עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

 טוב, לפני שנגיע לעניין הכותרת (ועם משטרת הפי.סי והפמיניזם הסליחה), יש לנו כמה עניינים רציניים לדון בהם. ז'ה פה מדור חינוכי ומצוין, כן?

צריך להתרגל שאין חותמת גומי

למי שנורא מפחד שקצת בקרה ציבורית על הבית זונות היהיר שנקרא בתי משפט בישראל זה איזו פוליטיזציה איומה של כל מערכת החוק, שיסתכל מה קורה בארה"ב. שם הפרשה הפוליטית החמה היא החלטה מטופשת של הבית הלבן ומשרד המשפטים לפטר ביום אחד שמונה תובעים פדרליים, כדי להחליפם בכאלה ש"יותר נאמנים לממשל ולנשיא" (ציטוט מתוך מסמך פנימי).
 
משרד המשפטים האמריקאי כבר הודה שעשה שגיאה טקטית חמורה ולא צפה נכון בכלל את התגובה. מה שמחמיר את הסיפור הוא שאחת המפוטרות היא קרול לאם, שתבעה והרשיעה בהצלחה רבתי את חבר הקונגרס המושחת רנדי "דיוק" קאנינגהאם. הממשל ניסה התחילה לטעון שכל השמונה הועברו מתפקידיהם בגלל סיבות מקצועיות, אבל אז התברר שכולם דווקא קיבלו ציונים טובים בסקירה המקצועית התקופתית האחרונה שלהם. התחיל גם להתברר שבנוסף לגברת לאם, גם תובע פדרלי מניו מקסיקו הועבר מתפקידו לאחר שכמה בכירים רפובליקאים במדינה דיברו עם הבית הלבן – כנראה בגלל שהוא לא הסכים להתרשם מטענות שלהם על שחיתות במחנה היריב.
 
הבית הלבן טרם הפנים שכבר אין לו קונגרס חותמת גומי, והוא מוצא עצמו עכשיו בבעיה אמיתית, הדרישה לפיטוריו של שר המשפטים, אלברטו גונזאלס (ההוא מדוקטרינות המשפט המפורסמות "אמנת ז'נבה לא רלוונטית יותר" ו"הנשיא יכול לעשות מה בזין שלו"). והצרות לא נגמרות במשרד המשפטים. כאמור, יש ראיות חזקות למעורבות של הבית הלבן (קארל "המוח" רוב והארייט "כמעט הייתי שופטת בעליון" מאיירס) בתכנון הפיטורים הפוליטיים האלה. שמייח. 
 

ירייה פאבלובית ברגל

אבל הדמוקרטים, כידוע, לא יודעים לשבת וליהנות כשהיריב עושה שטויות. המפלגה הדמוקרטית החליטה לבטל הסכם לערוך עימות בין המתמודדים על מועמדותה לנשיאות, שישודר ברשת פוקס הימנית.
 
הסיבה הרשמית לביטול היא כפולה: פוקס שידרה שקרים גסים על המתמודד ברק אובאמה (סיפורי ה"מדרסה") ומעולם לא פרסמה תיקון והתנצלות, והרשת נתנה במה לאן קולטר, הכוניפה הגסה וחסרת השנינות שמכונה בטעות "פרשנית פוליטית", אחרי שבהמה זו קראה למתמודד הדמוקרטי ג'ון אדוארדס "מתרומם" בכנס רפובליקאי חשוב (קולטר ושאר שרצי הימין מנסים כרגע לטעון שהמלה "מתרומם" [faggot] בכלל לא קשורה להומואים. ולשאלתכם – לא, אין להם בושה, וגם לא כבוד לאינטליגנציה שלכם. תודה ששאלתם).
 
עכשיו, שתי הסיבות הללו מוצדקות כשלעצמן, וגם לפני כן היו די והותר הוכחות שרשת פוקס היא חלק אינטגרלי ממערכת התעמולה של המפלגה הרפובליקאית (בערך פי מיליון מכל הטיה "ליברלית" שכביכול יש בכל שאר "התקשורת הישנה"), ולכן אין לתת בה אמון.
 
אבל למרות זאת, מדובר בהזדמנות אדירה להביא את עמדות המפלגה באופן ישיר ככל האפשר לאוזני אנשים שלא צורכים חדשות בשום צורה אחרת, והביטול רק נותן פתחון פה למי שרוצה לטעון שהדמוקרטים מפחדים להעמיד את עמדותיהם למבחן הציבור. בקיצור, מדובר בצעד ממש מפגר מבחינה טקטית.
 
חבר בית הנבחרים דניס קוסיניץ', שהתמודד באופן חסר סיכוי על המועמדות ב-2004, ביקר את ההחלטה ואמר שהוא כשלעצמו מוכן להתעמת בכל מקום, בכל זמן, בכל ערוץ או אכסניה שהם, וחייבים להודות שזו גישה הרבה יותר… מעוררת כבוד. 
 

ולקראת סיום

אם כבר הזכרנו את החייזרית והאובססיה שלה עם הומואים, הנה עוד אחד שיש לו – הרמטכ"ל האמריקאי, הדגנרל פיטר פייס:
 
"I believe homosexual acts between two individuals are immoral and that we should not condone immoral acts. I do not believe the United States is well served by a policy that says it is okay to be immoral in any way."
— Gen. Peter Pace, Chairman of the Joint Chiefs of Staff

חג גדול הוא לנו

אה, כן – הבטחתי הסבר לכותרת. מסתבר שאחרי שנים ארוכות של סבל גברי בחג האהבה "ולנטיינס דיי", שבארה"ב לפחות כל כולו מוקדש לזה שגברים יקנו לבנות זוגם פרחים, ממתקים, בשמים ותכשיטים, קם גאון אחד והציע שבשביל לאזן את זה, יותקן חג חדש, ב-14 במרץ, שייקרא "חג הסטייק והמציצה", ואני לא חושב שדרוש הסבר.
 
תודו שזה רעיון בנזונה. ולא בגלל שחלילה צריך הוא האדם להמתין לפעם אחת בשנה כדי שימצצו לו, אבל יחד עם סטייק, ובחג רשמי…
 
רשמיות זה חשוב, ואני אדגים: לאבא של סבא שלי היתה חנות בפולין, והיה לו עובד, והימים ימי תועמלנות סוציאליסטית שוצפת. יום אחד הוא בא לחנות, התריסים מוגפים והעובד יושב על הארץ בפתח, כשלצידו בחור שנודע בעיירה בפעיל סוציאליסטי נלהב.
"מוישה מה קרה?" 
– אני שובת!
(הנהון תקיף מצד המחרחר הסוציאליסט)
"על מה ולמה?"
– "איך ויל אסן! (שזה "אני רוצה לאכול", כלומר לקבל ארוחה על חשבון המעביד במהלך העבודה)
"אבל מוישה, אתה אוכל אתי ועם המשפחה שלי כל יום…"
וכאן בא הפאנצ'ליין, שברשותכם אשאיר ביידיש המקורית:
– "איך ויל אסן אופיציאל!"
 
בקיצור, אני מאד בעד זה שיהיה חג שבו זו תהיה זכותי האלמנטרית והבלתי משתמעת שאני אבוא הביתה מהעבודה, אשים ת'רגליים ואקבל סטייק ומציצה – ואני אשמח לאזן את זה עם חג הקיש והלקלוק.
 
בכל מקרה, זה היה אתמול, אז חכו עכשיו עוד שנה. 
 

חשבתם שנפטרתם ממני?

קבלו פוטוגראפים להמונים

פורים שפיל!

ילד בבית העץ שלו

ויהי בעלות נשמת אהוד אולמרט לפני כס הכבוד, ויבוא נוכח בית דין של מעלה, והנה שם המלאך מיכאל ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב, אשר נקראו שניהם "סניגורם של ישראל", ויהיו מחלצים עצמותיהם ומביאים בו כל אחד שתי בעיטות למוח. ויען האולמרט, ויאמר: "אההההההה…. למה? מה עשיתי?", ויאמרו לו: בעיטה אחת זה על השקר הגס בנוגע למינוי השפם, למה זכרונם של ישראל לא כל-כך פגום הוא. ויירא האולמרט ויגמגם: "… והבעיטה השנייה למה?" ויאמרו לו "זה על עניין תכנון המלחמה. אם לא תוכננה, מדוע זה יצאת אליה. ואם תוכננה חודשים מראש כדבריך, למה נראתה כמו הפרצוף שלך?" ותעלה חמת השניים להשחית, ויהיו בועטים באולמרט הלוך ובעוט, עד שהפרות באו הביתה.

(ויתעורר רבי רחביה מחלומו הנעים, וירא כי בעיטות למוח אמנם לא קיבל המלעון, אבל כן עושה רושם שכלה ונחרצה עם העם להעיף ת'תחת העייף שלו חזרה לרחוב כרמיה, אפילו במחיר החזרת הביביהו לשלטון. ומי היה הראשון שדיבר על זה? מדור מצוין וחינוכי זה, כמובן.

חוצפנית ללא הפסקה

ואם לאולמרט מגיעות בעיטות למוח (וזה מגיע בעיקר לנו, לסיפוק יצרים), הרי שלנשיאת בית המשפט העליון מגיעה סטירה עם דג מת. מי את, אשה בינונית ומתנשאת שכמוך, נגועה באינטרסים ובמשוא פנים, שתסרבי לתת דין וחשבון על תפקודך? הפרסטיז'ה וההשפעה של תפקידים כמו יו"ר ועדת הבחירות המרכזית זה טוב בשבילך, אבל להגן על מעשייך במסגרת זו לא לכבוד שלך?

בעצם, מה אני מתלונן. תמשיכי להתנהג ככה, דוריתוש. הנה החבל. סתדרי לבד.

מי ישלם על מחדלי זדורוב?

