עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

חברים, ישראלים, בני ארצי*

אנחנו, אזרחים יקרים, נמצאים במבוי סתום. יש לנו מצב שמחייב, איך שלא תסתכלו על זה, או התפטרות של רה"מ (ושר הביטחון, אבל אנחנו מדברים על רה"מ. כבוד השר יעוף בלאו הכי עוד כמה שבועות) והרכבת קואליציה חדשה בראשות מישהו אחר, או הליכה לבחירות.

האמירות בדו"ח ועדת וינוגרד פשוט חמורות מדי. משרד ראש הממשלה (ולשכת שר הביטחון) אינם זקן מלאכותי להתאמן עליו בהתגלחות. אתה לא יכול להגיד "לא פייר. כולם טועים פעם אחת. עוד צ'אנס". לא בסדר הגודל הזה. קשה מאד מאד לחשוב על מעשה שיכול ראש ממשלה לעשות, מלבד אולי לשגר טיל אטומי (כמו בסיומונה של "נהדרת"), שעליו יש פחות הזדמנות שנייה. אתה לא יוצא למלחמה יזומה, מקבל בדו"ח על התנהלותך בה ציון נכשל בכל היבט, וממשיך בתפקיד. אפילו החונטה ביוון נאלצה להתפטר לאחר הפיאסקו בקפריסין.

במצב רגיל, העניין היה מסתדר די מהר. פוליטיקאים טובים מאד בלהבין דברים כאלה, והם יודעים לקרוא סקרים. אלא מה? "המפץ הגדול" שכשל בצורה כה חד-משמעית (לפחות בהרכבו הנוכחי) הכניס לכנסת הרבה מאד חברי כנסת שבכל טריפת קלפים מחודשת ימצאו את עצמם נאלצים לחזור לג'ובים הקודמים שלהם, ועושה רושם שלא בא להם.

אפילו עם כל הקדימאים, הגמלאים ואולי גם הישראל ביתנואים (מה באמת אומרים הסקרים שלהם?) ששואלים את עצמם למה להם בעצם להפסיק את הכיף, קשה לי להאמין שאי אפשר למצוא 61 חברי כנסת שירגישו מספיק בטוחים בסיכוייהם, או מספיק ישרים כדי לקחת את הסיכון. אלא שזה דורש קואליציה זמנית ומאד מוזרה, של אנשים שלא מסכימים על שום דבר. ויותר מדי מהם (אתם שמה בשמאל "היפה") מסרבים להבין, כמו שאמר מצוין יוסי גורביץ, שפשוט חייבים. אפילו אם זה אומר ניצחון זמני למתנגד שלך. אפילו במחיר נתניהו. לא נאהב נתניהו? נחליף גם אותו.

הרי מה לעזאזל הטיעון? שממשלת אולמרט עושה משהו – אפילו דבר אחד – שבגללו חשוב שהיא תמשיך לכהן? האם היא הרימה את הכפפה ופתחה במו"מ, או אפילו במגעים למו"מ, על בסיס יוזמת הליגה הערבית**? האם היא נמצאת באיזו תנופת פיתוח אדירה? בתחום החינוך, הרווחה, משהו? כולנו יודעים שלא. אז מה, הפחד המשתק ש"יהיה יותר גרוע"? אנחנו שורדים דברים. נשרוד גם שנתיים שלוש של ביבי.

ולכן אני מגיע לנקודה האמיתית של התפרצות המלל הזו. הגענו, אנשים טובים, לנקודת מפנה. לשלב חדש בהחלט. הדג נחש, שיהיו בריאים, טבעו את המושג "שלב הכאפה המצלצלת". אבל מבחינה היסטורית ראוי יותר לקרוא לזה "שלב הקילשונות והגרזנים". הדימוי שאוב ממלחמת העצמאות האמריקאית, שם (לפחות על פי הנראטיב המונחל) "קמו האיכרים עם קילשונותיהם וגרזניהם נגד הכובש".

אני בכוונה אומר קילשונות וגרזנים, כי גם בימים ההם היו רובים, ולמעשה ההיסטוריה האמיתית מספרת לנו שהיחידה הצבאית האפקטיבית ביותר של הפטריוטים האמריקאים ביחס לאויב הבריטי העדיף, היתה הצלפים שלהם. אבל המיתוס מבקש לתאר ציבור אזרחי, שבידו רק נשק סמלי אך בליבו מטרה צודקת. בדומה לכך, אנחנו צריכים לעלות בהמונינו לכנסת, לקרית הממשלה, לבית ראש הממשלה, חמושים רק בזעם של מעסיק זועם ונבגד, ולהבהיר שאם לא ייעשה הדבר הנכון היחיד, שקט לא יהיה והחיים הרגילים לא יימשכו עד שהעניין יוסדר.

(ואם תבקש הממשלה, באמצעות שכיריה הבריונים, לדכא התקוממות אזרחית שכזו כפי שעשתה לפני שבוע בלבד לציבור הסטודנטים***? לא יודע מה אתכם, אני אישית לא אפנה את הלחי השנייה. )

* מונח שכולל את אזרחי ישראל הערבים, אבל לא כולל שום יהודי בחוץ לארץ. רוצה להיות בן ארצי? תבוא לחיות בארצי.

** עכשיו כמובן מאוחר מדי. כפי שפורסם בידיעות, ונשמע הגיוני בתכלית, מנהיגי ערב החליטו שאולמרט, במצבו הפוליטי הנוכחי, הוא לא פרטנר. הו, האירוניה…

*** צילום: ערן ורד, צלם האקשן הטוב בארץ בשבילכם

מאת: תמיר ארביב. מתפרסם ב"רדיקל מקלדת" ברשות המחבר

*****************************************************************

יום רביעי, 25 באפריל 2006. השעה 23:09
 
 
בשעות הערב המוקדמות הצטרפתי לשורות הסטודנטים – המפגינים למען פירוק ועדת שוחט.
לקח לי מעט זמן להיכנס לאווירה, בעיקר כי יש לי ביקורת על כל הנושא, אבל הנקודה החשובה היא שמהר מאוד הייתי כאחד המפגינים.
 
לא רק זה, אלא גם הייתי אחד מכמה מאות שהחליטו שחוץ מלצעוד ברחובות תל אביב, יש לחסום את איילון. זו היתה החלטה ספונטנית  שאף אחד לא תיכנן מראש. בלהט ההפגנה עשינו את זה.
 
בשלב הזה בוא ירדנו לנתיבי איילון דרך מחלף ארלוזורוב האנרגיות היו בשמיים. בהתחלה צעדנו מהוססים לעבר האוטוסטרדה די בטוחים שנידרס למוות, אבל באיזשהוא שלב היינו מסה מספיקה כדי לגרום להאטת המכוניות. גם ההדים שנוצרו ממיקומנו מתחת לגשר הפכו את הקול שלנו לקול גדול.
צעקנו "אין השכלה אין מדינה". וגם "מי שלא קופץ מושחת". וקפצנו.
 
