עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

את עיקר מה שהיה לי לומר על מחדל יום הנכבה אמרתי כבר כאן. אבל הערב אומר פיקוד צפון שהוא דווקא כן ידע על כל ההתארגנויות, ועקב אחרי תשעים האוטובוסים מקונייטרה, וכו' וכו'. זה מה שנקרא תירוץ שגרוע מהמחדל.  אם עקבתם וידעתם, איך לעזאזל נתתם לכמה מאות אנשים לא חמושים לפרוץ את הגבול? למה לא היו לכם אמצעים מסיביים לפיזור הפגנות במקום? למה לא יצרתם חומה של גז מדמיע, של בואש, של מים? מה זה הבית זונות הזה?

מתעורר בי אותו חשד שהתעורר בי אחרי המרמרה – שהפאשלה הזו בכלל לא היתה פאשלה. שהמנוולים אצלנו בשלטון רצו את ההרג כדי לשלוח מסר. להזהיר שההתנהגות הזו תיתקל באש קטלנית. הבעיה היא שזה לא יעבוד. בשנה הבאה יהיו יותר אנשים בגבול, ואם לא בגבול הסורי אז בגבול הלבנוני, או העזתי, או זה של הגדה. ואז מה נעשה? נקצור מאות או אלפי אנשים באוטומטית לעיני העולם כולו? באמת? ואני כבר לא מדבר על זה שמפגן הכוח הגדול הפך למפגן חולשה, שכן פליט פלסטיני אחד שמצליח להגיע כל הדרך ממג'דל שמס לתל אביב הוא מפגן כוח הרבה יותר גדול ממאה ואפילו אלף הרוגים, ועוד חושדים שיש נוספים שטרם נלכדו. יותר ויותר נראה לי שהלך המחשבה של הנווטים שלנו נוטה לכיוון מצדה, ואני לא זוכר שנרשמתי למחנה הקיץ של הסיקריקין.

מספיחי הפרשה: בצהריים ביום ראשון דיווחו כל האתרים (למשל פה וגם פה)  שעל פי טענת צה"ל עצמו, ההרוגים בגבול לבנון נפגעו מירי של צבא לבנון. בשעה ארבע צייץ דובר צה"ל ש"צבאות לבנון וסוריה לא עושים שום דבר כדי למנוע את האלימות בנקודות ההתלקחות בגבולותיהם". שוב: צבא לבנון הרג תושבי לבנון, אבל צבא לבנון לא עושה שום דבר. הדבר הכי טוב שדובר צה"ל הצליח לנפק בתגובה לתהייה על הסתירה הוא "נכון לאותו רגע הוא לא עשה כלום". שמעתי כבר על What have you done for me lately, אבל זה חייב להיות שיא חדש. (הראשון שאומר "אבל זה נכון! צבא סוריה באמת לא עשה כלום" מקבל כפרס את הספרון המפגר והשקרי של "אם תרצו").

ספיח נוסף: שר הבידחון, מוכר שרוולי המילוט אהוד ברח, מצוטט ברויטרס כאומר את הדברים הבאים: "המעבר של הפלסטינים מטרור המבוצע על ידי מחבלים מתאבדים להפגנות המוניות, [המבוצעות] בכוונה ללא נשק, הוא מעבר המציב אתגרים רבים, ואנחנו נטפל בהם בעתיד".

המנוולים! הם בכוונה עושים את זה בלי נשק! איך נגיד עכשיו שהם חיות דו רגליות שמגיע להם כל מה שאנחנו עושים להם (דברים שעליהם לא נסלח להם שהם הכריחו אותנו לעשות, כמובן)?!?! ואנחנו נטפל בזה – בעתיד. כי כרגע אין לנו מושג ירוק איך.

בנושאים אחרים, לסיום:

בארץ: הקפיטליזם החזירי רושם השבוע שני ניצחונות, אחד עם הפרטת הרכבת ותגובת ציבור הנוסעים הטיפש  לשביתה, והשני עם חוק העבדות – אבל זה נוגע רק לעובדים זרים, ולמי בעצם אכפת מהם.

בחו"ל: (קול של טל פרידמן:) אוהבים תירס? אז כדאי שתצטיידו בהרבה קופסאות שימורים ומהר, כי התירס הטרי, וכמוהו ים מוצרי חקלאות אחרים, הולך לעלות במחיר בצורה חדה מאד בחודשים הקרובים. השיטפונות האדירים בלואיזיאנה גורמים לשיבושים הן של התנועה לתוך ומתוך נמל ניו אורלינס, והן לשיבושים מאד קשים של התנועה בנהר המיסיסיפי, דרכו מועברת רוב התוצרת החקלאית של המערב התיכון בארה"ב לאותו נמל ומשם לעולם. אצלנו זה יגרור עליות מחירים וקצת יותר מצוקה לשכבות החלשות. יש מקומות שזה יגרום לרעב של ממש. ומה קורה כשיש רעב? נכון, ילדים. מהומות דמים. הולך להיות קץ מאד מאד חם. (ותודה לקוראת החתולית על הפניית תשומת לבי למלוא ההשלכות של השיטפונות הללו).

סיימנו. תודה שטסתם רדיקל מקלדת. אגב שכבות חלשות – גם עבדכם נמנה עליהם, וחשבונותיו קפואים ובכלל המצב חרבנה, אז אם יידבכם לבכם, השתמשו נא בכפתור התרומות המופיע להלן ושאו ברכה.

יום השואה מאחורינו, בשעה טובה. כמובן שזה לא יכול היה לעבור בלי מכסת ההתבכיינות הרגילה – מעל ומעבר למה שאפשר לצפות לו באירוע שנועד לשמר באופן לגיטימי זיכרון של טראומה.

זה התחיל עם ראש המכשלה, שדפק לתבל ומלואה פוזה של "עוד לא התנצלתם מספיק"  – פוזה שהוא כנראה למד היטב בבית -.וגעה ש"לא בטוח שהעולם למד את הלקח" זה, להזכירכם, ראש הממשלה של המדינה היחידה בעולם שהמשיכה לשמור על קשרים הדוקים עם ממשלת האפרטהייד של דרום אפריקה, שמחזיק בממשלתו שרים שמטיפים בגלוי לטרנספר ולאפליה על פי נסיבות לידה. עוד להזכירכם, זה ראש הממשלה של עם שכפיצוי על אותו אירוע קיבל מהעולם מדינה, סכומי עתק במזומן, ופס בן עשרות שנים על עוולות גדולות וקטנות, הכל בשם אותו "לקח שלא נלמד". וזה לא מספיק.

