עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

קשה להיות שמאלן, מהסוג הרואה בצה"ל מכשלה לסיום הכיבוש ולקיום דמוקרטיה בריאה במדינה הזו, מבלי ליהנות ולו במעט מהבלגאן החוגג בצבא "המוסרי ביותר בעולם". התקווה היחידה להפחתת המיליטריזם הממאיר השולט במערכי חיינו היא להפחית את יראת הקודש בה מתייחסים רוב העז-רחים לבהמה הירוקה, ואין ספק ששרשרת פרשיות כמו זו האחרונה, בה מתברר שאחד אחרי השני בכירי המטכ"ל נושאים על גבם קופת שרצים דוחה למדי, כל אחת בדרכה, היא דרך יעילה להשיג הפחתה שכזו.

אולם ממדי ההפרעה הנפשית שהתבררה אצל מי שכמעט-כמעט התמנה לרמטכ"ל, יואב "הדוכס מעמיקם" גלנט, צריכה להדאיג גם אחרי שהגילויים על פשעיו היהירים פטרונו מעונשו של זה.

בואו קודם נעשה חזרה וסיכום, לטובת אלה שעוד פועים ש"מחפשים אותו", ש"זה לא כזה נורא" וכו': גלנט, שקיבל שטח של 35 דונם במושב שלו לפנים משורת הדין, ביקש לחכור שטח נוסף ומסוים של 28 דונם הצמוד לנחלתו – ביקש וסורב. הוא התעלם מהסירוב, פלש לשטח הזה בכל זאת ונטע שם עצי זית לצורך גידול יבול מניב רווחים. זוהי העבירה הראשונית, ושימו לב להתנהגות המאפיונרית הבסיסית, ממש כמו ג'ואי זאזא ב"הסנדק 3": "אתם לא תיתנו – אז אני אקח!".

הלאה: במשך כארבע שנים התעלם גלנט מהדרישה לפנות את השטח, ומשך את העניין בטענות ובתואנות שונות ומשונות. לבסוף, כשהבין שלא תהיה לו ברירה, המציא עלוב הפיקוד תירוץ מקומם במיוחד, לפיו לא יוכל להיענות מיידית לצו הפינוי, משום שעקב שנת השמיטה קיים חשש שאם יעקור את העצים ייפסל היבול שלו ממכירה על ידי רשויות הדת. או במלים אחרות: אינני יכול לפנות את השטח אליו פלשתי משום שטרם סיימתי להפיק רווח מהעבירה שלי.

בנוסף, כפי שהתברר, שיקר גלנט בשתי הזדמנויות נפרדות בנוגע לפרשה כולה. שקרים גמורים. בכתב. זה הספיק כדי שאפילו היועץ המשפחתי לממשלה, שפחה נרצעת של ראש הממשלה (שרוצה לשמח את שר הביטחון, שרצה שגלנט יהיה רמטכ"ל) ירים ידיים ויגיד שעל כזה מינוי הוא לא מסוגל להגן בבג"ץ. אם בזה זה היה נגמר, היינו יכולים ליהנות מהביצה המרוחה על פניו של רוצח הילדים מעזה ולעבור הלאה, אבל לדוכס מעמיקם זה לא הספיק.

תחילה באו ההתעקשויות הראשונות שלו לא להבין שהסיפור שלו נגמר ושרמטכ"ל הוא כבר לא יהיה. טובים ממנו נאלצו לוותר על משרת החלום שלהם ועשו את זה עם מינימום כבוד עצמי, אבל אולי בגלל זה הם היו טובים ממנו. אחרי זה באו הראיות לכך שהוא ומקורביו הענישו את מי שחשף לראשונה את פרשת הקרקעות, והדיחו אותו למעשה משירות מילואים בתור עונש על שהעז לצאת נגד החנרליסימו. לאחר מכן באה ההתבטאות המצמררת על כך ש"אני לא מועמד לרמטכ"ל – אני מיועד". מיועד, מלה מיסטית שכזו. כל אלה מעוררים תחושה מאד לא נוחה על שאדם כזה הגיע קרוב כל-כך לעמדה כה רגישה. וזה עוד בלי לדבר על כך שהסיבה לכך שנפוליאון בונאקירוב רצה בגלנט כל-כך היא שהם חולקים להיטות לתקוף באיראן.

היה מנחם לחשוב שגלנט הוא יוצא דופן, מקרה קיצון לא מייצג, אבל זו תהיה תמימות. בסוף ייגמר לנו המזל, ואחד כזה יתמנה לרמטכ"ל, ואז יגייס את נאמניו ויחולל פוטש כשיסתבר לו שזו משרה זמנית, או יחולל פוטש כשינסו למנוע ממנו להגשים את "ייעודו". הכתבה בידיעות אחרונות של הסופ"ש האחרון מדגימה יפה עד כמה עמוק הרקב של תרבות השקר הצה"לית. יושרה ונאמנות לא יעמדו בדרך. בסוף יהיה מישהו עם קצת יותר יכולת תכנון לטווח ארוך, קצת יותר כריזמה ויכולת לגייס תומכים, והמעבר לרפובליקת בננות בשליטתה המוצהרת של חונטה יתרחש.

הערה: בתחילה נדמה היה שניאלץ בעל כורחנו לתת מלה טובה לאהוד ברק, לאחר שהגיעה החשיפה של ריצ'ארד סילברסטין על כך שאשכנזי הוא האדם נגדו נפתחה חקירה פלילית בנוגע (או שלא בנוגע, או בערך בנוגע) למסמך הרפז. הידיעה הזו, אם נכונה, האירה באור חיובי יותר את התעקשותו של בונאקירוב להפוך כל אבן ובלבד לא להאריך את כהונתו של אחינו הגולנצ'יק. אבל אז באו השקרים של מר ברק על כך ש"למה נזכרו רק עכשיו להאשים את גלנט על הקרקעות" (למרות שכאמור, כבר לפני שנתיים נחשפה הפרשה על ידי קלמן ליבסקינד – עוד אחד שלא כיף לתת לו מלה טובה, אבל מה לעשות שמגיע), ובנוסף באה העובדה שגם אם יש לו משהו על אשכנזי מן הדין שיחלוק אותו הן עם הציבור והן עם הרשויות, ולא ישחק את המשחק המטונף של פיזור רמזים ללא בסיס, ולסיום באה היום ההתחמקות שלו בשנייה האחרונה מלתת דין וחשבון על כל הנ"ל בוועדת חוץ וביטחון – כל אלה מביאים אותנו חזרה למסקנה הישנה: לך כבר הביתה, דיקטטור מגומד.

