עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אז מה, בתגובה למעשה של הצתה פלילית רוצים חברי הכנסת חולי הדת להכשיר את השרץ בדיעבד באמצעות הגדרת מה שעושה חברת עלי שלכת כלא חוקי – מה שיהפוך ללא נורא – בדיעבד –  את הצתת המתקן של חברה זו. היגיון של אנשים שהתפתחויות המדע הפוליטי במאות האחרונות זרות לחלוטין למוחם.

עכשיו, לי יש חשש רציני שכל העמדת הפנים שכבוד הדת המסריחה שלהם זה מה שמניע אותם היא בדיוק זה – העמדת פנים. מה שבאמת מניע את האנשים האלה זה צורך בלתי נגמר במשבר, בעימות, ב"מהלכם העז של החיים" כמו שהגדיר את זה יוהאן הויזינחה, ה"פתולוג" הגדול של ימי הביניים. הדת הספציפית הזו היא רק מעטפת לצורך הפסיכולוגי האינפנטילי הזה.

אבל אם נאמין לרגע שמה שמניע את האנשים האלה זה כבוד הדת שלהם, הרי שפתרונן של בעיות כאלה הוא פשוט למדי, אילו רק היה הציבור החילוני הנפגע מוכן להחזיר מלחמה. הרי הציבור הדתי פגיע לחלוטין בכל מערכה מסוג זה. כמו שאמר סון דזה – מי שמונע על ידי רגשות קיצוניים הוא הכי פגיע בעולם. מי שמאמין שצריך לאפשר לרוצים בכך שגופתם תישרף אינו נעלב מ"חילול הקודש" שבשריפת הקרימטוריום. הוא נעצב על האלימות, מתרתח על הבריונות, אבל אינו קורע קריעה או יושב שבעה. לעומת זאת, אם נתחיל לנגב את התחת בשידור חי בכתב ההסתה שעל פיו פועלים חולי הרוח האלה, אולי הם יבינו שהתנהגותם גורמת למטרה שלהם יותר נזק מתועלת, הם ייסוגו לגטו-מרצון שלהם. אל תדברו איתי על דו קיום. אני עם האנשים האלה לא רוצה דו קיום. אני רוצה חומה טובה שתעשה מאיתנו שכנים טובים. לא יותר.

הארץ הזו היא לא רק שלהם. אנחנו לא רוצים להיוולד לפי הראש שלכם, לא רוצים בהכרח לחתוך ת'זין לפי הראש שלכם, לא רוצים להתחתן לפי הראש שלכם ולא רוצים למות לפי הראש שלכם. התשובה היחידה לבריונות היא תקיפות חסרת פשרות. סטירה מצלצלת על כל הסגת גבול מחוצפת שכזו.

תגידו שאני חמום מוח, אלים, מגעיל, מה שתרצו. אתם רוצים לוותר? שאף אחד לא יוכל לצוות שגופתו תטופל כפי רצונו, אלא אם כן רצונו זה חברה קדישא? אז תמשיכו להזדעזע מעצם המחשבה "לרדת לרמה שלהם" ולהתגונן – בכוח, אם צריך, ועושה רושם שצריך.

ולעניינים אחרים:

האמת שהיתה לי דעה חיובית למדי על רכבת ישראל. הקו הצפוני הוא עוד איכשהו אמין. אבל אתמול נסענו ערן ורד ואני ברכבת לירושלים… כבר הרבה זמן לא התעצבנתי ככה. לקחנו רכבת שהיתה אמורה, לפי הלו"ז, להגיע לירושלים ב-22:00. יכולנו להרשות לעצמנו איחור של חצי שעה. הרכבת נכנסה לתחנה ב-22:52. למה? אז ככה: הרכבת יצאה מרכבת ההגנה באיחור של איזה 15 דקות. למה? לא ברור. אחרי זה היא נעצרה לעוד 20 דקות טובות ככה בלוד. למה? "מפגש רכבות". בחיים, אבל בחיים שלי לא עמדתי בהצטלבות פסי רכבת 20 דקות. לדעתי? הנהג קפץ לכספומט בפרדס הסמוך. אחרי זה שוב עצרנו איפה שהוא. בקיצור… מרנין. אה – והרכבת היתה מטונפת, כמו יציע בבלומפילד אחרי משחק.

וירושלים בכלל עיר מטופשת. בכל עיר גדולה אחרת, לפחות אחת מתחנות הרכבת צמודה לתחנה המרכזית של אגד. למה? כי ככה נוח. בירושלים לעומת זאת זה מרחק 25 דקות נסיעה. פאקינג אידיוטים.

זה היה פתיח ליממה מסוג שרק מרפי יכול לאהוב. אז אם נדמה לכם שזה נשפך על התגובה שלי לבריונות הפנאטית – יכוליות, אבל אני אעמוד מאחורי הדברים גם בשיא השאנטי (שיא השאנטי שאני העני ממעש יכול להגיע אליו, זתומרת).

בפרק הבא: האדון היו"ר מחמוד עבאס מצטרף לקוראי מדור מצוין וחינוכי זה ומיישם את החומר הנלמד.

