עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

שמייח בארה"ב. במקביל לקמפיינים של המועמדים השונים, מתלהטת פרשת ההדחות של התובעים הפדרליים. כמו בווטרגייט, שם הטיוח סיבך את ממשל ניקסון הרבה יותר מהפשע עצמו, כך גם במקרה זה. העבירה עצמה אמנם הריחה לא טוב – הדחת תובעים פדרליים בניגוד לכל תקדים, רק בגלל שהם לא תובעים אנשים ממפלגה מסוימת למרות שהם חושבים שאין די ראיות, או למרות שהם מרכזים את משאבי המשרד שלהם בפרשת שחיתות עצומה שבמרכזה איש מפלגתו של הנשיא, ולכן לא מגישים מספיק תביעות על עבירות הגירה (כדי שהנשיא יוכל להוכיח לתומכיו שונאי הזרים כמה שהוא בסדר).

אז זה אמנם נשמע רע, אבל מבחינת החוק היבש לא לגמרי ברור אם היתה כאן עבירה פלילית, שכן תובעים פדרליים משרתים "ברצות הנשיא", ויש לו הזכות לפטרם ולהחליפם, או סתם לא לחדש את חוזיהם בתום תקופת שירותם, בת ארבע השנים. קלינטון, שנכנס לבית הלבן לאחר 12 שנות שלטון של הצד השני, פיטר את כל 93 התובעים הפדרליים במכה אחת והחליפם. אבל הוא לא טען שזה בגלל שהם לא עשו את העבודה שלהם כמו שצריך, ולא ברר רק את אלה שלא היו מספיק נאמנים לדעתו.

בכלל, ברבע המאה האחרונה פוטרו רק חמישה תובעים פדרליים באמצע תקופת הכהונה שלהם, וזאת בשל עבירות פליליות או אתיות רציניות (לדוגמא, אחד מהם, אחרי שהפסיד תיק סמים חשוב, הלך למועדון חשפנות, הסתבך בקטטה עם חשפנית ונשך אותה בזרוע).

בקיצור, המהלך היה מפוקפק, אבל לא לגמרי בטוח שאפשר היה לדפוק את בוש עליו. אלא מה? הקונגרס, בנוסף להיותו בית מחוקקים, תפקידו גם לפקח על הממשל באמצעות סמכויות חקירה וזימון. אז הדמוקרטים החלו לשאול שאלות והשקרים החלו לעוף. מתברר שלתובעים, שפוטרו לטענת משרד המשפטים בשל ליקויים בתפקוד, היו דווקא הערכות תפקוד חיוביות מטעם משרד המשפטים עצמו רק לאחרונה. מתברר שבניגוד לדברים שנאמרו באופן רשמי, לבית הלבן היה דווקא קשר הדוק לפיטורים האלה, ומתברר שאחד התובעים פוטר אך ורק כדי לפנות מקום לחבר של קארל רוב, יועצו של בוש.

בינתיים התפטר עוזרו הבכיר של שר המשפטים גונזאלס, ראש הלשכה שלו אמר היום שהבוס שלו לא אמר אמת, עוזרת בכירה שלו החליטה לנקוט בתיקון החמישי לחוקה (הזכות שלא להפליל את עצמך) במקום להעיד בפני הקונגרס משום שלדעתה חברי הקונגרס כבר הגיעו למסקנה והם סתם מחפשים אותה ואת עמיתיה.

אבל זה לא הדבר הגדול. על הדרך במהלך חגיגת השקרים והפניות האצבע בתוך הממשל, התגלה סוד מעניין הרבה יותר. אתם מבינים, בארה"ב יש חוק, שהועבר ב-1978 (כחלק מלקחי ווטרגייט). החוק הזה מחייב את הנשיא, ישירות, לעשות הכל כדי לוודא שכל מסמך וכל תכתובת שמחוברים במסגרת עבודת הבית הלבן יתועדו ויישמרו. חוק די הגיוני, תודו.

אז עכשיו מתברר שבית הלבן של בוש, מתייחסים לחוק הזה כמו שמתייחסים להרבה חוקים – לא מתייחסים. מתברר שהרבה מאד מהעבודה של הבית הלבן מבוצעת דרך חשבונות דוא"ל חשאיים, מחוץ למערכת של הבית הלבן. אחד העדים אף ציין שלהערכתו, "95%" מכלל התכתובת של קארל רוב (שכיר של הבית הלבן בשש השנים האחרונות) מתבצעת דרך חשבון דוא"ל של המפלגה הרפובליקאית, שאינו כפוף ל"חוק מסמכי הנשיא" – מה שלא אומר שאי אפשר לקבל צו לקרוא אותו.

אוקצור, מפרשה של "ספק כשר אבל מסריח", הגענו לפרשה של הפרה בקנה מידה אסטרונומי של חוק מכריע בחשיבותו בכל הנוגע למעקב אחרי התנהלות הנשיא. וזו רק ההתחלה-לה-לה.

בקמפיינים:

אובאמה קצת הסתבך בקעקבות היצירתיות של מישהו שקשורבעקיפין לקמפיין שלו. הבחור, שעובד עבור חברת הפרסום שאותה שכר אובאמה, עשה "עיבוד" לפרסומת המפורסמת של אפל מחשבים "1984". בעיבוד "המבריק" מככבת הילארי קלינטון בתפקיד "האח הגדול", והקריין מבטיח שהבחירות הבאות יהיו שונות. מאד חלש, לדעתי, אבל הבלוגוספירה הפוליטית נורא התרגשה. אבל מתברר שהאיש אפילו לא עבד במסגרת פעילותו בחברה על הקמפיין של אובאמה, ונראה שגם הקליע הזה ניתז מחזהו של הסופרמן הפוליטי החדש.

בצד של הילארי, הלשונות הטובות חוגגות על הקטע הבא: בשבוע שעבר הודיע מושל איווה טום וילסאק, שהתמודד זמן קצר מאד על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ופרש כבר לפני איזה חודש, על תמיכתו בהילארי. אחרי כמה ימים הודיעה הילארי שתשתמש בחלק קטן מקופת הקמפיין האדירה שהיא בנתה כבר כדי לכסות את חובות הקמפיין הקטוע של וילסאק.

