עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אם מסתכלים קצת מעבר לסיפוק שבכיסוח הצורה לחולי הרוח מוכי האללה המעצבנים האלה, שפשוט לא מסוגלים לעזוב אותנו בשקט, עולות כמה תהיות ארוכות טווח:

האם התוצאה הסופית של המלחמה הזו תהיה מלחמת אזרחים בין "צבא לבנון" לחיזבאללה? אם כן, מי מוכן להמר על ניצחון של "צבא לבנון"? אני לא. גם אחרי שנכסח להם את התשתיות ואת רוב הנשק, להם יהיה מי שיספק נשק באופן סדיר. ללבנונים? לא בטוח. לחיזבאללה, עושה רושם, יש הרבה יותר מוטיבציה. הלוחמים שלהם בוודאי יותר טובים.

בקיצור, אני בהחלט רואה כאן מצב שבמקום למזער את החלאות האלה, אנחנו נמליך אותם על כל לבנון.

מה שמביא אותי לכותרת המשנה של הפוסט הזה. בהנחה שאנחנו לא נשב בשקט וניתן לאמור לעיל לקרות, מסתמן כאן מצב של גירוש נסראללה ורוב אנשיו מלבנון. נכון, יש עם זה בעיה עקרונית – בניגוד לערפאת והפלסטינים שלו, מדובר כאן באזרחים לבנונים לכל דבר, אנל יש לי אחלה פתרון לעניין הזה: שלילת אזרחות בעוון מרד מזוין. בקלות אפשר להגדיר את ההתעקשות של ארגון פוליטי לפתוח על דעת עצמו במלחמה כמרד בשלטון. תארו לכם את בני אלון ואפי איתם מארגנים מתקפה על עזה, לדוגמא, בניגוד לרצון הממשלה.

בקיצור, אם נגיד שבסוף כל הסיפור הזה יהיו לנו תמונות של נסראללה ואנשיו עולים על ספינות (או מטוסים) שייקחו אותם לאראן או לסוריה, האם זה בעצם ייצור תסיסה איטית שתביא להחזרתם ולהמלכתם על לבנון בעוד מספר שנים?

מסובך. גם אם ממשלת לבנון תקבל פתאום ביצים ותילחם ברצינות באיום החמור הזה על קיומה, אני לא רואה את השיעים מקבלים את הדין אי-פעם.

נ.ב.: באמת אי אפשר היה למנוע מהמזל"ט של חיזבאללה לפגוע בסטי"ל? אני ממש לא מבין בזה, אבל…הוא לא נקלט ברדאר? אי אפשר היה לראות אותו מגיע ולהוריד אותו בירי? וכל הכבוד לאלון בן דוד, שמיהר להכריז על "הסדק הראשון באמינותו של נסראללה" בנוגע לאיום להוריד את הספינה. כנראה שעירית לינור לא היתה מקרה חריג…

היה היו פעם, בארץ רחוקה, שתי משפחות שכנות. נקרא להן משפחת ארזי ומשפחת ציוני.

משפחת ארזי בדיוק הצליחה לאחרונה לשקם את ביתה לאחר תקופה קשה של מדנים בין בניה. היא אפילו הצליחה לשכנע את השכן האחר שהמשפחה חזרה להיות בשלום ושאפשר לעזוב אותה לבד.

משפחת ארזי לא סבלה את משפחת ציוני, במיוחד מאז שהציונים ניסו להשתלט לה על החצר הדרומית, ולקח 18 שנה תמימות של מאבקים להעיף אותם. אבל מאז שמשפחת ציוני הפסיקה עם השטות הזו, השתיים הצליחו להתעלם זו מזו ממש כמו משפחות שפויות, וחיו כל אחת לא רע.

משפחת ארזי אפילו החזירה לעצמה קצת מהמוניטין שהיו לה בשכונה כמי שעורכת אחלה מסיבות, ושוב היו החיים יפים בחצרה.

היתה רק בעיה אחת. למשפחת ארזי היה כלב.

