עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

קראתם את המאמר של שי גולדן, בו הוא מקבל את מותו הקרב בפיגוע? צודק הבנאדם. מבטא את המחשבות הכמוסות של כולנו, רק עושה את זה יותר טוב מרובנו, כי קולמוס שופע כל טוב לו. התמיהה היחידה היא על העיתוי.

אפשר היה לחשוב, למקרא חרדותיו המובנות של ידידי שי, שגורלנו נגזר רק היום. אפשר היה לחשוב שעד כה נהנינו מתוחלת חיים ארוכה, ואף צל של מופרעות רצחנית לא העיב על שמש קיומנו.

האמת, כמובן, הפוכה. מזה שנים אחדות אנחנו דומים לארנבונים השמנים, שגיבורי "גבעת ווטרשיפ" פוגשים במהלך נדודיהם. הארנבונים הללו מנהלים חיים נהדרים ושופעי גזרים וחסה לרוב – חוץ מהעובדה שמדי פעם אחד מהם נעלם. נלקח. נקטף בדמי ימיו. בניגוד לאותם ארנבונים, הפתרון שלנו פשוט למדי, הבעיה היא שאנחנו לא רוצים לנקוט בו.

עם זאת, ולמרות כל הרצון להאמין במחר חדש ובניצחון התבונה והשפיות, האמת היא שגם נסיגה מכל השטחים הכבושים לא תבטיח את שלומנו באופן מוחלט. שי גולדן בעצמו אומר שאפשר לסמוך על המלה פסיכופתים כמו עבד אל-עזיז אל-רנתיסי ומרעיו, ואני מסכים איתו. כשהם אומרים שאשדוד ועזה היינו הך לדידם, אני מאמין להם. כשהם אומרים שכל ריבונות שלנו, בין הים לירדן, מהווה כיבוש בעיניהם, על כל המשתמע מכך – אני מאמין להם.

לכן גם אני, שמתעב את ראש הממשלה הנוכחי וסבור שרק נסיגה חד צדדית פחות או יותר לקווי 67' תפתור את הבעיה, סבור שגם הפתרון הזה לא יהיה מושלם – לפחות לא מיד. גם אחרי שנעזוב את הפלסטינים לנפשם, עם רובם אכן יהיה לנו שלום, אבל לא עם כולם. יהיו מהם כאלה שיסרבו לעזוב אותנו. יהיו מהם כאלה שיגלו שאין להם קיום ללא המלחמה בנו, השנאה כלפינו, הנקמה האינסופית בנו. פסיכוזה שכזו. קיבעון מחשבתי. תקראו לזה מה שתקראו, להכחיש שזה קיים – בדיוק כמו שזה קיים אצל הפסודו-נאצים מהצד שלנו – זו היתממות אובדנית.

לכן אני לא מרגיש חרדה יוצאת דופן לאחר מותו (בשעה טובה ומוצלחת, כן יאבדו טרוריסטים מלוכלכים, מעוותים ומחליאים) של כבוד השייח' אחמד יאסין. כן, יש מתיחות טיפה יותר גבוהה, אבל לא הבדל מהותי. אם יש דבר שמצטיינים בו אנשים, שהחג הלאומי שלהם זה "יום הזעם", זה למצוא סיבות לזעום ולנקום. הפיגוע הבא היה קורה בכל מקרה, גם אם הצייצן הנכה היה ממשיך לנשום את האוויר שלי.

הבעיה היחידה היא שהחיסול המוצדק הזה לא יקרה כחלק ממהלך רחב יותר. חיסול התשתית הארגונית וההנהגה של החמאס צריך לקרות כחלק ממהלך מהיר של נסיגה, לא כאפיזודה מני רבות במלחמת התשה מעגלית. אם היינו מחסלים את יאסין, רנתיסי ואולי עוד כמה אנשים שמותם באמת ישנה משהו, ואז נסוגים תוך חודש לכל היותר מרצועת עזה, היה בכך טעם. המציאות החדשה של הנסיגה היתה מקהה אצל רבים את הלם החיסול, ונותנת לעולם כולו משהו חדש להתעסק בו (כמו איך לדאוג שהפלסטינים לא יגוועו ברעב לאור ההתנתקות וסגירת המעברים לתקופה כלשהי).

