הצביעו כמעט כל חברי הממשלה נגד החוק הזה ונתנו לטיבי את אשר ביקש. רק דן מרידור, שנאבק לשמור על חליפתו המהודרת שלא ידבק בה בוץ ליברמני או יהוה-נאצי, ובוז'י הרצוג, שהגריל כנראה את תפקיד תחפושת המצפון של מפלגת האבודה לאותו יום, נמנעו. גם הם לא יכלו להביא את עצמם להירשם כמי שאשכרה תומכים בשוויון בין אזרחים במדינת הפולק היהודי, אבל מנגד גם לא רצו להירשם כמתנגדים לכך. כל השאר מתנגדים רשמית. יפה לנו. למוות אולי לא תהיה ממשלה, לטיפשות יש ממשלה. גדולה אפילו.

אני מנסה לברר מה קרה לאח התאום של חוק טיבי, הלא הוא החוק המפגר של ח"כ דוד רותם (ישרא-הל ביתנו) לפיו יצטרכו חברי כנסת להישבע אמונים לישראל כמדינה ציונית ויהודית. הניסיון לכפות ולשריין מציאות פוליטית-דמוגרפית באמצעים הצהרתיים הוא כל-כך ילדותי ועלוב שרק אנשים שהיו מסוגלים לדרוש על מוקש שקוף כמו של טיבי יכולים לחשוב עליו. אם רוב אזרחי המדינה יהיו יהודים וציונים, היא תהיה יהודית וציונית. ואם לא, אז לא, ושום שבועה לא תגרום לזה להיות אחרת. למעשה, הדרישה להישבע אמונים לשיטת ממשל או אידיאולוגיה כתנאי סף לקבלת זכויות יסוד היא איתות מובהק כי תומכי אותה שיטה או אידיאולוגיה חשים במצוקה ומבינים שזמנם קצוב. רק מי שאינם מסוגלים אף לרגע לראות את עצמם מבחוץ לא מבינים זאת, משום שהם חולים במחלה הפרנואידית, השלובה מן היסוד בתורה היהוהיסטית, לפיו יש רק אנחנו – והעולם הרשע שאין להתחשב בו ובדעתו, אלא להיפך, יש להשתבח בהתעלמות ממנו או בנהיגה בניגוד מכוון אליו. כך חומק לו כל בסיס חיצוני ובלתי תלוי לשיפוט ולהערכת התנהלותנו. זה אנחנו, ולכן בהגדרה זה טוב, גם כשזה בעליל מטומטם ומנוגד לאופן שבו התנהגנו בעבר, כשהתנהגותנו הניבה לנו הרבה יותר פירות חיוביים. לא משנה. זה שעכשיו התנהגותנו מניבה רק סבל וכישלון? זה כי העולם רשע, לא כי אנחנו דבילים. מחלה, מה לעשות.

חוק הנאמנות הוקפא, מסתבר, לפחות לעת עתה, ברגע האחרון אחרי שביבי וחברים אחרים בממשלה שמחלת הלאומנות העיוורת שלהם מפותחת פחות מזו של ליברמן, רותם ושאר הגמדים והשרים של מפלגות יהוה, כנראה קלטו שאחרי שנכנסו למלכודת של טיבי, זה מספיק לשבוע אחד ואין צורך גם להדק אותה בשבילו. הם כנראה קלטו שתמונות זוועה מעזה זה לא הדבר היחיד שהצד השני יכול לעשות עליו קופה בשוק דעת הקהל העולמית. או שאני סתם אופטימי והסיבה היא שח"כ רותם לא ליקק מספיק לברון פון ביבהאוזן באופן קואליציוני ברקטום. מי יודע.

ובמקביל, בלי שום קשר כמובן, מסתבר שיש ענף אחד במדינה שצמח בעשור שהחליף קידומת זה עתה: עוני ילדים, שצמח משיעור של 21.8 אחוזים בשנת 1998 לשיעור של 34% ב-2008 – צמיחה מדהימה של 56%. כמה טוב שאת הגה הכלכלה אצלנו תופסים כעת אדם שמוביל את המגמה הזו בכוונה תחילה תוך הבנת המנגנון המפעיל, ועוד אחד שאין לו מושג במנגנון אבל התוצאה גם סבבה מבחינתו. מי שירצה לברך את שר האוצר ואת בובת הכפפה שלו על הישגי מדיניותם ימצא אותם מן הסתם במקדש האל ממון, מקריבים תינוק למען הבראתה של מרגרט תאצ'ר. (אקוניס, זו גם היתה הסתה).