הערה מנהלית: נוספה אפשרות לתרום לתחזוקת הכותב וילדיו. לכל תרומה אודה.

בשעה טובה ומוצלחת נגמרה העמדת הפנים, במסגרתה התחזה המתנקש המומחה אהוד ברק לראש מפלגת "השמאל" הגדולה ביותר. אהוד ברח מהאבודה, ולקח איתו את המושחת, ההלמוט, הכלומניקית והלא שייכת. יפה אמר היהודי האוסטרלי הנחמד סול סאלבה, שההתלבטות היחידה של אדם בן תרבות עברית היא האם לומר "ברוך דיין אמת" או "ברוך שפטרנו".

כמה הערות לגופה של סערה בכוס תה:

שלי יחימוביץ' קיבלה כאן שיעור בפוליטיקה, מה שיאה למי שכבר קרוב לחמש שנים לא מפסיקה להוכיח שהיא לא רק (או אפילו בעיקר) אידיאולוגיה, אלא בעיקר יודעת להיות מניאקית משספת גרונות כמו אחרונת האפרטצ'יקים. אחרי שסירבה בתוקף להתפצל בעצמה מהאבודה יחד עם שרידי הנורמליות לכאורה במפלגה הרקובה הזו, הקדים לה המחסל הקטן תרופה למכה והשאיר אותה ואת חבריה עם המותג המת. הוא גם עשה את זה אחרי מהלך מופתי של פוליטיקה מרושעת, בו פיזר שמועות על עריקתו של עמיר "משקפת מכוסה" לקדימה כדי לטשטש את המהלך שהוא עצמו הכין. רוצה להיות בתזונה תוקעת סכינים, שלי'נקה? תלמדי. בזה ברק עדיין מבין.

מה שיותר חשוב מעניין המותג המת הוא עניין הכסף. כששלי ובוז'י ופואד ו… מי עוד, בעצם? ירוצו לבחירות הבאות (או ידדו, ליתר דיוק), יהיו להם חמש יחידות מימון פחות. מכיוון שהדיבור הרווח הוא שהסיעה המגוחכת הזו לא תרוץ בעצמה בבחירות ("עצמאות", כמו שאמר יפה מכובדי רועי רוטמן, זה שם לגן ציבורי אליו הולכים למגע מיני אלמוני ומעט מפוקפק, בעצם מאד הולם אם חושבים על זה*), והיות שרוב חבריה הצהירו לפחות שהם פורשים מהכנסת אחרי הקדנציה הזו, הרי שהנכס הסחיר היחיד שלהם הוא יחידות המימון שברשותם, ששוות הרבה מאד כסף ודקות תשדירים. אני מהמר שהם יימכרו לביבי תמורת ההבטחה להמשך כהונתו של נפוליאון בונאקירוב כשר המלחמה.

ונשאלת השאלה: מי יוביל את האבודה במסעה למציאת עצמה מחדש, כעת משהשתחררה מלפיתת החנק של הברונטית? בוז'י עושה קולות שהוא רוצה להתמודד, אבל ספק אם חבריו עד כדי כך אובדניים – הם יודעים שבקטריות של גבינה מקולקלת אינן רשומות בפנקס הבוחרים ואיש מלבדן לא יצביע ללא-חנון הזה. פואד? אין מסר של "עסקים כרגיל" יותר מזה. עמיר'קלך? ניסינו. לא עבד. אלים ואלות, כמה שלא עבד. שלי? החבר'ה לא יתנו לה. שלי בעצמה, אומרים, כבר פנתה לאריה דרעי בהצעה שיבוא להוביל את סרח העודף שנשאר מהמפלגה שלה (וזו היתה בדיחה עלומה משהו של אבו מתי מהציוצית. די לבלבל אותי, רשעים!) שמועות אומרות שהיא תתמודד אבל כאמור, לא בוז'י, לא פואד ולא ברוורמן יתנו לזה לקרות, והשניים הראשונים הם אלה עם הגייסות בין המתפקדים. האופציה שאיש לא מדבר עליה להנהגה, ושלי נראית הכי סבירה – הן מבחינתה היכולת להביא גייסות, הן מבחינת זה ששמו טרם הוכתם ברמה הפוליטית-ארצית, והן מבחינת יכולת פוליטית, הוא כמובן עופר עיני.

אז עכשיו נותר לראות כמה זמן תחזיק מעמד האחדות הגדולה של משוחררי ברק, אם דניאל בן סימון יזחל חזרה עכשיו שהרזון ד'טרה לפרישתו חלף מן העולם או שיישאר בסיעת יחיד בשביל לשלוט ביחידת המימון אבל יצביע יחד עם האבודה, ואם מישהו מהנשארים לא יהיה מרוצה ממה שיקרה ויערוק לקדימה.

לסיום, ההכרזה על השם הנלעג של הסיעה החדשה קצת הוציאה את העוקץ מהמשחק, עדיין יהיה נחמד לחתום את הפוסט עם שלושת השמות המשעשעים ביותר שהוצעו לאסופת האפסים של אודי חמודי: "ארצה" (של נדב פרץ רן כהן, לא חבר הכנסת לשעבר אלא מכובדי מהציוצית), "תנועת המושבים" (של עבדכם הנאמן. תחשבו על זה רגע. *שיעול*שמחון*שיעול*), ובמקום הראשון, באדיבותו של עופר עיני הנזכר לעיל נמרוד אבישר: "אהוד ברק לשלטון", או בראשי תיבות… אהב"ל.

ולהשומע ינעם.