נו, מזל טוב לנו. היינו לגרמניה הנאצית. לא זו מבציר 41 ואילך, של הפיתרון הסופי, אבל הנה איבדנו בשעה טובה את הבושה וחוקקנו חוק גזע רשמי לכל דבר, מה שהופך אותנו לגרמניה סטייל 35, או דרום אפריקה של 1948-1994. אני די בטוח שהחוק הזה יבוטל על ידי העליון, אבל זו לא הנקודה. 64 חברי כנסת, רוב מוצק למדי, לא מבינים למה החוק הזה פסול, ולמה הוא פוסל את זכותה של ישראל להתקיים.
 
ניצחונו הגדול ביותר של הרוע אינו בנזק שהוא מעולל לקורבנותיו, אלא באותן פעמים שבהן הוא גורם לקורבנות לאמץ את דרכו. האופל שבפדופיל מנצח באמת כעבור שנים, כשהקורבן הופך לטורף בעצמו.
 
לכן על אף שהובס ב-1945, יכול הנאציזם עדיין לרשום את ניצחונו הגדול מכולם אם קורבנותיו המפורסמים והמעונים ביותר יאמצו את דרכיו. אברהם בורג, לא מאור הגולה אבל אחד שאומר דברים חשובים בין הנפיחות, נוגע בנקודה הזו בכותרת ספרו "לנצח את היטלר". כאמור, תוצאת המחצית לא משהו.
 
אני לא רוצה לשמוע על איך שהאדמה הזו נקנתה רק כדי ליישב יהודים ויאדה יאדה. קודם כל, הרבה ממנה לא כך. הרבה ממנה (המספרים נעים בין 44% לכ-80%) ניתנה לקק"ל על ידי המדינה בשתי נאגלות (1949, 1953). המדינה מצדה "רכשה" את האדמות בזה שהפקיעה אותן מבעליהן השונים והנעדרים אחרי מלחמת העצמאות (ראו גם: נאכבה).
 
בקיצור, לפחות כמחצית מהאדמה הזו היא אדמת מדינה לכל דבר, שאין שום (אבל שום) הצדקה מוסרית, ולו המעוותת ביותר, להקצות רק ליהודים. ואני בכלל לא נוגע בעובדה שבכלל לא מקצים אדמות לערבים, ואף יישוב ערבי חדש לא הוקם מאז הוקמה המדינה, ואין לזוגות צעירים במגזר לאן לעבור. אני גם לא נוגע באיך שהמדינה בעורמה שטנית (שהערבים, תסלחו לי דודנים שלי, בטמטומם שיתפו אתה פעולה) מנציחה מעמד של אזרחות סוג ב' בכך שהיא מרשה למצב של אי תשלום מסים לשרור במגזר והלהזין מעגל קסמים של "הם לא משלמים מסים ובגלל זה אין כסף לתשתיות שמה".
 
ומה עם האדמות שבאמת נקנו על ידי תרומות של יהודי חו"ל עשירים וקופות כחולות לאין ספור? גם שמירתן של אלה ליהודים בלבד היא גזענות – בוודאי אם היא נעשית מצד המדינה. אם יש אמנה מחייבת בין המדינה לקק"ל לפיה המדינה מנועה מלהשתמש באדמה ליישוב לא-יהודים, יש לעשות אחד משני דברים:
 
1)      להחזיר לקק"ל את האדמה. המדינה מנועה מליישם אפליה גזענית, ולכן מנועה מלבוא בחוזה המחייב אותה לעשות כן.
2)      להפקיע את האדמות של הגוף הזר קק"ל, שמטרותיו נוגדות את אלה של המדינה, לטובת הכלל. זו ממש לא תהיה הפעם הראשונה שזה יקרה (לאותן אדמות עצמן, למעשה), ולפחות הפעם אפשר יהיה לשים חותמת "אף תושב של האדמות הנדונות לא נפגע במסגרת הפקעה זו".
 
או שהמטרה של קק"ל היתה הקמת מדינה ומרגע שזו קמה, שיקולי המדינה גוברים על המטרה המקורית של קק"ל, או שקק"ל היא גוף זר בעל מטרות נוגדות, כי למדינה יש אינטרס להקצות אדמות גם לאזרחים לא יהודים. אבל לא. מסתבר שהחתירה לגזענות עמוקה יותר מששיערתי בתמימותי. נרחבת יותר. 64 ח"כים, כולל כל מפלגת השלטון, כך הבנתי, הצביעה בעד החרפה המתועבת הזו. כל אחד ואחד משישים וארבעת אלה שהרימו ידם בעד החוק הזה פסולים מלבוא בקהל בני אנוש עד שיכו על חטא ויעשו תשובה.
 
החל מרגע זה אין גנאי מוסרי (אף שייתכן גנאי שכלי) לאף אזרח לא יהודי של מדינת ישראל שיחליט להרים נשק נגדה. מדינת ישראל כרגע הפכה את כל מי שאינו בן לאם יהודייה או התגייר לאזרח סוג ב'. אף אדם אינו מחויב לסבול זאת. לכל אדם שמורה הזכות לראות במעשה שכזה הכרזת מלחמה עליו עצמו*.
 
