עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

טוף, עבדכם קצת חולה, אבל כבר קיים מצוות טיולון של שבת עם היצורים (פוטוגרפים יבואו) ובאמת שכבר הצטברו לנו נושאים שראוי לדוש בהם, אז יאללה:

מק'קיין בצרות. לא, לא מדובר בפרשת הלוביסטית העסיסית, שכרגע נראית קצת קצרה בהוכחות. מדובר בפרשה אחרת לגמרי. מק'קיין רוצה להודיע שלא ייקח תקציב בחירות פדרלי, כדי לא להיות כפוף להגבלות על כמות הכסף שהוא מוציא בקמפיין. לכאורה זכותו, אלא שיש בעיה קטנה – הוא כבר השתמש בכספים הפדרליים. הוא השתמש בהם כערבונות להלוואה שקיבל לצורך הקמפיין. לא זו בלבד, אלא שהמימון הפדרלי בו השתמש כערבון היה זה המוענק למועמד המפלגה לנשיאות – זאת טרם שהוא (מק'קיין) הוכתר למועמד זה.

אבל זו בעיה של הבנק, שלא בדק אם הלווה באמת מחזיק בערבון שהוא מפקיד. הבעיה של הציבור היא שמק'קיין השתמש בכסף הפדרלי ועכשיו רוצה להעמיד פנים שלא עשה זאת ולא להיות כפוף להגבלות. ומי נוקט הטקטיקה הנכלולית הזו? אביר הרפורמה במימון הבחירות, אבי חוק מק'קיין-פיינגולד המהולל, האיש הישר שדבק באמת שלו. ויען כל עם הטוקבק ויאמר: פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. אם יתגלו ראיות מוצקות לכך שהוא כן עשה לחברה הלוביסטית שלו חיים קלים בענייניה בפני הוועדות שלו, הוא בכלל גמור.

הילארי כשלה מלחולל מומנטום לעצמה או אפילו לעצור את זה של אובאמה בעימות שהתקיים ביניהם בטקסס. היא היתה טובה, הוא לא פחות, והיא עשתה לפחות פאשלה אחת רצינית במהלך העימות, תלוי איך סופרים את זה.

האמת שהיא עשתה את הטעות הקלאסית והרבתה כל-כך לתקוף אותו שאין לו תוכניות מעשיות, עד שכאשר הוא עמד כשווה מולה בחלק של העימות שבו הציגו שני הצדדים תוכניות כאלה, זה נראה כמו ניצחון. אבל הטעות הממשית שלה היתה כשניסתה עליו איזו יציאה עאלק שנונה, ואמרה ש"כשאתה לווה מאחרים פסקאות שלמות בנאום, זה לא שינוי אמיתי – זה שינוי שאפשר לשכפל במכונה". הקהל הגיב בגניחות ולא נראה שמישהו אחר מתרשם נורא.

שורת התקיפה הבולטת של אובאמה עבדה יותר טוב, כשהתייחס לקריאות של הילארי, אחרי ניצחונותיו בוויסקונסין ומקומות אחרים, שהמצביעים צריכים להתחיל "להיות רציניים" באשר למועמד שיוכל לנצח בנובמבר. בלי אפילו להזכיר את זה שכל סקר אפשרי מראה שאובאמה חזק יותר מול מק'קיין, הוא פשוט שאל אם זה אומר שכל קשת האנשים העצומה שתומכים בו פשוט חיים בסרט? פוליטיקה אפקטיבית.

אובאמה גם סימן וי על עוד חובה פוליטית, כאשר בתשובה על עירק לא שכח לציין את העבודה המצוינת והחיונית שעושה בתגבור "חטיבת הפרשים הראשונה, מפורט הוד". בטקסס מעריכים חנופה מהסוג הזה.

עוד טעות שעשתה הילארי היתה שאחרי שהטיחה באובאמה את יציאת השכפול, הלכה היא עצמה בדברי הסיכום שלה והרימה קטעים לא רק מבעלה – שזה בסדר לפחות במידה שההשאלה של אובאמה מחבר שלו בסדר – אלא גם מג'ון אדוארדס – לא חבר, לא תומך, לא אחד שהיא מתייעצת וסופגת ממנו. מצחיקה אחת, בחיי.

אם יש לאובאמה כרגע בעיה, זו אכן (כפי שהתייחס לזה המגיב היקר אבו חומוס) אשתו מישל. האמירה שלה על כך שלראשונה בחייה היא מרגישה גאה בעם שלה היתה אידיוטיזם פוליטי טהור, והזכירה שאם יחפרו עומק, לא יהיה קשה להוכיח שאובאמה ואשתו הרבה יותר ליברלים הארד קור, מיליטינטיים אם תרצו בהשאלה, ממה שרוב האנשים תכלס אוהבים. אני כמובן מבסוט מזה, אבל אני לא דוגמא. אבל הקסם שלו הרי הוא בזה ש"למרות שהוא חושב אחרת ממך, הוא יעבוד אתך על פתרון מוסכם, כי אין אמריקה אדומה ואמריקה כחולה, וכו' וכו' ואה-הוואה :-). אשתו גם עושה רושם די מיליטנטי בקטע של "אני לא אסרס את האמת שלי בשביל הריצה של הגבר שלי לנשיאות". אני צופה לפחות עוד אמירה אחת שלה שתעשה רעש.

אגב, ב"סטרדיי נייט לייב" שוברים את הראש ועורכים אודישנים למצוא מישהו שיעשה אותו. אני לא אתפלא אם החיקוי שהם יעשו יעלה לו בקולות לא פחות מכל דבר שהרפובליקאים יוכלו לחפור. בינתיים, גם מנימת דברי הסיכום שלה בעימות,עושה רושם שאם היא לא מנצחת או באוהיו או בטקסס, יש מצב שהיא פורשת. היא משדרת קולות של לפרוש בכבוד.

כותרת מרנינה שראיתי בניו יורק טיימס – משחק הגולף בדעיכה לפחות מאז תחילת העשור. האח.