חלק מהרכבים על האיילון  האטו וצפרו לאות הזדהות. חלקם פשוט עצרו. לא האמנו. עצרו בשבילנו. זו היתה שניה כזאת שבה פשוט זינקנו וחסמנו את כל הנתיב ורקדנו בשמחה. אני הרגשתי כאילו כבשנו את הכותל או משהו (וסליחה על המטאפורה לשמאלנים שבינינו). אני בטוח שלא הייתי היחיד.
 
אבל השמחה היתה מוקדמת, שכן פניו המכוערות של הסדר הכוחני במדינה שלנו לא איחר להגיע.
 מאחור הסתערו עלינו עדר של יס"מניקים מפחידים עם מבט אמיתי של רצח בעיניים. התחלנו לרוץ באקסטזה על האיילון, והם רצו אחרינו. אנחנו היינו קבוצה של סטודנטים וסטודנטיות כחושים עם דגלים וחלב על השפתיים , והם ריירו אלימות.
באיזשהוא שלב הם פשוט תפסו סטודנטים ובעטו בהם ודחפו אותם, והכניסו להם אגרופים לפנים, וצעקו שנרד אל שולי הכביש.
 
היתה אנדרלמוסיה גדולה. לא היה ברור עד כמה הם רציניים. אבל מרביתנו פשוט הקשבנו להם ועלינו על שולי הכביש וצעדנו בסדר מופתי כמו ילדים טובים. ואז הגיעו עוד יס"מניקים ודחפו אותנו מהשוליים , תוך שהם גוערים בנו באימה להמשיך לצעוד, וכשהמשכנו לצעוד נתקלנו בעוד כמה יס"מניקים שדחפו אותנו בחזרה לשוליים. לא היה ברור לנו או להם מה הם רוצים. חוץ מלפרוק עול עלינו. שקי חבטה מזדמנים. 
 
 בעודנו צועדים בשולי הכביש ולא מפריעים לתנועה,  היס"מניקים העלו מהלך ופשוט הרביצו רנדומאלית לצועדים, סתם בלי סיבה מיוחדת. כאמור, כבר הלכנו בשוליים , היינו בדרך חזרה לעיר בכיוון העליה של מחלף השלום, והם פשוט התנפלו ופירקו כל זעם. בחור אחד לידי דיבר בנייד  ויס"מניק פשוט העיף לו סתירה וזרק לו את הנייד לכביש. הבחור שאל אותו – "למה?" וזכה לעוד בעיטה בגב.
לא היה עם מי לדבר.
 
אז פשוט התחלנו לרוץ, והם אחרינו, עד שעלינו על מחלף השלום, וחשבנו שאנחנו צועדים בבטחה על מדרכה לגיטימית, בהתאם לסדר הציבורי.
 
מלפניי הלך בחור צעיר, גם הוא היה בטוח שזה נגמר. עד ששלושה יס"מניקים פשוט הסתערו עליו מאחורה והכו אותו כמו שמעולם לא ראיתי שמכים מישהו במציאות. אגרופים שפתחו לו את האף, בעיטות בבטן, מכות בגב. הוא נשכב על הרצפה ואנחנו הסתכלנו מבועתים. קצת בהלם האמת. כשניסינו  להזיז אותם ממנו קיבלנו בעיטות ודחיפות. 
 
ביקשנו את המספר האישי של השוטר, אבל החברים היס"מניקים שלו דחפו אותנו ואיימו עלינו באופן הכי ברוטאלי ובנאלי שהתרבות הישראלית המצחינה שלנו הצליחה לייצר. בחור אחד ניסה לצלם ועצרו אותו. 
 
באיזשהוא שלב היס"מניקים הקיפו אותנו במעגל ודחפו אותנו פנימה.
כבר לא ידעתי מה אני. סטודנט, או אולי משהו אחר? היחס לא התיישב עם שומדבר אחר שחוויתי על בשרי מלפני. אבל לא נראה לי שזה עניין את היס"מניקים. מבחינתם משימה זו משימה. לא משנה שהם מכים עכשיו את השכן שלהם, שאולי שירת איתם במלחמת לבנון, או את הסטודנט לחינוך שיהיה המחנך של הבת שלהם. ולא משנה שכל מה שביקשנו היה הפחתת שכ"ל.
והאמת – גם אולי זה לא צריך להיות משנה גם לי.
 
הנקודה היא שזה יכול לקרות לכל אחד, תחת כל אג'נדה, במדינה שפועלת לפי עקרונות של כוח ואלימות.
זה לא משנה אם אתה סטודנט, נכה, הומו, מתנחל, שמאלני, פלשתינאי או שובת ממפעלי ים המלח. היס"מ מוכן ומזומן לחבוט בך עד שתיפול רוחך או אפך.
 
ככה זה אצלנו. 
*****************************************************************

אכן, ככה זה אצלנו. והשאלה היא, מה עושים. ואני רחביה, מה אני אומר? אני אומר, שאין לצפות לעזרה ממח"ש – גוף קיקיוני ונלעג המשמש חותמת גומי של הבריונים. אין גם לצפות לרווח והצלה מבית המשפט. בעיתונים היה כתוב למחרת ליל הבריונות, ש"גם המשטרה מלקקת את פצעיה". אילו רק כך היה. לדעתי, באין הגנה מהרשויות ("מח"ש", ביהמ"ש), אין לסטודנטים, ולכל ציבור אחר שהקלגסת מחליטה להתבריין עליו, אלא להגן על עצמם. אולי אם הקלגסים יידעו שיש סיכוי ממשי שכמה וכמה מהם יגמרו, בתום אירוע כמו שהיה השבוע, במחלקה לטיפול נמרץ – אולי אז הם יהססו טיפה יותר. אולי הם יקפידו טיפה יותר לא לעורר איבת חינם.

אפשרות אחרת, כמובן, היא לשחק אותה גאנדי. לשלב ידיים ולצעוד לתוך האלות של החלאות בשירה רמה וללא רתע. מה שקוראים בהינדי "סטיאגראהא". גם את זה עדיין לא ניסינו. אבל סתם לקבל מכות ולבכות אחרי זה – זה לא מביא אותנו לשום מקום.

טוף, כרגיל הצטברו יותר מדי עניינים, חלקם ישנים וחלקם טריים יותר, אז אודרוב, לתוכנית האמנותית:

אמרתי לכם, או לא אמרתי לכם שעזמי בשארה – הוא אישית, לא בגלל דעותיו – אפס קטן ונאלח הסובל מתסמונת אין עמוד שדרה? אמרתי, שחור על גבי פיקסל. כן, אני יודע שזו מגרעת נוראית, אבל אני אוהב להיות צודק.

עכשיו, שיהיה ברור – אזרח פרטי לא חייב שום דבר לאף אחד, ובהחלט זכותו להגיד "השטאזי, שכבר הבהיר שהחוק לא מעניין אותו, גמר אומר לשלול את חירותי, ואני דווקא בא לי על חירותי, ואם לא בישראל אז שיהיה בקהיר".