בפרשת זדורוב, מאז עסקנו בה לאחרונה, מתברר שהקלגסת כשלה בחקירת הבחור שאיים על חיי המנוחה בשבועות שקדמו למותה. האם יש כאן עניין של אינטרס, או שאלה שוב הכישורים המופלאים של בחורינו בכחול? והאם אפילו חפ"ש מסריח אחד בכל משטרת ישראל ישלם את המחיר כשבית משפט יקבע בלית ברירה שרומן זדורוב לא עשה את זה?

אסור כי אני שחור? תודה!

בארה"ב נמשכת מערכת הבחירות המוקדמת. עכשיו מנסים לתקוע את אובמה על איזו עסקת מניות, שהוא מחזיק במניות של כמה מתומכיו הגדולים (אותן הוא קנה לפני שהחל לרוץ לנשיאות). אישית, לא רואה פה אקדח מעשן, אבל אולי זה רק אני.

במקביל הרים איזה תומך (תומך??) שחור של הילארי להנחתה אדירה לאובמה, כשאמר שאסור לתת לאובאמה את המועמדות דווקא בגלל שהוא שחור ואנשים לא יצביעו וזה ידפוק את כל המועמדים הדמוקרטיים בבחירות השונות. אובמה כמובן לא היה צריך הרבה יותר מזה, והוא קרא תגר בלשונו הצחה על ההנחה הזו והציב את עצמו (כאילו שהיה צריך עוד) כמועמד שמבטא טוב מכל את "התעוזה של התקווה" (שם ספרו רב המכר).

חוק השבות כבר לא נחוץ, אה?

לכל מי שטוען שיהודים כבר לא נרדפים, ולכן כבר לא צריך את חוק השבות – שיסתכל טוב על מה שקורה בהונגריה. נכון שהמדיניות של ישראל היא הגורם מספר אחת לאיבה כלפי יהודים כיום, אבל היא ממש לא הגורם היחיד. הכיבוש של ישראל את פלסטין לא אשם כהוא זה בבעיות של המגיארים, ובכל זאת הוזהרו יהודים פשוט לא להיות במדינה בקרוב בזמן שיהיה שם איזה חג לאומי, ואחרי זה כמובן הפסחא משחרר השדים הרעים.  כן, חברהלעך, עדיין יש אנטישמיות, ועדיין יש יהודים שעשויים בקרוב להצטרך מקום מקלט. אי אפשר להגיד "אנחנו ת'תחת שלנו הצלנו, מי שעדיין לא, זב"שו".

העם מאד מרוצה

ובנימה אופטימית יותר, בספורט, הג'טס האהובים שלי שיחקו אותה בענק (על הנייר, לפחות) כשהביאו כמעט בחינם את הרץ האחורי המצוין תומאס ג'ונס מהשיקאגו ברס. זה עלה רק בהחלפת בחירת סיבוב שני גבוהה בסיבוב שני נמוכה. העם מאד מאד מרוצה וייהנה כפליים מהקיץ הבא עלינו לטובה.

מישהו קלט אתמול את המשחק בית"ר-חיפה? קלטתם את המופע ההזוי של איינשטיין ושרף, שלפני המחצית קבעו נחרצות שהשופט הרס ת'משחק ואחרי המחצית הצדיקו באותה נחרצות את החלטותיו (פנדל לבית"ר, אדום לאנדרסון מחיפה, הרגע המכריע במשחק במצב של 1:0 לחיפה על סף ההפסקה. במחצית השנייה נתנה בית"ר שלישייה וסגרה עניין)?

אין לי בעיה עם שינוי הדעה לאור נתונים שהושגו במחצית. נהפוך הוא. אבל איפה אכילת כובע אפילו סמלית? לא אכילת כובע, סתם הודאה מפורשת בטעות? בשני המקרים, הביעו השניים בדבריהם ובנימתם נחרצות ללא סייג. האירוניה במיטבה לעולם אינה מודעת לעצמה.

לעצם העניין – פנדל היה. אדום? לא שמעתי, מן הסתם, מה אמר שאבייר אנדרסון לשופט. אם קילל, אדום (אמנם בלהט הרגע יש שופטים שהיו מעבירים את זה, אבל אין חובה). אם לא קילל, השופט חייב להיות מושעה.

היו עוד דברים, אבל לא זוכר בשנייה זו. בשביל זה יש מחר (או שבוע הבא, אתם יודעים…)

כבוד השר אבי דיכטר, שרק בעקבות לחץ ציבורי קלט שמוטב לו לסתום כבר את הפה על כל נושא שבעולם ולהתרכז במשרד עליו הוא מופקד, הוכיח שהוא די אפס, מהסוג שמצליח לבעוט החוצה גם כשמניחים לו את הכדור על קו השער.
 
גנות? זה הכי טוב שהוא היה מסוגל לעשות? אדם שאף משפטן לא יסכים להגן על מינוי – זה מה שירפא משטרה מושחתת שאיבדה את היכולת לראות קווים אדומים ושחורים?
 
מספרים לנו שהוא איש נורא מוכשר. בחיאת ראבק – מיטות לאסירים הוא לא מסוגל לסדר. מדובר, ככל הנראה, בעוד פוץ בינוני, נטול מצפן מוסרי, שנגוע בכל החוליים של המשטרה. כמו שכתב אתמול בעיתון מישהו (אולי ברנע, לא זוכר) – רק הברון מינכהאוזן מסוגל למשות את עצמו מהבוץ על ידי משיכה בשיער. בני תמותה רגילים – וארגוניהם – צריכים עזרה חיצונית במצבים כאלה.
 
מצד שני, ידוע הרי שגנות לא היה הבחירה הראשונה של השב"כניק הלא מצונן דיכטר. הוא פנה למצנע, וזה כנראה סירב לו. האם הוא פנה לעוד פרוייקטורים מוכחים שאינם נגועים בכתמים כמו גנות, וקיבל תשובה של "למה אני נראה לך מתאבד?"? האם בקרב אנשים רציניים, שאינם צריכים את כס המפכ"לות כדי להרגיש טוב עם עצמם, התגבשה ודאות שאת מה שהקלגסת צריכה כדי לחזור להיות משטרה, לא יהיה בחיים גב פוליטי לעשות, בטח לא עם הממשלה העלובה הנוכחית?
 
מה שאנחנו יודעים הוא שמר דיכטר הנכבד, שהחל את כהונתו בדיבורים תקיפים על שינוי מסיבי במשטרה, עבר לאחרונה להגן באופן פבלובי על פקודיו מכל ביקורת. האם התחוור לו שהוא לא מבין שום דבר במשטרה, ושבלי העזרה של האנשים שלו, אנשים שהיה עדיף שבכלל ינפה מהמערכת, אין לו צ'אנס למצוא את הידיים והרגליים?
 
או שהוא באמת חושב שזה שגנות מסוכסך עם חלק מהצמרת הנוכחית, זה מה שיעזור? אז גנות יגרום לכמה מושחתים נוכחיים ללכת הביתה, ובמקומם יביא מושחתים הנאמנים לראיס החדש. מהפכה אמיתית בסדרי ההתנהלות של הארגון המבחיל הזה לא תצא מכל הסיפור, ומתחיל להיות ספק ממשי אם דיכטר עדיין רוצה – אם רצה אי-פעם – לחולל מהפכה שכזו.
 
אולי עכשיו יתחילו אזרחי Isra-hell להפנים שחצי שנה צינון, במיוחד אחרי מוסד אנטי-דמוקרטי מיסודו כמו השב"כ, זה לא מספיק לפני המעבר לפוליטיקה.
 
כן, בטח. 
  

 
אחרי שנכשל הניסיון לעצור את המומנטום של ברק אובאמה באמצעות סינון שמו האמצעי ("חוסיין") ופיזור שקרים על כך שהוא למד במדרסה מוסלמית (הוא לא, הוא בכלל נוצרי), החלו לאחרונה הימנונים בארה"ב להיטפל לכומר של אובאמה, אחד ג'רמיה רייט, שמשלב גאווה שחורה בדעות נוצריות באמת על עושר וחלוקתו הנאותה בין אנשים. בקיצור, מדובר בשמאלן ורדרד בדעותיו, עטוי דשיקי (מעין גלביה אפריקאית), ואולי העובדה שלאיש הזה היתה השפעה ניכרת על המועמד (ש"גנב" את הכותרת לספרו האחרון מאחת הדרשות של האיש) זה מה שיעזור לאובאמה להיתפש כ"שחור". מצד שני, הוא כבר "חצי אפריקאי", ככה שזו לא הבעיה שלו. בכל מקרה, לא נראה שזה מה שיעזור להוריד אותו מהפסים, אלא אם כן הכומר שלו יתחיל לדבר יותר מדי.
 
אלה היו שישים שניות של עדכון על מצב האובאמה. 
 

יכול להיות שאכן מגיע שאפו מסוים לכוחות הקואליציה אם כך הדבר. מצד שני, גם חומייני ברח פעם, כל הדרך לפריז. הוא חזר בסוף.
 
צבא ארה"ב טוען שמתיז הריר ברח לאיראן בגלל הלחץ של ה-Surge, אותה הסלמה יזומה של בוש בניסיון נואש לאבטח אחת ולתמיד את בגדד. תומכיו טוענים שלהד"ם. יועץ של "ראש ממשלת עיראק" טוען שהוא אכן באיראן, אבל נמצא שם בביקור וכלל לא ברח.
 
באשר לניסיון הזה להשתלט על בירת עיראק הדוויה, עומר ומוחמד מהבלוג המשובח אך המאד מאד פרו-ארה"ב\בוש "עיראק המודל" טוענים שזה עובד ומביא שקט יחסי. מצד שני, זה בתנאי עוצר וכאלה שלא אומרים כלום על מה יקרה בתנאים נורמליים.  הבלוגרית המהוללת (ובצדק) ריברבנד לא העלתה שום דבר מאז הסילבסטר, אז חסרה מאד התובנה שלה על הסיפור.
 