קטע משעשע שמציתי מניסיון חיי, ולמעשה הניסיון הטרי למדי, של השבוע החולף. יושב עבדכם על קטנועו הנאמן ברמזור של קרליבך-אבן גבירול. בזווית עינו נקלט פרצוף מוכר. מבט של שתיים שלוש שניות, ואכן, יו"ר הכנסת לשעבר אברום בורג. פרצופו טרוד בשרעפים ובידו קסדת חצי (או שלושת רבעי, אבל לא מלאה). קסדת קטנוע שכזו, כמו שאני חובש. אני יש לי מנהג מגונה לבוא ביציאות למפורסמים שאני נתקל בהם, במיוחד פוליטיקאים*. אוקצור, אני מרים קולי וקורא לעברו "אברום! לא דובר על איזה ג'יפ מפואר?". אברום מסתכל עליי, חושב שנייה ופרצופו לובש הבעה משעשעת להפליא של הומור תוגה יהודי, והוא מצביע על הקסדה כמשלים עם הגורל ואומר "זה מה יש…" סתם קטע, אבל אם זה היה סוג של בוחן פתע על כל הפרשה ההיא של תנאי הרישה מהכנסת ופה ושם, הוא עבר אותו מבחינתי לא רע בכלל. או שאני סתם מקשקש, אבל זה היה משעשע. הייתם צריכים להיות שם, נו. (והרי מחשבה שנכנסה זה עתה: אולי הוא מחנה את הג'יפ המפואר בפאתי העיר ומתנייד בתוך הג'ונגל העירוני על קטנוע מנהלים יקר? P-:)

חלי גולדנברג, שחקנית ובעלת בלוג באתר מצוין זה, מספרת שח"כ יורם מרציאנו דרש דיון חירום דחוף בנוגע להערה של שופטת בריאליטיינמנט גריז על מתמודדת, שההופעה שלה היא סטייל "מרוקו סכין" ושהיא באה לתחרות "עם דם בעיניים." חלי לא נותנת לינק ואני לא מוצא את הסיפור במקום אחר,אבל הוא מתאים לטמטום של מרציאנו, אחד מחברי הכנסת הדבילים ביותר מאז… וואלה, לא יודע. דיון דחוף, אתם מבינים? דיון דחוף, כי זה מה שחשוב עכשיו. ונעזוב את ז שהעשופטת העבריינית היא לא גולדנברג אל נחמיאס, או שכל האמירה היתה פרפראזה על דברים שאמרה המתמודדת עצמה על עצמה. דיון דחוף! דביל רציני האיש, מתקוטט הברים השוטה הזה… וגם מזיק – כמו בנושא הפרסום באיילון. ואני אשם. אני הכנסתי את הדבר הזה לכנסת. אולי בגלל זה אני חולה כרגע. אה, לא, זה בגלל תזנוני הנאפופים של אמא של שלמה בניזרי. נכון. לא של אמא של בניזרי? טוב, סליחה. שמא אחותו?

לסיום, בדיון המעולה שהתפתח בתגובות לפוסט הקודם, טען אבו חומוס שנחשף כי טוני רזקו, איש העסקים המושחת שלאובאמה היו איתו קשרים למעלה מן המריח טוב, ניסה לסדר לאבאמה ג'וב בממשל של אילינוי. חשוב להעמיד דברים על דיוקם: רזקו חשוד שניסה לסדר ג'וב לסוכן הנדל"ן, שמכר לו ולאובאמה חלקות אדמה גובלות. לא לאובאמה, ואין שמץ ראיה שאובאמה מעורב בעניין הזה.

מעבר לזה, הרבה תודה לאבו חומוס ולאלכס ז. על דיון באמת מעולה ועשיר בבשר עובדתי שהרים את הערך הסגולי של הפוסט.

————————————————–

* דוגמא: שנת 1998, תחילת שבוע הספר, אני בכנסת בסימפוזיון חגיגי לרגל, כנציג ההוצאה עבורה תרגמתי ספרים אז, ועבורה זוגתי דאז (הנוכחת עימדי בכנסת) מכהנת כעורכת. משתתפים בזה גם איציק ועפרה ויינגרטן, עוד איזה סלב וגם רחבעם זאבי המנוח (שתגידו מה שתגידו, ידע עברית וקרא ספרים) ועמיתו למפלגה, משה פלד – שבדיוק בתקופה ההיא היה זכור בעיקר בשל מחאה שהגיש נגד אזכור רצח רבין בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל בקיבוצו בית אלפא.

טוב, סימפוזיון ודיבורים וזה ואז מודיעים גם גנדי וגם פלד שהם מתנצלים אבל הם חייבים ללכת. הקהל כמובן שמאלני להכריע ולא נוטה חסד לשניים, ולכן מתעורר לחש סונט "לאן הם כבר ממהרים…?" עבדכם מכוונן את הקול ללחישה תיאטרלית שתישמע בכל החדר ואומר "מה זאת אומרת, פלד ממהר לאזכרה של רבין, וגנדי לאזכרה של גומדי*…". את המבט המרושע שהחבר של רוצחים הזה נעץ בי אני נוצר בחום עד היום…

* הסבר לקוראים פעורים ולחים: רחמים אהרוני, המכונה גומדי, היה סוחר הרואין ורוצח מלוכלך, וגם חבר טוב של האלוף במילואים והשר לעתיד רחבעם "גנדי" זאבי. כל-כך טוב עד שעשה לו טלפון לבקש עזרה אחרי איזה רצח כפול לא נעים במיוחד. כל זה קרה שנים רבות לפני האירוע הנ"ל בכנסת, אבל מנאייק כמו עבדכם זוכרים דברים.

נו, מצאו סקנדל, האנשים של הילארי… מסתבר שאחת השורות בנוסח הנאום שאובאמה נושא בימים האחרונים, בחלק שכולל תשובה לטענות נגדו שהוא כולו דיבורים (כן, עוד דיבורים… :-P), בקיצור, שהיתה שם שורה שהוא לווה מחברו, פטריק דרבאל, מושל מסצ'וסטס. א-שאנדה, יידן! אבוי מה יהיה! כאלה קשקושים לא נשמעו מזמן. אובאמה פוטר את העניין ב"יכול להיות שהייתי צריך לתת קרדיט", אבל ת'כלס, תשאלו את עצמכם אם באמצע נאום עצרת סוחף הוא צריך לעצור ולהגיד "אה, השורה האחרונה היא בעצם של החבר שלי, פטריק דרבאל, שתומך בי לנשיאות ומרשה לי להשתמש בה. ונחזור להמשך הנאום שלי…!" כאילו, מה?