בצד השני, ג'ון מק'קיין ממשיך לאבד גובה ופולט שטויות נואשות יותר ויותר. החוכמה האחרונה שלו? "בגדד בטוחה. יש שם הרבה שכונות שבהם אתם ואני יכולים להסתובב בלי בעיה". מק'קיין הוסיף ואמר שמפקד כוחות ארה"ב בעיראק, דייויד פטראוס, יוצא לסיורים מחוץ ל"אזור הירוק" המאובטח (הגטו של קרית הממשלה בבגדד) ברכב לא ממוגן.

ומדברי מק'קיין למישהו שמכיר את השטח קצת יותר טוב, הצוות של פטראוס טוען נחרצות שמפקדם לעולם לא יוצא מהאזור הירוק אלא ברכב ממוגן ביותר. בנוסף, אומר הגנרל בארי מק'קאפרי, שחזר לאחרונה מסיור רשמי בעיראק, אומר כך:

"no Iraqi government official, coalition soldier, diplomat, reporter, foreign NGO, nor contractor can walk the streets of Baghdad, nor Mosul, nor Kirkuk, nor Basra, nor Tikrit, nor Najaf, nor Ramadi — without heavily armed protection."

העיקר שמק'קיין מפורסם ב"דוגריות" שלו. בלעחס.

זה היה עדכון מארץ האפשרויות. אנחנו מחזירים אתכם כעת ללוח השידורים הרגיל.

טבעה של טיפשות, שנזקה פוגע פעמיים, כמו מטוטלת שיצאה משליטה – פעם בטיפשות המקורית, ופעם בתגובת היתר לנזקים של הפגיעה הראשונה. זה בדיוק המקרה בפארסה של פרשת רמון, שהגיעה היום לסיומה המגוחך, שהיה הולם אילו היה מדובר רק במחזה סאטירי ולא במציאות.
 
תחילה רדפו קלגסים ממשטרת ישראל את רמון מסיבותיהם שלהם, וכמעט הכריחו את המתלוננת להגיש תלונה, תוך שקצינה בכירה משקרת ביודעין ומאיימת על המתלוננת בפגיעה אישית אם לא תעשה זאת.
 
לאחר מכן החליט יועץ משפטי ישר, הסובל למרבה הצער מגידול בצורת מקל של מטאטא בחלחולת, להתעלם מהחריגות הקיצוניות הללו של השוטרים. הוא מחליט להגיש כתב אישום – לא כל-כך בגלל המעשה, וגם לא בגלל העובדה המרתיחה שמה שהיה לנאשם הנכבד בראש, דקות לפני דיון על כן או לא לצאת למלחמה, זה להתמזמז עם מישהי גם היא נדמה לו שהיא נמרחת עליו – אלא בגלל שהנאשם לא ביקש סליחה. משמע, לא בפלילים עסקינן, אלא בסדרת חינוך.
 
בשלב הבא החליט בית דין – בראשות שופטת ידועה לשמצה שמזכה נאשם בערך פעם בשנה מעוברת ונוהגת להכריז בגלוי שהיא החליטה מראש על הכרעתה עוד בטרם שמעה את טיעוני הצדדים, ושהיא חברה נורא טובה של נשיאת העליון שמאד רוצה שהנאשם יורשע – להתעלם בהינף יד מכל ראיה לטובת הנאשם ולהכריז על הרשעה שהיתה בעצם ידועה מראש.
 
ועכשיו, אחרי שמצא לנכון להרשיע את רמון במעשה מגונה, בוחר אותו בית משפט להכריז שמעשה מגונה זה בעצם לא נורא כל-כך, ולא פוסל את המורשע – מורשע פה אחד, במלים קשות, ללא סייג או היסוס – משום דבר, אפילו לא לתקופה מוגבלת.
 
רמון לא היה צריך להיות מורשע מלכתחילה, אבל הרשעתו "ללא קלון" גורמת נזק לעשרות אלפי נשים שבאמת לא שולחות שום מסרים סותרים, לא נמרחות על אף אחד ולא אומרות לאף אחד "אני לא עומדת בפניך, בוא אתי לקוסטה ריקה" ובכל זאת נופלות קורבן להטרדה או גרוע מזה. החלטת בית המשפט מהבוקר אומרת בעצם שאם באמת כפית על עצמך על אשה בלי שתהיה לך שום סיבה לחשוב שאתה רצוי (כפי שהשופטים קבעו נחרצות לגבי רמון), אתה תטורטר קצת, אבל תכל'ס לא נורא. לא בושה גדולה.
 
תתביישו, כבודם.
 
 ****************************************************************************************************

מה חוץ מזה?

נפתח במשל: כשהייתי צעיר, הייתי די גרוע בלהתחיל עם נשים. גרתי בניו יורק ושרצתי הרבה אצל בן דוד שלי. יום אחד עברה לבניין שלו בחורה שמצאה חן בעיניי. אז יום אחד, אחרי כמה מפגשים חטופים אצל בן דוד שלי, אזרתי אומץ, דפקתי על דלתה (באיזה תירוץ שדווקא עבד) וקשקשנו בנעימים. רק מה, כמו דביל שכחתי בסוף לבקש את טלפונה. אז אחרי שהלכתי בערך חצי בלוק, החלטתי לא לתת לזה להפריע לי, חזרתי, דפקתי שוב על דלתה וביקשתי את טלפונה. היא דווקא הגיבה יפה, לא גיחכה ונתנה לי את מספרט הטלפון (האמיתי) שלה – אבל כמובן שדייט לא יצא לי מזה. לפעמים פשוט מחמיצים את הרגע.

עמיר פרץ נתן שיסיטו אותו מהמסלול ההגיוני היחיד עבורו. הניסיון שלו עכשיו להחזיר את הגלגל לאחור הוא משעשע באופן מביך שכזה – כמו שללא ספק חשה אותה בחורה שנתנה לי את הטלפון שלה.

ילדים זה שמחה

שיחקו אותה שני הצהובונים עם הכותרות למהדורות הספורט. ידיעות ("זהב הבן) הצליחו כרוך את הכוכב הגדול (בן סהר שכבש צמד) עם זו ששרה בפתיחה את ההמנון (תנחשו לבד). מעריב הצליח לעשות כבוד גם לסהר וגם לכוכבת הספורט הגדולה של ישראל,שעלתה לחצי גמר טורניר הטניס במיאמי, כשהביא אותה במבטא האמריקאי עם "סהר פאר".

