עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אחחחחחחח. אין כמו להגיע לעבודה טרוט עיניים, על שעתיים שינה בלחץ על הספה של חבר, אבל לדעת שראית, לייב ובצבע, את אחד מרגעי הספורט הגדולים של כל הזמנים.

אמרו שאי אפשר לעצור אותם, שהם מושלמים, שהם משחקים פוטבול של משחק וידאו ושיש להם עדיפות בכל עמדה ועמדה כולל במאמן. אמרו שאיליי לא יוכל להמשיך ברמה שהפגין (לראשונה בחייו) בפלייאוף הזה. שהוא יחזור להיות הטמבל הלחוץ עם המבט האבוד בעיניים. בווגאס אמרו שהפטריוטס ינצחו בהפרש 12. את איליי מאנינג, מאמנו טום קופלין, חוליית ההגנה שלהם וכל הניו יורק ג'איינטס כל זה לא עניין. הם באו לשחק פוטבול, לשפוך את הלב, להשאיר את כל הזין על המגרש ולקוות שזה יספיק. וואללה הספיק.

המהלך הזה של איליי מאנינג, שבורח מסאק בטוח בידי חצי הגנה, משתחרר ומוצא את דייויד טיירי, שמדביק את הכדור לקסדה ונאחז בו תוך כדי התגלגלות – זה ייכנס לפנתיאון ההיילייטס. אפילו אם איליי מאנינג לא ישלים אפילו עוד מסירה אחת בחיים שלו – את המהלך הזה יראו כל זמן שיהיה פוטבול בטלוויזיה.

לא רציתי לתת פריוויו לסופרבול כאן. לא רציתי לדבר. קיוויתי שזה יקרה, אבל לא לגמרי האמנתי, וכשהוצאתי יותר ממאה שקל על אוכל לחבר'ה, קיוויתי רק שיהיה משחק אחרי המחצית.

מדהים כמה שמחה בלב יכול הספורט לעשות – גם בגיל 37, עם שני ילדים וימבה טרדות של מבוגרים, ותשוקה פוחתת להישאר ער כל שבוע ושבוע לתוך הלילה כדי לראות עוד משחק. גם כן מצחיק קצת שאני ככה חוגג על ניצחון, שהוא לא רק לא של כל הקבוצה שלי אלא למעשה של היריבה העירונית שלה. נכון, אבל קודם כל, בפוטבול מעולם לא שנאתי נורא את הג'איינטס ותמיד הייתי בעדם (לוקאל פטריוטיזם) בכל פעם שזה לא בא על חשבון הג'טס האהובים והאומללים שלי. דבר שני, הפטריוטס היו השנה כל-כך מאוסים, כל-כך יהירים ומגעילים, שמאז עשה דניאל-סאן את תרגיל החסידה ודפק למניאק מקוברה-קאי את הבעיטה לתוך המצח ב"קראטה קיד" לא היה כזה רגע של צדק פואטי בשום סוג של תחליף מלחמה המוכר לאדם.

ולכן, אם לקנח בציטוט מתוך שירה של להקת Three Dog Night:

Joy to the world

All the boys and Girls

Joy to the fishes in the deep blue sea

Joy to you and me

ולסיום, איך לא, הקשר הפוליטי: באביב 1999 ביקש עלי מוהר (זכר צדיק וקדוש לברכה) מהכוחות השולטים בבריאה חמישה דברים קטנים, שיעשו לו סבבה בלב. ארבעה היו ספורטיביים (אליפות, גביע וגביע אירופה למנצ'סטר יונייטד, גביע המדינה להפועל תל אביב), ואחד היה ניצחון לאהוד ברק בבחירות מול ביביהו. עלי, שרבות היו המעלות הטובות אשר למקום עליו, קיבל את כל החמישה. אני הקטן, החוטא והלא ראוי, שקיבלתי כבר בונבון ענק, מבקש רק עוד דבר אחד כדי להשלים לי חורף מופלא: ניצחון של אובאמה מחר. יש מצב? יכוליות דבר כזה? תשאלו את איליי מאנינג. שירו אתי:  Joy to the world…

האמת שראיתי על זה משהו ב"עיתוני היום" הנפלא של סלייט, אבל היו לי יומיים מטורפים ויש להניח שזה היה חומק ממני אילולי הקורא הנאמן רוגל, ששלח לי את הלינק.