אבל אם ה"הגברה" הזו באמת יוצרת על המיליציות כזה לחץ שמנהיגיהן בורחים, חייבים לראות בזה דבר טוב. נראה מה ייצא מזה. למרות המלה הטובה הזו, במסגרת "כשמגיע מגיע", קשה לומר שאני אופטימי. 
 

למה התקשורת שלנו שווה לרקטום? למה אני צריך לחכות כמעט שבוע, ליום שישי, כדי שנחום ברנע יסביר מה באמת קורה שם? הידעתם, לדוגמא, ששער המוגרבים הוא הכניסה היחידה שפתוחה ליהודים (כלומר לא נשלטת על ידי מוסלמים) להר הבית? הידעתם שסמוך לאיפה שבונים את הגשר יש מסגד קטן שתקוע בקיר החומה ונושא את השם הטעון "אל-בוראק"? אלה פירורי מידע שנותנים הקשר לכל העסק, שכבר לא לגמרי נראה כמו הזדעקות אקראית של ההיסטריים המוסלמים.
 
וכמובן שהאידיוט שהחליט שלא צריך לתאם עם הוואקף ועם הירדנים, אבל שיקר ואמר שכן תיאם, לא יודח מתפקידו. אנחנו אפילו לא יודעים מי זה. אנחנו רק יודעים שזה יקרה שוב, כי הלקח בוודאי לא נלמד.
 
ואם בצד שלנו מדברים אמת והצד השני משקר – למה לעזאזל לא מוכיחים? אם כן תיאמו עם הוואקף, יש תכתובת. את התכתובת הזו אפשר להציג, ולהוכיח שהמוסלמים שקרנים שרק מחפשים להלהיט את הרוחות (את עבדאללה לא חייבים להוציא שקרן, אפילו אם זה נכון. לא יעזור בכלום). 
 

יצא קטן בנאום הפרידה שלו, אבל הנקודה המטרידה ביותר שם לא נבחנה, עד כמה שראיתי. היו כאלה שתהו אם במלים "מספר 2 שיורה לך בגב" הוא התכוון לדרג הפוליטי. אבל אם כן – הדרג הפוליטי זה מספר 2 של הצבא? ימים טובים הגיעונו…
 

"נתנו להם שלטון עצמי"

היתה השבוע ידיעה על כך שיש יוזמה להקים עיר פלסטינית חדשה, בין רמאללה לשכם. קודם כל, תחשבו לרגע מה זה אומר שכבר 40 שנה לפחות לא הוקם בשטחים מקום ישוב חדש לערבים. עזבו כמה התנחבלויות הוקמו באותו שטח. כמה מקומות ישוב חדשים ליהודים הוקמו בזמן הזה בתוך תחומי 48'? ולא שזה רע – אוכלוסיה צריכה מקומות ישוב חדשים. רק שגם הערבים צריכים, ולא מקימים להם – לא בשטחים וגם לא בישראל, לאזרחים ערבים, שגם לא מקבלים כמעט אישורי בנייה בתוך הישובים הקיימים שלהם, ואחרי זה בוכים שהם בונים בלי רישיון (וכן, אני מודע לבעייתיות הגדולה גם מהצד שלהם, ולסירוב הארכאי והמזיק שלהם לבנות לגובה. זו בעיה אבל זה לא תירוץ להיעדר המוחלט כמעט של בנייה לאוכלוסיה הזו. תבנו עיר חדשה של בנייני ארבע קומות בגליל ותראו איך זוגות ערביים צעירים נוהרים לקנות.)
 
אבל לא זה מה שקלט את עיני, אלא הצורך של ממשלת ישראל בכלל להתערב. מסתבר שהצורך הזה הוא כה מוחלט, עד שלא איש האיחוד הלאומי הזדעק ודרש מאולמרט לקיים דיון ממשלה בנושא, אלא אחמד טיבי. מסתבר שבלי הסכמה ישראלית, הפרוייקט הזה – עיר חדשה לפלסטינים בין שכם לרמאללה, בשטח פלסטיני למהדרין שאף אחד לא חולם שיהיה בתוך הגדר, בלי להזיז יהודי אחד ממקומו (לפחות לא על פי מה שכתוב) – בלי שממשלת ישראל תדון ותאשר בזה, זה לא יוכל לקרות.
 
זה רק מלמד עד כמה אוסלו היה הסכם גרוע, מלא חורים, שלא הקנה לפלסטינים שום שליטה ממשית בשום שטח. העיקר שיש עכשיו המוני ישראלים שמבינים שצריך שלום, אבל משוכנעים ש"אנחנו באמת ניסינו, והם לא עשו עם זה כלום". יופי, ביילין (פונדק, סביר,) ופרס. באמת שאני מוכן להאמין שכוונתכם היתה טובה, אבל הגיע הזמן שתודו בפאשלות שלכם. כמו שאנשים דורשים מאולמרט ופרץ להודות בפאשלות, מבוש וצ'ייני וראמספלד והזבלים הניאו-שמרנים במשרד "ההגנה" האמריקאי להודות בטעויות של עיראק – להודות ולקחת אחריות על מה שטעות בסדר הגודל הזה אומרת. להוריד קצת את האף. להפסיק להתנהג כמו מי שתמיד צדק ולא הקשיבו לו. היתה לכם הזדמנות, כתבתם הסכם כמו שאתם מבינים והשארתם את כל מה שמהותי פתוח לפרשנות. כך יכול היה נתניהו לבנות התנחלויות חדשות, וכך קיבלו הפלסטינים "שלטון", בשטחים לא רציפים, כשאפילו בשטחים בהם יש להם "שלטון", אין להם בעצם יכולת לעשות שום דבר על דעת עצמם.
 
אז צריך להפסיק את הכיבוש.
– אבל ניסינו! באמת שניסינו! אוסלווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
 
 

בידיעה היה כתוב שהעיצומים יתחילו בפריפריה. למה בעצם בפריפריה? שמה גרים אלה שלא רוצים לתת לכם מה שאתם מבקשים? אמנם היה כתוב שגם דואר דיפלומטי לא יחולק, אבל גם זו רק מכה עקיפה ליריב האמיתי במאבק הזה. להיפך, העיצומים שלכם צריכים להיות על הכנסת ומשרדי הממשלה. שאר הסניפים והשירותים צריכים לעבוד כרגיל, תוך שבסניפים יוצג מידע על כך שרשות הדואר מנהלת מאבק – בלי לפגוע באזרחים. 
 

בוז'י לא חנון! בוז'י גבר-גבר!

בטח קראתם את הראיון חושף הערווה של האפסון הקטן. לצערי זה ב-24 שעות, ואין לי סורק, אבל גם אהוד אשרי מהארץ הצליח למצוא שם איזה שלוש או ארבע פניני וריאציה על העיקרון ש"אני לא איזה חנון שייקחו ממני את הג'וב הזה". אליבא דהרצוג, הוא לבדו מציל את הענף מקריסה. בידיעות לא מצאו גורם לרפואה שמוכן להעיד על העיסה הזו חוץ מבוז'ינקה, ואנשים שמוכנים להגיד ההיפך דווקא מצאו, אבל גם אלה לא רוצים שהוא יוחלף פשוט כי שר חדש זה עוד יותר כאב ראש מסתם שר.
 
בארה"ב נפטרה לפני כשבוע בעלת טור נפלאה ושנונה בשם מולי אייוינס, שהתמחתה בכתיבה על מדינת הולדתה טקסס והפוליטיקה התמוהה שלה. בין אמירותיה המפורסמות יותר ופחות, שהוקראו במהלך טקס הזיכרון שעשו לה, היה גם המשפט: "בפעם הבאה שאני אומרת לכם שמישהו מטקסס לא ראוי להיות נשיא, אנא, הקשיבו לי". על אותו משקל – בפעם הבאה שאני אומר לכם שמישהו שהיתה לו נגיעה במלחמה ב(משתמשים ב)סמים הוא אפס קטן חסר כל עקרונות, שפועל רק לטובתו האישית – אנא, הקשיבו לי. 
 

לחשוף את הלוחיות!

באחת מתוכניות הסיכום של חדשות הלילה (גיא זוהר אני חושב) היה אייטם על כאלה שחונים בחניות של נכים – אני חושב הצעה להעלות את הקנסות על זה. אז הראו מישהו חונה בחניית נכים, והמספר של הרכב טושטש. למה, בעצם? נראה לי עונש הולם מאד למניאק שחונה בחניית נכים. 
 

הירח, הגבינה והאורז

אני חייב לספר לכם על דיון מדעי מרתק שערכתי עם בכורי העירני, בן שנתים וחודשיים. אנחנו יושבים על עץ והוא מסתכל למעלה ואומר לי "איפה הירח?" (או ליתר דיוק, "איפה היא-ייאח?" הוא מבטא צֵירֶה מאד אשכנזי וברור, הילד). היה אז סוף החודש העברי, אז לא ממש היה ירח בשמים. אז באורח יהודי טיפוסי החזרתי את השאלה לחיקו. "איפה הירח באמת?" ומכאן כאמור התפתח דיון אסטרונומי מרתק שמסקנותיו היו: הירח בבית שלו. הבית של הירח גדול. למרבה ההפתעה, אין בבית של הירח גבינה. על השאלה אם יש בבית של הירח אורז, השיב המלומד הידוע: "אולי קצת אורז…"
 
 

חזק על הסוס

במסגרת הפינה הפופולרית "מהרסיים ומחריבייך ממך ייצאו", אנחנו מארחים איזה פרופסור מאוניברסיטת בר אילן בשם אריאל טואף, שבשביל כמה לירות החליט לתת מלאי תחמושת לכל החיים לכל אנטישמי מלוכלך באשר הוא.
 
