עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

הדמוקרטים בקונגרס פתחו רגליים וויתרו על הכללתו של לוח זמנים להחזרת הכוחות מעיראק בחוק תקצוב המלחמה ששלחו לנשיא. מדובר בניצחון שהוגש על מגש של כסף לנשיא כושל המידרדר בהתמדה בסקרים, ובהפסד פוליטי די משפיל לדמוקרטים.

עם זאת, יש שלוש סיבות למה אולי – אולי – זה בכל זאת היה רעיון טוב:

גרירת חוק התקצוב היתה נותנת לרפובליקאים אפשרות להאשים את הדמוקרטים שהם "מפקירים את הכוחות בשטח בלי ציוד בלה בלה בלה" לא לגמרי מדויק, אבל נעזוב זה. מדובר בדמגוגיה אפקטיבית מאד.

אבן שזרק טיפש אחד לבאר, גם מאה חכמים לא יוכלו להציל. ובמלים אחרות – ייתכן שבוש וראמספלד, בכסילותם, סנדלו את ארה"ב, וכעת אין לה ברירה נבונה על פני הישארות בעיראק ומציאת דרך לגרום לזה לעבוד. כמובן שכל גישה כזו תחייב המתנה עד שהדביל יעזוב את הבית הלבן, כי הוא עיקש מכדי לעשות את הדברים שבאמת דרושים.

יש מצב שלדמוקרטים יש כלי נשק הרבה יותר רציניים (מפרשת התובעים או פרשיות אחרות) בארסנל מגרירת חוק התקציב, ולכן אינם מעוניינים לתת לרפובליקאים להעכיר את המים ולבלבל את הציבור עם האשמות שווא (ראו סעיף 1).

עם זאת, זה עדיין מרגיז, ומה שהרבה יותר מרגיז זה שהאפסים האלה עוד לא ביטלו את "חוק בתי הדין הצבאיים" המגונה, שמכשיר עינויים ומעצרים ללא צו וללא זכויות – גם של אזרחים אמריקאים. אם הם לא עושים את זה עד 2008, הם לא יותר טובים מהרפוגניקנים.

ותודה לקוראת היקרה שונרא על ההפנייה.

כל מי שעוקב יודע שארה"ב עוצרת סוכנים איראניים בתוך עיראק זה כמה חודשים. אל האם ידעתם שהם מחזיקים אותם כמו בגואנטנמו – בלי זכויות? לא נתנו לנציגים הרשמיים של איראן בעיראק לראות אותם, לא כלום?

האנשים האלה מטורפים לגמרי. זה כבר לא אנשים פרטיים שנחטפים בטענה שהם טרוריסטים ופצצות מתקתקות שמצדיקות את השעייתן של אמנות בינלאומיות , אלה אנשים שמדינה מוכרת אומרת בפה מלא "כן, האיש הזה שלנו, נא לתת לנו לפגוש אותו כמתחייב משלל אמנות בינלאומיות".

האם ייתכן שהחבר'ה האלה באמת חסרי מודעות עצמית במידה כזו שהם לא קולטים שהסטנדרט שלהם הוא בעצם "ברגע שלנו יש טענה נגדכם, אין לכם זכויות"? הם לא קולטים שלסטנדרט הזה אין קיום הגיוני?

אוקיי, היות שלא ידעתי את הפרט הקטן הזה, לא ידעתי מה איראן בעצם השיגה פה. אז כמו שכבר קישרה שונרא, הנה הדיווח של הפייננשל טיימס – לא משופרות ההתלהמות של השמאל המלקק למוסלמים – עם הפרטים.

ולמקרה נוסף

שבו אפשר להאמין הכל על כל הצדדים, באה לנו פרשת בשארה. עכשיו, מצד אחד יש לנו את אלוני, שלפחות אם נניח שלא עיוותו לה את הדברים בערוץ שבע, חזתה יומיים לפני שזה התפוצץ בתקשורת שהשב"כ עלול לתפור לבשארה תיק. ומה,יש פה מישהו שיקום ויגיד "לא ייתכן בשום פנים"? לא חשבתי ככה. מצד שני, מדובר כאן בעזמי בשארה – חלאה מהסוג הנחות ביותר, שמקציף נגד מדינה שעל כל עוולותיה נותנת לו להיבחר לפרלמנט ולהקציף נגדה – ובו בזמן מלקק לרודן נתעב במיוחד ומשבחנו. האיש, הן בצביעותו והן בעובדה שהתאפשר לו להזיל אותה בחסות משטר דמוקרטי, הזיק לבני עמו ולאינטרסים שלהם בערך פי מיליון מכפי מכפי שהזיק אי פעם לישראל. גם עליו אפשר להאמין הכל – משחיתות פיננסית למשהו שהיה מצדיק אפילו מעצר בידי השב"כ של מחוקק נבחר בעל חסינות. נצטרך לחכות שהנעל השנייה תיפול, כמו שאומרים בארץ הולדתי.