ההתבכיינות לא נעצרה שם: מזרחן אחד בשם רפי ישראלי כתב ב-YNET טור בו הוא מלין על כך ש"מה שלארה"ב מותר לנו אסור". לא ניכנס כרגע לטיעון הזה עצמו – בחלקו הפרזה ובחלקו עובדת חיים שייטב לאנשים להתרגל אליה – אלא ניגע במשפט המדהים, בנוגע להכרזה של נשיא ארה"ב על חיסולו של אוסאמה בן לאדן, כי " לו אובמה היה רגיש, יכול היה לפחות להביע אמפתיה לעם ישראל ביום אסונו בהודעתו הדרמטית." מה הקשר בין בן לאדן לשואה? למה חייב נשיא ארה"ב להעמיד בראש מעייניו את ”יום אסונו" של עם אחר? למה זה לא מספיק שיש כבר יום שואה בינלאומי – אותו נשיא ארה"ב ציין גם ציין? שקט! אמרו שואה ולא עברתם מיד לדום? נפסלתם!

וכדי להוכיח שדברים באים בשלשות, התקבלה הידיעה המדהימה שמספריהם הסידוריים של תעודות הזהות ה"חכמות" – אלה מתועבת המאגר הביומטרי – יתחילו מהמספר המקודש (והשגוי, אגב) שישה מיליון. ואם אתם חושבים שזה מספיק, תחשבו שוב: התעודות יעוטרו בשישה מגיני דוד, לזכר אותם שישה מיליון.

אחרים כבר דנו ביהירות שבניכוס כל אותם קרבנות לטובת הציונות, במיוחד שרבים מאד ביניהם היו במוצהר לא ציונים. אבל אותי מטריד יותר המשך האובססיה לשואה. נכון שהשואה מהווה את ההצדקה האולטימטיבית לצדקת הציונות, אבל באותה מידה היא מהווה אבן ריחיים על צווארה.

ההתמכרות הזו לקידוש ההתקרבנות, המהולה בפוזה תוקפנית של "לעולם לא עוד", מונעת מהעם היושב בציון לעבור מתודעה של קורבן לתודעה של עם חופשי – חופשי לא רק מרדיפה, אלא גם מאימת הרדיפה. השואה היתה אירוע נורא, אבל הדגש הוא על היתה. כיום יש ליהודים מדינה, מעצמה גרעינית שמהווה מקום מפלט לכל יהודי הנרדף על היותו יהודי. הגיע הזמן להפסיק להעמיד את השואה בראש זהותנו הלאומית. הגיע הזמן שלהיות יהודי – לא כל שכן ישראלי – יציין משהו מעבר ל"אנחנו העם שכך נעשה לו".

צריך להמשיך לזכור את השואה, ולהמשיך לציין אותה מדי שנה, אבל מבחינת עיקר התודעה, בואו נשאיר את יום השואה מאחור ונתקדם בשעה טובה ליום העצמאות.

ראיתם אתמול את "המקור"? חייבים להודות שכשמרימים להנחתה חד משמעית, הם מסוגלים עדיין לעיתונות של ממש. מתברר ששר התיירות, הקראחניסט סטס מיסז'ניקוב, נתן לחֶבְרָה של חָבֵרָה שלו  כמעט מיליון שקל כמימון לפסטיבל סטודנטים באילת – פעם ראשונה בהיסטוריה שהממשלה מממנת פסטיבל סטודנטים כלשהו בארץ.

בעוד שעל מימון פסטיבל סטודנטים כשלעצמו ניתן להתווכח, על היעדר התקינות במימון הזה (בלי מכרז, בלי מימון תואם משום גורם אחר, תוך ציון "תומכים" שלא שמעו על האירוע וכנראה פי שניים מכלל העלות של הפקת הפסטיבל) קצת קשה. מי שזוכר את הפדיחות שעשה כבוד השר בספרד ובברזיל לפני שנה ומשהו, אז הבריז מפגישות חשובות בגלל שדפק את הראש לילה לפני כן, לא היה מופתע כל-כך. אני בוודאי שלא הייתי מופתע, היות שממש לפני שיופוסט במתכונתו הקודמת נסגר, עבדנו על כתבה שעסקה בדיווחים שקיבלנו ממקור מהימן בילויים הליליים של אדון מיסז'ניקוב עם נשים שאינו אשתו, כולל נערות ליווי ועל פי הטענה גם קטינה אחת, וכן על שימוש שלו בתקציב לשהייה במלון מצודת דוד לצורך פגישות עם יזיזות. בסוף הכתבה לא עלתה משום שניסיונות להשיג עדויות מצולמות של ההתגפפויות עם נשות החיק בפאב תל אביבי לא עלו יפה (היו עדויות ראייה למכביר, אבל לא הצליחו לצלם. אני הייתי בדעה שיש לעלות עם מה שהיה לנו, אבל בסופו של דבר זה לא הסתייע. אז זה היה רק התנהלות מפוקפקת ושחיתות קטנה. עכשיו זה כבר מיליון שקל. אכן, יורש ראוי למנהיג איווט.

ומשחיתות לחידלון אישים: לוחמי השייטת עשו את העבודה האמיתית שלהם, ויירטו ספינה שהובילה נשק לרצועת עזה (ולאכזבת צווחני הימין, השמאל משום מה לא מחה ולא גינה. ככה זה כש-א) יש הצדקה צבאית מובהקת לפעולה ו-ב) הפעולה מתבצעת חלק ואיש לא נפגע. אבל לא, ההצלחה הזו לא מוחה את חרפת המרמרה). אמנם איתרע מזלה של מערכת ההסברה שזה קרה דווקא כשהעולם עסוק באיזו בעיה גרעינית זניחה בארץ לא חשובה במזרח אסיה, ובמהפכות הנמשכות בעולם הערבי, אבל בכל זאת ההתנהלות בהצגה של פריקת האונייה היא מחדל מחפיר שבמדינה מתוקנת מישהו היה משלם עליו במשרתו.