אוקצור, נוסע לו ביל קלינטון בספטמבר 2005 יחד עם איל הון ומכרות בשם פרנק ג'יוסטרה לקזחסטן. מתארחים השניים בסעודה רשמית מפוארת, שבסופה מביע הנשיא לשעבר של ארצות הברית תמיכה נלהבת ביוזמתו של נשיא קזחסטן, נורסולטן נזרבאייב (ששולט במדינה זה 19 שנה ולא סובל במיוחד קריאות תגר על שלטונו), לעמוד בראש "הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה", שלמרות שמו פועל בכל העולם, בעיקר בתחום של בקרה ופיקוח על בחירות. שלטונו של נזרבאייב נתון לביקורת קשה על יחסו לזכויות אדם, הן מצד משרד החוץ האמריקאי והן מצד איזו סנאטורית ממדינת ניו יורק, שמשום מה קשה לי כרגע להיזכר בשמה.

מיד לאחר מכן סגר מר ג'יוסטרה – שלפני כן לא היה לו כל ניסיון בתחום האורניום – עסקת ענקת עם החברה הממשלתית "קזאטומפרום", להשתתפות בכריית אורניום בשלושה מכרות ענק. העסקה הפכה חברה שקודם לכן היתה חברת אחזקות ריקה מתוכן ליצרנית האורניום הגדולה בעולם, והכניסה עשרות מיליוני דולרים במיידי למר ג'יוסטרה.

מספר חודשים לאחר מכן מקבלת קרן הצדקה של ביל קלינטון תרומה של 31.5 מיליון דולר ממר ג'יוסטרה, פלוס התחייבות פומבית לעוד 100 מיליון עתידיים.

עכשיו, בשנות התשעים עוד איכשהו סבלנו בשקט את היעדר האתיקה של מר קלינטון בכל הנוגע לקשרים עם תורמים, הן בגלל שהרפובליקאים הם שהתחילו וצברו יתרון אדיר בגיוס כספים בדרך זו (כך מומנה "מהפכת 1994") וצריך היה להחזיק מעמד מול המתקפה, והן בגלל שלביקורות ולהאשמות נגדו התלווה תמיד גוון פוליטי בעליל. אבל זה כבר מוגזם. הספיק לנו לסתום את האף בשביל מעלותיך התרומיות האחרות במשך שמונה שנים, ביל. אנחנו את הדרך הלאה נעשה בלי זה, תודה.

כל הפרטים בכתבה מצוינת של הניו יורק טיימס (עוד יש חיים בסחבה הזקנה), ושוב תודה לרוגל.

אה, כן, הבטחתי לכם מתישהו לפני היומיים האחרונים את המכתב ששלחתי לאל גור. אתם מוזמנים להעתיק ולשלוח או לכתוב משהו משלכם. אם יש ביניכם מי שרוצה שגור יתמוך דווקא בהילארי, תגידו גם את זה.

Dear Mr. Vice President.

I rarely write elected officials (in or out of office), but I am contacting you in the hope that I may contribute in any degree to swaying your decision in favor of endorsing Senator Barack Obama for President of the United States.

In all matters of vital importance, from the environment you champion so valiantly, to peace in conflict zones, to new economic paradigms that can meet the challenges of the 21st century, new coalitions will have to be built, both at home and internationally, in order to break through  existing logjams.

In you heart, sir, you know that Senator Obama is far better equipped to bring about such shifts in power structures. Far fewer people will risk alienating their bases by co-operating with him. He is far less wed to deeply ingrained interests within the Democratic party or internationally. You, sir, are also beyond those confining allegiances, having carved for yourself an influence independent of traditional power bases. With your support and wise counsel, both through the campaign and in the white house, a President Obama can achieve things in the next four years, that a President H. Clinton – eminently qualified  and well intentioned though she is – will simply not be able to get through. You worked with her closely for eight years. You know her many gifts, and also the shortcomings – both real and less so, yet very deeply entrenched in perception – that will hinder her from making her good intentions bear fruit.

Having decided not to run again yourself, you owe it to all you have worked for, to give the policies you counsel the best chance of becoming reality. That chance currently lies with helping to elect Senator Barack Obama as the 44th President of the United State. Please help bring that about.

Yours, with much admiration,

על וינוגרד וכאלה במהלך הסופ"ש, אולי בלי נדר.