אבל מחנה הילארי, שמגלה סימני היסטריה קלים, ממשיך בניסיונותיו לסדוק את שריון האביר על הסוס השחור. אתמול או שלשום אובאמה אמר, בתגובה לאיזו מודעת תקיפה שהילארי מריצה נגדו בוויסקונסין (שמצביעה היום) ש"periodically,when she is down, she launches an attack." מה אמרו במחנה כבודה? שהוא מנסה להציג אותה כאישה היסטרית במחזור… רחמונעס, יידן.

עוד סימנים של אובדן עשתונות במחנה קלינטון: האסטרטג הראשי שלה, מארק פן, תחיל לדבר על זה ש"אל לה למפלגה למנות מועמד שנראה טוב בתוך המפלגה אבל לא עובד בבחירות הכלליות". כבר מודים בתבוסה, מארק?

הילארי עדיין מובילה חזק באוהיו ובפנסילווניה, ולא אתפלא אם היא אפילו תנצח היום בוויסקונסין, אבל בטקסס הפער הולך ונסגר.

ומחוץ לאמריקה – פידל התפטר, אבל כשהמחליף הוא אחיו "הצעיר", ראול, אז אני לא רואה נפילה מיידית של חומת הסיגר באופק. מסקירה של החבצלות בפורטלים השונים, אני חושב שזה של וואלה! היה הכי מעמיק, אם כי בקולאז' התמונות וטקסט של נענע היתה עובדה שלא ידעתי – שפידל התכוון לרוץ לפרלמנט בבחירות 1952, והשתלטותו של בטיסטה שיבשה את תוכניותיו. אוסף האמרות של וויינט היה רעיון חמוד בביצוע קצר מדי. אנרג'י זה אתר מזעזע.

מזל טוב לקוסובו. זה הולך ליצור בלגאן. הרוסים הולכים להכניס לצרפתים על היחפזותם להיות הראשונים שיכירו במדינה החדשה. המדינה הזו הולכת להיות ענייה מרודה ואומללה, וייקח להם לפחות 15 שנה להגיע לרמת הכנסה שתאפשר את צירופם לאיחוד – אבל קשה לבוא לאלבנים של קוסובו (מסתבר שצריך להגיד קוסובה, שוין) ולהגיד להם שמוטב להם להמשיך לחיות בשליטה סרבית, ואני לא יודע אם מצב האוטונומיה הניב להם מספיק תשואה כדי להצדיק ויתור על הגדרה עצמית. זה בניגוד לסלובקים הדבילים, שלא היתה להם שום סיבה לפרק את החבילה עם הצ'כים ועשו את זה רק עקב תככים של תאגידים גרמניים בעיקר.  אחלה מאמר בנושא בסלייט.

ולסיום, איך אפשר בלי כבודה, ירום הודה,לשעבר המשנה לנשיא, יושבת ראש הכנסת, יושבת ראש עמותת "הפודלים של אהוד", שאשכרה התעקשה לעכב אתמול דיון בכנסת בגלל שחלק מהמשתתפים הגיעו בג'ינס. הדליה האפורה בטח חושבת שזה יעבור לה בגלל שהתחת שהיא ניסתה לתפוס היה על מתנחלים, אבל גם אני חי את כל החיים שלי בג'ינס, ואני לא חושב שיש חצי דבר לא מכובד בזה, ואם זה לא טוב לכנסת, אז אולי הכנסת לא רלוונטית יותר בשבילי ובשביל רוב העם הזה, שלובש גם הוא ג'ינס כל יום. ואם הכנסת לא רלוונטית, אז מי ישים חצי זין כפוף על ישבנך העייף, דליה? We forsake you…let's forget you, better still.

יאללה, המשך יבוא

בכל הידיעות על חיסולו של השרץ עימאד מוע'ניה, בסוף השבוע שעבר בדמשק, טרחו הכתבים והפרשנים למיניהם לציין שמדובר ב"הישג יוצא מן הכלל לארגון המודיעין שביצע אותו." ובכן, חלילה לי מלהמעיט בהישג כשלעצמו, אבל אין אדם שאינו ניתן לחיסול, וכמו ששנו רבנן – כל כלב ביג'י יומו.

אבל לחסל את השרץ באופן שיקומם את נבלות החיזבאללה על חלאות החמאס – על זה באמת צריך להוריד את הכובע. לא יודע אם זה בצדק או לא, שהחיזבאללה משוכנעים שבחמאס עשו להם חור באבטחה, אבל גם אם כן – הרבה כבוד. הפרד ומשול.

כל זה, כמובן, לא משנה את עצם הדיון באשר לתבונה שבשיטת ההתנקשויות (דיון שלדעתי אין לו תשובה חדה וחלקה). אבל בגבולות הפרדיגמה, מדובר בהצלחה יפה מאד של כוחות השו-שו. כבוד.

ראיון עם דן חלוץ באחד מעיתוני השבת, ראיתם? דווקא יצא לא רע. איפה היוהרה המפורסמת? כנראה עבדו עליו חזק יועצי התקשורת (האופציה השנייה היא שעשינו לאיש קצת עוול, בהצגת אישיותו אם לא בהצגת כשליו, ובזה לא בא לי להודות עדיין. אולי אם אני אקבל מכה מספיק חזקה בכנף…). וברצינות: אני מוכן להודות שעשינו לו קצת עוול, אם הוא בתמורה יתחייב לא להיכנס לפוליטיקה, למה אצלנו גם הכישלונות האדירים שלו לא מבטיחים את זה. הולך?

ועוד בעיתון השבת: מורות דיסלקטיות לכיתות היסודי. "מה יש? אם אני עושה שגיאה הילדים מתקנים אותי." ובכן, לא. התהליך אמור לעבוד הפוך. הילדים שוגים, המורה מתקנת.

דיסלקציה היא לא בושה, ויש להקצות את כל המשאבים כדי שילדים עם דיסלקציה יוכלו ללמוד ולהצליח. אבל יש גבול. מורה שכותב בשגיאות כתיב ינחיל את הכתיב הנכון לתלמידיו הרבה פחות טוב ממורה שכותב תמיד נכון. ככה זה. כמו שקטוע ידיים, עם כל הכבוד לזכויותיו, לא יכול להיות כדורסלן, ככה דיסלקט לא יכול להיות מורה ביסודי. תגידו לי כיתות י"א-י"ב, שם אם הילד עוד לא למד לכתוב נכון אז הרבה תקווה כבר לא נשאר, ניחא. אבל בכתבה דובר על כיתות ו'. תקראו לי צר אופקים, אני הייתי מוטרד לו היתה זו מורתו של בני.