כל ההצגה כולה נועדה הרי לתקשורת הזרה, אז זו טורטרה בבידוק הביטחוני במשך למעלה משעה לפני שהורשתה להיכנס ולצלם את מה שהזמינו אותה לצלם. עד אז רוב הצלמים נטשו בכעס, ובמקום סיקור חיובי קיבלנו עוד על ההתנהלות היהירה והאטומה של הישראלים. מה שכן, המקרה הקטן הזה הטיל אור על כמה ששירי ההלל לדובר צה"ל הפורש (לא אמרו שהוא פורש, האידיוט?) אבי בניהו היו מופרכים. מדובר, חברים, באדם עלוב שהשקיע הרבה יותר מאמץ בתככים פנים-צבאיים ובלוחמה פסיכולוגית נגד אזרחי ישראל מאשר בשיפור תדמיתם של צה"ל והמדינה בעולם. כל-כך כושלת התנהלותם של גורמי ההסברה עד שאפילו במדינה מהפחות עוינות לישראל בעולם, כמו גרמניה, הפיגוע באיתמר לא דווח כלל, למרות נעירותיו של שר ההסברה יולי אדלשטיין על "הורדת הכפפות" וההחלטה להפיץ את תמונות הזוועה. העיקר העולם שונא אותנו. אמנם הבעיה העיקרית במצוקת ההסברה אינה בהסברה עצמה אלא במה שהיא מנסה להסביר, אבל מתברר שאפילו כשיש לנו סחורה שמישהו עשוי להסכים לקנות, אין לנו מושג איך למכור אותה. אח, איזו הנהגה כשירה ומיומנת. תענוג.

אה, ובנוגע למיומנות ולכשירות, יש גם את זה. איזה מוכשר שר החוץ שלנו.

אגב – המגיב הבלתי נלאה אריאל העלה את ההקשר של אוקראינה ודיראר אבו סיסי, וצווח שעליי ועל שכמותי להתעורר ולהבין שאנחנו במלחמה. ובכן, אנחנו מבינים זאת. בגלל זה אנחנו מנסים לעשות שלום. אם אבו דיראר קשור להברחה הזו, טוב עשו כמובן שעצרו אותו. אציין רק שהפרסום על חטיפתו, בידיעות, כאן ובסופו של דבר בכלל כלי התקשורת, לא פגע במאום בהצלחה הכבירה, וש(פעם נוספת למתקשים בקליטה): האויב ידע מהרגע הראשון שהאיש נחטף, ולא התקשה להבין מי יכול היה לעמוד מאחורי זה, כך שהטענות על כך שהצא"פ על עצם חטיפתו והחזקתו בידינו היו חיוניות לפעולה הן מגוחכות, בוודאי לאחר שמונה לו סניגור. אין לי בעיה עם צא"פ על הפרטים, אבל לא על עצם החטיפה וההחזקה. מ.ש.ל.

החמאס ממשיך לתקוף את עמו, ואתמול תקף באוניברסיטת אל-אזהר ברצועה. החמאס נוהג כמו החונטה במצרים, ומנסה לפורר את המחאה על ידי פגיעה בנשים. במקביל משתדלת ישראל לשמר את שלטון החמאס על ידי המשך ההתקפות ברצועה, שנותנות כמובן לחמאס הסחת דעת מצוינת. כמו שישראל נמנעה מלהפיל את שלטון החמאס ב"עופרת יצוקה", כי האמת היא שהוא נוח לה, כך גם כעת. אל תתפלאו אם, במקרה שהמחאות ברצועה יתפתחו למרד של ממש (לא סביר, אבל מותר לקוות), ישראל תתערב בצורה אקטיבית לסכל, כהרגלה, את שאיפות החופש של העם הפלסטיני.

במצרים משילה החונטה את המסיכות, ואמש דווח שהצבא עוצר נשים וכופה עליהן בדיקת בתולין. מי שנמצאת לא בתולה ולא נשואה מואשמת בזנות. פעם קראתי פרשן (אולי זה היה פרידמן המגוחך, שכמו שעון מקולקל עדיין יכול להיות צודק פעמיים ביום) שטען שבשיחות עם ערבים נאמר לו שאבן הנגף העיקרית בפני ציפיית המערב שארצות המזה"ת יאמצו דמוקרטיה בסגנון מערבי היא הדרישה לשוויון זכויות לנשים ולהומוסקסואלים. ובכן, גם למהפכה הזו הגיעה השעה. יעיש מראת אל-מסר!

לקראת סיום, שני מקרים של בהמיות משטרתית:

בהפגנת מתנחלים בצומת הטי סמוך לבית אל תקף קלגס מג"ב בשם סגן ניצב אלי צפרי מספר מפגינים: באחת בעט ללא התגרות, את אחיה תקף, משך בפאותיו וחנק עד אובדן הכרה, ושלישי שניסה להתערב לטובת המותקף הופל ארצה וברך של קלגס מסמרה אותו אל הקרקע. זה בזוי כשזה קורה בשייח' ג'ראח או בבילעין, ובזוי גם נגד מתנחלים. עם כל התיעוב שלי לסיקריקין, גם להם יש בדיוק אותן זכויות כמו לי ולכם, ולכן יש לתלוש את דרגותיו של הקלגס צפרי, לפשוט אותו ממדיו ולהחליפן במדי אסיר מן המניין. ואת הצעיר שנחנק יש לפצות.

מנגד, לפני שבוע הותירה היחידה המרכזית של מחוז מרכז חורבן בבית בו חיפשה נשק (שלא נמצא). הרסה קירות, השחיתה רכוש וספרי קוראן, ובכלל התנהגה כמו עדת קוזאקים בזויים. אבל היות שבתי המשפח הם חותמת גומי ביד הקלגסים, איש לא ייענש.

עוד יותר לקראת לסיום, היות שפה זה בלוג סמולני עוכר ישראל, שתי תזכורות למה המתנחלים מתועבים כל-כך:

בירושלים היו חייבים כמה חברים בגבעות-יוגנד להתקוטט עם מלצר ערבי ששירת אותם בחתונה. מזכיר קצת את הבהמות של בית"ר ירושלים שלפני שנה או שנתיים תקפו באלימות שני ערבים שניקו להם את השירותים בטדי. המשטרה נאלצה להתערב בקטטת החתונה, וסביר להניח שהשתמשה בכוח מוגזם, אבל הבהמיות שבלתקוף את מי שמשרת אותך היא שמשכה את תשומת לבי.