נו, אז עושה רושם שבניגוד לספיקת הכפיים, איראן נשארה עם הזהו ביד – שחררה את החטופים ללא תנאי, ועכשיו מייבבת "תעשו גם אתם ג'סטה, מה יש??!"

אני מתקשה לראות מה בעצם ההישג הגדול שכולם קושרים לראשו של אחמדינג'אד.

איראן לא השיגה שום דבר – אפילו לא התנצלות פומבית מצד בריטניה. הם טוענים שנשלח אליהם מכתב. בריטניה מכחישה ובזה זה מסתיים. גם אם בריטניה הבטיחה להקל על איראן בנושא הגרעין והסנקציות, אין לאיראן יכולת לאכוף הבטחה כזו מרגע שהחטופים שוחררו. אז שוב: איפה פה ההישג?

אולי אנשים מתכוונים לזה שהאיש המעצבן הזה מטהרן הצליח לרדת מהעץ בצורה תיאטרלית ומסוגננת? אכן, על זה קשה לחלוק. אבל הוא ירד מהעץ. איראן קיבלה חזרה כמה סוכנים ודיפלומטים שלה שנעצרו? מחיר סביר ביותר, והעסק נגמר מהר מאד. אולי זה ההישג, שאחמדינג'אד השיג מהר יחסית את שחרור האנשים **שלו**.

אבל מכאן עד להגיד שבריטניה יצאה פארש, כמו שזועקים צהובונים מחד ושונאי בלייר משמאל מנגד, זה פשוט מגוחך. בריטניה טיפלה במשבר מהר וביעילות, נקטה קו תקיף אבל לא העלתה את הדיאלוג לטונים גבוהים מדי, ולא ויתרה על שום דבר משמעותי – את המחיר שילמה עבורה ארה"ב, שהתחילה בעצם בכל הדינמיקה של חטיפות מול איראן בעיראק. המחדל של בריטניה נעוץ בעצם החטיפה והצורה שהתנהלה, וגם בהנהגות הלא מרשימה של המלחים שלה. אני לא אומר שם, דרגה ומספר סידורי, אבל אפשר היה להראות קצת יותר זקיפות קומה גם בזמן שמשחקים את המשחק הילדותי של האיראנים.

יש כאן כמובן הצלחה מסוימת לאיראן. היא הוכיחה שאפילו הברית האנגלו-אמריקאית האדירה לא יכולה לדחוף אותה סתם כי בא לה. עצרתם לנו? נעצור לכם, ולא משנה בכלל שלעצור מלחים כי הם עברו בטיפה, לכל היותר, את קו הגבול הימי (בניגוד למעצר פרובוקטורים ומחמשי מיליציות בעומק המדינה) זו הגזמה פראית. השאלה, כמובן, אם יש לאיראן יכולת להשיב מידה כנגד מידה גם במקרה של הסלמה במעשי האיבה. עד כמה שידוע לעולם, לא ממש, למעט בקמפיין טרור. בגמביט החטיפה, היא ניסתה לרמוז בדיוק לכך. אתם אולי יכולים לתת לנו בראש בקונבנציונלי, אמרו האיראנים, אבל אנחנו תמיד נמצא דרך לבעוט לכם בביצים מלמטה, בתחמנות, או סתם בניצול של חוסר עירנות מביש שלכם.

אולי בעצם, ההצלחה הגדולה של אחמדינג'אד היא שהוא הצליח להוריד מהעץ במהירות את הקיצונים במחנה שלו, אלה שהוא לא לגמרי שולט בהם, אלה שעונים רק למנהיג הדתי הבלתי נבחר, חמינאי.  אני לא רואה מישהו שיש לו מידע מוסמך על מידת מעורבותו או הסכמתו של חמינאי למהלך. צריך, לדעתי, לצאת מנקודת הנחה שהוא היה מעורב במידה מלאה, אבל יהיה מעניין מאד לגלות שלא.