עדכון: המציאה הכשרה של רוגל השכיחה ממני משהו שקלטתי אני הקטן באלפי עמק חפר: בעימות הדמוקרטי האחרון לפני צונאמי טיוזדיי, שהיה אגב ידידותי ואדיב להפליא, עשתה קלינטון שגיאה עצומה ורבה לדעתי. כרגע זה מדווח ביציאה שגררה תגובה נלהבת מהקהל, אבל תחשבו על זה:

"נדרש קלינטון אחד כדי לנקות אחרי בוש הראשון, ואני חושבת שיידרש עוד קלינטון לנקות אחרי השני."

שנון, אה? אבל האם זה באמת חכם להזכיר לאנשים שאם היא תיבחר, זה יסגור דור שלם ׁ24 שנה) של בוש-קלינטון-בוש-קלינטון? אני שומע מיותר מדי אנשים שזה די מפריע להם הקטע.

ובכן, חלאת המין האנושי העונה לשם רודולף ג'וליאני קיבל בעיטת שפיץ עם מגף ישר לתוך הרקטום, והוא עכשיו צפוי להודיע על פרישה ולהצהיר על תמיכה במק'קיין, שניצח את פלורידה בחמש נקודות – 36% לעומת 31% לרומני. כעת יש הערכה שמק'קיין עשוי לגמור את הסיפור כבר בשבוע הבא, בצונאמי טיוסדיי, בו ייערכו בחירות מקדימות למועמדות הרפובליקאית ב-21 מדינות שונות, כולל ניו יורק וקליפורניה.

האסטרטגיה "המבריקה" שג'וליאני ניסה לנקוט בה, לא לטרוח בכלל עם המדינות המוקדמות ולהתחיל יש בפלורידה, התפוצצה לו בפנים משתי סיבות. קודם כל, כשאתה לא במשחק לא כותבים עליך, וכשלא כותבים עליך אנשים לא לגמרי מודעים לעובדה שאתה רץ. דבר שני, מסתבר שככל שג'וליאני כן שיחק את המשחק, ככה הוא הפסיד נקודות. לפני חצי שנה, כשכל מה שאנשים ידעו זה את השם והעובדה שהוא ב-11 בספטמבר לא עשה במכנסיים ולא המשיך לקרוא סיפורים לילדים, הוא הוביל חזק גם בארצי וגם בפלורידה. ככל שהוא התמודד בפלורידה וערך עצרות ודיבר ונתן לאנשים להכיר אותו, ככה התמיכה בו פחתה. הממממם.

בצד הדמוקרטי לא היתה התמודדות של ממש, יען כי רק הילארי טרחה לבקר במדינה ולהתמודד בה ברצינות כלשהי (אם כי, כמו שמתקן לי עמנואל, גם אובאמה וגם אדוארדס נכללו בקלפי, בניגוד למה שקרה במישיגן. אובאמה, למרות שלא הרים אצבע בפלורידה, קיבל 33%. אדוארדס לא היה פקטור). כל זה כי המפלגה הדמוקרטית הארצית שללה מפלורידה את הצירים שלה לוועידה הארצית, כעונש על כך שפלורידה הקדימה את הפריימריס שלה ללא רשות. כעת חלוקות הדעות אם בסוף המפלגה הארצית תתקפל, תרשה לצירים של פלורידה להשתתף ובכך בעצם תעניש את אובאמה ואת אדוארדס על שצייתו להחלטת הגופים הנבחרים.

בעוד שישה ימים יבוא הצונאמי והכל יהיה יותר ברור. יש מצב שמק'קיין כבר ינצח אחרי שתיגמר הספירה. כמובן שמדור מצוין וחינוכי זה מקווה שלא כך יהיה. אצל הדמוקרטים לא נראה לי שתהיה הכרעה גם בשבוע הבא, ויש מצב שאנחנו אכן הולכים לוועידה מתווכת, שם הדברים ייקבעו רק בוועידה עצמה, בעסקאות וחדרי חדרים, פוליטיקה אולד סקול שבה לאדוארדס תהיה השפעה רבה מכפי שיעור התמיכה הממשי בו.

ולסיום, היות שהקטר הדוהר של לפני שישה חודשים קרס לפני קו הסיום, אולי אפשר לסדר נראטיב דומה גם בסופרבול הבא עלינו לטובה? סתם, רעיון.