מכיוון שזה לא יקרה, מפני ששרון לא באמת מתכוון להתנתק משום דבר, נותר לנו רק הסיפוק הערטילאי על כך שמנוול אחד קיבל את שלו, לפני שמחזירים את הגוף והנשמה לכוננות ספיגה.

באחת הרשימות הקודמות תקפתי בחריפות את הרב עובדיה יוסף בגלל פסיקה של הבן האידיוט שלו, לפיה אסור לחיילים שומרי מצוות לאכול בצבא מבישוליו של טבח דרוזי או עולה חדש. הנחתי שיענקלה לא יפתח את הפה בלי להיות בטוח שדבריו מקובלים על פאפא. אז הנחתי. עובדיה תקף בחריפות את דברי בנו, הבהיר שמותר גם מותר לאכול מבישולי הטבח הדרוזי והרוסי, וחתם במלים "אם לא יודע הלכה, שישתוק".

לכן מגיעה התנצלות למרן וכל הכבוד על שהשתיק את הבן האהבל שלו. הוא עדיין שמוק מחרחר ריב, אגב, אבל כשמגיע, מגיע.

ממשלת ספרד נהנית מחסינותו של קרבן הפיגוע, ולכן אינה נותנת עדיין את הדין על החלטתה המטופשת והנמהרת להטיל את האשמה בפיגוע על אט"א. ההחלטה תישאר מטופשת ונמהרת גם אם יתברר בסוף – כנגד כל הראיות ההולכות ומצטברות – שלאט"א כן היתה יד במעשה. מקרה כזה רק יהווה הצלה ממוזלת לאסנאר ולאנה פלאסיו. העובדה נותרת בעינה שהם לא יכלו לדעת, ולכן היה מטופש ונמהר – ודי מרושע – מצדם לקפוץ למסקנות, להפנות אצבע מאשימה וללבות ציד מכשפות.

חשוב להבין שממשלת ספרד שפכה הון דיפלומטי אדיר כדי לדחוף במועצת הביטחון החלטת גינוי שמציינת את אט"א במפורש. אפילו אחרי 9-11, בהחלטה הראשונה שהתקבלה, לא הוזכר ארגון אל-קאעדה במפורש. אבל ממשלת ספרד לחצה, ולקרבן פיגוע קשה להגיד לא, אז הזכירו.

אולי יקום בשלב זה מישהו וישאל למה אני מרחם אל אט"א, ושגם הם לא כאלה מלאכים. הכל נכון, אבל אם אתה משקיע את האמינות שלך בלהאשים את המנוול הלא נכון, זה בהכרח מסיח את דעתך מלתפוס את המנוול שכן אשם במקרה המסוים הנדון. ומכיוון שהמקרה המסוים הנדון הוא רציחתם של 192 איש, הרי שזה מעשה חסר כל מוסריות להשתמש בו כדי לסגור חשבון אחר. רדיפתם המלאה, הבלתי מתפשרת והבלתי מגוייסת לצרכים אחרים של האשמים במקרה המסוים הזה הוא המינימום שאפשר לעשות למען הנרצחים.

זו דומה לדינמיקה שמתפתחת בוויכוחים בין תומכי המלחמה לשולליה. "אבל סדאם היה נורא, האם לא נפלא שהוא כבר לא בשלטון?!" והתשובה לכך היא "סדאם היה נורא, טוב שהוא כבר לא בשלטון (אם כי נותר עדיין לראות מה יהיה במקומו) אבל זו לא הנקודה המזורגגת.

מה שעשתה ממשלת ספרד, ומה שהיא ממשיכה לעשות (להורות לנציגים שלה ברחבי העולם להמשיך להתעקש על אט"א כאחראית לפיגוע, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שמשעה לשעה מתברר שזה כנראה לא נכון, הוא מעשה ציני ובזוי.

אני לא מבין בפוליטיקה הספרדית (מעבר למה שקראתי בימים האחרונים אצל גדי להב, (לשעבר עורך וואלה! חדשות שכותב לנו מברצלונה), אבל אין לי אלא לקוות שהממשלה הנוכחית תקבל בראש. לא רק בגלל שיקול הדעת המוטעה שבהצטרפות למלחמה המפגרת של ג'ורג'י בוי (מה שהיה מספיק לי אישית לו הייתי ספרדי), אלא בעיקר בגלל התנהלותה בימים האחרונים.