תאמרו, מה הבעיה? כלב זה אחלה! ובכן, הכלב של משפחת ארזי היה קצת בעייתי, וסירב לקבל עליו משמעת. לכלב של משפחת ארזי היתה אובססיה למשפחת ציוני. הוא סירב לקבל את העובדה שהם כבר לא בחצר שלו, וניסה בכל דרך להתחיל איתם במלחמה חדשה, כי בזמן שכולם דווקא נהנו מאד מהשקט, לחייו של הכלב לא היה שום טעם בלי הדם בעיניים, האש בנחיריים והיעדר המחשבה המבורך שמגיע כשנותנים לסעיף להשתחרר ולרהיטים לזוז בתוך הגולגולת.

האמת היא שמשפחת ארזי פחדה קצת מהכלב המשוגע שלה, ולא ממש התחשק לה להתעמת איתו – בטח לא בשביל הציונים המעצבנים האלה. ואולי, חשבה, בכלל טוב שיפחדו מהמטורף הנבחן – שלא יכניסו לעצמם בראש לחזור לריב איתנו.

וכך ניסתה משפחת ארז ליהנות מכל העולמות: גם לא לקחת אחריות על מה שהכלב עושה, כי מה זה אשמתם, הוא הרי רק כלב, ומהצד השני לתת לו לשבת ליד השולחן בארוחות, כי הרי גם הוא בן משפחה.

בינתיים גמרה משפחת ארזי לבנות מחדש את החצר היפה שלה – לרצף מסביב לבריכה, לשתול ורדים יפים, להרים פרגולה ככה בשביל הצל – היתה חצר משגעת, והבנים של הארזים הרימו שם מסיבות ודפקו קופות משהו פצצה – אפילו למשפחת ציוני יצאו העיניים.

ואז הכלב התחרפן סופית ולבנים המשוגעים של משפחת ציוני נמאס.

עכשיו המרצפות סביב הבריכה מנופצות, שליש מהוורדים כבר נרמסו, וקורה אחת של הפרגולה כבר שבורה מהבלוק שהציונים זרקו על הכלב. וכשאחד הילדים של ארזי ניסה להגן על הכלב? גם הוא חטף סטירה ועכשיו יורד לו דם.

אז מה, משפחת ארזי, לא חראם? לא יותר מדי לסבול בשביל כלב שוטה אחד? כי אם לא חראם אפשר להמשיך. זה לא שאין לנו עצבים לשחרר.

כאדם, ברור ש"צריך לעשות הכל כדי להביא את השבויים הביתה". זה הדבר ההומני היחיד שיש לעשות.

כשלטון, ובראייה לטווח ארוך, הדבר ההגיוני שיש לעשות הוא להתנהג כאילו הם מתים כבר. זה הרי קלף המיקוח היחיד של האויב שלנו. אז נסתכל לו בעיניים ונגיד "יאללה, הרגת לנו עוד שבעה חיילים. עכשיו תורנו".

אני לא הראשן ולא היחיד שאומר את זה, אבל הנה אני מוסיף את קולי למקהלה, שמן הסתם תכונה "צמאת דמים": יש לכתוש את חיזבאללה עד דק, ולגרום לכל לבנוני להצטער עד עמקי נשמתו על שנציגיו נתנו לחיזבאללה להשתולל ככה.

שמעתי שאנחנו מפציצים את נמל התעופה של ביירות. סבבה לגמרי, אבל אני הייתי מחכה עם זה יום יומיים. אני הייתי מודיע אתמול: עד שלא תחזירו את השבויים, ועד שצבא לבנון לא פורש את כוחותיו על הגבול איתנו, אנחנו הופכים כל יום עוד רצועה של 40 קילומטר לעיי חורבות – תחנות כוח, כבישים, מחסני דלק – הכל. ביום הראשון רק השיעים יסבלו. ביום השני שאר לבנון תתעורר.