גם לחבר כנסת, מנהיג מפלגה ומי שקרא ללא הרף לאחרים לבדוק בפרובוקטיביות ובגישה עוינת בתכלית את הגבולות ביחסיהם עם המדינה, בורח מן המערכה ברגע שהיא בעצם מתחילה באמת, יש את הזכות הזו – אבל אז זה אומר משהו עליו, על כל פועלו ב-11 שנים ויותר בהם התיימר להנהיג את "ערביי 48", ועל הנוזל הדלוח שזורם לו בוורידים איפה שלמנהיגים אמיתיים, לפעילי צדק אמיתיים, ולסתם אנשים שלמלה שלהם יש משמעות כלשהי, זורם משהו עם קצת ברזל.

מעבר לבגידה בבוחריו, מדובר בבגידה בעיקרון הכי בסיסי של הזהות הפלסטינית פוסט הנאכבה – הצומוד. למי שלא מכיר את המונח, "צומוד" הוא עיקרון שאומר דבר נורא פשוט – לא עוזבים שוב את האדמה. נצמדים, בציפורניים, בראס בן אמו, אבל נצמדים. זה לא אני המצאתי.

שוב, זכותו של כל אדם פלסטיני כשלעצמו להחליט שהוא לא בהכרח מאמין בעיקרון הזה. זכותו גם להחליט שהוא בעיקרון מאמין בעיקרון, אבל מחליט שהמחיר גבוה מדי.

זכותו. אבל כשהוא כל השנים מטיף לזה, חי טוב מאד על חשבון ההטפה הזו, מסבך להרבה מאד אנשים אחרים את החיים עם האידיאלים שלו, ואז מנצל את האפשרויות הפתוחות לו, אבל לא לכל האנשים הקטנים שהוא משאיר מאחור – אז הוא לא יותר טוב מהטינופות המחליאות שהסתובבו בשנות ה-30' עם התואר "אדמו"ר", הטיפו לצאן מרעיתם המדובּל שאסור לברוח מהנאצים לאמריקה או לארץ ישראל, כי שם יוצאים לתרבות רעה, ואז בשנייה האחרונה ניצלו את העובדה שלהם היו הרבה ג'ובות, וברחו כשמלתעות החיה כבר ננעלו על "האנשים הקטנים".

עכשיו, כדי להבהיר, למקרה שעמדתי בנושא לא מספיק ברורה: אני לא מאמין, קטגורית, לשום דבר שהשב"כ ומדינת ישראל אומרים על עזמי בשארה או מפלגת בל"ד בפרט, ועל אף אחד למעשה בכלל. וכן, הקורא דינו, וגם הקורא לאברנטי דיסקין: השב"כ אחושרמוטה צריך את הנחת תום הלב שלי, כי בלי זה הוא לא יוכל לתפקד במסגרת של מדינה דמוקרטית, ואני צריך שהוא יוכל לתפקד. אז אני לא יוצא בכלל בכלל מנקודת הנחה שיש ממש באישומים המיוחסים לבשארה, ומיטיב מאד מאמר מערכת של הארץ להסביר למה. זה לא רלוונטי. אם אין ממש באישומים, אז בשארה פחדן על אחת כמה וכמה. ואם יש ממש, אז הוא טינופת שניצל לרעה את מעמדו והכתים במעשיו – כתם לא מוצדק, אבל סופר טבעי – ציבור שלם.

אמרתי את זה כבר בעבר: אזרחי ישראל הערבים, בהתחשב במצבם האובייקטיבי, מגלים נאמנות מעשית למדינה בשיעור שהוא לא פחות ממדהים.

("מצבם האובייקטיבי": שיעורם הניכר בכלל האוכלוסיה, במיוחד באזורים מסוימים, העובדה שעברו טראומה לאומית מזעזעת, מוקפים מעבר לגבולות בבני "אומתם" ושפתם ותרבותם העוינים למדינה, סובלים אזרחות סוג ב' באלף ואחת צורות; "נאמנות מעשית": לא מסכנים בפועל, במעשה, את ביטחון המדינה, לא משנה מה המאוויים הכמוסים שלהם).

אני לא בא לפתוח פה דיון על הסיבות לתופעה זו, אבל אלה העובדות. כן, יש אזרחים ערבים שביצעו, מבצעים ו\או יבצעו פשעים נגד ביטחון המדינה. אבל אלה כל-כך מעטים שזה… ראוי להכרה, לכל הפחות.

ואז (כן, אני חוזר על עצמי, זה לתועלת עולים חדשים וסתם קשי הבנה), בא עזמי בשארה קטן ומלוכלך, ומסית את האנשים האלה ביודעין לאמץ כיוון שיוביל בהכרח לפיצוץ, וברגע האחרון בורח בדרך שהוא יכול אבל מאמיניו לא. עכבר עכבר, נוס-נוס-נוס.

נ.ב. יכול כמובן להיות שהוא יחזור ויגרום לי לאכול את הכובע, אבל אין לי אלא להסתמך על דבריו האחרונים, לפיהם אין לו כוונה לחזור ולהתמודד עם המצב.

נ.ב. 2: למי שרוצה דעה נגדית, שבעיניי כמובן היא דוגמטית להטפיש, הנה.

טוב, ננסה לצמצם

את כל השאר לפסקאות קצרות (אמר הגרפומן…)

בארה"ב קיבל הימין הדתי

 סופסוף תשלום ממשי ראשון על תמיכתו בבוש – החלטה של ביהמ"ש העליון שלראשונה אוסרת (מאשררת חוק שאוסר) באופן גורף ומוחלט, בלי סייג לבריאות האם, על סוג מסוים של הפלה. מדובר ב"הפלת חילוץ ודילול", בשמה המדעי, ו"הפלת לידה חלקית" בפי המתנגדים. זו הפלה שקורית רק בחודש התשיעי ורק במקרים של צורך דחוף ביותר שנוגע לבריאות האם – אבל בית המשפט החליט שזה לא מעניין אותו.

הצבעת המפתח בהרכב המלא של תשעה שופטים היתה של כבודו אנתוני קנדי, שלאחרונה הופך לאיש הכי משפיע בעליון האמריקאי . קנדי נימק את החלטתו בשני דברים: האחד שהפלת חילוץ ודילול היא תהליך ממש מהפך קרביים (מה שבהחלט נכון). הנימוק השני, והמקומם בהרבה, הוא ש"הרבה פעמים נשים שעושות הפלה מתחרטות אחרי זה".  (הלינק, אגב, מוגש בחסות הכנסייה הראשונה של דליה לית'וויק הקדושה)

אם לא ייבחר נשיא דמוקרט – שגם ישמור על כיסאו לכהונה שנייה – המצב של זכויות האזרח בארה"ב, מול רגישויות דתיות מזורגגות, רק יילך ויחמיר.

