עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

ימות? יחיה? יהיה משותק? הבחירות יידחו? כן, זו דרך קרה להסתכל על זה, אבל מי אם לא שרון לימד אותנו להסתכל…אהה…קדימה, כן? בצורה הקרה והמעשית ביותר שיש.
 
שבועות ספורים בלבד אחרי שחולל "מפץ גדול" בפוליטיקה הישראלית, ויצר יש מאין מפלגה שהפכה מועמדת ודאית לעמוד בראש הממשלה הבאה, שוכב כרגע ראש ממשלת ישראל על סף המוות, כשהוא סובל מדימום תוך-גולגולתי לאחר עוד אירוע מוחי.
 
מותו של ראש ממשלה הוא תמיד אירוע טראומטי, אפילו כשהוא מגיע בעקבות גיל מתקדם ועשרות שנים של חיים לא בריאים, ולא מכדורי רוצח. אבל מי שרוצה להבין את הפוליטיקה מוכרח להתעלם מהתגובה הרגשית המתבקשת, ולנתח באופן אובייקטיבי ככל האפשר את המציאות.
 
את רוב הקריירה שלו בנה שרון כנץ גמור. הוא רמס חוקים ותקנות ויצר במו ידיו את "מפעל ההתנחלויות". הוא היה אבי הקונספציה שגרסה כי יש להקים התנחלויות לא רק לצרכים ממשיים, אלא גם כדי לסכל מראש כל אפשרות להסדר טריטוריאלי. כבר אז היו כאלה שידעו שמדובר בטעות, בבכייה לדורות, בצעד שרק יגביר בטור הנדסי את הסבל של המצב ויפחית את הסיכוי לפתרונו. שרון התעלם, והמשיך לרמוס ולעשות כרצונו. 
 
לפני עשור בלבד, בתקופת ממשל רבין-פרס, שפתח בתהליך המדיני שסופו מדינה פלסטינית, המשיך שרון לדבוק בקצה הימני של הקשת הפוליטית השפויה, הוקיע את יוזמי הסכם אוסלו בכיכרות ומעל בימת הכנסת, והמשיך לדבוק ב"אף שעל".
 
ואז קרה הנס. השילוב של אהוד ברק שהמאיס את עצמו והאינתיפאדה שפרצה שוב הביאו את העם לוותר על תקווה לשלום ולבחור ב"מי שבאמת יודע לטפל בערבים" – שרון.
 
אבל שרון לא שינה באופן מהותי את הטיפול באינתיפאדה. הוא המשיך בטיפול הנוקשה בו פתח ברק, ובמקביל עבר בשעה טובה ומוצלחת הארה. "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם", אמר האיש, על התובנות שרבים כל-כך הקדימו ממנו לראות בלי לשבת על הכיסא ברחוב בלפור.
 
אבל שוין, לא מתלוננים על ריחו הרע של סוס שסוחב אותך ברגעי משבר. אז שיהיה שרון, רק שהדבר השפוי – החלטה שלנו עבור עצמנו באילו גבולות אנחנו רואים את עצמנו בסופו של דבר, ותנועה יזומה שלנו אליהם, בלי פרטנר אם אין ברירה – ייעשה כבר.
 
אבל עכשיו, כשברור למדי שאחוז עצום בעם עבר באחת למחנה הזה – המחנה שוויתר על רצועת עזה, ושיודע שמתוך כמעט ששת אלפים קילומטרים רבועים של הגדה המערבית, לפחות חמשת אלפים לא יהיו בשליטת ישראל בעתיד הנראה לעין – למה בעצם חייבים את שרון?
 
אני מודע לזה שהרבה מאד אנשים סבורים ש"רק שרון יכול לעשות את זה". מה שאני שואל הוא: למה, בעצם?
 
המהפך שחולל שרון אינו באיזו יכולת ביצוע יוצאת דופן. את ההתנתקות, ואת העברתה הפוליטית, הוא ניהל ביד די מגושמת. למעט הכשרת הכוחות המבצעים, קשה לי לחשוב על היבט של התוכנית שתוכנן ובוצע ביעילות מרשימה במיוחד.
 
לא, כל ייחודו של שרון היה באמירה ש"אם שרון עושה את זה, אז כנראה באמת אין ברירה". זה מה שאיפשר לרבים כל-כך ממרכז המפה הפוליטית, שבבחירות קודמות הצביעו ליכוד, לתמוך בעקביות בסקרים במישהו שכבר ביצע דבר קיצוני בהרבה מכל ממשלת שמאל, ושרוב מוחלט בציבור ציפה בוודאות די גבוהה שיעשה את זה שוב.
 
נו, אז בסדר. שרון שבר את המבוי הסתום והראה לישראלים רבים את הדרך, וההיסטוריה תוקיר אותו על כך, ואולי גם תנקה אותו מפשעיו ושגיאותיו במאזן הכללי. אבל עכשיו שהוא כבר עשה את זה, צריך ואפשר לקוות שאנחנו יכולים ללכת בדרך הזו גם בלי שהוא יחזיק לנו ביד. 

הצלחנו (בדוחק) לעמוד בדדליין, והגשנו לדוקאביב את שטח צבאי סגור. אמנם עשינו את זה רק ארבע שעות לפני פקיעת המועד, וגם שכחנו לכלול סטילס מהסרט בדיסק שצרבנו להם עם התמונות שלנו והסינופסיס, אבל אמרו לנו שזה לא נורא ושאם נתקבל, נוכל להעביר להם כאלה.