ומעבר לים, הילארי קיבלה חדשות טובות ראשונות זה הרבה זמן כשסקרים באוהיו, בטקסס וגם בפנסילווניה מורים שהיא שומרת על יתרון מוצק, שנע סביב ה-15% וקצת יותר. זה היה בסוף השבוע שעבר. היום מתפרסמים סקרים לפיהם יתרונה נע בין 8-16% בטקסס, וחברת הסקרים ARG מראה דווקא את אובאמה ביתרון שישה אחוז, אולם לעת עתה רוב הסקרים מראים מגמה הפוכה. למזלו של אובאמה, יש לו שבועיים תמימים לשנות את התמונה.

בעיראק הועברה "עסקת חבילה" פרלמנטרית קטנה, שכולל את תקציב 2008, חוק לעריכת בחירות מקומיות בהמשך השנה, ועוד משהו שזרח כרגע מפרחוני. לכאורה חדשות מצוינות, רק שכרגיל החוק שהועבר כולל המון לאקונות ו"פינות שייסגרו אח"כ", אבל העיקר שאפשר להודיע חגיגית על הישג.

ובינתיים, הסונים במחוז דיאלה, איפה שההישגים הגדולים נגד הטרור הג'יהאדי, הכריזו על שביתה בטענה שמפקד המשטרה השיעי באזור מנהל חוליית מוות. אם זה לא ייפתר בקרוב, צפו בעיות. אם זה ייפתר בקרוב, צפו בעיות מכיוון השיעים.

עוד בעיראק: עם הירידה באלימות יש תופעה מבורכת לכאורה, של פליטים המנסים לשוב לבתיהם. הבעיה היא במלה מנסים, כי לרוב הבית כבר נתפס על ידי אנשים אחרים, בדרך כלל מעדה אחרת, ולכוחות הביטחון (גם האמריקאיים וגם העיראקיים) אסור להתערב בסכוסוכים מסוג זה – כלל שכוחות הביטחון (במיוחד המשטרה) העיראקיים אינם מקפידים לשמור עליו.

וכל זה עוד לפני שהתחילו להוציא את הכוחות המתגברים ולחזור למכסת הכוחות שמלפני כמה חודשים – כ-130 אלף. אבל העיקר שלדברי מק'קיין |אנחנו מנצחים."

נראה לי שזהו לעת עתה. שכחתי משהו?

האמת שהסיפור פחות נורא ממה שחשתי בהתחלה, כשהוסב לתשומת לבי על ידי הקורא הוותיק והמוערך רוגל. מסתבר שצוות של רשת פוקס ביוסטון נכנס למשרדים של אובאמה בעיר ומצא שם על הקיר דגל קובה גדול ותמונה של ארנסטו ("צ'ה") גווארה.

לכאורה, ביזיון רציני ונושא שיכול באופן גליטימי אפילו לשמש לתקיפתו של המועמד (ההתיחסות אל צ'ה כאל אייקון חיובי היא מסימניו של האידיוט הפוליטי, והתרת האידיוטיזם הזה במשרדים של קמפיין משייכת את אותו קמפיין באחת לשולי הזמאל הסהרורי). אלא מאי? מסתבר שזה בכלל לא משרד רשמי של אובאמה, אלא מקום שפתחו כל מיני תומכים מתנדבים על דעת עצמם. הקמפיין של אובאמה הודיע שהחל מהשבוע הבא ינוהל המקום על ידי הקמפיין, ויש להניח שאם הדגל הנמטופש עוד לא ירד, הוא יירד עוד לפני העברת השרביט.

אבל זה רק מלמד כמה תומכים שאינם קשורים לקמפיין עלולים להזיק לו. תומכים מהסוג הזה הם גם אלה שממהרים להתוגלל על כל גוף או איש תקשורת שמעזים להגיד משהו ביקורתי על המשיח שלהם, ובכך תורמים ליצירת אנטי מסוים. אז מתלהבים למיניהם – נא להרגיע. תודה.

אני, אגב, לא התרגשתי נורא כשרוגל הראה לי את זה, וחשדתי מיד שזה לא בדיוק כמו שזה נראה – במיוחד כשחיפשתי וראיתי שהסיפור מרוח בכל מיני מקומות כמו בלוגים ימנוניים סטייל ליטל גרין פוטבולס… אבל לא באתר של רשת פוקס עצמה. אילו היה פה סקופ של ממש, הם לא היו מתביישים בו.

כל זה גם לא הפריע לאובאמה להמשיך במומנטום ולקחת – בקלות – את כל שלוש ההתמודדויות אמש, כשבווירג'יניה ובמרילנד הוא מנצח גם בקרב הלבנים (אם כי הילארי ניצחה בקרב נשים לבנות, אבל לא בהפרש שהיא התרגלה אליו בקרב מגזר זה). אני חושב שהוא ניצח גם בקרב לטינים.

המשך יבוא.

עדכון: עימאד מוע'נייה, קצין המבצעים של החיזבאללה ואיש מאד מיומן בתחומו, נהרג הלילה בשעה טובה ומאד מוצלחת בפיצוץ מכונית תופת בדמשק (לא ביירות, ותודה לרועי). מצד אחד, כן יאבדו כל אויבינו – ומוע'נייה היה אויב אמיתי, לא כבוש מסכן שרק הביע את מחאתו. מצד שני, גם אם זה בטעות לא אנחנו, זה לא יעצור את החלאות מלהביא אותה באיזה פיגוע נקמה. brace yourselves.

נ.ב. בנושא לא קשור – אתמול קיבלתי שני טלפונים שלא הצלחתי לענות להם. אחד ניתק לפני שעניתי והתקשר מחו"ל, ואחד עניתי אבל לא הצלחנו לשמוע זה את זה, והתקשר ממספר לא מזוהה. אם אתם מזהים את עצמכם, תתקשרו שוב.