מגיע לעיראקים מזל טוב על קבלת החוקה הזמנית, אבל זה מזל"ט בעירבון מוגבל מאד. 12 מ-13 הנציגים השיעים כבר מבהירים שהם רק עושים פה ג'סטה לאחדות הלאומית, ולא באמת מסכימים.

יש את עניין הווטו של הכורדים והסונים, ויש את העניין של זכויות הנשים, ואת עניין מעמד האיסלאם, ואיש אינו יודע כמה בכלל יחזיק כל הסיפור הזה של האחדות מעמד ברגע שהאמריקאים יצטרכו – אפילו לשם המליצה בלבד – להעביר את הסמכות לעיראקים. ברגע שברמר לא יוכל להזכיר לצדדים בכל שני וחמישי שכל החלטה טעונה את אישורו, עשויים העיראקים להתחיל להחליט דברים על דעת עצמם.

יכול להיות שההיסטוריה תבוז לאנשים כמוני, ותגיד שהיינו חסרי אמונה ושזרזרנו בעקבי חיל החלוץ בזמן שנעשו דברים גדולים. לא אוכל להכחיש את הקונפליקט של האגו <חיוך יבש>, אבל בסופו של דבר אני חייב לקוות שאכן כך יהיה. שאני טועה, ושבוש והניאו שמרנים שלו צודקים. הרי יהיה דבר מדהים אם באמת תהיה דמוקרטיה בעיראק. מזרח תיכון חדש, מישהו?

זה עוד לא תוצאות רשמיות, אבל CNN חוזים שבפריימריס הלילה במדינת ורמונט ינצח…הווארד דין.

רגע, רגע, תגידו. דין לא פרש? אכן פרש, או ליתר דיון הקפיא את מועמדותו. אבל הוורמונטאים לא נתנו לעובדה טכנית פעוטה כזו להפריע להם. בני המדינה הכי שמאלנית ושאנטאווית בארה"ב הצדיעו למושלם לשעבר, גם על היותו בחור מקומי וגם על התרומה האדירה שלו למפלגה הדמוקרטית ולתנועת ההתנגדות לבוש. מגניב.

כרגע השאלה הגדולה היא מה יקרה בג'ורג'יה, שם המירוץ עדיין צמוד מכדי שאפילו CNN יסתכנו בתחזית של קלפיות מדגם. לא שג'ורג'יה לבדה באמת תיתן לאדוארדס סיכוי ריאלי לנצח, אבל היא עשויה לתת לו בדיוק מספיק כדי להמשיך עוד שבוע.

טוף, עושה רושם שאין לי זמן לרשימות גדולות, אז אנחנו ננסה שיטה אחרת: כל פעם שיהיה לי מה להגיד על נושא מסוים, אני פשוט אשים רשימה קצרה על אותו נושא. כמובן שעדיין יהיו הזדמנויות שיהיו לי יותר מנושא אחד לדבר עליהם, אבל אולי הגישה הזו תעזור לנו להציב לעתים קרובות יותר.

והפעם: השמועות אומרות שניידר מתכוון לרוץ שוב. צר לי להטיל דופי כזה באדם שבאמת עשה גדולות ונצורות נגד ברוני הממון, אבל נראה לי שאין מנוס מלבדוק אם אנשי בוש לא משפיעים עליו – בין אם ישירות, בשוחד, ובין אם בעקיפין, במניפולציות כלשהן. לא ייתכן ששלוש השנים האחרונות לא שכנעו אותו שיש הבדל מהותי בין ממשל של בוש לכל ממשל דמוקרטי שיכול לקום. כלומר, ייתכן – האגו האנושי הרי מסוגל לגבור על כל עובדה וראיה, אבל איכשהו….לא יודע. מה שאני מנסה להגיד פה בעצם זה שאין חדשות טובות יותר לקארל רוב, יועצו הפוליטי של בוש, מאשר שניידר ירוץ. בפעם שעברה, ניידר נתן לבוש את הבחירות על מגש של כסף. לא נותר אלא לקוות שהפעם הבוחרים חכמים יותר, ושאפילו הדיניאקים יבינו שאסור בזמנים כאלה להשתעשע בעמידה על קוצו של פרינציפ.