ובאמת, הופעתו של סהר היתה מבטיחה מאד. עבר הרבה מדי זמן מאז היה לנו חלוץ שמאיים מאד גם בריצה לעומק הרחבה וגם ביכולת להפגיז מחוצה לה. הגול השני שלו הזכיר לי – ואני אומר את זה בתור אוהד מילאן – את מי ששיחק עם סהר בקבוצת המילואים של צ'לסי השנה. איזה אוקראיני אחד…

ועוד חדשות טובות מהמשחק אמש – יוסי ניון לא ישחק מול מקדוניה. לא, לא 'תחלקתי על הקלוואסה. הבחור פשוט משחק איום ונורא, הוא אטי גם פיזית וגם מנטלית, וקשטן לא מעז לעשות את מה שמתבקש ולספסל אותו. אז הנה עשו את זו עבורו, ועכשיו רק נקווה שאבו חמסה יבלע טיפה את הכבוד ויזמן את מי שדווקא כן בכושר וכן יכול לתת תנופה במרכז המגרש. מיכאל שלי.

אני אגיע – בחיי שאגיע –  לסיפורים החמים מארה"ב, ולפרשה הלוהטת של פיטורי התובעים, שהופכת בימים אלה לפרשה ענקית בהרבה על העלמה שיטתית של מידע, שתיעודו מחויב על פי חוק, באמצעות שימוש בכתובות דוא"ל פרטיות ושל גופים חיצוניים במקום באלה של הבית הלבן.

אני אגיע לכל זה, וכמובן לסיכום של כנס השלום האזורי שעבר בהצלחה –  בקרוב מאד, אבל לא כרגע.

(הפוסט הזה היה אמור לעלות אמש, אבל הממשק הארורו של רשימות לא נתן.. אז הוא עלה בבלוג המראה שלי, בקפה דה-מארקר, שם כב לא צריך להירשם כדי לקרוא…)

דבר ראשון והכי חשוב – כנס השלום האזורי. למי שהחמיץ את הפוסט הקודם:

יום שלישי הזה (היום!), 19:00, מלון ויטל, מרכז ויצמן בתל אביב (ליד בי"ח איכילוב).

לרשימת הדוברים נוספו יעל דיין ושולמית אלוני, כמו גם נציגים מירדן וממצרים.

העניין (כמו שאפשר לקרוא מדי יום בכותרות הראשיות עיתונים) תופס תאוצה בחלונות הגבוהים, וכעת התפקיד של העם שוחר השלום, שאנחנו תמיד אומרים שאנחנו, להמשיך לקיים את הלחץ בכיוון, ולא לתת לאולמרט להגיד לקונדי "לא". תפקיד דומה לזה שיחק מחנה השלום במהלך דיוני קמפ דייויד ב-77, ולהזיק זה בטח לא הזיק. אז אם אתם בעיר ביום שלישי, בואו תתנו שעה מזמנכם, תגידו שלום לעבדכם הנאמן, תפגשו (עוד) כמה אנשים מעניינים ואולי – אולי – גם תשמעו משהו שיניע אתכם לעזור.

ולעניינים שוטפים:

כל סטירת לחי רצינית באמת הולמת פעמיים – בסטירה ובהפוכה. אחרי שקיבל אהההההוד אולמרט את הסטירה על התעקשותו להמעיד את השפם במשרד הביטחון, הוא מקבל את ההפוכה בדמות שערוריית הירשזון – המאור הגדול שבעבורו התעקש כל-כך שלא לתת את האוצר לשותפתו הקואליציונית.

סתם, הערת אגב קארמית שכזו, מוגשת בחסות המזל המחורבן של כולנו.

ואגב הירשזון – האם מדובר בסיפור דמוי אתי אלון – אדם נואש המבצע פשע מופרך בהיקפו למען אהוב שהסתבך? אחרת אין הסבר לדיבורים האלה על מעילות של 10 מיליון שקל, במיוחד מצד אדם שלא התכוון להתפוגג בקרוב כדי ליהנות מהשלל על איזה חוף טרופי… וחייבים לקחת בחשבון שהמספרים האלה באים מהארגון המגוחך הזה, נו… הקלגסת.

כוחן ללא הפסקה (או: פרוטוקול, עאלק)

קראתם על הקטע של כוחן במשפט גלאט-ברקוביץ'? זוכרים את עורכת הדין גלאט-ברקוביץ'? זו שהדליפה להארץ על חקירת סיריל קרן? היא הרי הועמדה לדין. מסתבר שגם היא עברה אצל השופטת השקולה והשפויה חיותה כוחן. אז באחד הדיונים, נכנסת השפויה לאולם ומכריזה: "זה יכול להיות דיון קצר מאד. אני מכירה את כל הפרטים מהתקשורת". עכשיו, לאור הניסיון שלי עם התופעה הזו, אני לא מופתע אפילו קצת. אבל מה שהיה משעשע – כלומר מרתיח – זו התגובה של בתי המשפט, שהעמידו פנים רציניות באומרם: "אנחנו מתפלאים על הסיפור, משום שהאמירה אינה מופיעה בפרוטוקול". כאילו שפרוטוקול בבית משפט בישראל משקף אפילו חצי ממה שנאמר בפועל בבית המשפט, ובמיוחד את ההתבטאויות השערורייתיות לעתים של השופטים. חה! זו בדיוק הסיבה שהיו אנשים שלא התרגשו מהשופטת ההיא, הילה משהו, שזייפה פרוטוקולים. בלאו הכי הפרוטוקולים הם בדיחה. גם כשהשפויה אמרה בתחילת דיון שלי "אני כבר החלטתי ולכן חבל על הזמן" זה לא נרשם בפרוטוקול. מזל שהיו עדים…

רוצים לשחק צ'יקן?

האיראנים, מסתבר, נסוגו לתבנית ההתנהגות של משטרים אוטוריטריים: הסלמה היסטרית. נכון שאפשר לטעון שארה"ב היא שהתחילה עם חטיפות ("מעצרים") של סוכנים איראניים בעיראק, אבל לא הרי פעילות עמוק בתוך מדינה שבשליטת הצד השני כהרי חריגה של כמה מטר לתוך המים הטריטוריאליים.