אם היה מעורב, אז ההצלחה היא יותר של חמינאי, שהוכיח שבסופו של דבר, הוא מכתיב את המאורעות, הוא מסלים והוא מרגיע, ולא הנשיא הנבחר – אבל את זה ידע כל מי שעיניו בראשו.

שמייח בארה"ב. במקביל לקמפיינים של המועמדים השונים, מתלהטת פרשת ההדחות של התובעים הפדרליים. כמו בווטרגייט, שם הטיוח סיבך את ממשל ניקסון הרבה יותר מהפשע עצמו, כך גם במקרה זה. העבירה עצמה אמנם הריחה לא טוב – הדחת תובעים פדרליים בניגוד לכל תקדים, רק בגלל שהם לא תובעים אנשים ממפלגה מסוימת למרות שהם חושבים שאין די ראיות, או למרות שהם מרכזים את משאבי המשרד שלהם בפרשת שחיתות עצומה שבמרכזה איש מפלגתו של הנשיא, ולכן לא מגישים מספיק תביעות על עבירות הגירה (כדי שהנשיא יוכל להוכיח לתומכיו שונאי הזרים כמה שהוא בסדר).

אז זה אמנם נשמע רע, אבל מבחינת החוק היבש לא לגמרי ברור אם היתה כאן עבירה פלילית, שכן תובעים פדרליים משרתים "ברצות הנשיא", ויש לו הזכות לפטרם ולהחליפם, או סתם לא לחדש את חוזיהם בתום תקופת שירותם, בת ארבע השנים. קלינטון, שנכנס לבית הלבן לאחר 12 שנות שלטון של הצד השני, פיטר את כל 93 התובעים הפדרליים במכה אחת והחליפם. אבל הוא לא טען שזה בגלל שהם לא עשו את העבודה שלהם כמו שצריך, ולא ברר רק את אלה שלא היו מספיק נאמנים לדעתו.

בכלל, ברבע המאה האחרונה פוטרו רק חמישה תובעים פדרליים באמצע תקופת הכהונה שלהם, וזאת בשל עבירות פליליות או אתיות רציניות (לדוגמא, אחד מהם, אחרי שהפסיד תיק סמים חשוב, הלך למועדון חשפנות, הסתבך בקטטה עם חשפנית ונשך אותה בזרוע).

בקיצור, המהלך היה מפוקפק, אבל לא לגמרי בטוח שאפשר היה לדפוק את בוש עליו. אלא מה? הקונגרס, בנוסף להיותו בית מחוקקים, תפקידו גם לפקח על הממשל באמצעות סמכויות חקירה וזימון. אז הדמוקרטים החלו לשאול שאלות והשקרים החלו לעוף. מתברר שלתובעים, שפוטרו לטענת משרד המשפטים בשל ליקויים בתפקוד, היו דווקא הערכות תפקוד חיוביות מטעם משרד המשפטים עצמו רק לאחרונה. מתברר שבניגוד לדברים שנאמרו באופן רשמי, לבית הלבן היה דווקא קשר הדוק לפיטורים האלה, ומתברר שאחד התובעים פוטר אך ורק כדי לפנות מקום לחבר של קארל רוב, יועצו של בוש.

בינתיים התפטר עוזרו הבכיר של שר המשפטים גונזאלס, ראש הלשכה שלו אמר היום שהבוס שלו לא אמר אמת, עוזרת בכירה שלו החליטה לנקוט בתיקון החמישי לחוקה (הזכות שלא להפליל את עצמך) במקום להעיד בפני הקונגרס משום שלדעתה חברי הקונגרס כבר הגיעו למסקנה והם סתם מחפשים אותה ואת עמיתיה.

אבל זה לא הדבר הגדול. על הדרך במהלך חגיגת השקרים והפניות האצבע בתוך הממשל, התגלה סוד מעניין הרבה יותר. אתם מבינים, בארה"ב יש חוק, שהועבר ב-1978 (כחלק מלקחי ווטרגייט). החוק הזה מחייב את הנשיא, ישירות, לעשות הכל כדי לוודא שכל מסמך וכל תכתובת שמחוברים במסגרת עבודת הבית הלבן יתועדו ויישמרו. חוק די הגיוני, תודו.