* אני משום מה הבנתי את זה כמתייחס לגן ילדים. כוונת המשורר יותר מצחיקה

(Read this post in English)

יש לי משהו קטן (קטן במונחים של גרפומן עם תעודות, כמובן) להגיד על ועדת החקירה הבזויה של הגברת פאינה קירשנבאום, בובת הפיתום של סוכן הקרמלין איווט ליברמן. אבל לפני שאגיע לדבר עצמו, הערה טכנית קטנה:

הצעד הבזוי שנעשה אמש בקלסת ישראל הוא, בינתיים לפחות, קרקס ותו לא. ל"ועדת החקירה" המטופשת הזו אין שום סמכויות של ממש. אין לה סמכויות זימון ולא סמכויות ענישה. אפשר להתעלם מזימוניה ואפשר, כמו מיכאל מנקין המצוין (אנגלית), להיענות לזימון כדי לזרוק לה את החוצפה שלה ישר חזרה בפנים. אבל אם לחזור על עיקר הכותרות: הגסטאפו עדיין לא בדלת. יכול להיות שזה בדרך, ויכול להיות שהקרקס העלוב הזה הוא שיאו של הגל העכור שאחריו הרפש ייסוג. ואחרי שאמרנו את זה, בואו נתייחס לרגע כאילו יש לחלום הרטוב של היודו נאצי מיכאל בן חזיר נפקות כלשהן, ונענה לו כך:

אם להיות ישראלי פירושו לשלוט לנצח בעם אחר, לחמוס את אדמתו, לשלול את זכויותיו ולרמוס את כבודו – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לחתור לטיהור אתני כדרך לברוח ממלכודת הכיבוש המתהדקת – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לגנוב את האדמות של פלאחים מרודים, תוך התעלמות מבית המשפט שלי עצמי, לדכא בכוח בהמי הפגנות לא-אלימות הנערכות תוך איפוק כמעט בלתי נתפש חרף הרג מתמשך ועוד לשקר בנוגע לכך כשההרג קורה – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לפרק את החברה האזרחית, את החינוך, את התשתיות, את מערכת הבריאות, ובו בזמן לממן חברת בטלנים פרימיטיבית שגם הגאון מווילנה היה מקיא ממנה, ולהשאיר את אנשיה שבויים ביד שלטון הרב-רבנים – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לשלוח אנשים אמיצים להילחם באש בלי ציוד בסיסי, להפקיר את הפריפריה לבורות והזנחה, ובו בזמן לשפוך תקציבי עתק בישובי אפרטהייד בשטחים כבושים בשם האידיאולוגיה היודו-נאצית של כת יהוה – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו להשאיר 20% מהאוכלוסייה במצב מחמיר והולך של אזרחות סוג ב', לאסור עליהם לייבא ספרים בשפתם, לדבר בשפתם בבתי ספר מעורבים, להלך אימים שהם גונבים לנו את הנשים, להתנות את עבודתם כמורים לילדיהם באישור של השטאזי, לא לבנות להם לעולם מקומות ישוב חדשים, לא לאשר להם תכנית מתאר ואז לנהל מסעות השמצה כשהם בונים "נגד החוק" ולנהל ציד מכשפות בזוי כשהם בוחרים לא לבנות כך ובמקום זה באים לגור בישובים "שלנו" – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לכרות "ברית דמים" עם העדה הדרוזית ואז להשאיר את הביוב זורם בכפריהם, להפלות אותם בכל סיטואציה שאינה כרוכה במדים, להקים יחידה שכמעט כל לוחמיה דרוזים וחמישים שנה אחר-כך להרגיש נורא נאורים כי סופסוף מינינו לה מפקד דרוזי, להדיר אותה מכל אפשרות לקריירה מחוץ לתחום המושב שלה למעט זו של קלגסים שיעשו לנו את העבודה המלוכלכת – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו להסכין עם קלסת ישראל שבה מפלגה, שמנהיגה מערער את הלגיטימציה של כולנו כל פעם שהוא פותח את פיו המלוכלך, פותחת בציד מכשפות אחרי "מקורות מימון" גלויים לגמרי בשעה שאותה קלסת מסרבת לחקור מחדלים ברורים של הטינופות היושבות בה, לא כל שכן להסיק מסקנות אחרי כשלים שגבו מחיר בדם – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לדגול בעליונות היהודי מעצם לידתו ולשים במוקד הזהות הקיבוצית את הנרדפות, המסכנות וההתקרבנות, באופן שהיטלר בעצמו היה מגדיר כניצחון היסטורי וכהוכחה לצדקתו – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו להתייחס לנרדף ומבקש המקלט כמו שנורא בכינו כשהתייחסו אלינו כשרדפו אותנו – כן, בהחלט, בישראל כזו אני בוגד.

אני אבגוד בה בגלוי וללא רגשות אשם. אני אוציא את קלונה בעולם, אכרות בגרזן הכי גדול שאוכל למצוא את מצג השווא של הלגיטימיות שלה, אמסור את שמות פושעיה הבכירים והחפ"שים כאחד לכל מי שאחשוב שיביא אותם לדין, אדאג שלא תוכלו להציב כף רגל בשום מקום בעולם שבן תרבות היה רוצה להגיע אליו, ואתם מוזמנים לחקור אותי כאוות נפשכם.

אני בוגד בישראל כזו כי אני נאמן לישראל שונה. ישראל של עם גאה ולא מפוחד. ישראל שמעניקה שוויון זכויות אמיתי לכל אזרחיה. ישראל שאינה רוצה לשלוט עשרות שנים בעם אחר בשם החרדות שלה, ובוודאי אינה רוצה להשתמש בחרדות האלה כתירוץ לגזול את אדמתו וליישבה. ישראל של מוסר הנביאים ולא של גזענות התנאים. ישראל של "ברוך עמי אשור, ברוך עמי מצרים" ולא של "אתם קרויין אדם והם אינם קרויין אדם".

ואם ישראל כזו תדחוק אותי לפינה, כן, גם ארים נגדה נשק ואלחם כדי שהמקום בו נולדו ילדיי יהיה גם ראוי למגוריהם כבוגרים בבוא היום. יובלי, גם אתה וגם מי שיחליף אותך בעגלא בזמן קריב בראשות השטאזי מוזמנים לחקור אותי על כך. הכוח אצלכם ובוודאי תנצחו בקרב – אבל לא במלחמה, משום שבטווח הארוך חארות כמוכם תמיד מפסידים, כי כמו שאמר הכומר מרטין לותר קינג, קשת ההיסטוריה ארוכה אבל קימורה נוטה לכיוון הצדק. כשתכלאו אותי אראה לעצמי זכות לפצוע ואף להרוג את כלאיכם כדי לברוח מן הבור, ואם תעמידו אותי מול כיתת יורים בעוון הבגידה הזו, הרי שגם בעודכם מכוונים את הרובים עדיין אירק לכם בין העיניים ועל הנשמה הז'ידית העלובה שלכם, שנשארה בגטו וסירבה להזדמנות של פעם בהיסטוריה להיות עם חופשי וגאה בארצנו. טפו.