ואחרון חביב, בכפר הפלסטיני ביתילו פיזרו מתנחלים כרוזים המאיימים על התושבים כי אם ימשיכו לעסוק בפעולות נגד המתנחלים הם לא יוכלו לישון בשקט בלילות ועציהם יכרתו. (מתוך אתר החובה "מדרון חלקלק")

ובאמת לסיום: לאוניברסיטה העברית כנראה חסר כסף, ולכן היא פצחה במבצע עוקץ: אדם מטעמה נכנס לחנויות של הדפסה על חולצות, ביקש שימצאו לו תמונה של איינשטיין וידפיסו על חולצות לילדים לצורך פרויקט חינוכי, כביכול. האוניברסיטה מיהרה להתנצל, ולהבהיר שאינה תומכת בהכשלה מכוונת, ואפשר אפילו להאמין לה שבמקרה זה חברת החקירות ניסתה בכוח לייצר תוצאות. אבל המקרה מעלה את השאלה אם ראוי שתמונתו של איקון תרבותי (מילא כתביו, אני מדבר על עצם התמונה) תהיה מוגנת בזכויות יוצרים חמישים שנה אחרי מותו. ונגיד שגן ילדים באמת רצה להדפיס חולצות עם תמונתו של הגאון הידוע עם השיער הפרוע. האם באמת ראוי לתבוע את הגן או את המדפיס? האם לא עדיף לעודד את הנצחתו של הגאון, באופן שאולי יעודד את צריכת כתביו? אני לא מדבר על שימוש מסחרי במובהק כמו נגיד "סניו – האיינשטיין של יפן" (לצעירים בינינו, היה פעם קמפיין כזה, כשהייתי גם אני צעיר, מהיר, שעיר ומסעיר). אני מבין שאיינשטיין הוריש בכוונה את זכויות הקניין על עצמו לאוניברסיטה כמקור הכנסה, ובכל זאת יש גבול.

ובנימה יחסית זו, תודה שטסתם רדיקל מקלדת.

נו, הסיפור באיתמר הולך ומסתבך. עכשיו מספרים לנו שעצרו לחקירה את כל התאילנדים שעובדים בהתנחלות הלא חוקית הזו (לא חוקית אפילו על פי מדינת ישראל, אגב. ראו כאן), ונשמעים  חשדות שהרצח בוצע בכלל על ידי פועל תאילנדי בשל סכסוך כספי עם אבי המשפחה. כך על כל פנים דווח הערב בחדשות 10.

אני לא יודע אם זה נכון, או אם יש לסברה הזו חצי רגל לעמוד עליה. אולי זה בכלל מסך עשן שהרימו החוקרים כדי להרדים את הרוצחים האמיתיים, שהם בכל זאת פלסטינים, כדי שלא יברחו לירדן או השד יודע לאן.

אבל תארו לכם שזה נכון? שזה לא פיגוע אלא סתם עובד זר מנוצל, מזה רעב, מטורף מהסמים שהחבר'ה האלה צורכים כדי לעמוד במכסת העבודה שמטילים עליהם המעסיקים, מנותק מביתו ומהסייגים התרבותיים של סביבתו הטבעית? נעזוב כרגע איך ייראו ההשתוללויות של המתנחלים צמאי הנקם – אלה למעשה מהוות עליית מדרגה לעומת התג מחיר הרגיל, היות שלפחות לכאורה הן מכוונות לכתובת ההגיונית. אבל איך ייראו ההצהרות על "הם רוצחים, אנחנו בונים"? מה יעשו ביבי ואלי ישי? יבנו אלף יחידות דיור בקו-פנגן?

אגב ה"אנחנו בונים" הזה – אין כמו הטמטום הזה להוכיח שתכלית קיומה של בנייה בשטחים היא לפגוע בפלסטינים. הלא ממה נפשך? אם הבנייה שם היא צורך לגיטימי של ישראל, צריך היה לבנות בלי קשר לרצח. אבל הגיון מעולם לא היה הצד החזק של קלסת ישראל הנוכחית.

חוסר ההגיון הזה מתבטא בהצבעה שנערכה היום בוועדת החוקה של הכנסת ובה אושר "חוק הנאכבה", שיאפשר למדינה לשלול תקציבים מכל גוף שיציין ביום העצמאות את העובדה שבמקביל לתקומה העברית בישראל, אירע אסון לאנשים אחרים שגרו וגרים כאן. בניגוד למה שרבים אולי חושבים, לא מדובר רק בעמותות ומוסדות למיניהם אלא גם ברשויות מקומיות, וזה כבר מטורף לגמרי. על פניו, אם עיריית סח'נין מספקת תקציב לעמותת צדקה מקומית, וזו מציינת את הנאכבה, יוכל שר הפנים אלי ישי למנוע מסח'נין חלק מתקציבה השוטף. זה, כמובן, יסייע מאד לכל המנסים להדוף טיעונים על כך שישראל הולכת והופכת למדינה אפרטהייד. יש גבול, אומר חבר הקלסת אלכס מילר, יוזם ההצעה, למידה שבה אפשר לנצל את הדמוקרטיה הישראלית. מסתבר, אלכס, שאין גבול. סתכל במראה ותיווכח.

ולסיום, הפרקליטות החליטה להגיש כתב אישום על קבלת שוחד נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בנוגע לחלקו באישור המפלצת המכוערת המכונה פרויקט הולילנד. כל מי שראה את הזוועה הזו, ובמיוחד ירושלמים שבקיאים במטריה, יודעים שאין שום סיכוי שהמפגע החזותי הזה אושר בדרכים כשרות, ויש הוכחות לעייפה שאולמרט, בשבתו כראש עיריית ירושלים (בשותפות עם ש"ס, "בברכת הרב, בסיעתא דשמיא"), קידם ודחף וזירז. מעבר לברכה שבאכיפת החוק על רוזנים ושועים, משפט נגד מי שהיה ראש קדימה יעזור לדפוק את הבלוף הזה, מפלגה שהביאה עלינו את עתניאל שנלר, יוליה שמאלוב ברקוביץ' ושאר חברי כנסת נאורים ושוחרי שלום. קדימה לא תביא שלום יותר ממה שתעשה זאת המפלגה של ביבי, ומוטב להימנע ממצב שאנשים יתפתו שוב לבזבז עליה את הקול.