טואף, שמלמד היסטוריה שמה בגבול בני ברק, ושבנוסף להיותו ישראלי ופרופסור הוא גם הבן של הרב הראשי של איטליה לשעבר, הוציא ספר ובו הוא מרגיש צורך לאו בר כיבוש לצטט "וידויים" של יהודים שהואשמו ברצח תינוקות נוצרים ושימוש בדמם לאפיית מצות. אלא מה? ה"הודאות" הללו הוצאו בעינויים, שבאמצעותם אפשר גם לגרום לעבדכם להודות בתשוקה עזה לבשרה הכמוש של חיותה כוחן. גם טואף עצמו אומר שהוא לא מאמין שאשכרה רצחו ילדים בשביל הדם למצות, ואין לו תשובה לעובדה הפשוטה שאין שום שימוש לדם בפולחן היהודי (שאחת ממצוותיו אוסרת אפילו על אכילת בשר מדמם) ושדם של נוצרי על אחת וכמה וכמה לא יכול לשמש בשום פולחן יהודי – רבאק, יהודי דתי אפילו חלב או יין של נוצרי לא ישתה, אז הדם שלו? אבל טואף, בדילוג מהפקולטה להיסטוריה לזו של המשפטים, "לא יכול לפסול על הסף" אפשרות של מעשי רצח שביצעו יהודים כנקמה על רדיפות, כי להוכיח שלא קרה תמיד קשה. אז בשביל מה לצטט את ה"הודאות" בעניין הדם? בשביל הרייטינג, כמובן. הנה, עובדה שמזכירים אותו. שמוק. 
 

מסכים עם הרוב

בעניין הרפורמות המוצעות של כבוד השר הטרי דניאל פרידמן – הרוב מוצא חן בעיניי. אני לא בטוח שאני מסכים לעניין הזה שהכנסת יכולה "לבטל וטו" של בג"ץ על חוק. אם חוק סותר חוק יסוד, הוא סותר חוק יסוד אפילו אם הכנסת תצביע בעדו פה אחד שמונים פעם. אבל אני מאד מאד מסכים לעניין שצריך משפטנים מהשוק הפרטי בכל ערכאות השיפוט (כן כן, דוריתוש, גם אצלך בנחלה הפרטית של האבא שלך ושל מישינקה*). אני מאד מסכים שהסחבת צריכה להיגמר, ואני גם מסכים שעיקרון האחידות בפסיקה צריך לחול גם על שופטים ולא רק על תובעים.
 
אני הכי מבסוט מזה שבעיקרון, הדברים שבהם אני מסכים עם פרידמן נראים אפשריים יותר לביצוע מהדבר שלא. אז יאללה, פרופסור. בהצלחה.
 

די עם הצדקנות, נו

וואי, איזה בלגאן עושים מזה שכמה משחקני הנבחרת הצעירה שיחקו קצת קלפים בחדר שלהם ערב המשחק עם אוקראינה. נהיינו כמו האמריקאים, שלא מסוגלים לראות גוונים. להזמין נערות ליווי לחדר זה רע? אז כל דבר הוא רע. עכשיו, אם החבר'ה שיחקו אחרי שעת כיבוי האורות שקבע להם המאמן גיא לוי, אז הוא צריך להעניש אותם. אבל זה לא עניין לבית דין, ולא עניין לצדקנות של התחת העייף של מאיר איינשטיין. זה עניין קבוצתי פנימי.
 
ובאותה נימה – מה בדיוק הערך של שלמה שרף בשידורי ליגת העל? לפחות ברקוביץ' (אדם מאוס בפני עצמו), ב"סיכום המחזור", יש לו ערך קומי (בעיקר מה שביל סימונס קורא "קומדיה לא מכוונת"). לפחות פעם בתוכנית הוא מביא יציאה שהורסת מצחוק. אבל שרף? סתם אנטיפת מגעיל, מלה טובה על אף אחד אין לו, והוא גם לא מסביר שום דבר. "אני לא מבין למה מזרחי נוקט בטקטיקה הזו, אני הייתי עושה אחרת". זה כל קוף בטריבונה יודע להגיד. פרשן אמור להסביר למה המאמן עושה מה שעושה, ואת זה שרף האוויל לא עושה. אז באמת, ערוץ 10, קחו מאיתנו את הבבון הזה. 
 

ולסיום

– מנ-מניאק חיים רמון. לא רק שזה כבר נכנס ללקסיקון – "עשינו קצת רמון אבל אז הוא ניסה להוריד לי את החזיה אז לא נתתי לו". הבעיה האמיתית היא, שמאז הפרשה שלו בנאדם לא יכול יותר לתת לאם בכורו נשיקה עם א-ביסלע לשון בלי להתחיל לצחוק. מה יהיה?

אוי, ספיקינג אוף אום קדם – מסתבר שהיא חשבה כל חייה ש"משורה ישחרר רק המוות" זה משפט שהמציאו נרקומנים. מסכן אברהם "יאיר" שטרן, שהיה מסטול רק מלאומנות ורומנטיקה אירופאית קודרת. D-:

——————————

* הנה, שוויון הזדמנויות בכינויי ההקטנה. (הערה שהופנתה לקורא יובל – והמשכה הלעגני נמחק לאחר שהעביר את המסר…)

כל מי שמוצא את עצמו בצד המפסיד של שחמט פוליטי יודע שיש רק דבר אחד לעשות: לצרוח, לנפנף באוזניים ולרקוע ברגליים, בתקווה שכמה שיותר תמימים מהצד ישתכנעו שבאמת עשו לך איזה עוול נוראי, וככה תיווצר לך מאסה קריטית של דעת קהל שתשכנע את היריב להתקפל מכוונתו הלגיטימית לחלוטין.
 
זו בערך תגובת "המערכת המשפטית" (קרי: כנופיית אנ"ש של הוד הנשיאה בייניש) למינויו של פרופסור דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל ואחד המשפטנים המובילים בישראל. רק מזוז – שאני יותר ויותר רואה בו איש באמת נטול פניות למופת שהוא במקרה, למרבה הצער, פוץ – השכיל והסתפק בהגדרה הברורה מאליה שמדובר ב"מינוי לתפארת". מעולם לא היה למשרד המשפטים, אולי למשרד כלשהו למעט הביטחון, שר שהיטיב כל-כך להכיר את המערכת. סליחה, היה – חיים צדוק, שר המשפטים הראשון של בגין. אני חושב שעבר מספיק זמן מאז.
 
בכל מקרה, "שופטי העליון" הגיבו ברקיעת רגליים (או באיומים מטופשים "לגדוע ידיים"…), ושכחו שבשום מדינה מתוקנת אין שופטי העליון מעיזים להתערב במינויו של שר המשפטים, למעט במקרה (לא רלוונטי כאן) של אי התאמה מקצועית או מוסרית אחרת. יממות ספורות אחרי שהוקיעו נאשם על שהיו לו חברים בתקשורת, נהנו "העליונים" לראות את אחד ממלחכי פנכתם, החבר החזיר מרגלית, מעוות את המציאות למענם. "זו הכרזת מלחמה, מי שייהנה מזה אלה בעלי ההון, ומי שיפסיד הם אלה ששומרים על שלטון החוק", ליהג היצור, שללא כל הוכחות שם את פרידמן בצד של "בעלי ההון", ועוד העז להוסיף ש"עדיף כבר רוני בר-און". למה? כי אליבא ד'מרגלית, "רוני בר-און (משפטן בינוני בתכלית בעל קשרים מפוקפקים, למי ששכח) הוא לפחות חלק מהתפישה המשפטית של מדינת ישראל". ופרידמן, הסמכות המובילה ללא עוררין בתחומו, שספרו הוא אבן היסוד של הוראת התחום בפקולטות, הוא לא? הרי זה היה מצחיק אילולי היה כל-כך עצוב, ועצוב מכל הוא שיש הרבה מטומטמים שבטח השתכנעו מההצגה.
 
אני דווקא לא מסכים עם כל השקפותיו המוצהרות של פרידמן. אני לא רוצה לקחת לביהמ"ש העליון את הסמכות לפסול חוקים של הכנסת, ולא רוצה "בית משפט לחוקה", ואני גם מאמין שפרידמן לא יצליח להעביר את הדברים האלה (הוא כבר מראה סימנים שהוא מבין זאת). אבל אני כן רוצה שהבית זונות המאפיונרי של העליון ושל מערכת המשפט כולה יסתיים. אני רוצה ששופטי העליון יפסיקו לחשוב שיש להם זכות וטו על מי מצטרף אליהם כשמתפנה כיסא – תראו לי מדינה אחת בה הייתם רוצים לחיות שזה קורה – והייתי רוצה שיפסיקו לחשוב שהם יכולים להתייחס לסביבת העבודה שלהם כנחלה פרטית לשיפור קורות החיים של ילדיהם וילדי מקורביהם. הייתי רוצה שיפסיקו לחסום בגופם רפורמות לייעול מערכת איטית ומבולגנת. הייתי רוצה שיפסיקו לחסום בגופם יוזמות לשחרור שופטים גרועים בעליל (כמו חיותה כוחן לדוגמא, אבל ממש לא רק) מהמערכת. שכס השיפוט יפסיק להיות נחלה כמעט בלעדית של בוגרי הפרקליטות והתביעה המשטרתית. שגם לעליון יגיעו מדי פעם משפטנים מהאקדמיה ומהשוק הפרטי. ואתם יודעים מה? אני רוצה שאחוז ההרשעות יפחת. לא תשכנעו אותי שהבדיחה העצובה הזו שנקראת משטרת ישראל (תיכף נגיע גם אליכם, קוראים יקרים בכחול), צודקת ב-19 מתוך כל 20 תיקים שהיא בוחרת להביא בפני בית המשפט.  
 
והכי אני רוצה שמול המאפיה המפא"יניקית, המתחסדת והמתנשאת של בייניש, שמעזה להעמיד פנים שאין לה אינטרסים פנים-פוליטיים או אג'נדות, ושמעזה להשוות בין האינטרסים המוכחשים שלה לרוממות שלטון החוק עצמו – שמול אלה יעמוד מישהו שיש לו את האש בבטן למאבק. זה הרי הולך להיות מאבק קשה, כי הצד שכנגד כבר הוכיח שאין לו בעיה לשחק מלוכלך כדי לשמור על הפיאודום שלו. אז בהצלחה, פרופסור פרידמן. תשתדל לא לבאס אותי. 
 