אני יודע שהרבה מגישים ורק מעטים מתקבלים, אבל אני מתרגש. עשינו סרט שלם, שגרם לכמה וכמה אנשים שעוסקים ומבינים בקולנוע (כולל גור בנטביץ' המצוין) לשחרר מחמאות וחיזוקים, ואם יהיה קצת מזל (טוב, הרבה מזל) אז יצירת הבוסר שלנו גם תעשה הד או שניים. אני משתדל לא לקוות מדי, אבל יהיה ממש נחמד 🙂

עכברוש ברשות החוק

לא רק שחבר הכנסת מוחמד ברכה הוא עכברוש קטן ועלוב, הוא גם אוויל משריש שלא מסוגל לקרוא את ההיסטוריה. "סוריה חזקה מקרבת את פלסטין שבירתה ירושלים", אמר בכנס ליקוק התחת לאסד בנצרת, בו גם חזר על הטענה העייפה שישראל וארה"ב רצחו את חרירי כדי להכפיש את המשטר הנאור של רופא העיניים העיוור.

אז זהו, שלא. התזוזה לעבר הידברות כלשהי בסכסוך הישראלי-פלסטיני החלה אך ורק אחרי שסוריה איבדה את השוגר-דדי שלה ממוסקבה. סוריה חזקה בדמותה הנוכחית, הדיקטטורית והעלובה, טובה רק לקיפאון בכל תהליך שלום, וזה טוב רק לזרזירים נאלחים שמשגשגים על אומללות בני עמם ומלבים את שנאתם כדי להסיט את תשומת הלב. יהיה מאד משעשע אם כששלטון בית אסד יופל, מר ארורכה ימצא את עצמו "פרסונה נון גראטה" בדמשק.

ורק הבהרה לקשי הקליטה – האמור לעיל אינו בא לקרוא להצרת צעדיו של ברכה, לשלילת חירותו או אפילו מעמדו כח"כ. זכותו להגיד מה שהוא רוצה וזכותי להגיד מה לדעתי זה עושה אותו. באשר למעמדו כח"כ – יש משהו מעוות בכך שאדם שאומר דברים כאלה יהיה ח"כ של מדינת ישראל, אבל זו בעיקר הבעיה של האנשים שהוא מייצג. אני חושב שהם לאט-לאט מבינים את זה, דבר שמתבטא במצבן העלוב של חד"ש ושאר המפלגות הערביות בסקרים וגם בכנסת. האסון הוא שבמקום להצמיח אנשים שייצגו אותם כיאות (מה שהיה גורם לשלוח בין 15-20 נציגים למשכן), נסוגים ערביי ישראל מהתהליך הפוליטי.

טוב, נשלח את זה ונראה אחר כךאם יש מה להוסיף. מחזור אחרון של עונת הפוטבול הרגילה הערב.

פשוט גאון מי שחשב על רעיון המאחז הפלסטיני בבילעין. צביעות המדינה המסריחה שלנו נחשפת במלוא עליבותה. צה"ל, כמובן, טוען ש"זה מאד בעייתי מבחינה ביטחונית שבין ה'מאחז' הזה (קרוואן מסכן שלא מחובר לכלום) נמצא במקום שבינו לבין ישראל גופה לא חוצץ שום דבר…"

ובכן, הטיעון הזה היה נורא משכנע אילולי עובדה קטנה: הגדר בבילעין עוד לא קרובה להיות גמורה. אפשר לעקוף אותה בהליכה של דקה וחצי. אז שיפסיקו לזיין את השכל. העובדה שאת הקרוואן העלוב הזה ממהרים להוריד, ואת מאות יחידות הדיור הלא חוקיות של מתיתיהו מזרח לא (למרות הודאה של המנהל האזרחי שהן לא  חוקיות), הוא הוכחה לאפליה הבוטה והגזענית של המדינה העלובה שלנו. פשוט מביש להיות אזרח ישראלי היום. אבל בעצם מביש להיות אזרח ישראלי בכל יום שבו אתה אזרח של מדינה כובשת, מפלה, מבצעת אפרטהייד, שפוחדת מהצל של עצמה ומשתמשת בפחד שלה כדי להצדיק את הרשעות הבריונית, החמסנית והקטנונית שהיא מפגינה.

ואם כבר מדברים על בילעין, בשבוע הקרוב יוגש לפסטיבל דוקאביב הסרט שטח צבאי סגור, מאת ערן ורד ועבדכם הנאמן. הטריילר שוב נעשה קצת ארוך מדי, מפני שערן טיפה התלהב והכניס כמעט כל סצינה שלי בסרט. אנחנו נקצץ חלק 🙂 נקווה שיתקבל לפסטיבל ושיילך טוב.

אם תסתכלו מקרוב, תוכלו לראות את האף של בוש צומח

אני מניח שאתם קוראים על פרשת האזנות הסתר בארה"ב. אם לא, הנה תקציר האירועים: לפני שבוע בדיוק פירסם הניו יורק טיימס שבוש הורה לסוכנות לביטחון לאומי לבצע ציתותים לאלפי חשודים בטרור (מאות בכל רגע נתון) מבלי לקבל צווי בית משפט לשם כך. לא רק התיקון הרביעי לחוקה מחייב צו, אלא גם חוק משנת 1978, שעוסק באופן פרטני בציתותים לצרכי ביטחון לאומי ושמכוחו הוקם בית משפט מיוחד וחשאי שמוסמך לתת צווים כאלה.