יאללה, לישון. יש לי בבוקר ראיון חשוב. כשאחזור אכין את הפוסט המובטח על ענייני חוץ. מערכת רדיקל מקלדת מודה לכם על הביקור.

את רוצח הילדים מאיתמר יש לתפוס, ולמרבה הצער יש לערוך לו משפט הוגן ואז לכלוא לשארית ימי חייו העלובים. אני אומר למרבה הצער כי מידת הצדק הטהור היתה לתפוס, לענות בדרכים יצירתיות בפומבי ולהשאירו חי, אך עיוור, קיטע ומסורס, למען יהווה אזהרה חיה (בקושי) לכל חלאה החושבת ללכת בדרכו. הסיבה היחידה שאין לעשות כך היא שאין למדינה זכות לעשות זאת, ולא כי לא מגיע לו. אפילו אם הרוצח היה אביו של אחמד מוסא ז"ל, שנורה בראשו על ידי בן עוולה ממרחק מאה מטרים ללא כל סיבה (והוא כמובן לא הרוצח), אין מחילה למי ששוחט תינוקת בזרועות אביה.

ולאחר שאמרנו כל זאת – מי לא ראה את זה בא? נעזוב את חוסר ההתקדמות בתהליך המדיני. נעזוב גם את הגזל המתמשך והבזוי במזרח ירושלים. אבל כשהמתנחלים (כולל, כמדומני, תושבים מאיתמר, אחת ההתנחלויות הקיצוניות ביותר) משתוללים בפוגרומים של "תג מחיר" (במסגרתם הם מענישים פלסטינים על מעשי ממשלת ישראל) ולעולם אינם נענשים, כשצבא הכיבוש מתפרץ לבית, יורה בקשיש במיטתו לאחר שהתעורר בבהלה כתוצאה מן ההפרעה ואז הצבא החוקר ושופט את עצמו קובע שהיורה פעל כשורה (רק דוגמא אחת מתוך שלל מעשי רצח של פלסטינים בידי צה"ל שאירעו מאז הפיגוע הקודם), כשארבעה נערים שיכורים (כולל אחד מאיתמר, אגב) רוצחים צעיר ערבי תוך קריאות גזעניות ומואשמים רק בהריגה, כשלמרות שיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק של הרשות הפלטוסטנית עם כוחות צה"ל ממשיך אותו צה"ל לחדור מדי יום לשטחים שב"שליטה ביטחונית פלסטינית" ולבצע מעצרים, כשילדים בני 11 נעצרים מדי שבוע בחברון, במזרח ירושלים ובנבי סלאח, כשהורים מושפלים דרך קבע לעיני ילדיהם כשיטה – כמה זמן אפשר ברצינות לחשוב שזה יעבור ללא תגובה?

ושוב – התגובה המסוימת הזו אינה מוצדקת. היא מגונה ובזויה ועלובה וחייבת להיענש בלי קשר לכלום. אבל לחץ גורר פיצוץ, והרעיון הנלעג שעל הפיגוע הנתעב הזה יש להגיב באותם מעשים שהניבו אותו (עוד בנייה, עוד גזל, עוד השתוללות ותג מחיר) הוא דוגמא מושלמת לחוסר שפיות – חזרה על אותו מעשה עצמו שוב ושוב בציפייה לקבל תוצאה שונה.

אלא אם… זו דווקא כן התוצאה הרצויה, כמובן. התגובות מימין ומימינה יותר בהחלט מעוררות את הרושם שהדוברים חשים הרבה יותר בנוח מול סוג כזה של התנגדות מאשר מול התנגדות לא אלימה ושימוש באמצעים כמו חרם. כך ראש המכשלה, הברון פון ביבהאוזן, שמתעלם משיתוף הפעולה הנמרץ של כוחות אבו מאזן ומהירידה החדה בהסתה נגד ישראל בשטחי הרשות, ונזעק להאשים את אומות העולם שאינן מגנות את הרצח עוד בטרם הספיקו לעשות כך, וכך יו"ר מועצת פש"ע דני דיין, שעט על המציאה כמוצא שלל רב כ"הוכחה" שאין חדש תחת השמש. כי הרבה יותר קל להתמודד עם טרור נפשע מאשר עם התנגדות שלווה ואפקטיבית בהרבה. חיים קלים להסברה המתקרבנת.

ממש כמו אמא פולנייה, שמנדנדת ומחטטת רק כדי שתוכל להגיע למקום המוכר והנוח של העלבון כשאומרים לה לרדת מהווריד, כך ישראל – הורגת, גוזלת ומשפילה, ומרגישה לגמרי בנוח כשהדברים מניבים תוצאה טראגית ש"מוכיחה" את צדקתה. מעניין איך את כמות הפיגועים המגיעים מלבנון בעשורים האחרונים אפשר לספור על כף יד אחת, וכמוהם את כמות הפיגועים המגיעים מעזה מאז ההתנתקות (כמות העומדת על אפס, בלי לספור צינורות מעופפים). אולי זה בגלל שיש הפרדה ברורה, וגדר, וגבול של ממש? אולי בגלל שאין חיכוך, ובלבנון אין גם פלישות והפצצות מדי יום? לאאאאאא. זה משהו גנטי, כמובן. בידוע שעשיו שונא ליעקב. אז יאללה, נאשר עוד יחידות דיור גזלניות בשטחים הכבושים. זו הדרך להבטיח שלא יהיו מעשי רצח נוספים.

ולקראת סיום בעניין זה – כאמור, הרשות הפלטוסטנית עושה מאמצים גדולים מאד נגד הטרור, וזה לא דבר של מה בכך. אבל אם אבו מאזן רוצה באמת להילקח ברצינות בנושא, הגיע הזמן שיודיע שארגון המרצחים המכונה "גדודי חללי אל-אקצה" מורחק בזאת מכל חברות בארגון הפת"ח שבראשותו – ויגבה את הדברים במעשים. אי אפשר גם וגם. גם אם לקיחת האחריות של הארגון הזה היא סתם תפיסת טרמפ, היא מוכיחה מה טיבו. יעזור גם אם כוחות הרשות יהיו אלה שיתפסו את המנוול.