ברצועת עזה יותר קשה לעשות את זה, כי הם גם ככה החיים שלהם חרא, אז לא מרשים אותם נורא שעושים אותם עוד קצת חרא. אבל בלבנון היה טוב עד אתמול. כלכלה פורחת, בילויים, תיירות. אחלה דבר. לא חראם? באמת שווה לכם לאבד את כל זה רק כדי שנסראללה יקבל זקפה? אם כן, אהלן וסהלן. לקראת סוף השבוע הראשון של התוכנית שלי מגיע תור בנייני הממשל של לבנון. פרלמנט, בית ראש הממשלה, כאלה.

מילא זה שחמאס נלחם בנו – הוא יש לו עניין איתנו. אבל זה שחיזבאללה מתעקש להמשיך זה חיפוש צרות נטו. הגיע הזמן לשים לזה סוף. צריך לכתוש עכשיו במשך כמה ימים טובים, ולא להיענות לשום הצעות תיווך או פשרה. יהרגו את השבויים? נבכה. באמת נבכה. אבל בגלל זה לא צריך להימנע מלעשות מה שנכון במצב הזה.

נו, הסתיים המונדיאל. היה דווקא משחק לא רע, אחד הטובים בטורניר – וכמה עצוב שזה המצב.

התוצאה לא מספקת רגשית. מצד אחד, הייתי בעד איטליה מלכתחילה. מצד שני, צרפת שלטה רוב המחצית השנייה וכל ההארכה, כולל בעשרה שחקנים. מצד שלישי, גם גנבו לאיטליה גול חוקי לגמרי וגם ליפי שוב ניסה לנצח עם חילופים התקפיים, הם פשוט לא היו טובים הפעם.

ההצלה של בופון מהנגיחה של זידאן תיכנס לפנתיאון, יחסית לגמר היה משחק טוב. אבל…זה לא זה. איטליה תיזכר כאחת האלופות הפחות מלהיבות, אבל זה לא שלמישהו אחר הגיע הרבה יותר.

שוין. עוד פחות מחודש נפתחים מחנות האימונים ב-NFL. לפחות שם נקבל תמורה בעד האגרה.

איזה קתארזיס. 118 דקות מתעצבנים שאין גולים, שאין כמעט הזדמנויות (ודווקא היה משחק טוב, ותיכף נגיע לזה), ואז פירלו במסירה גאונית, וג'ילארדינו בעוד אחת, ושתי בעיטות בטאץ' מושלם, ואתה יוצא עם חיוך על הפנים – במיוחד שהצדק נעשה. אז ניגש להערות:

1. לפני הכל, הרבה הרבה כבוד ליורגן קלינסמן. איזה מלך. ירדו לו לנשמה והאיש הביא להם נבחרת טובה, מאוזנת, שמשחקת כדורגל שמייח והיתה רחוקה כחוט הניילון הדק מעלייה לגמר.

2. המשחק הזה, שמבחינת כדורגל היה אחד מהשניים-שלושה הטובים בטורניר, מוכיח ביתר שאת את טענתי לגבי הצורך בשינוי חוקים כלשהם בכדורגל. משחק כזה, עם התקפות יפות עד ה-16 וקצב משובח, לא ייתכן שייגמר ב-0:0 אחרי 90 דקות, ועם די מעט הזדמנויות ממשיות לגול.

3. אני חושב שבאלאק אובר-רייטד. במאני טיים הוא פשוט לא לקח את המשחק עליו.

4. מרצ'לו ליפי מלך עצום ורב. כמו שצריך לעשות, כמו שדורש הכבוד, עלה להארכה, שם את הזין על השולחן ואמר "אני הולך על ניצחון". אחרי משחק מאוזן בתכלית, איטליה פשוט שטפו את המגרש כל ההארכה, שלטו בעליל ואם הם היו מפסידים בפנדלים זה היה עוול לדורות.

5. אני ציינתי כבר במהלך הטורניר הזה שהעם מאד מרוצה מתפקודם של שחקני מילאן? אז הנה אני מציין. גאטוסו, האמת, היה חלש הערב, והפסיד בחלק ניכר ממאבקי ה-1 על 1 שלו. אבל פירלו עם המסירה לגול הראשון, ג'ילארדינו עם השני (והקורה בתחילת ההארכה) – העם, כאמור, מרוצה.