הלאה: אובאמה מתחזק בסקרים

 (סגר מ-12 הפרש פיגור חודש שעבר לחמש נקודות היום, ערב העימות הטלוויזיוני הראשון), אבל מאבד גובה אצלי (וזה הרי מה שקובע). קודם כל, השיקאגו סאן-טיימס חושף שקשריו של אובאמה עם אותו מואשם בנוכלויות שאיתו עשה עסקת נדל"ן קטנה ולא לגמרי ריחנית, ענפים ועמוקים בהרבה מכפי שמחנה אובאמה ניסה לצייר בהתחלה. (רוצים תקציר הפרקים הקודמים? בקשו ותיענו בתגובות). כרגע יש כמה שאלות קשות שאובאמה יצטרך במוקדם או במאוחר לענות עליהם. העיקרית שבהן, לטעמי לפחות, היא האם הוא ידע שהאיש הזה, אנטואן רזקו, החזיק דירות להשכרה בשכונות עוני במצב מחפיר, עד כדי כך שהוכרח לעשות שיפוצים בצו בית משפט, בזמן שהוא קיבל ממנו תרומה.

התרומה הספציפית הזו היא זניחה – אלף דולר (מתוך כחמישים אלף סה"כ שרזקו תרם לאובאמה במהלך העשור האחרון). אבל זה לא שייך. בזמן שהוא קיבל את התרומה, רזקו עדיין לא תיקן את המזבלות שעליהן גבה שכר דירה ממשפחות עניות. אם אובאמה היה מודע לכך ולקח מהאיש תרומה, הוא פסול מבחינתי.

ואה, כן – נאומו של אובאמה בתגובה לטבח בווירג'יניה טק היה חיוור ודלוח להחריד. חבל. אדוארדס? כלומר, גם הילי-בוב עדיפה על כל דבר שהרפוגניקנים מציעים כרגע, אבל… איכס.

ותודה לקורא היקר רוגל על ההפנייה, והנה לינק לסיפור, עם וידאו ולינקים לתחקיר בן שני החלקים בסאן-טיימס.

פרדו קורליאונה לא יודע

מה עוד היה לנו? שר המשפטים, אלברטו גונזאלס (שבוש קורא לו בחיבה "פרדו", על שם האח הבוגד והנרצח של מייקל קורליאונה, ואני לא ממציא את זה), נטחן עד דק בשימוע שלו בסנאט, בו הוא נדרש להסביר את המניעים שמאחורי פיטורי התובעים הפדרליים. גונזאלס כנראה שבר שיא כשהשיב 74 פעמים "אני לא יודע" על שאלות הלקוחות ישירות מתחומי אחריותו, כמו ישיבות בהן מוכח שהוא השתתף. שלל מחוקקים רפובליקאים קוראים לגונזאלס להתפטר ו\או לבוש לפטר אותו. הגדיל לעשות ג'ון מק'קיין כשאמר שגונזאלס צריך להתפטר לא בגלל עצם העובדה שהוא חרפה וביזיון, ועל פי הודאתו שלו מנהל כושל ולא מעורב, אלא בגלל שהעובדה הזו מביכה את הנשיא, שלו חב גונזאלס נאמנות.

על יציאת "להפציץ את איראן" האווילית של ג'ון מק'קיין, אגב, שמעתם? אם לא, גם על זה אפשר לדבר.

היהודים שוב מפריעים

תגידו, למה בעצם אנחנו מתנגדים שהסעודים יקנו נשק מתוחכם מהאמריקאים? כלומר, אני מודע לטיעונים העקרוניים, אבל האם הטיעונים הנגדיים נלקחו בחשבון? האם באמת הכרחי לישראל להיראות בכל מחיר כמי שמונעת מכל גורם ערבי באזור לחמש את עצמו בצורה לגיטימית? האם באמת אפשר לטעון שלערב הסעודית אין חששות ביטחוניים לגיטמיים שלא קשורים אלינו? אין צורך בפצצות חכמות? מתי נבין שהעולם קצת התהפך על הראש, ושאנחנו וערב הסעודית, לפחות זמנית, די באותו צד בהרבה דברים?

המציאו ת'שחמט וכל זה

האיראנים מאד חכמים (המציאו את השחמט וכל זה…). הקריאה שלהם למערב "בואו אתם תבנו אצלנו כור אנרגיה וככה תשלטו בתהליך ולא תפחדו מייצור נשק" היא כמובן רק טכסיס השהייה, אבל טכסיס טוב, ויש להניח שכל פתרון של ממש יכלול מרכיב שכזה, כי תכלס זכותה של כל מדינה להכין את עצמה טוב-טוב ליום שבו לא יהיה יותר נפט.

טוקבקיכסטים

כתבתי טור שמשווה את יום הזיכרון אצלנו ובארה"ב. האמת, הוא יצא לי יותר "דעתני" מכפי שהתכוונתי בהתחלה, וגם וידאתי אצל החבר'ה בוואלה! תרבות (חבר'ה = רונה זילברשטיין המהממת) אם הטקסט סבבה להם או שהם רוצים שאשנה. והאמת היא שיותר זרקתי רעיון מאשר הבעתי באמת דעה נחרצת, ואין לי באמת בעיה עמוקה עם איך שמציינים את היום בארץ (כן, מיליטריסטי, פשיסטי, קלישאות… זה יותר החומרים ופחות המתכון, אם אתם מבינים אותי). אוקצור, למה אני מעלה את זה  – התגובות, התגובות… מעורר מיאוס אליטיסטי עמוק, מה אני אעשה.

קצת ספורט

שמעתם את גרשון, אחרי הפנדל מעורר החמלה שהוא בעט נגד חיפה בגביע? "אם זה היה נכנס, זה היה פנדל גדול". כשיוהאן קרויף, סתם שחקן כמובן שלא היה נשוי לדוגזמרת מהממת כמו מלי, רצה להגניב את הקהל עם פנדל יוצא דופן, הוא עשה את זה במצב של 0:4 לזכות קבוצתו במשחק ליגה נטול חשיבות מיוחדת. אבל שימע'לה שלנו יס לו בייסים! הוא יעשה את זה בגביע, בבעיטות הכרעה! אז נכון שאצל קרויף זה גם נכנס, אבל מה זה חשוב. העיקר ששימי שלנו מאגניב ומולטי-טאלנט ו…אמממם, מקורי.

וזה שאלי ארזי, הקלגס לשעבר שמונה למנהל בית"ר, לא קונס את הדוגמנית בסכום חמש-ספרתי על היציאה המסריחה הזו מוכיח, יותר מכל כשליו עד הלום, שהוא לא ראוי לתפקיד.

מה עוד? לראשונה זה שנתיים, תענוג לראות את מילאן לאורך כמה שבועות ברציפות. כמובן שהתענוג העיקרי הוא אל גורדיטו דיוויניו, סניור רונאלדו, שפשוט פורח אצלנו ורואים את זה מגומת חן אחת לשנייה. אבל גם בצ'אמפיונס (שם לשמנמן המבורך אסור העונה לחורר רשתות בשירותנו, יען כי הוא כבר הופיע במפעל במדים אחרים) אין יותר מדי מה להתלונן, והשבוע היינו, עמך רוסונרי, שותפים למשחק הכדורגל הטוב ביותר בכדור הארץ בשנים עשר החודשים האחרונים לפחות (טוב, אולי חוץ מהתיקו 3 בסופר קלאסיקו). העם גם אופטימי במידה זהירה לקראת הגומלין, שם יספיקו 01: או 2:1 ביתיים כדי לעלות למקומנו הטבעי בגמר. וכן, אתם שם באנפילד. אנחנו רוצים אתכם.