עכשיו, הנשיא טוען שהחלטת הקונגרס, שהסמיכה אותו להשתמש בכוח כדי להיפרע ממבצעי הפיגועים של ה-11 בספטמבר, הסמיכה אותו גם לבצע ציתותים וחדירות אחרות לפרטיות ללא צורך בצו. תומכיו גם טוענים שבית המשפט הנ"ל מסורבל מדי, למרות שהחוק מתיר להתחיל בציתותים ולקבל צו בדיעבד (תוך 72 שעות), ואפילו מתיר לבסס את בקשת הצו על הציתות שנעשה בזמן הזה. הם גם מעזים לטעון את זה למרות שמאז הקמתו ועד היום אישר בית המשפט הזה 5,200 בקשות לצווים, ודחה ארבע.

עכשיו, טענה נכונה שמעלים סניגורי החלאה היא שגם קלינטון התיימר להחזיק בסמכות להורות על חיפושים ללא צו, וגם ביצע אחד כזה (בביתו של מרגל ה-CIA הבוגד אלדריץ' איימס). אבל קלינטון גם כפף, בסופו של דבר, את ראשו בפני סמכות הקונגרס בסוגייה זו, ובוודאי לא ביצע אלפי ציתותים לאורך שנים ללא צו.

אבל מה שהכי מוכיח את אשמתו של בוש הוא – כמה לא מפתיע – ציטוט שלו עצמו, מה-20 באפריל, 2004, שהולך כדלהלן:

"anytime you hear the United States government talking about wiretap, it requires — a wiretap requires a court order. Nothing has changed, by the way."

ועל כגון דא נאמר, זה לא יפה, פינוקיו.

ומה היה לעבדכם להגיד על הפרשה הזו מבחינה פילוזופית? את זה. די מדכא לקרוא את התגובות, כמובן, במיוחד אחרי שטרחתי להסביר, ממש בהאכלה בכפית, שזו לא שאלה של ביטחון לאומי ושאיש לא מתנגד לציתותים כשלעצמם, ושלא היה ספק של ממש שהציתותים יאושרו אם יתבקש להם צו. קשה, קשה עם ההמון הדביל.

ולסיום

(לפחות עד שאזכר במשהו שממש התכוונתי לכתוב עליו, אבל שכחתי) – כבר יצא לי לדון פה בדונסברי, הקומיקס הפוליטי הטוב ביותר בארה"ב, אם לא בעולם. מדובר שקומיקס שקיים מאז 1971, שזכה בכל הפרסים האפשריים, שהותקף מספר פעמים על ידי נשיאים ומעל במת הנואמים של שני בתי הקונגרס, שהוחרם על ידי כל מיני גופים שלכבוד הוא להיות מוחרם על ידם ושמהדורות יומיות שלו נפסלות לעתים די קרובות על ידי רבים ממאות העיתונים שמפרסמים אותו באופן קבוע, כי הוא נוגע בעצב חשופה מדי.

ביום ראשון האחרון (שהיה, אגב, יום הולדתי ה-35), החליט כנראה מר גארי טרודו לצ'פר אותי לכבוד המאורע המרגש, ופרסם את אחת המהדורות היותר מצחיקות, שנונות ועמוקות שלו זה זמן רב. למקרה שאתם לא צורכים חדשות באנגלית בכלל, Creationist הוא אחד שמאמין ב"בריאתנות" – כלומר בכך שהחיים על פני כדור הארץ נבראו באופן מילולי כמתואר בספר בראשית. Intelligent Design הוא המסווה הפסודו-אינטלקטואלי של האמונה הזו, ומכונה בעברית "תכנון תבוני". תיהנו.

אה, נזכרתי:

היפוך חורף שמח לכם. בכל פעם שאיזה נוצרי מתחסד, שבוכה על "המלחמה" המזויפת שמתנהלת כביכול נגד חג המולד המגוחך שלו, סוגד לעץ ירוק-עד או מתנשק מתחת לדבקון, אל פגאני ששמו כבר נשכח, ושנהג להתענג על סגידת מאמיניו בדיוק במועד זה של השנה, מקבל עוד מנה קטנה של חמצן, שורד למשך עוד שנה ומצחקק בהנאה. א-גיטען יונטוף, קינדערלך.

אפילו עוד לא סיימתי, אבל זה ה-Takeoff הסאטירי הכי טוב שקראתי מזה זמן רב. תיהנו.

בזו הדרך ישכון הטירוף

הסיפור הפוליטי החם ביותר כרגע בארה"ב עדיין נמצא על אש קטנה יחסית – דבר שישתנה, להערכתי, אחרי מחר בבוקר שעונם, אז יטחנו את הסיפור בכל תוכניות הדברת הפוליטיות. מסתבר שבוש הוציא הוראה נשיאותית (executive order) שמורה למועצה לביטחון לאומי לצותת למאות אזרחים בכל רגע נתון (אלפים סך הכל) ללא צווי בית משפט.

הדבר נוגד, בצורה הישירה ביותר שיש, את התיקון הרביעי לחוקת ארה"ב.