6. אודונקור הוא לא סתם גימיק ("אה, איזה מגניב, כושי בנבחרת גרמניה, הניאו-נאצים מתפוצצים…"), הוא בנזונה של שחקן.

7. נראה לי שזהו להרגע, וצריך הרי גם לישון קצת, אז….

8. בברכה

טוב, למרות תקוות גדולות (ומוגזמות, כך חושפת הסטטיסטיקה) שעורר שלב הבתים, אין עוד מנוס מלומר זאת: זה חרא מונדיאל, חרא כדורגל והכדורגל ימשיך להיראות חרא אם לא יתקנו אותו.

המספרים אומרים כך:

מונדיאל -משחקים/שערים-ממוצע

1954 – 137/26=5.26
1958 – 125/34=3.67
1962 – 89/32=2.78
1966 – 87/32=2.71
1970 – 87/32=2.71
1974 – 95/38=2.5
1978 – 111/38=2.92
1982 – 142/54=2.62
1986 – 127/52=2.44
1990 – 108/52=2.07
1994 – 138/52=2.65
1998 – 172/64=2.71
2002 – 159/62=2.48

כפי שאתם רואים, יש ירידה כמעט קבועה מאז 54. המספרים הללו מתייחסים לשערים פר 90 דקות, כלומר לא כללתי שערים בהארכה. במונדיאל הנוכחי היה רק שער אחד כזה, וגם אם נכלול אותו היו לנו רק 2.3 שערים למשחק – המספר השני הכי נמוך בהיסטוריה.

גרוע מזה, מאז החלו משחקי הנוק-אאוט היו לנו רק 1.75 שערים למשחק. ברבע הגמר היו 1.5 למשחק. זה פשוט בלתי נסבל.

חוק הנבדל הפך ממשהו שמוודא שלא יהיו בונקרים\מסירות לחלוץ בודד שנשאר ליד ה-16 של היריב, למשהו שמעקר את המשחק ומאפשר לקבוצות ללכוד את יריבותיהן "על סעיף טכני" במקום פשוט לשחק כדורגל.

אני מציע דבר נורא פשוט: אם המוסר נמצא בתוך ה-16 – אין נבדל! קבוצות יצטופפו בהגנה בתוך ה-16? יאללה, סבבה. יהיו הרבה גולים ממרחק. מה שזה ימנע זה מצב ששחקן נמצא 20 מטר מהשער והיריבה פשוט זזה קדימה ויוצרת נבדל, במקום אשכרה להתגונן. נמאס מזה כבר.

עכשיו, יהיה מי שיצביע על ממוצע השערים המספק יחסית בשני המונדיאלים  שלפני הקודם, אבל זה סיפוק שווא. פחות משלושה שערים למשחק – מוטב ארבעה – זה פשוט לא מספיק תמורה בעד האגרה. וזה לא רק שערים. הרבה יותר קשה ללקט נתונים על בעיטות לשער, אבל גם הנתון הזה מאד לוקה בחסר. אני לא זוכר כמה היו בין צרפת לברזיל בסוף המשחק, אבל במחצית היו פחות מעשר. שוב – לא מספיק. אני אפילו לא מדבר על בעיטות למסגרת, אבל איום כלשהו על השער. חייבים למצוא דרך לעודד יותר התקפה, יותר הזדמנויות לגול ויותר גולים.

אני כמובן פתוח להצעות חליפיות , בדיוק באותה מידה שאני חסר כל השפעה על ביצוע התיקון הנדרש, אבל אם לא נדבר על זה, זה בטח לא יקרה.

אולי אני לא מחדש לכם הרבה, אבל ליוסי גורביץ המצוין* מ"נענע" יש בלוג, והוא – כמה מפתיע – מצוין. אני לא תמיד מסכים עם מה שיוסי ואחרים כותבים שם (כן, כמו כל הבלוגים המשובחים באמת, "החברים של ג'ורג'" הוא פרויקט משותף), אבל הדברים תמיד עוסקים בנושאים החשובים, ותמיד בראייה חותכת.