זה מה שיש לי לומר לעת עתה. שיהיה לכם יום ירוק.

נ.ב. עם האנשים הטובים שנרשמו לרשימת התפוצה שלי, הסליחה. אני לא כותב מהבית כרגע ולכן כתובותיכם לא בהישג עכברי. לא שכחתיכם 🙂

אני, למקרה שטרם יצא לכם לקרוא את אחד הטורים שלי, מה שנהוג לכנות שמאלן. אתם יודעים – מניאק, יפה נפש. שטוף שנאה עצמית. חוטא ומחטיא, עוכר ישראל, תוקע סכין בגב האומה. אני לא עונה לכל ההגדרות הקלאסיות של שמאלן, אבל זה לא רלוונטי כרגע, כי אני בהחלט עונה לאחת ההגדרות המרכזיות: אני מתעב את אריאל שרון בכל נימי נפשי.

אני חושב שהוא פשיסט מגונה שמעולם לא עניין אותו החוק. שלא כמו בן גוריון, אני יודע שהוא מעולם לא הפסיק לשקר. אני חושב שהוא הוביל אותנו במרמה וכחש למלחמה הארורה בתולדותינו. אני גם חושב, וזה בטח נורא יפתיע אתכם, שהוא אחראי ישירות למותם של טבוחי סברה ושתילה. (לאלה מכם שלא מבינים איך זה אשמת יהודי כשנוצרי טובח במוסלמי, הנה הסבר קטן: אם אתה כובש שטח, ומרשה לקבוצה א' להיכנס אליו, למרות שאתה יודע שקבוצה א' היא אויבת בנפש של אוכלוסיית השטח הכבוש, ואתה עושה את זה שלושה ימים אחרי שחברים באוכלוסיית השטח הכבוש רצחו לקבוצה א' את המנהיג שלה – אז כן, אתה אחראי לכל טבח שיקרה כתוצאה מכך. זה די פשוט, בעצם).

שנמשיך? אני חושב שהוא אחראי ישירות ובמודע לתסבוכת הנוראית של ההתנחלויות, שמונעת מאיתנו כל אפשרות להיפרדות נוחה מהפלסטינים, ושתוביל אותנו בסופו של דבר למלחמת אחים. אני חושב ששרון, על הזחיחות המפוטמת שלו, הוא הסממן המובהק ביותר להידרדרות הנוראית של מעמדנו בעולם ושל מצבנו כמדינה. זו דעתי, ואני ממש לא לבד.

אז לכאורה, אלה אמורים להיות ימים טובים לשמאלנצ'יק שכמוני. הנה הוא מושפל, האיש המאוס, שכהונתו כראש ממשלה היא התגשמות כל הסיוטים. הנה הוא נכנס ויוצא בחדרי חקירות, הוא ושני הבנים היהירים והזחוחים שלו. ולא זו בלבד, אלא שאין שום הוד והדר במעשים המיוחסים לו. לא על כפיית השקפותיו בכוח הוא נחקר, ולא על שהקיף את קרית הממשלה בטנקים, כפי שחשש שמחה ארליך המנוח (בזה אין כבר צורך – הוא כבש את הקריה כחוק). לא מאבק כוחני על דעותיו הוביל אותו לעימות עם החוק, אלא חשד לחמדנות פשוטה, שחיתות בזויה ונכלולית, כזו שכל דג רקק ממרכז המפלגה יכול להעלותה בדעתו.

אז למה אני לא שמח? למה אני לא מתענג על כל רגע, ומחכך ידיים בהנאה? אולי  זה בגלל שהביזיון הוא לא רק שלו, ושהוא מקרין ישירות על גם על דמותי כאזרח המדינה הזו. אבל אני חושש שזה יותר עמוק. אני חושש שזו העובדה הפשוטה שכאשר הספינה נעה היישר לתוך קרחון, והחיך כבר מנבא את טעמם המר של המים הרעילים, אז למרות שעדיין מאשימים את הקברניט באחריות לאסון, כבר אין אפשרות לשמוח לאיד על מראה תחתוניו המופשלים.