המשך יבוא.

עדכון – אדוארדס כנראה פורש. כך מודיע הוושינגטון פוסט בראש העמוד שלו. עם זאת, עדיין תישמר לו השפעה במקרה של ועידה מתווכת. נשאלת השאלה אם הוא יקרא לתומכיו לעבור לאובאמה. באשר לאל גור – תומכי אובאמה (כולל עבדכם) נחלצים בימים האחרונים בקמפיין אימייל שקורא לו לתמוך. בערב אציב את נוסח המכתב שכתבתי. אם אתם רוצים, תעתיקו ותשלחו. אם אתם רוצים לכתוב משהו מקורי, יותר עדיף 🙂

במיטב המסורת של השבועות האחרונים, יותר מבזק והזמנה לדיון מתמשך מאשר פוסט כהלכתו. אוקצור, הסנאטור אדוארד (טד) קנדי, עדיין בעל השפעה רבה למרות שחלפו כמעט שלושים שנה מאז נחשף בקלון אישי ולמרות חיבתו הנודעת לטיפות מכל הסוגים, הודיע על תמיכתו בבראק אובאמה לנשיאות.

למה זה חשוב? כי טדי, כאמור, עדיין לא איבד לגמרי את הרלוונטיות שלו. מותה של אשה צעירה חיסל את סיכוייו להתמודד בעצמו על הנשיאות, אבל הוא נותר דמות בעלת שם לאומי ומה שחשוב לאובאמה – בעלת השפעה רבה הן בקרב הקהילה הלטינית (או לפחות כך קראתי לאחרונה) והן בקרב איגודי עובדים (וזה אני יודע מכבר).

זו לא היתה התמיכה היחידה שאסף החזיז מהמשפחה המלכותית של המפלגה הדמוקרטית. הנצר האחרון, קרוליין בת ג'יי אף קיי, כתבה מאמר נרגש בניו יורק טיימס על כך שהיא רואה באובאמה "נשיא כמו אבי". אני אישית מקווה מאד שהוא ילמד מלקחי אבא של קרוליין ויהיה נשיא טוב בהרבה, למה הציון של אבא של קרוליין בינוני גם אם אתה נוטה לו חסד, אבל אין ספק שזה עושה הדים.

התשובה של מחנה בילארי היתה פחות מרשימה, אם כי נכבדה כמותית: בתו של בובי קנדי, שנרצח ב-1968 בעודו מתמודד על המועמדות הדמוקרטית, הודיעה שהיא (וגם אחיה ואחותה) תומכים בהילארי. כמו שאמר היום אחד הכותבים בסלייט, אם להילארי היתה *גם* את קרוליין, זה היה מאזן את טדי לבדו. טדי וקרוליין זה הרבה יותר מהילארי, וזה ממשיך ומוכיח שאין מגזר בקרב המחנה הדמוקרטי הקיים שאינו אפשרי עבור אובאמה.

מתישהו אני גם אגע בכל הסירחון והרקב גם אצלנו, אבל אתם לא יכולים להאשים אותי שהמשחק האמריקאי יותר מושך…

טוב, פוסט רציני מאוחר יותר, אבל יש שני אותות, שאיצטגנינים יכולים לראות בהם מבשרי רע לאובאמה, ערב הפריימריז החשובים בדרום קרוליינה מחר.

הראשון הוא רק חצי רציני – הסוקר זוגבי מעניק לאובאמה יתרון 13% – בסימן ירידה. למה זה רע? כי זה בדיוק מה שזוגבי נתן לו יום לפני הפריימריז בניו המפשייר, שם התוצאה בפועל היתה שונה.

הסימן השני הוא יותר רציני. מכירים "Google Trends"? זה עמוד בגוגל שמאפשר לראות מה מלות החיפוש המבוקשות ביותר בזמן (הקצר) האחרון. אוקצור, מה מלת החיפוש השלישית הכי מבוקשת, נכון לרגע זה? "טוני רזקו" – הסלאם לורד המגעיל שהיה קצת יותר קרוב לקריירה הפוליטית של חביב המדור מכפי שנוח למועמד להודות… לא סימן טוב בכלל.

המשך יבוא.