זוכרים שחזיתי עלייה צנועה לאובאמה בשוקי הכסף, מ-53 דולר ל-55? ובכן, כנראה שכרישי ההשקעות מאמינים בו הרבה, הרבה יותר ממני, כי היום אני נכנס לראות מה נהיה, ערב ההצבעות במדינות הפוטומק, ולתדהמתי חזיז הבראק מוביל 70-30 (כלומר שכדי לזכות במאה דולר יש לשים 70 על בראק או 30 על הילארי). לא זכור לי, מאז שאובאמה נכנס לזירה, שהוא פיגר בהפרש כזה, אם כי רוב הזמן היו עוד מועמדים שימנעו מכל הנקודות להצטבר אצל יריבתו.

כמובן שהדברים האלה נפיצים עוד יותר מבורסות רגילות, והפסד מפתיע באחת משלוש ההתמודדויות היום, או אפילו הפסד בהוואי או בויסקונסין שבוע הבא, וביטחון המשקיעים בו יצנח. ועדיין, זה הפרש מאד משמעותי – וצריך לזכור שמאז הונהגו בורסות ההימורים הפוליטיים בשנות ה-90', הם משמשים מדד טוב יותר לתוצאות מאשר הסקרים.

אצלנו – זה שאדם הוא הורה שכול לא מקנה לו חסינות מפני היזרקות ממקום בו הוא מפר את הכללים או השקט או הביטחון. אפשר להתווכח אם זה מה שעשו ההורים השכולים, שנזרקו מהכנסת בפקודתה של דליה שפיציק. אני אישית חושב שהם לא עברו את הגבול, בטח לא יחסית (כן, בכל זאת) לכאבם. אני חושב שראש ממשלה עם טיפה עמוד שדרה עומד וסופג את עלבונותיהם בלי לשלוח לפודלית שלו מבטים מתחננים שתושיע אותו. עם זאת, ברור שדליה נהגה בתחום סמכויותיה כשהורתה להוציאם. אבל זה צריך להיות הדבר הכי מעליב בעולם – לא רק להיזרק מהכנסת אחרי שבאת לשפוך את מרי לבך על זה שאף אחד לא לוקח אחריות לאסונ חייך הלא הכרחי, אלא גם שמי שזורק אותך זה יצור עלוב ומטופש כמו דליה איציק. אחרי זה באמת צריך מקלחת. אני עד עכשיו מתפלא איך אף אחד מהם לא ניצל את ההזדמנות לשחרר על העלובה הזו קצת קיטור.

ולסיום (בינתיים) אם עוד מעניין אתכם מה שקורה במפלגה הכי הזויה ועלובה בארץ (לא, לא קדימה. גם לא הגמלאים…בעלה נידף עסקינן) – קבלו בבקשה גרסה מחודשת ומשופרת לקיצור תולדות הנידפים: "ממגורשים למגרשים". תבלו, ואיך אומרים? להתראות בתשדירי הבחירות.

מיין היא אחת המדינות האלה שעליהן היו אומרים פעם "as *** goes, goes the country" לפני שהכללים האלה נשברו פעם אחת יותר מדי ומאז לא משתמשים במדדים האלה. מיין היא לא מדינה גדולה. כולה 24 צירים לוועידה הארצית, מתוכם לקח אובאמה 15 (ולא תשעה… הילארי לקחה תשעה), אבל היות שהילארי היתה צפויה לנצח במיין, ניצחון של למעלה משישים אחוז הוא מאד מאד מרשים.

גם סופת שלגים לא מנעה השתתפות שיא בבחירות, שכמו באיווה, וושינגטון ועוד כמה מקומות שבהם אובאמה רשם ניצחונות נוקאאוט, נערכו בשיטת הוועידות המסורבלת. אובאמה, עושה רושם, הרבה יותר חזק בפעילי שטח, כולל רבים מטעם עצמם בלבד. הילארי פשוט לא מעוררת את הגיוס הכללי הזה. אני לא רוצה לנחס, אבל יש לי הרגשה שאובאמה מסוגל, מול מק'קיין (ובוודאי מק'קיין-האקבי) להביא ניצחון בשיעור שהדמוקרטים לא ראוי מאז קרטר, אם לא ג'ונסון. חמסה-חמסה.

מחר יש את שלושה פריימריז באזור המטרופוליטני של הבירה – מחוז קולומביה (וושינגטון די.סי, יעני), מדינת וירג'יניה ומדינת מרילנד. אני עדיין חושב שבמרילנד יהיה לאובאמה קשה, אבל אחרי אמש אני יותר מאמין.

שבוע לאחר מכן יש את הוואי ואת וויסקונסין (בוושינגטון יש פריימריז לרפובליקאים), ואז כלום עד ה-4 במרץ המכריע – אוהיו טקסס עתירות הצירים.

כרגע מצבו של אובאמה נראה טוב מאי פעם, ואני חוזה שמחירו בשוקי ההימורים יגיע ל-55 דולרים לפחות (כרגע על 53).

עדכון: שכחתי להזכיר – בעקבות הניצחונות של מוצ"ש, התפוטרה מנהלת הקמפיין של הילארי, פאטי סויס דויל, שתישאר יועצת של המועמדת ותיסע איתה בחלק מנסיעותיה.

המשך יבוא.

בראק אובאמה ממשיך לצבור ניצחונות וצירים. הלילה ניצח אובאמה בכל ארבע ההתמודדויות שנערכו – בלואיזיאנה, בנברסקה, במדינת וושינגטון ובאיי הבתולה. בשלוש האחרונות ניצח אובאמה בהפרשים שנעים סביב ה-2:1, ואילו בוושינגטון בהפרש סביב ה-13 נקודות, 52:39.

לאחר ספירת הצירים מהתמודדויות אלה יש להניח שאובאמה יוכר כמוביל, אבל זה לא יעזור לו אם לא ימצא דרך להתחבב על המוני המצביעים ההסיפאני בטקסס בארבעה במרץ.

כולכם בוודאי קראתם שהקמפיין של הילארי בצרות גדולות מבחינה כספית, ושכבוד הסנאטורית נאלצה להלוות לעצמה חמישה מיליון דולר. בחודש ינואר גייסה הילארי כ-13 מיליון דולר, שזה סכום מאד מאד נאה יחסית לשנים עברו, אבל פחות ממחצית מה-32 מיליון המדהימים שליקט אובאמה – הרוב בתרומות קטנות.

אולם פברואר מאיר פניו יותר לקלינטון, שאספה ב-10 ימי החודש כבר עשרה מיליון דולר. עדיין לא ברור כמה אסף אובאמה בתקופה זו.