בכל מקרה, ברור שמדובר בטקטיקה של "נראה מי ימצמץ ראשון". בינתיים האיראנים – מדינה נאורה שכמותה – טרם אפשרה לצלב האדום או לנציגי שגרירות בריטניה לראות את החטופים ולוודא את שלומם. עכשיו, לי קל כמובן לומר זאת כי לא מדובר בי או ביקרים לי, אבל לו אני בלייר, אני מודיע לאיראנים (בשקט, בערוצים אחוריים) שאו שהצלב האדום ושגריר בריטניה באיראן מוזמנים תוך שלוש שעות לראות את העצורים, או שבריטניה מכריזה שאיראן רצחה אותם ומפציצה את קריית הממשלה ושכונת המגורים של ראשי המשטר בטהרן.

איראן משחקת יותר מדי על הקטע של "עם אלה לא כדאי להתעקש, אלה משוגעים". רוצים להשתגע? יאללה בלגאן. אני לא אומר שזה הפיתרון היחיד, אבל לדעתי האיראנים היו מתקפלים, והיתה נוצרת דינמיקה חיובית לפתרון המשבר כולו. אבל מכיוון שזה הרי לא הולך להיעשות, נותר לקוות שהלחצים הכלכליים שמופעלים על הצמרת האיראנית יעשו את שלהם.

קצב

לך מפה כבר, די. וגם אתה, מהסעיף של העשרה מיליון. מה צריך, שיירקו עליכם ברחוב? יכוליות ששניכם דרייפוס וחצי. נלקק לכם כשתוכיחו את זה. בינתיים תפנו את המקום.

דיכטר

גם אתה, לך מפה. נורא מצטער, הימרת על כל הקופה וקיבלת אותה כמו עוגת קצפת לפנים. אז תתנצל ועזוב את המסיבה כדי לנקות את הפרצוף איפה שהוא.

טוב שיש חמי אוזן

מה הסרט של כתבי הספורט בארץ? נכון, לא היה משחק גדול. נכון, הנבחרת יכלה להעיז טיפה יותר, אבל מכאן ועד להיכנס בקשטן על פחדנות, לקבוע שהיה משחק מגעיל ומשעמם ושזו הנבחרת הכי גרועה שהעלינו על המגרש זה 20 שנה – בואו נירגע ומהר.

1) קשטן עלה עם שלושה חלוצים – שלושה, בעידן השניים והאחד – ושני החילופים הראשונים שלו היו חלוץ בחלוץ. אז נכון, הוא היה יכול לתת הוראות לשחקנים לדחוף טיפה יותר, והיו מצבים שלא הצטרפו לנו מספיק שחקנים להתקפות מבטיחות. אבל למה יש לי הרגשה שאם זה היה קורה היינו מקבלים שלוש חתיכות תוך עשר דקות כי מישהו עלה רחוק מדי ונשרף מהשחקן המהיר שבצד שלו או מכדור ארוך כמו שהאינגליזים אוהבים?

2) הנבחרת עמדה על המגרש בצורה יוצאת מהכלל, והעלימה לחלוטין את שלושת השחקנים הטובים ביותר של האנגלים – רוני, ג'רארד ולמפארד – מבלי לשחק איזה בונקר מטורף ולא על הרגליים של השחקנים האלה.

3) מה לעשות שאין לנבחרת הזו לא קשר בונה גדול ולא קשר הורס גדול? קשטן היה שמח לשבט את יוסי אבוקסיס מעונת הדאבל בהפועל, אבל אין כזה שחקן בישראל כיום.

לסיכום, רק חמי אוזן מנתח את המשחק הזה נכונה, והחבר'ה בהארץ שעשו פרויקט התשלחות שלם מבלבלים במוח במיוחד. קבל כבוד, מיסטר קשטן.

מה עוד היה? יש התפתחויות חמות בארה"ב, גם בקמפיין וגם בפרשת התובעים המודחים, אבל יתר עיסוקיי מוחים על הזנחתם, אז נגיע לזה אחרי הכנס, אם תרצה האלה.

קץ הסכסוך: 

יש עם מי לדבר – עכשיו חייבים להקשיב

כנס לקראת פסגת הליגה הערבית בריאד

יום שלישי, 27 במרץ 19:00

מלון ויטל

מרכז ויצמן – תל אביב

18:40 – 19:10              התכנסות וכיבוד קל

19:10                           פתיחה – שרון דולב מהתנועה הישראלית לשלום אזורי

19:15                           נואמים:

                                    פרופ' גליה גולן – מראשי שלום עכשיו ומחברת הספר על יוזמות
                                    השלום ובתוכן יוזמת הליגה הערבית.

מר מוסי רז – מנהל עסקי – רדיו 'כל השלום' וחבר כנסת לשעבר.

מר ואליד סאלם – מנהל מרכז פנורמה וממחברי המסמך הישראלי-פלסטיני לתמיכה ביוזמת הליגה הערבית.

פרופ' אלי פודה – ראש המחלקה ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית.

גב' יעל דיין – סגנית ראש העיר ת"א-יפו, חברת כנסת לשעבר, סופרת, פעילה למען זכויות נשים ושלום.

גב' שולמית אלוני – שרה וחברת כנסת לשעבר, פעילה למען זכויות אזרח ושלום.

נציגים בכירים משגרירויות הרפובליקה הערבית של מצרים והממלכה ההאשמית הירדנית.

20:30                           סיכום וברכות – מר יורן בוהם – ראש קרן היינריך בל בישראל.

במקום יחולק חומר הסברה בנוגע ליוזמת הליגה הערבית ואת מטרות התנועה הישראלית לשלום אזורי

יינתן זמן לשאלות ספורות מהקהל.

אנא אשרו השתתפותכם

(האתר עובד וניתן לשלוח ממנו מייל להצטרפות לתנועה. ניתן לאשר הגעה לכנס כאן בתגובות, זאת כמובן בנוסף לשאלות, ההשגות, הטרוניות והנאצות הרגילות, שימשיכו להתקבל בברכה)

שירןת הביטחון הכללי של מדינת ישראל הודיע למפלגת בל"ד – מפלגה הרשומה כחוק במדינת ישראל ומיוצגת בבית הנבחרים – כי הוא מתכוון לסכל פעולות, גם אם הן חוקיות לגמרי, אם ייתפשו בעיניו כמאיימים על "אופייה היהודי והדמוקרטי" של ישראל.