טוב, כשקמתי וראיתי תוצאות רציתי לכתוב שכנראה המודעה בספרדית קצת התפוצצה לאובאמה בפנים, אבל עכשיו מתברר שיש חשדות הרבה יותר פרוזאיים באשר לסיבת הניצחון של הסנאטורית – רמאות קטנה.

נתחיל מההתחלה. אובאמה נראה בדרכו לניצחון בנבאדה כשהאיגוד הכי חזק במדינה, איגוד עובדי המזון המונה 60 אלף חברים בנבאדה, הכריז על תמיכתו בבראק. הילארי בתגובה הגישה עתירה דמוקרטית ביותר שביקשה לאסור על השימוש בבתי הקזינו עצמם לצורך קיום הוועידות (נבאדה עושה ועידות כמו איווה ולא פריימריס רגילים כמו רוב שאר העולם). התביעה הזו נדחתה. ואז פרסם איגוד התומך באובאמה מודעה, בלשון הספרדית, שבה הותקפה קילנטון על ניסיונה לעצור את עובדי המזון מלהצביע במקומות העבודה שלהם, ונאמר "לא אכפת לה מהאנשים שלנו". עכשיו, המפרסם כאמור היה איגוד ולא התאחדות יוצאי מדינה זו או אחרת, אבל העובדה שהנוסח הזה פורסם רק בספרדית גרם לרבים לחשוב שהכוונה היא "לא אכפת לה מהיספאנים", מה שנשמע רע על רקע הקריאות לאחדות והבעת האמון ברקורד זכויות המיעוטים של כל המתמודדים הדדית.

אבל מסתבר שלצד הסיפור הזה, יש סיפור שהשפיע בצורה הרבה יותר ברורה על התוצאות. מסתבר שתומכי הילארי הצליחו להשתלט על עשרות אם לא מאות נקודות ועידה ברחבי נבאדה ופשוט לסגור אותם לציבור המצביעים שעה לפני מה שפורסם. בפרסומים הרשמיים נכתב שההרשמה מתחילה רק ב-11:00 בבוקר וחלוקת הנציגים לפי תומכים אמורה היתה להתחיל ב-12:00. בפועל ישנם דיווחים כי במאות נקודות ועידה הדלתות נסגרו כבר ב-11:00, ואילו תומכי הילארי קיבלו הוראה להגיע לנקודות הוועידה כבר ב-09:00 בבוקר. גם בעיתונות הממוסדת נכתב שניצחון הילארי נבע כתוצאה מאחוזי הצבעה נמוכים בנקודות הוועידה לאורך ה"סטריפ", רצועת בתי הקזינו המרכזית בלאס וגאס. כמובן שזה שההנהגה הפוליטית של איגוד גדול מכריזה שהיא תומכת ב-X או ב-Y לא מחייבת את העובד הקטן, אבל זה בכל זאת מעניין.

עדכון: מחנה אובאמה פרסם הקלטה של שיחת טלפון אוטומטית, בה מנגח הקריין את הרקורד של אובאמה, אבל מה שמעניין הוא שאותו קריין מקפיד ארבע פעמים בהודעה קצרצרה להגות את שמו המלאה של המועמד המוכפש: בראק חוסיין אובאמה. מרנין, הילארי. מרנין.

בכל מקרה, כעת גובר מאד הלחץ על אובאמה לנצח בדרום קרוליינה. אם לא ינצח שם, במקום שבו הציבור השחור מהווה כמחצית מכלל המצביעים הדמוקרטיים, הוא יאבד את כל מה שהרוויח באיווה ובניו המפשייר בנוגע ליכולת היבחרות אצל המצביע הלבן.

אצל הצד השני גרף ג'ון מק'קיין את הקופה בדרום קרוליינה, שם התגבר על עוד מסע שיסוי מלוכלך (ב-2000 פרסמו עליו אנשי קארל רוב שהוליד תינוקת שחורה מחוץ לנישואין. השנה פיזרו עליו תומכים של לא ברור מי בדיוק שמק'קיין – שנשבה ועונה בווייטנאם – בעצם היה בוגד ששיתף פעולה עם האויב. משמח לראות שהטינופת לא תמיד עובדת. מק'קיין לקח 33% ורשם לעצמו מדינה שנייה בה הוא מנצח.