(לפוסט הזה באנגלית)

יוסי ביילין, האיש שהפך את מרצ מכוח שאין להתעלם ממנו לסרח עודף בקצה המפה הפוליטית, מוכיח שוב שאינטליגנציה וחוכמה לא בהכרח הולכים ביחד. על מנת המשכל הגבוהה של ד"ר ביילין אין אדם רציני שיחלוק, אבל תבונתו הפוליטית מפוקפקת במקרה הטוב, ולמקרה שמישהו שכח טרח האיש לשוב ולהזכיר.

בראיון לערוץ 1 אמש טען ביילין כי על נשיא המדינה הנוכחי לחון את נשיא המדינה לשעבר המורשע באונס, משה קצב, מיד לאחר שייגזר דינו. הנימוק העיקרי שנתן ביילין לרעיון המשונה לא היה כבודו של האנס, אלא כבודה של המדינה.

אמנם ביילין קשקש גם משהו על זה שקצב כבר נענש מספיק, וניגע בזה בקטנה: ביילין טוען שמבחן בוזגלו לא רלוונטי כאן, שכן קצב לא היה בוזגלו גם במשך המשפט. האמנם? גם את בוזגלו היו שופטים מאחורי דלתיים סגורות? גם לבוזגלו היו נותנים במה כזו להשתלח בקרבנותיו ובכל העולם? סליחה, אבל מבחן בוזגלו תקף במיוחד כאן.

אבל את עיקר תשומת הלב משכה הטענה האחרת של ביילין. לדבריו, "לא מגיע לנו כישראלים לראות את מי שהיה נשיא המדינה יושב מאחורי סורג ובריח".

לכאורה, טענה מתוחכמת, שאינה מצדיקה את מעשיו של הפושע אלא מעמידה את טובת הכלל בראש סדר העדיפויות. אבל למעשה, כמו שקרה פעמים כה רבות בעבר, מרוב תחכום יוצא מר ביילין כששגיאה עקרונית בידו.

למרות שקצב הוא זה ששלח ידיים, נצמד, הצמיד לרצפה והחדיר את איברו בכפייה, הוא לא עשה את זה לבד. הוא עשה את זה בחסות מערכת פוליטית שלמה שנתנה לו להגיע למעמד שהטיל אימה על הנפגעות וגרם להן לחשוש להתלונן. הוא עשה את זה בחסות מערכת ששמעה במשך שנים את הרינונים ולא טרחה לחקור, או לבלום את עליית הפשפש. הוא עשה את זה בחסות מערכת שבה גם כשהיה לגורמים מסוימים אינטרס מובהק לחשוף את פשעיו, הם הסכימו לעשות זאת רק בהיחבא, בין חברים, וסירבו להוציא את "הכביסה המלוכלכת" לאוויר הציבורי, כי לטעמם זה לא היה מעניינו של המעסיק שלהם ושלו. ואגב גורמים מסוימים – מדובר בצוות של מי שביילין התפרסם בכינוי הפודל שלו. מקרה? אולי.

אז כן, מר ביילין – בהחלט מגיע לנו. מגיע לנו שתעמוד לנו מול העיניים תזכורת מתמדת לעונשם של גבהות הלב וחוסר הרסן. מגיע לנו שיהיה במשך מספר שנים מה שיזכיר לנו שלא משנה כמה גבוה הגעת, החוק עדיין נמצא מעליך. מגיע לנו להתבייש בזה שנתנו לאיש שמקומו בבית הסוהר להגיע לבית הנשיא, להתבייש, לזכור ולא לשכוח. למר קצב מגיע לשבת בבית הסוהר, לקרבנותיו מגיע לראות אותו שם, לשאר קרבנות התקיפה המינית מגיעה הוכחה חיה שאפשר וצריך והתלונן ולנו, שאפשרנו לו לבצע את פשעיו, לא מגיעה חנינה מחלקנו בכך.

צבא הכיבוש לישראל, המתעקש להשתמש בסוג מסוכן במיוחד של גז מדמיע שיוצר לראשונה לפני חמישים שנה, נבהל מהתוצאות הקטלניות של תגובתו המופרזת כלפי הפגנות לא-אלימות נגד תוואי הגדר הבלתי חוקי והחליט לשקר בצורה חסרת תקדים ופשוט להכחיש שההרג שגרם הגז בכלל קרה.

צה"ל ניסה לכסות את כל האפשרויות, ומצא את עצמו שומט את כולן. לטענת צה"ל – כפי שנמסרה אמש לכלי התקשורת והבוקר במסיבת עיתונאים לחבורה נבחרת בקפידה של בלוגרים ימנים, ג'וואהר אבו רחמה המנוחה כלל לא היתה בהפגנה. לטענת צבא הכיבוש, היא מתה בכלל מסרטן, או משהו אחר, ובכל מקרה לא שאפה כלל את הגז.

הבה ננתח את הטענות באמצעותן מנסה צה"ל לגבות את הטענה הזו:

"גורמים שמכירים את החומר אמרו כי להבדיל מאירועים דומים בעבר, הדיווח על כך שאבו רחמה נפגעה לכאורה הגיע בשעה מאוחרת והיה לקוי ותמוה. גם בתקשורת הפלסטינית לא פורסם דבר על כך ורק בשבת בבוקר התקבל דיווח כי היא נלחמת על חייה ומאוחר יותר מתה." (YNET).