עדכון: גם חמאס המטונף חשף את פרצופו האמיתי (למי שעדיין לא הבין) כשחילק סוכריות ברחובות רפיח כדי לחגוג את התועבה, תוך שהוא מסתיר בדיווחיו את הפרט הטכני הקטן של שחיטת תינוקת.

ובאמת לסיום – האם אנשי איתמר יפיקו גם לקחים ממחדלי האבטחה המזעזעים שלהם? לא מודיעים לצה"ל על נגיעה בגדר (לפחות יש להם גדר, לא כמו חולי הרוח הגמורים מבת עין שמסרבים בפרינציפ להקים כזו), ומאפשרים לרוצחים להסתובב להם בישוב שעתיים, לעשן סיגריות ולעבור כמה בתים לפני שמצאו מקום מתאים לרצוח? האם יש קשר בין שבת קודש לבין רפיפות האבטחה? האם לא עברו כבר 2000 שנה מאז שנקבע שפיקוח נפש דוחה שבת? כנראה שלא. כותרת בוואלה!:  "זעם בהתנחלויות – מאשימים את הש"ג". אולי כדאי שהש"ג יבצע מלאכתו נאמנה?

טוב, נעלה את זה ומאוחר יותר בלי נדר יהיה פוסט נוסף על עניינים שוטפים.

הערה מנהלית: הגיעו שתי תרומות לקרן להצלת אבו קדם ומשפחתו. אני מודה מקרב לב לתורמים ומאחל להם שבמהרה בימינו לא יהיו תלויים במכשלת פון-ביבהאוזן ונפוליאון בונאקירוב לביטחונם ולרווחתם. תרמו גם אתם – All the cool kids are doing it.

שטיפת מוח מוגדרת כתהליך שבו "אדם או קבוצה משתמשים באופן שיטתי בשיטות מניפולטביות ופסולות מבחינה אתית על מנת לשכנע אחרים להיענות לרצונותיהם, לרוב באופן הפוגע במושא התהליך. המונח מתייחס לכל שיטה, פסיכולוגית או אחרת, אשר ניתן לראותה כמטה את תחושת השליטה של האדם על חשיבתו, התנהגותו, רגשותיו או קבלת ההחלטות שלו".

כמובן שהתהליך קל בהרבה, ובעצם קשה יותר לכנותו "שטיפת מוח", כשמושא התהליך מסכים בהתלהבות ליטול בו חלק. במקרה זה אולי ראוי יותר להשתמש במונח "אינדוקטרינציה". עם זאת, כשהתהליך מוביל לסירוב נזעם לקלוט כל מידע שעלול לשנות את המסקנה שהוגדרה מראש, בהחלט אפשר לראות את התהליך המתחולל כ"מטה את קבלת ההחלטות".

מערכת החינוך בחיפה כמרקחה לאחר שמנהלים של בתי ספר תיכוניים העזו להזמין להרצאות בבתי הספר נציגים של "פורום המשפחות השכולות" – ארגון של יהודים ופלסטינים ששכלו את יקיריהם בסכסוך המסרב להיגמר, שהחליטו שאולי במקום להמשיך לשנוא ולהישאב למעגל נצחי של נקמה, לנסות להידבר.

זעמם של תלמידים והוריהם יצא על כך שמעזים להעלות בפני התלמידים, העומדים להתגייס תוך שנים אחדות, ביקורת על המדינה, על צה"ל, או אפילו על המתנחלים "אשר בלעדיהם לא יכולנו לחיות כאן בשלום". כלומר, כדי שהתלמידים יוכלו להפוך לחיילים טובים, חלילה מלגרום להם לחשוב על תוצאות המעשים שיידרשו לעשות בתפקיד זה. וגם המתנחלים, כאמור, מעבר לכל דיון. בלעדיהם, כמו שצווחה נערה ב"יום הזעם" שנערך לאחרונה, יובילו אותנו חלילה למשרפות. וגם ג'ונס יחזור. הלא אינכם רוצים, חברים, כי ג'ונס יחזור?

וכדי להסיר כל ספק שמדובר באינדוקטרינציה שבטית, שלא לומר גזענית, יצא הקצף לא רק על הופעתם של שכולים מהצד הפלסטיני, אלא גם על הופעתם של הורים שכולים דרוזים, שיקיריהם נפלו במהלך אותה "הגנה על חיינו כאן בשלום". לדברי אחד המורים שסינגר על המחאה: "אמנם דרוזים הם תושבי המדינה המשרתים בצה"ל, אך עם כל הצער, בעיני הילדים הם נתפסים גם כערבים. מארגני התוכנית היו צריכים לחשוב, שעל מנת לאזן את המפגשים הללו – יש להביא הורים שכולים יהודים".

כלומר, אין זה מתפקידו של בית הספר לאתגר את התפישות של הילדים. אם בעיניהם ערבי הוא ערבי, ולא משנה אם הוא נהרג למען המדינה שלהם ובשליחותה, או אם עדתו כרתה עם היהודים היושבים בציון ברית דמים, אז יש להניח להם להמשיך להרגיש כך, ולטפח את השקפתם שרק השכול היהודי חשוב, ושהדרוזים המתגוררים על אותו הר כמוהם הם אוויר, בשר תותחים שיש להשתמש בו ולזרוק, ובוודאי לא להשוות בינו לבין יהודים כשרים.

כמובן שנשמעו גם הטענות ש"כשהם הורגים אותנו זה אך ורק מתאוות דמים, וכשאנחנו הורגים אותם מדובר רק בטעות מצערת" – וחלילה מלנסות לספר להם על אחמד מוסא, ילד בן 11 מניעלין, שנורה ממרחק מאה מטרים בראשו בשעה שישב עם חברים מתחת לעץ ולא סיכן איש. טעות! או על 14 הילדים שנרצחו במהלך חיסולו של המואשם בטרור סלאח שחאדה, כי בוגי יעלון ודן חלוץ החליטו שחיסולו של הנ"ל כה חשוב עד שיש לבצעו באמצעות פצצה של טון שתוריד בניין מגורים שלם. האם גם זו טעות, או שמא החלטה מודעת? לא משנה, בריאלי, בליאו בק ובעירוני ג' וה' לא רוצים לשמוע על זה. אנחנו צודקים, הם רשעים ואל תבלבלו אותנו עם שום עובדות.