אני, כשלעצמי, הולך לסדר לבן שלי את הניירת האמריקאית שלו. ככה, לכל מקרה. אני מוכן להילחם על המקום הזה, אבל אני לא הולך להיות נפוליאון מפרסומת הביטוח ולהסתער לבד. אם אין מספיק שפויים עם ביצים שיילחמו אתי, אם באמת רוב העם בקטע של חוקי גזע, אולי צריך לזוז הצידה ולתת לרוב העם לקצור את הסופה. ומה עם השפויים שאין להם הצידה לזוז אליו? לבי לכם. אשתדל לסדר לכמה שיותר מכם ויזות עבודה בהפקות שלי.
 
פוסט פוליטיקה אמריקאית ושוטפת בעגלא בזמן קריב, אינשאללה.

* (20:17) ולאחר שנרגעתי קמעא – האמירה הזו תהיה נכונה אם וכאשר החוק ישרוד את האתגר המשפטי. עד אז יש להשתמש במנגנוני השיטה הקיימת לתיקון העוולה.

נ.ב. לא, חוק השבות זה לא אותו הדבר.

הרבה מן הידוע לנו על אתונה העתיקה בא לנו מכתב שטנה שחיבר על העיר אדם שהזדהה רק בכינוי "האוליגארך הזקן" (יש המשערים שמדובר בקסינופון, מחבר "מסע הרבבה"). המחבר מתאר את העיר, מנהגיה, אורחות שלטונה ואישיה הבולטים מתוך גישה עוינת בתכלית, המזדעזעת עמוקות מן החירויות הניתנות בעיר המשונה הזו לפשוטי העם. מכאן בא גם שם העט המתריס – אני לא דמוקרט אני. אני אוליגארך.

למה אני מעלה את זה? כי אחד הדברים שהופכים את החיבור של האוליגארך הזקן למעניין הוא אמירתו שההתנהלות הפסולה, לטעמו, של אתונה אין מקורה בטעות כלשהי, במדיניות שגויה, בדרך שגויה לעבר מטרה מקובלת. את אתונה מנהל ההמון, אומר האוליגארך, וההמון מחוקק חוקים ומתקין תקנות לטובת עצמו בצורה תועלתנית מאד. לכן, אומר האוליגארך, לא מדובר בוויכוח על "איך הכי טוב לנהל את העיר" אלא במשהו עמוק בהרבה, על מה המטרה בעצם בניהול העיר ומי אמור להרוויח מזה.

טוב, אתם אומרים, ובכל זאת טרם הסבירות מה רוצה תולעת מקהל קוראיה הנאמן והסובל? ובכן, זו תגובתי, נכון לכרגע, נוכח דבריו של ראש ממשלתנו, הלא אהוד ברמות שיא שכיסאו יציב בתכלית. מה אמר אההההההוד? אמר ש"אם הייתי נשאל כיום כיצד אני מגדיר את עצמי כאדם בצורה המדויקת ביותר, הייתי אומר שאני קודם כל יהודי. אילו היו שואלים אותי בגיל צעיר יותר, נניח 14, 15, הייתי אומר מיד שאני ישראלי. משהו בי השתנה".

אין הרבה מה להתווכח עם דבריו של אולמרט. איש מלבדו לא יקבע מה הוא קודם כל, מה הוא דבר שני, ובכלל. ברצינות. אבל כאזרח ישראלי – אפילו כזה שמאמין שחוק השבות בצורה זו או אחרת הוא מהות קיומה של מדינה כזו – האמירה הזו מאד מטרידה.

מה זה אומר, בעצם? איך יכולה הנאמנות לאחד לסתור את הנאמנות לשני? טוב, די ברור שאם אתה קודם כל יהודי, ואתה ראש ממשלת ישראל, הרבה תועלת לאותם 20% שהם ישראלים אבל לא יהודים אתה לא מבטיח. ואני בטוח שיימצא מי שיביא לי נתונים שדווקא ממשל אולמרט משקיע במגזר (כבוד למגזר!). עדיין.

קצת קשה להתייחס ברצינות לכל הקטע הזה של ישראליות, מדינת ישראל, זהות ישראלית אם זה בסך הכל קבוצת משנה של יהדות. עוד קהילה יהודית בעולם. אני קודם כל יהודי, אומר לנו אולמרט. יהודי מאיפה? מארץ ישראל, במקרה…

אם כל מה שישראל אמורה להיות היא עוד קהילה יהודית, אז באמת, זה לא סיבה מספיק טובה לקחת אותה מהערבים. אני רוצה בראשות ממשלת ישראל מישהו שמאמין בדבר נפרד, מובהק וזוהר במוחו שנקרא ישראל, ושאליו ינסה לכוון אותנו. אם אני ארצה מישהו שינהל לי שטעטל אני אודיע.

מצד שני, מה שהגדרתי כרגע זה נופל תחת "אג'נדה". ללא-אהוד (על משקל "לא רוחמה") הרי אין אג'נדה. הוא נגד.