הסערה הגדולה של הקמפיין כרגע קשורה לרשת הכבלים העלובה MSNBC (שת"פ של מיקרו$ופט ורשת NBC), שתומכת באובאמה בצורה בוטה וברורה (למרות שהם כמובן לא מודים בזה, מחשש לסנקציות). לשיא הגיעה השנאה של הרשת להילארי כשאחד הכתבים שלהם תהה בשידור חי אם "יש משהו מוזר בצורה שבה הקלינטונים מסרסרים בבתם צ'לסי".

עכשיו, יש בהחלט טעם לפגם בזה שמצד אחד צ'לסי (אשה בת 27, כבר מזמן לא ילדה שצריך להגן עליה) מגויסת לגמרי לקמפיין, עושה טלפונים ואפילו, יש טוענים, עוברת על החוק בכך שהיתה נוכחת באיזו קלפי איפה שהוא אחרי פתיחת ההצבעה. ומצד שני משפחת קלינטון ממשיכה במדיניות הפיט-בול של "שלא תעיזו לערב את צ'לסי". אה, באבה וגברת באבה – מי שמשחק, מותר לתקל אותו. אבל זה לא מה שאמר שוסטר, שבמקום לדבר על הניסיון לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה, ניסה לייחס איזה פגם לעצם שיתופה של צ'לסי בקמפיין, במינוח הכי רדוד ופוגעני שיש. הוא הושעה, ובצדק, ואובאמה לדעתי החמיץ הזדמנות כשלא גינה את ההתבטאות (לא שהוא היה חייב, הוא לא אחראי לאידיוטים מ-MSNBC, אבל היה יכול לצאת צדיק. לא משנה).

בעקבות הסערה הזו מאיים מחנה קלינטון להבריז מעימות באוהיו שאמור להיות משודר ברשת הפוגעת. גם אובאמה משתפן פה ושם מעימותים שלא מוצאים חן בעיניו, וקלינטון הולכת היום להפוך אחד כזה למעין "עימות במעמד צד אחד". שוין. היום מצביעים הדמוקרטים במיין (חזק בטור של הילאטרי, נכון לכרגע), ומחרתיים בווירג'יניה, וושינגטון די.סי ובמרילנד – שלושתן התמודדויות שכרגע אובאמה צפוי לקחת, אם כי אני אישית לא בטוח לגבי מרילנד, אבל נראה. ב-19 יש וויסקונסין והוואי, ואז בארבעה במרץ בומבה עם טקסס ואוהיו. פנסילווניה, הפרס הרציני האחרון אחרי זה, תצביע רק ב-22 באפריל.

אם אובאמה יוכל לקחת לה את אוהיו וגם את טקסס, יש מצב שהיא תודה בהפסד ותפרוש. מצד שני, אם היא מנצחת בשתי מדינות אלה, בהפרש משמעותי, זה יחזיר אותה לעמדת הפייבוריטית.

אה, אם כבר פייבוריטים – היום לראשונה אובאמה מוביל בשווקי הכסף (בורסות ההימורים האקלטרוניות על תוצאות הבחירות – מדד אמין בהרבה מהסקרים, בזמן הקצר שהם קיימים).

עדכון: שכחתי לצייין שמק'קיין עדיין לא נפטר מהנודניק שקוראים לו מייק האקבי. האק (איש מאד נחמד, שחבל נורא שהוא מחזיק בדעות חשוכות רבות), כתש את מק'קיין בקנזס וניצח אותו בדוחק בלואיזיאנה. מק'קיין ייקח את המועמדות, אבל עושה יותר ויותר רושם שהוא ייאלץ למנות את האק לסגנו – וזה מן הסתם ייתן ללא-משנה-מי-ירוץ-מהדמוקרטים את הניצחון. טפו טפו, חמסה חמסה.

זהו לאמריקה הפעם.

בארצנו – לא יעזור ליחזקאל דרור כל התירוצים וגלגולי העיניים על הוצאת דברים מההקשר. שילמד לשים זמם לפיו או שלא ייקח על עצמו תפקידים כאלה, וזהו. עכשיו כמובן אף אחד לא מאמין לאף אחד, ובצדק.

בעניין אחר, רשויות החוק (קרי: חחחחחחחחחחחחחחח-וק) הכריזו ג'יהאד נגד רוכבי האופנועים. הסיבה: בחודש ינואר 2008 מתו פי שניים רוכבים (שישה) מאשר בחודש המקביל אשתקד. נו, אז צריך להכריז מלחמה על הקורבן. לא, נגיד, על נהגי ישראל, שחושבים ברובם שמי שמאותת בטרם יסטה מנתיב בכביש המהיר הוא לפלף, ושעל שלל מגרעותיהם ויציאותהם המרתיחות אפשר לכתוב פוסט שלם, אם לא ספר. כך בלי בושה התבטאו קלגסים למיניהןם ש"רוכבי האופנועים שימו לב: אנחנו בעקבותיכם". חרא עליך ועל כישורי ההתחקות שלך, קלגס אחד מבוהם. למה שלא תכריז שאתה בעקבות קרבנות הגניבה, בעקבות העלייה בשיעור הגניבות?

ואם כבר אנחנו בעסקי אכיפה – שמתם לב שמשפט רומן זדורוב עוד לא הסתיים? כמה חודשים צריך אדם לשבת בארץ הזו במעצר עד שיתברר דינו? גם אפשר לחשוב איזה משפט מורכב ומסובך זה. המשפט של או.ג'יי סימפסון התחיל ונגמר בעשרה חודשים (לא כולל חבר מושבעים מורחב וכל זה. המשפט עצמו. גם בזדורוב אני לא כולל את תקופת המעצר. רק המשפט, שהחל אאל"ט באפריל 2007), וזה במצב שהיתה לו סוללה של עורכי דין שהפכה כל אבן. אפשר לדעת מתי ייפסק דינו של האזרח זדורוב?

זהו לבינתיים.

אפסים קטנים. ברחתם לפני הטקס? מה קרה, גנבו לכם את נחלת האבות של האמא שלכם? ניצחו אתכם בצורה הכי לגיטימית שיש, ואתם בורחים כמו שפנים. לא נאה לכם להכיר בניצחון של מישהו אחר? אז גם כל הניצחונות שלכם (כמה שכבר יש לכם העונה, ועכשיו שפיני לא שם הלוואי שתקבלו בראש בפיראוס) לא שווים כלום. לא העונה ולא בשום עונה, עד שתוכיחו שאתם ספורטאים, ולא רק אתלטים ואנשי ארגון מעולים.