שקר! הדיווח הראשון על כך שג'וואהר נפגעה הגיע בשעה 2:36 אחרי הצהריים, בעיצומה של ההפגנה. ראו את הציוץ הזה של "קול יהודי לשלום", שהשתתף בהפגנה. (חותמת הזמן היא מתוך הפיד של דינה שונרא-ביכל, המתגוררת בחוף המערבי של ארה"ב. 04:36 בחוף המערבי=14:36 שעון ישראל והשטחים הכבושים. גם עבדכם הנאמן ראה את הציוץ הזה בזמן אמת.

"עוד עולה מהבדיקה כי אבו רחמה הגיעה לבית החולים הפלסטיני בשעה 15:20 ועברה בדיקות כבר בשעה 14:45 – יותר מחצי שעה לפני כן."

גם אם זה נכון, ואין לכך הוכחה מעבר לטענות צה"ל, טעויות הקלדה קורות (כלומר החליפו את ה-15:45 הנכון ב-14:45 השגוי בטעות), והדעת נותנת שאם היו רוצים לזייף, היו דווקא מקפידים על השעה.

מתוך דיווח של בלוגר באנגלית ממסיבת ה"עיתונאים" האקסקלוסיבית:

"We have never heard of anyone dying from inhaling tear gas (5 years of experience with this particular tear gas). There were hundreds of other rioters in the same open air location, in broad daylight and yet she was the only one "allegedly" affected by the gas."

שקר! תינוק בבילעין מת משאיפת הגז לפני כשנה וחצי. בנוסף, תועדו מקרים של הפלות וסיבוכי לידה כתוצאה מהגז.

מתוך אותה מסיבה למוזמנים בלבד:

"However, there are no photos of this woman participating at this riot or ANY riot over the past 5 years, and these riots occur on a weekly basis and are heavily photographed and documented."

נכון, לא נמצאה תמונה שלה בין צילומי ההפגנה המדוברת. היו שם כאלף איש. האם כולם מתועדים? והאם אנחנו אמורים להאמין שצה"ל – או מישהו – עבר על צילומים של מאות הפגנות והוכיח שהיא מעולם לא השתתפה בהפגנות במשך כל חמש וחצי שנות קיומן? האם צה"ל טוען כעת שהיא היתה מאושפזת לא עשרה ימים אלא חמש שנים, דבר שהיה מונע ממנה להשתתף בהפגנות אי-פעם? צה"ל גם טוען ש"היה מצפה לראותה לצד אחיה, ממארגני ההפגנות". אלא שצה"ל יודע היטב, כפי שיודע כל מי שמשתתף בהפגנות, שנשות הכפר אינן מפגינות לצד הגברים ואינן נדחקות לחזית האקשן, שם הן עשויות לבוא במגע פיזי עם גברים, ובמיוחד עם הכוחות הכובשים. חברה מסורתית, מה לעשות.

בנוסף, מי שלא היה מעולם בהפגנה שכזו אינו מבין דבר פשוט: ההפגנות אולי מתחילות ליד תוואי הגדר, או בדרך אליו, אבל מהר מאד עובר "צבא ההגנה" מהגנה למתקפה, חודר לתוך שטח הכפר עצמו וממלא גם אותו בגז מדמיע. על כך יש תיעוד לעייפה, ונוכחתי בזאת במו עיניי, כשראיתי רימוני גז מושלכים לתוך חצר המסגד, המצוי במרכז הכפר, מרחק למעלה מקילומטר מתוואי הגדר. וכך, כדי להיפגע מהגז אין כל צורך "להשתתף בהפגנה", אלא רק להיות נוכח בחלק כלשהו של בילעין ביום שישי נתון.

צה"ל מנסה לרכב על העובדה שפליווד אכן קיימת ושאכן כבר קרה שהפלסטינים שיקרו בנוגע לעוולות ומקרי מוות (מוחמד אל-דורה וכיו"ב), כדי לשכנע שכזאת קרה גם הפעם, ולא היא.

לסיכום: מרוב רצון להרחיק מעצמו את האשמה נמצא צה"ל משקר במצח נחושה וביודעין. כן היה דיווח על הפגיעה בזמן אמת, כן יש תיעוד של אנשים שנפגעו ואף מתו מהגז, ושאר טענות צה"ל אינן עומדות במבחן ההגיון הפשוט והמציאות. במקום לשקר, ראוי שצה"ל ימלא כבר את פסיקת בג"ץ, יעיף את הגדר המסריחה אחורה למקום שבו אינה חומסת אדמות פרטיות, ובכל מקרה יסתפק בהגנה על הגדר סמוך לתוואי שלה ויפסיק כבר לפלוש מדי שבוע לתוך כבר שאין לו מה לחפש בו.

אה, ומלה טובה לבן-דרור ימיני, שאפילו הוא לא יכול לשאת את החרפה של גזל קרקעות באיצטלה של צורך ביטחוני לתועלת הבלעדית של כרישי הנדל"ן.

מערכת המשפט רשמה השבוע שתי נקודות קיצון, אחת לשבח ולתהילה ואחת לגנאי ולבוז. נתחיל בחדשות הטובות:

כבוד אנסי הולך לכלא. אין אפשרות אחרת. בית המשפט לא יכול לדחות בצורה מוחלטת כל-כך, אחת לאחת, את כל טענותיו של הנאשם, להרשיע אותו בשני סעיפי אינוס, שני סעיפים נוספים של תקיפה מינית, וכן בשיבוש הליכי משפט, לקרוא לו שקרן במפורש, ולא לשפוט אותו למאסר של כמה שנים טובות. זה יהיה נלעג עוד יותר מתנודות היו-יו של הפרקליטות, שהכינה טיוטת כתב אישום על אונס, ואז ניסתה לסגור עם קצב עסקה מופחתת במידה שערורייתית, ואז חזרה לאישום באונס רק בלית ברירה, אחרי שהאידיוט ויתר על האפשרות שנתנו לו לצאת מזה כמעט ללא פגע.

מישהי בפייסבוק אמרה לי היום שהיה נדרש לשופטים אומץ רב יותר שלא להרשיע. אולי יש בזה משהו – נוכח הררי הראיות, אולי בעצם מדובר היה בחוצפה ולא באומץ לו היו עושים כך – אבל גם להרשעה כה חד משמעית דרוש אומץ. אומץ להרשיע לא רק את קצב, אלא את כל מי שנתן לו להגיע רחוק כל-כך, כולל את הפרקליטות שכמעט נתנה לו, כאמור, לחמוק מעונש.