כשגרתי בניו יורק, הדי.ג'יי הכי חם בעולם באותה תקופה היה אחד בשם ג'וניור ואסקז. היה לו מין טרק מעבר שפשוט אי אפשר היה להימלט ממנו בשום מסיבה או מועדון. הוא הלך ככה:

If-if-if Madonna calls

If-if-if Madonna calls

If-if-if Madonna calls

I'm not here!

ולמה נזכרתי בזה? כי בשבוע שעבר קיבלתי באימייל הודעה אישית, רק בשבילי, מהנערה החומרנית ב-כבודה וב-עצמה. לצערי, היא לא רצתה להזמין אותי ואת נירית לאורגיה, וגם לא לזבל לנו בשכל על קבלה, ואפילו לא למכור לנו חרא של ספרי ילדים.

אז מה רצתה הגברת קיקונה-ריצ'י? לספר לי למה היא תומכת בגנרל בדימוס ווסלי קלארק לנשיאות ארה"ב. למה אני? כי אני התמניתי על הניולטר של קלארק עוד לפני שהכריז על מועמדותו, כשהתנועה לגיוסו למרוץ היתה הסיפור המעניין ביותר בפוליטיקה. קשה להאשים את קמפיין קלארק על חליבת תמיכתה של ה"has been" הזו, ואני עדיין תומך בו (למרות שהדיבורים שלו על ביטול המעמד המיוחד של הכורדים נראים לי שגויים), אבל איכשהו היה לזה טעם של ספאם. נו שוין.

עם חזרתי לשורות וואלה! (לדסק החדשות, במקביל המשך עריכת מדור הספורט האמריקאי), ולנוכח סופה המתקרב של עוד עונת פוטבול נפלאה, אין לי זמן לנשום, לא כל שכן לכתוב רשימה מסודרת. אבל ננסה בכל זאת לתת לכם שורה של מבזקים, עם טיפה פרשנות, כדי להצדיק איכשהו את קיומו של הבלוג הזה. אז יאללה:
 
1. לוב – השמרנים למיניהם מנסים להציג את הודעתה של לוב, לפיה תשמיד את הנשק הלא קונבנציונלי שברשותה ותתיר פיקוח, כהוכחה לצדקת דרכו של ממשל בוש בעיראק. האמת, כמובן, היא בדיוק להיפך. זוהי הוכחה לכך שדיפלומטיה עובדת. שלחץ כלכלי עובד. שעבודה שקטה וסובלנית מאחורי הקלעים עובדת. הרי כולם מודים שהמגעים האלה התחילו עוד לפני הפלישה לעיראק. אז זה לא שקדאפי ראה את ההפקה ההוליוודית "הלם ואימה" והחליט להיות ילד טוב. מדובר בפירות עשור של לחצים כלכליים ודיפלומטיים, עשור שבו קדאפי החל להתרגל לחסרונה של ברה"מ המגוננת. למעשה, ההרפתקה בעיראק מפחיתה את כוח ההרתעה של ארה"ב, ולא מגבירה אותו. כל אידיוט יודע שהדבר האחרון שארה"ב מסוגלת לעשות עכשיו הוא לפתוח בעוד מבצע צבאי רציני.
 
עוד דבר בנוגע ללוב – מסתבר שתוכנית הנשק שלהם היתה הרבה, הרבה יותר מתקדמת מזו של עיראק. לא מפתיע – הם לא היו תחת סנקציות חריפות כאלה במשך העשור האחרון. אז איך זה שעם לוב אפשר היה לדבר, אבל לעיראק היו חייבים לפלוש? המממם.
 
2. תומאס קין הוא רפובליקאי, שהיה בעבר מושל מדינת ניו ג'רזי. לאחר הפיגועים של ה-9/11, הוא מונה על ידי הנשיא בוש כיו"ר ועדת החקירה. לא ניכנס עכשיו לכל מסכת ההתחמקויות של הממשל, לסירובו להעביר מסמכים וכו', למרות שאני מבטיח לדון בזה מתי שהוא בקרוב. מה שאנחנו כן רוצים לדבר עליו זו ההצהרה של קין מהשבוע שעבר: "כשתקראו את הדו"ח, תקבלו מושג ברור למדי בנוגע למה שהיה צריך להיעשות ומה לא נעשה. זה לא משהו שהיה צריך לקרות". בעברית פשוטה: הפיגוע לא היה בלתי נמנע.
 