אז עכשיו מתברר שבית הלבן של בוש, מתייחסים לחוק הזה כמו שמתייחסים להרבה חוקים – לא מתייחסים. מתברר שהרבה מאד מהעבודה של הבית הלבן מבוצעת דרך חשבונות דוא"ל חשאיים, מחוץ למערכת של הבית הלבן. אחד העדים אף ציין שלהערכתו, "95%" מכלל התכתובת של קארל רוב (שכיר של הבית הלבן בשש השנים האחרונות) מתבצעת דרך חשבון דוא"ל של המפלגה הרפובליקאית, שאינו כפוף ל"חוק מסמכי הנשיא" – מה שלא אומר שאי אפשר לקבל צו לקרוא אותו.

אוקצור, מפרשה של "ספק כשר אבל מסריח", הגענו לפרשה של הפרה בקנה מידה אסטרונומי של חוק מכריע בחשיבותו בכל הנוגע למעקב אחרי התנהלות הנשיא. וזו רק ההתחלה-לה-לה.

בקמפיינים:

אובאמה קצת הסתבך בקעקבות היצירתיות של מישהו שקשורבעקיפין לקמפיין שלו. הבחור, שעובד עבור חברת הפרסום שאותה שכר אובאמה, עשה "עיבוד" לפרסומת המפורסמת של אפל מחשבים "1984". בעיבוד "המבריק" מככבת הילארי קלינטון בתפקיד "האח הגדול", והקריין מבטיח שהבחירות הבאות יהיו שונות. מאד חלש, לדעתי, אבל הבלוגוספירה הפוליטית נורא התרגשה. אבל מתברר שהאיש אפילו לא עבד במסגרת פעילותו בחברה על הקמפיין של אובאמה, ונראה שגם הקליע הזה ניתז מחזהו של הסופרמן הפוליטי החדש.

בצד של הילארי, הלשונות הטובות חוגגות על הקטע הבא: בשבוע שעבר הודיע מושל איווה טום וילסאק, שהתמודד זמן קצר מאד על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ופרש כבר לפני איזה חודש, על תמיכתו בהילארי. אחרי כמה ימים הודיעה הילארי שתשתמש בחלק קטן מקופת הקמפיין האדירה שהיא בנתה כבר כדי לכסות את חובות הקמפיין הקטוע של וילסאק.

בצד השני, ג'ון מק'קיין ממשיך לאבד גובה ופולט שטויות נואשות יותר ויותר. החוכמה האחרונה שלו? "בגדד בטוחה. יש שם הרבה שכונות שבהם אתם ואני יכולים להסתובב בלי בעיה". מק'קיין הוסיף ואמר שמפקד כוחות ארה"ב בעיראק, דייויד פטראוס, יוצא לסיורים מחוץ ל"אזור הירוק" המאובטח (הגטו של קרית הממשלה בבגדד) ברכב לא ממוגן.

ומדברי מק'קיין למישהו שמכיר את השטח קצת יותר טוב, הצוות של פטראוס טוען נחרצות שמפקדם לעולם לא יוצא מהאזור הירוק אלא ברכב ממוגן ביותר. בנוסף, אומר הגנרל בארי מק'קאפרי, שחזר לאחרונה מסיור רשמי בעיראק, אומר כך:

"no Iraqi government official, coalition soldier, diplomat, reporter, foreign NGO, nor contractor can walk the streets of Baghdad, nor Mosul, nor Kirkuk, nor Basra, nor Tikrit, nor Najaf, nor Ramadi — without heavily armed protection."

העיקר שמק'קיין מפורסם ב"דוגריות" שלו. בלעחס.

זה היה עדכון מארץ האפשרויות. אנחנו מחזירים אתכם כעת ללוח השידורים הרגיל.

בנוגע לפסטיבל לכידת בני סלע, עמיתתי לשעבר דוריה למפל כתבה יפה את המובן מאליו – שההצטלמות של השוטרים החוגגים היתה חוצפה ממדרגה ראשונה. אבל זו ממש לא החוצפה הכי גדולה של השוטרים בימים האחרונים.

שמעתם כמובן על הרצח המחריד של הילדה בקצרין. שמעתם מן הסתם גם שאיזה טיפוס בן 56, שבכוונה אני לא כותב את שמו, נעצר בחשד למעורבות, ושמו ותמונתו פורסמו מיד כשהמשטרה – כמה שמים שעל סמך "דו"ח סודי" שהוגש לשופט אבל לא לסניגור – השיגה הארכת מעצר ראשונית.