במיוחד מצא חן בעיניי הפוסט הזה. תיהנו.

* גילוי נאות: אני עובד מול יוסי במסגרת כתיבת אייטמים מזדמנים ל"נענע" בזמן האחרון.

(סיום):

טוב, שיקרתי. אם מישהו חייב לעלות, למה שזה לא יהיה אנחנו? למה, כי האלים לא אוהבים אותנו, ובעיקר כי לא מגיע לנו. איזה משחק מזעזע ולמרבה הצער אפשר לומר שהניסוי של ואן באסטן נכשל. הניסיון שלו להפגין מנהיגות באי-זימון שחקנים "בעייתיים" הוכח כריק מתוכן, לאחר שהשחקנים שכן הזמין שיחקו באנוכיות ולא התלכדו כלל לצוות – ומה זה אם לא "בעייתיים"? עם סיידורף ורובן בקישור, כשדווידס עולה מהספסל, אולי הולנד היתה מציגה כדורגל מרגש. גם רובן וגם ואן פרסי מספיק צעירים כדי שמאמן אחר יוכל להציל אותם מהאשליה שהנבחרת היא מגרש הסוליזם הפרטי שלהם. אולי אפילו ואן באסטן יכול, אבל הוא יצטרך להבין שהטורניר הזה והמשחק הזה במיוחד מהווים קו פרשת מים.

כבוד לפורטוגל שעמדו בכבוד בחצי גורל אכזר ושופט חולני במיוחד.

(דקה 80 ככה)

גועל נפש. אם מי מכם תהה אי פעם למה בדיוק מתכוונים ב"המשחק איבד כל ערך ספורטיבי" – זהו זה. גם לכלכנו אותה כשלא החזרנו להם את הכדור, גם השופט הזה סלקה עליו דעתו סופית, גם אנחנו מכסחים, גם הם מכסחים, פשוט בלעחס.

(מחצית שנייה):

נו, אז 11 הולנדים תוצרת ואן באסטן טובים מ-10 פורטוגזים (אבל לא מספיק כדי להבקיע מולם, בינתיים) ההכנסה של ואן דר וארט נכונה וקאוט משחק יותר טוב במחצית הזו, אבל זה לא משנה כי השופט האידיוט והמזעזע קנה את ההצגה של פיגו המלוכלך והרחיק את בולחארוז.

(מחצית ראשונה):

נו, אז ואן באסטן רצה לנקות את האורוות, וקיבל אורוות לא פחות מלוכלכות (אם כי בצורות אחרות), רק מלאה בסוסים קצת פחות מבריקים מכפי שיכלו להיות לו.

במקום "חרחור המדנים" של סיידורף ושל דווידס, מקבל מרקו שלנו (ללא שום ספק גיבור ילדותי, כמו שאמר שאנן) את האגואיזם המרתיח של רובן ושל רובין (ואן פרסי). גם כשרובן מוסר כדור ברחבה, זה נעשה שנייה מאוחר מדי כי עד שהוא מתגבר על היצר… ואן פרסי בכלל לא מוסר ברחבה, לא היום לפחות, וראו את שניידר מתחרפן ממנו בהחמצה ההיא.

למה? למה תמיד חייבות להיות הבעיות האלה בהולנד? למה זה מגיע לי? לא מספיק אני אוהד ניקס? הפועל לוד? אסטון פאקינג וילה?

ואם אנחנו כבר בשוונג קיטורים, מה זה הטינופת פיינורד הבלונדיני הזה קויט (קרי: קאוט)? מה בדיוק הוא עושה במרכז ההתקפה? חוץ מלזרגג לנו את המשחק, ז'תומרת. הסלינק עדיף. גם ואן דר וארט. גם ואן ניסטלרוי. החוצה מיד.

אה, כן, שכחתי לשאול: "קושטיניה" – זה "ארבייטמן" בפורטוגזית?