תזכירו לי מה בעצם יש לתביעה ביד נגד האיש, שוב? אבל די, הם הגישו הרי (בשעה טובה) כתב אישום,ולכן הפארסה הזו תתברר בבית המשפט. ומכיוון שהתמזל מזלו של זדורוב להישפט בצפון, הוא לא יגריל את "המרשיעה" (כמו שקראו לה ב-24 שעות של ידיעות) ועשוי אשכרה לקבל משפט צדק. אני רק מקווה שיחד עם הזיכוי המסתמן תגיע גם נזיפה חמורה בקלגסים האווילים, שהתעקשו לבשר לאומה ש"תפסנו אותו" על סמך מה שמתברר כלא הרבה בכלל. באמת שנמאס כבר. ואלה המוקיונים שבבית משפט פתאום הופכים לגאוני עולם שרושמים 95% הרשעה. אהא. 
  

נו, בואו נראה איך הוא ישרוד מערכה לא בעיר שהוא מכיר כל אבן בה וכולם חייבים לו טובות, אלא בכל רחבי ארה"ב. נראה איך הוא יסתדר עם אלקטורט שבדיוק סיים שמונה שנים מביכות עם מגלומן שרירותי שבטוח שהחמה זורחת לו מהעכוז. אמנם רודי אינו בער מרצון כמו ג'ורג'י, אבל אני מאמין שככל שהציבור ילמד על מנהגו הנחשי להיבנות על עבודת אחרים ואז לפטרם, ולדרך היהירה שבה הוא מגיב לביקורת ולשאלות נוקבות, ככה יפחתו אחוזי התמיכה בו. כמובן שפיגוע אחד והוא ואשתו השלישית יכולים באותו רגע להזמין מעצב פנים לבית הלבן. אגב אשתו – מאד משעשע. לאחרונה מסתמן שהתפקיד של אשתו הוא לפמפם כמה שהוא מאהב נהדר – הם דפקו איזו התנשקות שהשאירה אותו בכותרות כמה ימים – וכל זה כדי להשכיח שמדובר באדם שכבר נאלץ פעם לנטוש מערכת בחירות בגלל מצב בריאותו. 
 

זה היה ללא ספק הסופרבול המוזר ביותר שיצא לי אישית לראות. זה התחיל מוזר כבר בהמנון, שאותו פתח בילי ג'ואל בזיוף די מביך, לפני שהצליח איכשהו לטוס מתחת לרדאר בסי הגבוה של the rockets' red glare. זה נמשך ברבע פרוע ומבולגן – אבל מהנה מאד לצפייה, חייבים לומר – שכלל ארבעה איבודי כדור ושלל נקודות על הלוח.
 
הסיבה העיקרית לרמה הנמוכה היתה הגשם השוטף שירד במשך כל המשחק. איכשהו, אם זה היה שלג, היה מרגיש יותר מגניב. ככה זה סתם היה תצוגה… לא מפעימה, בלשון המעטה.
 
מופע המחצית של פרינס היה בסדר הוא ניגן ושר סבבה, אבל לא זז בגרוש, למה הוא צריך החלפת אגן ולא עושה כי הוא נהיה "עד יהוה", וככזה אסור לו לקבל עירויי דם. אבל הפרסומות היו קקה בלבן. לא היתה אפילו אחת שגרמה לך להגיד "וואו". ובסך הכל היתה חוויה עוד פחות טובה* מאשר לפני שנה – בהבדל משמעותי אחד: השופטים כאן לא שיחקו שום תפקיד (וזו מחמאה גדולה), ולא היה ספק שהקבוצה הטובה יותר ניצחה. אחרי המשחק היה טוני דאנג'י המזדיין מוכרח לדחוף את הדת שלו לגרון של כל הצופים, כשאמר שיותר חשוב לו שהוא ולאבי סמית' מאמנים נוצרים שעלו לסופרבול מאשר מאמנים שחורים. יופי לך, נאג'.
 
טוב, אני כבר הסברתי לכל מי שרצה לשמוע שהחג האמיתי הוא ביום של גמרי החטיבות. אבל היתה עונה מעניינת מאד, ואני כבר מחכה לראות מה יקרה בעונה הבאה. מתי מתחילים?

נ.ב.

אה, כן, שכחתי שני דברים:

1) אם יש משהו שבכל זאת אפשר לקחת מפסק הדין במשפט רמון, זה שגם אם אתה מתכוון להרים מישהי על הכיור של השירותים במועדון, עדיין אפשר להתחיל מכרסום שפתיים קל וזריז, ככה בשביל הביטחון, לפני שמבצעים אינטראקציה של שרירים "מגונים" יותר.

2) תודה לקורא שייקה לנדאו ששם בתגובה לפוסט מוקדם יותר לינק למאמר "משפח רמון" של דניאל פרידמן, בו השתמשתי בפוסט שלי על ניתוח פסה"ד.

*************************

* החוויה על המסך היתה פחות טובה. החברותא אצל אור, פעם אחרונה בדירה המיתולוגית, היתה סבבה כתמיד…

טוב, ברור שיש לי מה לומר על ההכרעה בפרשת רמון, וזה התפרסם בנענע. אני רק רוצה לומר שזה מאד מסוכן כששופטים מתחילים להתעלם ממגבלות החוק ומשתמשים במעמדם כקרדום לחפור בו, כדי להעניש את מי שלדעתם (וגם לדעתי) התנהג בצורה לא נאותה.

שיא חדש בניפוץ אלילים

מה עוד היה לנו? דיברנו על מעללי אובאמה בקמפיין הבחירות הארוך שמתחיל כבר עכשיו. אז קודם כל, מסתמן שלתקשורת קצת מתחיל להימאס מהיסטריית האובאמה שהיא עצמה השתתפה בחדווה כזו בליבויה, והיא עכשיו בפאזה של "בואו נפוצץ את הבלון". טימותי נואה המצוין והמשעשע מסלייט הכריז על מבצע למעקב אחרי הוכחות לכך שאובאמה הוא למעשה בנו של אלוהים. נו, בשביל זה יש מערכות בחירות ארוכות ומתישות – כדי לבחון אם איזה מושיע חדש באמת יש לו את כל התשובות, או לפחות את היכולת לשרוד קילוף אינטנסיבי בלי להישאר עם הזהו מתנדנד ברוח ומתכווץ מהקור.
 
ואגב מערכות בחירות, הירייה הראשונה במערכה לחיסול אובאמה נורתה השבוע על ידי גורמים המקורבים, ככל הנראה, לכומר חולה הרוח סון מיונג מון, מייסדה של כת קרועה למדי והמו"ל של היומון "וושינגטון טיימס" והשבועון "אינסייט". השבועון הזה פירסם שאובאמה – שומו שמיים – למד בילדותו ב"מדרסה" מוסלמית. הקונוטציות והרמיזות שיש למלה הזו – חממה לטרור ולפנאטיות – ברורות. זו היתה עליית מדרגה מהניסיונות (שלא המריאו) להסית את ההמונים נגד אובאמה באמצעות אזכור שמו האמצעי, שהוא במקרה חוסיין (אובאמה עצמו אינו מוסלמי אלא נוצרי מאמין, אבל אביו היה מוסלמי). אבל עצם הטענה שאובאמה למד במדרסה (טענה שקרית, כמה מפתיע. הוא למד בבית ספר רב-עדתי באינדונזיה כשהתגורר שם עם אביו) היא לא השוס האמיתי. השוס הוא שהמגזין הימני-שרוט עמוקות הנ"ל ניסה להציג את זה כאילו ה"הדלפה" על העבר המדרסתי של אובאמה הגיע אליו מהצוות של הילארי קלינטון. השקר התגלה די מהר, הפעם, אבל זו היתה רק טעימה קטנה ממה שצפוי לנו. אין לי ספק שייחשף, לדוגמה, שאיזה מישהו שאובאמה היה איתו בבית הספר האינדונזי בגיל 6 גדל והפך לטרוריסט, או לפחות למישהו שלא ממש אוהב את ארה"ב.

המראיין האהוב על דיק הצלף

עדיין בוושינגטון, בימים אלה נערך משפטו של לואיס "סקוטר" ליבי, ההוא מפרשת חשיפת הסוכנת (שמדור מצוין וחינוכי זה היה הראשון שחשף בעברית). ליבי לא עומד לדין על חשיפת הסוכנת – החוקר המיוחד נאלץ להודות שלא יוכל להגיש נגד איש כתב אישום על העבירה הזו – אלא על כך ששיקר במהלך חקירת הפרשה. איך להגדיר את ליבי? תלוי את מי שואלים. ליבי ופרקליטיו משתמשים במטפורה "אחד שנדחף מתחת לפסי הרכבת על ידי אלה שאותם שירת". זה שאותו הוא שירת, דיק "הצלף" צ'ייני, מעדיף את ההגדרה "בחור שדחף את ראשו לתוך מטחנת בשר". שימו לב להבדלים הדקים הללו.
 