עכשיו בן ה-56 שוחרר וגנן בית הספר, בן 40 (ששמו לא יופיע באתר זה עד שלא יוגש נגדו כתב אישום) נעצר. ומה עם בן ה-56? כנראה ישוחרר. כמה נחמד. אחרי ששמו הוטבע בתת-מודע של כל אדם באזור שבו הוא חי כקשור איכשהו לזוועות חולות. וכך גם בן ה-40, שאם סתם נהמר על סמך המאזן של משטרת ישראל, בטח גם לו אין שום קשר לפרשה.

אולי כבר יעבירו חוק שאי אפשר לפרסם את שמו של אדם פרטי מיד כשעוצרים אותו כחשוד בפרשה חמורה שהשיוך אליה מכתים באופן בלתי הפיך את שמו של אדם?

רגע הבני סלע של ארה"ב בעיראק

לא, סדאם (עוד) לא הצליח להימלט. מי שכן חמק הוא האחיין שלו, שהיה מספיק חשוב ואשם בפשעים שונים (כולל מימון המורדים אחרי נפילת המשטר) כדי להיות שפוט למאסר עולם.

יש כמובן הבדלים גדולים בנסיבות הבריחות המתוקשרות כאן ושם. אצלנו זה קרה בגלל שמשטרת ישראל היא גוף מטומטם ומסואב שהבהמיות נמוכת המצח המושרשת בו מונעת את זרימת הדם למוח. שם זה קרה בגלל תסמונת ממאירה לא פחות: שחיתות. או ליתר דיוק העובדה ש"כוחות הביטחון" העיראקיים שורצים מורדים, אנשי מיליציות שיעים, חברי כנופיות וכיו"ב.

כמובן שהאמור לעיל לא בא להגיד שאם בני סלע לא היה פגוע נפש במידה מסוכנת, אלא סתם פושע חסר מעצורים ומצליח, לא היה יכול לקרות שמישהו במשטרת ישראל ישתכנע בתמריצים אלה ואחרים לסייע לו לברוח. או נגיד לרצוח בשבילו. או נגיד למזמז ולמסמס את חקירת אותו שוטר רוצח במשך חודשים על גבי חודשים.

סתם, היפותטי שכזה. בכל מקרה, הא לכם סקופ כשר, פרסום ראשון בעברית, אלא אם כן אני ממש לא רואה טוב.

תיכף נוסיף הערות שוטפות נוספות.

לשסף את צוואר האויב במחווה אדיבה

מה עוד היה לנו שם? מעבר לכל הברדק עם המלצות הוועדה לעיון בעיראק של בייקר, אתה יודע שהושפלת קשות כשהאויבת הגדולה שלך מציעה לך עזרה בלחלץ את עצמך מהקקה שבתוכו התעקשת לדרוך.

"עזוב שטויות", שח הברקו

ולסיום, הליצן, המכונה בחוגים מסוימים "הקיסם", הלא הוא איל ברקוביץ' המאוס, התעלה על עצמו בטיפשות בהמית הערב בתוכנית סיכום המחזור בכדורגל. התארח באולפן לוני הרציקוביץ', והברקו פונה אליו ומתלקק לבוס הדוחה של מכבי תל אביב כדלהלן: "לוני, אתה הרי באמת…איש של תרבות, ארץ ישראל היפה. למה אתה צריך את החרא הזה?"

נעזוב את השילוב של ארץ ישראל היפה עם החרא. כשלוני מגיר הדביקות מתחיל לענות ש"כי אני מאמין בלתת לקהילה" או משהו בסגנון, קוטע אותו אילוש שלנו ואומר "עזוב שטויות, בשביל מה אתה צריך את זה"?

אם אתה לא מאמין לו שהוא עושה את זה בשביל לתרום, איל, מה היה הבולשיט על "ארץ ישראל היפה"?