למי שלא שמע – מכבי כבר הובילו ב-22 הפרש על הפועל ירושלים בגמר הגביע. ירושים עשו קאמבק של הלייף ולקחו הגביע. מכבי, בניגוד לכל כללי הטקס המוכרים, ברחו מהאולם לפני טקס הענקת הגביע (ומדליות המפסידים – יש כאלה בסל, נכון?).

אבל זה בסדר. זה רק מוכיח כמה שאנחנו צודקים שאנחנו נגעלים מכם. ולמי שלא יודע – אני הייתי חולה מכבי גמור ומוחלט בשנות השמונים.

שבוע מצוין לאלי הספורט. הולך טוב עם מזג האוויר.

עדכון: מסתבר שהם התנצלו. נו, מודה ועוזב ירוחם – עד הפעם הבאה.

הערות בשוטפת מאוחר יותר.

וינוגרד – הסכמתי בכללי עם דבריו של יוסי גורביץ (שניים שלושה פוסטים אחרונים שמה, אחרי הפוסט העדכני ביותר, והאינפורמטיבי, על סופר טיוזדיי), בנוגע לסטירה הראויה שקיבל צה"ל, מה שיוסי אוהב לכנות "הבהמה הירוקה" (ואני עוד ג'ינג'י, אתם מבינים…). אני חושב שברגע שהודיעו שלא יהיו מסקנות אישיות אז התוצאות היו ברורות. היה ברור שיהיה ים מלל וכל אחד ימצא בו מה שירצה, כי היה ברור שבבחינה כל-כך מעמיקה יימצאו גם דברים "סבירים" שעשה השרץ.

אני פטור ממילואים, ולכן אין לי מושג איך מרגיש מי שיצטרך ללכת שוב למלחמה תחת האיש הזה. אבל אם הוא כבר נשאר, שיתחיל להזיז את התחת ולהוריד מאחזים. כל מאחז בלתי חוקי ממזרח לגדר. יאללה. תן לנו סיבה לאתרג אותך, איש מאוס.

הבעיה עם הציפייה למלחמה הבאה היא ברק. הדבר היחיד שיכול להשכיח מהציבור כמה הוא מואס באוטיזם של ברק כרגע (זה לא יפה למאוס באוטיסטים, אבל לא כתוב בשום מקום שחייבים לסבול את זה דווקא בעמדות כוח כאלה) – הדבר היחיד הוא מלחמה. מוצלחת. כמובן שהיא תהיה מוצלחת. הרי ברק ינצח עליה, לא?

מאי משמע? יש לנו שנתיים לעצור את הנשימה ולראות מה יעשה נטול הפלולה.

מעבר לאוקיאנוס, אני מוכרח להודות שהוטרדתי קצת מקטע קצרצר שראיתי אצל ניצן הורביץ, שבו סטיבי וונדר הוביל את הקהל בעצרת של אובאמה בשירת "בראאאאאאק אבואאאאאאמה". די התכווצתי. אם יהיה הרבה מזה אני אשקול את תמיכתי. מצדי שני, זה חתיכת פרופגנדה עשויה לעילא, בטוב טעם ובגבולות המותר, כי פונים לרגש עם המסר ולא עם האיש.

אבל אני אגיד עוד משהו: הגיע הזמן לקצת יותר בשר. אין לי בעיה שהוא משתמש במושג הרגשי והערטילאי של תקווה ושינוי – תקווה ושינוי זה פצצה, ואני מאמין על מסך מה שאני יודע עליו שהוא יכול להגשים לא מעט מההבטחה. אבל הגיע הזמן לקצת יותר פרטים. מדיניות הארד קור. תן לנו מושג על הפתרונות שתנסה לקדם.

בסקרים יש בלגאן. יש סקרים בקליפורניה שנותנים לאובאמה יתרון 13 במגמת עלייה, וסקרים שנותנים להילארי יתרון 10%. המומנטום, כך ניכר בעליל לעיני לפחות, עם אובאמה. אם בפריימריס היו אפילו ביום חמישי, הילארי היתה בצרות. מעניין אם היתרון שיש לה בקרב הסופר-דלגייטס יחזיק אם יימשך הסחף לעבר אובאמה. עדיין נשארו מדינות גדולות במשחק. יש אוהיו, יש טקסס… לא חסרים צירים. אם אובאמה יבנה יתרון של כמה כמה מאות, קשה לי להאמין שכל-כך הרבה צירי-על ידבקו בהילארי ויתעלמו מהלחץ שללא ספק יופעל עליהם.

יאללה, המשך יבוא.

למי שרוצה פירוט של מה זה סופר טיוזדיי עם ניתוח מעניין למדי של המצב אצל יוסי, כאמור.

נו. הרי פוסט. עוד מן הסתם מחר, עם התוצאות.

טוב, כמה מחשבות בסגנון חופשי על הסופרבול הגדול בהיסטוריה (לפחות בדורנו).

קודם כל, אני רוצה להודות בזה לחבר'ה האלה, שכנראה היה להם קר במיוחד וקראו לעצמם Three Dog Night, על שירם Joy to the World שהיווה עבורי את הפסקול של היום הנעים הזה. לא הפסקתי לפזם אותו כל היום, לשמוע אותו בסאונפדיה ולשאוג אותו אגב דהירה ב-110 קמ"ש בכביש החוף בדרך הביתה.

הלקח הגדול ביותר של הסופרבול הזה חייב להיות, ותסלחו לי על המיסטיקה, שהקארמה היא בת-בת-בת זונה, ובאותה מידה היא טובה ונאמנה לשומרי חסדה. הג'איינטס, בשבוע 17 ואחרון של העונה הרגילה, עלו למשחק האחרון של העונה הסדירה מול הפטריוטס כשלא רק עצם היותם בפלייאוף מובטח, אלא גם הדירוג המדויק והיריבה הוודאית בסיבוב הראשון. היה להם אפס אחד עגול של תמריץ ממשי לעלות עם הרכב מלא ולהתאמץ. אבל היריבה עמדה להשלים הישג חסר תקדים של עונה שלמה בת 16 משחקים ללא הפסד. והג'איינטס (שכמה עונות קודם לכן חגגו שיא אישי של שחקנם שנשבר במהלך די חאווה, וספגו את התרעמות הכללית שבאה בעקבות כך) הבינו הפעם שלא יהיה נאה לתת לכזה שיא להירשם בספרים בזכות משחק אחרון שניתן במתנה. אז הם הסתכנו בפציעות (שאכן קרו אך לא היו ארוכות טווח) ועלו בהרכב מלא ונתנו משחק הרואי שבו הפסידו בסוף 38-35.