ב-NBA יש אחלה פלייאוף, ובארץ יש כל יום ערוץ חדש בתשלום, אבל אף אחד מהם לא מציע שידורים סדירים. צריך לחכות למשחק מספר 3 כדי לראות את אנתוני פארקר הנפלא, שגם אצל הצהובים המגעילים היה קשה לשנוא אותו, נגד וינס קרטר. נביא, נביא הרוג'ר ווטרס הזה (לא באמת, אבל זה היה משפט נכוח מאד).

יאללה, מספיק לעכשיו

אווווווהלמרט, לינדנשמוק, בופי וכל השאר יחכו לפוסט הבא.

לשנה הבאה:

• שנפסיק להרוג את עצמנו עם הכיבוש
• שנפסיק להתייחס למאות אלפי אורחים מועילים כאל עבדים
• שנאפשר לעשרות אלפי ניצולי שואה לסיים את חייהם בכבוד
• שנקלוט שעשרים אחוז מתחת לקו העוני זה נתון מזעזע, ונצמצם אותו, בשכל ובלי לפגוע בצמיחה, אבל פאקינג נצמצם בהקדם.
• שנלמד לאנוס בלי בושה את המיליארדרים, שמאד נהנים להיות תותחים כבדים בשלולית קטנה, לתרום ברצינות לשיפור פני השלולית
• שבעלי השררה יפסיקו כבר למצוץ את קופת הציבור מכל כיוון אפשרי
• אה, ומה לעשות – גם אנחנו. אחרת זה לא יעבוד

לעתיד הקרוב:

• שנלמד לראות את כל תושבי הארץ כאנשים
• שנפסיק לראות את ההיסטוריה שלנו דרך פריזמה של בכיינות
• שנמצא לדקויות ולגוונים של אפור מקום בשיח הציבורי. יהיה הרבה יותר מעניין ככה. מבטיח.
• שנלמד שמרחבים פתוחים, אוויר נקי, נחלים לא רעילים וירוק בעיניים זה לחם וחמאה, לא פינוק של יאפים.
• שנפסיק רק לחקות את אמריקה ואירופה ונפתח גם את המגניבות שורשית שלנו
• (לא, אני לא לגמרי סגור מה זה, אם כי יש לי רעיונות. אני ממליץ לחכמי המגניבות לעיין בדבר.)
• מה אני כן יודע – זה מתחיל לא רחוק מאהוד בנאי
• ואם כבר מדברים על זה – הגיע הזמן כבר די מזמן לאיזה אלבום חדש ומעולה ממנו, לא?
• שחיפה וירושלים יתנו קונטרה ממשית בתרבות
• שנגיע למונדיאל או ליורו
• עם כדורגל נחמד
• שמורים ירוויחו אצלנו יותר מ"מאמני חיים", וגם יותר מקצינים, נגדים ועובדי חברת חשמל בעלי ותק מקביל
• שחלופות לחרמון יהיו במרחק נסיעה קצרה מהגבול, במקום טיסה קצרה מנתב"ג
• שהנפט שאנחנו צורכים יגיע אלינו בצינור ישר מהמפרץ הפרסי
• שאנחנו נהיה אלה שנגלה את החלופה לנפט
• שניחלץ מהקיבעון האמריקקי בנוגע לסמים ונאמץ את גישת מזעור הנזק ומקסום הסבבה
• שכל קיץ, שתיים או שלוש מעשר ההופעות החמות שרצות באותו זמן על במות העולם יעברו גם פה
• וגם חמש או עשר מהפחות "חמות" אך האיכותיות לא פחות
• שתוך שני דורות, 10% מתושבי המדינה יצטרכו לכתוב "גם וגם" בסעיף המגונה "לאום" בתעודת הזהות

ואם שכחתי משהו – תוסיפו. ז'ה פה ווב 2.0 (רציתי משהו על גברים ונשים, אבל לא התלבש לי…)

ולסיום – שיהיה לי אחלה מנגל בעוד פחות משתים עשרה שעות, ו….אה, כן: פורצה מילאן!

פוסט הערות שוטפות במוצאי החג, אולי.

טוב, יותר מדי זמן התעכבתי עם פוסט של הערות שוטפות, אז יאללה
 
כולכם כבר בוודאי שמעתם על זה, אבל ברק אובאמה עלה אפילו על התחזיות הוורודות ביותר של תומכיו, וסיים את הרבע הראשון של 2007 עם קופת קמפיין של 25 מיליון דולר – מיליון בודד פחות ממי שנחשבה לבעלת היתרון הדורסני בתחום, הילי-בוב. קשה להפריז בחשיבות ההישג, במיוחד לאור שתי עובדות:
1) אובאמה גייס את הכסף שלו מהמון המון תורמים קטנים בנוסף להרבה תותחים כבדים, ולא רק (אואפילו בעיקר) ממליאנים. סך הכל תרמו לאובאמה 100 אלף איש.
2) התותחים הכבדים שלו עדיין לא התקרבו ברובם לתקרת התרומות החוקית.
ואגב העניין הזה, לג'יי לנו היתה יציאה גדולה, אם גם לא כשרה מבחינת התקינות הפוליטית (ויש לזכור שהיא נאמרה לפני שמחנה אובאמה חשף את נתוני הרביע הראשון שלו, למרות שהבדיחה עובדת גם איתו…):
"הילארי קלינטון מובילה בגיוס הכספים עם 26 מיליון דולר. במקום השני הרפובליקאי מיט רומני עם 23 מיליון. וואו, זה משהו שהילארי לא הרגישה כבר שנים – גבר נושף בעורפה…" (מצילתיים!)
 

הנשק האישי יענה את הכל

מה עוד היה לנו? אה, כן – הטבח בירג'יניה טק: הימנונים בארה"ב מנצלים את העובדה כדי לקדם את "זכויות החזקת הנשק", ורבים מהם טוענים בעקבות הרצח שאילו רק היה **מותר** להחזיק נשק בקמפוס, אז סטודנטים עם רשיונות לכלי יריי מוסתר כבר היו מטפלים בקוריאני המטורלל. אהא. אתם יודעים, אגב, שהיה מחקר פעם שהעלה שכלי נשק שמוחזק בבית גורם לתוצאות שליליות (תאונה, שימוש הרה-אסון של ילד, שימוש פלילי) 43 פעם לעומת כל פעם שהוא משמש בהצלחה להגנה עצמית? אחלה סיכויים, אין מה לדבר.
הכי הרגיז איזה ימנון מתועב שכתב שהקרבנות צריכים להתבייש שהם לא הסתערו על הרוצח, וסיים בהתחסדות ש"אני מקווה שאני במקום הייתי נוהג אחרת". אחחחח, מה לא הייתי נותן כדי להיות עם האידיוט הזה בחדר סגור כשאני חמוש באקדח ומחסנית עם כדורי סרק…

דין השפם להירמס

האפולוגטיקה של עמיר פרץ מגיעה לשיאים של גיחוך והשפלה. הוא, אתם מבינים, בעשרה חודשים בתפקיד ועם בקיאותו הידועה בתחום, השאיר את צה"ל עם תוכניות ארוכות טווח "כמו שלא היו לו כשהגעתי". אם יש צדק, האיש צריך להירמס בפריימריס של מפלגתו. באמת להיטחן. לא להגיע לדו-ספרתי. טועים. טעות. טעינו. 