אוקיי, לפני שנטפל בשגגה הלשונית-תפישתית של ראש ממשלתנו (אין דבר שתחיה), צריך להבהיר דבר אחד: אני ממש לא "בעד" טינופות הג'יהאד או החמאס או מי שזה לא יהיה שחטפו את החייל, ומצדי כדי למצוא אותו אפשר להרים את הרצועה ולנער אותה ככה שענן האבק ייקח לו חודשיים לשקוע, יסתיר את עין השמש ויעשה תקופת קרח חדשה מרפיח עד בית להיה. כמו שאומרים אצלנו במזרח התיכון – אלף אום תבכי ולא אומי תבכי (שאלף אמהות תבכינה ואמי לא תבכה).

אבל עם כל זה, כשארגון גרילה תוקף חיילים, זה פשוט לעולם, אבל לעולם לא יכול להיות טרור. טרור הוא מונח שמיועד באופן ספציפי ובלעדי לתקיפתם של אזרחים במטרה לזרוע אימה. חיילים הם מטרה לגיטימית – וגם להפוך את הרצועה ולנער כדי להחזיר חייל חטוף זה לגיטימי. ככה זה במלחמה.

להגיד שזה טרור (כמו ששמעתי במו אוזניי את סמולמרט מתבכיין ברדיו היום) מוציא אותנו היסטריים ועלובי נפש, שיודעים להחזיק את הצבא הכי חזק באזור, להמטיר אלפי מאות ואלפי טונות חומר נפץ בתגובה לכל קסאם, אבל לא יודעים להתמודד עם מפגן נדיר של ביצים מצד האויב. אז חדל אוננות, אהוד. תדאג שימצאו את הבחור בריא ושלם, ואז תתחיל לחשוב אולי בכל זאת כדאי לך להיפגש קצת עם אבו מאזן בדרך להיפטרות מהשליטה באנשים הלא נעימים האלה.

הבעיה שאתה מתחיל לבלגג על משהו (ובעצם, לבלגג בכלל), שאם מתישו לא בא לך, תמיד תהיה לך קצת הרגשה שחבל אם כך שטרחת להתחיל.

אבל אנחנו חוזרים בזה לבלוג המונדיאל, עם מתכונת אקונומית של הערות מצומצמות על כל המשחקים שפסחנו, ובסוף קצת יותר על המשחקים של היום.

דרום קוריאה – צרפת 1:1
אם לדומאנק מביאים את סופי מרסו עירומה ומוכנה, הוא יבחר לעשות ביד כדי לא להסתכן? לא, אני רק תוהה.

שוויץ – טוגו 0:2
לא ייאמן. לא רק שיכולנו להיות שם באותה מידה כמו היודליסטים האלה, יכולנו אשכרה להיות בתמונה לעלות. וזה לא נאמר מתוך הערכה מיוחדת ליכולות שלנו. איזה בית קל. כל אחת מהקבוצות מבית המוות (של איטליה) היתה עולה כאן, ושלוש מהארבע מהבית של ארגנטינה.

אוקראינה – ערב הסעודית
יפה לחזור ככה, אפילו שאנחנו מדברים על זו שקיבלה שמינייה מגרמניה במונדיאל הקודם. בכל מקרה, סבבה אם נמשיך לראות את שבה. אוהבים אותך הרבה, אפילו שלקחת את הכסף של אברמוביץ' כמו שרמוטה. P-:

טוניסיה – ספרד 3:1
יפה. יש שם קבוצה, בממלכת חואן קרלוס, ואני מת שהם יקבלו את צרפת בשמינית, אם הצפרדעים יעיזו לעלות ברגע האחרון.

פולין – קוסטה ריקה 1:2
ווטאבר

אקוודור – גרמניה 3:0
בו'נה, ירדו ליורגן לחיים, אבל הבנאדם הביא נבחרת שמשחקת כמו שהוא שיחק – לא גרמני, שמייח למדי. נכון, אין להם הגנה ומעבר לרבע גמר יהיה שערוריה עבורם. אבל זה לא שהוא השאיר מחוץ לסגל את "כוכב ההגנה הגרמני הנודע".