ייתכן, מר י' דיסקין, שאתה קצת מתבלבל בכל הנוגע לגבולות תפקידך וסמכויותיך. אתה מבין, י', גם אתה כפוף לחוק, וכל מעמדך וחשיבותך נובעים אך ורק מהחוק המגדיר את תפקידך, ומן ההנחה שכל מעשיך כפופים לחוק זה וליתר חוקי המדינה. אולי אתה חושב שאתה בטורקיה, שם מקובל שלכוחות המזוינים יש סמכות על-חוקית לשמר את "אופייה" של המדינה. אתה רוצה, לך תהיה איש חשוב שם. פה הדברים עובדים אחרת. אם משהו נראה לך מסוכן למדינה והוא בכל זאת חוקי, אתה מוזמן בהחלט לפנות לראש הממשלה ולהאיץ בו ליזום תיקון חקיקתי שיפתור את הבעיה. שמעתי שאתה מכיר את הדרך למשרד שלו.

אבל לא זה העניין, ושגגות התפישה שלך הן באמת לא בתחום סמכותי או הכשרתי לתקן. מה שכן יש לי להגיד לך זה מאד פשוט: אם אתה, או מי מקלגסיך, או יורשך בתפקיד או כל אחד אחר, תנסו למנוע ממני לעשות כל דבר שהוא שהחוק אינו אוסר עליו, אני אתנגד לניסיון זה. יש לך זכות לזמן אותי לחקירה, ולצותת לי, ולחטט לי בזבל וכיוצא בזה. ואם תצליח להוכיח שעברתי על החוק, יש לך גם הזכות לכלוא אותי. אבל אם אתה תשלח קלגס לעצור בעדי מלעשות דברים שאינם מוגדרים כעבירה על החוק, אני אגיע למסקנה שהקלגס חורג לחלוטין מתחום סמכותו ואתנגד לו בכל כוחי כשם שהייתי עושה עם כל בריון אחר. אם במסגרת ההתנגדות הזו אני אאלץ להרוג את אחד החפ"שים שלך, או יותר, זה יצער אותי אבל לא יעצור אותי. (מה שכן, אם תבוא בעצמך לנסות לחרוג מתחום סמכויותיך על חשבוני, תוצאות ההתנגדות יצערו אותי קצת פחות.)

עכשיו, אני מודה שגם את עזמי בשארה וחבריו לתנועת בל"ד אני לא ממש אוהב. למעשה, עד כמה שזה מפתיע, אני אוהב את מר בשארה עוד פחות ממך. אם עזמי בשארה ימות מחר בצורה כואבת, זה ממש לא יצער אותי. אבל אם אתה חושב שתוכל לפטם את תחושת החשיבות המופרזת שטיפחת לעצמך על חשבון בשארה, רק משום שהוא חתיכת צבוע מחליא, שמדבר על דמוקרטיה ומלקק למשטר אסד הרצחני, שהיה מאד רוצה (לו אך יכול היה) לשנות מהיסוד את אופיה של המדינה, תחשוב שוב. כמו שאמר הכומר הגרמני מרטין נימולר זי"ע, אם אשתוק כשבאים לקחת אחרים, לא יישאר מי שיצעק כשיבואו לקחת אותי. לכן בלית ברירה אני אגן על עזמי בשארה – אפילו עליו – כשתבוא לקחת אותו.

אז אני מציע, ככה בשביל השקט, שתרד טיק-טק מהעץ המסוכן שטיפסת עליו, לפני שאני ועוד הרבה אחרים מביאים פח נפט ושורפים אותך ואת העץ המורעל שלך ביחד.

נ.ב. (00:20): אתה שם, הלא פופולרי: שמעתי שאתה מתגאה בזה שאתה מעז לעשות דברים שהם לא פופולריים בגלל שהם נכונים. מה דעתך לרסן את ג'יי אדגר הובר הצעיר פה?

 טוב, לפני שנגיע לעניין הכותרת (ועם משטרת הפי.סי והפמיניזם הסליחה), יש לנו כמה עניינים רציניים לדון בהם. ז'ה פה מדור חינוכי ומצוין, כן?

צריך להתרגל שאין חותמת גומי

למי שנורא מפחד שקצת בקרה ציבורית על הבית זונות היהיר שנקרא בתי משפט בישראל זה איזו פוליטיזציה איומה של כל מערכת החוק, שיסתכל מה קורה בארה"ב. שם הפרשה הפוליטית החמה היא החלטה מטופשת של הבית הלבן ומשרד המשפטים לפטר ביום אחד שמונה תובעים פדרליים, כדי להחליפם בכאלה ש"יותר נאמנים לממשל ולנשיא" (ציטוט מתוך מסמך פנימי).
 
משרד המשפטים האמריקאי כבר הודה שעשה שגיאה טקטית חמורה ולא צפה נכון בכלל את התגובה. מה שמחמיר את הסיפור הוא שאחת המפוטרות היא קרול לאם, שתבעה והרשיעה בהצלחה רבתי את חבר הקונגרס המושחת רנדי "דיוק" קאנינגהאם. הממשל ניסה התחילה לטעון שכל השמונה הועברו מתפקידיהם בגלל סיבות מקצועיות, אבל אז התברר שכולם דווקא קיבלו ציונים טובים בסקירה המקצועית התקופתית האחרונה שלהם. התחיל גם להתברר שבנוסף לגברת לאם, גם תובע פדרלי מניו מקסיקו הועבר מתפקידו לאחר שכמה בכירים רפובליקאים במדינה דיברו עם הבית הלבן – כנראה בגלל שהוא לא הסכים להתרשם מטענות שלהם על שחיתות במחנה היריב.
 
הבית הלבן טרם הפנים שכבר אין לו קונגרס חותמת גומי, והוא מוצא עצמו עכשיו בבעיה אמיתית, הדרישה לפיטוריו של שר המשפטים, אלברטו גונזאלס (ההוא מדוקטרינות המשפט המפורסמות "אמנת ז'נבה לא רלוונטית יותר" ו"הנשיא יכול לעשות מה בזין שלו"). והצרות לא נגמרות במשרד המשפטים. כאמור, יש ראיות חזקות למעורבות של הבית הלבן (קארל "המוח" רוב והארייט "כמעט הייתי שופטת בעליון" מאיירס) בתכנון הפיטורים הפוליטיים האלה. שמייח. 
 