אוקצור, במהלך המשפט העידה אחת העובדות הבכירות בצוותו של צ'ייני (שליבי היה הרל"ש שלו) על האופן שבו הם "תמרנו" את התקשורת. ממש לא היו שם סקופים גדולים, והיא גם לא סיפרה על עשיית דברים שכל אופרציה פוליטית אחרת לא עשה. אבל הכותרות בכל זאת היו "מניפולציות התקשורת של צ'ייני" וכיו"ב. הקטע הוא לא רק עצלנות של עורכי משמרת למיניהם, אלא התמוגגות קולקטיבית של התקשורת  מכך שמשהו שהיה ברור לכל מי שעיניו בראשו קיבל אישור רשמי: טים ראסרט, המראיין של "פגוש את העיתונות" האמריקאית, הוא כלי שרת מתרפס של ממשל בוש וביזיון למה שאמורה להיות תוכנית הראיונות הכי רצינית בשטח. "זו היתה הפלטפורמה הכי טובה שלנו", סיפרה העדה. המצב קשה? לך לאכסניה המכובדת עאלק של Meet The Press. שם כבר ידאגו להוציא אותך טוב ולא יתקילו אותך בשאלות מהותיות…

רק אל תוציא אותי דביל

אה, כן – במסגרת הפינה "כשמגיע, מגיע", יישר כוח לח"כ סטס מסטז'ניקוב (ישראל ביתנו) העלה הצעה מאד נכונה – ברוחה אם לא בפרטיה המדויקים. האיש מציע שישראל תכריז על שדרות, למשך חודשיים, כבירתה – דבר שיחייב תגובה חריפה במקרה של הפגזה. אני מודע למניעים מחרחרי המלחמה של ההצעה, אבל למה בעצם מותר ירושלים משדרות? זה גם יחייב את הנבחרים שלנו לעבוד בשדרות למשך התקופה הנ"ל, ואת התקשורת לבוא אחריהם, וזה כשלעצמו יזרים הרבה ג'ובות לכלכלה הגוססת של שדרות (כבר דיברנו על זה פעם). טוב שמישהו מוכיח שהשובל האלמוני של ליברמן לא מורכב רק מבהמות גזעניות כמו אסתרינה. (מחר כמובן האיש ייצא באיזה שלשול-פה גזעני משלו, רק כדי להביך אותי…).
 
למי שמתעניין, קבלו כתבה ארוכה ומשעשעת למדי על ברני סאנדרס, הסנאטור הסוציאליסט הראשון בהיסטוריה של ארה"ב, ממדינת ורמונט כמובן.
 
היו עוד דברים בגזרת החדשות, אבל השעה מאוחרת והזיכרון בוגד, אז נעבור לפינת

הלינקים המשעשעים

קבלו, בתור התחלה, משחק חברה הורס, אבל הוא מתאים רק לאנשים שהיו בהכרה באמצע שנות השמונים. לחצו על הלינק הזה, אבל אל תצפו! סאונד בלבד, ונראה כמה מהזמרים אתם מזהים.
 
ואחרי שהשתעשעתם בזה, תוכלו לצפות בטייק-אוף הסאטירי המבריק, שעדיין עובד אחרי כל השנים (אם אין לכם בעיה לצחוק קצת על אנשים שחלקם מתים וחלקם בקומה).
 
ונעבור להארד-קור
 
ליפנים יש חוש הומור.. ייחודי. למעשה, לאנשים האלה יש בעיות נפשיות קשות, אבל זה מניב דברים מצחיקים להפליא. זו תוכנית מתיחות. אני ממליץ לצפות עד הסוף, כי הקטעים רק הולכים ומשתפרים.
 
זו תוכנית מופרעת, בה נדרשים המתחרים להגיד איזה שהוא מוקש-לשון (סטייל "גנן גידל דגן בגן"), אבל הקטע הוא מה קורה כשהם נכשלים…
 
ואם לא די לכם בסושי, קבלו את טוביה החולב, גרסת השמש העולה.
 
ולסיום, משהו שעיני קלטה היום בסקאי ניוז, במבזקים בתחתית המסך, במהלך דיווח על חוליית הטרור שנלכדה בבריטניה: Eight men arrested at 12 addresses in Birmingham. ועל זה נאמר: רגל פה, רגל שם…

פוטוגרפים להמונים

ועכשיו לדברים חשובים באמת: הבן שלי בן שנתיים וחודשיים, וכבר מטיל טרור על הבית – מצווה עליי לשבת לצידו, דורש דברים בקולי קולות (אבל מקפיד לצעוק "בקשה" כשאומרים לו לבקש יפה) וגם מסביר לי, באדיבותו, ש"אין לך שיער" (וגם מבהיר, למקרה שלא הבנתי אותו ש"יש לי שיער" אגב סלסול מחלפותיו הבלונדיניות. ולך תספק לשמגג שפעם גם אני הייתי צעיר, שעיר, מהיר ומסעיר (כל הזכויות שמורות לאחי).
 
הילד מדבר בלי הפסקה, בצורה מרשימה לגילו אבל עדיין עם שיבושים מפילים, והוא כבר מזהה את האותיות א', ב' וג'. בין השיבושים המפילים יש את "שינגים" הוותיק (שזה שירים וסיפורים – יעני כל דבר שמקריאים לו) ויש גם את החידושים "לופטו" (שזה פלוטו, מלשון קלאסיקת הילדים "איה פלוטו") והתמוה מכל – "קופול", שזה כנראה שיבוש של קטשופ וזה משהו שהוא קורא רק לצנצנת העמבה שיושבת אצלנו במזווה. מאד משעשע, ואם זה לא עובר במלים תצטרכו פשוט להאמין לי.
 
אבל למה להאמין? תמונה טובה מאלף מלים.

אוי, חברה'לייצים. איזה גמרים אזוריים היו לנו בפוטבול, אה? משהו באמת דליקטס. מחר או מחרתיים צפו לכתבה בנושא בוואלה! פוטבול. במחצית  של ניו אינגלנד-אינדי היינו בטוחים שהסיפור גמור וקיטרנו בקול (טוב, אני קיטרתי בקול) שבשביל זה ויתרנו על שעות שינה? בשביל עוד פעם לראות את הפטריוטס זוללים הזדמנויות משומקום, בריידי מצליח בכל דאון שלישי והקולטס נחנקים כמו מיצג אורקולי של הערך המילוני "לוזר"?!?! ואז הגיעה המחצית השנייה… משו באמת אגדי. כאמור, כתבה מלאה בנושא בקרוב. 
 

ולעניינים אחרים:

אחרי שכתבתי מה שכתבתי על הניצחון האמיתי של ישראל על החיזבאללה, בא נסראללה ופחות או יותר הסכים אתי. הוא כמובן לא רואה את זה כניצחון שלנו, אבל זה בגלל שהוא ממאן לאמץ את מה שהוא כל-כך טוען שהוא מעריך אצלנו. הראיון, אם אני זוכר נכון, התנהל באל-מנאר, התחנה של החיזבאללה, אז לא מפתיע שהמראיינת לא שאלה אותו "אז למה באמת אתה לא מסיק מסקנות מהכישלון המוצהר שלך לחזות את תוצאות מעשיך?" היעדרה של השאלה הזו הוא הבעיה של לבנון, שהחרא הזה מבעיר את רחובותיה בעודנו מדברים. 
 

מה זה "שחור"?  

למבקשים להוסיף להתעמק בעניין אובאמה, יש לי כאן שני לינקים, שניהם מהמגזין המשובח סלון, שדנים בו, אחד לקצת פחות חיוב, והשני לקצת יותר, כשהראשון מעלה את הטענה המעניינת שלמעשה, אובאמה אינו באמת "שחור" מבחינה מעשית. (הקריאה חינם, רק צריך לצפות בפרסומת אם אתם לא מנויים).
 
ולמי ששאל מה יש בו, באובאמה – הוא נוקט בעקביות עמדות "נכונות" (נכונות אם אתה שמאלן מתקדם – בעד הקצאות לחינוך, למלגות ולהלוואות לסטודנטים; בעד הסביבה; בעד הצרכן ונגד העסקים הגדולים והנושים (ובבדיקה התברר לי שהוא הצביע *נגד* חוק פשיטות הרגל הדרקוני, ולא בעד, אם כי הוא אכן הצביע בעד החוק שמגביל במידה מסוימת את התביעות הייצוגיות); נגד המלחמה… והוא אחד מגדולי הלוחמים ללא בושה בעד תוכניות הניו דיל ונגד הניסיונות למוטט אותן. ומה שמאד מושך בו הוא שלמרות שהוא שחור, הוא לא מחויב לממסד השחור. הוא לא טיפס דרך הכנסיות ולא דרך ה-NAACP (האגודה לקידום אנשים בעלי צבע, יעני האגודה לקידום השחורים). ככה יוצא שהוא לא מתבייש להגיד גם לשחורים מה שהם אולי לא רוצים לשמוע. השורה הכי זכורה לי מנאום המפתח שלו בוועידה הדמוקרטית של 2004, היא "צריך להפסיק את העניין הזה שילד שחור עם ספר ביד נחשב למי שמתנהג לבן". ונאמר אמן.
 
בכל מקרה, עוד נשוב ונדבר על האיש הרבה. ואגב – האם צריך בכלל להזכיר שעבדכם הנאמן היה הראשון שהתייחס לאובאמה כדמות חשובה בארץ, עוד לפני שהוא נשא את הנאום ומיד לאחר מכן? הנה הזכרתי, שלא תגידו לא ידעתם.

בינתיים, נושא האובאמה של היום: האם מועמד שמעשן (סיגריות, סיגריות, על הגאנג'ה הוא ויתר) יכול להיבחר בימינו? 
 

לינקים להמונים

  
מה עוד היה לנו? כתבה מצוינת, מצוינת, משובחת ומעולה של גידי שפרוט בבלייזר על ג'ק קרואק, מחבר התנ"ך הביטניקי On The Road. אני אישית לא ממש התחברתי לספר – אני עדיין מנסה לסיים אותו – אבל הכתיבה של שפרוט היא תמצית הזיקוק של "איך לכתוב על תרבות פופולרית". תיהנו.
 
עוד כתבה מצוינת היא זו של גיא בניוביץ' על ג'ת'רו טול (לא tool כמו חיתול, אלא Tull כמו מטול). האיש מספר ומנתח יפה מאד את הסיפור של אלבום הקונספט המענג Thick as a Brick. 