אה, אמרתי שהיה מעניין בפוליטיקה. גם בדיון על השערוריה הלא נגמרת של בנק מוני פנאן ז"ל להשקעות (האיש זכרו לברכה, הבנק זכרו לא משהו, או לפחות זכרון המשקיעים בו). אלי סהר אמר שם כמה דברים נוקבים, הן על מכבי והן על גלגולי העיניים של תאבי ממון ופרסום כמו שאול אייזנברג, שמגלגלים עיניים שופעות דמעות תנין ולא עשו כלום נגד השחיתות כשהיו בעמדה הראויה לכך, אבל האמירה המעניינת ביותר באה דווקא מפי אבי רצון – אדם שלרוב אני רחוק מלהתפעל ממנו ומדעותיו, למען האמת (גילוי נאות: אבי רצון היה הבוס שלי ב"ספורט הארץ" לפני כעשור. סהר היה עמיתי לדסק אז).

אבל לכל אחד יש רגעים טובים, ורצון ציין שהשניים היחידים בטווח מעגלים רבים מפנאן המנוח שטרם נחקרו על פעילותו המפוקפקת לכאורה בשוקי ההון הם יו"ר מכבי תל אביב בכדורסל, עו"ד שמעון מזרחי, והגולם שמזרחי הכניס למכבי ושקם על יוצריו בזה אחר זה, מר דייויד פדרמן. מעניין. יש רק לקוות שהכוכביות שייתלו במקרה הטוב על הישגי "הקבוצה של המדינה" (מיל') אם לא יילקחו לה רשמית, יחולו רק על הישגים בתוך המדינה ולא יתפשטו גם להישגים האירופיים של הקבוצה, שאפשרו לדורות של יהודים מדוכאים לזקוף קמה, לנפח חזה ולרמוס את אדמת אירופה הקלאסית תוך שיבה הביתה עטורי זיעת ניצחון, עם גביע מזדמן וכמה ברזים ומגבות במזוודה.

ובנימה ספורטיבית זו נחתום מבזק קטן זה. וואלה, נהייתי רעב. צ'ורצ'יץ', שנזמין פיצה**?

* אם זה היה קורה בהתקהלות לא פוליטית והיה מדובר במסר של שלום (נגיד ברכת חג בכנס דתי באופיו), אפשר היה להצדיק את מה שעשה א-סנע. לשדר ברכה של מנהיג אויב להפגנה פוליטית פנימית זה גם מטופש וגם, מה לעשות, עובר את הגבול של בגידה ממשית – זו קשירת המאבק הדמוקרטי הסופר-לגיטימי שלך עם איום חיצוני על המדינה. רק במדינה שבלאו-הכי צורחת על כל פיפס של הערבים כמוכת שיטיון יכול היה ח"כ א-סנע לחשוב שהמהלך המסוים והלא ראוי הזה ייבלע גם הוא ברעש הכללי.

** לאלה מכם שלא בקטע של ספורט: ב-1998, במהלך סדרת הגמר-סל בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים, נפגשו מנהלה המנוח של מכבי, מוני פנאן, וכוכבה של ירושלים, רדיסאב צ'ורצ'יץ', לפגישה שתוכנה המדויק לא הוברר מעולם. בזמנו הוודאות של הציניקנים ימ"ש היתה שמדובר בפגישה להעברת השחקן למכבי תל אביב (מה שאכן נדון בין השניים, וגם קרה בסופו של דבר). היום יש הטוענים שהפגישה היתה מפוקפקת אמנם, אבל לא קשורה ישירות לכדורסל, אלא להשקעות של הסנטר הסרבי אצל המנהל האבהי של היריבה. היות שתוכן הכיבוד בפגישה כן הוברר (פיצה), הפך המעדן האיטלקי לסממן המזהה של אותה הוכחה מוחצת, מני רבות, לשימת הפס של מועדון מכבי תל אביב על כללי אתיקה מקובלים.