עכשיו, הבית הלבן מתעקש שהכל נעשה כחוק, והפסקה הסתומה ביותר בידיעה של הניו יורק טיימס אומרת שהבית הלבן טוען שהוא יידע את מנהיגי הקונגרס ואת בית המשפט למודיעין זר – גוף משפטי חשאי שמכריע בשאלות של ביטחון לאומי. מה שלא מוסבר בידיעה של הטיימס זה מתי יידע הבית הלבן את כל הנ"ל? האם בעקבות החשיפה? ואם לפני החשיפה, איך זה שסנאטורים בכירים כמו ג'ון מקיין (רפובליקאי, אריזונה) וג'ו ליברמן (דמוקרט, קונטיקט – דמוקרטי המחמד של בוש והמעודדת שלו בנושא עיראק, למעשה). אם הם לא ידעו, וגם אף חבר קונגרס אחר שהגיב בנושא, מי אלה בדיוק "מנהיגי הקונגרס" שאותם יידע הבית הלבן?

כמובן שהמסנגרים הפבלוביים של הממשל כבר מבטלים ת כל העניין כזניח. אלה טרוריסטים! אנחנו במלחמה! ישר הקווים וסגור השורות! בזו הדרך הטירוף ישכון, וכמוהו ההתערטלות מכל ערך למעט הפחד והנחישות החייתית לשרוד. נחישות לשרוד זה יפה, אבל זה לבד בלי עוד משהו לא הופך אותך ליצור אנושי. 

פרסומאי, פרסם בעברית, (לפחות במקרים מסוימים, רבאק)

ולעניינים אחרים – זוכרים שדיברנו (טוב, אני דיברתי…קומץ מכם הואיל לקרוא, ואחד וחצי אפילו להגיב, חכו חכו… 😛 ) על הקמפיין של סיאט (כאן, קטע 9)? ובכן, לאחר עיון נוסף במודעות האלה, מתברר שזה לא סתם שמות לועזיים, אלא שמות של משחקי מלים. רובין Listless, ג'יימס Drowse, ריצ'ארד Lackluster וכו'… כל המלים האלה מסמנות עייפות, שעמום, חוסר חשק.

אז מי הדביל שפשוט שעתק אותן? הייתכן שהמחלה של "באנגלית זה תמיד יותר טוב" באמת אחראית לזה באופן בלעדי? כי אם כן זה מקרה ממש קשה. או שמישהו פשוט לא קלט שיש כאן משחקי מלים שמעצימים את הבדיחה שביסוד הקופירייט? באמת היה קשה לשבת שעה ולעמציא את "שרון צנוני", "אריה פיהוקי" ו"דניאל חרופשטיין"? מה זה העליבות הזו?

טוף, זהו לעכשיו. עובר עליי סופ"ש ממש נחמד, ואני מקווה שגם עליכם.

בקצב הזה הבלוג שלי יתאבד מרוב בדידות, אז יאללה:

1.

 מופז – אפס קטן. אני אפילו לא נכנס לתפקוד הבהמי והמסלים תמידית שלו כשר ביטחון, למרות שכן ראוי לציון שאני קראתי יום לפני הפיגוע בנתניה שהוא אישר את חידוש החיסולים, למרות שאחרי הפיגוע בנתניה כולם דיברו רק על זה שהוא חידש את החיסולים כביכול כתגובה לפיגוע. אני גם לא נכנס כרגע לפרשת מדחת יוסף, שתיזכר לו (וגם לברק כמובן) לדיראון עולם. האפסיות שעליה אני מדבר מתייחסת למעבר שלו לקדימה. האיש התחזה לחבר ליכוד – לא סתם חבר, למנהיג בליכוד, עם יומרות לעמוד בראש התנועה. אז למה הוא עוזב? כי הפייגלינים משתלטים. זה מה שאתה נוהג לעשות כשגורמים עוינים מנסים להשתלט על הבית שלך, שאולי? לברוח? כמה מנחם לדעת שאתה זה שמופקד על הגנתי מפני גורמים עוינים שהיו מתים להשתלט לשנינו על הבית…

2.

יש מין מגמה כזו בשבועים האחרונים לטעון, בניגוד למה ששמענו כולנו במו אוזנינו, שעמיר פרץ דווקא מדבר אנגלית מצוינת. זה התחיל ביצחק הרצוג המחליא, ששהשתתף באיזה עימות עם ליכודניק או קדימאי כלשהו בפני תלמידי תיכון איפה שהוא, וניסה לטעון שבאיזה ביקור בחו"ל (שכמובן לא צולם) פרץ הפליא בשפת המלכה, ומאז חוזרים על זה כל מיני אידיוטים מועילים ברחבי הרשת. חברה'לך, תשתינו למישהו אחר באוזן. לאיש יש בעיה חמורה עם השפה השלטת בעולם, ואם יש לו שכל הוא יקדיש לפחות שעה ביום לתוכנית לימוד אינטנסיבית. בנוסף, כדאי לו להפסיק לקפוץ מעל לפופיק בכל מני הצהרות מתלהבות. מה שכן, חכם מאד מצידו להיפטר מברק. ברק, לעומת זאת, זוכה בפרס החוצפה. האיש שהצביע בעד קצב לנשיאות המדינה מעז להטיף לפרץ מוסר על כך שלא השתדל יותר לשמור את שמעון פרס בעבודה. אייהוד, באמת תודה לך מקרב לב שהוצאת אותנו מלבנון (בלי ציניות אני אומר את זה), אבל זה היה אז. עכשיו? עכשיו לך תקן שעונים ותמכור שרוולי מילוט ותעזוב'תנו באמא'שך.