וכמובן, כל מי שעוקב יודע שהעיר צדקו לחלוטין כשאמרו עליו, כבר בתחילת העשור, ש"היה הלורד לעכבר, עכבר פחים בחליפה". אמירה מדויקת להפליא, שקלעה גם למהות (מאיסות קטנונית ולא נעימה) וגם לכסות המבקשת להסתיר מהות זו – חליפה, יומרה לתרבותיות, גינון של התנשאות מובנית שכל-כולה נסמכת על מוצא עדתי\סוציו-אקונומי. מדובר הרי בבריון מגעיל, כזה שמשתמש במקבת ה"תרבותיות" כדי לדפוק על כל ביקורת כנגדו את תווית ה"ככה לא מדברים" האדנותי. לך תזדיין, יצור מגעיל, ותפסיק כבר לפגוע בספינת הדגל של הכדורגל הישראלי. מעולם לא הייתי אוהד מכבי, אבל צריך את מכבי, והכדורגל הישראלי היה הרבה יותר מגניב בשנות ה-90', כשהיה מכבי, מאשר בשנות ה-80, כשהתחפש בבגדים שלה משהו שספג 10-0 וכאלה.

משום מה, כלי התקשורת בארץ לא כותבים (לא שאני ראיתי) על ההיבט הכי משמעותי בפרשת חבר הקונגרס פולי, שחשק בנערים בני 16-17 שעבדו כ"שמשים" בקונגרס (הם עובדים כמעין שליחים וזוכים בחוויה, בניסיון ובקשרים. זה כבוד כזה). למי שלא יודע – חבר הקונגרס מארק פולי מפלורידה נתפס כשהוא מנהל תכתובות בעלות אופי מיני עם שמשים כאלה, התפטר מיד ממושבו בקונגרס ואישפז את עצמו במוסד לגמילה מאלכוהול. בתור פרט פיקנטי, פולי עמד בראש ועדה למניעת ניצול מיני של ילדים.

עכשיו, פולי הוא רפובליקאי, ועצם העובדה שהוא לא ירוץ לבחירה מחדש בעוד חודש פירושה אפשרות לפחות לדמוקרטים להרים מושב שנחשב סגור ונעול בכספת הרפובליקאית.

אבל לא זה העניין. מה משום מה כלי התקשורת האחרים בארץ לא קלטו, ומה שהחל להתפרסם כבר בערב יום כיפור (הייתי עסוק ולא היה לי כוח לכתוב על זה אז) זה שבכירי המפלגה הרפובליקאית כבר ידעו על נטייתו של פולי "להסתחבק מדי" עם הקטינים המועסקים בקונגרס כבר בסוף 2005 – לפני קרוב לשנה. יו"ר בית הנבחרים, דניס האסטרט, שמע על כך מחבר קונגרס בשם ריינולדס, שהשמש שלו הראה לו אימייל שפולי שלח לו.

זה לא שהם (ראשי המפלגה בקונגרס) לא עשו שום דבר, אבל בהחלט לא טרחו לחקור יותר מדי, והעדיפו לא לדעת את האמת. הם זימנו את פולי לשיחה והבהירו לו שיימנע מ"דברים שיכולים להתפרש לא טוב", אבל זהו.

יש כבר קריאות בצד הרפובליקאי שהאסטרט יפרוש מתפקיד היו"ר בגלל המחדל, והמתחרה שלו במחוז הבחירה בטנסי, שקודם לא היה לו בדל של סיכוי, עכשיו יכול לפחות לנהל קמפיין. מה שהיה פרשה של קונגרסמן אחד, במחוז בחירה אחד, הפך לפרשה המעיבה על כלל המפלגה הרפובליקאית. בצד הימני כבר בוכים על כך שהבלוגרים, שזירזו את רשת ABC לחקור את הפרשה, ישבו על החומר וחיכו עד שיהיה קרוב מדי לבחירות. עכשיו אי אפשר אפילו להוריד את שמו של פולי מטפסי ומכונות ההצבעה. הרפובליקאים יכולים למנות לו חליף, אבל המחליף ייאלץ לרוץ תחת שמו של פולי. קטעים צחוקים.

הבעיה, כפי שהבהיר ג'ון דיקרסון המצוין בסלייט, היא שכדי לנצל את השערוריה הזו בצורה אפקטיבית, יש חשש שלדמוקרטים לא תהיה ברירה אלא להתקרב מדי למחוזות של ליבוי יצרים הומופוביים.

בכל מקרה, זה הסיפור האמיתי על הקונגרסמן החרמן, ולא סיפורי ה"על יד" שמדווחים בעיתונים ובאתרים, כמו העובדה שפולי טוען עכשיו שכומר ניצל אותו מינית כשהיה ילד וכאלה.

בשאיפה להרחיב ולדון בעניינים אחרים בהמשך הערב.