אוי, זה קטע גדול

מסתבר שאפילו האקשן האמיתי מאד של מלחמה לא גומל את המכורים למשחקי תפקידים מהצורך שלהם להיעלם לעולם דמיוני – ואולי זו דווקא המלחמה האמיתית שמעוררת את הצורך. בקיצור, במלאות ארבע שנים למשימה המושלמת, מתארגן לו כנס משחקי תפקידים בעיראק, שפתוח לכל כוחות בעלות הברית. שלא כמו הדמוקרטיה, לברכות ה-D&D, מתנת המערב, יצטרכו העיראקים לחכות. (ותודה לאסטרונומי נסיכת התוהו על ההפניה)
 

איזה קו מגיע לכוס אחותך?

 עוד קטע גדול – ניו יורק, עיר הולדתי האהובה, באה ביציאה ענקית. לחלק קונדומים בחינם כבר עשו הרבה, אבל האנשים של בלומברג המצוין (שמראה לפשיסט המלוכלך איך עושים את זה נכון) הוציאו קונדום עירוני רשמי (ולא סתם חילקו סחורה של אחרים) ו – זה השוס – מיתגו את הקונדומים על פי קווי הרכבת התחתית של העיר, מה שעושה את זה לא רק עסקה מצוינת (קונדום איכותי בחינם), אלא גם מגניב למדי.  נו, יש ניו יורק ויש… סתם ערים. 🙂 
 

תגידו לי

מה זה הבולשיט הזה שאפילו בגרסת הרשת של "ארץ נהדרת" מגבירים את הווליום בפרסומות? אם זו פרסומת סמויה לרכישת M-16 מקוצר בשוק השחור, זה מה-זה עובד יופי.

כשמגיע, מגיע

ובמסגרת פינתנו "שאפו לאנשים שאנחנו לא בצד שלהם בדרך כלל", מסתמן שהמינוי המשובח ביותר של ממשל אולמרט הוא… שר התקשורת, אריאל אטיאס, חבר במפלגה שאני מתעב (ש"ס), אבל פשוט יופי של שר. גם ענייני מאד, וגם בעל סיבולת נמוכה מאד לבולשיט של תאגידי התקשורת השונים. מחזיק קצר (כמה שאפשר בפלוטוקרטיה המתהווה שלנו) גם את חברות הטלפוניה\סלולר, גם את חברות הכבלים\לוויין… באמת כל הכבוד.
וחיזוק חיובי מגיע גם ליקירת המדור דורית בייניש, הידועה בכינויה כבוד הנשיאה ובמדור מצוין וחינוכי זה בכינוי דוריתוש, על עמידתה התקיפה מול הזונות של וינוגרד. אין שום סיבה שהעדויות תפורסמנה אפילו שנייה אחרי הדו"ח. העליון צריך ניצחון ציבורי, ככה בשביל האיזון, ומאד מאד טוב יהיה אם הוא יבוא פה.
 

החינוך מעל לכל

אוי, שמעתי קטע גדול. נכון שזה היה לפני כמעט חודש, אבל זה היה בחדשות קול ישראל ברדיו ולא ראיתי את זה במקומות אחרים, אז אולי זה עוד יצחיק גם אתכם. מסתבר שנערים פלסטינים גורמים לעצמם להיעצר בכוונה תחילה על ידי צה"ל. למה? כי בחינות הבגרות שמשרד החינוך הפלסטיני מספק לעצורים הן קלות יותר מהבחינות הרגילות…
כמו שהיה אומר אדי מרפי, בימים שבהם היה האיש המצחיק ביותר במערכת השמש: I just think the shit is funny. עכשיו שאני חושב על זה, יש לי חשד מטריד שכבר סיפרתי את זה, אבל לא נורא. זה עדיין משעשע.

תשתוק, דביל, אתה מביך את כולנו

ולסיום, כל מי שמלין על השחיקה בכוח ההרתעה של ישראל חייב לשים לב גם לפרטים הקטנים – למשל חור הלוע של כל מיני אידיוטים במיל', שטיפשותם מביכה את המדינה שהם היו בכיריה הביטחוניים.
במקרה זה אמורים הדברים במאיר עמית, לשעבר ראש המוסד. אחמד טיבי אמר פעם "אנחנו הערבים פחדנו פעם נורא מהשב"כ, עד שפגשנו את גדעון עזרא. אם זה מסוגל להיות סגן ראש השב"כ, השד לא יכול להיות נורא כל-כך". כך הוא בוודאי מרגיש גם לגבי מאיר עמית, שהצהיר היום ש"חייבים לחסל את אחמדינג'אד". גם מי שמסכים שאיראן היא איום רציני (כמוני, למשל), חייב לראות שזו כסילות תהומית. האם עמית חי ביקום שבו אחמדינג'אד הוא שחקן עצמאי? שהוא באמת "מרכז לבדו את עניין הגרעין", ושהבובה הבאה שימנההמנהיג חמינאי לא יחתור לגרעין? שאחמדינג'אד הגיע לנשיאות איראן מכוח השפעתו-הוא? שהוא מייצג את עצמו, או איזה זרם פוליטי משמעותי שהוא עומד בראשו? שאם ייעלם אחמדינג'אד תפסיק הצמרת האיראנית לראות בהשמדת ישראל יעד אסטרטגי ודתי? שאחמדינג'אד הוא כזה מנהיג יעיל לאיראן המאיימת עד שבכוח אישיותו הוא מגביר את האיום?
אז אחמד טיבי יכול לצחוק שזה סוג האידיוט המזוין שמופקד על ביטחון המדינה. אני, שדווקא רוצה שמדינת ישראל תמשיך להתקיים, קצת קשה לי.

יפה, בית המשפט הבין, גם אם אנשי הסקוריטטה דלה שמאטע טרם הבינו, ששעת השו-שו על עצם קיום החקירה חלפה עברה לה. עכשיו, בהנחה שמלקק הרודנים באמת הסתבך הפעם, אפשר לעשות לו משפט גם בהיעדרו. לא נעים, מריח לא טוב, אבל יותר טוב מכלום ולפחות מאוורר קצת את הג'יפה. כמו כן, אם אכן מדובר בשחזור של מקרה פחימה (ולא של מקרה סלאח, שהיה שונה מהותית), אז חייבים לחשוף זאת ולהוסיף למאגר ההוכחות בתיק "אזרחי מדינת ישראל נגד שירות הביטחון הכללי", שיום אחד יוגש. מצד שני, יש מצב שהנזק התקשורתי של משפט כזה יהיה גדול מדי והמדינה תוותר על קיומו.

הדבר הטוב היחיד הוא שאולי – רק אולי – עכשיו יקבלו ערביי ישראל שירות טיפה יותר טוב מנציגיהם.