ירייה פאבלובית ברגל

אבל הדמוקרטים, כידוע, לא יודעים לשבת וליהנות כשהיריב עושה שטויות. המפלגה הדמוקרטית החליטה לבטל הסכם לערוך עימות בין המתמודדים על מועמדותה לנשיאות, שישודר ברשת פוקס הימנית.
 
הסיבה הרשמית לביטול היא כפולה: פוקס שידרה שקרים גסים על המתמודד ברק אובאמה (סיפורי ה"מדרסה") ומעולם לא פרסמה תיקון והתנצלות, והרשת נתנה במה לאן קולטר, הכוניפה הגסה וחסרת השנינות שמכונה בטעות "פרשנית פוליטית", אחרי שבהמה זו קראה למתמודד הדמוקרטי ג'ון אדוארדס "מתרומם" בכנס רפובליקאי חשוב (קולטר ושאר שרצי הימין מנסים כרגע לטעון שהמלה "מתרומם" [faggot] בכלל לא קשורה להומואים. ולשאלתכם – לא, אין להם בושה, וגם לא כבוד לאינטליגנציה שלכם. תודה ששאלתם).
 
עכשיו, שתי הסיבות הללו מוצדקות כשלעצמן, וגם לפני כן היו די והותר הוכחות שרשת פוקס היא חלק אינטגרלי ממערכת התעמולה של המפלגה הרפובליקאית (בערך פי מיליון מכל הטיה "ליברלית" שכביכול יש בכל שאר "התקשורת הישנה"), ולכן אין לתת בה אמון.
 
אבל למרות זאת, מדובר בהזדמנות אדירה להביא את עמדות המפלגה באופן ישיר ככל האפשר לאוזני אנשים שלא צורכים חדשות בשום צורה אחרת, והביטול רק נותן פתחון פה למי שרוצה לטעון שהדמוקרטים מפחדים להעמיד את עמדותיהם למבחן הציבור. בקיצור, מדובר בצעד ממש מפגר מבחינה טקטית.
 
חבר בית הנבחרים דניס קוסיניץ', שהתמודד באופן חסר סיכוי על המועמדות ב-2004, ביקר את ההחלטה ואמר שהוא כשלעצמו מוכן להתעמת בכל מקום, בכל זמן, בכל ערוץ או אכסניה שהם, וחייבים להודות שזו גישה הרבה יותר… מעוררת כבוד. 
 

ולקראת סיום

אם כבר הזכרנו את החייזרית והאובססיה שלה עם הומואים, הנה עוד אחד שיש לו – הרמטכ"ל האמריקאי, הדגנרל פיטר פייס:
 
"I believe homosexual acts between two individuals are immoral and that we should not condone immoral acts. I do not believe the United States is well served by a policy that says it is okay to be immoral in any way."
— Gen. Peter Pace, Chairman of the Joint Chiefs of Staff

חג גדול הוא לנו

אה, כן – הבטחתי הסבר לכותרת. מסתבר שאחרי שנים ארוכות של סבל גברי בחג האהבה "ולנטיינס דיי", שבארה"ב לפחות כל כולו מוקדש לזה שגברים יקנו לבנות זוגם פרחים, ממתקים, בשמים ותכשיטים, קם גאון אחד והציע שבשביל לאזן את זה, יותקן חג חדש, ב-14 במרץ, שייקרא "חג הסטייק והמציצה", ואני לא חושב שדרוש הסבר.
 
תודו שזה רעיון בנזונה. ולא בגלל שחלילה צריך הוא האדם להמתין לפעם אחת בשנה כדי שימצצו לו, אבל יחד עם סטייק, ובחג רשמי…
 
רשמיות זה חשוב, ואני אדגים: לאבא של סבא שלי היתה חנות בפולין, והיה לו עובד, והימים ימי תועמלנות סוציאליסטית שוצפת. יום אחד הוא בא לחנות, התריסים מוגפים והעובד יושב על הארץ בפתח, כשלצידו בחור שנודע בעיירה בפעיל סוציאליסטי נלהב.
"מוישה מה קרה?" 
– אני שובת!
(הנהון תקיף מצד המחרחר הסוציאליסט)
"על מה ולמה?"
– "איך ויל אסן! (שזה "אני רוצה לאכול", כלומר לקבל ארוחה על חשבון המעביד במהלך העבודה)
"אבל מוישה, אתה אוכל אתי ועם המשפחה שלי כל יום…"
וכאן בא הפאנצ'ליין, שברשותכם אשאיר ביידיש המקורית:
– "איך ויל אסן אופיציאל!"
 
בקיצור, אני מאד בעד זה שיהיה חג שבו זו תהיה זכותי האלמנטרית והבלתי משתמעת שאני אבוא הביתה מהעבודה, אשים ת'רגליים ואקבל סטייק ומציצה – ואני אשמח לאזן את זה עם חג הקיש והלקלוק.
 
בכל מקרה, זה היה אתמול, אז חכו עכשיו עוד שנה. 
 

חשבתם שנפטרתם ממני?

קבלו פוטוגראפים להמונים

פורים שפיל!

ילד בבית העץ שלו

נא לקרוא היטב גם את ההערה בסיום.

יש עם מי לדבר!

הליגה הערבית הציעה פתרון כולל לסיום הסכסוך היהודי-ערבי.

זו לא היתה כותרת חדשות הבוקר. זו  החלטה שהתקבלה כבר לפני 5 שנים, במרץ 2002, בפסגת
הליגה הערבית, שהתקיימה בבירות.

במסמך שהוצג בישיבת הפסגה נקבע, כי שלום צודק וכולל הוא האינטרס של
מדינות ערב ושישראל מוזמנת גם היא לשקול שלום כאלטרנטיבה אסטרטגית.

יוזמת הליגה הערבית קובעת, כי יש לסיים את הסכסוך, ליצור יחסים דיפלומטיים בין ישראל
לבין 22 החברות בליגה הערבית, כל זאת בתנאי שישראל תחזור לגבולות 67', שתוקם מדינה
פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה וימצא פתרון צודק לבעית הפליטים.

ממשלת ישראל בחרה שלא להגיב להצעה. ההתיחסות היחידה להצעה התבטאה בהוספת סעיף
למסמך ההסתייגויות למפת הדרכים, המבטל כל הצעה בינלאומית אחרת בכלל ואת ההצעה של
הליגה הערבית בפרט.