מי שהגיע שני היה מייק האקבי (29% מפתיעים), שמתכוון כנראה לראות כמה רחוק אפשר להגיע עם מצע חומייניסטי. האיש עשה גלים כשהצהיר השבוע ש"יותר קל לשנות את החוקה ככה שתתאים לדבר האלוהים הנצחי מאשר להיחפך" והוסיף, למקרה שמישהו לא לגמרי יבין, שאכן צריך לשנות את החוקה כדי להתאים אותה יותר ל"דבר האל" – כפי שהוא מובן על ידי הכומר הנכבד מייקל לבית האקבי, כמובן. הבעיה היא שבגלל שנקט מדיניות חברתית אנושית יחסית (במיוחד לרפובליקאי) כמושל ארקנסו, הדברים הללו לא מעוררים די בעתה בקרב מצביעים מתנדנדים מסוימים.

רומני הגיע רק רביעי בדרום קרוליינה, אחרי פרד תומפסון הנלעג. זה די מקלקל לו את הניצחון הגורף בנבאדה (51%, רון פול מקום שני מפתיע למדי עם 13.7%) בנבאדה יש המון המון מורמונים, ולכן ניצחונו של רומני שם לא ממש מפתיע. חמישי בדרום קרוליינה הגיע רון פאול, וכבוד ראש העיר ג'וליאני רק שישי. מעניין לראות אם מצביעי פלורידה באמת יתעלמו לחלוטין מכל התוצאות שהושגו ועוד יושגו לפני שהם יצביעו בסופר טיוזדיי, וייתנו לקמפיין של האיש הצבוע והמסוכן הזה החייאה.

כעת מופנים המבטים אצל הדמוקרטים לשבת הבאה, לדרום קרוליינה. אם ינצח שם, יוכל אובאמה (שלקח למעשה בנבאדה יותר צירים  – 13 לעומת 12 – למרות שהפסיד בספירת הקולות, בגלל חוקי החישוב המסובכים שם. בגדול הוא תוגמל על כך שקיבל תמיכה חזקה בכל רחבי המדינה, ולא רק בכיסים מאוכלסים היטב כמו לאס וגאס) להיכנס לסופר טיוזדיי עם מומנטום רציני – במיוחד אם המפלגה הדמוקרטית תתמיד בהחלטתה ולא תחזיר למישיגן ולפלורידה (מדינות בהן קלינטון ניצחה וצפויה לנצח בהתאמה) את הצירים שנשללו מהן כעונש על החלטתן להקדים את מועד הפריימריז שלהן. אגב מישיגן, הילארי היתה היחידה שהתמודדה שם (האחרים סירבו לערוך שם קמפיין ולהציב את שמם בקלפי בלל שמוסדות המפלגה במדינה המרו את פי המפלגה הארצית והקדימו את הפריימריז שלה ללא רשות), ולכן ניצחה כמובן – אבל לא בצורה מרשימה. ברגע האחרון היתה התארגנות של הצבעה ל"בלתי מחויב" (כלומר "רק לא הילארי"), והטיקט הזה גרף כ-40% מכלל הקולות, שזה די מרשים. כרגע בספירת הצירים מובילה הילארי עם 236, אובאמה עם 136 ואדוארדס (שמאד מאד יפתיע אותי אם יהיה במירוץ 24 שעות אחרי סופר טיוזדיי) עם 50.

כרגע מק'קיין מסתמן אצל הרפובליקאים כמוביל – לא חסר כל סיכוי ארצי כמו האקבי ולמרות התדמית המשומנת היטב, לא כזה מרדן גדול במוסדות המפלגה ועקרונותיה. ב-29 לחודש יוכרע גורל ההתמודדות של רודי ג'וליאני. אם הוא לא מנצח בפלורידה ובצורה משכנעת, אפשר להתחיל לחבר לו חבצלת. כרגע הוא מוביל בסקרים שם, אבל במידה מינימלית בלבד – 22%, לעומת 20 למק'קיין ו-19 להאקבי.

פרטים נוספים בהמשכית. נגיד מחר, אם תרצה השם.

שלום צאן קדושים. בעזרת השם תתברך יהיה מאוחר יותר פוסט לקראת ועידות נבאדה בשני הצדדים והפריימריז החשובים של דרום קרוליינה אצל הרפובליקאים, אבל קודם כל ביזנס – אני צריך אמן פלאש לצורך הקמת אתר חדש ומעניין. דרוש מישהו שמוכן (אם הפרוייקט ייראה לו או לה, כמובן) להיכנס כשותף תמורת העבודה (הלא נורא רבה אבל אינטנסיבית מאד בשבוע וחצי הקרובים). נא לפנות אליי בדחיפות במייל אם אתם מעוניינים או מכירים מישהו שטוב בפלאש ופנוי להובלה. תודה.