ובוקר טוב לעורך הארץ דייויד לנדאו, שהצליח לחרוג במקצת מהעדריות התקשורתית ולקרוא להרמת מסך הערפל במאמר המערכת של עיתונו מהבוקר (ושוב תודה לקוראת החתולית על ההפנייה). ועל כגון דא שנו רבנן: מוטב מאוחר וגו'. פוסט הערות כלליות –  מאוחר יותר היום.

צו איסור פרסום הוטל לבקשת השב"כ ומשטרת ישראל על כל פרט שהוא בפרשת עזמי בשארה. מדובר בצעד בלתי נסבל, שנועד לאפשר לרשויות החוק להתנהל במחשכים נגד נבחר ציבור במדינת ישראל. אין שום שיקול ביטחוני שעולה בדחיפותו על הצורך להימנע מהתנהלות שכזו נגד כל אדם –  אבל על אחת כמה וכמה נגד נבחר ציבור. ניתן להאשים נבחר ציבור בפשעים, ואני יכול לראות מצב שבו יהיה מוצדק גם לבטל את חסינותו ולעצור אותו בלי לחכות לביטול חסינותו בידי הכנסת.

אבל לעשות את כל זה, או כל דבר אחר, בשו-שו? אה-אה. בשום פנים ואופן. באמת נדוש, נמלץ ונשמע היסטרי לצטט כל הזמן את הכומר הנחמד ואוכל הכרוב מרטין נימיולר, אז נעשה פרפראזה על המאניק סטריט פריצ'רס: אם נסבול את זה – אז לא הילדים שלנו, אלא כבר התחת של כולנו יהיה הבא בתור.

אם צודק בשארה, והוא אכן צפוי להיעצר במידה שיחזור לישראל, חובה מוחלטת על השב"כ להניח – לא את כל החומר, אבל ראשי פרקים – על השולחן מיד. זה לא נתון למשא ומתן. אין דבר כזה שח"כ יגיד "אני חושש לחזור לישראל כי יעצרו אותי" והרשויות מסרבות להכחיש או לאשר. פשוט לא קיים – על אחת כמה וכמה כשמדובר בח"כ ששנוא על ידי הממשל, ובמי שהשב"כ התייחס אליו ספציפית כשאיים לסכל פעולות חוקיות שלו.

באמירה ההיא, כמו גם בהתהלותו לאורך השנים, איבד השב"כ חד וחלק את הזכות לחזקת תום הלב. ברור לי שנשמת אפו של שירות חשאי הוא התנהלות, אההההה, חשאית, זהו, וגם שזה רע הכרחי – אבל אפילו העיקרון החשוב הזה תופס מושב אחורי לצורך של הבוחרים במדינה לדעת שלא יעלימו להם את הנציגים בלי להסביר למה.

לכן אני קורא לכל איש תקשורת במדינה להפר בכוונה תחילה את צו איסור הפרסום בנדון. לי, לצערי, לא ידוע שום דבר, היות שאני כבר לא מועסק קרוב לצלחת בתקשורת הממוסדת. גם לאף אחד ששאלתי לא היו פרטים, אבל הבנתי שהרעיו הכללי הוא "ריגול".

יש שני סוגי "ריגול" שהם מספיק חמורים כדי לצלוח את משוכת החסינות הפרלמנטרית. האחד הוא מסירת מידע, והשני הוא "סוכן השפעה". קשה לי להאמין שיש לעזמי בשארה גישה למידע ששווה למסור. אני חושב שהסיווג הביטחוני שלו עוד יותר נמוך משלי P-: ולכן נשארנו עם סוכן השפעה. אם מדובר על דיבורים ואקטיביזם, זה נופל קרוב מדי לתחום של פעילות לגיטימית (שגויה והרסנית, אבל לגיטימית) בתוקף תפקידו. לכן, אם מדובר בעבירה של סוכן השפעה, מדובר פה על כסף.

כמו שכבר כתבתי, אני מאמין גם מאמין שבשארה מסוגל לקבל כסף לכיסו הפרטי (או אפילו לצרכי בל"ד, אבל בלי לדווח) ממשטר אסד או כל מקור זר וחייב בדיווח אחר. בהחלט מאמין. האיש הרי כל הזמן בודק איפה בדיוק הגבול, ויושרה אין לו והוא בהחלט מסוגל לשכנע את עצמו באיזה בולשיט שיסביר למה זה בסדר להתנהג ככה. לכן בהחלט ייתכן שיש לשטאזי הביתי שלנו (איפה מחיאות הכפיים מאזור דגל הקרן, איפה?) קייס לגיטימי ומוצק נגד בשארה, אבל ההתנהלות החשאית הזו א) פוגמת קשות באמינותו של קייס כזה ו-ב) אסורה בתכלית האיסור גם אם הקייס הוא מבטון יצוק ויש (סתם לדוגמא, לא שידוע לי שיש) וידאו של בשארה מקבל ג'ובות, קוקאין ושרמוטות סקסיות בצעיפים מקצין במשרד השני הסורי.

אז אני חוזר שוב, קולגות יקרים, שלא נהיה אחרי זה כמו התשקורת האמריקקית הכושלת, שנזכרת עכשיו להתחיל לתהות למה היא נרדמה בשמירה ערב המלחמה בעיראק. לפעמים הדבר הפטריוטי היחיד הוא לסרב לשתף פעולה עם הוראה מסוימת של השלטונות. צו איסור הפרסום הזה הוא מתקפה חזיתית על הדמוקרטיה הישראלית. יש לנקב את הבלון. בלי שיתוף הפעולה שלנו זה לא יכול לעבוד.

כל עיתונאי וכל אזרח שידועים לו פרטים מהותיים – במה בשארה מואשם, האם וודאי שייעצר אם יחזור לארץ (הגורמים הרלוונטיים ממשרד רה"מ מסרבים לענות לשאלה זו) ומה טיב התשתית הראייתית לאישומים – חייב לפרסם את הפרטים מיד כדי למנוע פגיעה אנושה בדמוקרטיה בשם הרואים עצמם למרבה הגיחוך כמשמריה. אפשר גם לשלוח לי את המידע ואני אפרסם אותו כאן.

הערות נוספות, בנושאים נוספים, ברגע שתיגמר המתקפה על הדמוקרטיה.

נ.ב. – אני מוכן לשמוע טיעונים נגד פרסום "טיב התשתית הראייתית". לא מבטיח לקבל, אבל מוכן לשמוע. שני הסעיפים הראשונים הם חובה בכל מקרה.

נ.ב. 2: אשתו של בשארה חזרה לישראל. לא משעמם לנו.

ותודה לקוראת היקרה שונרא על ההפנייה.

כל מי שעוקב יודע שארה"ב עוצרת סוכנים איראניים בתוך עיראק זה כמה חודשים. אל האם ידעתם שהם מחזיקים אותם כמו בגואנטנמו – בלי זכויות? לא נתנו לנציגים הרשמיים של איראן בעיראק לראות אותם, לא כלום?