אני דוחה בתוקף כל גינוי מהותי לעורך הדין אמנון דה הרטוך, שהלביש כאפה מוצדקת ביותר לשרץ יעקב כהן מסיעת הגזענים יהדות התורה (סליחה, נכון, לא ש"ס). עכשיו, אני בטוח שדה-הרטוך יותר מכולם נוזף בעצמו על אובדן השליטה (זה שלמישהו מגיעה סטירה לא אומר שבאינטרס שלך לתת לו אותה), על אי-העמדת כבוד המקום (כן, בכל זאת) לפני האינסטינקט הצודק שלו. אבל מי שברצינות מערער על הקביעה שלכהן הגיעה הסטירה, שיהיה לי רק בריא.

עכשיו, אחרי שאמרנו את כל זה, יש דרך הרבה יותר טובה. הבעיה הבסיסית היא שלמר דה-הרטך אכפת ממה שאומר או חושב עליו דביל חשוך ונבער כמו כהן (או שאר חברי הקלסת של כוחות הריאקציה). זה מעליב אותו שאדם כזה אומר עליו דברים כאלה, במקום שזה יבהיר לו שהוא ניצח בזה הרגע את הוויכוח. יכול היה דה-הרטוך להסתכל לשרץ בעיניים, להגיד "אני מבין מתגובתו גסת הרוח של חבר הכנסת, הפוגעת בזכר בני משפחתי הנרצחים באושוויץ, שטיעונים מהותיים אין לו, ואני מודה לו על הזמן שהקדיש לסוגייה".

אם רצה דה-הרטוך בכל זאת להעניש את כהן יותר על האמירה הגסה הזו (הבנתי מדבריו של דה-הרטוך בערוץ 10 שמשפחתו ניצולת שואה) יש דרכים אחרות – שכנראה מנוגדות כל-כך לחינוכו ולדרך חשיבתו של האיש הזה, שעשה עליי רושם מכובד ורציני וכבר נענש קשות על שנפל בפרובוקציה של הבהמה – להשפיל בחזרה את כהן.

לדוגמא:

"אתה יותר גרוע מהגרמנים! וגו'"

-"וואלה, תגיד, חבר הכנסת כהן, זה נכון שאמא שלך נותנת חמישים אחוז הנחה לחיילים במדים?"

"אה, לא, זה מישהו אחר. סליחה. באמת סליחה. אז מה שמעתי עליך… זה נכון שאתה שולח את הבנות שלך לעבוד במתחם הבורסה?"

וכיוצא בזה. בקול רם. מול כל מי שראו במקום זה את הסטירה שלו, שנתנה למרבה הצער לכהן את הניצחון וסילקה איש שהפריע לזממם של החרדים ממשרד המשפטים.

נכון, גם על זה כנראה היו מסלקים אותו מהכנסת באותו רגע, אבל אני חושב שהוא היה משלם הרבה פחות מקצועית. כן, היו מזמנים אותו לועדת משמעת, והוא היה אומר להם "צ'מעו, המשפחה שלי איבדה 20 איש באושוויץ, הבנאדם אמר לי ככה, חשבתי משחקים ב'מי יהיה הכי גס רוח'" ויבהיר שהנטייה הטבעית שלו היתה להעיף סטירה, אך מכך התאפק. היה יוצא יותר טוב, אני חושב. מצד שני, זה הראש שלי, לא של החליפות במשרד המשפחים.

בכל מקרה, אני קורא בזאת לאחיי העמלים במסדרונות הכנסת להתחיל לברר על האיש המסכן, המותקף, המוכה על לא עוול בכפו, שפונה לבית החולים בגלל סטירה, רחמונס… אני בטוח שאם נחפור קצת, נמצא על הטרוגלודיט הזה מספיק כדי לביישנו מהכנסת.

מעבר לתיאוריות המרושעות שלי באשר לטביעות אצבעותיו לכוארה של איזה חתרן בלתי נלאה על העסקה המסריחה, יש לי הסבר יותר… מבני, אם תרצו, והרבה יותר מדאיג.

"עוזרו הבכיר ואיש סודו" של מזוז, עו"ד רז ניזרי, נגע בזה שלא בטובתו בראיון לערוץ 10. "קשה מאד להעביר את השפה המשפטית לשפת הרחוב", אמר. עכשיו, אני מודע לזה שמשפט אינו צדק, ושמשפט הוא (כמו שאמר הקורא אבנר) שפה שלא כולנו דוברים אותה.

עם זאת, "שפה משפטית" שכל קשר הולך ומתפוגג בין התוצאות שהיא מנפקת לצדק כלשהו שהציבור – גם ציבור אינטליגנטי אם גם לא יודע ח"ן משפטי – יכול לתפוש, היא שפה משפטית שהתועלת שבה די נעלמת.