כמה שמדינת ישרא-הל נראית מגעילה כשמתגוררים בה (המדינה, לא הארץ. המקום הפיזי דווקא חביב עליי מאד, על אקלימו, טעמיו וניחוחותיו. הישות הפוליטית השולטת בו היא שמאוסה בעיניי) – היא נראית עוד יותר מגוחכת כשמזדמן להשקיף עליה מן הניכר. או-אז נחשפים כל פגמיה הייחודיים – הגזענות המושרשת, ההיסטריה והקטנוניות העלובה המתבלטים בחוסר הקשר המוחלט שלהם למאה ה-21.

הטילן הלוגי יובל שטייניץ טוען שיש בארץ מאה אלף אנשים שלא רוצים לעבוד. האמת, יש מצב שהוא צודק. אני שמעתי שיש אחד – אתם לא תאמינו, אבל בדקתי, וזה נכון – יש אחד שכל-כך לא רוצה לעבוד, שבמקום זה הוא לוחך את ערוותה של איזו מכוערת כדי שתשכנע את בעלה לתת לו להתחפש לשר אוצר. והכי קטע? זה על חשבון כולנו. איזה ארבעים אלף לחודש. בחיי, נו, לא עובד עליכם. איזה פרזיטים יש במדינה הזו, פשוט מגעיל. (אם כי ללחך ערווה כזו זה גם עבודה, בעצם. יאללה, נו, שיבושם לו, רק למה לזיין לנו את השכל תוך כדי, סעממק.)

וההוא שנותן לו להתחפש, גם אוכל חינם. במקום לעבוד בשבילנו הולך המתנייק משקיע זמן בלפרק קומבינות של אחרים. למה ככה טמע, למה??! טוב נו, אם אבא שלי היה אומר לכל העולם שאני לא מתאים לעבודה שלי אולי גם אני הייתי יוצא כזה שמוק.

ואם כבר מדברים על שרי אוצר ומפעלותיהם, סיפרה לי אשתי שתחיה שראתה בעיתון שהשכר הממוצע של "בוגרי" תוכנית וויסקונסין המהוללת, זו שדחפו לנו כפתרון לאבטלה? 3200 שקל לחודש. העיקר אנחנו לא רוצים לעבוד.

אבל מה? מגיע לכל המפגרים, העאלק שמאלנים, העאלק מתוחכמים פוליטית, שהסבירו לנו ביומיים-שלושה שלפני הבחירות האחרונות שחייבים להצביע לקדימה כדי לעצור את ביבי. כמו שאתם רואים, הביב שופכין ראש ממשלה בכל זאת, ועכשיו תראו גם את הקולות שלכם הולכים יושבים אצלו בממשלה. אבל פעם הבאה שוב תבואו תסבירו לנו איך אנחנו פנאטים ושצריך לחשוב אסטרטגית ובכל זאת להצביע לאיזה ערימת גללי אמצע הדרך במקום למי שבאמת משקף משהו שקרוב לדעות שלכם, אה? חרא בזיבכום ות'אקט עינכום, כולכם.

נו, העיקר שהתגלה השריד הקדוש מאושוויץ. נמצאה ציפור נפשנו, ולא משנה שכבר היה העתק בהיכון… ועכשיו, כדי להמשיך בדרמה, מספרים לנו שזה אספן נאצי גנב – ובגלל זה הוא גם חתך את המזכרת לשלוש, ולא נגיד חתכו את הגרוטאת מתכת בגלל שבדיוק על תקן זה גנבו אותה, כמו שגונבים פסלים בכל רחבי אירופה, ישראל והעולם, למה נחושת שווה היום כמעט את משקלה בזהב. לא. הכל קשור אלינו ואל ההתקרבנות הנצחית שלנו. ואם לא, אז נעשה שיהיה קשור. הורגים אותי היהודים האלה שעיקר יהדותם זה "אנחנו העם שככה עשו לו". לא, נגיד, שלושת אלפים שנה של תרבות פורצת-דרך – רק ההתקרבנות והמסכנות על ראש זהותם. ת'אקט עינכום כבר אמרנו?