האנשים האלה מטורפים לגמרי. זה כבר לא אנשים פרטיים שנחטפים בטענה שהם טרוריסטים ופצצות מתקתקות שמצדיקות את השעייתן של אמנות בינלאומיות , אלה אנשים שמדינה מוכרת אומרת בפה מלא "כן, האיש הזה שלנו, נא לתת לנו לפגוש אותו כמתחייב משלל אמנות בינלאומיות".

האם ייתכן שהחבר'ה האלה באמת חסרי מודעות עצמית במידה כזו שהם לא קולטים שהסטנדרט שלהם הוא בעצם "ברגע שלנו יש טענה נגדכם, אין לכם זכויות"? הם לא קולטים שלסטנדרט הזה אין קיום הגיוני?

אוקיי, היות שלא ידעתי את הפרט הקטן הזה, לא ידעתי מה איראן בעצם השיגה פה. אז כמו שכבר קישרה שונרא, הנה הדיווח של הפייננשל טיימס – לא משופרות ההתלהמות של השמאל המלקק למוסלמים – עם הפרטים.

ולמקרה נוסף

שבו אפשר להאמין הכל על כל הצדדים, באה לנו פרשת בשארה. עכשיו, מצד אחד יש לנו את אלוני, שלפחות אם נניח שלא עיוותו לה את הדברים בערוץ שבע, חזתה יומיים לפני שזה התפוצץ בתקשורת שהשב"כ עלול לתפור לבשארה תיק. ומה,יש פה מישהו שיקום ויגיד "לא ייתכן בשום פנים"? לא חשבתי ככה. מצד שני, מדובר כאן בעזמי בשארה – חלאה מהסוג הנחות ביותר, שמקציף נגד מדינה שעל כל עוולותיה נותנת לו להיבחר לפרלמנט ולהקציף נגדה – ובו בזמן מלקק לרודן נתעב במיוחד ומשבחנו. האיש, הן בצביעותו והן בעובדה שהתאפשר לו להזיל אותה בחסות משטר דמוקרטי, הזיק לבני עמו ולאינטרסים שלהם בערך פי מיליון מכפי מכפי שהזיק אי פעם לישראל. גם עליו אפשר להאמין הכל – משחיתות פיננסית למשהו שהיה מצדיק אפילו מעצר בידי השב"כ של מחוקק נבחר בעל חסינות. נצטרך לחכות שהנעל השנייה תיפול, כמו שאומרים בארץ הולדתי.

נו, אז עושה רושם שבניגוד לספיקת הכפיים, איראן נשארה עם הזהו ביד – שחררה את החטופים ללא תנאי, ועכשיו מייבבת "תעשו גם אתם ג'סטה, מה יש??!"

אני מתקשה לראות מה בעצם ההישג הגדול שכולם קושרים לראשו של אחמדינג'אד.

איראן לא השיגה שום דבר – אפילו לא התנצלות פומבית מצד בריטניה. הם טוענים שנשלח אליהם מכתב. בריטניה מכחישה ובזה זה מסתיים. גם אם בריטניה הבטיחה להקל על איראן בנושא הגרעין והסנקציות, אין לאיראן יכולת לאכוף הבטחה כזו מרגע שהחטופים שוחררו. אז שוב: איפה פה ההישג?

אולי אנשים מתכוונים לזה שהאיש המעצבן הזה מטהרן הצליח לרדת מהעץ בצורה תיאטרלית ומסוגננת? אכן, על זה קשה לחלוק. אבל הוא ירד מהעץ. איראן קיבלה חזרה כמה סוכנים ודיפלומטים שלה שנעצרו? מחיר סביר ביותר, והעסק נגמר מהר מאד. אולי זה ההישג, שאחמדינג'אד השיג מהר יחסית את שחרור האנשים **שלו**.

אבל מכאן עד להגיד שבריטניה יצאה פארש, כמו שזועקים צהובונים מחד ושונאי בלייר משמאל מנגד, זה פשוט מגוחך. בריטניה טיפלה במשבר מהר וביעילות, נקטה קו תקיף אבל לא העלתה את הדיאלוג לטונים גבוהים מדי, ולא ויתרה על שום דבר משמעותי – את המחיר שילמה עבורה ארה"ב, שהתחילה בעצם בכל הדינמיקה של חטיפות מול איראן בעיראק. המחדל של בריטניה נעוץ בעצם החטיפה והצורה שהתנהלה, וגם בהנהגות הלא מרשימה של המלחים שלה. אני לא אומר שם, דרגה ומספר סידורי, אבל אפשר היה להראות קצת יותר זקיפות קומה גם בזמן שמשחקים את המשחק הילדותי של האיראנים.

יש כאן כמובן הצלחה מסוימת לאיראן. היא הוכיחה שאפילו הברית האנגלו-אמריקאית האדירה לא יכולה לדחוף אותה סתם כי בא לה. עצרתם לנו? נעצור לכם, ולא משנה בכלל שלעצור מלחים כי הם עברו בטיפה, לכל היותר, את קו הגבול הימי (בניגוד למעצר פרובוקטורים ומחמשי מיליציות בעומק המדינה) זו הגזמה פראית. השאלה, כמובן, אם יש לאיראן יכולת להשיב מידה כנגד מידה גם במקרה של הסלמה במעשי האיבה. עד כמה שידוע לעולם, לא ממש, למעט בקמפיין טרור. בגמביט החטיפה, היא ניסתה לרמוז בדיוק לכך. אתם אולי יכולים לתת לנו בראש בקונבנציונלי, אמרו האיראנים, אבל אנחנו תמיד נמצא דרך לבעוט לכם בביצים מלמטה, בתחמנות, או סתם בניצול של חוסר עירנות מביש שלכם.

אולי בעצם, ההצלחה הגדולה של אחמדינג'אד היא שהוא הצליח להוריד מהעץ במהירות את הקיצונים במחנה שלו, אלה שהוא לא לגמרי שולט בהם, אלה שעונים רק למנהיג הדתי הבלתי נבחר, חמינאי.  אני לא רואה מישהו שיש לו מידע מוסמך על מידת מעורבותו או הסכמתו של חמינאי למהלך. צריך, לדעתי, לצאת מנקודת הנחה שהוא היה מעורב במידה מלאה, אבל יהיה מעניין מאד לגלות שלא.

אם היה מעורב, אז ההצלחה היא יותר של חמינאי, שהוכיח שבסופו של דבר, הוא מכתיב את המאורעות, הוא מסלים והוא מרגיע, ולא הנשיא הנבחר – אבל את זה ידע כל מי שעיניו בראשו.

חדשות מצוינות לספורט הישראלי ולישראל בכלל. הגישה החיובית של ראש הממשלה אולמרט ליוזמת השלום של הליגה הערבת כבר נושאת פירות. ממקורות מהימנים נמסר למדור מצוין וחינוכי זה שאישיות ערבית בכירה ביותר החליטה לרכוש מועדון כדורגל בליגת העל. התבקשתי לא לחשוף את זהות האדם או הקבוצה, אבל מדובר באישיות שכבר מעורבת בכדורגל בעולם. אז מה זה אומר? שלארקדי לא הולך להיות קל בשנה הבאה…

צפו להתפתחויות בפרשה.