אבל הטכנוקרטים מנסים להשליט מציאות שבה עלינו לקבל זאת. עלינו לקבל מציאות שבה על עבירה קלה וחד פעמית עם מתלוננת בודדת רודפים בחימה והולכים למשפט בתיק גבולי מאד, ואילו על עבריין סדרתי עם מלוא חופניים מתלוננות, שגם אם על תלונתן יש התיישנות עדותן עדיין תופסת – מכריזים תחילה בקול תרועה על אישומי אונס, ואז סוגרים על הטרדה מינית זניחה ובלי מאסר בפועל, אפילו לא עבודות שירות.

"אתם לא מבינים? חבל מאד. במשפטנית זה הגיוני מאד".

ואני הקטן, מה אני אומר? אני אומר שאם רוצים חנוטי חליפות לשחק עם עצמם בפלפולי משפט נטולי קשר לכל דבר אחר, שיעשו את זה עד שהפרות יבואו הביתה – על חשבונם. אנחנו את אכיפת החוק שלנו רוצים בצורה שכן עושה שכל כלשהו גם בשפה המוגבלת שלנו. אם ינסו להשליט עלינו "חוק" נטול כל צדק, אנחנו נשליט עליהם בתגובה צדק נטול חוק – עד שהאבק ישקע ואז אולי נכתוב את החוקים בצורה קצת יותר ברורה, כדי שגם מי שמאונן לאלף כיוונים שונים, כטוב ליבו בפלפול, בסוף ימצא את עצמו פולט את ביאתו פחות או יותר בכיוון הנכון.

הערות נוספות בנושא עסקת הבושת:

אומר שוקי גלילי, בבלוגו המצוין, מזוז פועל כאן בסך הכל מאינטרס עצמי, ואין כאן אלא ירידה מהירה מעץ גבוה מדי. אני רואה אינטרס אחר: מזוז כל הזמן מדגיש כמה שעסקת הטיעון היא לא עכבר, וכמה זה משמעותי שאנסיא יודה ויתפטר, ומזה אפשר להבין משהו מאד פשוט: תגידו מה שתגידו, עמישראל, אני מנחם מזוז הרשעתי את "נשיא המדינה". ואת זה לא תוכלו לקחת לי.

לא חשוב במה הרשעת, לא חשוב עד כמה אין קשר בין העונש לבין המעשים, אפילו לאור התיק הרלוונטי האחרון שלך עצמך, העיקר שבטבלת הניצחונות וההפסדים יכול מנחם לרשום וי ולהיכנס להיסטוריה. זה, כמובן, מתקשר לאופן שבו ההגיון הפנימי של המשפטנים מאבד כל קשר למה שחשוב לאנשים באופן כללי.

אומרת הקוראת היקרה שונרא דבר מאד מעניין: מזוז דילל את כתב האישום כד להפחית את מספר המקרים ואת חומרת המעשים שמדינת ישראל מודה מראש שהעובד שלה, אחד מ.ק., ביצע בעובדות אחרות שלה. למה זה חשוב? לקראת התביעה הייצוגית הבאה עלינו לטובה. א, א', ל', נ', ש', וגו' נגד מדינת ישראל, על אחריות לתקיפה מינית במקום העבודה שמפעילה הנתבעת. כי מי יצטרך לייצג את הנתבעת בתיק שכזה? מי שמתיימר לייצג את הקורבנות כיום. חאאאאאאאשוד מאד.

[עדכון 23:32:] אה, ועוד לגבי האינטרס של מזוז – אפשר היה לשמוע אותו אומר "היה מתנהל משפט שנתיים-שלוש…" ומה לא נאמר? "…ובסוף מישהו אחר היה קוצר את הפירות". עוד שנתיים שלוש מזוז יהיה קרוב מאד לסוף תפקידו. ואז מי היה נרשם בהיסטוריה? גם מזוז, אבל גם מחליפו, שהיה מצטלם בסוף המשפט. הממממם. לא, מה פתאום. אין אצל מני מניעים כאלה. פויה עליי, באמת.

[עדכון: 23:39] שחר אילן הוא עיתונאי מעולה. באמת. מהטובים ביותר בארץ בעשור-שניים האחרונים. העבודה שלו על הפוליטיקה החרדית והחברה החרדית היתה תמיד מפלט מענג במיוחד בהררי המלל של חלק ב' ב"הארץ". בדרך כלל גם מצאתי את עצמי מזדהה עם האדם שמאחורי הרפורטאז' המשובח. אבל היום הוא הרגיז אותי קשות. אומר שחר: כן, מזוז הקריב את הנפגעות על מזבח "מה שטוב למדינה", וטוב שכך. כאן מדובר בשאלה של סולם עדיפויות, וקשה להתווכח על זה. לכן, שחר, למרות שאני באמת מעריך ומכבד אותך, יש לי שאלה אחת – כשייקחו לי ולך כסף כדי לממן לזבל הזה לשכה ומזכירות לימי בלותו האשמאיים עוד יותר? את האמא, הרעיה או הבת של מי נשלח שתעבוד שם כאחת המזכירות שנממן לו? מישהו צריך, זה באינטרס של המדינה.