עוד אומר קין: "ישנם אנשים שאם אני הייתי בתפקיד, הם לא היו נמצאים בעמדה שבה הם היו באותו זמן, מפני שהם פשוט נכשלו".
 
יום לאחר מכן ניסה קין לרכך את ההצהרות, שהחלו לתפוס תאוצה פוליטית (אחרי ש-CBS תיארו את הצהרותיו כ"הפניית אצבע מאשימה לעבר גורמים בממשל") ואמר שהוא עוד לא הגיע לשלב של עיסוק בבכירי ממשל, אבל הוא כבר צוטט בעבר כמביע תסכול ממידת שיתוף הפעולה של הממשל. מה שאנחנו כן יודעים בינתיים הוא שקונדוליסה רייס, הלא היא היועצת לביטחון לאומי, כבר נתפסה בשקר גס. זוכרים שזמן קצר אחרי הפיגועים, אמרה קונדי ש"אני לא חושבת שמישהו היה יכול לחזות שהם יקחו מטוסים ויטיסו אותם לתוך בניינים"? ובכן – הפתעה! דו"ח של ה-FBI משנת 1991 מדבר על האפשרות הזו בדיוק.

גם סמולנים תומכים בשינוי המשטר P-:

3. זוכרים את המושג "מלחמת ברירה"? הוא פילג את ישראל קשות בשנות ה-80', בהקשר של מלחמת לבנון – סליחה, שלום הגליל – שמאד מזכירה את המלחמה בעיראק. איך מזכירה? בכך ששתיהן מלחמות שהחלו בתוכנית גראנדיוזית לשנות את מפת המזרח התיכון, לקבוע עובדות בשטח ולהכריח את מדינות האזור להתנהג יפה. בכל מקרה, למה אני מזכיר את המושג "מלחמת ברירה"?  כי אדון נכבד בשם ריצ'ארד האס השתמש בו . האס היה ראש המחלקה לתכנון מדיניות במשרד החוץ, וכיום שליחו המיוחד לש הנשיא בוש לצפון אירלנד, והוא אומר כך: "לא היינו חייבים לצאת למלחמה נגד עיראק. בוודאי לא בזמן שבו עשינו זאת. היו לנו אופציות אחרות". מדהים איזה אפקט מרענן יש לאמת, כשהיא באה אחרי גשמי זעף של שקר. עכשיו נשארו רק שני דיונים, האחד מוסרי והשני תועלתי, ושניהם בעצם זהים: האם נכון לצאת למלחמה כשיש אופציות אחרות? תחליטו אתם.
 
4. עוד משהו שלא הספקתי לגעת בו כשהתבשל: בית משפט קבע שצבא ארה"ב אינו יכול להכריח חיילים לקבל זריקות נגד אנתראקס (זה פורסם גם בעברית, בוואלה, אבל שם הידיעה פחות מפורטת). החיילים התלוננו שהחיסון גורם להם לתופעות לוואי מוזרות, הערכות לגבי שיעור החיילים הסובלים מתופעות לוואי בגלל החיסון נע בין חמישה ל-35 אחוז (בניגוד להערכה המקורית של הפנטגון, המדברת על 0.2 אחוז) ושישה מקרי מוות מיוחסים לו (מוות, לא מחלה כמו שנכתב בטעות בידיעה שלנו בוואלה). אבל הצבא התעקש. למה התעקש? בגלל שהוא מתעקש להעמיד פנים שעדיין יש סכנה מוחשית של שימוש בנשק כימי. בכל מקרה, עכשיו נותרה לפנטגון רק אפשרות אחת לכפות בכל זאת חיסון מפוקפק על החיילים: צו נשיאותי. מעניין לראות אם הם מספיק טיפשים לעשות את זה.
 
5. ולסיום, סוכנות הידיעות הצרפתית מדווחת כי אלפי כורדים הפגינו בכירכוכ שבצפון עיראק, בדרישה שהעיר, היושבת בלב שדות הנפט העשירים של צפון עיראק, תיכלל במחוז הפדרלי הכורדי, שאת הקמתו הם בכלל לא מוכנים להטיל בספק. אבל העיקר שתפסו את סדאם והראו בטלוויזיה איך מחטטים לו בפה.
 