טוב, בטח כבר שמעתם שמיט רומני, המועמד המורמוני והתאגידי, החלקלק וההפכפך, הרובוטי והמטריד, ניצח במישיגן בהפרש מרשים וחורג מהצפוי של תשע נקודות. זאת לאחר שלילה קודם לפתיחת הקלפיות נחזתה התמודדות צמודה ביותר בינו לבין ג'ון מק'קיין.

אז למה, באמת? ובכן, יש שתיט סיבות. אחת היא שיותר מתושבי מישיגן העדיפו את השקרים הגסים שרומני מכר להם ("אלחם שלא יעזבו יותר משרות בתחום תעשיית הרכב את אזור דטרויט המעטירה") לעומת האמת הלא נעימה שסיפר להם מק'קיין "המשרות האלה לא הולכות לחזור לפה. בואו נייצר משרות אחרות ותעשיות אחרות". השבוע, אגב, הציגה חברה סינית מיני-ואן שיעלה 14 אלף דולר, מאובזר קומפלט, שזה זול בקרוב לעשרת אלפים דולר מהמתחרים האמריקאיים והיפניים. איך בדיוק ימנע מר רומני את אובדן המשרות בתחום הרכב? לא ימנע, אבל להבטיח הוא יודע.

באשר לסיבה השנייה, מדור חינוכי ומצוין זה כבר הסביר אמש את הסיבה למהפך זה של הרגע האחרון. אמנם בשל מצוקות הגוף והנפש יצא הקטע הרלוונטי בפוסט של אמש פחות נהיר מכפי שהרגלנוכם, צאן קדושים יקר ופותה – אבל הנקודה בעינה נותרת שמק'קיין, שרכב הכי חזק שאפשר על הטענה "תבחרו בי, צדקתי כשתמכתי בתגבור בעיראק, הנה זה עובד!" קיבל את הסטירה הקארמית שלו דווקא בבוקר הפריימריז. הסטירה היא הודעה לפיה, למרות ה"הצלחה", לעיראקים עצמם אין שום כוונה להיות מוכנים בעתיד הנראה לעין לעזיבת הכוחות האמריקאיים (שממשיכים להיהרג בקצב של כמה עשרות בחודש, למרות התגבור). קשה לי לראות סיבה אחרת לשינוי הדרמטי. ואם אני צודק, זוהי כבר ההתפתחות השלישית בקמפיין הזה שאני מזהה נכונה (אחרי שצפיתי כבר בסוף נובמבר שאובאמה ינצח באיווה, ולאחר שצפיתי בעקבות הדמעות של הילארי שהן תשגנה עבורה הצבעות של סימפטיה טוסיסטרהוד. שתי התחזיות נעשו בפורום The Ornery American שבו אני משתתף, וכשיהיה לי זמן אוסיף להתרברבותי זו גם קישורים.

ספיקינג אוף וויץ', עוד סיבה להיעדר הנהירות בפוסט של אמש היה שהכלי של הוספת הלינקים לא עבד לי משום מה, אבל אנסה עכשיו. הנה עובד, ישתבח שמה. בהמשך אנסה לעדכן בלינקים את הפוסט של אתמול, להנאתכם.

בכל מקרה, לא זכור לי מתי בפעם האחרונה ניצחו שלושה מועמדים שונים את שלוש ההתמודדויות הראשונות במירוץ למעומדות – באף אחת מהמפלגות. בטח לא כשבנוסף יש עדיין שני מועמדים שנחשבים ריאליים. זה כמובן מצוין עבור כוחות ה"אור\פחות חושך", במיוחד כשנראה שבניגוד להילארי ואובאמה, הרפובליקאים נכנסים זה בזה במלוא החדווה.

רגע לפני שהקמפיין ביניהם נהיה ממש מכוער, מתרחקים שני המועמדים המובילים במחנה הדמוקרטי מתהום ההסתה וההתנגחות האישית. הטמפרטורות עוד ילהטו שוב, אבל נקווה שלא ייחצה הגבול.