טרינידד וטובגו – פראגוואי 2:0
בואנוס דיאס פראגוואי. ביי ביי פראגוואי.

אנגליה – שבדיה 2:2
ג'ו קול גרם לי לעבור טרנספורמציה חטופה לקוקני במשקל כבד ולצעור "אינגר-לנד אינגר-לנד אינננננגררררלנדדדד!!!" העם מאד בעד הגולים האלה, ויבורך הכדור החדש. אם זה מה שצריך כדי לפתוח טיפה את המשחק, אז זה נראה לי שינוי מאד מינורי ומדוד ובעיקר רצוי. השבדים נראים כמו תחת ולאנגלים אין…לא יודע. הגנה? מה זה האשלי קול הזה? איך שחקן שעומד על הקו בכדור חופשי נותן לשני כדורים להתגלגל לידו פנימה?

אנגולה – איראן 1:1

מסכנים הגולים האיראנים, וכל אלה ששואבים עזוז חתרני מהנבחרת שלהם שם באיראן, אבל שיזיזו ת'תחת, יעיפו את המנהיגים הלא חברותיים שלהם, ונהיה מאד בעדם. עד אז, טוב מאד שלא צריך לשמוע על "אחמדינג'אד כן מגיע, לא מגיע, לא מגיע…{סולו גיטרה}"

מכסיקו – פורטוגל 2:1
אפשר להבין למה ארגנטינה והולנד לא נורא התאמצו כדי להימנע מהמפגש נגד אף אחת משתי אלה. מה שכמובן אומר שלפחות אחת מאלה תהיה ברבע הגמר…

סרביה ומונטנגרו – חוף השנהב 3:2
כנראה שהבן של המאמן לא היה הבעיה היחידה שם בסרביה. בהתחלת הטורניר אמרתי לעצמי שבטח מתחרפנים במונטנגרו, שבהופעה המשותפת האחרונה כולם משמיטים אותם ואומרים "נבחרת סרביה". עד שנגמר שלב הבתים יש להניח שהם פתאום מצאו הרבה טוב בזה שמשמיטים את השם שלהם מהנבחרת הזו…

ארגנטינה – הולנד 0:0
המנגל שלי היה מאד מוצלח, ואפילו נמצא לכולם מקום בסלון ובזוויות צפייה אפשריות (אני מקווה. ברשה? :-)). השיחה היתה עירנית וקולחת, ו…מה זה? המשחק עצמו? אה, כן – אחי יזם העברת הערוץ לחוף השנהב בדיוק ב-2:2 שלהם, ושוב בדיוק לפנדל המנצח. אלה היו רגעי השיא במשחק הולנד-ארגנטינה.

ארצות הברית – גאנה 2:1

אמרתי לכם או לא אמרתי שגאנה היא האפריקאית הטובה ביותר*? חבל שבלי אסיין אין לה סיכוי מול ברזיל, שבנוגע אליה אני מפנה אתכם לפוסט הקודם במדור מצוין וחינוכי זה.

בנוגע לארצות הברית – פתחה בקצב מצוין. קלאודיו ריינה היה אכזבה קשה כל הטורניר. לא ממוקד, מרכז דרכו הרבה, הרבה יותר מדי מהמשחק, והיום גם לוזר נוראי. מאבד את הכדור נקי לגמרי לגול, וגם מצליח איכשהו להיפצע מזה.

גול השוויון היה מצוין, החל מהרוחב המדוד-על-המילימטר של דמרקוס ביזלי (ביזלי? במבה! הא-הא-הא), וקלינט דמפסי נעץ את הכדור עם המון סמכות. חבל רק שזה החזיק מעמד שלוש דקות בדיוק בגלל פאול טיפשי (ומפוקפק למדי) ברחבה.