ונסיים בקטע מאד משעשע (לטעמי לפחות):
במשדר הלפני אחרון של אולפן ליגת האלופות הראו לנו מודי ושות' משחקים שנערכו בבלגיה, ולרגל האירוע עשו כתבת צבע קטנה על בלגיה. שוקולדים, בירה וכמובן, איך לא – המנקין פיס. למי שלא יודע, זהו שמו של הפסל המגוחך הניצב במרכז בריסל, של ילד משתין (מאד מתאים לאומה שידועה בשערוריות פדופיליה). בכל מקרה, אבי מלר מספר בסגנונו העצי משהו על הפסל הזה, ומודי בר-און הנפלא מגיב: "כן, בנתניה יש בכיכר המרכזית של העיר דבר מאד דומה, רק ששם הילד הוא אמיתי…"
 
אז שיהיה לכם יום ירוק, תעיפו מבט אם בא לכם בטור האחרון שלי בוואלה! דעות, ובבניין ציון ננוחם.

שני קטעים זריזים:

1. בהתחלה, כשרק יצאו הידיעות על מעצרו של סדאם, סיפרו לנו שהוא נלכד בגלל ידיעה שהושגה מאחד מקרוביו. עכשיו מספרים לנו איזה קשקוש על חייל, שראה חתיכת בד, שבעצם הייתה חתיכה ממכסה של המחבוא הסודי.

אני, במחילה מכבודכם, אומר שלא סביר. אם היה מודיע, היה מודיע. ואם המודיע רק אמר באיזה בית הוא מוחזק, אפילו אם זה בית עם שטח, יש מין מכשירים כאלה, שעובדים על גלאי חום אם אני לא טועה, שיכולים למצוא איפה מסתתר בנאדם. אני בטוח שלצבא ארה"ב יש מכשירים כאלה. מרגע שידוע שסדאם מסתתר בשטח שהשתלטת עליו, לא צריך ללכת ולחפש בעיוורון בעשב.

אבל גם אם כן, שימו לב כמה מהר השתנה הדגש: בהתחלה רצה הממשל להבליט שקרוב משפחה של סדאם בגד בו – רוצה לומר: "תראו מה זה, אפילו המשפחה שלו כבר לא נאמנה, אז גם אתם בני העם העיראקי לא צריכים להמשיך להתנגד לנו בשמו". אבל כבר למחרת השתנה הניגון, ואני יכול להעלות שתי סיבות. האחת (הפחות סבירה) היא שהאמריקאים קלטו שהעיראקים עלולים דווקא להתרגז על האמריקאים, שבפרס הענק שיחדו מישהו לשפלות שכזו (להסגיר קרוב משפחה, בלי קשר לעובדה שזה במקרה חלאה כמו סדאם). האפשרות הסבירה יותר היא שהם החליטו שיותר דחוף לנגן על מיתר "בחורינו גיבורי התהילה".

שום דבר מזה לא משנה את העובדה שנפלא שתפסו את סדאם – גם בשל הגברת סיכויי ההצלחה בעיראק וגם בשל חוש הצדק הפשוט. אבל גם כשמרוצים ממשהו, לא צריך להתעלם מאיך שהוא משווק ומתומרן.

2. יש כתבה מעניינת על הניאו שמרנים שטרם הספיקותי לעיין בה עד תומה, אבל עלה בדעתי משהו מעניין: למה הם משווקים את עצמם כ"ניאו-שמרנים"? כי את השמרנות הישנה אף אחד כבר לא קונה – או לפחות לא מספיק כדי לנצח בבחירות. זו אותה גברת בשינוי אדרת, וכמו שאומר נחמיה – שלא יעבדו עליכם.

מה שכן, מאד מרתיח שהם משתמשים בזה שהרבה מהם יהודים כדי להכפיש כל התקפה על הדעות המגונות שלהם כאנטישמיות. אני יהודי, ואני גאה מאד להימנות על העם שהפיק את דוד המלך, ישעיהו בן אמוץ,  ישוע מנצרת, יוחנן בן זכאי, ובוב דילן. חבל שאני לא יכול לומר את אותו הדבר על החלק שהפיק את ריצ'ארד פרל, פול וולפוביץ' ומה-שמו אייברמס.

ועד שאמצא את הזמן לכתוב רשימה מסודרת, שיהיה לכולנו יום ירוק.