3.

הבעיה של קדימה אינה הניסיונות לדחות את הבחירות, אלא העובדה שאי אפשר להקדים אותן עוד יותר. אם הסקר שהורץ ביומיים האחרונים בוואלה הוא אינדיקציה, אז רמת המיאוס מה"קדימה" הזאת גבוהה מאד, והבלון הזה יתחיל באיזה שהוא שלב לאבד אוויר. שרון ירכיב את הממשלה הבאה, אבל נראה לי שעד ה-28 במרץ הוא עוד יגיד תודה אם יהיו לו 30 מנדטים, לא כל שכן -40 שעליהם מריירים מרעיו. הסיבה העיקרית שבגללה הליכוד לא ייבנה מהמיאוס הזה היא לא רק שגם הוא מעורר מיאוס, אלא כי חלק גדול מהכוח של הליכוד היה תדמיתו כמפלגת השלטון. הרבה ממצביעי הליכוד תמכו בו בגלל הרצון לחבור למשהו חזק ומצליח. ברגע שהליכוד נראה מוכה ועלוב, הוא מאבד את המצביעים הללו.

4.

 עצוב לי מאד לראות את מה שקורה בעלה ירוק. תמיד היה בין תומכי ופעילי המפלגה אגף הזוי, אבל עכשיו הוא השתלט לחלוטין על המפלגה עצמה. הידעתם שמזכ"ל עלה ירוק, אוהד שם טוב, הוא "דמות פוליטית מרכזית בישראל"? שהוא "נשא ונתן על פינוי שקט של המתנחלים מרצועת עזה בכך שקרא להם לעשן ובכך להפיג את כאב הפינוי"? לא מאמינים? תקראו את העמוד שהאיש חיבר לעצמו בוויקיפדיה. כל פעילי עלה ירוק בבחירות הקודמות עזבו (רובם לטובת ברונפמן, למרות שאצלו הם לא פעילים אלא רק חברים רשומים), ואני לא מדבר רק על עצמי או על ידידי הטוב ערן ורד. אני מדבר על מזכ"ל המפלגה הקודם ומועמדה השני לכנסת דן גולדנבלט (כיום עוזרו של ח"כ ברונפמן), על גזבר המפלגה ומועמדה הרביעי לכנסת שי חכים, המועמדת מספר שלוש הילה דורון (ובעלה אסי), רוני חוגרי, ליאור ועוד. מבין האנשים שהחזיקו את מטה הבחירות של המפלגה על הרגליים ב-2002-2003 לא נותר אפילו אדם אחד בעלה ירוק.

ואילו בעלה ירוק שולט כעת שילוב מעורר חמלה של שכנוע עצמי תלוש לחלוטין, טפיחת שכם עצמית וז'דנוביזם מהסוג הנחות ביותר. מאד עצוב שבועז ושלומי לא מבינים את ההשלכות של ההתנהגות הילדותית הזו, של האיש שאותו מינו לנהל להם את החנות.

מצד שני, עלה ירוק מילאה את תפקידה ההיסטורי בכך שהעלתה את נושא שינוי מדיניות הסמים לסדר היום הפוליטי. את המלאכה ממשיך כעת פוליטיקאי רציני, הלא הוא ח"כ רומן ברונפמן*. רומן מנסה בימים אלה להרכיב רשימה של אנשי שמאל שיהיה לה סיכוי לעבור ביחד את אחוז החסימה. אני מאד מקווה שהוא יצליח, כי אחרת אצטרך ללכת לקלפי עם אטב על האף ולהצביע לאיש עם השפם והרמקול. בכל מקרה, לעלה ירוק לבדה אין כמובן שמץ של סיכוי לעבור את אחוז החסימה, בוודאי לא לאור העובדה שאחוז החסימה הועלה והוא עומד כעת על שני אחוז מכלל הקולות הכשרים (שזה אומר כ-60-70 אלף קולות). לאור התלישות של האוחזים שם בהגה, ולאור העובדה שהפעם אין להם כסף להרים קמפיין, אני אוכה תדהמה אם הם יקבלו יותר מ-25 אלף קולות, גג.

5.

 עיראק – מישהו בפורום Ornery American שבו אני משתתף, ניסח יפה מאד את היחס שלי למדיניות בוש: "זה כמו לנסוע הביתה במכונית הנהוגה בידי שיכור. אין לי אמון ביכולתו לעשות זאת, אבל אני מקווה שהוא יצליח – אבל גם אם כן, בכל זאת לא אהיה מרוצה מהמצב". יכול להיות שבסוף עוד ייצא מהסמטוכה הזו בעיראק משהו יציב שיהווה שיפור על המצב הקודם, אבל זה עדיין לא יצדיק את כל השגיאות המטופשות, היהירות והנבערות שנעשו בדרך. בכל מקרה, מחר יש שם בחירות. יש מלמולים על כעס כלפי הממשלה הנוכחית, ומעניין מאד לראות אם זה ייתרגם להגברה משמעותית בכוחם של השיעים החילונים, מסוגם של איאד עלאווי ואחמד צ'לבי הנחש. קשה לי להאמין, אבל בשביל זה הולכים לקלפי.