התקשורת הישראלית ברובה התעלמה אף היא מהיוזמה ולכן הציבור הישראלי, ככלל, אינו מודע
ליוזמה הליגה הערבית, לתוכנה ולאפשרויות הגלומות בה.

על כן הוחלט על הקמת תנועה ציבורית, אשר מטרתה להביא את יוזמת הליגה
הערבית לידיעת הציבור בישראל, להסביר את היוזמה ולהביא ליצירת לחץ ציבורי על
ממשלת ישראל, עד שתיאלץ לפתוח במשא ומתן עם נציגי הליגה הערבית.

אנו מאמינים, כי כמו בעבר, רק לחץ ציבורי משמעותי, יחייב את ממשלת ישראל
להפסיק לטמון את ראשה בחול ולהתקדם לקראת סיום הסכסוך – כי אפשר
לעשות זאת ויש עם מי לדבר.

קמפיין התנועה ייצא לדרכו ב- 28 במארס, ביום בו ימלאו 5 שנים ליוזמת הליגה הערבית – על מנת שלא יעברו 5 שנים נוספות של דם עד שנתחיל לדבר.

אנו מזמינים אותך להצטרף אלינו ולהוסיף את שמך לרשימת חברי התנועה הציבורית.

להצטרפות ולפרטים נוספים

* התנועה לשלום אזורי אינה קוראת לאימוצה של יוזמת הליגה הערבית כמות שהיא ללא תנאי,

אלא לקבלתה כבסיס למו"מ אזורי על שלום כולל ובר קיימא

(באדיבות אחי הימני השפוי (TM))

רבקה מיכאלי תופיע עוד מעט בתוכנית של אושרת קוטלר בערוץ 10, ותספר על הטרדה מינית די קשה שעברה מידי אלוף בצה"ל. היא אל אומרת את שמו, אבל מציינת ש"הוא חשב שמותר לו ללטף כמו שהוא ליטף את האריות שלו…"

וגם היתה לו עברית נורא יפה, ואולי גם מורשת.

ויהי בעלות נשמת אהוד אולמרט לפני כס הכבוד, ויבוא נוכח בית דין של מעלה, והנה שם המלאך מיכאל ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב, אשר נקראו שניהם "סניגורם של ישראל", ויהיו מחלצים עצמותיהם ומביאים בו כל אחד שתי בעיטות למוח. ויען האולמרט, ויאמר: "אההההההה…. למה? מה עשיתי?", ויאמרו לו: בעיטה אחת זה על השקר הגס בנוגע למינוי השפם, למה זכרונם של ישראל לא כל-כך פגום הוא. ויירא האולמרט ויגמגם: "… והבעיטה השנייה למה?" ויאמרו לו "זה על עניין תכנון המלחמה. אם לא תוכננה, מדוע זה יצאת אליה. ואם תוכננה חודשים מראש כדבריך, למה נראתה כמו הפרצוף שלך?" ותעלה חמת השניים להשחית, ויהיו בועטים באולמרט הלוך ובעוט, עד שהפרות באו הביתה.

(ויתעורר רבי רחביה מחלומו הנעים, וירא כי בעיטות למוח אמנם לא קיבל המלעון, אבל כן עושה רושם שכלה ונחרצה עם העם להעיף ת'תחת העייף שלו חזרה לרחוב כרמיה, אפילו במחיר החזרת הביביהו לשלטון. ומי היה הראשון שדיבר על זה? מדור מצוין וחינוכי זה, כמובן.

חוצפנית ללא הפסקה

ואם לאולמרט מגיעות בעיטות למוח (וזה מגיע בעיקר לנו, לסיפוק יצרים), הרי שלנשיאת בית המשפט העליון מגיעה סטירה עם דג מת. מי את, אשה בינונית ומתנשאת שכמוך, נגועה באינטרסים ובמשוא פנים, שתסרבי לתת דין וחשבון על תפקודך? הפרסטיז'ה וההשפעה של תפקידים כמו יו"ר ועדת הבחירות המרכזית זה טוב בשבילך, אבל להגן על מעשייך במסגרת זו לא לכבוד שלך?

בעצם, מה אני מתלונן. תמשיכי להתנהג ככה, דוריתוש. הנה החבל. סתדרי לבד.

מי ישלם על מחדלי זדורוב?

בפרשת זדורוב, מאז עסקנו בה לאחרונה, מתברר שהקלגסת כשלה בחקירת הבחור שאיים על חיי המנוחה בשבועות שקדמו למותה. האם יש כאן עניין של אינטרס, או שאלה שוב הכישורים המופלאים של בחורינו בכחול? והאם אפילו חפ"ש מסריח אחד בכל משטרת ישראל ישלם את המחיר כשבית משפט יקבע בלית ברירה שרומן זדורוב לא עשה את זה?

אסור כי אני שחור? תודה!

בארה"ב נמשכת מערכת הבחירות המוקדמת. עכשיו מנסים לתקוע את אובמה על איזו עסקת מניות, שהוא מחזיק במניות של כמה מתומכיו הגדולים (אותן הוא קנה לפני שהחל לרוץ לנשיאות). אישית, לא רואה פה אקדח מעשן, אבל אולי זה רק אני.

במקביל הרים איזה תומך (תומך??) שחור של הילארי להנחתה אדירה לאובמה, כשאמר שאסור לתת לאובאמה את המועמדות דווקא בגלל שהוא שחור ואנשים לא יצביעו וזה ידפוק את כל המועמדים הדמוקרטיים בבחירות השונות. אובמה כמובן לא היה צריך הרבה יותר מזה, והוא קרא תגר בלשונו הצחה על ההנחה הזו והציב את עצמו (כאילו שהיה צריך עוד) כמועמד שמבטא טוב מכל את "התעוזה של התקווה" (שם ספרו רב המכר).

חוק השבות כבר לא נחוץ, אה?