ואם מדברים על מתקרבנים, הנה החלוצים דה-לה-שמאטע, אלה שנחלצים לא בשביל המינימום אלא בשביל השמנת והגזענות ומעלות יהוה, שבוכים ש"לא נותנים לצה"ל להגן עלינו". תגידו תודה שהוא בכלל בסביבה, אידיוטים. בסוף גם העם המטומטם הזה יתעורר מהטיפשות שלו ויגיד לכם "רוצים לגור בפלסטין? תפדלו. מדינת ישראל נגמרת קצת מערבה מכם. יש בעיה? תתקשרו לאל-בוליס אל-פלסטיני. איפה שאתם? זה השטח שלו.

וכדי בכל זאת לסיים בידיעה מרנינה-משהו, איזו מופרעת אחת (אבל באמת שתהיה לנו בריאה, הנשמה) הפילה את החלאה שמשמש כרגע בתפקיד ראש מדינת הוותיקן. אמנם חבל שקם, אבל כנראה שאי אפשר לקבל הכל. חג מולד שמח, יהודים, נוצרים ואחרים.

תיהנו

שר המשפטים רוצה מדינת הלכה. בדרכי נועם הוא רוצה לעשות את זה. צעד אחר צעד, פשטייסט? (פשטייסט, קינדערלך, זה 'הבנתם', ביידיש, גרסת המאפיה הדוסית לקפיש?' של טוני סופראנו). ואחרי זה כמובן דבריו הוצאו מהקשרם, וצריך לקחת בחשבון את ההקשר, ומה בעצם רציתם שיגיד בכינוס שנועד למטרה זו עצמה? וכו' וכו'. ובכן, האמת? רצינו שיגן על מוסדות המדינה, שיגיד ש"בתי דין לממונות", כמו כל הסדר בוררות אחר, זה נפלא כששני הצדדים באמת מקבלים במידה שווה את סמכות הבורר, ויש להם סיבה להאמין שהבורר יתייחס אליהם בשוויון, אבל כשאין הסכמה כזו חוק המדינה הוא הבורר העליון ויישאר כזה, כי לא כולם חייבים לרצות לקבל עליהם את דיני התורה. אז רצינו.

אולי צודק עמיתי, מרן יוסי גורביץ', שאומר שאי אפשר לבטוח באף חובש כיפה במשרה שיש לה השפעה על ציבור לא דתי, כי אדם המחויב ליהדות בהכרח ישאף למוטט יסודות נוגדים המקיימים את הדמוקרטיה.

ואל תבלבלו לי את המוח על "רק בעניינים אזרחיים". קודם כל, האיש אמר בפירוש שזה צעד ראשון מתוך רבים בדרך למטרה המפורשת: שחוקי התורה יהיו החוק התקף במדינת ישראל. מי שמאמין שלעורך הדין יעקב נאמן במקרה נפלט משהו שהוא לא בדיוק התכוון אליו מוזמן לעשות סקר בין כל האנשים שנאמן ומשרד עורכי הדין המוביל במדינה, הרצוג-פוקס-נאמן, טחנו להם את הצורה בבתי משפט, ולשאול עד כמה זה סביר. רמז: לא הרבה.

דבר שני, בואו לרגע נבחן את ההשלכות של משאלת הלב הרחוקה, התיאורטית והלא מיידית הזו, כביכול, הזו של "דין תורה":

קודם כל, נשים פסולות לעדות. למרבה המזל, אונס זו עבירה פלילית אז "בצעד הראשון", לא תונהג התקנה שהפתרון לאונס הוא נישואי האנס והנאנסת.