בכל מקרה, ההרשעה מסמנת יום שמח, ולא כמו שאמרו כמה יום עצוב למדינת ישראל. השררה, מטבעה, מושכת אליה סוציופתים ונבלות משלל סוגים. כמו העניים, הם תמיד יהיו עמנו, לפחות כל עוד לא תחול אבולוציה מאד רצינית בטבע האנושי. האתגר היחיד שנותר לנו הוא לתפוס אותם בקלקלתם, ולהענישם. זה מה שעשה בית המשפט ויותר מזה אי אפשר לבקש. זאת אומרת, אפשר הכל, אבל לעזור זה לא יעזור.

אז זה היה האור. החושך בא שלשום, בעת שבית משפט אחר, נמוך יותר בערכאתו למרבה השמחה, החליט להפוך עניין מנהלי להצהרה פוליטית – הצהרה של דיכוי ומשטמה. נורי אל-עוקבי, תושב לוד ופעיל בולט לזכויות הבדואים בישראל, מנהל מוסך ברחוב החשמונאים בלוד זה למעלה מארבעים שנה. יש לו אישורים מהמשטרה, מכבי האש, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הפנים שהכל במוסכו תקין ועומד בדרישות השונות. מה שאין לו זה יחסים טובים עם העירייה, אולי בגלל שהעירייה נוטה להרוס את בתי הערבים בעיר ונורי, שכבר גורש פעם אחת מאזור הולדתו שבנגב, קצת רגיש לעניין. אז העירייה משחקת איתו במשחקי ניירת, פעם מעניקה רישיון ופעם שוללת. וכך הגיע נורי אל-עוקבי לבית המשפט בעוון המעשה הנורא של המשך ניהול מוסכו למרות החלטתה השרירותית של העירייה להפקיע את רשיונו.

נורי לא נורא התרגש, וכבר סיכם עם התביעה על שישה חודשי עבודות שירות, אותם היה אמור להעביר בעבודה בבית תמחוי ברמלה. אבל לחרפת השופט זכריה ימיני זה לא נראה. אז הוא דחה את עסקת הטיעון והטיל על אל-עוקבי חודש אחד נוסף של מאסר, כדי למנוע אפשרות להמיר את העונש בעבודות שירות. בנוסף הטיל חרפתו על נורי האמיץ קנס של ארבעים אלף שקלים, או ארבע מאות ימי מאסר תמורתם. היות שחרפתו יודע שאין לאל-עוקבי ארבעים אלף שקל לשלם, הוא בעצם גזר עליו ביודעין 20 חודשי מאסר בפועל. וכדי להסיר ספק באשר למניעיו, הודה בהם חרפתו בגלוי, וציין בהערות גזר הדין שהוא עושה זאת "כדי להעביר מסר לפזורה הבדואית". גם לעיכוב ביצוע גזר הדין סירב השופט הגיבור, אלא אם כן יפקיד הנאשם 30 אלף שקל. היות שגם סכום לא היה מצוי בידו, הובל אל-עוקבי מיד למאסר.

השימוש במשפט הפלילי והאזרחי בכדי להטיל אימה על מתנגדים פוליטיים מוכר יותר ממשטרים קצת יותר אפלים משלנו, כאלה שעוד פחות משתדלים להיראות דמוקרטיים. בבלארוס זה ספורט לאומי, וברוסיה רק לאחרונה עשו את זה שוב לאיל הנפט מיכאיל חודרקובסקי. קיים חשד רציני שבשבדיה עשו את זה, בלחץ אמריקאי, למייסד ומפעיל ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג'. אבל גם במקרים אלה עדיין מעמידים פנים שהחוק שלכאורה הופר הוא בראש מעייניה של מערכת המשפט. האמירה שמחמירים בדינו של אדם במשפט בעניין מנהלי כדי להרתיע אותו מפעילות פוליטית מייצגת, לפחות בישראל, שיא חדש של חוצפה ושלב חדש במלחמה נגד כל שמץ של דמוקרטיה וזכויות אדם בה.

כפי שאמר לי יוסי שליו בטוויטר, ייתכן שצריך להודות לחלאה בגלימה על שהיה כה גלוי לגבי מניעיו, שכן אם בית המשפט במחוזי שידון בערעורו של אל-עוקבי יהיה אמיץ דיו להודות בסרחונו של חבר בגילדת המשפט כפי שהיה מוכן לחשוף את ערוותו של נשיא לשעבר, הרי שהחלאה בגלימה הושיט לאל-עוקבי ניצחון בטוח מן הצדק בערעור. השאלה היא כמה זמן תצליח המערכת להשאיר את נורי הגיבור בכלא עד שזה יקרה. לפחות אין להם עכשיו שביתת פרקליטים להסתתר מאחוריה – אלא אם כן יתברר במהירות שיא המובן מאליו, דהיינו שהאוצר, שסירב לחתום על העיסקה שסיימה את השביתה, גם לא יעמוד בה, ולכן העיסקה השביתה תחודש – ואז, אם כך יקרה, בניגוד לכל מיני אחרים שרצחו או אנסו או התעללו מינית בילדים, הוא כמובן לא ישוחרר רק בגלל שפרקליט לא הגיע לדיון

לסיכום, עם כל השמחה על פסק הדין נגד אנסי, נראה שאין מנוס מלהחיל על פסק דין זה את דבריו של סיק-בוי מ"טריינספוטינג", ולאבחן זאת כ"nothing more than a blip in an otherwise uninterrupted downward spiral", ובעברית: לא יותר מהבלחה במה שמלבד זאת מהווה סחרור בלתי מופרע כלפי מטה.

טוב, כנראה שאני לא אצליח לעבוד כמו שצריך אם לא אשחרר קצת קיטור, אז בואו נעבור על אירועי השבוע החולף:

בדרום תל אביב היתה הפגנה גזענית נגד הפליטים ומהגרי העבודה שמצאו להם מקלט בשכונות העוני וההזנחה של העיר. את כל המרירות על אותה הזנחה הוציאו על הזרים האלה. רבים וטובים כבר עמדו על כך שלצד גינוי הנימות הגזעניות חייבים לשים לב למצוקה האמיתית שההפגנה מבטאת, והכל נכון, ובכל זאת כשעלה יהודי ישראלי בעל עור שחור לנאום, צעקו לו "כושי תעוף מפה".