לאור ההתלהמות הבזויה הזו, יש לחלוק כבוד רב למנהלים הממשיכים לנסות לסדוק את חומת האטימות, כמו דני פסלר, מנהל קרית החינוך ליאו בק, שאמר דברים אמיצים – ברורים מאליהם, אבל אמיצים נוכח האווירה השלטת – על כך ש"אי אפשר לעטוף את התלמידים בצמר גפן" והביע רצון – הו, הזוועה! – להפוך את תלמידיו לחיילים הומאניים ורגישים יותר, כאלה שאולי יהססו לפני שהם צולפים ממאה מטרים בראשו של ילד בן 11, יורים מיכל גז מדמיע בכינון ישיר בחזהו של מפגין לא חמוש, או מורידים פצצה של טון על בניין מגורים.

לעומת המקרה הזה, בו נמתחה על בתי הספר ביקורת בשל "עירוב פוליטיקה", יש בישראל זרם חינוכי שלא רק שאינו מתבייש לערב פוליטיקה בחינוך, אלא שזו כל מהותו. מדובר כמובן בזרם החינוך ה"ממלכתי"-דתי. בעוד שבחינוך הממלכתי הרגיל היתה קמה מהומת אלוהים אם מישהו היה מעז לנצל את שיעורי האזרחות כדי להטיף לעמדה פוליטית כמו הפרדת דת ומדינה, בבתי הספר של הכיפות הסרוגות – שממומנים מאותם כספי מסים ומקבלים תקציבים עדיפים פר תלמיד – הפנמת ההתנגדות להפרדה כזו היא אחת המטרות המרכזיות של הלימודים. מתוך תוכנית הלימודים: "התלמיד יבין את חשיבות קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום וכמדינה שאין בה הפרדה מלאה בין דת למדינה". לא סתם יבין שזה המצב, אלא יבין למה חשוב שיהיה כך. לא מספיק ברור? "התלמיד יעמיק את הבנתו בגישה לאופי היהודי הרצוי של מדינת ישראל: מדינה דתית-לאומית". כלומר יש לנו אוכלוסיה אחת שלה אסור להטיף לעמדה אחת בנושא, ואחרת שמקבלת תקציבים כדי לעשות אינדוקטרינציה לעמדה ההפוכה. ואחרי זה מתפלאים ששום דבר לא זז בנושא.

לסיום, זוכרים את דיראר אבו-סיסי? זה שכמה קוראים נכבדים לעגו לעצם הרעיון שישראל חטפה אותו בחו"ל ומחזיקה אותו בכלא שקמה שבאשקלון תחת צו איסור פרסום? ובכן, הלעג לא ישנה את העובדות. עלה בידי לאשר שהאיש אכן מוחזק בכלא שקמה, אכן נחטף מאוקראינה, ואכן יש צו איסור פרסום על הנושא (צו שממנו בוחר בלוג מצוין וחינוכי זה להתעלם באלגנטיות, בדרכו האופיינית). את המידע ביררתי הן בשיחה (מגומגמת, בשל הערבית העלובה שלי) עם אחותו, והן עם עורכת הדין מיכל רוחבי-דנציגר, שאישרה לי שהיא מייצגת אותו מטעם הסנגוריה הציבורית ושהוא מוחזק בכלא שקמה. (יצוין שמעבר לשני פרטים אלה סירבה עו"ד רוחבי-דנציגר לומר לי דבר על הנושא, שכן בניגוד אליי היא כן מכבדת את הצא"פ.)

עכשיו, מצדיקי הכיבוש והדיכוי יכולים כמובן לסגת לטיעון הבא – שאם ישראל חטפה אותו ומחזיקה אותו ומשתיקה זאת, יש לה סיבות טובות וחשובות לעשות כך, שאחריהן אין להרהר. אלא שאני דוחה את צורת המחשבה הזו. אני רואה זאת כחובתי האזרחית להרהר אחרי מעשי השכירים שלי ומניעיהם, ולדרוש מהם בתוקף דין וחשבון על המעשים המבוצעים בשמי.

ייתכן, כמובן, שאבו-סיסי הוא יורשו של יחיא עייאש, ושהוא היה באוקראינה בניסיון לארגן את הצפת ישראל בוודקה מורעלת, כלות מתפוצצות או עוף קייב שהוכן עם מרגרינה במקום חמאה (האופציה המסוכנת מכולן, כמובן). איכשהו, אני בספק. אם פעילותו של האיש היתה מסכנת חיים, היו פשוט הורגים אותו. מעצרו נועד לאחת משתיים: או לחלץ ממנו מידע כלשהו, או להפעיל לחץ על מישהו אחר.

בכל מקרה, חטיפתו של אדם במדינה זרה והחזקתו בשושו היא מעשה פסול. אם יש סיבה לחטיפתו והחזקתו – תגידו. אם אין, שחררו את הבנאדם ותנו לו לחיות את החיים שלו בשקט, בלאד.

ובנימה מסתורית זו נחתום כאן ונתפנה לעבודה (שאת הכסף תמורתה אני לא יכול לקבל עקב עיקול של מס הכנסה, מה שנותן לי תירוץ להזכיר לכם את כפתור התרומות, שבכוחו המאגי והמצטבר לשחרר עיקולים ולהתיר לי להשתכר למחייתי בשקט יחסי). תודה שטסתם רדיקל מקלדת.

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הודיעה היום שתרוץ לראשות מפלגת האבודה. זה לא מפתיע, כמובן – במפלגה של חופן חברי כנסת, ביניהם בוז'י הרצוג ובנימין בן אליעזר, צריך הערכה עצמית ממש נמוכה כדי לא לרוץ. ובכל זאת, בואו נבחן את מעשיה:

אין ספק שיחימוביץ' עושה עבודה טובה עבור חלק מהמוחלשים בחברה. חוק הקופאיות, קיצור זמן ההמתנה לנקודות זיכוי במס הכנסה ועוד. אבל מאחורי החזות המתקדמת הזו מסתתרת לאומנית קטנה, שתמיכתה בארגון ארבע אמהות שקראה ליציאה מלבנון נבעה ככל הנראה לא כל-כך מתמיכה בעניין עצמו, כמו מזה שהיה מדובר בעניין שהונהג על ידי נשים (ועוד נגיע לפמיניזם הפבלובי בהמשך).