אבל נישאר בדיני ממונות:

• בנות לא יורשות אם יש להן אפילו אח אחד.
• בכור מקבל על פי חוק פי שניים מהאח הבא.
• נשים, כאמור, פסולות לעדות ולכן מעשית אינן יכולות לנהל עסק ללא הגנת גבר מפני שירמו אותן בחסות החוק. למעשה הדבר חל על כל התנהלות כלכלית שהיא, כולל יחסי עובדת-מעסיק. אה, ודעתן קלה, אז לא ברור אם ייתנו להן לפתוח חשבון בנק.
• באותה מידה, נוכרים לא יוכלו לנהל עסק מפני שנדיר מאד שבית דין תורני יקבל את עדותו של נוכרי על פני זו של יהודי שומר מצוות. בניגוד ל"ערכאות" החילוניות, בית דין תורני בהחלט לוקח את סגנון חייו של בעל דין בחשבון, במפורש ולא רק כ"שובר שוויון" בנושא צר של התרשמות אמינות כללית. תרגום: אם בעל הדין שמולכם הוא יהודי שומר מצוות ואתם לא, אכלתם אותה. אם שניכם חילונים אבל הוא משכנע את השופט יותר בכנות כוונותיו להתחזק בדרכי השם מיד בתום דיני הממונות האלה, אכלתם אותה. אם שניכם שומרי מצוות והשופט הוא מהזרם, החצר או הכת של צד ב', אכלתם אותה. בקיצור: חייכו, אכלתם אותה.
• חילונים – ראו סעיף נוכרים. ההבדל ביניכם לבינם הוא סמנטי בלבד. למעשה, לגר התושב – בתנאי שהוא מקבל את עליונות עם הבחירה, כמובן – יש הגנות (כמובן, בתנאי שאף אחד לא מחליט שיד ישראל מספיק תקיפה כדי לבצע איזה טיהור בארץ הקודש). אתם, לעומת זאת, סתם מתחצפים מעצם קיומכם לאבינו בשמיים ומצווה לדחוף אתכם לבור.
• אה, ופעם אחרונה שהסתכלתי אף אחד לא ביטל הלכתית את מוסד העבדות. אם נולדתם מהערווה הנכונה, אבל, זה רק לשבע שנים במקרה שהסתבכתם בחובות או משהו. אם לא, טוב, דיברנו כבר על דיני נוכרים.

רצינו גם לחיות במדינה שפויה שבה ראש הממשלה, ששומע את שר המשפטים שלו מצהיר על חזון מעורר החלחלה הזה, מפטר אותו בטרם ייצא היום. אז רצינו. מכיוון שכל האנשים, האמונים על טיפול בדברים כאלה במלים עדינות, מכובסות, המדגישות את הנוהל התקין על פני הנושאים הלוהטים עצמם, מועלים במורך לב בתפקידם, לא נותר אלא להגיד:

ככל שהברית הישנה, מה שאצלנו היהודים ידוע בלעדית בשם הקיצור "התנ"ך", הוא יצירת מופת ואבן דרך בהתפתחות התודעה האנושית, מבחינה מעשית כמדריך לתקנות חברתיות מדובר במסמך מפגר, הנטוע עמוק במסורת ברברית שהאנושות ברובה השליכה מאחורי גבה זה מכבר. יש מקומות בעולם שעוד מתייחסים לנשים כרכוש, שבו מתייחסים למי שלא חבר בשבט, או בפולק אם לנקוט לשון מחקר מדויקת, כאזרח סוג ב' במקרה הטוב ואויב המסומן לשמד במקרה הרע, יש אפילו כמה מקומות שבהם עדיין מתקיימת עבדות אולד סקול.

אנחנו לא רוצים לחיות במקומות כאלה.

לכן, מר נאמן, מר ישי, אם אתם רוצים להיות מטיפי דת, לכו בכוחכם זה ותעזבו אותנו באמאשלכם. אם אתם שרים בממשלת ישראל אז תשאירו את התורה שלכם, ואת הדמון יהוה הפרימיטיבי שלכם, אצלכם בבית איפה שזה לא ענייננו מה אתם עושים איתם או חושבים עליהם. בפעם הבאה שמישהו שמקבל מאיתנו משכורת יצהיר על רצונו להשתמש בזמן התעסוקה שלו אצלנו כדי לנווט למצב שבו אסופת חוקי תקופת הנחושת הזו, שלא עודכנה בשום צורה בת סמכא מאז המאה ה-12 במקרה הטוב, תחייב גם אותנו, אנחנו ניקח את התורה שלכם ואת היהוה שלכם וננגב איתם את הרצפה, הכביש והתחת ואתם תדעו שאתם, ורק אתם, תהיו אשמים אז בחילול שם שמים בשער בת רבים.