אבל לא על זה אני רוצה לדבר, אלא על עוד דבר שרבים וטובים כבר עמדו עליו: התגובה המחפירה של ראש המכשלה, הברון פון ביבהאוזן. "לא לקחת את החוק לידיים", הוא קרא להמון המוסת, המדורבן על ידי מנהיגי הציבור היודו-נאצי (כמו למשל חבר הקלסת מיכאל בן ארי). כלומר, מה שאתם עושים (השתלחות גזענית וכיו"ב) זה מה שהחוק אמור לעשות, אז תנו לו לעשות את זה (ונעזוב כרגע את העובדה שאי-העשייה של השלטונות היא בדיוק מה שהביא להתפרצות).

מה שאיש לא דיבר עליו הוא המקור ממנו שואב הביבינוקיו את מימי המעיין הגזעני הזה, מעבר לעובדה שהוא בא מבית בימין החירותניקי. מדובר כמובן בזוגתו הדוחה, שסוחטת אותו באמצעות מידע המצוי בידיה על מעלליו, וכופה עליו התנהלות על פי הרצוי לימין הקיצוני, אליו משתייכים אביה ואחיה, אותם כפתה על בעלה כחלק מהמעגל הפנימי ביותר שלו.

מדובר (וזאת על פי מקורות בכירים בסביבת רה"מ, לא השמצה ממוחי הקודח) באשה בעלת הפרעות נפשיות מאובחנות ומתועדות, המסרבת לקחת את התרופות שלה והופכת את חיי בעלה וכל העובדים בסביבתו לגיהינום, המהווה את השליט האמיתי בלשכתו באמצעות אנשים חסרי כישורים אותם החדירה לשם מבלי שבעלה הנסחט יוכל להתנגד, המנהלת מסעות נקמה ביריבים אמיתיים ואויבים דמיוניים כאחד, שהשתלחה בתוקפנות מחרידה בעובדים נאמנים שפרשו מלשכתה לאחר שנות שירות נאמן והעזו לבקש מכתב המלצה, או שיותר להם להשתמש בקשרים שרכשו במהלך עבודתם המסורה לצורך עבודתם החדשה, ששיסתה את מס ההכנסה במקורב לשעבר שסר חינו וניסה בתמימותו לרכוש את דרכו חזרה לחסדה של הגברת ושאינה בוחלת גם בשימוש בשב"כ לצורכי הוונדטות הפרטיות שלה.

אז ביבושקה, קח את המכשפה הבזויה שלך, זו שמתהדרת בתקשורת בתואר "פסיכולוגית ילדים" למרות שאין לה הסמכה כזו והיא אינה רשאית לטפל, לך תהיה שר האוצר של איטליה אצל החבר שלך סילביו (זרזיר, עורב וגו')  ותעזוב אותנו באמאש'ך. אם כבר ממשלה יודו-נאצית, שיהיה ליברמן ראש ממשלה וניפטר מהמסיכות.

הלאה: השר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו ערבוש" אהרונוביץ', החליט בתבונתו האינסופית כי מפכ"ל המשטרה הבא יהיה ניצב יוחנן דנינו, וזאת למרות שמבקר המדינה טרם סיים לבדוק פרשייה של רצח סוכנים משטרתיים שכנראה אירעה באשמתו הישירה. אבל בעוד שאת הסוגיה הזו טרחו בתקשורת להזכיר, על הפרשיות החמורות יותר בהן מעורב הניצב המושחת איש לא דיבר. ובכן: יוחנן דנינו דאג לחלץ את פילגשו העשירה מאישום על התעללות בעובדת זרה (ואף כפה על הסמרטוט של האוליגרנוני לצנזר את הדיווח על כך), וכמובן דנינו הוא זה שסחט באיומים את ה' מלשכת רה"מ וכפה עליה להגיש תלונה מופרכת נגד השר לשעבר חיים רמון – תלונה שהובילה לאחת ההרשעות השערורייתיות בעשור האחרון (ולא שלא הגיע לרמון הזבל, המכניס מספרים של בנות 21 לנייד בזמן דיון על יציאה למלחמה, להידפק – אבל לא ככה עובד החוק).

בקצרה, בעוד שכעת תהיה צמרת המשטרה אולי מעט יותר מתוחכמת (איש לא טען מעולם שדנינו טיפש. הוא מאותם שוטרים שיודעים גם לקרוא וגם לכתוב), היא תהיה עוד יותר מושחתת, עוד יותר זדונית, עוד יותר משתינה על כולנו מהמקפצה.

ולסיום, התקציב הדו-שנתי, מיסודם של הביבינוקיו והטילן הלוגי, לא כולל אפילו קרוב לתוספת הדרושה לכוחות הכיבוי. תגידו, שלי יחימוביץ' ושאר מגלגלי העיניים – בשריפה הבאה יהיה מותר לנו כבר להאשים ישירות את השר הממונה שלא דאג לכך? שאיים במשבר קואליציוני על הגיור הצה"לי ולא על זה? או שגם אז תצטרך שלי איזה אתנן מכבוד השר ותדאג ללקק לו בעכוז שהיא מתנגדת להאשמתו? סתם, מוחות חקרניים מבקשים לדעת.

השריפה בכרמל הרסה להרבה אנשים במחנה היודו-נאצי את הקונספציות. קודם כל, היא חשפה את המידה שבה הכרמל הכיבוש (תודה אלון) משחית את ההשקעה ביסודות החברה האזרחית בישראל גופא. דבר שני, היא העמידה באור לא מחמיא את הטינופת היהוה-נאצית הכי גדולה במכשלת ישרא-הל הנוכחית, הלא הוא אלי ישי. אבל בעיקר, היא הרסה את הקונספציה לפיה "כולם שונאים אותנו", כשכל העולם, כולל הצ'ילבה טורקיה והאויב הפלסטיני הנורא, נחלצו לעזור לנו לכבות את השריפה שאוזלת היד העלובה שלנו לא יכלה לה לבדה, במקום לעשות מה שהיה מצופה משונא לעשות – לתת לנו להישרף לבד.