6.

 אני האחרון שיזלזל בנושא של תיזוזים מיותרים של חיילים צעירים בצה"ל. במקרים של התעללות צריך לטפל בחומרה. אבל רבאק, קצת חוש הומור. מתיחה זו לא התעללות. מצד שני, מזל שיש לי בת זוג שקוראת דברים עד הסוף. מסתבר שהאידיוטים לא הסתפקו בצחוקיאדה היחידתית והפיצו תמונות של הנמתח במבוכתו באינטרנט. זו כבר השפלה וזה לא לעניין.

7.

 כל הכבוד לפנינה. האישה לא אינטליגנטית במיוחד, לא ממש שולטת בחומר, אבל תגידו מה שתגידו – יש לה כוח רצון. היא סימנה לעצמה מטרה והשיגה אותה. מצד שני, לאור חוסר התאמתה לתפקיד, נראה לי הולם שהיא כנראה תהיה חברת כנסת לזמן קצר מאד. ככה כולם מרוויחים.

8.

שמעתם על המהומות באוסטרליה (שנמשכות כבר שלושה ימים – זו כתבה משלשום)? הדברים האלה קורים, וצריך לטפל בהם, אבל לא מובן לי לחלוטין ההתעקשות של ממשלת אוסטרליה ש"אצלנו אין גזענות! זה לא בגלל גזענות!" אז בגלל מה זה – נאורות יתר? מה זה ההתעקשות הזו ש"החרא שלי לא מסריח ואני לא מפליץ"? בכל חברה יש גזענות, ובלי להודות בקיומה לא ניתן לטפל בה.

9.

דבר אחרון במקטע זה – סיאט יצאו במסע פרסום למכונית החדשה שלהם – "מודעות אבל" של אנשים שנהגו במכוניות אחרות מהמכונית שהם מנסים למכור, או "קנו את המכונית שכולם קונים" ו"מתו משעמום". רעיון חמוד, אבל למה לעזאזל השמות לועזיים? מה זה שייך לנהג הישראלי מה קרה לרובין, ריצ'ארד וג'יימס? למה לא אותו דבר בדיוק, אבל עם דני, ציון ושמעון? אני ממש שונא את ההתיימרות הזויפת הזו לארשת של העולם הגדול. פיחס.

ספורט:

1. מכבי תל אביב כדורגל – מצד אחד, חבל לראות את מועדון הפאר של ישראל במצב כזה. מצד שני, כל עוד האיש הכה-תרבותי כישלוני הרציקוביץ שולט שם, אז לא חבל בכלל. עד שלא ימכור את המועדון יתקיים בו הפסוק "הו אריאל אריאל, קרית חנה דוד, ספו שנה על שנה, חגים ינקפו, והציקותי לאריאל".

2. מכבי ת"א כדורסל. שוב, שמחה לאיד זה לא הדבר הכי מכובד בעולם, אבל זה מה יש. יפה מצד פיני לקחת את האש עליו, אבל יש לי חדשות בשבילו: אף אחד לא שואל את התחת עייף שלו למי לכוון את הביקורת. אם כתב ספורט חושב ששחקן זה או אחר מפשל, כתב ספורט יכתוב ששחקן זה או אחר מפשל. ואם פיני המאוס באמת חושב שהוא האשם היחיד, שיתפטר. אבל פיני לעולם לא חושב שהוא אשם. פיני מאשים את ההנהלה, ואין אלא לקוות שהוא יעשה את זה שוב בפומבי.

3. פיפ"א יצאו זונות כשנתנו למקסיקו להיות ראש בית, במקום לארה"ב. המאזן של 10 המשחקים הרשמיים האחרונים בין השתיים עומד על 7-2-1 לטובת ארה"ב, כולל ניצחון בשמינית גמר המונדיאל הקודם וניצחון בגמר "גביע הזהב" האחרון. ארה"ב הוגרלה לבית כמעט בלתי אפשרי, עם איטליה, צ'כיה וגאנה של מייקל אסיין. אבל שום דבר לא אבוד, ואני אישית לא אופתע יותר מדי אם ארה"ב בכל זאת תשתחל לשמינית הגמר – שם תחכה לה, בהנחה שתעלה מהמקום השני, ברזיל. נו טוף. לפחות יש הולנד, שתיקח את בית המוות.

4. עוד עונה נפלאה של פוטבול מתקרבת לסיומה. העונה הנוכחית מעט פחות איכותית מהעונות האחרונות, אבל לא פחות מותחת. יש לי הרגשה מוזרה שהאינדיאנפוליס קולטס, שדוהרים לעונה מושלמת ראשונה מאז 1972, הולכים לחטוף פנצ'ר – למרות שאין תקדים לקבוצה שפותחת 0:13 ולא לוקחת אליפות. כרגע בשתי חטיבות הליגה יש מצב זהה שבו נכון לעכשיו, קבוצה אחת עם 4:9 ושלוש עם 5:8 מתמודדות על שני כרטיסים אחרונים לפלייאוף ההימורים שלי: מינסוטה (בהנחה שלא תעקוף את שיקאגו ותיקח את ראשות הבית) וטאמפה ביי יעלו מהוויילד קארד ב-NFC, יחד עם הג'איינטס, הפנתרס, הסיהוקס והשיקאגו ברס כאלופות בית. ב-AFC להערכתי יעלו קנזס סיטי וג'קסונוויל מהוויילד קארד, יחד עם הפטריוטס, הבנגאלס, הקוטס והברונקוס כאלופות בית. אם נתעלם מתחושות בטן מוזרות, אני לא רואה מי מדיח את הקולטס או הסיהוקס בפלייאוף, כך שזה מסתמן כסופרבול. אבל ניחושי פלייאוף מחייבים אתן רק בסוף העונה הרגילה.