אז כאמור, תוך הצמדת התחת לעור הצבי או לא, עזבו אותנו באמא שלכם.

ואם לגבי מר ישי לא היו ספקות מעולם, וכמובן לא לגבי האיש הדוחה המושך בחוטיו, לגבי מר נאמן לא נותר אלא לברך על שהתערטל מעור הכבש שלו מוקדם מדי ולהכריז: מלחמה לנו בו. אני דווקא מצדד ברבות מהטענות שלו נגד כנופיית בייניש ונגד התנהלות מערכת המשפט, אבל מוטב שאת התיקונים לעיוותים הללו יוביל מישהו שלא ישתמש בזה בתורת ה"צעד אחד צעד" היהוהיסטית של נאמן. מכיוון שראש הממשלה אינו עושה זאת משום הצדק והנוהל התקין, יש למצוא כל תירוץ, כל סדק, כל פרצה טכנית וכל עילה מנהלית בכדי להרחיק את האיש הזה מתפקידו ולמנוע ממנו כל השפעה עד אז. יש להשחיר עליו את יומו כל שעה משעות עבודתו במשרד, וגם הפגנות מול ביתו אינן חורגות מן המתבקש נוכח חומרת העניין. ליעקב נאמן האזרח הפרטי יש כל הזכות שבעולם לשאוף למה שהוא רוצה עד 120. את יעקב נאמן כישות פוליטית יש להכחיד.

מי שעוד מלחמה לנו בו זה השקרן הנאלח מאיר שטרית, שכמו שעשה לכנסת נפקדת ומועלת בתפקידה בית ספר בהעברת חוק המאגר הביומטרי, עשה אפילו לאהוד ברק שיעור בהחזקת חיוך זחוח מעורר גירוד אצבעות מרוח על הפרצוף במשך כל הישיבה המחפירה בה הועבר החוק. נכון, השגנו מעין פשרה, והרווחנו שנתיים במהלכן לא יאנסו אותנו לתת אצבע למאגר, אבל בתמורה ימנעו מאיתנו שירותים אלמנטריים, ועוד נראה מה יקרה כשמישהו יצטרך דרכון חכם לצורך נסיעה למדינה זו או אחרת ולא ירצה לתת את תווי פניו וטביעות רשתית למאיר שטרית וגאוני האבטחה שלו.

אבל מה שחשוב זה ששטרית הצליח לאנוס את הכנסת להפנות מיליונים, אולי מיליארדים, לחברת OTI, זו שהוא טוען שהוא בכלל לא מכיר ולא יודע מי היא ומה היא, זו שכבר בעבר הוא אנס את המערכת לתת לה מכרז מדינה (אז זה היה ל"כרטיס החכם" של התחבורה הציבורית, שיאפשר לכם לקפוץ מאוטובוס של חברה אחת, לרכבת, לאוטובוס של חברה אחרת, הכל באותו כרטיס. זה היה לפני ארבע שנים. עוד אין כרטיס) – אותה חברת OTI שנפסלה בארה"ב מהשתתפות בשלושה מכרזים בנושאי טכנולוגיה חכמה – לא רק לא קיבלו את ההצעה שלהם, לא נתנו להם להגיש הצעה – וזו ששטרית מתעקש, לגמרי במקרה פעם שנייה להכריח את כל המערכת לתת לה כסף, והפעם לא בשביל משהו שצריך ורצוי, אלא בשביל משהו מסוכן ומיותר.