אם מסתכלים קצת מעבר לסיפוק שבכיסוח הצורה לחולי הרוח מוכי האללה המעצבנים האלה, שפשוט לא מסוגלים לעזוב אותנו בשקט, עולות כמה תהיות ארוכות טווח:

האם התוצאה הסופית של המלחמה הזו תהיה מלחמת אזרחים בין "צבא לבנון" לחיזבאללה? אם כן, מי מוכן להמר על ניצחון של "צבא לבנון"? אני לא. גם אחרי שנכסח להם את התשתיות ואת רוב הנשק, להם יהיה מי שיספק נשק באופן סדיר. ללבנונים? לא בטוח. לחיזבאללה, עושה רושם, יש הרבה יותר מוטיבציה. הלוחמים שלהם בוודאי יותר טובים.

בקיצור, אני בהחלט רואה כאן מצב שבמקום למזער את החלאות האלה, אנחנו נמליך אותם על כל לבנון.

מה שמביא אותי לכותרת המשנה של הפוסט הזה. בהנחה שאנחנו לא נשב בשקט וניתן לאמור לעיל לקרות, מסתמן כאן מצב של גירוש נסראללה ורוב אנשיו מלבנון. נכון, יש עם זה בעיה עקרונית – בניגוד לערפאת והפלסטינים שלו, מדובר כאן באזרחים לבנונים לכל דבר, אנל יש לי אחלה פתרון לעניין הזה: שלילת אזרחות בעוון מרד מזוין. בקלות אפשר להגדיר את ההתעקשות של ארגון פוליטי לפתוח על דעת עצמו במלחמה כמרד בשלטון. תארו לכם את בני אלון ואפי איתם מארגנים מתקפה על עזה, לדוגמא, בניגוד לרצון הממשלה.

בקיצור, אם נגיד שבסוף כל הסיפור הזה יהיו לנו תמונות של נסראללה ואנשיו עולים על ספינות (או מטוסים) שייקחו אותם לאראן או לסוריה, האם זה בעצם ייצור תסיסה איטית שתביא להחזרתם ולהמלכתם על לבנון בעוד מספר שנים?

מסובך. גם אם ממשלת לבנון תקבל פתאום ביצים ותילחם ברצינות באיום החמור הזה על קיומה, אני לא רואה את השיעים מקבלים את הדין אי-פעם.

נ.ב.: באמת אי אפשר היה למנוע מהמזל"ט של חיזבאללה לפגוע בסטי"ל? אני ממש לא מבין בזה, אבל…הוא לא נקלט ברדאר? אי אפשר היה לראות אותו מגיע ולהוריד אותו בירי? וכל הכבוד לאלון בן דוד, שמיהר להכריז על "הסדק הראשון באמינותו של נסראללה" בנוגע לאיום להוריד את הספינה. כנראה שעירית לינור לא היתה מקרה חריג…

היה היו פעם, בארץ רחוקה, שתי משפחות שכנות. נקרא להן משפחת ארזי ומשפחת ציוני.

משפחת ארזי בדיוק הצליחה לאחרונה לשקם את ביתה לאחר תקופה קשה של מדנים בין בניה. היא אפילו הצליחה לשכנע את השכן האחר שהמשפחה חזרה להיות בשלום ושאפשר לעזוב אותה לבד.

משפחת ארזי לא סבלה את משפחת ציוני, במיוחד מאז שהציונים ניסו להשתלט לה על החצר הדרומית, ולקח 18 שנה תמימות של מאבקים להעיף אותם. אבל מאז שמשפחת ציוני הפסיקה עם השטות הזו, השתיים הצליחו להתעלם זו מזו ממש כמו משפחות שפויות, וחיו כל אחת לא רע.

משפחת ארזי אפילו החזירה לעצמה קצת מהמוניטין שהיו לה בשכונה כמי שעורכת אחלה מסיבות, ושוב היו החיים יפים בחצרה.

היתה רק בעיה אחת. למשפחת ארזי היה כלב.

תאמרו, מה הבעיה? כלב זה אחלה! ובכן, הכלב של משפחת ארזי היה קצת בעייתי, וסירב לקבל עליו משמעת. לכלב של משפחת ארזי היתה אובססיה למשפחת ציוני. הוא סירב לקבל את העובדה שהם כבר לא בחצר שלו, וניסה בכל דרך להתחיל איתם במלחמה חדשה, כי בזמן שכולם דווקא נהנו מאד מהשקט, לחייו של הכלב לא היה שום טעם בלי הדם בעיניים, האש בנחיריים והיעדר המחשבה המבורך שמגיע כשנותנים לסעיף להשתחרר ולרהיטים לזוז בתוך הגולגולת.