ולסיום, באדיבות אום-קדם, שממונה אצלנו במשפחה על תיק המוזיקה העברית, קישור לאוצר בלום של קליפים עבריים מהימים ההם. שעות של שחוק ובדיחות הדעת מובטחות לכל המשפחה. גילוי נאות: את הקישור הזה מצאה אום-קדם בבלוג של תימורה לסינגר. 

יש לו תקנה?

הלילה יישא הבער הזחוח, שמנהל להוותנו את העולם החופשי, את "נאום מצב האומה". יש לי הרגשה שזה הולך להיות נאום מפתיע בטיבו, שירים אותו ממדמנת הצד הנמוך של 35% תמיכה (ירים – לאזור ה-40%, לא יותר). בין השאר, הוא הולך להודות, כנראה, ששגה כשפקפק בהתחממות הגלובלית, והולך לקרוא לפעולה בנדון. מצד שני, יש מצב שהאמינות שלו באמת הלכה קאפוט במידה כזו ששום דבר לא יציל אותה. ראה נראה.
 
זהו לעכשיו. בפוסט הבא: מכתב פתוח לרמטכ"ל החדש.

אוי ואבוי, סופקים כולם כפיים ומהנהנים בתבונה כבדת ראש. אנחנו יוצאים חלשים ועלובים לעומת החיזבאללה (וסוריה, ואיראן, והמן האגגי והיטלר גם). איך האויבים שלנו חוגגים למראה "קריסת המערכות" שמתחוללת אצלנו. הרמטכ"ל נאלץ להתפטר! ראש הממשלה ושר הביטחון אולי בדרך! ונסראללה מחייך! מה יהיה?!?!?!
 
שיחייך. באמת, רק בריאות.
 
השבוע ראיתי בערוץ 10 איך יעקב אילון קובע ש"ישראל נראית חלשה" בגלל שאצלנו אנשים משלמים מחיר על המלחמה ומצפון לגבול ממש לא. העובדה שמישהו מסוגל להגיד את השטות הזו במשדר חדשות המוני הוא אולי סימן להיחלשות מסוכנת אצלנו, אבל לא העובדה שעל טעויות משלמים. זה, מר אילון, אליטה פרשנית, בני עמי הפותים והמבולבלים, דווקא סימן לעוצמה ולשפיות.
 
אם חיזבאללה חושבים שהם חזקים בגלל שאצלם אף אחד לא משלם מחיר על ההחלטה הרת האסון לגרות את ישראל למלחמה בקיץ שעבר, על המיליארדים בנזקים, מאות ההרוגים, עשרות אלפי הפליטים, חורבן הכלכלה דווקא בעונה הלוהטת, אובדן הטילים לטווח ארוך, האילוץ להרשות כניסת כוח בינלאומי לדרום לבנון – אדרבא, שיחשבו ושימשיכו ללעוג לתרבות שכן דורשת לפחות במידה מסוימת דין וחשבון ממנהיגיה. זה רק מוכיח שוב שהיתרון האסטרטגי הכי גדול שנתנה האלה הטובה למדינת ישראל הוא שהאויבים שלה הם, (מה לעשות, עובדה) ערבים.
 

 
הזכרנו בפוסט הקודם את ברק אובאמה והתפתח דיון מעניין בתגובות. בגדול, אני נאלץ להסכים עם הרבה מההערות של אמיר א', אבל לא למלוא השלילה המשתמעת, כך נדמה, מתוך דבריו. לאובאמה יש רקורד הצבעה בסדר גמור, ויש לו כמה הצבעות וכמה נושאים שהוא היה בצד הנכון שלהם הרבה לפני שזה היה אופנתי, אבל יש לו גם הצבעה או שתיים מעוררות תמיהה (ההצבעה בעד הגבלת הזכות לתבוע, הצבעה בעד חוק פשיטות הרגל הדראקוני). אני יכול להעלות בדעתי הצדקות להצבעות האלה, אבל הייתי רוצה לשמוע את זה ממנו.
 
עכשיו, האיש נואם בחסד ומדבר על הדברים הנכונים, בטון הנכון, בהתעלות הנכונה מעבר למפלגתיות מייאשת ומעלת קבס. הוא נשמע קצת כמו מאט סנטוס (והוא היה כזה עוד לפני שהדמות הזו הפציעה על המרקע, למי שתוהה). למה שלא ננסה פעם אחת מנהיגות שאשכרה תעורר בנו השראה?
 
יש את השאלה של הניסיון. האיש נמצא בזירה הארצית רק שנתיים. הוא עוד לא השלים אפילו קדנציה שלמה בסנאט. לפני זה הוא היה בבית הנבחרים (או הסנאט) של מדינת אילינוי – לא דבר של מה בכך אבל לא תפקיד ביצועי. מאט סנטוס לפחות היה ראש עיר גדולה ….
 
מצד שני, גם לטדי רוזוולט בקושי היה ניסיון פוליטי לפני שמונה כקישוט לסגן נשיא ואז ירש את הכיסא. הניסיון היחיד של לינקולן בכל הנוגע למשרה ברמה הארצית, לפני שהתמודד על הנשיאות, היה ריצה כושלת לסנאט מטעם אילינוי. לפני זה הוא היה שמונה שנים בבית המחוקקים של מדינה זו – כלומר קצת פחות ניסיון מאובאמה. לדווייט אייזנהאואר כמובן לא היה שום ניסיון פוליטי בטרם נבחר, על גלי ההערצה למתאם הניצחון במלחמת העולם השנייה, לנשיאות. מתוך אלה יש לנו נשיא ענק, נשיא גדול ונשיא טוב. לא ממוצע רע.
 
עכשיו, חייבים להודות שלאייזנהאואר אולי לא היה ניסיון פוליטי, אבל כן היה ניסיון בניהול מערכות ענק וטיפול בדרג הגבוה בסוגיות הרות גורל. גם לטדי היה ניסיון צבאי ניכר. אבל זה בסדר, ממש לא חייבים גנרל.
 
בקיצור, חוסר הניסיון של אובאמה הוא אולי לא יתרון, אבל הוא לא מגרעת פוסלת.
 
נ.ב. בנוגע לעסקת הנדל"ן  – קראתי על זה. לא נעים, אבל ממש שום דבר שיוריד את הרכבת שלו מהמסילה. יש שם הרבה, הרבה פחות ממה שהיה בווייטווטר, וגם שם בסופו של דבר הפשע העיקרי, היחיד למעשה, היה שהימור עסקי נכשל והפסיד כסף.
 

  
מה אפשר להגיד? ארקדי התמוה מפטר את שקלאר, שאמנם לא הבין בכדורגל ובגלל זה חשבתי שיש להחליפו, בקלגס לשעבר אלי ארזי, שלפי הסיפורים של בוקי נאה (שדווקא מתלהב ממנו משום מה) היה מרביץ לחשודים על ימין ועל שמאל ומי יודע כמה הודאות שווא סחט באגרופיו. בקיצור, לוקח את הימ"רניק הזה, שלא מבין דבר וחצי דבר בכדורגל ואפילו רקורד ניהולי כמו של שקלאר אין לו, וממנה אותו למנהל העליון של עסק עם תקציב של 100 מיליון שקל ויותר לשנה. האם ארקדי הוא בעצם סתם איזה פריק מוכה שיגעון גדלות שהשתחל בעיקר עם מזל ועם חושים של נחש לעסקים אפלים ורווחיים ביותר, ןולמעשה אין לו מושג איך מנהלים מערכות?
 
יכוליות, אבל לי אישית יש תיאוריה אחרת. אני חושב שהרבה אנשים עשירים מתייחסים לבעלות על קבוצה ספורט כאל זירה של חופש מהכללים שיש לפעול על פיהם כדי להצליח בעולם האמיתי. כלומר, אנשים שאת עסקיהם "האמיתיים" מנהלים על פי עקרונות מוצקים ונבונים, במשמעת ובעקביות, מתייחסים לקבוצת הכדורגל או הדוקים שלהם כאל תחביב שבמסגרתו אפשר לפרוק את עול הכללים האלה. כמו שנגיד כשאתה משחק כדורגל ביום שישי אתה יכול לקלל ולצעוק כמו שלא תרשה לעצמך במשרד. ככה המיליארדר מרשה לעצמו לפעול מהבטן, בלי מחשבה, בניהול משהו שהוא למעשה עסק כלכלי מאד רציני וככזה היה ראוי להתייחס אליו.
 
בכל מקרה, חבל. הזרמת הכספים הזו יכלה להרים פה קבוצה באמת ברמה, וזה היה גורר את שחר לפחות לנסות להשתוות, והיינו נעשים אמנם ליגה שרק לקבוצות מעטות מאד יש אפילו תקווה קלושה לקחת אליפות (כאילו שעכשיו לא – חיפה אלופה חמש משש השנים האחרונות, פעם אחרונה שקבוצה לא מארבע הגדולות לקחה אליפות היה לפני 15 שנה). אבל היינו נעשים גם ליגה ששולחת באופן קבוע קבוצה או שתיים לשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות, וששתי הקבוצות שלה מייצרות שלד לנבחרת שכל שחקניה בנויים להתמודד באירופה – וזה בנוסף לכישרונות הגדולים שהיו ממשיכים לצאת לליגות גדולות יותר.

זהו לבינתיים. איריס – אני לא בטוח שהיעלמות הקול שלי אירעה *בגלל* הסינוסיטיס, אבל בוודאי שלהיחלשות ולהתקררות הכללית של השפעת היה תפקיד מכריע… תרגישי טוב.

אה, כן – לאלה מכם שעוד לא עושים את זה, אתם מוזמנים להתחיל לקרוא את המדור השבועי שלי בנענע על על תולדות עם ישראל. הפרק של השבוע עוסק בתור הזהב והשקיעה של ממלכת החשמונאים ומספק תשובה לתהייתם של תלמידים סובלים במהלך הדורות: מי המני-מניאק שהמציא ת'בצפר?

לפוטבולואידים שביניכם – אייטם שכתבתי על שני גמרי החטיבות הבאים עלינו לטובה וברכה, ששון ורוב נחת מחר,יום א', בערוץ מידל איסט המצחיק.