איך הדוֹגמה מסנדלת את המאבק

הייתי בהפגנה אמש, ואני חייב להגיד שאני גאה שבאו רבים כל-כך בהתרעה כה קצרה ובארגון כה חפוז. אין להאשים את המארגנים על בעיות הסאונד – הם עשו נכון ונערכו לצפי מתון, וכך הופתעו לטובה. חוצמזה, בסופו של דבר נמצאה הדרך להגביר מספיק.

מה שכן יש להאשים בו את הדוברים ואת מי שהתוו את הקו של המחאה, הוא בכך שהיצמדות לדוגמה מסוימת שוללת כלי חשוב מאד במאבק הנוכחי. על מה אני מדבר? על רמון. מכיוון שהדוגמה אומרת שרמון פושע נוראי שגם יצא הרבה יותר מדי בזול (כמאמר סלוגן ההפגנה הפופולרי: "רמון, קצב – לכלא ועכשיו!"), אי אפשר להצביע על הגיחוך הנוראי שבאותו תובע ששלח את רמון החד פעמי והמעורפל לעבודות שירות ומסתפק בעל תנאי לקצב הסדרתי והברור כשמש. לא חבל?

אוקיי, אז האמת שחשבתי על זה כבר אמש, ושרק אדם אחד שהצגתי לו את התיאוריה הזו לא הביע ספקנות רבה עד מוחלטת, וגם אותה אחת בעיקר מיהרה לעבוד אז זה לא לגמרי נחשב <חיוך>.

אבל אני עדיין הולך לפרוש לכם את התיאוריה, כי זה נראה לי לאללה הגיוני, ושום דבר אחר לא מסביר איך הובא מר מזוז להשפיל את עצמו מקצועית ככה.

אוקיי, למי היה הכי הרבה מה להרוויח מסיום מהיר של פרשת קצב, בניגוד למריחתה על כותרות העיתונים בארץ ובחו"ל במהלך משפט?

רמז יותר מפורש, אה? אוקיי: הצעצוע החדש של מי יאבד המון מזוהרו אם בעליו הקודמים יוכפש במשפט אונס?

אכן כן. אחרת אין להסביר איך פתאום "יוקרת מוסד הנשיאות" פתאום הפכה לפקטור כל-כך מכריע. קצב היה נשיא כשנחשפו החשדות, נשיא כשנחקר, נשיא כשפורסמה טיוטת כתב האישום. מבחינת נשיאותו של קצב לא השתנה דבר וחצי דבר. הדבר היחיד שהשתנה לאחרונה בנוגע לנשיאות הוא… נכון ילדים. מישהו נבחר להיות מחליפו של קצב. ולתועלת מנועי החיפוש, נגיס לבנו בשם המפורש: שמעון פרס.

עכשיו, ההתנגדויות ששמעתי מתבססות על שני טיעונים. הרוב, כמו אחי הימני השפוי™, יוסי גורביץ והקורא הנאמן דור קונפורטי, תהו אם יש לפרס היכולת בפועל לעשות זאת. אני טוען שלאיש יש לא מגירה, אלא ארונות ענק מלאים בטובות שהוא ליקט במהלך השנים. בוודאי שיש לו היכולת.

אום קדם אמרה – ואני חייב להודות שזה הצחיק אותי – שלא נראה לה שהוא מספיק נפתל וערמומי כדי לחשוב בצורה כזו. אני אמרתי דבר פשוט: חתרן בלתי נלאה או לא? האם מישהו מתכוון להתווכח ברצינות שזה לא התיאור המושלם ביותר שהודבק אי פעם לפוליטיקאי בישראל?

בקיצור, זו התיאוריה שלי. תרגישו חופשיים להסביר לי למה אני אהבל.

אפילו שהיה ברור שזה יגיע, יש הרגשה חלולה כזו בלראות את החמאס המטונף משתלט על רצועת עזה. עם זאת, יש מצב שזו דווקא התפתחות מצוינת.
 
קודם כל, כי זה מסיר מסכות. היה ברור שהחמא"ס דומיננטי ברצועה, ושאינו מוכן לקבל את סמכות הרשות. דבר שני, כי זה ייתן לשתי האידיאולוגיות – החילונית של הפת"ח והדתית של החמא"ס – הזדמנות להתחרות על לבו של העם הפלסטיני. זה יכריח את החמא"ס לשלוט – דבר שלא עושה רושם שהם מוכנים במיוחד לעשות. זה עשוי להיות הדבר שייקח מהחמא"ס את תמיכת ההמונים. זה יכריח את חמא"ס להגיע להכרעה פנימית – פרגמטיזם מוגבל בעל כורחו נוסח הנייה, או ההתעקשות חסרת הסיכוי וחסרת המחיר של ההנהגה בדמשק?
 
הגדה ורצועת עזה שונות זו מזו, תמיד היו, ויכול מאד להיות שזה דווקא יועיל שכל אחת תישלט על ידי הנהגה שונה. אולי זה גם יעזור למזער את כוחו של חמא"ס בגדה, שזו בכלל תהיה התפתחות מבורכת.
 