האמת היא שמשפחת ארזי פחדה קצת מהכלב המשוגע שלה, ולא ממש התחשק לה להתעמת איתו – בטח לא בשביל הציונים המעצבנים האלה. ואולי, חשבה, בכלל טוב שיפחדו מהמטורף הנבחן – שלא יכניסו לעצמם בראש לחזור לריב איתנו.

וכך ניסתה משפחת ארז ליהנות מכל העולמות: גם לא לקחת אחריות על מה שהכלב עושה, כי מה זה אשמתם, הוא הרי רק כלב, ומהצד השני לתת לו לשבת ליד השולחן בארוחות, כי הרי גם הוא בן משפחה.

בינתיים גמרה משפחת ארזי לבנות מחדש את החצר היפה שלה – לרצף מסביב לבריכה, לשתול ורדים יפים, להרים פרגולה ככה בשביל הצל – היתה חצר משגעת, והבנים של הארזים הרימו שם מסיבות ודפקו קופות משהו פצצה – אפילו למשפחת ציוני יצאו העיניים.

ואז הכלב התחרפן סופית ולבנים המשוגעים של משפחת ציוני נמאס.

עכשיו המרצפות סביב הבריכה מנופצות, שליש מהוורדים כבר נרמסו, וקורה אחת של הפרגולה כבר שבורה מהבלוק שהציונים זרקו על הכלב. וכשאחד הילדים של ארזי ניסה להגן על הכלב? גם הוא חטף סטירה ועכשיו יורד לו דם.

אז מה, משפחת ארזי, לא חראם? לא יותר מדי לסבול בשביל כלב שוטה אחד? כי אם לא חראם אפשר להמשיך. זה לא שאין לנו עצבים לשחרר.

יצחק בן חורין מדווח ב-YNET שגם לממשל האמריקאי לא ברור אם החוק החדש הנדון אכן אומר את מה שהגולים האיראנים טוענים שהוא אומר. הם בודקים.

ומתוך וואלה!:
"בקול ישראל דווח, כי יוזם החוק, חבר הפרלמנט האיראני עימאד אלפרוג', אמר כי הוא אינו עוסק כלל במיעוטים דתיים, ונועד לעודד נשים להתלבש בצניעות ובלבוש מוסלמי מסורתי.

גם חבר הפרלמנט היהודי, מוריס מועתמד, אמר כי הפרלמנט לא דן ברעיון לחייב מיעוטים לא מוסלמים ללבוש לבוש מיוחד."

ואגב, לקוראים שתהו – מסתבר שיש באיראן 25 אלף יהודים. לא מעט.

התפתחויות בפרשת הברווז(?) העיתונאי של הערב. מזרחן ישראלי יליד טהרן בשם מאיר ג'בדנפאר טוען ש"זה לחלוטין לא נכון, עובדתית. בשום מקום בחוק הנדון לא נקבע שעל יהודים ונוצרים ללבוש צבעים אחרים", החוקר, מומחה לאיראן מחברת האנליסטים הפוליטית meepas.com, מציין כי בדק עם מקורות בתוך איראן ומחוצה לה. ג'בדנפאר טוען שהעם באיראן לא היה מקבל חוק כזה, ושהממשלה לא מספיק מטומטמת להעביר חוק כזה.

גם אני ממש מסופק, למעשה. המשטר האיראני מתאפיין בהיותו מחליא, לא מטומטם.

עכשיו, יש לנו שלוש אפשרויות:

1. זה בכל זאת נכון, לפחות במידה כלשהי.

2. זה לא נכון, והומצא על ידי גולים איראניים (ו\או ממשלים מסוימים במערב), בניסיון נואל להכפיש את איראן ולהכשיר את דעת הקהל להתנהגות תוקפנית נגדה.

3. זה לא נכון, וזה הופץ דווקא על ידי איראן עצמה, במטרה להציג באור נלעג כל טענה עומדת ועתידית נגדם בנושאים כמו זכויות אדם.

אתם מוזמנים להתייחס לזה כמו סקר, ולהביע את דעתכם באשר לאפשרות הסבירה ביותר.

ותודה רבה לקוראת החתולית על ההפניה.