נקעה הנפש כבר מלהסביר שוב ושוב שאין לנו בעיה עם תעודת זהות חכמה ודרכון חכם, ושבשביל זה לא צריך מאגר. לא צריך. אין מאגר רודני ומגונה שכזה בשום מקום בעולם הנאור, למרות השקרים הבוטים של שטרית, שטען מעל גבי הדוכן שיש כזה לדוגמא בבריטניה. (אין, היה מי שרצה. קמה התנגדות ציבורית והרעיון הוחזר לחשכה לה הוא ראוי). אבל מה לנו כי נלין בשעה שחברי קלסת משמאל ומימין דפקו נפקדות קולקטיבית מרוב ישיבות ועדת המדע, ונתנו למאיר שטרית – האיש והכלב בסוודרים של ארמאני – להעביר סעיפים שלמים בהצעת החוק לבדו. סימן נוסף להתפוררות הדמוקרטיה בישראל. מפתה לומר "איש לאוהליך ישראל. אין לנו חלק בשטרית, ולא נחלה באלי ישי*". אבל במקום זה אנחנו נגיד גם על מאיר שטרית: מלחמה לנו בו. אנחנו נמרר לו את החיים, ונשים אותו בכל רשימת חיסול בכל פריימריז, ונתפקד במיוחד בשביל זה לקדימה (כמובן שבלי להצביע לה בבחירות עצמן, לא צריך להיסחף), ונבעט את התחת שלו חזרה ליבנה, ונראה אם בעלי הממון ימשיכו להזרים לו סוודרים של ארמאני גם כשהוא לא יוכל בתמורה להזרים להם כספי ציבור למטרות מפוקפקות ואפלות. איכס, מה נהיה ממחוקק מבטיח לפני שנות דור.

מה עוד היה לנו השבוע? ברק משחק אותה הולך עד הסוף מול הסרטן של ישיבות ההסדר – אבל כמובן שרק מול הגרורות הממאירות והאלימות ביותר. את האחרות הוא ישאיר להחמיר בתורן. וגם את שתי הגרורות הממאיריות הנדונות – כמה שמים שהוא לא מנתק אותם? אלא אם כן שלי שלנו תעשה לנו עיניים ותיתן לו להבין ש"המחנה היוני" (ותרשו לי: פחחחחחחחחח) במפלגת האבודה ימשיך להסכין עם מנהיגותו במחיר הכניסה הזו במתנחבלים. לאאאאא. אנחנו מדברים על האיש שעמד והצהיר שבית אל קרובה ללבו משלום עכשיו. הוא בטח מברר אצל נאמן האם, במקרה של הגשמת חלום דיני התורה, יש לו סיכוי להציג אילן יוחסין לבית דוד. הוא לא ינתק אותם.

לסיום, משעשע (באופן מורבידי שכזה) לראות איך דווקא כשממשלת ישראל הנוכחית משתינה בפנים של ארה"ב והעולם ורומסת את ה"הקפאה" הגדולה שלה עצמה עם מאות יחידות דיור, נחשף תוכן המגעים של הממשלה הקודמת בנוגע לסיום הסכסוך. האמת, הופתעתי לטובה – אבל גם לרעה. ואני אנמק. אם אולמרט באמת הציע משטר בינלאומי באגן הקדוש והחזרת אלפי פליטים זקנים ילידי טרום-48', הרי שתכלס תנאי היסוד של הצעת הליגה הערבית די מולאו – הצעה, להזכיר למי ששכח בגלל שישראל התעלמה ממנה ב(עאלק) אלגנטיות, שכוללת לא רק שלום אלא נורמליזציה עם כל 22 המדינות השכנות והמרחביות. אז זה החלק הטוב. החלק הרע הוא שאם זה לא הניע תהליך אמיתי של היפרדות לשתי מדינות, כנראה ששום דבר לא יעשה את זה. כנראה שהפלסטינים קולטים שהסוף קרוב, ושאם רק יחכו עוד קצת, הפיתרון שהעולם יכפה לא יהיה שתי מדינות, אלא אחת – שזה הרי מה שהם תמיד העדיפו. גם ב-48' וגם היום. אבל אנחנו נמשיך לחכות, ונגיע למצב שאפילו הגנות מיעוט נורמליות לעצמנו במדינה הדו לאומית הזו לא נוכל להעביר. קורטוב של נחמה – אולי הפלסטינים לא נשכו כי ידעו שאולמרט גוויה פוליטית. מצד שני, מי יציע להם את אותו דבר שוב, ביבי? כן, בטח. איך הולכת הבדיחה? גם אני הייתי צוחק אם האידיוט לא היה שלי.

אה, אבל חנוכה שמח.

כאן. תיהנו.