במחצית השנייה האמריקאים שכבו על הגנאים, אבל לגנאים היו לא פחות הזדמנויות של ממש לגול. למה? כי לגאנה יש יותר שחקנים ברמה גבוהה. נורא פשוט. הנבחרת האמריקאית ממושמעת ובכושר גופני מדהים (אפילו גאנה גמרה נגדם עם הלשון בחוץ), אבל הדור הזה פשוט לא נורא מחונן. דונובן יש לו את זה, וגם צ'רונדולו וביזלי, ומקברייד חלוץ מטרה סביר, אבל היום ראו את זה מעט מדי ומאוחר מדי, כולל בעיטה איומה של דונובן לכדור נפלא שהוריד לו מקברייד בראש.

אני לא מבין את ארינה. זה שהוא הוציא מגן כדי להכניס עוד חלוץ – את אדי ג'ונסון – זה פצצות לגבות. אבל את צ'רנדולו? שהיה השחקן הכי טוב של ארה"ב במחצית הראשונה? היחיד כמעט שיצר הזדמנויות? לא ברור. לא נורא. במונדיאל הבא יהיה פרדי אדו. נראה מה הוא שווה באמת.

איטליה – צ'כיה 0:2

כן, כן, חבל על הדור הנהדר של צ'כיה, יאללה…אם הם כאלה נהדרים הם היו צריכים להגיע לטיפה יותר מגמר יורו לפני 10 שנים. גם לפורטוגל היה דור נהדר על הנייר, ובמועדונים, ובשתי אליפויות עולם לנוער. בנבחרת הבוגרת זה מעולם לא הניב חיר. מה לעשות? עדיף את גאנה בשמינית. פיפו מלך, אנדריאה פירלו מלך, השחקנים של מילאן נראים נהדר במונדיאל הזה (רגע לפני שהם מורדים לליגת המשנה בגלל השחיתויות….)

אוסטרליה – קרואטיה 2:2
יופי של משחק. השופט טיפה איבד את השליטה בסוף עם האדומים, אבל יאללה בלגאן. חוס מלך! העם זוכר אותו לטובה (זה לא אשמתו שהטרינובאנטים וההוטנטוטים – אה, השחורים והלבנים – התעקשו לריב, וזה גם לא הפריע לנבחרת המצוינת שלו להגיע כדי פנדל אחד מהגמר). לא מאמין שיש לאוסטרליה סיכוי נגד האיטלקים, אבל אם הם ירביצו מספיק אולי הדוגמנים יפתחו רגליים.

ברזיל – יפן 1:4
 אני את שלי אמרתי*. <חיוך מתרחב; עוד רחוק מאורגזמה, אבל מתרחב> ברוך הבא לטורניר, סניור רונאלדו. אני באמת לא מבין את כל ההתנפלויות עליו. נכון, הוא היה קקה במשחק הראשון. נכון, יש לו נטייה לעגלגלות והיכולת שלו להילחם בה פוחתת עם השנים. הוא עדיין חלוץ מדהים, עם חוש ריח, שליטה, בעיטה נהדרת.. היה ברור שהוא את שלו ייתן, והרבה יותר נעים לראות אותו מאשר את הגוץ הגרמני והמוגבל בראש טבלת כל הזמנים.

סיסיניו תענוג. לא יודע מה עדיף – להשאיר אותו בהרכב, או להגיד לקאפו "תן כל מה שיש לך מחצית שלמה" ואז להעלות את סיסיניו הטרי שיתעלל במישהו עייף בצד שלו. רוביניו אותו דבר. מצד אחד כואב הלב לא לפתוח עם כזה ממתק. מצד שני, ממתק זה קינוח, לא? פשוט מדהים שיש לברזיל את הצרות האלה.

ותודי לאלי הכדורגל על המונדיאל הזה.

* מישהו מבין למה, אם אני כזה מבין ואמרתי לכם והכל, אחרי 44 מ-48 משחקים בשלב הבתים יש לי רק 24 נקודות, שזה פחות מחצי מהמספר שיש למוביל בטוטו מונדיאל? אמרתי אתמול לדידי ולגיא שזה צריך להיות כמו בברידג' ובוויסט שמקבלים ניקוד על אפס, כי פשוט ההסתברות נגד זה גבוהה. אם הייתי מנסה לא חושב שהייתי משיג כל-כך מעט נקודות…