כוחות הקארמה, או אלי הפוטבול אם תרצו, זוכרים דברים כאלה. הג'איינטס שאבו השראה אפילו מההפסד ההוא, התמלאו ברוח הקודש של הספורטיביות האוסול, ושיחקו את הפוטבול הטוב ביותר לא רק אמש בסופרבול, אלא בכל החודש של הפלייאוף.

הקארמה, אמרנו, היא גם, יש שיאמרו בעיקר, בתזונה. מי שרימה (ולא משנה מה ההשפעה בפועל של הרמאות) ואחרי זה עוד נכנס לקטע של "אני\אנחנו נזיין את כולכם על שהעזתם לחשוב שאולי ניצחנו בעבר בגלל רמאות ובכלל שאמרתם לנו משהו והענשתם אותנו על שהפרנו בבוטות וביודעין את חוקי הליגה", מה אני אגיד לכם? אנרגיה טובה זה לא עושה. כן, היו קבוצות שלקחו אליפות בזכות רגשי, אבל יש משהו מגונה בלהיות קבוצה עמוסה לעייפה בכישרון, שכולם העריכו ערב העונה שתהיה חזקה מאד, ולהכניס את עצמך לאטרף של "לא נותנים לנו את הכבוד המגיע אז אנחנו נשים זין על כל המוסכמות וכל כללי ההתנהגות המקובלים ונהיה במצב מלחמה עם העולם עד שתכירו בעליונותנו" – נו, באמת. זמבביר עליכם ועל הרגשי שלכם, טוב?

אתם טובים. טובים מאד. אחת משלוש עד חמש גג הקבוצות החד-עונתיות הגדולות בהיסטוריה למרות ההפסד אמש (ציינתי שהפסדתם אמש?). אבל זה פה ה-NFL. אף אחד לא עד כדי כך יותר טוב מכולם כל הזמן. Any given Sunday. הייתם צריכים להפסיד פעם-פעמיים בעונה הרגילה כבר, ואולי אם זה היה קורה היה לי אתמול לילה משעמם ולא משמח בכלל. אז אני שמח בשבילכם שעשיתם 16-0, ועוד יותר שמח שזה כנראה סלל את הדרך להישג של 18-1.

מה עוד? אה, טום בריידי. משחק גרוע שלו אמש, ורק מראה שעם עבודת הגנה נכונה אפשר לגבור עליו, אבל הוא בכל זאת אליל. ענק. אחד הגדולים – וגם מאסטר טאי-צ'י. אני לא צוחק. היו כמה וכמה פעמים ששחקן של הג'איינטס רץ לעברו חופשי לחלוטין, ובריידי רק עשה תנועה קטנה הצדה והפחית את עוצמת המכה של ההפלה בשבעים אחוז או יותר. אני משוכנע שהוא לומד טאי-צ'י או אייקידו. והוא טוב, הבנזונה.

מה שכן, בכל זאת קיבלתי את הקתרזיס שלי, מהלך לפני האחרון של המשחק כשג'יי אלפורד הצליח סופסוף להיכנס בקוסם המלעון הזה חזיתית, פול ספיד, ככה ששמעו את המכה עד רחוב העבודה, ולהגשים את האיחוד המיוחל של התחת היפיוף ומזיין הג'יזל שלו עם הרגבים מתחת לדשא לאיבוד של עשרה יארד, מה שהביא למהלך האחרון של דאון רביעי ועשרים…מסירה לא מושלמת. נגמר!

לא, לא נגמר. ביל בליצ'יק (הרמאי, מאמן הפטריוטס, המגעיל והדוחה) מאד מאד בוער לו להיות זה שיפסיק את החגיגות ויזכיר שחייבים לשחק את השנייה האחרונה של המשחק. והוא צודק, ואכן איליי מאנינג והחבר'ה דוחים את החגיגות ונערכים בפעם האחרונה על קו ההתנגשות, לכרוע על הכדור ולסיים את השנייה האחרונה.

אבל בליצ'יט, מרגע שאמר את דברו הצודק, לא נאה לו להישאר. הוא אומר אמנם מזל טוב למאמן המנצח, אבל נחפז ויורד לחדר ההלבשה לפני תום המשחק הרשמי שעליו עמד בנפיחות שכזו. לך, לך, תתקווד, יא מגומד. אתה גאון פוטבול, אבל אפילו בלילה שכזה – זה לא הכל בחיים.

ומנגד, כמו כדי להביא אותה בסימטריה, עמד מאמן (טום קופלין שליט"א) שפעם ייצג את הצד המכוער של המקצוע, רס"ר משמעת רע מזג ונטול מעוף, קיבל החלטה מודעת להשתנות השנה, ושחקניו עמדו המומים נוכח התגלית שיש לו חוש הומור, ורוח נדיבה, ויכולת להתייחס אליהם כגברים ולא כילדים, והם הגיבו בהתאם. קארמה, אמרנו?

ואם בענייני כישרון זה לא הכל עסקינן, לרנדי מוס (התופס בעל הכישורים הגופניים האדירים ביותר בהיסטוריה) עדיין אין טבעת, וכשהקווטרבק שלו היה חייב למצוא אותו פעם אחת אחרונה, הוא לא הצליח להשתחרר ממגיני פינה נמוכים ממנו בעשרה ס"מ. סתם, שיירשם.

מה עוד. העם מאד מרוצה שמייקל סטרייהן יזכה לפרוש עם טבעת. העם מאד סקרן לראות אם זהו אכן איליי מאנינג כפי שנכיר אותו מעתה ואילך. כי אחרי שהראה שהוא יכול ככה, עוד פחות יסבלו לו תצוגות כמו באיזה חצי ממשחקי העונה הרגילה השנה.

יאללה, פוליטיקה עוד מעט. מקסימום מחר. מבטיח.