אלא שלקבל עזרה זה לא כיף, במיוחד מאנשים שאתה נהנה לריב איתם, או לכבוש אותם. זה חורה. זה משפיל. זה מוכיח לך שאולי אתה לא עם לבדד ישכון כמו שנעים לך לדמות. ואולי ה"כולם שונאים אותנו" הזה שאתה נהנה להצדיק בו את כל חלאתך הוא לא נכון, ואז איך תצטדק. השאלה היא איך מגיבים להשפלה הזו. אדם או ציבור עם טיפה של כבוד עצמי ינהגו באדיבות, במינימום של הגינות. גם אם יהיו להם נימוקים לכך שהעזרה לא משנה את הבסיס לאיבה הקיימת, היא לפחות תשנה במעט את המשוואה, ותרמז שיש בסיס כלשהו למערכת יחסים חיובית יותר. היא לא בהכרח תביא לפיוס, חיבוקים ונשיקות, אבל בעולם שפוי, היא תניב לכל הפחות אמירת תודה נאותה.

אלא שכל זה תקף ביחסים שבין אדם לחברו, והרי שנו רבנן שאתם קרויין אדם והם אינם קרויין אדם. כלפי מי שאינו אדם אין צורך לנהוג באדיבות אנושית בסיסית. וכך החליט עם האדונים, בהנהגת האדון אלי ישי (האדם הממונה הן על מערך הכיבוי והן על הרשאות כניסה לישראל), שלא להתיר את כניסתם לישראל של הכבאים הפלסטינים שהשתתפו בכיבוי השריפה בכרמל לצורך השתתפות בטקס הוקרה שעמד להיערך במיוחד לכבודם (לא חלילה ביוזמת עם האדונים, אלא ביוזמת מועצת הכפר עוספיה).

נכון, העיכוב נמשך רק שעה, ולאחריה הותרה כניסתם, אבל זה היה מאוחר מדי. אפשר לקבל את טענת משרד הפנים, לפיו הכבאים לא מילאו את כל הפרטים הנדרשים ולכן פשוט אי אפשר היה לדעת שהם לא שליחים של ג'יהאד מטף הכיבוי – ואפשר לראות בזה רוח המפקד.

זה כמובן הגיוני מאד. רק לפני מספר שבועות נטף המעיין המזוהם ממנו שואב ישי את תורתו, הרבובדיה, דבר תורה מציון לפיו כל תכלית קיומם של לא-יהודים הוא לשרת את העם הנבחר. אתה לא חייב להודות למישהו רק משום שהוא עושה את מה שהוא נוצר לעשות. מה, תגיד תודה לטוסטר כל פעם שהוא קולה לך פרוסת לחם?

אבל בעולם שבו לא שולט ההיגיון הנאצי המסריח הזה, ההתנהגות של ישי ושל מדינת ישראל מעוררת בוז ובחילה. אז הנה פסק הלכה משלי: כל אדם שפוגש באלי ישי מצווה בזאת לירוק לו בעין עד שיסתתמו מעיינות גרונו. נאסר באיסור חמור להחליף איתו מלה אחת, למעט אם יצרכם גובר עליכם, להסביר לו שהוא חלאה בזויה ומטונפת, ושאתם מאחלים לו ששני סוסים משטרתיים יאנסו אותו משני הצדדים עד אשר יכו החוצבים סוס לקראת רעו, זרג אל זרג. טפו.

ובנימה זועמת זו: רבים מכם בוודאי שמעו מתישהו על "המרכז לאמנות הפיתוי", מקום שמתיימר להפוך כל נעבעך לדון ז'ואן. מעין מפלט לאלה שלא הצליחו להתקבל ל"היפה והחנון", בין השאר כי בשביל להיחשב לחנון אתה צריך להראות כישורים שכליים כלשהם לצד הכישורים החברתיים שאין לך. מי שלא שמע, מוזמן פשוט לצפות בסרט המעולה "מגנוליה", ולהתרשם מדמותו של פרנק "טי-ג'יי" מאקי, בגילומו המצוין של טום קרוז.

אוקצור, במרכז לאוננות החיפוי הזה יש פורום. בפורום הזה התפרסמה לאחרונה הודעה, שבה מתרברב אדם על "הצלחה" שנחל ביישום החומר הנלמד. ובכן, חברים, מדובר באונס. דייט רייפ לכל דבר ועניין. אני אישית סבור שהתגובה ההולמת היא להגיע למשרדי "המרכז" בפתח תקווה, כמה שיותר מאיתנו, ולהשאיר שם איברים רצוצים ודם על הקירות. מסתבר שאני די לבד בדעה הזו, וחבל. אז כאופציה חלופית, יש להפיץ ברבים את הפתיל הזה (שכבר הוסתר בפורום המדובר "לחברים רשומים בלבד" אבל לא לפני שנשמר בידי גולשים זריזים), וכן את שמות מדריכי האונס של המרכז, שאותם יש לבייש, להכלים, להשפיל ולבזות בשער בת רבים, להטביע אותם ברוק ולדאוג שלא יוציאו את האף מהבית למשך שנה לפחות, במהלכה יוכלו להרהר בהבדל בין פיתוי לאונס. ואלה שמות: יגאל שטארק, רומן ליבין, טל ליפשיץ, אמרי אוראל, ליאור שניידר, דודי ארבלי, גדעון ברלצקי, ירין ב. (אין שם משפחה, אבל יש תמונה, שתדעו על מי לירוק ברחוב), עידן נ. (כנ"ל), ראובן דיזיצר, יחיאל פולק, עוז דונור, והיות שאפילו הנאצים נזקקו לקאפואים, אחרונה אחרונה חביבה (על בני סלע ודומיו), סמדר ק. (ק. זה כנראה ראשי תיבות של קורט-צואה).

יאללה, להפיץ.

אה, ושכחתי – הממשלה אישרה את הצעת החוק לפיה אדם הנאשם ב"עבירות ביטחוניות" אפשר יהיה למנוע ממנו מפגש עם עורך דין לשנה (חצי שנה ועוד חצי שנה). אסתם, עוד ציון דרך במדרון לפשיזם מוחלט. הנאה הנוף בעיניכם?