המתקפה המרושעת על דב חנין במהלך הבחירות לעיריית תל אביב ב-2009, לפיה הוא לא ראוי להיות ראש העיר תל אביב כי הוא (כביכול) לא עומד דום בשירת התקווה, היו רק הסימן הראשון. מאז הוסר כל ספק – תחילה כאשר תמכה באהוד ברק נגד המועמד שוחר השלום בהרבה עמי איילון, בשנתיים כמעט מאז כשסירבה בתוקף לכפות את יציאת המפלגה מהוקאליציה הגזענית ושוחרת המלחמה הזו (עד שברק גמל לה על תמיכתה בתרגיל שהראה לה איך תוקעים סכינים ביעילות) וביתר שאת מאז התכוננה להתמודדות הנוכחית, באמירות כמו "לפני שעושים שלום צריך שתהיה מדינה" – כאילו שאין קשר בין הדברים, וכאילו שאי אפשר לפעול בשני המישורים. לאחר מכן באו הצהרות על השארת עניין השלום למרצ ו"הקהל האותנטי שלה", ולסיום ההתרברבות המחליאה על כך ש"את ההתנחלויות הקימה מפלגת העבודה" – "הישג" שאפילו שימון פרס, הפושע הראשי בנדון, למד להצניע.

יחימוביץ' חושבת שבדיבורים על כך שהשמאל שונא מזרחים היא תסחוף מצביעים חדשים, בלי להבין שבעיני המצביעים החדשים האלה שהיא מייחלת להם, גם היא אשכנזייה מניאקית. היא חושבת שאם היא תתחנף לאריאל, אז חובבי אריאל יצביעו עבורה. הו תמימות קדושה.

אדם שמתיימר לתמוך בשכבות החלשות בעודו תומך בהמשך ההתעמרות בשכבות החלשות מכל – הערבים המופלים עם התעודות הכחולות והערבים הכבושים שגם זה אין להם – אינו אלא דמגוג לאומני זול, שאינו ראוי לקול של המצביע הנאור. וכמו שמכרה את עניין השלום כדי להוכיח שהיא יודעת להיות פוליטיקאית חסרת עכבות, כך תמכור גם את הנושא החברתי תמורת אתנן מפתה מספיק.

לסיום, סיפור קטן שמחזיר אותנו לעניין הפמיניזם הפבלובי: בסוף שנות התשעים היתה לאברי גלעד (עוד איכסה אחד, אבל זה לפעם אחרת) תוכנית בידור קטנה וטיפשית בשם "יהיה טוב". בתוכנית זו הוא עשה פעם גימיק בשם "אב השנה", והכתיר בתואר זה אב לחמישה מקרית שמונה, שגידל את ילדיו לבדו לאחר שזכה במשמורת בלעדית עליהם עקב בעיותיה הנפשיות של האם.

בעיני שלי זה לא מצא חן. היא גילתה שאותה אם התלוננה על בעלה שתקף אותה, כביכול. זה שהתלונות נבדקו ונמצאו מחוסרות יסוד? זה שכל חמשת הילדים (בנים ובנות) תמכו ללא סייג באב? לא משנה. שלי זימנה את אברי לאולפן תוכנית התחקירים (הכושלת והירודה) שלה, רכנה לעברו כבולדוג וניסתה לצלוב אותו על כך שלא ערך תחקיר מדוקדק בנושא. לא עזר לאברי הניסיון להסביר שמדובר בסך הכל בתוכנית בידור קלילה ולא בתוכנית תחקיר עיתונאית, ולא העובדה שלמעשה הטענות שהעלתה העיתונאית היוצאת חוצץ היו מוכרות, נבדקו ונמצאו לא תקפות. אברי הורשע בבית הדין של שלי כחזיר שוביניסט בגלל שהעז לצדד באב למופת על פני אם מעורערת בנפשה שאף לא אחד מילדיה היה מוכן לתמוך בטענותיה. המראה הזה נצרב במוחי ועיצב את דעתי על המועמדת לראשות האבודה. אתם כמובן רשאים לחשוב אחרת. היות שאני לא הולך להצביע למפלגה העלובה והכושלת הזו, לא ממש משנה לי אם תזכה בהתמודדות או לא, אבל אני מודה שישעשע אותי לראות אותה זוכה בהנהגה – ומתרסקת.

בעניינים אחרים: ישראל מדורגת בין ארבע האחרונות בעולם מבחינת אהדה, יחד עם צפון קוריאה, פקיסטן ואיראן. יש עוד כמה וכמה מדינות גרועות מאיתנו – מיאנמר, סודאן, קונגו, זימבבווה וכמה אחרות עולות בדעתי בלי לנסות יותר מדי – אבל מעטות הצבועות כמונו, המשתמשת בשואה כקרדום לחפור בו בעודה עושקת ומדכאת עם אחר בשם אידיאולוגיה גזענית. מעטות המחזיקות בצבא אדיר וארסנל גרעיני ומייבבות שהתנגדות של פעילים חמושים בנשק קר נגד חיילים חמושים היא "לינץ'" – לינץ' במסגרתו נרצחים תשעה מאותם פעילים, חמישה ביריות בעורף ובגב. אבל הימין משוכנע שאם רק היינו מפגינים יותר "גאווה לאומית" ויותר נחישות לטבוח באויבינו, העולם היה מכבד אותנו יותר. קוסקוס עם סוכר, כבר אמרתי?

עדכון: לרגל יום האשה הבינלאומי, הבהמה המכונה עירית לינור מצאה לנכון לקרוא לאשה "זונה" משום שקיימה רומן עם מרצה. איכס.

ולסיום, האם המוסד באמת חטף מהנדס פלסטיני מעזה באוקראינה, ומחזיק אותו בכלא שקמה? ניסיון לברר זאת נכשל משום שלא היה בידי מספר תעודת הזהות של החטוף לכאורה, דיראר אבו-סיסי. אנסה להשיג אותו.

תודה שטסתם רדיקל מקלדת.