טוף, כדאי לשלוח את כל הברברת הזו לפני שיחול עליה חוק התיישנות. 
 

* גילוי נאות: אני חבר במפלגת "הבחירה הדמוקרטית" של ברונפמן, אבל אינני עובד עבורו ומעולם לא קיבלתי ממנו תשלום כלשהו.

החיזר המכונה קדם, או במלים אחרות בננו הבכור, מדבר.

לא, חלילה, בשפה כלשהי שרווחת ביקום שמחוץ לגיל הפעוט, אבל בהחלט שפה, וצירופי הברות שונים ומשונים, כמו למשל "אגה, אמ-דדה דהא, אדה-פח טטם טפח" שנאמרים בשלל אינטונציות. השפה, אגב, היא צלילית באופיה. צירוף הברות הנאמר בטון גבוה, נוסק ולחשושי-מהורהר, אינו זהה כלל לאותו צירוף הנאמר בהכרזה בקול באס.

בנוסף, הגיעו החוקרים למסקנה שתרבותו של החיזר לטמאית באופיה. (לטמאית – מבוססת על לאטמות, כלומר מכות בכף יד פתוחה). החוקרים הגיעו למסקנה לאחר שהחיזר, שהובא לישון במיטת החוקרים עקב העוררות דומעת, הלביש אחת מאותן לאטמות בפרצופו של החוקר הישן. מקרה זה, בצירוף למנהגו המוכר זה כבר של החיזר להלביש לחוקר לאטמות על קרחתו בכל הזדמנות, חיזקו את הביטחון בסיווג.

מקבוצת המחקר הכלבית נמסר, שלדעתם תרבות החיזר דווקא צובטנית. עוד הוסיפו שהעם הכלבי מקווה שאורך הרוח שהוא מפגן להצקות החיזר נרשם וייזכר. מקבוצת המחקר האנושית נמסר בתגובה, שהעם הכלבי יישב בלול, יען גורם הוא צרות, אז יש לו מזל שהוא טוב עם הילד – ז'תומרת, עם החיזר.

קבוצת המחקר הביעה את תקוותה שלהבא ישלחו החיזרים מילון יחד עם שגריריהם. לחילופין הם מקווים שהחיזר יתגבר על רתיעתו התרבותית ויואיל בשעה טובה ללמוד עברית או אנגלית.

יותר טוב מסנטה קלאוס

ושוב אתכם וסליחה על ההיעדרות. הערות על עניינים שקרו מאז הפוסט האחרון, בסוף הודעה זו.

למי שעוד לא ראה, העלינו בוואלה פרוייקט לציון מלאות עשור לרצח רבין. מתכונת הפרוייקט היא פשוט מראה העמוד הראשי של וואלה! חדשות (בעצם שילוב של העמוד הראשי וחלון המבזקים) בארבעה בנובמבר, 1995 – אילו כמובן היה בכלל וואלה! אז. טווח הזמן של האייטמים הוא מהמבזק "דיווח: יריות נשמעו בכיכר מלכי ישראל" עד "ראשהממשלה יצחק רבין מת מפצעיו".

התוכן הוא סטרייט לגמרי. שום התחכמות, שום פרשנות בגוף הדברים, אלא פשוטו כמשמעו דיווח חדשותי יבש כאילו זה קורה לייב.

אז מה הבעיה? הבעיה היא שלא ייאמן כמה אנשים מגיבים ב"וואלה! אכזבתם אותי! או "וואלה! תתביישו".

מה הבעיה המזוינת? מה יש, לעזאזל? אין לי בעיה עם ביקורת, זעקות שבר וקריאות גנאי כשאנחנו עושים פרובוקציות – ואנחנו הרי עושים פרובוקציות לעתים, (ומה שהכי מרגיז, עושים את זה טוב) – אבל מה עשינו עכשיו? אין לי גם בעיה עם סתם ביקורת על הרעיון, אבל מה ההיעלבות המטופשת הזו? אילו היה מדובר בדביל בודד, לא הייתי מתרגש בכלל. כבר שנה מרקוס טוליוס קיקרו ש"אין דעה מטופשת כל-כך עד שלא יימצא מי שישמיע אותה". אבל זה די הרבה אנשים. מה זה הקטע הלא ברור הזה? כלומר, מדובר בהתחסדות, אבל אני אפילו לא מבין את הנימוק התיאורטי להתחסדות הזו. מישהו? משהו?

ולעניינים חשובים יותר:

אילו היה צלם בכפר של אסטריקס ואובליקס, איך היו קוראים לו? פוטוגרפיקס, כמובן.

ומה הוא היה מצלם?