לכל מי שטוען שיהודים כבר לא נרדפים, ולכן כבר לא צריך את חוק השבות – שיסתכל טוב על מה שקורה בהונגריה. נכון שהמדיניות של ישראל היא הגורם מספר אחת לאיבה כלפי יהודים כיום, אבל היא ממש לא הגורם היחיד. הכיבוש של ישראל את פלסטין לא אשם כהוא זה בבעיות של המגיארים, ובכל זאת הוזהרו יהודים פשוט לא להיות במדינה בקרוב בזמן שיהיה שם איזה חג לאומי, ואחרי זה כמובן הפסחא משחרר השדים הרעים.  כן, חברהלעך, עדיין יש אנטישמיות, ועדיין יש יהודים שעשויים בקרוב להצטרך מקום מקלט. אי אפשר להגיד "אנחנו ת'תחת שלנו הצלנו, מי שעדיין לא, זב"שו".

העם מאד מרוצה

ובנימה אופטימית יותר, בספורט, הג'טס האהובים שלי שיחקו אותה בענק (על הנייר, לפחות) כשהביאו כמעט בחינם את הרץ האחורי המצוין תומאס ג'ונס מהשיקאגו ברס. זה עלה רק בהחלפת בחירת סיבוב שני גבוהה בסיבוב שני נמוכה. העם מאד מאד מרוצה וייהנה כפליים מהקיץ הבא עלינו לטובה.

מישהו קלט אתמול את המשחק בית"ר-חיפה? קלטתם את המופע ההזוי של איינשטיין ושרף, שלפני המחצית קבעו נחרצות שהשופט הרס ת'משחק ואחרי המחצית הצדיקו באותה נחרצות את החלטותיו (פנדל לבית"ר, אדום לאנדרסון מחיפה, הרגע המכריע במשחק במצב של 1:0 לחיפה על סף ההפסקה. במחצית השנייה נתנה בית"ר שלישייה וסגרה עניין)?

אין לי בעיה עם שינוי הדעה לאור נתונים שהושגו במחצית. נהפוך הוא. אבל איפה אכילת כובע אפילו סמלית? לא אכילת כובע, סתם הודאה מפורשת בטעות? בשני המקרים, הביעו השניים בדבריהם ובנימתם נחרצות ללא סייג. האירוניה במיטבה לעולם אינה מודעת לעצמה.

לעצם העניין – פנדל היה. אדום? לא שמעתי, מן הסתם, מה אמר שאבייר אנדרסון לשופט. אם קילל, אדום (אמנם בלהט הרגע יש שופטים שהיו מעבירים את זה, אבל אין חובה). אם לא קילל, השופט חייב להיות מושעה.

היו עוד דברים, אבל לא זוכר בשנייה זו. בשביל זה יש מחר (או שבוע הבא, אתם יודעים…)

הנה, הנה, אני עוד פה 🙂

עושה רושם שלפחות חלק מיושבי הר אולימפוס תומכים – מסיבותיהם האנוכיות, ללא ספק – במר אהההההוד אולמרט. אחרת אין להסביר את התנהגותו התמוהה של המבקר, שהושיט לראש המכשלה על מגש של כסף הזדמנות נדירה לצאת צודק בהתכתשות ציבורית.
 
האמת, כמובן, היא שאין הרבה מסתורין באשר להתנהגות של מר לנידנשטראוס. הוא נואש להציג מסקנות לפני פרסום מסקנות דו"ח וינוגרד, שיגמדו בתהודתן את שלו. מכיוון שהוא, כנראה, לא בנאדם פיקח במיוחד, הוא לא מצא פתרון לדילמה הזו, ולכן שפך את התינוק עם האמבטיה, הפר כל נוהל מקובל ותקדימי, ונתן לאולמרט להתקרבן במידה לא מבוטלת של צדק. עובדה שאפילו מזוז נאלץ להתייצב לצידו. לינדנשטראוס מסמס את הרגע הגדול שלו על הופעה חסרת תוכן בפני הוועדה לביקורת המדינה, והסכים לסרס גם את הדו"ח עצמו מתוכנו.
 
קשה שלא לתהות – האם זה היה מכוון? ואם כן, כמה זה עלה לראש המכשלה? כי מתנה יותר יפה לקראת חג האביב הוא לא יכול היה לקבל. 
 

גם בנוגע למסמך השחיתות

הזעקה עולה בהרבה על התוכן. ממה שהצלחתי להתרשם, יש בין יותר ממאה המקרים של סיוע לחברי מרכז, גם מקרים אסורים בתכלית, וגם כמה מקרים שהם פשוט עדות לעליבות נפש יוצאת דופן (סידור מספרים טלפון קליטים וכאלה). אבל רוב מה שכתוב במסמך ההוא זה טובות מסוג שכל ח"כ וכל שר עושה לחברי מרכז שבקולותיהם הוא תלוי. גוועלד, יהודים – פוליטיקה. לא שבגלל זה צריך להבליג על המקרים האסורים, אבל כך צריך היה להציג את זה.
 

ביום שבת שוחחתי

בטלפון עם יוסי גורביץ' המצוין, ואמרתי לו שבנוסף לערך השעשוע שבפרשת ד"ר אסתרינה, יצא מזה עוד דבר טוב – התברר שאביגדור לא מתמודד טוב, לא עם לחץ ולא עם כישלונות, ושאני מתכוון לכתוב כדבר הזה בבלוגי. הוא מיד נזעק שלא אעיז "לגנוב" לו את הטור שהכין ליום המחרת. מתברר שלא רק מוחות גדולים חושבים אותו דבר, אלא גם שמאלנים עוכרי ישראל, לא עלינו. 
 

את שלמה שרף צריך להעיף

קיביניצ'ורט מכל תפקידיו כפרשן בטלוויזיה לא בגלל שהוא גזען – והוא גזען – אלא בגלל שהוא פשוט אפס. האיש פרשן מזעזע, שאינו תורם חצי תובנה מעבר למה שכולם רואים במו עיניהם הפוזלות. פשוט סבל צרוף לראות משחק ולשמוע את האיש הזה שופך את מררתו ולא מפסיק להסביר כמה שכולם גרועים ואיך שהוא – שלא אימן בשום מידה של הצלחה מאז מתישהו באמצע העשור הקודם, ולא שלא ניסה,  – הוא היה עושה את זה אחרת, ויותר טוב.
 
אז פליטת הפה המכוערת שלו על אוגבונה (שצריך לחטוף קנס על תנועת השחיטה – נענע תינוק, או נגן בגיטרת אוויר עם דגל הקרן אם אתה רוצה להתבטא) נותנת תירוץ, אבל הסיבה האמיתי להיפטר מהבבון קיימת כבר מזמן.