כמו כן, זה יקל על ישראל לעשות מה שהיתה צריכה לעשות מזמן – לסייע לפת"ח לבצר את מעט השלטון שעוד נותר לו. שלטון של הפת"ח בגדה יקל על פינוי עתידי של ישובים. השאלה, כמובן, היא אם הפת"ח מסוגל לשלוט. ההיסטוריה לא מעודדת.
 
ואגב פינוי ישובים – אני לא יודע אם העובדות נכונות, אחרי הכל זה פורסם בסמרטוט של מוזס, אבל לפי הידיעה מסתבר שאף אחת ממשפחות המפונים מגוש קטיף עדיין לא עברה למגורי קבע. זה ממש יעזור למכור לעם פינוי נוסף… יש משהו שמר אולמרט כן מסוגל לעשות כמו שצריך? דבר אחד…? לא? <אנחה>

טוב, אחרים (ובהם יוסי גורביץ המצוין) כבר כתבו פוסטים יפים וראויים לרגל יום השנה הארבעים לניצחון הפירוס של מלחמת ששת הימים. אני לא אחזור על דברי אחרים, ורק אציע אנלוגיה קטנה של תקווה לעתיד:
 
במאה ה-19, היה בצפון אירופה עם די מגעיל. לא שיא המגעילים, אבל לא נחמד. לאומני בהתעקשות כזה. העם הדני קראו לו. הדנים במשך המאות היו ממלכה די גדולה, עם שטחים מחוץ לארצות הליבה שלהם, מחוץ לסקנדינביה ובמקומות בהם דנים היו מיעוט (אם בכלל). במשך השנים איבדו הדנים שטחים כאלה ואחרים בהסכמים שנכפו עליהם אחרי מלחמות לא מוצלחות, עד שבמחצית השנייה של המאה ה-19 הצטמצם שטחה של דנמרק עצמה (לא כולל קולוניות קטנות פה ושם מעבר לים) לארבעה מחוזות: שניים נמצאים בבסקנדינביה ומהווים את מה שאתם מכירים כיום כדנמרק, ושניים היו דוכסויות בשם שלזוויג והולשטיין.
 
בשלזוויג ובהולשטיין היה רוב גרמני. את הדנים זה לא עניין. הם החליטו ששלזוויג והולשטיין הן חלק בלתי נפרד מדנמרק המובטחת. גם כשתושבי שתי הדוכסויות הקימו מין מיני-תנועה לאומית שחתרה לעצמאות מדנמרק, הדנים לא שינו את דעתם. אחרי הכל, בוודאי שלא יעלה על הדעת להפקיר מקום שדנים גרים בו לשלטון זר!
 
בשנות ה-60 של המאה ה-19 קם בפרוסיה, הממלכה הגדולה והחזקה ביותר בגרמניה, ראש ממשלה שהחליט שמספיק לשחק בקקה, ויאללה להקים מדינה גרמנית גדולה ומאוחדת. אוטו פון ביסמרק היה שמו. באופן טבעי, כלל ביסמרק את שלזוויג והולשטיין, חלק אינטגרלי מגרמניה הן מבחינת רצף טריטוריאלי והן מבחינת האוכלוסיה, בתוכניותיו.
 
ביסמרק אפילו לא רצה, לדעת חוקרים רבים, באמת להילחם בדנמרק. הוא היה שמח לקבל את המחוזות באיזה הסכם מכובד שהיה מוציא גם את הדנים טוב. אבל הדנים לא רצו לשמוע. הם חפרו עמוק בהיסטוריה, והשתמשו בכל מיני טיעונים רגשיים וסובייקטיביים, כדי לשכנע את עצמם שהם לא יכולים להתקיים בלי השטחים האלה.
 
את הצבא העצום והמיומן שבנה מר ביסמרק זה לא ממש הרשים. הוא (עם סיוע סמלי של האוסטרים, בהם יטפל כעבור שנתיים) לקח את שלזוויג והולשטיין, לשמחת רוב תושביהן, ותוך כדי כך הביא לדנים את הסטירה שלהם, ששלחה אותם לעשות חשבון נפש לא מעט זמן.
 
מחורבות האשליה על "דנמרק הגדולה" קמה לאומיות מסוג חדש בארצו של הנסיך המלט. הלאומיות הזו הדגישה את "האדם הפשוט", ומיקדה את האנרגיה שלה בפיתוח האזורים הנחשלים של הממלכה. דחייתן של שאיפות שמעבר לממדיה ומשאביה של המדינה הפכה לעיקרון יסוד.
 
ומה יצא מזה? לא רע בכלל, תודה ששאלתם. תל"ג בשורה הראשונה בעולם (37 אלף דולר לנפש, 40% יותר ממדינה אחת במזרח התיכון), אוכלוסיה סובלנית, משכילה, שלא מפריעה לאף אחד* ושלא מקריבה את הריבונות שלה למעצמה מסוימת או בכלל כדי שלא יפריעו גם לה.
 