טוב, יש להניח שמנהירים וקטטות על דגים מסריחים, אבל אילו היה לו טעם, הוא היה מצלם יצור תמוה, בעל שפה חיזרית וחיוכים כובשי לב. כמו לדוגמא זה:

חזקים אנחנו בהליכה

המכשף יחזה את עתידכם, תמורת סכום צנוע

מבקר המסעדות הנודע, ברגע של שביעות רצון גסטרונומית

 

רגע של בונדינג בין-דורי

קפטיין קול נותן בפיקניק

הערות נוספות:

את מה שיש לי לומר על בחירתו של עמיר פרץ לראשות העבודה, אפשר לקרוא כאן.

היו עוד דברים, אבל נראה לי שבטל קורבנם. סוף שבוע נעים.

לעמוד דום לרגע קט לזכר אישה, שחיים שלמים של תרומה לקהילה ופעילות שקטה היו עוברים מבלי שאיש מחוץ למעגל המיידי שלה היה מבחין, אילולי רגע אחד של אומץ יוצא דופן בפשטותו – סוג האומץ שלעולם אינו נכשל להוריד את המסיכה מעל הרוע.

ואגב – זה לא נכון שהיא "פשוט היתה עייפה נורא". גם לא נכון שהיא תכננה את זה מראש. זו היתה החלטה ספונטנית להתנגד לחוסר הצדק. כשמישירים מבט אל הרוע ואומרים לו "פשוט לא", הוא עדיין נשאר רוע ולפעמים נשאר חזק מכדי לנצחו, אבל הוא מאבד את היתרון הגדול ביותר שלו – העמדת הפנים שאינו קיים, או שאינו מה שהוא.

אז כמו שאמרו ה-Neville Brothers:

Thank you, Miss Rosa

You were the spark

That started our freedom movement

Thank you, Sister Rosa Parks.

אני אכתוב על חזרתה של אן רייס לחיקו של ישו מחר.

בשעה טובה, מוכן הטריילר של "שטח צבאי סגור" – הסרט של ערן ורד ושלי, שמתאר את ההפגנות בכפר הפלסטיני בילעין בקיץ 2005.

תיהנו, תחוו דעה ובעיקר תפיצו.

כל הזכויות שמורות לערן ורד ורחביה ברמן. 2005 (CC)

קראתם את זה? קלגס אוויל השליך לוח עץ על אופנוען, האופנוען התרסק ונהרג. יש כנראה גם קלטת וידאו שמתעדת את כל האירוע. אבל כל זה לא מספיק למח"ש, שהחליטה לסגור את התיק מ"חוסר הוכחות".

הטוקבקיסטים, שתמיד מעורים באופן מדהים בכל הפרטים (…) טוענים שהקרבן היה עבריין בדרכו לפיגוע או קשקוש כזה. אני משער שאילו היה שמץ תימוכין לטענה הזו, לא היתה מח"ש מהססת לציין זאת – ואילו כך היה, למה בעצם השוטר לא ירה בו ודי? היא לא ציינה. ועד שמישהו יספק לי הוכחה לטענה הזו, אני אתייחס אליה כשקר זול. השוטר המסואב החליט לעשות דין לעצמו, ולעזאזל השכל הישר – הרי לא צייתו לו! פגעו בסמכותו! הטילו ספק בזכרותו! ועכשיו כל השוטים שאוהבים את הכוח, מאמינים ועוזרים לו לצמוח, מתגייסים כהמוני צווחנים קטנים להצדיק את בריונות הממסד.

אגב אותה קלטת – מח"ש טוענת שאין אפשרות משפטית להבטיח את חסיון הצלמת. השקר הזה כל-כך גס עד שהאגרופים נקפצים מאליהם. בכל יום מוגשים בבתי משפט "דו"חות סודיים", שעל בסיסם מאריכים מעצרים ואף מרשיעים בני אדם, בלי שהנאשמים יוכלו אפילו להתגונן מפני ההאשמות הסודיות, שאת טיבן איש אינו מגלה להם. אז לזה יש אפשרות משפטית, אבל להסתיר את זהותה של צלמת, שמספקת קלטת וידאו שמדברת בעד עצמה – זה אי אפשר? ב-סדר. א-הא. לכו תשתינו למישהו אחר באוזן, זונות וטינופות.

והקטע הכי טוב – הקלגס מודה! הוא מודה שזרק את לוח העץ על האופנוען כדי לעוצרו. מח"ש טוענים שלא ניתן לקבוע אם הלוח פגע, או אם פגיעתו גרמה לתאונה. אפילו לזה הקלטת לא טובה? אחחח, אם רק היו לי כמה מיליונים, הייתי מקצה חלק לממן לבחורה הזו שמירה צמודה לכל החיים (או סתם נותן לה את הכסף כתמריץ) כדי שאולי תוותר על דרישתה ההגיונית לגמרי לחסיון. כשאנחנו נותנים לבהמות להפחיד אותנו לכדי שתיקה, הם מנצחים. כשאנחנו קמים בריש גלי ואומרים "אנחנו פה ואנחנו נגיד את האמת, עשו לנו מה שתעשו" – אז הם מוכרעים כעכברושים הנרמסים על ידי טנק.

אני מאד מקווה שבג"צ יתקן את המעוות. אם לא, קשה יהיה מאד להאשים את משפחת ההרוג אם תחליט שאין לה ברירה אלא לעשות צדק לעצמה – לא רק עם הקלגס ההורג אלא גם עם ראש מח"ש המחליא, שעושה יד אחת עם הקלגסת נגד העם, ולא בפעם הראשונה.

No Justice? No Mothafuckin Peace.