לאחר הימים האחרונים, בהם (שוב) התייחס תומך בכיר של קלינטון לשימוש בסמים שבעברו הרחוק של אובאמה, והטון בקרב "דוברי המשנה" והתומכים הלך והחריף, ושני הצדדים התווכחו מי יותר שחור ומי יותר בעד השחורים, הוציאו שני המחנות (אובאמה קודם) הצהרות פייסניות ומאחדות, ולהקורא ינעם.,

אני שוב לא בקו הבריאות (יובוניברוט), אבל אשתדל להוסיף כמה הערות שכבר שמורות אצלי בראשי פרקים במהלך הערב, ובהתאם לכמה אשאר ער גם דיון בתוצאות של הפריימריז הרפובליקאי במישיגן.

עדכון, 22:50:

ברור שאני אחשוב ככה, אבל "בוש הקטן" זו תוכנית גדולה, גדולה, גדולה. הטקסטים כשלעצמם מקבלים אולי 8, אבל השפה הגרפית מדהימה למדי – לטעמי הלא מלומד באמנויות החזותיות, לפחות.

ועוד דבר, שעלה בדעתי בהשראת הפרק שהסתיים זה עתה:

עכשיו שמק'קיין מוביל במירוץ, בהנחה כמובן שינצח הלילה במישיגן, האם יימצא מישהו אצל הרפובליקאים שייכנס באמ-אמא של האיש הזה על המטמורפוזה שלו לפודל נרצע של בוש בארבע השנים האחרונות? על התפשרותו המבישה בנוגע לעינויים? על תמיכתו העיקשת במלחמה המפגרת הזו? כמובן שזו עמדה שפחות נוחה לרפובליקאים, אבל מעולם לא היה נשיא של שתי קדנציות שמועמדי מפלגתו צו כל-כך הרחק ממנו כמו בוש. האקבי אומ בגלוי ש"הוא לא רץ לכהונה השלישית של בוש", אז אולי הוא יעשה את זה? ומק'קיין העצוב הזה עוד רץ על התבותו העצומה, שבתמיכה ב"תגבור" בעיראק. הרי התגבור מצליח! צבאית, זאת אומרת. רק שכל המטרה הצבאית של התגבור היא ליצור שקט שבו יוכל "הפרלמנט העיראקי" לפעול, וזה לא ממש קורה – למרות העברת החוק לביטול החרמת הבעתיסטים לשעבר, שקראתי שיש בו יותר חורים מגבינה שוויצרית. ויש גם בעיות עם הכורדים. השיעים והסונים התאחדו כדי לצעוק על הכורדים שהם מתחצפים מדי. בקיצור, ג'ון מק'קיין רץ עך כמה שהוא היה חכם והתגבור מצליח והנה אנחנו בדרך הנכונה, והעיראקים מודיעים ש"אתם לא הולכים לשום מקום, יא אמריקים. אתם תמשיכו לאכול קובה עוד ארבע שנים לפחות, אולי 10". פחחחחחחחחחחח.

עדכון (00:39): בטח תקראו על זה אצל מכותבים אחרים למייל ששלחה הקוראת היקרה והחתולית, אבל הידעתם שדני דין זה כנראה פלגיאט מוחלט? למקור האמריקאי קראו Danny Dunn, ומחברו מת שנה לפני צאת ה"דני דין" הראשון בארץ. המממם.

יש עוד פוסט אמריקה בדרך, קינדער, אבל היות שכבר ננזפתי על היעדר התייחסות למה שבאמת חשוב בחיים, אני רוצה להגיד שהסיבוב השני של הפלייאוף בליגה הטובה בעולם מתחיל בצורה יוצאת מן הכלל. לאמבו פילד בגרין ביי, שלג, שני פאמבלים ביתיים של המארחת, 14-0 לסיאטל, ואז ט"ד מהסרטים של פארב לג'נניגס. ולרקורד – אני אומר שגרין ביי לוקחים (עכשיו 6:57 לסוף הרבע הראשון, 14-7 סיאטל).

ומה יהיה במשחק המאוחר? קמיעות ברכה והגנה בברכת האלה הטובה כבר נרכשו לה"ה מוריס ג'ונס דרו, פרד טיילור, דייויד ג'רארד, מרקוס סטראוד, ג'ון הנדרסון, ראשין מאתיס וכמה טובים וראויים אחרים.

יאללה פוטבול!