אז אני בתור אחד מעמך ישראל לא בהכרח רוצה שנקבל סטירה. אם אפשר בלי, מה טוב. אבל אם אנחנו צריכים את הסטירה כדי להבין מה שהבינו הדנים – שטוב שלום בלי שלזוויג וגוש עציון מאשר איתמר ג' והושלטיין בלי שלום – אז יאללה, בוא נקבל ונגמור עם זה כבר, כי העתיד רק מחכה לנו שנשתחרר מהטמטום של העבר ונצטרף אליו.
***********************
הערות שוטפות בהמשכית.

* כן, הם משתתפים (השתתפו, אני חושב) במלחמה המטופשת בעיראק, אבל להם בניגוד לבוש וחבריו אני נותן קרדיט על המניעים)

הערוצים 2 ו-10 הגיעו אמש לשיאים של חוצפה, כשציפו שיספקו להם חומרים (כמעט*) בלעדיים מהמאבק על הכרעת הסטודנטים בחינם. לערן ורד (אלא מי?) היו צילומים בלעדיים של אנשי השטח פורצים לישיבה של ראשי האגודות במחאה על הסכם הכניעה המתגבש.

הערוצים הנ"ל כמובן מאד רצו את הצילומים הנ"ל – אבל לא רצו לשלם עבורם. ולא שערן דרש מחיר מופקע: 200 דולר, או 100 דולר וקרדיט. החוצפנים בערוץ 10 עוד אמרו לו "שמע, תספק לנו חומרים אולי ניקח אותך לעבוד איתנו…" כאילו שהוא לא מספק להם מדי פעם כבר שנתיים חומרים בלעדיים חמים. אולי אחרי עשור, כולל כמה צילומים שיזכו בפרסים וישודרו בכל העולם, הם יואילו בטובם לזרוק איזו עצם… אפסים.

ערוץ 2 – שהם הם התקשרו לערן ולא להיפך – בכלל לא שאלו כמה. ביקשו את הצילומים. רק שמעו שרוצים תשלום, אמרו לא תודה. זכותם כמובן, אבל מאיפה החוצפה המזוינת הזו לצאת מנקודת הנחה שייתנו לך צילומים בלעדיים חינם?

אחרי שהכשילו את המאבק בסירוב לפרסם כל דבר שאינו דם ואלימות, מוסיפים בתי הזונות הללו, המתיימרים לעסוק בעיתונות, חטא על פשע. איכס.

* מסתבר שגם ל-YNET היה פוטג' מהאירוע

אם לא הספיקה הידיעה שהרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ (שאגב נהנה מלימודים בשנת שחרור לאחר שאסר על אחרים לקבלם) הסתיר מראש הממשלה דו"ח שהעריך כי שני החיילים השבויים, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, כבר אינם למרבה הצער בחיים, באה הכתבה של מירון רפפורט מיום שישי האחרון, שמסביר שלא מדובר במקרה בודד. הצבא עושה מה בזין שלו. משקר כדי לצאת למלחמה, פועל בניגוד מפורש להוראות בג"ץ, משליט אפרטהייד ומבטיח ביהירותו ערלת הלב את חורבנה של הריבונות השלישית.

איפה לעזאזל האיש הטיפש הכי משכיל בארץ, הדוקטור הנכבד יובל שטייניץ, שהיה לחוץ כל-כך לשלוח את המוסד לתפוס את עזמי בשארה כדי להעמידו לדין? האם מעשהו של חלוץ – מניעה מכוונת של מידע רלוונטי מראש הממשלה – אינו חמור פי אלף? פתאום אתה שותק, מר שטייניץ? לך, לך חפש איזה טיל מדעי לוגי שייקח אותך לרודנות זקופת הלאום שאתה כנראה מייחל לה – אבל לא בחזרה. ת'שאר שם, באמא'שך.

ולעצם העניין, אם מדינת ישראל חפצת חיים היא, אין לה ברירה אלא לבטל את תשלומי דמי הלימוד של הסטודנט דן חלוץ, לבקש ממנו יפה לחזור הביתה (ואם יסרב לארגן הסגרה), ולשפוט אותו על פשעים חמורים של חתירה נגד השלטון והתמרדות.

על העם שוחר הדמוקרטיה להתקומם נגד הצבא המחוצף שלו, להעמידו במקום ולשפוט כמה ממנהיגי הכנופיה לשנים ארוכות בכלא, למען יראו וייראו. חבל רק ש"העם שוחר הדמוקרטיה" שיש בארץ מסוגל אולי, בקושי רב, למלא את איצטדיון רמת גן. לכל השאר לא אכפת, וכל הכבוד לצה"ל.

והשוטים אוהבים את הכוח
מאמינים ועוזרים לו לצמוח
מי יציל אתכם
כשתבינו פתאום,
מאוחר….
הוא לא עוצר באדום?

השיר הזה נכתב במקור על איזה אחד, נושם עצמונית. הוא מתאים גם להרבה אחרים. אם לא תתעוררו ותפסיקו לשתוק לכל מי שמתיימרים להשתרר עליכם בניגוד לכל חוק או צדק, הוא יתאר את השליט הבא שלכם, שאפילו לא יטרח להעמיד פנים שאכפת לו איזה צבע יש ברמזור.