כבר דנו בזה עד זרא? אם כן עמכם הסליחה.

הטלוויזיה והרדיו כבר החלו בזה, אבל לעיתון תמיד נשמר יתרון העומק הטקסטואלי. עכשיו עם האינטרנט, הכותרת הראשית בעיתון היא הכותרת הראשית בפורטלים מאתמול בערב, והעיתון מרגיש מיותר מאי פעם.

ועם זאת, אני מוציא עשרות שקלים על עיתון דפוס, ולא רק בימי שישי. למה זה? מה יש בהארדקופי הזה שעושה אותו חסר תחליף? אולי אני אתחיל להדפיס לי את החדשות מהרשת כדי לקרוא עם ארוחת הבוקר, אבל איכשהו לא נראה לי שזה עובד באותה מידה.  איפה הלוחיות האלקטרוניות של ג'ון וארלי?

רבות וטובות כבר נכתב על הכוכב של מחוז גוש דן, שושן העיר עלי מוהר (Eli, ולא עַלי. זה על שם הכהן הגדול מתקופת שמואל). אני אסתפק באמירה שבין שאר שיריו הנפלאים, מר מוהר כתב גם את מה שהפך, מאז חדר לחיינו החיזר הקטן, להמנון הלא-רשמי של אומתנו הקטנה:
 
 
אם יוולד לי ילד
ורוד עם קורט תכלת
זה יהיה מפנה חשוב
ולדעתי גם רב תועלת.
הו ילד, הו ילד
אתה תפתח בי דלת
לחדרים שנסגרו מזמן
וזה נעים לי,
וזה מתאים לי,
איזה ילד – לא גדול מדי.
 
אם יוולד לי ילד
אביגדור, או קוהלת,
אני אסביר לו ת'הבדל
בין סתם יונה ובין צוצלת.
הו ילד, הו ילד,
אני חושב עליך
וכבר עולה בי אמהות גברית
וזה נעים לי,
וזה מתאים לי,
איזה ילד – לא גדול מדי.
והוא צוחק לי,
הוא שורק לי,
ובוכה לי
 
ואני כבר יודע
שכשאהיה בן מאה
הוא כבר לא יהיה
כל כך קטן
אם נרצה נלך גם לסרט
ואם לא – אז לא,
ואני ארצה לספר
איך הייתי בגילו.
 
וגם בכדורגל
תהיה לו יד ורגל
הוא עוד יגיע לנבחרת
או שלפחות לסגל
קדימה! להבא
אתה תלמד מאבא
איך לעצור כדור מן האויר!
אני קורא לו –
הוא לא עונה לי
איזה ילד,
ילד קצת חצוף.
 
וזה נעים לי,
זה מתאים לי –
הוא שורק לי
לא קטן מדי,
לא גדול מדי,
ילד די נחמד.
             

אז תודה לך, עלי, ורק שתדע לך שפולמוסאי, קולמוסאי ובר פלוגתא מאד כועסים שהשארת אותם ככה לבד, וגם אני, שכבר לא אספיק לתפוס אותך בזקן שלא היה לך, ולשאול אם אתה, חוכמולוג שכמוך, כן ידעת להבחין בין סתם יונה לבין צוצלת. 
 

בעניינים אחרים

לחיזר הנזכר לעיל מלאו שנתיים ביום חמישי, וביום שישי חגגו לו בגן. היה מאד נחמד, בלי כל מיני "מפעילים" מטופשים מבחוץ. קצת שירים, איזה ריקוד שעשו הילדים הגדולים יותר בגן, וקצת זלילה. תמונות טרם הורדו מקלטת הווידאו, אבל עוד יהיו.
 
במהלך האירוע קצת צבט לי בלב. הוא הרגיש שיש כאן איזה עניין, אבל עוד לא תופס לגמרי את הקטע של יום הולדת, ועלה בדעתי שלפחות בגיל הזה, אנחנו עושים את כל החגיגות האלה יותר בשביל עצמנו מאשר בשבילו. הוא דווקא התנהג יפה, ולא בכה כמו שהרבה ילדים בגיל הזה עושים מרוב תשומת הלב והלחץ. מצד שני, הוא גם לא ממש השתתף בפעילויות השונות, לא רקד אלא הסתכל מהצד, קרוב לאבאמא.
 
אתמול הוא בא אליי, הושיט לי את הגירים הצבעוניים שלו ואמר "אבא צייר!". היות שאבא מאולף היטב אני, ישבתי וציירתי. עכשיו, בנקודה זו יהיה רלוונטי להסביר משהו: אני הצייר הגרוע ביקום. לפני כמה ימים, כשציירתי לו כלב והוא אשכרה הבין מה אני רוצה ממנו, זה היה רגע השיא בקריירה האמנותית שלי. אוקצור, אתמול אני יושב ומנסה לצייר לו את הקטנוע שלי, שאותו הוא כמובן מאד אוהב. אז אני מקשקש משהו ואומר לו: "מה זה?"
 
שתיקה נבוכה.
 
"זה האופנוע של אבא!"
 
הילד מסתכל עליי ברצינות ואומר בפסקנות:
 
"לא!"
 
הוא גם עשה ביומיים האחרונים זינוק מילולי די מרשים. הוא חוזר בצורה הרבה יותר מדויקת אחרי כל מה שהוא שומע, אבל עדיין מתעקש לפעמים להשמיט מלים. כך לדוגמא, כשהוא שאל "איפה איציק (סבא שלו)" ונענה ש"איציק בים המלח", הוא הפנים מהר מאד ובילה את שארית הסופ"ש בהכרזה הדרמטית ש"איציק מלח!"
 
טוב נו, אם אתם מבקשים, קחו פוטוגראף זריז להמונים.

בעוד עניינים אחרים

 ננסי פלוסי הוכיחה שהיא לא לגמרי דפוקה, כשפסחה על אלסי הייסטינגס הנגוע בשחיתות, ומינתה לראשות ועדת המודיעין של בית הנבחרים את סילבסטרה רייס – חייל מעוטר ומתנגד ותיק למלחמה בעיראק. אמנם היו שטענו שהיא צריכה למנות את סנפורד בישופ, כדי לפייס את איגוד חברי הבית השחורים שיתאכזבו מהפסיחה על הייסטינגס השחור, אבל בחירתו של רייס היא איתות על כוונה להמשיך בעמדה קשוחה בנוגע למלחמה המפגרת של בוש, וזה טוב. 
 

בענייני בני סלע

 אין חדש, למעט ספיח קטן ומעניין שיתפרסם, אם תרצה האלה, מחר. מה שכן, נחמד לראות שמיטב הכותבים (מוטי גילת, מאיר שלו) ממשיכים הטרנד שהתחלתי לאחרונה, ומתחילים להיכנס בראש הדג המסריח, כבוד השר דיכטר.
 

יאיר לפיד

 ממשיך להיות קריקטורה של עצמו. בטור שלו ב-"7 ימים" של השבוע, הוא מספר על מפגש עם אנטישמית רוסיה. לא משנה ההתחכמות הקטנה שלו (לאשר לה שאכן אנחנו שולטים בכולם, כולל פוטין, עד שהטמבלית נבהלה – בהנחה שהסיפור לא מצוץ מהאצבע). מה שהרס אותי היה הקטע שבו לפיד אומר משהו כמו "שוב הסיפור הזה על איך יש לנו כל-כך הרבה כסף… למה אף אחד לא נותן לי קצת". כי יאיר לפיד, כמובן, בתוקף תפקידו כישראלי האולטימטיבי, הייצוגי, הממוצע והמדבר בשם כולנו, הוא בדיוק הבנאדם שיכול לבכות שחסר לו כסף לג'ל.

בספורט

 * כבוד למכבי חיפה על המשחק הנאה מול ליבורנו, אבל חשוב לזכור שגביע אופ"א זה מפעל די זניח. לא על זה חולם יעקב שחר בלילות.

 * העובדה שלראשונה זה מיליון שנים בערך, שחקן ישראלי (ליאור אליהו) מייבש אמריקאי (נואל פליקס) על הספסל של מכבי ת"א כדורסל, קצת מקשה לשמור על האיבה כלפי הצהובה המאוסה. עם זאת, התנהגותו הבהמית של דון שימון (איש דוחה למרות שהוא זכאי לפרס ישראל) בנושא המשחק מול לובליאנה הזכיר יופי. אז דפקתם את הגויים, ניצלתם את היעדר שעות השינה שלהם וניצחתם. אולי ככה בכל זאת תעלו שלב. בלעחס.

 * כנראה שסילביו ברלוסקוני לוקה בהרעלה קשה כתוצאה מהשתלת השיזוף שעשו לו ערב הבחירות באיטליה לפני שנה. אחרת אין להסביר את העובדה שקרלו אנצ'לוטי עדיין מאמן את מילאן. בושה וכלימה.

 * אם לא העובדה שמאמנם הוא מרטי (הפחדן) שוטנהיימר, הייתי אומר שסן דייגו היא המועמדת הראשית לסופרבול. היות שהוא כן, אני חייב להגיד, בגועל קשה, שהמועמדת העיקרית שלי היא הבולטימור רייבנס, למרות הפסדה הלא נורא משמעותי מבחינתה לסינסינטי ביום חמישי האחרון. 
  * ולסיום, מה שעוד יותר חשוב מפוטבול סתם – אסירי "מוסד העבריינים הצעירים של הסוהר גלין" עולים מחר למשחקם האחרון בעונת הפנטסי הפוטבול הסדירה, כשמקומם בפלייאוף ועלייה ישירה לסיבוב השני כבר מובטחים. על הכף רק מאבק יוקרתי מול "מתנקשי החרש של נינה וויליאמס", בבעלות מר משה יחזקאל. ואז, בעוד שבועיים, מתחילה דרכנו אל התואר הנכסף. תחזיקו אצבעות.